שאול ניסה ונכשל ללכוד את דוד כשהתחבא אצל שמואל

שאול ניסה ונכשל ללכוד את דוד כשהתחבא אצל שמואל. 1 וַיִּבְרַח דָּוִד, מִנָּיוֹת בָּרָמָה; כך מתחילות שנות הבריחה של דוד מפני שאול.

למה עזב דוד את שמואל בָּרָמָה? לא היה קשר נפשי טוב בין דוד ושמואל מתחילה. אולי כי שמואל הבין, שדוד עצמאי משאול. דוד היה מלך באופיו וקיבל החלטות כפי שמלך מקבל.

דוד הבין שאם ימשיך לברוח משאול, הוא ייחשב למורד, והוא קיווה שיונתן יצליח שוב ליישר את ההדורים בינו ובין שאול.  לכן דוד חזר אל ארמון שאול, ניפגש שם עם יונתן, וביקש את עזרת יהונתן:

וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן.. אָבִיךָ… מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי (א).

דוד סיפר ליונתן, שהוא חושש ששאול עומד לחסל אותו: מֶה עָשִׂיתִי מֶה עֲוו‍ֹנִי, וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי? למה אביך רוצה להרוג אותי?

יונתן הכחיש: ב וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה, לֹא תָמוּת, הִנֵּה לו לֹא  יַעֲשֶׂה אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן, וְלֹא יִגְלֶה אֶת אָזְנִי;

יונתן היה בטוח שאביו משתף אותו בכל החלטותיו.

רוח רעה: יונתן ידע ששאול ניסה בעבר להרוג את דוד, אך חשב שזה קרה באחת מההתקפות בהן נתקף ברוח רעה, ולא היה אחראי למעשיו, וכשההתקפה עברה, דוד שוב יכול להיות בטוח ששאול לא יפגע בו.

אך שאול אכן התכוון להרוג את דוד, והוא הסתיר את כוונתו מבנו, כי כבר למד לדעת שזה יעדיף את טובת דוד, על פני ציות לאביו.

בתחילה כשדוד ניגן לפני שאול, הנגינה עזרה לשאול לצאת מהדיכאון. אז הוא ניסה להרוג את דוד, רק בזמן התקפים של רוח רעה.

כשמחלתו החמירה, שוב לא היו הפוגות הקלה במצבי רוחו, והוא חש תמיד נרדף, הפך לפראנואיד, ולמרות שידע שדוד מתאים ממנו למלוך, היה נחוש לרצוח אותו ולא לאפשר לו לרשת אותו.

יונתן הבטיח לברר: וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?

דוד הסביר ליונתן מדוע שאול מסתיר ממנו את האמת: ג וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד, וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וַיֹּאמֶר: אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן, פֶּן יֵעָצֵב;

גם אם יונתן לא גילה לאף אחד על ברית הנאמנות שחתם עם דוד, ניכר היה שלבו עם דוד, ושאול ידע זאת ולא רצה להעציב אותו בידיעה שאביו זומם לרצוח את חברו.

דוד נשבע: וְאוּלָם, חַי ה' וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶות.

יהונתן הסכים להתגייס לעזרת רעו ד וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, אֶל דָּוִד:  מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ, וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ. עד חצי המלכות!

דוד הציע מבחן, מהו המבחן? ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן, הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר, וְאָנֹכִי (בד"כ) יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ, לֶאֱכוֹל; וְשִׁלַּחְתַּנִי (הפעם) וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה, עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִישִׁית ו אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי, אָבִיךָ (ישאל עלי)  וְאָמַרְתָּ, נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם, לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה

ז אִם כֹּה יֹאמַר: טוֹב! שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ;

וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ, דַּע! כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ.

ואכן לבסוףהתברר ששאול נחוש להרוג את דוד: וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי… וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא (ל-לא); וכדי להוכיח את שנאתו לדוד: וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּותוֹ,

 וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד (לג).

דוד חשש שיונתן, מתוך נאמנות לאביו, לא יגלה לו מה באמת חושב עליו שאול, וביקש: ח וְעָשִׂיתָ חֶסֶד, עַל עַבְדֶּךָ, כִּי בִּבְרִית ה' הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ; תהרוג אותי אתה: וְאִם יֶשׁ בִּי עָוו‍ֹן הֲמִיתֵנִי אַתָּה, וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי. 

י מִי יַגִּיד לִי ? וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן, מִי יַגִּיד לִי? אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ, קָשָׁה.

יונתן הזדעזע מחשדות דוד, וענה: ט וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, חָלִילָה לָּךְ:  כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע, כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ וְלֹא אֹתָהּ, אַגִּיד לָךְ? 

יא וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד, לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה; וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם, הַשָּׂדֶה. למה לשדה? כי בארמון, אינך יודע מי מצותת לך, ומלשין כדי שהמלך יהיה חייב לו.

 יב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד, נשבע: ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אֶחְקֹור אֶת אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִישִׁית, וְהִנֵּה טוֹב, אֶל דָּוִד, ולא! וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ, וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ.

 יונתן בסבך הנאמנויות בין אביו ובין דוד:  יג כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹוסִיף, כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ, וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ, וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם; וִיהִי ה' עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי, יונתן נשבע לדוד שגם אם התשובה תהיה קשה, הוא לא יסתיר אותה מפני דוד.

יונתן מציע ברית יד וְלֹא, אִם עוֹדֶנִּי חָי; וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד ה' וְלֹא אָמוּת

ברית פוליטית בין דוד ויונתן: יהונתן העריץ את דוד, ולא התקומם נגד זה שדוד ירש את כיסא שאול אביו, אבל  השביע את דוד: וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם" (טו). ולא בהכרית ה' את אויבי דוד מעל פני האדמה.

יונתן נשבע לדוד שיברר ויגלה לו מה זומם אביו לעשות לו, ובתמורה ביקש מדוד לחוס על בני משפחת יונתן, כשיעלה על כיסא המלכות, ויפחד ממתחרים לכתר: וּבִקֵּשׁ ה' מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד   טו וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי, עַד עוֹלָם; וְלֹא, בְּהַכְרִת ה' אֶת אֹיְבֵי דָוִד, אִישׁ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

טז וַיִּכְרֹות יְהוֹנָתָן, עִם בֵּית דָּוִד; וּבִקֵּשׁ ה' מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד, יונתן  הבין שאביו חולה הרדיפה, החושד בכולם, והדיכאוני לא יצליח במלוכתו, הוא העריץ את דוד והאמין כי זה יהיה מלך טוב משאול וגם ממנו.

עדיף היה לו להיות משנה למלך מצליח ומשגשג מאשר להיות יורש של מלך רדוף רוח רעה, לכן כרת ברית נאמנות עם דוד.

יז וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ:  כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ, אֲהֵבוֹ. לדוד הייתה כריזמה בשפע, הכריזמה שלו כבשה לבבות, מילדי המלך ועד פשוטי העם, וכל מי שהכיר אותו, נכבש על ידו והתאהב בו. כך הצליח לסחוף אחריו בסופו של דבר, אפילו את שבט בנימין.

מי אהב את מי? בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ: לא כתוב שדוד אהב את יונתן. יונתן התאהב בדוד כששמע אותו אומר בצניעות "אני בן עבדך ישי", דקה לאחר שניצח את גוליית, והציל את העם מיד פלישתים.

כל הפרקים אחרי זה מספרים על כך שיונתן אהב את דוד, אך לא כתוב שדוד אהב אותו: יונתן הרגיש שהברית אינה סימטרית, יונתן הרגיש שאהבה שהוא אוהב את דוד היא כנראה אהבה חד צדדית,

יז וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד, באהבתו אותו, כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ, אֲהֵבוֹ. יונתן לא היה בטוח שדוד יקיים את הברית שכרתו ביניהם, ברית ששירתה כעת רק את דוד, ולכן ניסה שוב להשביע את דוד וזה המשיך לשתוק! .

דוד לא ענה ולא הצהיר הצהרת אהבה ליונתן, ולו פעם אחת. גם בקינה שקונן דוד לאחר מותם של שאול ויונתן, הוא אמר: נפלאה אהבתך לי מאהבת  נשים, כלומר אתה אהבת אותי.

דוד אהב רק את ה' אלוקיו, בו האמין, וירא ממנו, ואת בניו אהב, ואפילו את התינוק שנפטר מיד אחר שנולד לבת שבע.

טז וַיִּכְרֹות יְהוֹנָתָן, עִם בֵּית דָּוִד; אבל דוד לא כרת ברית עם יונתן, ולא הבטיח לו דבר. הוא שמע את בקשת יונתן ושתק!

יונתן וויתר מתחילה על האפשרות שהוא יעלה על כסאו של אביו, לאחר מותו, ואמר לדוד: אתה תמלוך ואני אהיה לך למשנה.

יונתן לא חזר בו, גם לאחר שדוד ברח, והוכרז רשמית כמורד במלכות, וגם לא כשדוד הקים גדוד משלו ואימן את אנשיו, כגדוד עצמאי, שאינו נשמע למרות המלך. למרות שידע שהוא יהיה הנפגע מכך שדוד יירש את אביו.

בתחילה חשב יונתן, לבדוק את מצב רוחו של שאול, ואת יחסו העכשווי לדוד ולספר על מה שימצא לדוד. אבל נראה שבמחשבה שניה, החליט, לענות לדוד בדרך עקיפה, כדי ששאול לא ישמע על המפגש בין בנו ושנאוהו, ויכעס.

אות החיצים: בסופו של דבר, יונתן ודוד כן נפגשו, ואות החיצים היה מיותר, אך כשהם קבעו ביניהם מפגש, הם לא ידעו שיוכלו להיפגש, ולכן היה זה  חכם לקבוע סימן, שיסמל לדוד, אם עליו לברוח משאול, או לא.

החיצים: וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶך.  יונתן לא האמין שאביו רוצה לרצוח את דוד, וסעודת החודש תהיה המבחן: יט אתה: וְשִׁלַּשְׁתָּ, תֵּרֵד מְאֹד, וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה; וְיָשַׁבְתָּ, אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל כ  וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִיצִּים צִדָּה אוֹרֶה, לְשַׁלַּח לִי, לְמַטָּרָה כא וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר, לֵךְ מְצָא אֶת הַחִיצִּים: אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִיצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה, קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי ה'. דוד יכול לחזור בשלום לארמון.

סכנה: כב וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם, הִנֵּה הַחִיצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ, כִּי שִׁלַּחֲךָ.

  לפני הפרידה יונתן הזכיר שוב לדוד את הברית שכרתו בשם ה': כג וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ, אֲנִי וָאָתָּה: הִנֵּה ה' בֵּינִי וּבֵינְךָ, עַד עוֹלָם.

כד וַיִּסָּתֵר דָּוִד, בַּשָּׂדֶה; וַיְהִי (סעודת) הַחֹדֶשׁ, וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל.

סעודת ראש חודש בבית המלך: כה וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם, אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר, וַיָּקָם יְהוֹנָתָן, וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל; וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד.  כו וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה, בַּיּוֹם הַהוּא:  כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא, בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר. כז וַיְהִי, מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד; וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם, אֶל הַלָּחֶם? יונתן היה צריך לענות: כי אתה  מנסה להרוג אותו כל הזמן! אבל יונתן המנומס, המציא תרוץ  של זבח! גם שמואל השתמש בתירוץ של זבח, כשבא למשוח את דוד למלך:

 כח וַיַּעַן יְהוֹנָתָן, אֶת שָׁאוּל: נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי, עַד בֵּית לָחֶם כט וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר, וְהוּא צִוָּוה לִי אָחִי, וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי; עַל כֵּן לֹא בָא, אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ. 

אִמָּלְטָה, בבחירת מלה זו, רמז יונתן לאביו כי דוד פוחד ממנו, ומבקש לשמור מרחק ממנו.

ל וַיּיִחַר אַף שָׁאוּל, בִּיהוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר לוֹ, בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת:  הֲלוֹא יָדַעְתִּי, כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי, לְבָושְׁתְּךָ, וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִימֶּךָ!

אם אתה רוצה להיות מלך, דוד חייב למות: לא כִּי כָל הַיָּמִים, אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא. 

לב וַיַּעַן, יְהוֹנָתָן, אֶת שָׁאוּל, אָבִיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת, מֶה עָשָׂה ?

שאול הבין שדוד כבש את לב בנו: לג וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו, לְהַכֹּותוֹ; וַיֵּדַע, יְהוֹנָתָן, כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו, לְהָמִית אֶת דָּוִד. 

היחסים בין שאול, דוד, יונתן ומיכל היו יחסי אהבה, שנאה, קנאה וכוח.

יונתן אהב את דוד, ועובדה זו אילצה אותו, תמיד, לבחור, מתוך קונפליקט, אם להיצמד לדוד ולעזוב את בית אביו, או להישאר בארמון ולהיפרד מדוד.

יונתן נקרע בין אהבתו לדוד ובין הנאמנות לאביו. בסופו של דבר, כשדוד ברח משאול, יונתן חזר אל אביו בארמון, ועד הסוף המר יונתן לא זנח את אביו, וכך הגיע בסופו של דבר, למלחמה בגלבוע, שם נלחם לצד אביו, והעדיף למות לידו, ולא לזנוח אותו כשנלחם מול הפלישתים, שהיו אז גדולי אויבי עם ישראל.

כך נפל יונתן יחד עם שאול אביו ואחיו בקרב הגלבוע.

שאול בייש את בנו בפני כל הסועדים: לד וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן, בָּחֳרִי אָף; וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם, כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד, כִּי הִיכְלִמוֹ אָבִיו.

שאול דיבר בגסות גם אל יונתן וניסה לפגוע בו עם חניתו, וזה הבין שאביו נחוש בדעתו להרוג את דוד.

לה וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד (שקבע עם) דָּוִד; וְנַעַר קָטֹן, עִמּוֹ,

 לו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִיצִּים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה; הַנַּעַר רָץ, וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ לז וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי, אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן; וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר, וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא הַחֵצִי, מִמְּךָ וָהָלְאָה. 

לח וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר, מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמֹד; וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן, אֶת הַחִיצִּים, וַיָּבֹא, אֶל אֲדֹונָיו.  לט וְהַנַּעַר, לֹא יָדַע מְאוּמָה; אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד, יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר. מ וַיּיִתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו, אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ, לֵךְ הָבֵיא הָעִיר.    

החיצים היו אות מה' (ע"פ רשי) כך למד דוד מהחיצים שעליו לברוח.

שאול, הקנאי, התנכל לו, ודוד היה חייב לברוח.

מה קרה שלמרות שהמסר על שאול המסוכן לדוד, עבר, הם בכל זאת נפגשו? הרי יונתן העביר את המסר לדוד בעזרת החיצים כי פחד להיפגש עמו?

אהבה מפריעה לשיקול דעת, ומשכיחה סכנות.

1. בתחילה העביר יונתן לדוד את המסר, שעליו לברוח מפני שאול המלך בעזרת החיצים אבל הרגשות העזים שחש כלפי דוד לא הניחו לו להסתלק מיד.

2. הזמן היה זמן ראש חודש, בו הירח, אינו מאיר, השדה חשוך, ומאפשר פגישת סתר.

 3. אולי מראה השדה הריק אפשר לרעים להסתכן במפגש, מה עוד שהם הבינו שהם עומדים להיפרד לזמן ממושך.

פרידה כמעט אחרונה בין דוד ויונתן: בדיעבד יתברר שזו הייתה הפגישה הכמעט אחרונה של השנים. נראה שלא יכלו לעזוב בלי מפגש אחרון ביניהם.

מא הַנַּעַר, בָּא, (עזב) וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב, וַיִּיפֹּול לְאַפָּיו אַרְצָה וַישְׁתַּחווּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. הזכרת השבועה: מב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד, לֵךְ לְשָׁלוֹם: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם ה' לֵאמֹור: ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ, עַד עוֹלָם.

יונתן הזכיר בפעם הרביעית את הברית ששאף לכרות עם דוד, אבל זה לא ענה, ולו במילה אחת על בקשת יונתן, שקיווה שזו תהיה ברית דו צדדית. יונתן הבין שדוד ימלוך ולכן הדגיש 3 פעמים שהוא מבקש לכרות ברית עם דוד. דוד ידע שיונתן מציל אותו ממוות, אך הוא לא ענה להצעות הברית עם יונתן.

יונתן אהב מאד את דוד: וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, עַד דָּוִד, הִגְדִּיל מאד, דוד היה מאד מחושב: לבכות הוא בכה יותר מיונתן, עַד דָּוִד, הִגְדִּיל מאד, אך התחייבויות לטווח ארוך, הוא לא מיהר לתת, אולי כי לא ידע מה טומן לו העתיד.

 כא א וַיָּקָם (דוד) וַיֵּלַךְ; וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר. עד הרגע האחרון חי דוד באשליה שיונתן יצליח שוב לפייס את אביו.

בסופו של דבר, יונתן נפרד מדוד וחזר אל אביו, הוא בחר לחזור ולהישאר בארמון המלך, וכך חרץ את גורלו להיהרג ולמות לצד אביו, עם 2 אחיו על הר הגלבוע, ולא להפוך למשנהו של דוד כפי שחלם.

יתכן שעל בחירה זו קונן דוד, לאחר מות שאול ובניו: שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ  שמ"ב ב', כ"ג.  

מבעד לדוק מרחקים – צלם ענוג, נער רך בתלבושת הדר, לב אמונים, לא נטש רע בצר. ובקרב אחור לא נסוג, ועליך למות יונתן?… מה עגום נתיב האדם בעולם הזועם! על כולנו במחיר החיים לשלם, את מעט הדבש הטעום. רחל המשוררת.

דוד בנב עיר הכוהנים, בזמן הבריחה מפני שאול. שמואל א כ"א. 

1. במלחמת עמלק, איבד שאול את תמיכת שמואל, שעמד לצידו במשך 3 המלכות, ואיבד את עצותיו המנוסות, שהיה תלוי בהן, כפי שנראה בהמשך.    2. קלקל את יחסיו עם בתו, כשרצה לרצוח את בעלה, שאותו אהבה.

3. ניסה להרוג את בנו בכורו, יורשו, רק מפני שזה תמך בדוד, כי הבין שדוד מתאים ממנו למלוכה על ישראל.

4. קודם קלקל את יחסיו עם דוד, ועכשיו עמד לאבד לוחם, מנוסה, אמיץ נועז, שזכה בניצחונות רבים.

כך הרחיק ממנו את כל מקורביו.

לו דוד היה עומד לימין שאול, ונלחם לצדו, אולי שאול לא היה נאלץ לראות את 3 בניו נהרגים לנגד עיניו, והוא לא היה מסיים את חייו בהר הגלבוע, כשהוא נאלץ ליפול על חרבו כדי למנוע מהפלישתים להתעלל בו, בעודו חי.

וִיהוֹנָתָן בָּא (חזר ל) הָעִיר, דוד שהה יומיים בשדה (ואולי אז גמר את כל האוכל שהכין לעצמו) עד שהצליח לוודא סופית, בעזרת יונתן, כי שאול נחוש לרצוח אותו, ולפתע התברר לו שעליו לברוח, כדי להציל את חייו.

דוד פחד משאול: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל.

דוד לא רצה להרוג את שאול, וגם לא רצה ששאול יהרוג אותו, ולכן נאלץ לברוח, לברוח רחוק ולברוח מהר, לפני שייהרג.

דוד קיווה ששאול ימות לפני שיצליח לרצוח אותו: וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה' כִּי אִם ה' יִגֳּפֶנּוּ, (ימות במגפה) אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה (ייהרג)  יֵרֵד וְנִסְפָּה.

דוד שנמשח למלך ע"י שמואל, לא רצה לוותר על ייעודו, אך ידע שעליו להיעזר בסבלנות ולעבור עוד הרבה מכשולים בדרך אל הכתר.

 דוד הפך לפליט נרדף ע"י שאול: דוד שעלה לגדולה בחצר שאול הפך למורד נרדף, המסתתר מפני שאול.

בזמן בריחתו נאלץ להגן על חייו, לא רק מפני שאול, אלא גם מפני עושי דברו, ומפני אלה המוכנים להרוג אותו, כדי לזכות "בנקודות טובות" אצל המלך, וכאלו יפגוש רבים בזמן בריחתו.

במהלך בריחתו הארוכה מפני שאול, התמודד דוד עם סכנות, עם דילמות מוסריות, עם החלטות קשות, כל אלו העצימו את כושר המנהיגות שלו, שבזכותו זכה בסוף למלוך על כל ישראל.

דוד לא התכוננן לבריחה. לאחר שהחל בבריחה החפוזה, גילה שאין לא אוכל, ואין לו נשק, וגם יונתן שאהב את דוד, ושילח אותו בחיבוקים ונשיקות, לא דאג לוודא שהוא מצויד לבריחה. דוד נאלץ לאלתר.

אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי (לו) הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכוהנים.. ולא נהרג שאול ושלשת בניו, סנהדרין קד עא. יונתן נהרג בהר הגלבוע, כי לא דאג לצייד את דוד, לפני בריחתו, ודוד הרעב חיפש אוכל.

דוד המחפש אוכל, הגיע אל נב עיר הכוהנים:  שמואל א כ"ב א וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה ( משערים שנב הייתה באזור הגבעה הצרפתית) אֶל אֲחִי-מֶלֶךְ הַכֹּהֵן.

ב וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִי-מֶלֶךְ הַכֹּהֵן, נראה שדוד הגיע אל אֲחִי-מֶלֶךְ במקרה. אולי נב הייתה בדרך בריחתו, והוא החליט ששם יוכל להצטייד בקלות.

וַיֶּחֱרַד אֲחִי-מֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד, העובדה שחתן המלך ושר הצבא הגיע לבדו, החרידה והפחידה את הכהן הגדול.

וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ? דוד ראה שאֲחִי-מֶלֶךְ נבהל, ולכן אולי נאלץ לענות לו תשובה שקרית, כדי להשיג שיתוף פעולה.

 כדי לקבל לחם וכלי נשק, שיקר:דוד טען שנשלח על ידי שאול למשימה סודית, ג וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִי-מֶלֶךְ הַכֹּהֵן, הַמֶּלֶךְ צִיוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִיווִּיתִיךָ .

וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי" (ג). הם מחכים לי אי שם.

מדה כנגד מדה: דוד שיקר לאֲחִי-מֶלֶךְ הכוהן הגדול בנב וכעונש על כך נאלץ מאוחר יותר לשקר, ולהעמיד פני משוגע, כדי להינצל מיד אכיש מלך גת.

אולי דוד סיפר לכוהן כי הוא בשליחות סודית של שאול, כדי ששאול לא יתנכל לכוהנים על שעזרו לו, אך שאול הפרנואיד בכל זאת רצח את הכוהנים.

ד וְעַתָּה, מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ, חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי; אוֹ, הַנִּמְצָא, דוד העמיד פנים שהדבר העיקרי שחסר לו זה לחם, אך היה חסר לו גם נשק.

 ה וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר, אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי:  כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ, אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה. במשכן היה לחם הַפָּנִים שהיה נהוג להחליף כל שבוע. את הלחם הישן היה מותר לאכול רק לכוהנים ובשעת פיקוח נפש לאדם שטבל לאחר שהיה עם אישה.

הכהן שהכיר חיילים, לא האמין שהם נמנעו מנשים.

דוד טען: ו וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ: כִּי אִם אִישָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, בְּצֵאתִי, וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ: וְהוּא, דֶּרֶךְ חֹל וְאַף, כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי, מכיוון שהיינו בפעילות מבצעית, לא הייתה לנו הזדמנות להתקרב לאשה.

נראה שהכהן רצה לוודא שגם דוד טהור, אבל מפאת כבודו, שאל רק לגבי הנערים ע"פ רדק).

ז וַיִּיתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן (לחם) קֹדֶשׁ: כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם, כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה' לָשׂוּם לֶחֶם חֹם, בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ, הכהן נתן לדוד את לחם הַפָּנִים הישן.

 הטרם משמעותי: ח וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, נֶעְצָר לִפְנֵי ה' וּשְׁמוֹ, דֹּאֵג הָאֲדֹומִי אַבִּיר הָרֹעִים, אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. הפסוק הזה נראה סתמי מאד במקום הזה, אך זהו פסוק הטרם שמבשר שלאיש הזה תהיה השפעה עצומה על המשך העלילה.

אחרי שהצטייד בלחם, חיפש דוד כלי נשק: ט וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִי-מֶלֶךְ, וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב:  כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי, כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ. 

דוד המשיך לשקר וטען שהוא לא הספיק להצטייד בנשק, כי המלך שלח אותו בפתאומיות לשליחות חשובה, וכך העמיד את חיי הכהן בסכנה.

 י וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן, חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּיקַּח לְךָ קָח, כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה.

יתכן שהכוהן התחיל לחשוד שמשהו מסריח בספור של דוד, כי הוא הציע: אִם אֹתָהּ תִּיקַּח לְךָ קָח, אתה תיקח בעצמך את חרב גוליית.

דוד שאמר לגוליית: וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְוֹשִׁיעַ, בחר עכשיו לשקר כדי לקבל את אותה חרב, וסיכן את כל כוהני נב ובני משפחתם.

לשמחת דוד, הכהן הציע לו לקחת את חרב גוליית. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ! תְּנֶנָּה לִּי!

ולמה אֵין כָּמוֹהָ? כי חרב זו סימלת את זכות דוד למלוכה בשל היותו גיבור ישראל, שהושיע את עמו מיד גוליית והצבא הפלישתי.

2. אולי קיווה שתמורת חרב גוליית, יעניקו לו הפלישתים מחסה.

ולגבי לקיחת החרב? תְּנֶנָּה לִּי : אתה תיתן אותה לי.

ואולי העובדה שדוד לקח את חרב גוליית לעיני אַבִּיר הָרֹעִים, אֲשֶׁר לְשָׁאוּל  הרגיעה את הכהן שסבר בטעות שגם דואג נמצא בסוד השליחות הסודית של דוד.

החרב שלקח מכוהן נב, לא עזרה לדוד, וכדי להינצל יאלץ להשפיל עצמו.

אילו היה דוד לוקח את הלחם, ולא מבקש גם את חרב גוליית, ואולי גם שהכוהן ישאל לו בה', הוא לא היה מסכן כ"כ את כל כוהני נב ובני משפחתם.

מאוחר יותר, התוודע דוד, בפני אביתר, הכהן היחיד שניצל מטבח כוהני נב ובני משפחתם, כי ליבו ניבא לו רע, כשראה את דואג, אך באותו רגע שראה אותו, הוא בוודאי חשב, כיצד פגישה זו אמורה להקשות על בריחתו משאול.

עכשיו היו לדוד לחם וחרב, אך לאן יברח? דוד לא רצה לברוח אל משפחתו בבית לחם, כי שאול ודאי ירצח אותם, אם יגלה שהם עזרו למי שבורח מפניו.

מאוחר יותר הרג שאול את כוהני נב ובני משפחתם שעזרו לדוד בתמימות, ולא ידעו שהוא בורח משאול, אם כך וודאי שמשפחתו הייתה בסכנה אם היה נעזר בה.