שופטים פרק ד' – ה'

"דבורה הנביאה" (שופטים פרק ד – ה).

ספור דבורה סופר כדי להדגיש כי המושיע האמיתי של ישראל הוא ה'. התוכנית הייתה תוכנית אלוקית, והניצחון היה ניצחון שה' גרם לו: "וייכנע ה' ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני ב"י", ה' המם את מחנה האויב, ודאג שהסוסים ישקעו במי נחל הקישון, והחיילים יפתחו במנוסה רגלית נפחדת. ולברק נותר רק לרדוף אחרי הבורחים.

דבורה ייחסה את הניצחון לה', בבחינת "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון": "אנוכי לה', אשירה", דבורה שוררה לה' המנצח במלחמה: "ה' …ארץ רעשה, גם שמים נטפו…גם הרים נזלו מפני ה'".

מן השמים נלחמו". מצודות: הדימוי הוא שמהשמים נלחמו עם סיסרא. ומדרש חז"ל: שהכוכבים הרתיחו את השריון של חיילי סיסרא, והחיילים נכנסו לנחל קישון כדי להתקרר, ומי הנחל שטפו אותם.

אם הייתי מבקשת לבחור אישה אחת מעוררת השראה והיכולה להיות דמות מופת לכל הנשים, הייתי בוחרת בדבורה הנביאה. דבורה הייתה גם שופטת, גם מנהיגה מדינית, גם מנהיגה דתית, גם מנהיגה צבאית. היא הקדימה את זמנה.

בצרפת חיה ג'אן דארק, שנהרגה בגיל 19, ולא הספיקה לעשות הרבה בחייה, אך צרפת השכילה להפוך את דמותה לדמות מופת של לוחמת אמיצה ודתית, והיא ידועה בכל העולם.

ומי מכיר את דבורה בישראל החילונית?

היא הייתה הראשונה שבחרה למרוד נגד כובש זר של ארצה,

הייתה אסטרטגית ראשונה,

הייתה משוררת שכתבה אחת מהשירות המופיעות בתנ"ך.

היא הייתה שופטת ראשונה.

דבורה חיה לפני 3500 שנה, ועד היום, לא קמה, לא בישראל ולא באומות העולם, דמות מופת או אישה רבת פעלים כמוה.

וְאֵהוּד מֵת אחר מיתתו של אהוד, חזרו ב"י לעשות הרע בעיני ה', וגם בימי שמגר לא חזרו בתשובה.

רד"ק: לאחר מיתת אהוד כבר לא נושעו ישראל יותר, וגם בימי שמגר לא הייתה ישועתם שלימה.

 מלבי"ם: ב"י חזרו לעשות הרע עוד בחיי אהוד, אלא שכל זמן שאהוד חי, זכותו הגנה על בני ישראל.

ב וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר, יהושע כבש את חצור, שרף אותה, ולא הרג את יבין, ואז יבין עבר ל"חרשת הגויים".

יבין שעליו מסופר פה הוא צאצא למי שמלך בחצור בזמן יהושע.

 מלבי"ם: העמים הראשונים להם מכר ה' את ב"י היו ארם ומואב, שלא היו משבעת העמים. לאחר שב"י חטאו בפעם השלישית, ה' מכר אותם למלך כנען, והתקיימה אזהרת התורה שעמי הארץ יהפכו להיות לצידים בפני ב"י.

 כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ, ב"י צעקו והתפללו אל ה', כי למלך היו 900 מרכבות, וב"י פחדו להילחם נגדו.

וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה. יבין כעס על ב"י, כי יהושע גירש את אבותיו מחצור.

מלבי"ם: צעקה גדולה מזעקה. ויבין היה חזק מהעמים להם שועבדו ב"י והוא לחץ יותר את ב"י, ולכן ב"י צעקו אל ה'.

ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אישה מיוחדת, נדירה ושונה.

הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. כאשר הגברים אינם מתפקדים, האישה יכולה להוכיח את כוחה ולשפוט ולהנהיג את העם.

מלבי"ם: דבורה שופטת ראשונה שזכתה לנבואה. והייתה לישראל זכות שבאו אליה מכל קצות הארץ כדי שהיא תשפוט אותם.

נשים היו תמיד, והן עדין  מודרות ממשרות גבוהות בצבא, גם בישראל וגם בעולם, לאורך כל הדורות אך במלחמת סיסרא הנשים הן גיבורות התהילה. במקום שאין איש, היי את האיש.

דבורה מזכירה את ראש ממשלת אנגליה, תאצ'ר, שנקראה "גברת הברזל", כינוי גברי לכל הדעות, ואת ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, כינו "הגבר היחידי בממשלה".

מלבד דבורה, מוזכרת רק אישה אחת בתנ"ך מושלת בישראל: המלכה עתליה הנוראה, שרצחה את כל בני משפחתה, בנים ונכדים, כדי שלא יתחרו איתה על המלוכה.

1. דְבוֹרָה, משורש "דיבור", המאפיין נביא: ה' לאלימלך: בקש מאברהם שיתפלל עבורך, כי נביא הוא ויתפלל", נביא = ניב שפתים.

2. נְבִיאָה – אִשָּׁה, הכתוב מדגיש שדבורה הייתה גם אישה, וגם נביאה.

מה ניבאה? כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא. אוצר מדרשים אייזנשטין ע' תעד דה (כא): למי התכוונה? לעצמה או ליעל?

רד"ק: נבואתה של דבורה הייתה לתקופתה ולא מצאנו נבואות שלה לעתיד.

דבורה אחת מ- 7 נביאות", (מגילה יד א). שהיו לישראל: 1. שרה, ישמעאל ציחק ושרה בקשה לגרשו, אברהם סרב. אמר לו ה': כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה. רש"י: שכוח נבואתה היה גדול מכוח נבואת אברהם. 2. מרים, 3. דבורה, 4. חנה, 5. אביגיל, 6. חולדה 7. אסתר.

התנ"ך מזכיר רק 3 נביאות: מרים (שמות טו 20). חולדה, (מל"ב כב 14). שניבאו לנשים בלבד.

ודבורה הנביאה היחידה והיחידאית שניבאה  לכל העם, (שופטים ד 4).

למות ביד אישה: מוות ביד אישה נחשב לביזיון וחרפה. אישה זרקה פלח רכב מהחומה ופגעה בראש אבימלך. למרות שגסס בכל זאת בקש מנערו: שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ(ט', נד).

ג. אֵשֶׁת לַפִּידוֹת מהי? אֵשֶׁת לַפִּידוֹת – אישה שהיא כלפיד אש.

רלב"ג: דבורה הגיעה למדרגה כזו שהמקום בו הייתה מתנבאת היה נראה שיש בו אש ולפידים, וקורנות פניה כלפיד בזמן התנבאותה.

 רד"ק: דבורה הייתה אשתו של ברק, שנקרא גם לַפִּידוֹת, כי בברק וגם בלפיד, יש אש. לַפִּידוֹת, שם בעלה, כ – אשת מנוח.

 מצודות: דבורה הייתה אשת חיל וזריזה במעשיה כלפיד אש.

מהר"י קרא: שמה היה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת.

 מעשיה נעשו; כמו לפיד אש, שם המצביע על אישיותה, (המלבי"ם).

"אשת חיל" = אשת מעשים, או אשת חייל, (אברבנאל).

למרות שהכתוב מתאר אותה כאשת אדם בשם "לפידות", הספור מציג אותה לא כאשתו של לפידות אלא כאשת לפידות במובן של אש.

רש"י: אֵשֶׁת לַפִּידוֹת – שהייתה עושה פתילות למקדש, ושלחה אותן ביד בעלה.

מדרש: אמר ה': את מאירה את ביתי בפתילות שלך, ואני אאיר שמך כשופטת, נביאה ומנהיגה.

ד. היא שפטה את ישראל בעת ההיא. תפקידי השופט בשמואל:

א. דיין. ב. מנהיג מדיני, ג. מנהיג דתי. ד. מנהיג צבאי, ולדבורה היו 4 תפקידים: נביאה, מצביאה, מנהיגה שופטת. היום היו נזקקים ל- 4 אנשים לכך: רמטכ"ל, רב ראשי, שופט ראשי, ומנהיג.

רק דבורה ושמואל זכו בתקופת השופטים לתואר "נביא".

שופטת יחידה בין 18 שופטים ששפטו בישראל. הראשונה הנקראת: "שופטת".

מדרש: (אליהו רבה פ"ט, ילקוט שמעוני שופטים א, תנא דרבי אליהו 1881, 125 48). "וכי מה טיבה של דבורה, שהיא שופטת את ישראל בעת ההיא ומתנבאה עליהם, והלא פנחס בן אלעזר היה בימים ההם? אלא הכל בזכות אישיותה ומידותיה: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי, ובין ישראל, בין איש ובין אישה, בין אדם ובין שפחה: הכול לפי המעשה שעושה, כך רוח הקודש שורה עליו", ודבורה הייתה ראויה בזכות אישיותה.

מצודות: מה שגרם לכך שתהיה שופטת, היה זריזותה והיותה נביאה.

 ב"י קיבלו עליהם את דבורה כנביאה בגלל שראו שהשכינה שורה עליה. (תוספות במסכת ב"ק דף טו' עמוד א').

 לפי דברי התוספות משמע שדבורה הייתה שופטת בדיני ממונות.

מהרי"ץ חיות: ב"י קיבלו על עצמם את דבורה כשופטת, בכך שבאו אליה למשפט.

רלב"ג: דבורה הייתה שופטת את ב"י ומחזירה אותם בתשובה.

מצודת דוד: היא שפטה – בעבור שהייתה נביאה וזריזה במעשיה, בא לה המעלה הזאת להיות שופטת את ישראל.

"והיא שופטה את ישראל": ההלכה ירושלמי סנהדרין פג הט, טוענת כיום שאשה לא יכולה להיות שופטת.

מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו כי מבחינה משפטית, מצב האישה הוטב במהלך הדורות, כמו: 1. נאסר על גבר לשאת יותר מאישה. 2. היום יש לאישה כתובה, 3. חליצה ולא יבום, 4. היום גם אישה יורשת. אבל מבחינה ציבורית מעמדה ירד, כמו איסור על אישה להיות דיין.

ה. וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט. שמואל סבב בארץ, ואליה היו ב"י עולים למשפט:

הצביעו בשביל דבורה ברגלים. העם קיבל אותה כשופטת, ואם העם מסכים שאישה תשמש כשופטת, הדבר אפשרי. רב אבינריע"פ בבא קמא טו א ואלה המשפטים אשר תשים עליהם" (שמות כא 1) ומכאן: השווה הכתוב איש לאישה לכל הדינים שבתורה" וגם דיינים בכלל.

את דבורה הביאו חכמים כהוכחה שאישה יכולה לדון דיני תורה, ולמרות זאת עד היום לא מאשרים נשים כדיינות, כי אינן צנועות כדבורה.

העם קיבל עליו את שפיטתה, בגלל רוח ה' ששרתה עליה, "שהיו מקבלים אותה משום שכינה", ובשל הייתה בקיאה בדינים (יבמות מה ע 12, שבועות יט ב, גיטין פח ב, רשבא שבועות ל א ד"ה ולא).

  וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם.

למה ישבה תחת התֹּמֶר?

1. משום צניעות, בד"כ נשים פעלו בתוך הבית: כמו: ושרה שומעת פתח האהל", ויעל: מנשים באוהל תבורך. שאין דרכה של אישה להתייחד עם גבר (ילקוט שמעוני שופטים מב).

 מצודות: כדי להימנע מייחוד עם האנשים שהיו מגיעים אליה למשפט.

תַּחַת תֹּמֶר – צניעות, לבל תתייחד עם האנשים הבאים אליה למשפט, קבעה ישיבתה תחת אילן תמר, שאין שם מקום ייחוד (מגילה יד א).

דבורה הכירה בכך שמנהיגותה אינה גברית ולכן פעלה מחוץ לבית: תַּחַת תֹּמֶר. הדקל אין לו צל שבצילו ניתן להתייחד. (מגילה יד א, רש"י).

דבורה פעלה במרחב הציבורי, אך לא פעלה בשער העיר, כי השער היה מרחב גברי, המרחב העסקי והמשפטי שבו פעלו הגברים. (כמו במגילת רות). בחרה לשפוט בזירה המתאימה לאישה.

2. מקום חוץ שבטי, מקום שכל השבטים יוכלו לקבל. מקום ניטראלי, מקום שלא שייך לאחד השבטים, בין בית אל ובין הרמה, (תנא דרבי אליהו פט). כמו עיר בירה ניטרלית: קנברה באוסטרליה, ירושלים, אוטווה בקנדה.

3. שקיפות: המשפט התנהל במקום פתוח, ואפשר שקיפות, וביקורת ציבורית. כולם יכלו לבקר את שיפוטה או להתפעל כששפטה נכון ודנה דין צדק.

4. מרחב ציבורי: מכיוון שפעלה מחוץ למרחב הביתי שבו פעלו הנשים, ראתה בבהירות את הלחץ שבו לחץ יבין על ישראל. בעזרת רכב הברזל שלו, גזל את הלחם שגידלו בעמק יזרעאל, וגבה מיסים בשעת הקציר והבציר,

בניגוד לשופטים אחרים, שהתבצרו במגדל השן ושכחו מהלחץ על הציבור, דבורה ראתה בצרת ישראל:

מי שלא שילם: "ההוצאה לפועל", החרימה כל מה שהיה לו. ילדים נלקחו כעבדים, סוס נגזל מאיכר ביד חיילים כנענים, ואיך יחרוש מחר? פרה נגזלה מזקנה חסרת כל, ומה תאכל מעכשיו?

רד"ק: ביתה נבנה מתחת לעץ תמר.

 רלב"ג: ייתכן שדבורה ישבה גם היא בקדש נפתלי, וישבה שם מתחת לעץ תמר.

ויעלו אליה – אל המקום ההוא.

מצודת דוד: בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים – לפי התרגום אין אלו סימני מקום ישיבתה, אלא ללמדנו שאשה עשירה הייתה ומן המקומות האלו הייתה פרנסתה, והיא יושבת בעירה, עטרות שמה.

דמות ייחודית בתנ"ך. בעלת נכסים: רש"י: תחת תומר – היו לה תמרים ביריחו, כרמים ברמה, זיתי שמן בבקעת בית אל, שהוא מקום שמן, פרדסים ברמה ובבקעה, אדמה ושדה זרע בטור מלכה ובהר אפרים.

וַיִּמְכְּרֵם ה', בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר צְבָאוֹ, סִיסְרָא,

הארכיאולוג אדם זרטל, סבר שסיסרא הגיע דרך הים עם בני עמו מסרדיניה, ושמו גם הוא הובא מסרדיניה.

וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם.

מצודות: חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, היו שם אומנים שעסקו במתכת.

 רש"י: חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, עיר חזקה ושלטת.

רלב"ג: חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, עיר שעמים רבים השקיעו בבנייתה כדי להתגונן מפני ב"י. ב. ייתכן שהיה זה אזור של כמה ערים. אזור זה היה מוגן מפני מתקפה אפשרית.

 רד"ק: חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, היו בעיר מגדלים גבוהים וחזקים.

בד"כ הייתה ממלכה אחת מצפון לישראל (אשור, בבל וכו') ואחת מדרומה, (מצרים). הרבה קרבות התנהלו במהלך הדורות ביניהן.

הדרך הטובה ביותר למעבר מהצפון לדרום, הייתה דרך שפלת החוף ועמק יזרעאל, שם שלט יבין.

ג. "כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, לוֹ", פצצת האטום או הטנקים של העת העתיקה.

ברונזה וברזל: דבורה חיה בתקופת מעבר מעידן הברונזה, לברזל.

הפלישתים החזיקו בסוד עיבוד הברזל ומנעו מב"י לעבד אותו: "וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי אמרו פלישתי, פן יעשו העברים חרב או חנית", שמ"א יג 19 אפילו בימי שאול נמצאה חרב ברזל רק בידו וביד יהונתן.

ג. וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה. יבין לא היה אויב חדש, הכנענים שיעבדו ועשקו את ישראל במשך שנים רבות.

היו 5 שלבים בתולדות ישראל בזמן השופטים:

1. חטא: א וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה';

2. צרה: ב וַיִּמְכְּרֵם ה', בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר צְבָאוֹ, סִיסְרָא,

 3. חזרה בתשובה: ג וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל ה':

4. קם שופט מושיע חדש שנשלח בידי ה'. (במקרה זה דבורה).

5. שקט: ותשקוט הארץ 40 שנה.

בפרע פרעות בישראל, מלבי"ם: כשעם ישראל חטא.

רש"י: האויבים פרעו בעם כי עזב את ה', ולאחר הפרעות העם החליט לחזור בתשובה, ועתה יש לברך את ה' על הישועה שעשה לישראל.

רלב"ג: העם התנדב לצאת למלחמה, ויש להודות על כך לה'.

מהר"י קרא: ב"י פרעו מדרכי המקום והלכו לעבוד עבודה זרה, ועתה כשחזרו בתשובה – יש להודות על כך לה'.

מלבי"ם: ב"י פרועים, אם כי הם נפרעו בכך שאינם מוסריים, ואם משום שהם נחלשו. ועדיין נמצאו אנשים שהיו מוכנים להתנדב, אין זה דבר טבעי, ויש להודות לה' על כך, כי הוא גרם לכך שלמרות המצב שבו נמצאו ב"י, עדיין היו אנשים שיהיו מוכנים להתנדב.

חָדְלוּ, אֳרָחוֹת; לא ניתן היה ללכת בדרכים, כי האויבים ארבו להולכי דרכים. וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. למה הלכו בדרכים עקלקלות? מפחד פיגועים והתקפות רצחניות. זו היה כיבוש רצחני. חיפשו את דרך בורמה,

חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל. גרו רק בערים בצורות, חששו לגור מחוץ לחומות מבוצרת.

 יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים כאשר ע"י בחר לעבוד אלוהים חדשים, כאשר ע"י בחר לעבוד עבודה זרה אָז לָחֶם שְׁעָרִים, אז באה מלחמה בשעריו, בערי ישראל כעונש על חטאם.

 ג. "וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". העם פחד מרכב הברזל, וחש חוסר בטחון ולחץ כלכלי. כמו בברכת יעקב: "יששכר…ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד", את כל זה ראתה דבורה שישבה מתחת לתומר.

הכריזה על מרד בכובש: וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם,

מצודת ציון: מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי – שם מקום בנחלת נפתלי.

אם ברק היה בעלה, מדוע גרה במרכז והוא בצפון?

רד"ק: נראה שדבורה פרשה מברק כדי שתוכל לנבא, כמו שמשה פרש מציפורה ועכשיו שלחה אליו שליחים.

 רלב"ג: ייתכן שדבורה כן ישבה בקדש נפתלי, אלא שישבה מתחת לתומר ומשם קראה לברק.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הֲלֹא = מלת זירוז, צִוָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אלוקי ישראל התגלה אליי בנבואה.  

 מצודת דוד: הֲלֹא צִוָּה ה' – באמת צווה ה', כי בנבואה (שלא נזכרה) נאמר לה.

רש"י: מתי צִוָּה ה'? הלא ציווה, ביד משה (דברים כ יז), כי החרם תחרימם, (מכילתא בא יב), החרמת יושבי הארץ.

 רד"ק: צִוָּה ה', אינו המשפט הראשון שדבורה אמרה לברק, וכתוב רק משפט שמהווה את עיקר הדברים. בהתחלה דבורה אמרה לברק את נבואת ה' ולאחר מכן היא התרתה בו והתרתה שוב שיקיים את דבריה.

לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. דבורה רצתה למנות את ברק למעין רמטכ"ל.

מצודת דוד: לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ – משוך לבות ב"י לפתותם לבא עמך להר תבור להילחם בסיסרא, כי מאד פחדו מחילו הרב.

רלב"ג: ה' לא עשה נס ופיתה גם את עשרת אלפים החיילים לצאת למלחמה כמו שפיתה את סיסרא, כי ה' לא עושה נס אלא אם כן יש צורך בו, ומכיוון שברק הצליח לשכנע את עשרת אלפים החיילים לצאת למלחמה, ה' לא רצה לעשות זאת על ידי נס.

למה לא פעלה ללא ברק שסרב לצאת למלחמה בלעדיה, והצטייר כהססן, תלותי וחסר כושר מנהיגות? גברים לא היו מתגייסים, אם המגייסת הייתה אישה. לכן מינתה אותו לשר צבא, למרות שבפועל, היא ניהלה את המלחמה.

לנשים היו ויש עד היום 2 תפקידים שבהם הן מתמקדות:

1. מתן חיים (הולדה),

2. הצלת חיים.

נשים חלשות מהגברים בכוח גופני, חברתי ופוליטי, לכןמשכורותיהן נמוכות, והן נזקקות לפעמים לעורמה ולהטיה כדי להצליח ולהציל חיים, כמרים ששאלה את בת פרעה: האלך ואביא לך מנקת?

כמעט ולא היו נשים לוחמות.

דבורה הייתה אישה מיוחדת, נדירה, ושונה, במה? לא כתוב שהייתה יפה, היא לא ניסתה להתחבב על גברים, ולא ניסתה להשתמש בקסמים נשיים. פעלה כגבר ב- 4 תחומים גבריים:

1. נבואה, 2. שפיטה 3. לחימה. 4. הנהגה.

עד שקמתי דבורה, שקמתי אֵם בישראל (ה', ז). אֵם: המפנה במצב ישראל חל כשדבורה יצאה להגנתם, כאם המגינה על ילדיה: אימם של כל ע"י.

אֵם בישראל": שם המעיד על סמכות דתית, מנהיגותית ושיפוטית, כמו "אב", המעיד על סמכות.

הצגתה כאֵם מאפשרת להעמידה מול אם אחרת – אם סיסרא. זו מייבבת וזו שרה שירת ניצחון"…

דבורה  הראשונה שיזמה מלחמת שחרור הארץ מידי הכובש הכנעני יבין מלך חצור: רוב השופטים עסקו בניסיונות להדוף פשיטות, או הגנה נגד ניסיונות כיבוש הארץ מיד ישראל.

מטרתה: לסלק את השעבוד מעל ישראל למשך זמן רב. יצאה למלחמה במשעבדים הכנענים.

היו לה תנאי פתיחה קשים:

1. נשק אטומי: לכנענים המשעבדים היה נשק האטומי של אותם זמנים "כי  900 רכב ברזל להם" וניסיון רב בהפעלתו. בתנאים רגילים לא היה לישראל שום סיכוי כנגד רכב ברזל זה.

2. פרוד בין השבטים, ואדישותו של שבט אחד לסבל משנהו.

מהר"י קרא: דבורה מנתה את השבטים שעזרו לברק במלחמה נגד סיסרא והביאה דוגמאות נוספות לגבורתם.

נַפְתָּלִי וּזְבֻלוּן נשאו בנטל העיקרי של המלחמה, זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת, הסתכן, תרגום: כל העמים ישבחו את נפתלי.

ונַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה ", (שופטים ה 18), הם היו מוכנים למות במלחמה על הצלת ישראל.

בפרק מוזכר שבט נוסף: יִשָּׂשכָר, שנשא איתם בנטל המלחמה.

מלבי"ם: דבורה השוואתה בינה לבין אהוד. לאהוד הצטרפו חיילים מנוסים ואליה הצטרפו מחוקקים וסופרים שלא היו מאומנים למלחמה.

רש"י: הסנהדרין משבט יִשָּׂשכָר תמיד ישב עם דבורה לדין, ושאר שבט יִשָּׂשכָר יצא עם ברק למלחמה.

רש"י: שבט יִשָּׂשכָר מלאו כל שליחות ששלחו אותם.

רד"ק: מרוב רצונו של שבט יִשָּׂשכָר לצאת למלחמה, לא ביקש שיהיה לו בהמה לרכב עליו, אלא ירד ברגליו.

דבורה ניסתה לארגן ברית שבטים גדולה לפני המלחמה, אך הצליחה חלקית. אחרי הניצחון באו עוד 3 שבטים לעזרתה: בִנְיָמִין, אֶפְרַיִם ומָכִיר ממנשה, וסייעו בלכידת הכנענים הנמלטים משדה הקרב.

מהר"י קרא: שבט אֶפְרַיִם ושבט בִנְיָמִין השתתפו גם הם במלחמה נגד סיסרא.

מלבי"ם: שבט אֶפְרַיִם, עזר לאהוד במלחמתו נגד מואב, והם עזרו גם להשמיד את העמלקים שהצטרפו לעגלון.

 רק דוד המלך, שחי כמה דורות אחריה הצליח לאחד את כל השבטים לעם אחד.

ראובן לא יצא להילחם עם אחיו: רְאוּבֵן: לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם?

 מלבי"ם: אי יציאת רְאוּבֵן למלחמה, למרות שבכיבוש הארץ עמד בראש צבא ישראל, גרם לשבר לב גדול.

מדוע דבורה טענה דווקא נגד שבטי רְאוּבֵן וגד טענות קשות על שלא עזרו במלחמה נגד סיסרא? הנחלה של השבטים האחרים הייתה קרובה אל מקום הקרב, ורְאוּבֵן ודן היו מנותקים ממקום המערכה, ואין זה מובן מדוע לא הצטרפו?

 בני רְאוּבֵן לא באו למלחמה, כי הם לא פחדו, היות וגלעד חצץ בינם ובין האויב.

  מלבי"ם: דבורה אמרה: רְאוּבֵן בחר לקבל נחלה על הגבול וקיבל על עצמו למנוע מהאויב לתקוף את ישראל. לכן, כאשר סיסרא חצה את הגבול ותקף, רְאוּבֵן היה חייב למנוע את מעבר האויב, והוא התרשל בתפקידו.

שבט רְאוּבֵן לא בא לעזור במלחמה נגד סיסרא, כי גלעד, שבט מנשה, חצץ בינו לאויב, ולא היה טעם שהוא ישתתף במלחמה.

רש"י: רְאוּבֵן התחמק מלהשתתף במלחמה. מחשבתו הייתה מלאה בערמומיות, כי חיכה לראות מי ינצח כדי לעבור לצדו.

שמעת את שריקות עדרי המלחמה, ואת שריקות העדרים, לראות קולו של מי יהיה חזק יותר ואז להצטרף אליו.

 רד"ק: בין המשפתיים לשמוע שריקת עדרים = גדרות צאן. כאשר עם ישראל נלחם, אתה ישבת בין גדרות צאנך ושמעת את שריקות העדרים במרעה במקום להשתתף במלחמה יחד עם שאר עם ישראל.

רלב"ג: למה ישבת בין המשפתים? ולא יצאת עם ישראל למלחמה, למה שמעת שריקות עדרי המלחמה ולא השתתפת במלחמה?

רד"ק: חלק מבני מכיר השתתפו במלחמה, והביקורת היא על יאיר בן מנשה שקיבל גם נחלה בגלעד, ולא יצא למלחמה.

א. בצורה של שאלה – הרי גם גלעד שישב בעבר הירדן יצא למלחמה. ב. בצורה של קביעה – גלעד יצא למלחמה בניגוד לשבט ראובן.

וגם דָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת, רד"ק: שבט דן אסף את כל רכושו לתוך אֳנִיּוֹת והבריח אותם דרך הירדן, לשבט דן לא הייתה גישה מנחלתם לים התיכון. פרשנים אחרים טענו שלשבט דן כן הייתה גישה לים.

 אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן. 

מלבי"ם: הסברו של שבט דן מדוע הוא לא השתתף במלחמה – הרי הוא לא היה צריך לפחד, כי שבט אשר חוצץ בינו לבין האויב, ולכן הוא שמר על נחלתו מכיוון הים.

גם גד, דָן ואָשֵׁר, כנראה השתמטו ונמנעו מלעזור לאחיהם הלוחמים ודבורה גינתה גם אותם.

בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ היו מלכים מעמים אחרים שעזרו לסיסרא, בניגוד לשבטי ישראל שלא באו לעזור לאחיהם להילחם נגדו.

מלבי"ם בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ  דבורה השוותה את המלחמה בסיסרא למלחמה הראשונה נגד יבין. בשני המקרים יבין אסף מלכים נוספים שיעזרו לו להילחם בב"י.

בשני המקרים מלכים אלו הצטרפו ליבין ולא נטלו ממנו שכר.

דבורה הייתה צריכה למצוא דרך איך:

1. ללכד לפחות את שבטי עמק יזרעאל, שבטים אלו ישבו בהר או במורד ההר ולכן הכנענים התקשו לפגוע בהם עם המרכבות, אבל שיעבדו אותם.

2. להתגבר על היכולת הצבאית של הכנענים.ניסתה לחדש את מפעל יהושע בן נון לשחרור ארץ כנען. לכן בקשה מברק: תשכנע את ב"י לא לפחד לצאת למלחמה.

פקודה ראשונה: לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ. מצביאה: דבורה הפעילה את ברק, ונתנה הוראה לגייס את העם.

קבעה 1. את סדר גודל הכוח 2. מקום הקרב.

3. דבורה קבעה שברק יגייס את החילים. כי גברים לא היו נענים לאישה, וזה היה עיקר תפקידו של ברק.

משימה קשה: ברק היה צריך לפתות את החילים להגיע להר, ואלו פחדו מסיסרא. לב"י לא היה נשק, רק מקלעים חצים וקשתות, נשק דל, מָגֵן אִם יֵרָאֶה  וָרֹמַח בְּ 40000  בְּיִשְׂרָאֵל, מול 900 מרכבות ברזל.

רד"ק: אתה תמשוך את ב"י ותפתם בדברים, עד שיבואו להר תבור, כי הם ייראו מחיל האויב.

בְּהַר תָּבוֹר: דבורה רצתה שסיסרא ידע שהיהודים נאספו, במקום תצפית, אבל לא יוכל להפריע להתארגנות. מרכבות הברזל לא יכלו לטפס על הר תבור, כי היהודים יפגעו בהם מלמעלה. בהר תבור לוחמיה יכלו להתבצר ולחכות לרגע מתאים לתקוף, ובהר ירגישו מוגנים.

ז. וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן, אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין, ה' יגרום שסיסרא יגיע אל נחל קישון.

מצודת דוד: וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ, אתן בליבו ללכת אל נחל קישון.

תרגום: אתה (ברק) תגרום לסיסרא לבוא אליך לנחל קישון.

 רד"ק: אצטגניניו של סיסרא ראו שהוא ינוצח במלחמה ולכן סיסרא לא רצה לצאת, עד שה' פיתה אותו לצאת.

וְאֶת רִכְבּוֹ, וְאֶת הֲמוֹנוֹ = המון החיילים שלו.

וְאֶת הֲמוֹנוֹ, מצודת ציון: הֲמוֹנוֹ – עם רב, על שם שקול המייתם רבה.

רש"י: אֶל נַחַל קִישׁוֹן, שנעשה ערב לים סוף, עוד מזמן יציאת מצרים. ים סוף לא רצה לפלוט את מרכבות המצרים וה' הבטיח לו שלעתיד לבא יוכל לקבל חזרה את גופות האויב ומרכבותיו, ונַחַל קִישׁוֹן ערב לכך.

הבטיחה שאם ברק יצליח להביא חיילים להר תבור, גם סיסרא יביא את צבאו אל נחל קישון. 

הבינה שסיסרא לא ירצה להתרחק ממקום ההתארגנות שלהם, ולכן יבחר לחנות ליד ההר בצל, ליד מי הקישון, שיספק מים לסוסיו הרבים וחייליו ולחכות שם עד שהיהודים ירדו מההר בגלל רעב וצמא.

ז. וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ – פסיכולוגית. הבינה שכדי לחזק את בטחונו יש להבטיח לו ניצחון.

ח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ. למה ביקש שדבורה תלך עמו? לא בטח ביכולתו לסחוף אחריו אנשים,

לא האמין בכוחו וכן הכיר ביכולתה של דבורה לסחוף אחריה את העם,

אברבנאל: ברק היה צריך את תמיכתה המורלית והמקצועית. הכיר ביכולתה, וידע כי ה' איתה.

יציאת הנביאה למלחמה הייתה אות בעיני העם, כי ה' איתם. 

ברק האמין שאם דבורה תצא איתן למלחמה, השגחת ה' על צבא ישראל תהיה גדולה יותר.

מלבי"ם: ברק דרש שדבורה תצטרף אליו, כי חשב שאם ילך לבד לאסוף את עשרת אלפים החיילים, ב"י לא יאמינו לו.

 ט וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ, ש, ורגון: הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס.

מצודת דוד: אֶפֶס  -כי הנה הפאר הניתן לשר הצבא, או בהראות אומץ לבבו ללכת למלחמה מבלי פחד, או בהתגבר הוא או אחד מאנשיו להמית הגדול מאנשי בני מלחמתו. ולזה אמרה, הלא סיסרא יומת על ידי אישה, והיא יעל  אשת חבר הקיני.

אם גם תפחד ללכת למלחמה בלעדי, שוב לא תהיה לך על הדרך שאתה הולך התפארות הראוי לך בהיותך שר הצבא, כי לא יהיה במה לפארך.

חששה למעמדו: כשברק ביקש מדבורה לבוא עמו, הוא ויתר על תפארת הניצחון.

לא תהיה התשועה נקראת על שמך. כשב"י ינצחו, השבח על הניצחון לא יהיה שלך.

ברק הבין שהוא יהיה הטפל ודבורה העיקר, ותנאיו אכן הפכו אותו לטפל.

הטפל והעיקר: ברק היה עיקר ועשה עצמו טפל ונעשה טפל (ב"ר מ ה).

2. בשירת דבורה ברק הופיע שני. "ותשר דבורה וברק",  עיקר השירה נעשתה ע"י דבורה וברק השתתף גם הוא בשירה.

3. סיסרא לא ייפול לידיו.

רד"ק. בדרך שאדם מבקש ללכת מולכים אותו.

כִּי בְיַד אִשָּׁה, יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא; מי שקורא לראשונה, בְיַד אִשָּׁה,  בטוח שהתכוונה לעצמה.

מצודות: בְיַד אִשָּׁה, הכוונה ליעל.

 רד"ק: בְיַד אִשָּׁה, הכוונה לדבורה, כי אם דבורה תצא למלחמה, ייחשב שהיא הנהיגה את צבא ישראל ביציאתם למלחמה.

מהר"י קרא: בְיַד אִשָּׁה, העובדה שסיסרא יימסר ביד אישה יפחית מכבודו של ברק.

 מלבי"ם: בְיַד אִשָּׁה, גם תחילת מפלת סיסרא תהיה ע"י אישה – דבורה, וגם סוף המפלה תהיה ע"י אישה – יעל.

וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק, קֶדְשָׁה.  י וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי, מצודת ציון: וַיַּזְעֵק – ענינו אסיפה הבאה בזעקת המאסף.

קֶדְשָׁה,  ברק כינס חיילים משבט זבולון ומשבט נפתלי בקדש.

וַיַּעַל מצודת דוד: וַיַּעַל – העלה להר תבור עשרת אלפים איש, שהלכו אחריו.

מלבי"ם: בְּרַגְלָיו, באמת עלה ברגליו להר תבור משום שלא היו לו סוס ורכב.

 רלב"ג: הכוונה לברק שקיים את ציווי דבורה.

בְּרַגְלָיו, מנגיד את "רַגְלָיו", מול מרכבות הברזל של האויב.

עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ; מלבי"ם עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ ברק קרא לבדו לעשרת אלפים החיילים, ולא דבורה קראה להם. ברק הזעיק ואסף את החיילים, דבורה עשתה את כל השאר.

וַתַּעַל עִמּוֹ, דְּבוֹרָה, לאחר שברק גייס את הגברים דבורה ניהלה את הקרב, וברק נשאר בצל דמותה החזקה ממנו.

האישה היחידה שניהלה מלחמה בתנ"ך.

1. מינתה את ברק למצביא,

2. דבורה בחרה באיש מתאים: איש שהאמין לדבר ה' שבא מפיה. תרגום ה- 70: "כי לא ידעתי את היום בו יצליח ה' את המלאך עמי"

3. בחרה את: מיקום הערכות:  הר תבור. ציוותה על ברק להמתין על ההר.

4. קבעה את מיקום הקרב, ליד נחל קישון,

5. תכננה את תוכנית המערכה,

6. קבעה את סדרי הכוחות (10.000 לוחמים),

7. עיתוי ההתקפה: קום כי זה היום נתן ה' את סיסרא בידך, (ד 14). דבורה ידעה מתי לתקוף, כי בהמשך אמרה לו: "עכשיו תתקוף".

8. ניהלה את הקרב. לברק נשאר רק לבצע את הוראותיה. 

יא וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, פסוק הטרם. נִפְרָד מִקַּיִן – פירש את עצמו משאר בני קין שישבו  במדבר יהודה, כמו שנאמר בתחילת הספר (לעיל א טז).

מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ,

מצודת דוד: וַיֵּט אָהֳלוֹ – סיסרא נס אחרי הקרב לאהל יעל אשת חבר הקיני, לכן הקדים לומר שחבר נפרד מקין ונטה אָהֳלוֹ פה.

עַד אֵילוֹן בְּצַעֲנַנִּים.

  רש"י: לדברי התרגום פירוש צַעֲנַנִּים = מקום שאליו היו נאספים מי הגשמים, וצַעֲנַנִּים = גבים שלשם היו מתאספים המים.

יב וַיַּגִּידוּ, לְסִיסְרָא: כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם, מצודת דוד: כִּי עָלָה  -כך הבין סִיסְרָא שברק רוצה להילחם, ולכך עלה להַר תָּבוֹר.

הַר תָּבוֹר. סיסרא ראה את התבצרות ברק על הר תבור כמרד, ופנה אל נחל קישון להילחם בו, בדיוק כנבואת דבורה.

סיסרא הבין שברק בחר בהַר תָּבוֹר כדי שיהיה לו יתרון גובה במלחמה נגדו.

רלב"ג: מכאן הוכחה שברק היה בעלה של דבורה, שהנהיגה את המלחמה ובכל זאת הכתוב מייחס את הפעולות לברק כי היה בעלה ולכן ראוי לייחס לו את פעולות אשתו.

יג. וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹייִם, אֶל נַחַל קִישׁוֹן. נראה שהתכנסו תחילה במגידו.

הישראלים לא ירדו מההר, סיסרא חשש שצבאו יתפזר, ולכן חצה לבסוף את הקישון, (אורבך א המדבר וארץ הבחירה, ת"א, תשיח, עם עובד, 120).

יד וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק: קוּם: מצודת ציון: קוּם – הוא ענין זירוז.

מצודת דוד: קוּם – אל תתעכב לעמוד פה על ההר.

למרות שאתה חושב שיש לך סיכוי גבוה יותר לנצח במלחמה אם אתה תהיה על ההר וסיסרא יהיה בנחל, עכשיו הזמן לצאת לקרב.

קוּם מופיעה בכל מקום שהאדם אינו פועל מעצמו. לוט: קוּם קח את אשתך". ב"י וברק נרתעו מהאויבים, יחסי הכוחות היו לרעת ישראל, והם החליטו לסגת אחור, אך דבורה עצרה בהם", (פלביוס, קדמוניות היהודים ספר 5 פרק 5, 204).

דבורה פסיכולוגית, הבינה שהעם זקוק לעידוד ולאמונה שדבורה ידעה לנסוך בהם והבטיחה ניצחון: קוּם כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידיך. דבורה הבטיחה לו ניצחון.

ידעה לעודד את העם לצאת למלחמה, והם הסכימו להילחם בכנענים החמושים בזכות אישיות דבורה.

מעודדת: הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ, הצליחה להפיח בלוחמים רוח גבורה (הרב אבינרי). מלאך ה' יבוא כדי לעזור לך לנצח במלחמה.

מלבי"ם: הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ, באותו היום, ה' כבר התחיל להכות את סיסרא בדרך נס.

מצודת דוד: הֲלֹא ה'– אל תירא לרדת לעמק, כי הלא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ.

מצביאה ראשונה ויחידה: מכיוון שהר תבור היה מחוץ לטוח הפעולה של רכב הברזל הכנעני, יכלה לבחור שם את העיתוי המתאים למלחמה.

מצודת דוד: כי זה היום – נגזר שהיום תנצח את סיסרא ולא תוכל עוד להתעכב על ההר.

עיתוי: דבורה ידעה להגיד לברק ברגע המתאים – "קום", מה היה הסימן שדווקא עכשיו יש לצאת להתקפה? אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ; גַּם עָבִים, נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ, ראתה מזג אוויר מתאים, שמים קודרים, ונתנה פקודה להתחיל במתקפה, ומשכה את סיסרא עם רכב הברזל אל קרבת נחל קישון.

הקרב הוא תכנון אסטרטגי מבריק של דבורה. ירד גשם, נחל קישון עלה על גדותיו, בעמק יזרעאל האדמה כבדה ובוצית.

נחל קישון הוצף והפך למלכודת מוות: רכב הברזל, הנשק המאיים של הכנענים שקע בבוץ.

הרגע המתאים לצאת לקרב כשרכב הברזל שקע בבוץ. רד"ק: מרכבות סיסרא שנכנסו לנחל נתקעו.

וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו. בקרב רגיל לא היה כל סיכוי ליהודים מול הכנענים.

1. אך כעת כל לוחם יכול לבחור בעת הירידה את מי הוא רוצה לתקוף ולאיזה כיוון כדאי להתקדם. והכנענים לא יכלו לברוח מפני הישראלים קלי התנועה שעטו עליהם.

2. הרוח השיבה לכנענים, את הגשם בפניהם ..עד שקשתותיהם ומקלעותיהם לא היו להם לתועלת.

3. החיילים לא יכלו להשתמש בחרבות מחמת הקור. ואילו לישראל הזיקה הסערה פחות, שכן הרוח הייתה מאחוריהם. (יוסף בן מתתיהו: קדמוניות היהודים ספר חמישי, ה).

'4. "פקק תנועה", הישראלים פגעו בסוסים, והרכב הכבד, שקע בבוץ. היהודים ארבו מהחזית, מהצדדים ומאחור ופגעו כל פעם בסוס רכב אחר, והמרכבות שאחריהן נתקעו.

5. חיילי היהודים הרגליים, היו ניידים וקלי תנועה, והם יכלו לצלוף ולנצח את החילים החמושים לעייפה על רכב הברזל התקוע בבוץ,

 6. סופת רעמים הבהילה את סוסי המרכבות של סיסרא.

7. סוסים השתוללו והרגו חיילים שירדו מהמרכבה שלהם.

 מצודות: הסוסים החזקים דרסו את רגלי הסוסים האחרים.

רלב"ג: בגלל המים הרבים שהיו בנחל, הסוסים לא יכלו לדהור, והדבר נחשב כאילו שרגליהם נשברו.

8. סוסים מבוהלים הפכו מרכבות, ומחצו את הלוחמים שהיו עליהם.

9 טו וַיָּהָם ה', אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה, כשהגיעו לקרב, התחוללה סערה והתחוללה מהומה במחנה הכנעני.

וַיָּהָם ה' גרם למהומה במחנה סיסרא בעזרת הסערה.

מצודת ציון: וַיָּהָם, מלשון מהומה,

תרגום: וַיָּהָם, ה' שיבר את מחנה סיסרא.

 מהר"י קרא: וַיָּהָם המהומה נגרמה ע"י קולות שה' שלח בתוך המחנה.

בקריעת ים סוף: ויולך ה'…ברוח קדים.. וַיָּהָם,  את מחנה מצרים. בשני המקרים המים הטביעו את אויבי ישראל, והמנצחים השאירו לנו שירת ניצחון מרשימה..

10. הכנענים ברחו דרומה, אך הקישון הגואה מהגשם הפריע להם. בשירה: נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם, נחל קישון הגואה גרף את גופות החילים הכנענים המתים וכנראה גם חיילים חיים.

חלק מחילי כנען ברחו ברגל מזרחה, לכיוון מקום מושבם, בחרושת גויים.

וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה, וַיָּנָס בְּרַגְלָיו. סיסרא ניסה להימלט בלי שיכירו אותו, כי אם היה נמלט במרכבתו, ב"י היו מזהים את המרכבה והורגים אותו.

מצודת דוד: בְּרַגְלָיו – לבל יכיר אותו מי מבני ישראל ויתפשו אותו.

טז וּבָרָק, רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, עַד, חֲרֹשֶׁת הַגּווֹיִם;

ברק רדף אחריהם, הניס את הכנענים מהארץ, והביא לשחרור שבטי הגליל והעמקים.

וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא, לְפִי חֶרֶב,

לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק; כולם אוהבים להצטרף למנצחים: כשחילי סיסרא ברחו השבטים אפרים, בנימין, מנשה, זבולון, נפתלי ויששכר תקפו את החילים הבורחים למגידו ולתענך וגרמו לו לאבדות רבות.

רלב"ג: הכנענים נלחמו דווקא במגידו ובתענך כי חשבו שיוכלו לכבוש מקומות אלה בקלות.

יש אומרים שדבורה ציוותה שהלוחמים יביימו בריחה, וכך ימשכו אחריהם את חילי סיסרא הבורחים אל מארב של בני שבט יששכר שהתחבאו בעמק והתנפלו על הבורחים.

 לֹא נִשְׁאַר, עַד אֶחָד. האחד הוא סיסרא, שייהרג בהמשך.

הניצחון היה ניצחון אדיר, שכן חצור השתרעה על 800 דונם בעוד שירושלים של ימי דוד השתרעה רק על 30 דונם. (ש. מיזליש),

וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָלוֹךְ וְקָשָׁה, עַל, יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן במלחמות נוספות, שהתנהלו בינהן.

מצודת דוד: וַתֵּלֶךְ וגו' בכל פעם יותר.

מצודת ציון: וְקָשָׁה – רוצה לומר וחזקה

עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ, אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן (ד: כג-כד). ב"י התחזקו לאט עד שהשמידו לגמרי את צבא יבין, והמובסים הפסידו את הארץ לישראלים.

הניצחון הפסיק את הכוח הפוליטי של הכנענים והם נעלמו מצפון הארץ ומרוב שאר חלקי הארץ. אחרי הניצחון שלטו שבטי ישראל על צפון הארץ.

אין דבר יותר מצליח מאשר ההצלחה: הניצחון שיחרר את העם מעול הכנענים והבטיח את שלטון היהודים על העמק והגליל, בלי רודה ושולט.

היהודים גילו גם את הכוח הטמון באיחוד בין השבטים. הניצחון סייע להמשך הליכוד בין השבטים. איחוד שהוביל אח"כ למשיחת שאול למלך על כל ישראל. האיחוד בין שבטי ישראל הסתיים בימי דוד.

בשירתה ביקרה דבורה את השבטים שהשתמטו מהמלחמה, וערכה "רשימה שחורה", של אלו שלא הגיעו.

דבורה שיבחה את אלו שהתייצבו למלחמה, ואת אלו שהפגינו מסירות בזמן המלחמה: "לעזרת ה' בגיבורים", וגינתה את המשתמטים.

דבורה" = נותנת דבש מייצרת דבש: הושיעה את ישראל.

וגם עוקצת = תכונה נדרשת נגד גידופי סיסרא. סיסרא "לחץ את ישראל", חרף וגידף אותם.

האשימו את דבורה ביהירות. אך רק יהירות תעצור יהירות: אילולי הייתה דבורה יהירה, לא הייתה יכולה לנצח את יהירות סיסרא, נמיכות הקומה של ברק לא יכלה לעצור את סיסרא.

 מלבי"ם: השוואה למלחמת יהושע בחצור. גם ליהושע עזרו הכוכבים ("שמש בגבעון דום"), וגם במלחמת סיסרא עזרו לב"י מהשמים.

יש גם השוואה למלחמת יהושע ביבין. כמו ששם נחל מרום גרף את חיילי האויב, כך  גם פה בנחל קישון.

סנגור על דבורה:

1. הייתה גיבורה יוצאת דופן ומשוררת שזכתה לשיר על המלחמה ותוצאותיה. גילמה את שיא היוזמה, האומץ, וההנהגה (הרב אבינרי).

הייתה אישה גדולה, שהושיע את עמה. ניצחה במלחמת העצמאות הראשונה של העם.

דבורה, מנהיגה רבת תוקף וגדולת חזון, אישיות היסטורית גדולה שראתה את המצב בהיקף מלא.

דבורה הייתה מנהיגה צבאית ורוחנית, בעלת אומץ, ראתה את תפקידה כמעוררת העם.

דבורה הייתה נביאה, שופטת, חכמה, יצירתית, בעלת תושייה, יוזמה ועורמה.

כשמואל כך דבורה, הייתה נביאה ומכוח כך גם מנהיגת העם.

2. דבורה עלתה על ברק, וגם הוא הודה בזה וסרב לפעול בלעדיה.

סיסרא נוצח ונהרג בידי 2 נשים. דבורה ניצחה אותו ויעל הרגה אותו.

הניצחון היה אדיר יותר כי בא בידי אישה. ברק נאלץ להתחלק בניצחון עם 2 נשים. ספור דבורה הוא סיפור על 2 גיבורות יהודיות: דבורה ויעל.

ברק מונה ע"י אישה, נלחם על פי הוראותיה, קיבל את גופת אויבו מיד יעל. שמה הוזכר לפני שמו: "ותשר דבורה וברק בן אבינועם".

ברק בטח בה' והאמין בנבואת דבורה, חלקו לו בשירה עמה תנא דבי אליהו. בשירת דבורה קדמו נשים לאנשים, לפי שכאן התשועה על ידי נשים: דבורה ויעל, (לקח טוב).

שירת דבורה: דבורה כמרים הייתה נביאה וגם משוררת. אחרי הניצחון על סיסרא שרה דבורה שירה כבירה של שבח על הניצחון. משוררת ששירתה נלמדת עד היום.

מצודות: ברק ודבורה גרמו לב"י לשיר שירת הודיה על הניצחון.

בשירתה דבורה השוותה בין המצב הנורא ששרר בארץ לפני המלחמה, ובין המצב הטוב שאחרי המלחמה.

לדבורה הייתה הערכה עצמית גבוהה. בשירת הים משה לא הזכיר את עצמו, ודבורה שרה והללה את עצמה "עד שקמתי דבורה", "אם בישראל". שירת דבורה מזכירה שירת ניצחון גברית.

שתי נשים היו בעולם שאמרו תשבחות, שכל הגברים בעולם אינם אומרים כן, מי הן? דבורה וחנה. (זוהר ג יט, שופטים ה 3).

"יעל אשת חבר הקיני" בשירת דבורה: תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: מִנָּשִׁים, מצאצאי הקיני – תבורך ע"י הנשים, למענן הרגה את סיסרא, כדי שלא יאנוס שבויות. הנשים יברכו אותה על עזרתה במלחמה.

 מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ.  מן האימהות, שאלמלי היא, (יעל), כבר היו אבודים (ב"ר וירא מח טו). 

במלחמת סיסרא הנשים היו גיבורות התהילה.

אישה אחת התחילה את הניצחון – דבורה,

ואישה אחרת – יעל, סימה את הניצחון, בהרגה את שר הצבא סיסרא שאיים על בטחון ישראל.

כשדבורה אמרה לברק: כִּי בְיַד אִישָּׁה, יִימְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא חשבו השומעים שסיסרא ייפול ביד דבורה, אבל אח"כ התברר שאת סמל הניצחון, הריגת מצביא האויב, סיסרא, ביצעה אישה אחרת: יעל, אישה נוכרייה, מבנות שבט הקיני.

אולי אם ברק היה שומע לדברי (דבורה) והולך בעצמו, היה (סיסרא) נופל בידו (המלבים).

יעל, מדוע נקראה יעל? 1. יה-אל, שליחת הקל.

2. מלשון מועיל או תועלת.

אשת חבר הקיני: 1. שם בעלה חבר.

 2. אחת מנשות הקבוצה הנקראת חבר הקיני. שבט הקינים היה שבט נוודים שפרש אוהליו בעמק יזרעאל.

חשב סיסרא: "אלך, וארד בזרוע גבורתי להילחם בבני ישראל, ואת שללם אחלק לנערי, ואת הנשים היפות אקח לפילגשים", לכן, נאמר עליו: זרוע חלשה תילחם בו, ואת שללו תיקחנה נערות, והוא עצמו ייפול בידי אישה, קדמוניות המקרא לא א.

כשהיה ברור שהישראלים ניצחו והמחנה הכנעני הפך לתוהו ובוהו. "ולא נשאר עד אחד", ורק אחד נותר: סיסרא, שהפקיר את חייליו, נטש את צבאו, ירד ממרכבתו, סמל לאיבוד כוחו, וברח  ברגל אל שבט הקיני.

 רד"ק: סיסרא ידע שלא יצליח להימלט ולהגיע עד חרושת הגויים, ולכן לא ברח עם צבאו, אלא ברח לכיוון ההפוך ולמקום קרוב יותר.

מנוסת סיסרא המחישה את גודל התבוסה. למה ברח סיסרא אל אוהלי הקיני?

1. רוב חייליו ברחו לחרושת הגויים והוא העדיף לא לברוח לכיוון שבו רדפו חילי ברק אחר חייליו, אלא לברוח אל שבט הקיני, בתקוה שלא יחפשו בכיוון זה, לא ימצאו, ולא יתפסו אותו. סיסרא היה משוכנע שכיוון בריחה זה לא יעלה על דעת רודפיו.

2. היה אז "שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני", לכן קיווה ששבט זה ייתן לו מחסה.

דבורה שיבחה בשירתה את יעל: תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים יָעֵל, על שעשתה עבירה לשמה, כדי להתיש כוחו של אותו רשע, (בבלי נזיר כג ב)." שנאמר: תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ. תבורך כמו הנשים באהל: שרה, רבקה, רחל ולאה.

רד"ק: יעל תבורך מהנשים היושבות באהל ולא עזרו לב"י במלחמתם.

 רש"י: יעל תבורך מארבע האימהות שישבו באהל (שרה, רבקה, רחל ולאה), על שהצילה את בניהם, כי אם יעל לא הייתה מצילה אותם, היה סיסרא מאבן את בניהם.

 רלב"ג: יעל תהיה מבורכת ע"י נשים שיושבות באוהל ומלמדות תורה (כדבורה).

יעל בניגוד לדבורה, ששפטה תחת התומר, פעלה בתוך האהל: נשים באהל מצטיינות בצניעות. מי הן הנשים באהל? "מנשים באהל תבורך",

1. שרה, (והנה באהל) 2. רבקה (ויביאה יצחק האהלה), 3. רחל ולאה (ויצא מאהל לאה, ויבוא באהל רחל), (נזיר כג 2 ). תְּבֹרָךְ יעל ע"י הנשים הצדיקות והצנועות יושבות האוהלים.

למה נכנס סיסרא לאהל יעל?

1. סיסרא קיווה שבאהל של אישה לא יחפשו אותו.

2. ואולי סיסרא ידע לאהל של מי הוא מתקרב. וכשהגיע לאהל יעל, חיכה להזמנה להיכנס אליו, כי לא מנומס להיכנס בלי הזמנה, והוא הרי היה זקוק לעזרתה כדי להסתתר מפני רודפיו.

3. וינס סיסרא, להציל נפשו. יעל הייתה לבד באהל, וראתה שסיסרא מהסס להיכנס ולכן יצאה לקראתו, והזמינה אותו אל אוהלה.

ותתקשט יעל אשת הקיני, ותצא לקראתו, ידעה שהיא מכניסה לאוהלה את מצביא הכנענים. פלוויוס.

4. והאישה יפה מאד, וכראותה אותו ותצא יעל לקראתו, ותאמר לו (בוא ברוך אלוקים פלביוס.

אמרה לו: בוא סעד ליבך, ותישן, ובערב אשלח עמך את נערי, כי יודעת אני כי תזכרני, ותשלם לי גמול, (קדמוניות המקרא לא ג).

רחב בשמה זינתה, יעל בקולה, אביגיל בזכירתה, מיכל בת שאול בראייתה. כלומר ליעל היה קול ערב ומפתה, אותו ניצלה כדי לפתות ולהזמין את סיסרא לאוהלה (בבלי מגילה טו א).

יעל הזמינה את סיסרא לאוהלה בקול רך, מנומס ומשדל. כאשר הזמינה אותו: סיסרא חשב שיוכל להינצל על ידי בריחה לאוהלי הקיני.

וַתֵּצֵא יָעֵל, לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי,

והוא לא יכל לסרב. השתמשה בנשיותה כדי לפתותו שיכנס לאהל וירגיש בו נינוח.

מצודת דוד: סוּרָה – ראתה שהסתפק אם לילך לאוהלה או לנוס עוד, ואמרה לו, סוּרָה ממקום מהלכך ובוא אלי ואל תירא.

מצודת ציון: סוּרָה = נטה ממקומך.

אַל תִּירָא: הרגיעה את סיסרא ואמרה לו לא לפחד. אל תירא = הרגעה (מסכת מגילה).

אל תירא, = הפצרה,

סורה -"ויסר": קולה פיתה אותו להיכנס.

ויסר אליה", מזכיר את שמו "סיסרא הנס על סוסו". וכן סיסרא מזכיר את סורה.

ויבוא סיסרא וכאשר ראה ורדים מפוזרים במטה, אמר אם אנצל אלך לאמי ויעל תהיה לי אישה… (קדמוניות היהודים לא 3-6.

יצאה לקראת הגבר, הזמינה אותו לאוהלה, וגם שהתה עמו ביחידות באהל. יתכן שתחילה באמת הזמינה אותו כדי להציל אותו, אך לפי המדרש, סיסרא אנס אותה, ואולי לכן החליטה להרוג אותו.

וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה,

על המפגש בין יעל לסיסרא שומעים גם בתיאור הקרב וגם בשירת דבורה.  (קדמוניות המקרא לא).

נהגה כאישה, 1. נתנה לו חלב כדי ליישנו, 2. השתמשה בכלי ביתי כדי להרוג את סיסרא.

3. וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה, כיסתה אותו פעמים בשמיכה. למה? – כי בעת השקתו נגלה כסויו, וחזרה לכסותו.                             

רש"י: שמכביד על הגוף להיות נרדם. ניסתה להרגיע ולהרדים אותו ולהבטיח לו שינה עמוקה.

וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה: ירד גשם, והוא היה רטוב וקר.

השלתה אותו, שהיא מסתירה אותו מרודפיו.

ריש לקיש: "שמי–כה": שם ה' מעיד שלא נגע בי אותו רשע.

וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה… מוטיב ידוע של קשר בין מות למין:

"עזה כמוות אהבה. (שה"ש ח 6). גם בסיפורי דלילה, אסתר, ויהודית יש קשר בין אהבה למוות.

סיסרא בטח ביעל: סיסרא חשש לחייו, ובקש מיעל: 20 עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְהָיָה אִם אִישׁ יָבֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן.

 רש"י: "עמוד" בלשון זכר כי סיסרא רצה שתזדרז כמו זכר.

ב. הכוונה ללשון של עמידה, ואין זה משנה אם זה זכר או נקבה.

שמרי עלי כשאישן: "והיה אם יבוא איש ושאלך: היש פה איש? ואמרת: "אין". ולא ידע שכשיבואו הרודפים, הוא כבר לא יהיה בחיים והם ימצאו רק את גופתו.

19 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם, כִּי צָמֵאתִי; מַיִם  שָׁאַל, הבקשה מוכיחה את חולשת סיסרא. גם אליעזר ביקש מרבקה: "השקיני נא מעט מים". סיסרא בקש מים, אך  כה מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה לסיסרא, רואים את חכמת יעל, כך הרדימה את סיסרא והצליחה להרוג אותו.

וַתִּפְתַּח אֶת נֹוד הֶחָלָב, כלי ששמים בו חלב, וַתַּשְׁקֵהוּ,

למה נתנה לו יעל חלב ולא מים? 

רש"י: שהחלב מכביד את הגוף להיות נרדם.

מצודת דוד: השקתו חלב כי מביא תרדמה. חז"ל אמרו: העדיפה לתת לו חלב, כי חלב מרדים.

ועוד אמרו: יעל הניקה אותו, ב "חלב אישה" (בבלי נידה נה ב).

ותיקח יין ותמזגהו בחלב ותשקהו, וישת וישן (קדמוניות היהודים לא 3-6).

אמרה בליבה: " אתן לו חלב, ואם ישאל על כך, אדע שהוא פוחד.

רש"י: יעל הגישה לסיסרא את החלב כדי לדעת אם הוא מפוכח ויודע להבחין בין מים לחלב.

 בְּסֵפֶל אַדִּירִים,

רש"י: המים נקראים אַדִּירִים ויעל הגישה לסיסרא את החלב בכוס שאיתו מגישים מים.

לא הגישה לסיסרא חלב בכוס פשוטה, שלא יחשוד בה שהיא רוצה להרוג אותו, לכן הגישה לו בכוס שמשתמשים בו אנשים מכובדים.

הִקְרִיבָה חֶמְאָה. רלב"ג: חמאה הוא שומן החלב והסיבה שיעל השקתה אותו דווקא בחמאה היא כי הוא משכר יותר מסתם חלב.

רד"ק: חֶמְאָה, החלב שנשאר לאחר החמאה, או שנתנה לו גם חמאה לאכול לאחר שסיים לשתות את החלב.

21 וַתִּיקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל, שאליו היו מחברים את יריעת האוהל ואת היתד היו תוקעים באדמה,

נשק החלשים: תחבולות. חולשתה של יעל לעומת שר הצבא סיסרא חייבה אותה להשתמש בתחבולה. היא ידעה שאם היא רוצה לנצח אותו עליה לנקוט בתכסיסים שונים.

כו יָדָהּ לַיָּתֵד, מצודת ציון: יְתַד = מסמר.

תקעה יתד ברקתו. יעל עשתה מעשה גברי והרגה את שונא ישראל, אך לא השתמשה בנשק של גברים, אלא בכלי השייך לאהל הנשים: יתַד.

אצל הבדואים תפקיד הקמת האהל בעזרת יתד, הוא תפקיד האישה.

מצודת ציון: הַמַּקֶּבֶת = שם כלי, ובו מכים ביתד לנעצו בארץ.

תִּשְׁלַחְנָה,

רד"ק:  יעל שלחה את שתי ידיה, וממילא תוספת ה"נה" מובנת. (ידה),  יד שמאל ואת יד ימין (וימינה) שלחה יעל כדי לקחת את היתד והפטיש.

וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת, הפטיש, בְּיָדָהּ,

יָדָהּ: "ותשם את המקבת, בְּיָדָהּ, "כי ביד אישה יתן ה' את סיסרא". וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים;

רד"ק: הַלְמוּת עֲמֵלִים, בכלי זה מכים אנשים שעובדים קשה, בעלי מלאכה. 

רש"י: הַלְמוּת עֲמֵלִים, הוא כינוי לסיסרא שהיה עמל מהדרך, והפסוק מסביר שהמטרה שיעל לקחה את היתד היא לתקוע אותו בראשו של סיסרא.

וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.לקחה את הפטיש, המקבת, כדי להכות על היתד שלקחה ביד שמאל.

כ"ו וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. נפל בידי יעל. הסירה את ראשו, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ היתד עברה דרך רקתו של סיסרא וננעצה בקרקע. מיד תקעה יעל יתד ברקתו, מדרש הגדול לבראשית כג .1

מלבי"ם: יעל רצתה להכות בסיסרא, אלא שלא הייתה יכולה לעשות זאת משום שהייתה חלשה (עמלים) ולכן היא הצליחה להכות רק מכה קטנה בראשו, ועל ידי נס היתד עבר דרך כל רקתו של סיסרא.

וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, בשקט כדי שלא יתעורר, וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, מצודת ציון: וַתִּתְקַע = נעצה. רד"ק: הכוונה היא לכריתת הראש.

מלבי"ם: ליעל לא היה כוח לתקוע את היתד ברכתו של סיסרא והיה זה עזר מאת ה' שהיתד נתקעה ברכתו, בכוח, עד שהיתד ננעצה בארץ.

למה השתמשה ביתד ולא בסכין? כי יתד אינו כלי נשק, וטבעי ששוכנת אוהלים יהיו בהישג ידה יתד ופטיש, השתמשה בנשק של נשים. 

נזיר: יעל אשת הקיני לא הרגה את סיסרא בכלי נשק גברי אלא ביתד מדרש אשת חיל, נט עא).

יתד אינו מעורר חשש, כמו שסכין יכלה לעורר, לו היה מתעורר בהתקרבה אליו. 

יעל הרגה את סיסרא בעזרת יתַד שזה סמל גברי מיני. יעל כאילו אנסה את סיסרא: החדירה יתד (סמל פאלי) לרקתו של סיסרא.

בַּלָּאט = בהסתר ובחשאי, כמו (רות ג ז) ותבא בלט ותגל מרגלותיו.

כז בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב, רלב"ג: מיד כאשר סיסרא נפל, יעל הרגה אותו.

בֵין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד במקום שׁסיסרא נפל – שם הוא אבד ולא היה יכול לקום יותר.

רלב"ג: יעל סידרה בחוכמתה שסיסרא ייפול בֵּין רַגְלֶיהָ ויירדם לפניה.

פעלים מיניים: בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב: בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע  נָפָל,  בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד.

רמזים מיניים: וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. וַתַּשְׁקֵהוּ חָלָב, (חלב אם), וַתְּכַסֵּהוּ, בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב:  מדוע לא נהגה יעל לפי הכולל "יהרג ולא יעבור" הרי אשת איש היא?

למה רמזים מיניים? כנגד הציפיה במחנה כנען: "רחם רחמתים לראש גבר. מכיוון שאפילו הנשים הכנעניות ציפו שהכנענים יאנסו את השבויות.

בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע: לשון נקיה.  רגל כינוי למגע מיני (אברבנאל). כך הציע דוד לאוריה שילך לביתו וירחץ רגליו וזו לשון נקיה ליחסי מין.

 7פעלים: "7 בעילות בעל אותה אותו רשע, אותו היום",  מסכת יבמות קג א-ב: מדרש ויקרא רבה כג 10. שתה ונשתכר ותבעה לדבר עבירה.

2. ליעל לא היה שום סיכוי לנצח את סיסרא אם לא הייתה מתישה כוחו. בבלי, לכן חטאה בחטא שנחשב לה למצווה. הרב אריאל: אי אפשר להכניע רשע בדרכים טהורות.

 מלבי"ם: מדרש חז"ל, סיסרא בעל את יעל ולאחר מכן, באותו מקום שכרע לבעילה, נפל ונהרג

וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף, ולא התעורר אפילו כשיעל הרגה אותו,

מצודת ציון: וַיָּעַף = ענין יגיעה, וַיָּמֹת.

יעל העדיפה להרוג את סיסרא למרות שהיה שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני.

 מלבי"ם: למה יעל הרגה את סיסרא, למרות הברית שהייתה ביניהם? 

א. הברית חייבה רק את הקיני שישבו במדבר יהודה, וחבר פרש מהם.

ב. אישה אינה מכירה בענייני מדיניות. ג. חבר הצטרף לעם ישראל. אולי הקינים היו קשורים יותר לישראל מאשר לכנענים.

ג. אולי סיסרא אנס אותה. ד. אולי בקשה להצטרף לצד המנצח.           ה. שמעה מה מעוללים סיסרא ואנשי צבאו לנשים הנופלות שבויות בידם ולכן השתמשה במין כדי לחסלו.

ו. הרגה את סיסרא כי בקשה להגן על שכנותיה. ידעה שניצחונו, משמעותו אונס ואלימות מינית כלפי הנשים.

ז. אברבנאל: חבר עזב את אחיו, וכך נפרד גם מהמחויבות לשלום.

דבורה נצחה את צבא סיסרא ליד מי הנחל,

ויעל נצחה אותו באוהלה. וכך הפכה לאישה השנייה שהפכה לבת אלמוות במלחמה נגד כנען.

22 וְהִנֵּה בָרָק, רֹדֵף אֶת סִיסְרָא, ולא ידע שסיסרא מת, וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ;  וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת.

יעל יצאה בפעם הראשונה לקראת סיסרא והזמינה אותו לאוהלה,

פעם שניה יצאה לקראת ברק והזמינה אותו לראות את גופת אויבו.

הצליחה לשמור על קור רוח ושקט נפשי ולהראות לברק את גופת אויבו, כפי שניבאה דבורה.

כאשר דבורה אמרה לברק: "לך", הוא התמקח: אם תלכי עמי, אלך. העמיד תנאים והפסיד. אך כאשר יעל אמרה לו: לך ואראך את האיש אשר אתה מבקש", הוא למד את הלקח והלך אחריה, ואז נוכח בפעם השנייה כי נבואת דבורה "כי ביד אישה ייתן ה' את סיסרא" התקיימה פעמים.

יעל יצאה לקראת שניהם וקראה להם לבוא פנימה, אל גורלם: זה – לשחיטה, וזה – לראות את אויבו הרוג בידי אישה ולא בידיו שלו. ברק קלט שסיסרא ניתן בידי אישה ולא בידיו.

"ויבוא אליה והנה סיסרא נופל מת והיתד ברכתו". מצא את אויבו מת לפניו.

לאחר מות סיסרא, ברק בא אל יעל והיא הראתה לו את סיסרא מת, כי זה סיומו האמיתי של הסיפור.

מה טיבה של יעל שבאה ישועה גדולה על ידה? 1. אליהו רבא פט, ילקוט שמעוני שופטים מב: אישה כשרה הייתה, העושה רצון בעלה, לכן זכתה, ועל ידה באה תשואה גדולה לישראל, הצדקה גברית, לישועה ביד אישה. 

2. "כל כבודה בת מלך פנימה", כמו האימהות גם יעל הייתה יושבת אוהלים וצנועה כמוהן, ולמרות שישבה אהלים, מתוך האהל הצליחה להביא ישועה לעם ישראל.

רק אישה צנועה שכונתה טובה יכולה להתעלות כך. על יעל אמר ר' נחמן בר יצחק: "גדולה עבירה לשמה, ממצווה שלא לשמה",  המצווה היא הצלת כלל ישראל במסירות נפש.

שלשה הם שברחו מדבר עבירה ושיתף הקב"ה שמו בשמן, ואלו הן: יוסף, יעל ופלטי בן ליש: 1. יוסף "עדות ביהוסף שמו, (תהילים פא 6).

2. יעל: "ותצא לקראת סיסרא ותכסהו בשמיכה", (שופטים ד 18), אמר ריש לקיש: שמי–כה, שמי מעיד שלא נגע בה אותו רשע.

3. פלטי: פלטיאל, מעיד שמי שלא נגע באשת דוד, (ויקרא רבה מרגליות אחרי מות פרשה כג, ילקוט שמעוני אחרי מות תקפה בסוף).

לא רק דבורה, גם יעל נחשבה לשופטת: "'ויהי בימי שפוט השופטים' אוי לדור ששפטו את שופטיהם, אוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט.

מי היו? רב אמר: דבורה וברק היו.. רב הונא אמר: דבורה ויעל היו. רב הונא: אותו דור נשפט רק ע"י נשים, (רות רבה, המהדורה המדעית של מ"ב לרנר).

ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת,  בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת. הפסוק קישר בין שמגר ליעל. לכן יעל נחשבה לשופטת לדעת רב הונא ולדעת רב אחא, בימי שמגר.

הרלב"ג: יעל נמנית מכלל המושיעים קודם … המתת סיסרא, והיה זמן ששמגר בן ענת ויעל נכללים בעשרים שנה שלחץ סיסרא על ישראל.

אברנאל התנגד לדעות כי יעל הייתה שופטת.

סיסרא היה איש מפתח בצבא יבין, ולאחר חיסולו לא נמצא לו מחליף הולם, וכוחה של העיר חצור ירד, מה שהוביל בסוף לניצחון מוחלט של ישראל על הכנענים.

המקום המוקדש ליעל בשירת דבורה גדול בהרבה מהמקום שמוקדש לברק המצביא.

למה? הלוחמים בשבטי ישראל שהיו מחויבים לצאת לקרב השתמטו ממילוי חובה זו, וכנגדם יעל שהייתה משבט הקיני, שלא הייתה לה שום מחויבות בסכסוך בין ברק ליבין, התנדבה וסיכנה את עצמה ואת גורלה ולכן זכתה ששמה יונצח באופן כזה.

יעל וחבר, מצאצאי יתרו, שהתגייר. מדה כנגד מדה:

יתרו	יעל
משה עשה חסד עם בנות יתרו, יתרו נאמר עליו: "והיית לנו לעיניים", יתרו קיבל לביתו את משה הבורח.	יעל מזרע יתרו עשתה חסד עם כל ישראל והרגה את סיסרא.יעל: בוא ואראה לך את האיש שאתה מבקש". יעל, קיבלה והרגה את הבורח, (שמות רבה ד 2).

===

כאסתר שמסרה נפשה למען כלל ישראל, כך יעל הייתה מסורה לישראל.

עוד סיפורי נשים גיבורות בתנ"ך: בחנוכה: גזרו יוונים על כל בתולות הבאות להינשא, להיבעל להגמון תחילה, ועל ידי אישה נעשה הנס" (רש"י). מדרשים מספרים שהיו שני מקרי עריפה של ראשי השלטון היווני, על ידי 2 נשים שונות.

הראשונה אחות יהודה המכבי, שכרתה (יחד עם אחיה) את ראש ההגמון שניסה לבוא עליה ערב חתונתה.

השנייה היא יהודית, אישה אלמנה שכרתה את ראש הלפורנס, שר הצבא היווני שבא להילחם בעמה.

הלפורנס בא עם צבאו להילחם בישראל, ערך משתה, והזמין אליו את יהודית מתוך כוונה לפתותה. במהלך המשתה שתה יין בכמות רבה והשתכר מאוד.

בשלב מסוים עזבו כולם את המקום והשאירו אותו לבדו עם יהודית. בשיכרונו נרדם על מיטתו. יהודית לקחה את חרבו, כרתה את ראשו, הכניסה אותו לתרמילה, ויצאה מהמחנה לכיוון עירה.

בהגיעה סיפרה לכולם על מעשיה, הראתה את ראש הולופרנס, והציעה להם לצאת למלחמה, כי כאשר האשורים ילכו לקרוא לשר הצבא שיוביל אותם למלחמה, הם יופתעו לגלות שהוא מת, ויובסו.

התנ"ך מספר לנו על נשים שעשו דברים מאד לא מקובלים, דברים שהחוק הבינלאומי המקובל אוסר אותם, כמו גילוי עריות בין אב לבת, או בין כלה לחמיה, וכל זה מתוך רצון לממש את הזכות לאימהות ולזכות ולחבוק ילד, והתנ"ך או מדרשי חז"ל הצדיקו אותן.

וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ.

ברק ראה שסיסרא מוטל מת, ויתד האוהל תקועה ברכתו.

למה נגזר על סיסרא למות ביד אישה?

1. כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא, נפילת סיסרא ביד אישה פגעה בכבודו, אבימלך: שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִישָּׁה הֲרָגָתְהוּ (ט', נד). סגר את בארות המים, כדי שנשים לא יטבלו ולא יפרו ולא ירבו בעולם. 

2. מידה כנגד מידה – בראשית רבה: לפי שהיה סיסרא מחרף ומגדף את ישראל, מת מיתה חרופה, ונמסר ביד אישה, (ילקוט המכירי משלי כג כו). 

כגולית, הוא לא רק יצא להילחם נגד ישראל, אלא גם קילל וגדף, (במדבר רבה נשא פרשה י ה) ולכן נגזר עליו מוות נקלה.

3. לפי אם סיסרא, בנה תיכנן לאנוס שבויות מלחמה, וזה הצדיק את הרצח שלו בידי יעל.

4. הוא נלחם בנשים – נמסר ביד אישה.

5: "ותאמר יעל: לך התפאר אצל אביך בשאול .. כי נפלת ביד אישה", (קדמוניות היהודים לא 7).

זה לעומת זה: וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא, וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה… (יח ברק רדף אחרי סיסרא והצטער שלא השיג אותו. (קדמוניות יהודים לא 9).

"אם סיסרא"   פרק ה כח דבורה התחשבנה ועקצה גם את האישה שלישית של פרשה זו: אם סיסרא.

אֵם סִיסְרָא, הכתוב קרא לשר צבא יבין בשמו הפרטי: סיסרא, כדי לזלזל בו (לאחר מלחמת 6 הימים התפרסמו כתבות ובו נקרא המלך חוסין: חוסי).

לאם סיסרא אין שם, והיא נקראה על שם בנה שנשא במשרה מכובדת: שר צבא זה שם מכובד כל עוד לא הפסיד בקרב.

לאחר המפלה השם הביא עליה רק בושה וסכנה שכאימו של שר הצבא היא תיפול בשבי ותעבור את אותו סבל שהיא דמיינה לגבי השבויות הישראליות. גם שמואל הזכיר את אם אגג.

כח בְּעַד הַחַלּוֹן צרוף מילים זה, תמיד מנבא רעות. נִשְׁקְפָה, מול החלון, יש פרוש שבעד החלון, זה כדור בדולח, שבו ניחשו.

בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה בחרדה: אם סיסרא ציפתה בחרדה לשוב בנה משדה הקרב. אם סיסרא דאגה לבנה: מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו?

וַתְּיַבֵּב, רד"ק: וַתְּיַבֵּב, לשון הבטה. מהר"י קרא: וַתְּיַבֵּב,  לשון הבטה.

היא יבבה כי ליבה ניבא לה רע היא הרגישה שרעה מתקרבת. יבבה חסרת אונים, ליד החלון בראותה שבנה מאחר לשוב משדה הקרב, ואכן חיכתה לו לשווא.

כתוב: בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב (שופטים פרק ד). למה יבבה?

מלבי"ם: אם סיסרא התחילה ליבב כי ראתה בקסם את סיסרא שוכב על הארץ וכן ראתה הרוגים.

ב. אם סיסרא התחילה ליבב כי גם אם סיסרא לא הגיע, לפחות היה צריך לשמוע את "פעמי מרכבותיו", לבא שליח שיבשר מה עלה בגורלו.

שרותיה החכמות ניסו לשכנע אותה שפירוש החיזיון אינו כפי שחשבה, שסיסרא מת, מראה ההיפך – את נצחונו בקרב.

האנשים שנראו בחיזיון עם דם הינם סמל לשלל שהיה וצבע האדום מסמל את הבגדים שצבעוניים שחולקו כשלל.

 ספר העיקרים, ר' יוסף אלבו: החוזים ראו דם וחשבו שחייליהם שופכים דם ישראל. לא שערו  ניצחון ע"י נשות ישראל.

תלמוד, ראש השנה (לג) כתוב: נהוג לשמוע 100 קולות שופר בראש השנה. מניין? מאם סיסרא. אימו יבבה. כמה יבבות?

כתוב בתלמוד מאה יבבות. מאיפה יודעים שהשמיעה מאה יבבות?

כי אלוקים, אב רחמן, שלח מלאך שיספור את בכיותיה. וכנגד בכיותיה אנו תוקעים מאה קולות בשופר.

אם אלוקים שלח מלאך לספור את הדמעות של אם סיסרא, וודאי שה' מוקיר דמעות של אישה יהודייה, שאינן יורדות לטמיון, ויש לדעת שבכי של יהודייה לא הולך ריקם, אלוקים סופר ושוקל כל בכי ודמעה של כל יהודייה ויהודייה, ונענה לבקשותיה.

וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב. כי בנה – הגיבור, קיפד את חייו בקרב, ולא רק מת, אלא נפל ביד אישה – יעל – שתקעה לו יתד ברקה…

באותו זמן בנה כבר נחל מפלה בקרב ונס לאחר שחייליו נהרגו. הוא לא הביא שום אישה כשלל, רק נפל בידי נשים.

כט חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֶינָּה; בשירתה מפרטת דבורה איך ניסו השרות להרגיע את אם סיסרא המחכה לשוב בנה.

 אַף הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. גם אם סיסרא תאמר לעצמה את אותם דברי ניחומים: סיסרא מתעכב כי ניצח ניצחון מוחץ.  

ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, העיכוב נובע מחלוקת השלל רַחַם [U1] רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, כל חיילי סיסרא, ייקחו לעצמם אישה או שתיים מנשות ישראל.

מצודות: נשות ישראל נקראו רַחַם [U2] בפיהן של אם סיסרא ושרותיה כדי לבזות אותן, להחפיץ אותן, ולקרוא להן על שם רחמן.

 רלב"ג: אם סיסרא ושרותיה תארו את השלל שנלקח מנערות ישראל כי  היו פרוצים בעריות.

איך דמיינה לעצמה אם סיסרא את הניצחון? ראתה בדמיונה את בנה מביא שבויות ואת הלוחמים מתחלקים ואונסים אותן. חלמה בהקיץ על השלל שיביא בנה עמו: שבויות המלחמה, שהפכו לחפץ: רַחַם.

לא ריחמה על הנשים שנחרץ גורלן להיאנס ע"י החילים.

השבויות, נשים שהגברים שלהם נהרגו, נלקחו מארצן ונמסרו לחיילים לצורך אונס. נשים עברו התעללויות נוראיות, בעיקר בזמן מלחמה.

נשי המנוצחים, היו צפויות לאונס ברוטלי בידי גברים רבים, האלמנות והאימהות השכולות הפכו לשפחות מין, של המנצחים.

השבויות הישראלים עונו, וכל גבר הכניס למיטתו 2-3 שבויות שנאלצו להיכנע לו.

נשות הארמון היו בטוחות בניצחון סיסרא וחשבו שהסיבה שעדין לא שב היא כי הוא עסוק באונס הנשים שנפלו בשבי, וחלוקת השלל.

שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שלל: שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה: צֶבַע רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל: הנשים דמיינו את אופן חלוקת השלל בין סיסרא לחייליו: הבגדים הצבועים המיוחדים שנפלו שלל, יינתנו לסיסרא כי הוא שר הצבא.

הנשים בארצו חיכו לשלל ואולי לא היה להן עניין לאומי בניצחון.

גם נשי המנצחים, לא שמחו לקבל לביתן את הנשים השבויות, שהביאו הגברים איתם בתום המלחמה, 1. כי הן תפסו את מקומן במיטה.              2. נשי המנצחים, לא שמחו לראות  את המתנות שנתן הגבר לנשים,

3. ולא שמחו בילדים שילדו והכבידו על התקציב המשפחתי.

הנשים שהרגו את סיסרא ידעו שניצחונו, משמעותו אונס ואלימות כלפי נשות ישראל. ולכן לא הייתה להן ברירה אלא לנצחו כדי להציל את עצמן.

הן לא רצו להיות פרס למנצח. הן נלחמו נגד מה שהאויב זומם לעולל להן. יעל השיבה לסיסרא על מה שעולל לה ולנשים אחרות.

נוצח ע"י רחם רחמתים: סיסרא שביקש להשיג "רחם רחמתים לראש גבר, ביקש לאנוס אישה או שתים, מנשות ישראל, נוצח ע"י "רחם רחמתיים", ע"י 2 נשים.

שדה הקרב שהיה אמור להביא לו תהילה, המיט עליו חרפה. מת מוות משפיל לא בשדה הקרב, אלא: בידי 2 נשים: דבורה ויעל.

דבורה נהלה את הקרב, יעל הרגה את סיסרא, וברק רצה שתצא אתו לקרב, אך דבורה, בקשה ממנו לגייס את הגברים, כי נשים לא יכלו לגיס צבא ולצאת לקרב.

3 זוגות בפרק: דבורה וברק, יעל וחבר בעלה, סיסרא ואימו. בשלושת הזוגות הגבר לא תפקד, והאישה תפקדה כגבר. למרות ששלושתן נהגו כאימהות.

3 הנשים מוצגות כאימהות, אך אימהות שונה:

1. דבורה שרה: עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל. דבורה היא אֵם לכל עם ישראל, ולא לילדים שיצאו מרחמה. דבורה כמו אֵם שמזנקת להגנת ילדיה, ומנהלת קרב להצלת ילדיה.

 2. יעל נהגה בסיסרא כאמא: השקתה אותו בחלב, השכיבה אותו לישון וכסתה אותו כאם, אך נהגה בניגוד לרגשות האימהיים שלה, כשניצלה את שנתו כדי להרוג אותו.

3. אם סיסרא דאגה לבנה: וַתְּייַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מדאגה לבנה שאחר לשוב מהקרב, אך לא ריחמה על כל הנשים שבנה וחייליו התעללו בהם מינית בסוף הקרב.

הרחם שנקרא כך מהמלה רחמים, הפך אצל אם סיסרא לאכזריות, לאונס שבויות ועינויים.

זו מול זו: אם סיסרא יבבה ודבורה שרה שירת ניצחון.

יעל מבורכת, ואימו של האיש שהרגה מקוללת. רוב הפרשנים ראו את יעל כמי שהייתה מוכנה להקריב את עצמה כדי להציל את ישראל.

למה התברכה? תבורך: מבורכת על התשועה שהביאה לישראל.

היהדות מתייחסת בחיוב למיניות האדם, עד כדי כך שהברכה הראשונה בה התברכו אדם וחווה, והמצווה הראשונה אותה קיבלו, היא מצוות "פרו ורבו": "וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹוקִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹוקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", (בראשית א 28).

למשפחה ולהבאת ילדים לעולם יש חשיבות עצומה ביהדות: עד שחז"ל טענו ש"כל שאינו עוסק בפריה ורבייה כאילו שופך דמים".

התורה ציוותה על הגבר: "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", (שמות כא 10). והגמרא קבעה: "כל אדם שאין לו אישה אינו קרוי אדם" (בבלי, מסכת יבמות, סג א). יעל נתנה לעצמה הוראת שעה, כי הייתה שופטת ומנהיגת הדור, כי מצאה עצמה חייבת לעמוד בפרץ להצלת עם ישראל (הרב קוק, משפט כהן, י-ם, תשכ"ו, סימן קמד, ח של).

מהו חסיד שוטה? במלחמת סיסרא בחר בורא עולם שדבורה תשיר שירה. והיו שאמרו איני רוצה במלחמת יבין, לא בניצחון עליו, ולא בשירת דבורה. ועל זה כתוב בגמרא" מה הוא חסיד שוטה? כגון שטובעת אישה בנהר, ואמר: לאו דרך ארץ להסתכל בה ולהצילה". (סוטה כא).

לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' הלוואי וכל אויבי ה' יאבדו כמו שסיסרא מת.

 וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ ואוהבי ה', יתחזקו, כפי שאור השמש הולך ומתחזק מזריחת החמה ועד לחצות היום.

תרגום: אֹהֲבָי ה' יאירו פי שבע מאור שבעת ימי בראשית, וכך ייצא שהם יאירו פי שלוש מאות ארבעים ושלש מאור שבעת ימי בראשית.

ותתקיים נבואת הנביא: ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת ימים.

 רלב"ג: הצדיקים יאירו כשמש חזקה בתקופת תמוז.

עד לפה זו שירת דבורה.

 וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. 

מלבי"ם: היה שקט למשך אַרְבָּעִים שָׁנָה כי ב"י התנהגו בצדיקות לאורך כל ימי דבורה.

"יעל אשת חבר הקיני" בשירת דבורה: "תבורך מנשים יעל", (פרק ד' 17). בלפור חקק.

אֵם סִיסְרָא עוֹמֶדֶת בַּחַלּוֹן הַצּוֹפֶה אֶל שְׂדֵה הַקְּרָב: מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת? מִי בְּקִיצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִיצּוֹ יֶעֱרַב. מִי בַּמַּיִם וּמִי בָּאֵשׁ

מִי בַּחֶרֶב וּמִי לְעֵת עֶרֶב.   כְּבַקָּרַת אֵם אֶל יְלָדֶיהָ, הִיא מְתַנָּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הָאִימָּהוֹת, עַד שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּבִכְייָּהּ

הִיא צוֹעֶקֶת נְהָמוֹת נְהָמוֹת, לְאֵם סִיסְרָא אֵין שֵׁם אֲבָל צַעֲקוֹתֶיהָ חוֹצוֹת מִדּוֹר לְדוֹר אֶת הָעוֹלָם

מִסּוֹף  וְעַד סוֹפוֹ וְאוֹתָנוּ הֵן קוֹרְעוֹת.לְאֵם סִיסְרָא אֵין שֵׁם כִּי הִיא נוֹשֵׂאת מִדּוֹר לְדוֹר אֶת כְּאֵב הָאִימָּהוֹת.