א וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל; ובזכות זה אתה מולך עכשיו על ישראל.
וְעַתָּה, כשהכוח בידך, שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי ה': שמואל העביר אל שאול צו ברור מה': ב כֹּה אָמַר, ה' צְבָאוֹת, פָּקַדְתִּי, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ, בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם.
השמד את כל עמלק: ג עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹול, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִישָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר.
הכחדת כל אלו, תבטיח שהעמלקים לא יוכלו להתאושש, ולשקם את הצבא, הכלכלה והמדינה שלהם.
לאורך כל ההיסטוריה, מתחילת עם ישראל ועד ימינו, היו לעם אויבים משני סוגים: א. אלו שנלחמו בנו על השליטה באדמה, כמו הפלישתים בימי קדם והפלשתיניים כיום.
ב. הסוג השני של האויבים: האנטישמיים! כמו: 1. פרעה: כל הבן היאורה תשליכוהו. 2. המן: יש עם מפוזר ומפורד, ואין שווה למלך להניחו… 3. היטלר: הפתרון הסופי.
4. אירן, היום, שאין לה גבול או כל בעיה עם ישראל, ועדין מבקשת להשמידה. לעיתים ממשל יוזם אויב, והופך את השנאה אליו, לדבק שמאחד את העם.
עמלק היה אויב אנטישמי, החל מימי יציאת מצרים. בתקופת גדעון, ובתקופת שאול העמלקים פגעו בשבטי יהודה ושמעון בדרום הארץ, וחרב אגג מלכם, שיכלה נשים רבות.
גיוס הצבא: ד וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל, (גייס) אֶת הָעָם, וַיִּפְקְדֵם (מנה אותם) בַּטְּלָאִים, מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, אֶת אִישׁ יְהוּדָה. אסור היה לספור אנשים, לכן השתמשו בתקופות שונות באמצעים שונים לספירה: חצי שקל, חרסים שבורים, והפעם בטלאים, שכנראה גם הזינו את הצבא.
וַיָּבֹא שָׁאוּל, עַד עִיר עֲמָלֵק; וַיָּרֶב בַּנָּחַל, 2 פרושים למלה "וַיָּרֶב":
1. בערֶב הגיע הצבא אל נחל, המספק מים לחיילים, ושם חנו למשך הלילה.
2. הכין מארב, כדי שהעמלקים יופתעו בקרב מגודל הכוח נגדם.
ה הפרדת הקינים מעמלק: ו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי, פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ, וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשׂרָאֵל, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; וַיָּסַר קֵינִי, מִתּוֹךְ עֲמָלֵק.
הקינים היו צאצאי יתרו חותן משה, שכני העמלקים, ומתוך זיכרונות חיוביים על היחסים הטובים ששררו בין משה ובין יתרו חותנו, והתרומה של יתרו לסדרי ניהול המשפט בישראל, שאול ייעץ לקינים להתרחק מהעמלקים, כדי שלא להיפגע מהמלחמה בינם ובין ישראל.
הניצחון: ז וַיַּךְ שָׁאוּל, אֶת עֲמָלֵק, מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם. ניצחון מהיר ומוחלט. לניצחון מוקדש רק פסוק אחד.
להפרת הוראות שמואל מוקדשים פסוקים רבים.
במלחמה עם עמלק, הפר שאול שתים מהוראות שמואל:
1. חמל על אגג: ח וַיִּתְפֹּושׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב. למה? א. הייתה חשיבות פוליטית לאגג. ב. אגג יכל לשמש כסמל לניצחון המפואר של שאול. ג. אגג יכל לשמש כערבון פוליטי כנגד העמלקים, ד. שאול חשב שלמלכים יש דם כחול. ה. סולידריות עם בן מעמדו: מלך העמלקים.
2. חמל על מיטב הצאן. וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם; וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס, אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ.
חמלה לא מלשון רחמים: שאול והעם לא חמלו מלשון ריחמו, כי הם לא חמלו על הילדים, הנשים, הזקנים, והצאן החלש, אותם כן הרגו. המונח "חמל" פה בא להגיד שהיה חבל להם לבזבז את הדברים היקרים. רצו להנות מהם בעצמם. חמלה הנובעת מתאוות בצע.
שאול רצח לאחר מכן ולא חמל על כל הכוהנים שגרו בנוב, טף, נשים, וזקנים,
| ה' ציווה על שאול: | שאול הרג את כוהני נוב: |
| ג עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק,וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, ולֹאְתַחְמֹול, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁעַד אִישָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר. שמו"א טו 3 | וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּוהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶבמֵאִישׁ וְעַד אִישָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹרוַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב. שמו"א כב 19 למה?כי חשד שכוהן אחד מכהני נב, סייעלדוד, בזמן שזה ברח משאול. |
ר' יהושוע בן לוי: כל שהוא רחמן על אכזרים, סופו שהוא אכזר על רחמנים. תנחומא פרשת מצורע.
י וַיְהִי, דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל, לֵאמֹור. יא נִחַמְתִּי, כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַייִּחַר לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה. מדוע זעק שמואל אל ה' כל הלילה? שמואל נקשר לשאול, מהרגע הראשון שפגש בו, הוא ראה לפניו צעיר, בלא שאיפות מלכות, ענו, צנוע. אחד שיציית וייתן לשמואל להנהיג אותו, ע"פ צווי ה' ובדרך ה'.
שמואל ראה בשאול את פרי הדרכתו, עכשיו הזדעזע לשמוע על פסק הדין הסופי לסילוקו. שמואל לא האמין שימצא מלך טוב ונוח יותר מאשר שאול, וזעק כנגד הצו.
והרי שמואל כבר בישר לשאול על הפסקת מלכותו קודם? אך עכשיו הבין שמואל שפסק הדין הוא סופי, ולכן התאבל.
יב וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל, בַּבֹּקֶר; וַיֻּוגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹור, בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה (כרמל שבדרום הארץ) וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, (שער לזיכרון עד של ניצחון) וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר, וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל.
מה היה הדבר הראשון שעשה שאול אחרי הניצחון? הלך למקום שנקרא כרמל, בדרום הר חברון, ובנה שם אנדרטה שתנציח את ניצחונו.
כדי להאדיר את ניצחונו, נראה ששאול נזקק גם לאגג חי, כסמל לניצחונו!
. יג וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל, אֶל שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, כששאול ראה את שמואל, הוא נבהל. לשאול הציק המצפון, כי ידע שלא עשה את מה שציווה עליו שמואל, ובמקום להתחרט יצא בהכרזה: בָּרוּךְ אַתָּה לַה' הֲקִימֹותִי, אֶת דְּבַר ה'. שאול חשב שאם עשה חלק, זה כמו לעשות "הכול".
לו שאול היה מודה בטעותו, נראה ששמואל היה ממשיך להיאבק לטובתו, אבל התכחשותו לאשמתו, והטלת האשמה על העם, הוכיחו לכולם כי אכן, אינו ראוי להיות מלך.
יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ?
מֶה, שאול לא לקח אחריות, ונתן תרוץ אחר תרוץ לכך שלא מילא אחר צו ה':
תרוץ ראשון: זה לא אני! "וַיּיִקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל! שאול פחד מהעם והסביר את אשמתו בכך: "כי יראתי את העם ואשמע בקולם" שמואל א, טו, כד. העם מנהיג אותי ולא אני מנהיג אותו.
תירוצים דומים: 1. "השומר אחי אני? 2. האישה אשר נתת עמדי, היא…
דיווח שיקרי. טו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם, אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לְמַעַן זְבֹחַ, לַה' אֱלֹוקֶיךָ; וְאֶת הַיּוֹתֵר, הֶחֱרַמְנוּ. והאמת היא ששאול והעם "חמלו" שניהם.
שאול הקפיד על קיום טכסים מנהגים ופורמליות דתית, אך לא ציית לשמואל ולדבר ה'.
טז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלַי הַלָּיְלָה; המילה דִּבֶּר – מופיעה בפרק זה 9 פעמים, כדי להדגיש את החשיבות לשמיעת דבר ה'.
וַיֹּאמֶר לוֹ, דַּבֵּר יז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה;
אולי אתה לא מעריך את עצמך, אבל נבחרת למלוך, לכן מלוך! קבל אחריות, הראה מנהיגות, ונהג כמלך. אל תתחבא מאחורי העם.
לשאול לא היו תכונות מנהיגות ויכולת קבלת אחריות! שמואל חיפש מלך שקל לנהל ולהדריך אותו, וקיבל מלך כזה, אך הכניעות באה אצל שאול, עם חסר כושר מנהיגות.
שמואל נגע פה בנקודת התורפה הגדולה ביותר של שאול: הוא לא ידע להיות מנהיג, ולא ידע להנהיג ולהוביל אחריו פקודים.
שאול לא הרגיש שהוא מסוגל לקבל החלטות ולבצען. כמו:
1. בתחילה, נערו של שאול נאלץ לשכנע אותו, לא לוותר על משימת מציאת האתונות.
2. אחרי המלכתו הוא לא ניסה להתחיל למלוך אלא חזר לעבודת האדמה.
3. כשנבחר למלך בהגרלה וקראו בשמו, הוא התחבא בין הכלים.
4. יונתן הוא שהתנקש בנציב הפלישתים, והכריע את הקרב, למרות שגיאות שאול אביו.
5. במלחמת עמלק, שאול נגרר ע"י העם לבזוז את הצאן.
6. בקרב האחרון, לאחר שנפצע, שאול ניסה להתאבד, אך נאלץ לבקש עזרה מנער עמלקי, ולבקשו שיהרוג אותו, כדי שהפלישתים לא יתעללו בו.
שמואל לשאול: וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ, עַל יִשְׂרָאֵל. ה' בחר בך למלוך, אותך ציוויתי להחרים את עמלק,
יח וַיִּשְׁלָחֲךָ ה' בְּדָרֶךְ; שמואל אמר: אתה קבלת הוראה ברורה: לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם.
יט וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל ה'? השורש שמע מופיע 8 פעמים בפרק, להדגיש ששאול לא שמע לצו ה'.
נאום תוכחה: וַתַּעַט, (כמו עיט) אֶל הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי ה'.
מתוך חמדת הביזה העדפת לבזוז ולא לקיים את הצו שקבלת. אתה הפרת את צו ה', ולא העם, אתה "חמלת" על אגג ועל מיטב הצאן, ולא העם.
תרוץ שני: כ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה', וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה'; וָאָבִיא, (רק) אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וְאֶת עֲמָלֵק, הֶחֱרַמְתִּי. אגג, זה המלך שהפך נשים רבות מישראל לשכולות ורצח את בניהן.
תרוץ 3: הצאן לִזְבֹּחַ לַה': כא וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹוקֶיךָ, בַּגִּלְגָּל.
סיכום תרוצי שאול:
1. העם אשם: וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, אך גם שאול "חמל" על הצאן.
2. וָאָבִיא, אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי. את כל העמלקים החרמתי (הרגתי) "רק" על המלך "חמלתי".
3. זה נועד למטרה נעלה! זה בשביל לִזְבֹּחַ לַה'.
כב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים? כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל ה'. הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. כג כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר (סירוב) : זבחים אינם מכפרים על חוסר ציות. אתה עשית מה שרצית, ולא מה שצווה ה' עליך לעשות!
לאורך כל הדורות, היו נביאים בישראל, שהסבירו כי ה' מעדיף, צדקה, חסד ומשפט ע"פ חטאים והקרבת קורבנות, במקום לחזור בתשובה!
השופט חשין כתב כי לקחת שלל מעמלק, זה כמו לקחת שלל ממצוד אחרי סמים מסוכנים, ולא די לתפוס את הסוחרים, יש להשמיד את כל הסם!
שאול עלה למלוכה בעקבות אתונות, ואיבד את המלוכה בשל כבשים.
כד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי, כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי ה' וְאֶת דְּבָרֶיךָ: כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם, וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם. למה לא נמחל לשאול שאמר: חָטָאתִי? כי הוא הודח מהמלוכה לא רק בגלל חטאו אלא בעיקר כי הראה שאינו כשיר לשלוט באנשים והובל ע"י העם ולא הנהיג אותו.
ר' יוסף אלבו בספר העיקרים (ד, כו), שאל מהו ההבדל בין שאול ודוד?
שניהם חטאו ושניהם הודו בחטאם לאחר שהוכיחו אותם? מדוע נשאר דוד מלך, ואילו שאול הודח? וכך השיב: המלך צריך שיהיה אכזר לזרים, ורחמן לעמו… שאול – חמל על אגג, והיה אכזר לבני עמו, "וגם את נוב עיר הכוהנים הכה לפי חרב" מטף ועד זקן.
ואילו דוד – להפך: את מואב הכה! אבל כשראה את המלאך משחית את עמו, אמר: "אנוכי חטאתי … ואלה הצאן מה עשו? תהי נא ידך בי ובבית אבי!
שאול הכיר בחטאו אך ביקש: כה וְעַתָּה, שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי; ביקש ששמואל ימחל לו. וְשׁוּב עִמִּי, וְאֶשְׁתַּחֲוֶוה לַה'. כו וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ:
זה עונשו של מפר צו ה': יַעַן, מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה',
וַיִּמְאָסְךָ, מִמֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. שמואל חזר בפעם השנייה על וַיִּמְאָסְךָ ה'. אם אינך שומע בקול ה', הוא לא חפץ בך כמלך.
אמנם שאול המשיך למלוך עוד, אך לא כמלך בחיר ה', אלא כשליט מטעם עצמו.
שאול השלה את עצמו, שאם יאמר: שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי; הכול ימחל לו ושמואל ימשיך להתלוות אליו, אך: כז וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל, לָלֶכֶת; שמואל המשיך ללכת ולהתרחק משאול.
רק אז הבין שאול, ששמואל עומד לנטוש אותו, ובהלה אחזה בו, וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ, טובע נאחז בקש. תפס בקצה מעילו של שמואל. וַיִּקָּרַע. קריעת המעיל קיבלה בפי שמואל משמעות סמלית: כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, שְׁמוּאֵל, קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ. בקריעה זו נקרע גם חוט האהבה של שמואל, לשאול המלך שאכזב,
1. המלך שלא ידע להפוך למנהיג המוביל את העם, ולא מובל על ידו.
2. זה שלא ידע לקבל אחריות על מה שעשה.
שמואל: כט וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר – ניל"י – וְלֹא יִנָּחֵם: כִּי לֹא אָדָם הוּא, לְהִנָּחֵם, והרי בפרק זה כתוב שה' ניחם על שהמליך את שאול, אלא שהחלטת ה' להדיח אותך עכשיו היא סופית ואינה ניתנת לערעור. ל וַיֹּאמֶר חָטָאתִי, עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי, וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל;
וְשׁוּב עִמִּי, וְהִשְׁתַּחֲוֵויתִי לַה' אֱלֹוקֶיךָ. לא וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל, אַחֲרֵי שָׁאוּל; וַיִּשְׁתַּחווּ שָׁאוּל, לַה', למה שמואל סרב להשתחוות עם שאול בפעם הראשונה, והסכים לכך בפעם השנייה? כי בפעם הראשונה, אמנם שאול אמר: חטאתי! אבל הוסיף: כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם, וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם. הדגיש את נקודת החולשה שבאישיות שלו. בפעם השנייה, שאול אמר רק את המלה: חטאתי! ולא הוסיף תירוצים, ולא ניסה להטיל את האשמה על העם, הוא רק ביקש משמואל ללוות אותו, כדי להסתיר את חרפת גירושו מהיות מלך.
עם בקשה צנועה זו שמואל הסכים לשתף פעולה.
לשאול היו מאד חשובים 2 דברים:
1. כבודו.
2. התדמית שלו בעיני העם, ולכן התעקש ששמואל יפגין אחדות ביניהם בעת הזבח שיקריב כדי להודות לה' על הניצחון המזהיר בעמלק.
לב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וַיֵּלֶךְ אֵלָיו, אֲגַג מַעֲדַנֹּת; וַיֹּאמֶר אֲגָג, (בליבו) אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶות. אגג ראה לפניו אדם זקן ולא חשש ממנו.
אם מלך ישראל, חנן אותו והחליט להשאירו בחיים, הוא היה בטוח שאף אחד לא יפגע בו. דעה אחרת: אגג הבין שהוא הולך לקראת מותו.
שמואל עשה, מה ששאול היה צריך לעשות, והרג את אגג: לג וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, נשים התאבלו על הבנים, הבעלים, האחים והאבות שלהן, שאתה רצחת, כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִימֶּךָ; עכשיו גם אמא שלך תאבד אותך.
וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה', בַּגִּלְגָּל.
לד וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה; וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ, גִּבְעַת שָׁאוּל. לה וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל, עַד יוֹם מוֹתוֹ, כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל שָׁאוּל;
1. שמואל לא רצה לראות את שאול, כי אהב אותו, והצטער על שהודח מהמלוכה.
2. שמואל לא רצה לראות את שקיעת המלך, את פרפורי הגסיסה של שאול. הוא ידע ששאול, ייכנס לדיכאון, ולכן בחר לא לראות אותו עד יום מותו.
ה' ושמואל עזבו את שאול וַה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל (לה).
פרידה סופית ואבל. גם מצד ה' וגם מצד שמואל שנפרד משאול, וגם התאבל וגם הצטער עליו: עַד יוֹם מוֹתוֹ, אך ביום מותו שאול ראה את רוח שמואל בבית אשת בעלת אוב.
בתחילה שאול לא רצה במלוכה, וכשרצה בה, הודח ממנה.
כשנמשח שאול למלך, הוא ניסה במשך זמן רב להתחמק מלמלוך, אך כשהודח, נלחם במשך זמן רב על המשך מלוכתו.
כוח ושלטון, ממכרים. תינוק לא נולד מכור להימורים, סיגריות, יין או סמים. אך יש אנשים שלאחר שהם מתנסים בדברים ממכרים, הם לא מצליחים לעמוד כנגדם, למרות שהם יודעים שההתמכרויות מזיקות.
שאול לא ביקש מלוכה, אך אחרי שהתנסה בה, הוא חש את כוחו הממכר של הכוח, התמכר לתחושה זאת, ולא הסכים לעזוב את המלכות המעניקה כוח.
שאול לא הצליח להתגבר על התשוקה למלוך, וניסה להרוג את דוד שימלוך אחריו, באובססיביות מתמשכת.
כשדוד נמשח למלך, הוא נאלץ לחכות שנים רבות וארוכות, עד שזכה לעלות על כס המלוכה, שנים שהכשירו אותו להנהיג ולהפוך למלך טוב, המוביל את עמו בדרך ה' .
לזכות שאול: 1. הצליח לייצב את גבולות ישראל, 2. הרחיב את צבא הקבע, 3. נלחם בפלשתים כל הימים שמלך. אך בקרב האחרון, איבד שאול את כל ההישגים שהשיג בכל שנות מלכותו, והפלישתים השתלטו שוב על רוב אדמות הארץ, כמו שהיה לפני שיונתן התנקש בנציב הפלישתי ומרד בכיבוש הפלישתי. דוד התחיל שוב מאפס.
משיחת דוד למלך שמואל א פרק ט"ז, א.
לרוב מנהיגי ישראל או לאימותיהם היו סיפורי לידה מעניינים: שרה, רבקה, רחל, ולאה, יוכבד, חנה, ואשת מנוח היו עקרות ולכולן היו סיפורי לידה לפני לידת הבן המיוחד.
בין היחידים שלא היו להם סיפורי לידה: אברהם, ודוד, והמדרשים מלאו את החור השחור. המדרשים על דוד, נכתבו במשך 3000 שנה מאז הימשחו של דוד למלך.
כך למשל: אדם הראשון ראה את כל הדורות שיצאו ממנו, ומצא שדוד יחיה רק 3 שעות. אדם הראשון ידע על גדולת נשמת דוד, וויתר על 70 שנות חייו האחרונים, לטובת דוד. ואכן דוד חי 70 שנה, ואדם רק 930 שנה במקום 1000.ילקוט שמעוני.
ומנין שאדם היה צריך לחיות אלף שנה? כתוב: וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. ובתהילים צ 4: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל, יום = 1000. אדם לא מת אחרי שאכל מעץ הדעת, אלא בסוף אותו היום שנמשך 1000 שנה.
מכאן שאדם היה צריך לחיות 1000 שנה וחי רק 930, ו 70 שנה ניתנו לדוד.
וַה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל" (טו, לד-לה) משיחת דוד מצמידה את העונש לחטאו.
משיחת דוד למלך: וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: "עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל, (מלך על זמן שָׁאוּל, קינא בדוד ו"קשה כשָׁאול קינאה"), וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל!
מַלֵּא קַרְנְךָ (קרן חיה חלולה שימשה כבקבוק) שֶׁמֶן, וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי, מֶלֶךְ טז 1).
כששלח ה' את שמואל למשוח את שאול למלך הוא אמר: שמע בקולם, והמלכת לָהֶם מלך (ח' 22). שאול נבחר בגלל רצון העם, בדוד ה' בחר כמועמד למלוכה, ובחר גם את מועד המלכתו, וגם את מקום המלכתו. כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי, מֶלֶךְ : דוד נבחר למלך לִי!
היו 2 ממלכות לישראל: יהודה ומעט משמעון בדרום, ורוב שאר השבטים בצפון. דבורה בשירתה לא הזכירה כלל את שבטי הדרום.
שמואל ישב ברמה שבצפון, וכשהלך למשוך את דוד עבר מחבל בנימין הצפוני אל יהודה שבחבל שבטי הדרום. וכאשר הגיע שמואל לבית לחם שביהודה למשוח את דוד, הוא הגיע לטריטוריה זרה לו.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי?
השיא והשפל: בתחילת מלכותו שאול היה ענו: ויֹּאמֶר: הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן,
ובסוף הפך לעריץ, שאפילו שמואל פוחד ממנו!
לכן שמואל נזקק להעמיד פנים כאילו בא לזבוח זבח לה' בבית לחם, כדי לפגוש בישי ולבחור לו אחד מבניו למלך: וַיֹּאמֶר ה': עֶגְלַת בָּקָר תּיִקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי. כן, עדיין שאול מולך, ויש להיזהר מקנאתו ורדיפותיו!
האם באמת פחד שמואל ששאול יהרוג אותו? או שהוא עדיין לא השלים עם הדחת שאול ומשיחת מלך אחר, ולכן חיפש תואנה להשתמט ממשימת משיחת מלך חדש?
אברבנאל: שמואל לא רצה למשוח איש בימי שאול. הוא התנגד מבחינה מוסרית למשוח מלך אחר בחיי שאול, ואולי עדין היה קשור רגשית לשאול, למרות שדוד ייהפך למלך רק אחרי מות שאול.
ג וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח, אני התכוונתי שתמשוך את דוד למלך בסתר ובחשאי, אך מכיוון שניסית להתחמק משליחות זו, עכשיו תאלץ להכריז על בואך לבית לחם ונגזר עליך לזבוח בפומבי בפני זקני בית לחם, ע"פ המדרש.
וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ, בגלל אמירה זו הייתה צפויה לשמואל המלכה מביכה בבית ישי. ד וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.
שמואל יצא לבית לחם כאילו הוא הולך לזבוח, ולהזמין לזבח את ישי ובניו, ובבית ישי התכוון לבחור אחד מבני ישי למלך במקום שאול.
וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ? נדהמו לראות את שמואל, נביא הצפון בבית לחם. ה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי, הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח.
וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח. איך קידשו? במי רחצה? ביין? לא ברור.
ישי הצדיק אדם חשוב וגדול בישראל. והאיש .. בימי שאול זקן בא באנשים מסכת יבמות ע"ו.
וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר: אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ" (פסוק ו), אליאב הבכור, גבה הקומה, הזכיר לשמואל את שאול, שהיה כזכור מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" ( ט, 2 ), וליבו של שמואל נמשך אל הנער גבה הקומה.
דעה אחרת: אליאב הגבוה הזכיר לשמואל את שאול, והוא אמר בליבו, אם גבוה, אז אולי יסכים ה' ששאול יישאר המלך?
ז וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ. ה' צינן את התלהבות שמואל. גבוה כבר היה לנו והתאכזבנו ממנו:
גּובהּ – זו התכונה שהייתה לשאול, האיש שאכזב את ה'.
כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִים וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב (פסוק ז).
מה המלה המנחה? – ראיה! "כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִים, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב.
למה שמואל טעה? כאשר שאול חיפש את שמואל, התגאה שמואל ואמר: "אני הרואה". אמר ה': "חייך שיבוא לך דבר שאין אתה יודע", ועכשיו הגיע הרגע שבו ראה את אליאב, ולא ידע שהוא אינו הנבחר! לפי: ספרי דברים פרשת דברים פיסקא יז.
כִּי מְאַסְתִּיהוּ, הפועל "מְאַסְתִּיהוּ" משמש כדי לומר שאליאב הוא לא הנבחר. מְאַסְתִּיהוּ, כי הוא מזכיר יותר מדי את שאול שה' מאס בו.
למה נפסל אליאב? היה כעסן וקנאי: וַיִּיחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד שהביא לו אוכל מהבית לשדה הקרב (לפני מלחמתו בגלית). כשבא דוד וַיֹּאמֶר (לו) אליאב: לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ, (ידע שאביו שלחו) וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן (אצל השומר) הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר? אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹונְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָ! כך דיבר אל דוד שעוד רגע ינצח את גוליית.
ח וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב, וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר ה'
ט וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה (הבן השלישי) וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר ה',
י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל: אחד אחד עברו כל בני ישי לפני שמואל, וה' לא בחר בהם. כל הבנים הוזמנו לפגוש את שמואל, חוץ מדוד.
י. וַיַּעֲבֵר יִשַׁי 7 בָּנָיו, לִפְנֵי שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי: "לֹא בָחַר ה' בָּאֵלֶּה". ישי היה צריך לענות, "יש לי עוד בן", אוי שכחתי אחד באוטו! אך הוא שתק,
יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים? שמואל נאלץ לשאול שוב: האם יש בן אחד שלא קראו לו? "האין עוד בנים? ניכר שהאב אפילו לא חשב שבנו הצעיר ראוי למלוכה, לכן לא טרח לקרוא לו למפגש הבחירה.
וַיֹּאמֶר ישי: "עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן".. שָׁאַר, לשון שיריים, שלא החשיבוהו מול אחיו.
"הַקָּטָן" (היה באותה עת בן 28 שנה!) וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן (פסוק יא). ודווקא זה שנבחר ע"י ה'.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה.
יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ כולם ציפו לבואו של הבן הנמצא בשדה. כולם חיכו לבוא דוד, מה שמעצים את כוחו.
העובדה שכולם חיכו לדוד, הבן, שאפילו אביו "שכח" להביאו למעמד בחירת המלך, מוכיחה ששמואל ודוד לא תיכננו את בחירת דוד.
עד אחרי שנפסל הבן השביעי, שמואל אפילו לא ידע שיש בן בשם דוד.
העובדה שדוד רעה את הצאן בזמן שאחיו התחרו על הכתר, מעידה, שהמשיחה שלו, לא הייתה פרי יוזמתו הפרטית, אלא בחירה של ה'.
עבור כל הנוכחים המעמד היה מפתיע.
ב וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם יְפֵה עֵיינַיִם וְטוֹב רֹאִי; למרות שה' אמר לשמואל אל תביט אל מראהו החיצוני (של אליאב). עִם יְפֵה עֵיינַיִם וְטוֹב רֹאִי, התאור עוסק רק במראהו החיצוני של דוד, ודמותו ותכונותיו, יתגלו רק בהמשך.
אכזבה: וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵיינַיִם וְטוֹב רֹאִי, מה ראה שמואל כשדוד הגיע? הוא ראה צעיר שאף אחד לא שמע עליו עד עכשיו, חסר ניסיון, צעיר שזקנו אולי עדין לא צמח, שאינו יכול להתחרות בשאול, הגבוה מכל העם.
כתוב על דוד הנבחר: אַדְמוֹנִי = ג'ינג'י? לחיים ורודות? כאשר שמואל ראה את דוד האַדְמוֹנִי הוא היה בהלם.
רק עשו ודוד נקראו בתנך "אדמונים." עשו היה איש ציד, ודוד סיפר שנלחם בדוב ואריה. "אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵיינַיִם", היה סבור שמואל שהוא שופך דמים ולהוט אחרי האכילה, (כעשו),
אמר ה': עם האויבים ושונאי ישראל, אַדְמוֹנִי, יְפֵה עֵיינַיִם כלפי ישראל. ע"פ המדרש.
ויאמר ה': קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא (יב). חז"ל ראו במלה "קוּם", גערה של ה' בשמואל, למה אתה יושב בפני מלך ישראל? למה אינך מושח אותו למלך?
אמר ה': וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ, גם את לוט המלאכים זרזו: קום!
כִּי זֶה הוּא. ה' הרואה ללבב בחר דווקא בו.
יג וַיִּיקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, כפי שנבחר יפתח לשופט ולמנהיג, למרות שהיה הבן הדחוי ע"י אחיו.
שאול הביע הפתעה ואפילו סירוב להיות מלך, דוד קיבל את המשיחה בטבעיות. נראה שבסתר ליבו, חלם ימים רבים על מלוכה כי היה מוכשר למלוך.
כשבוחרים שופט, מדברים, על מזג שיפוטי, לשאול לא היה מזג מלוכני, דוד היה מלך בכול אבריו, נועד למלוכה ולהושיע את ישראל. אנשים צייתו לו והיו נאמנים לו עד מוות.
יג וַייִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו כך נמשח דוד, האַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִים" למלך, ומיד צלחה עליו רוח ה', שסרה קודם מעל שאול.
כשרצה שמואל למשוח את אליאב, ברח השמן לאחוריו.
וַייִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ… כיון שבא דוד, רץ השמן מעצמו, והתחיל מבצבץ ועולה.. אמר ה': משחהו כי זה הוא, וניצוק בראש דוד ונקרשו עליו הטיפות של שמן כאבנים טובות ומרגליות… מדרש תנחומא .ובילקוט מכירי תהלים קי"א: וחזר קרן השמן מלא כמו שהיה.
כששמואל ראה לראשונה את שאול הוא התאהב בו, ולאחר שמשח אותו למלך: וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד" (י, א), שמואל ראה בשאול תקווה גדולה, והראה בדרכים שונות את התלהבותו:
1. שמואל כיבד את שאול והזמין אותו לסעודה מפוארת עם נכבדי עירו.
2. משח את שאול בשמן ונשק לו,
3. בילה אתו כל הלילה,
4. ליווה אותו בצאתו לביתו וניבא לו על 3 אותות שיקרו לו בדרך,
5. הדריך אותו ויעץ לו.
סיפור משיחת שאול היה מלא חיבה, קירבה ונשיקה, מלווה בסעודת המלכה, וכבוד. סיפור משיחת דוד היה קר, חסר עידוד ואהבה.
נראה שדוד כלל לא מצא חן בעיני שמואל. בניגוד ליחסו החם לשאול, כלפי דוד הפגין קור וחוסר סימפטיה או אהדה.
אחרי שמשח את דוד, שמואל לא הזמין את דוד לסעודה, לא הושיבו בראש הקרואים, לא הדריך אותו כל הלילה על הגג, לא ליווה אותו בדרכו, לא נישק אותו, לא שהה במחיצתו, ולא ליווה אותו לפני שניפרד ממנו.
וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה" (טז יג). שמואל משח את דוד, ככפוי שד, ומיד עזב אותו והסתלק. אולי גם פחד פן שאול ישמע על המשיחה ויהרוג אותו.
גם מאוחר יותר שמואל לא גילה עניין בדוד, והפעם היחידה שבה נפגש עם דוד, הייתה כשברח משאול הרודף אחריו לרצחו, ובמפגש זה לא מוזכר כל דו שיח בין השניים.
ייחוס: כששאול נמשח למלך, הכתוב תיאר אותו כבחור טוב, ממשפחה מיוחסת מבנימין, משפחה אמידה איש חיל, נבחר ומובחר.
שאול בא מאצולת בנימין עם ייחוס של 4 דורות, ממשפחה מכובדת בבנימין: וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין, וּשְׁמוֹ קִישׁ …בֶּן אִישׁ יְמִינִי: גִּיבּוֹר, חָיִל. דוד בא מייחוס מפוקפק, (בנות לוט, מואב) וממשפחה מתנכרת.
בסיפור ההיכרות עם דוד, חסרים: שושלת יוחסין, או ספור לידה ניסי. (רק במגילת רות יופיע יחוסו של דוד) ולמרות שלא מצוין היחוס, דוד נבחר למלך.
כששמואל בחר בדוד, רטנו אחיו: בא לבזותנו. מזכיר את מאבקי האחים: 1. הבל וקין, 2. יעקב ועשו. 3. יוסף ואחיו.
בסופו של דבר נבחר בחשאי, צעיר, שלא יכל לדבר על משיחתו למלך כל עוד שאול חי, וגם שאול הסתיר מעמו שה' מאס בו, וכי הוא יודע שמלכותו תעבור לרעהו הטוב ממנו. יעברו שנים עד שדוד יעלה לכס המלוכה.
סיפור סינדרלה שני כשבא שמואל למשוך מלך, הציג ישי בפניו את 6 בניו הגדולים, ולא הציג את דוד, שלא נחשב בעיניו.
כל 7 בני ישי, התאספו בצפייה לדעת מי מהם ייבחר למלך הבא של ישראל, את דוד אפילו לא חשבו להזעיק מהשדה, הוא לא נראה ראוי בעיני אף אחד מהם.
שמואל א פרק ט"ז, א. ישי קרא לדוד: קָּטָן, ביטוי המרמז על מישהו שלא נחשב. ולמה קראו "קָּטָן"? שהיה מאוס בעיני אביו, ולכן לא טרח להזמין את הבן הקטן הדחוי, למפגש.
למה?
אימו של דוד: לפי מסורת אחת אימו של דוד לא הייתה אימם של שאר בני ישי, ודוד נולד מאישה אחרת.
לפי מסורת אחרת, כן הייתה אם כל הבנים, על מסורת זו מספר המדרש:
1. מדרש מילקוט המכירי: ישי מאס באם בניו. שם אשת ישי לא נזכר בתנך, אך ע"פ חז"ל היה שמה: נצבת בת עדאל. שמה מעיד עליה – ניצבת – לשון יציבה וחוסן פנימי.
למה מאס בה? בתקופת ישי היו שטענו שגם מואבייה לא תבוא בקהל ה', והיו שטענו שבני ישי אסורים לבוא בקהל, כיון שהם צאצאי רות המואבייה.
המואבים נפסלו לפי שלא קידמו את ישראל במדבר בלחם ומים.
אך מימי שמואל כבר היה מקובל שהאיסור הוא רק על הזכרים, שלא קידמו את ישראל בלחם ומים, ואין דרכה של אישה לקדם, "שכל כבודה בת מלך פנימה".
ישי חשש שיש בו פסול, בגלל היותו צאצא של רות המואבייה ולכן פרש מאשתו.
"היו לו לישי 6 בנים גדולים, ופירש מאשתו ג' שנים.
הייתה לו שפחה נאה ונתאווה לה. אמר לה: "בתי תקני עצמך הלילה"…הלכה השפחה ואמרה לגברתה: "הצילי עצמך, ונפשי, ואדוני מגיהינום", אמרה לה: "מה הטעם"? שחה לה הכול, אמרה לה (אשת ישי): "מה אעשה שג' שנים לא נגע בי"?
אמרה לה: .."לכי תקני עצמך" … "ולערב כשיאמר: סגרי הדלת, תכנסי את ואצא אני", וכך עשתה …. ותבוא האישה בלילה, במקום שפחתה, ועשתה עמו כל הלילה…
השפחה תיקנה את קלקול הגר: ותקל גברתה בעיניה. הסיפור מזכיר גם את סיפור רחל ולאה.
וייתן לה ה' הריון, ולט' חודשים, נולד לה דוד. למה נולד אַדְמוֹנִי? בגלל שישי התאווה לשפחה, דוד נולד אַדְמוֹנִי.
למה מכל האחים רק דוד היה מנודה, מורחק מביתו וגר בשדה, ליד הצאן?
שחשב ישי אבי דוד שבא על פילגשו, ולא על אשתו, ולא ידע ממי התעברה. דוד כתב בתהילים: הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי' נ"א 7.
בני ישי בקשו להרוג את האם ואת בנה דוד, כי חשדו שנאפה. אמר ישי: "הניחו לה ויהיה בנה משועבד ורועה צאן", אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וה' יַאַסְפֵנִי", תהלים, כ"ז, 10).
2. ישי לקח שפחה כנענית, שלא ללדת עוד למואבית. אשתו הצדקת הצטערה על שישי חושש שאינו ראוי לה, ורצתה ללדת לו עוד בנים. ראתה השפחה בצער גברתה, ואמרה לה: עשי כמו שעשתה לאה לרחל.
עוד החלפות נשים, בתולדות דוד: 1. בנות לוט שדוד היה צאצא שלהם, 2. רחל ולאה, 3. תמר, שילדה את פרץ מיהודה חמיה. דוד דור עשירי אחרי פרץ. דוד היה נין של בעז ורות המואבייה. למה היו לו כאלו אימהות? כשהנשמה גדולה מאוד יורדת לעולם, אי אפשר להוציאה מהקליפות אלא ע"י מרמה ותחבולה שער הגלגולים" להאר"י:
מדרש ג: בעוד דוד קטן התנבא, (כיוסף): "עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים, ולהרוג מהם אדם גדול ושמו גלית, ועתיד אני לבנות בית מקדש.
מה עשו אנשי ביתו ואחיו? השליכוהו לשדה לרעות צאן. 'מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי'. תהילים ס"ט 9. וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי, וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי, וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק, וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל, גם צום וסיגופים לא טיהרו את דוד בעיני אֶחיו. (נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד.
נראה שדוד הדחוי, גודל ע"י אחותו הגדולה צרויה, והיה קשור לבניה: אבישי, יואב ועשהאל, יותר מאשר לאחיו, (שרובם אולי נרצחו ע"י מלך מואב) במיוחד יואב בן צרויה ליווה את דוד עד יום מותו ומתוך נאמנות לדוד רצח את מי שניסה לתפוס את מקומו.
במגילת המזמורים שנתגלתה במערה 11 שבקומראן: הללויה לדויד בן ישי
| קטן הייתי מן אחי וישמני רועה לצונו ידי עשו עוגב ואשימה לה' כבוד ההרים לוא יעידו לו עלו העצים את דברי כי מי יגיד ומי ידבר ראה אלוה הכול שלח נביאו למושחני יצאו אחי לקראתו הגבהים בקומתם לוא בחר ה' אלוהים בם וישלח ויקחני מאחר הצואן וישימני נגיד לעמו | וצעיר מבני אביו מושל בגדיותיו ואצבעותי כנור ואמרתי אני בנפשי והגבעות לוא יגדו והצואן את מעשי ומי יספר את מעשי אדון הוא שמע והוא האזין את שמואל לגדלני יפי התור ויפי המראה היפים בשערם וימשחני בשמן הקודש ומושל בבני בריתו |
28 שנה נצבת ובנה היו מנודים בביתם על לא עוול. 28 שנה נצרה נצבת בת עדאל את הסוד בלב. נצבת סבלה ייסורים ובזיון, נחשדה שדוד ממזר, ושמרה את סודה, עד שבא שמואל הנביא ופרסם מעשיה עם שפחתה, וטיהר את זרעה ופרסם צדקותה.
אותה שעה ניצבה אשת ישי וגילתה הסוד, וידעו כולם כי דוד כשר וישר והגון למלכות.
בת עד אל, כביכול ה' העיד עליה שטהורה היא ובנה כשר, בנו של ישי הצדיק.
וישי ובניו עומדים ורואים ברתת.. ואם דוד שמחה מבפנים ועצובה מבחוץ.. באותה שעה אמרה אימו: אבן מאסו הבונים… בן שמאסו אותך אחיך, הייתה לראש פינה, ואת עלית על כולן. ענו הבנים: מאת ה' הייתה זאת, לפיכך זה היום נגילה ונשמחה בו ילקוט המכירי לתהילים מימי הבינים (דמיינו כיצד הרגיש דוד כל אותם שנים).
וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, (ומעם שאול סרה רוח ה').
פרוש השם דוד: דוֹד–דודאים.. ומשמעו אהבה.. אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, לדוד היה קסם וכריזמה שכמו מגנט סחפו אליו את כולם.
דוד לא רק ידע לנגן, אלא הצליח מהר מאד לכבוש את לב כל מי שהכיר אותו.
נראה שאת דוד כולם אהבו, אפילו שאול, עד שגילה שהנער הזה מאפיל עליו, ומתאים למלוכה יותר ממנו:
1. וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד (שמ"א ט"ז 21… וַיּיִקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו.
2. וכן בתו מיכל, וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד (שם 20). מיכל בת שאול, האישה היחידה בתנך שנאמר עליה שאהבה גבר, אהבה את דוד.
3. בנו יורש העצר, יונתן: , וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד;
(וַיֶּאֱהָבֵהוּ) יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. (שמ"א י"ח 2-1). וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד ויאהבו ………..
וַיִּכְרֹות יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ (שמ"א י"ח 2-1).
4. וכל העם אהבו את דוד: וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם (שם 16).
המפנה: שאול התחיל לשנוא את דוד אחרי שזה ניצח את גלית. דוד יצר לו מוניטין של מדביר פלשתים, ונשות ישראל שרו: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד ברבבותיו.(שמואל א יח 7), שאול קינא בו, החל לחשוש ממנו ובהמשך ניסה להורגו.
דוד הגיע לכס המלכות, לא בזכות יחוס מפואר, או לידה ניסית, אלא בזכות אמונתו העזה בה', כישרונותיו, יכולתו ואישיותו.
| משיחת שאול למלך. | דמיון למשיחת דוד למלך. |
| משפחתו הצעירה משבטי בנימין.שמואל המושח.המשיחה בסתר.נקשרת לסעודת זבח עם שמואל.שאול הנחבא אל הכלים, לא נמצא.הנער מציע לשאול לפנות אל הרואה. | הצעיר בבני ישי.שמואל המושח.המשיחה בסתר.נקשרת לסעודת זבח עם שמואל.דוד בשדה ולא נמצא בבית.אחד מנערי שאול מציע את דוד המנגן. |
מה עשה דוד עד הבחרו? 3 אופציות:
1. רועה צאן: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל, רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן; וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן; ישי הועיד את דוד בנו להיות רועה צאן…
מה עשה דוד כרועה צאן?
1. כמשה: מסר נפשו לשומרם, וכשבאו ארי או דב, לא פחד מהם והרגם, כדי להגן על הצאן.
2. ע"פ מדרש שמות רבה, פרשה ב, ב; מדרש ילקוט שמעוני לתהילים, . "ה' צַדִּיק יִבְחָן" (תהילים יא, ה) –איך בָּדַק ה' לְדָוִד בַּצֹּאן?
שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיּיִקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן" (שם עח, ע).
מַהוּ "מִמִּכְלְאֹת צֹאן"? – שֶׁהָיָה דָּוִד כּוֹלֵא אֶת הַצֹּאן אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. הָיָה מוֹצִיא (קודם) הַגְּדָיִים (הצעירים) וּמַאֲכִילָם רָאשֵׁי עֲשָׂבִים, שֶׁהֵם רַכִּים,
מוֹצִיא הַתְּיָשִׁים (הזקנים) וּמַאֲכִילָם אֶמְצָעָם שֶׁל עֲשָׂבִים, שֶׁהוּא בֵּינוֹנִי,
מוֹצִיא הַבַּחוּרִים (הצעירים) וּמַאֲכִילָם עִקָּרָם שֶׁל עֲשָׂבִים, שֶׁהוּא קָשֶׁה.
כמשה שנשא הגדי על שכמו.
והיה מוליכם במדבר, כדי להתרחק מהגזל.
וּמְצָאוֹ (ה' את דוד) רוֹעֶה יָפֶה! אברבנאל כיוון שנמצא דוד נאמן בצאן יבוא וירעה צאני. הואיל ונמצאת נאמן בצאן, בוא וראה את צאני.
אָמַר הקב"ה: מִי שֶׁיוֹדֵעַ לִרְעוֹת הַצֹּאן אִישׁ לְפִי כּוֹחוֹ – יָבוֹא וְיִרְעֶה צֹאנִי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ" (שם שם, עא).
ב. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה דָּוִד רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן הָלַךְ וּמָצָא רְאֵם יָשֵׁן בַּמִּדְבָּר,
וְהָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא הַר – וְעָלָה עָלָיו וְהָיָה רוֹעֶה.
נִנְעַר הָרְאֵם וְעָמַד, וְהָיָה דָּוִד רָכוּב עַל קַרְנָיו וּמַגִּיעַ עַד לַשָּׁמַיִם.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד: רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה מוֹרִידֵנִי מִן הָרְאֵם הַזֶּה אֲנִי בּוֹנֶה לְךָ הֵיכָל שֶׁל מֵאָה אַמָּה כְּקַרְנֵי רְאֵם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
זִמֵּן לוֹ אַרְיֵה אֶחָד. כֵּיווָן שֶׁרָאָה הָרְאֵם אֶת הָאַרְיֵה נִתְייָרֵא מִמֶּנּוּ
וְרָבַץ בְּפָנָיו, לְפִי שֶׁהָאַרְיֵה מֶלֶךְ עַל כָּל הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת.
כֵּיווָן שֶׁרָאָה דָּוִד אֶת הָאַרְיֵה נִתְיָירֵא הֵימֶנּוּ, זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְבִי,
קָפַץ הָאַרְיֵה אַחֲרָיו – וְדָוִד יָרַד וְהָלַךְ לוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי" (תהילים כב, כב). למה יוסף נמכר קודם לעבד, ודוד התחיל מיד ללכת במסלול שהוביל אותו למלוכה?
כי יוסף התגאה והרגיש נעלה על אחיו, סיפר בגאווה את חלומותיו, הביא דיבתם רעה אל האב, והלך לראות את שלום אחיו בשדה לבוש בכותנת הפסים.
דוד לעומת יוסף: רעה את צאן אביו, הביא לאחיו הלוחמים, שהיו במעמד גבוה ממנו, אספקה מאביו. ידע את מקומו ולא התנשא, למרות יכולותיו והשגיו.
לכן לא היה צריך לעבור תקופה קשה ומשפילה שתעמיד אותו במקומו.
| יוסף. | דוד. |
| יוֹסֵף בֶּן 17 שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן.וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם.הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם: מקום סכנה (מאונס דינה).וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף,: לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם.. לֶךְ רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ..שלח את הצעיר.יוסף ביקש לפיס אחיו: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ.וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה.הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. סיפר לאחיו על חלומותיו – כמלך.וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם (מקנאה).לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת.וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף. וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ, עַל בֵּיתוֹ, וְכָל יֶשׁ לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ.וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו עֵינֶיהָ, אֶל יוֹסֵף,וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר לוֹ, וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ: אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר.וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַאֲנִי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.הזכיר את שם ה' בעומדו מול פרעה.וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב. אֵין נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ,כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים;וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם. אָבִיךָ וְאַחֶיךָ.. יֵשְׁבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; השליחות הכשירה אותו לקבל תפקיד מלכותי. | הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן;וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָההאחים יצאו להלחם, הם בסכנה.שלח את בְּנוֹ הצעיר לראות שלום אחיו: וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה, לְאַחֶיךָ. וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם.ישי ודוד מבקשים פיוס עם האחים.מצא את אחיו וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ;שמואל וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ למלך בְּקֶרֶב אֶחָיו.האחים קנאו על ששמואל משח אותו ולא אותם.וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד… אֲנִי יָדַעְתִּי ..אֵת רֹעַ לְבָבֶךָ.דוד נלחם עם גולית.מזכיר את שם ה' בעומדו מול גולית.מציל את העם מהענק הפלישתי גלית.וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה;שאול: יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי, כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי.וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו,נַעַר, וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה.דוד ליהונתן יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ,בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר,שאול:לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, לְהִלָּחֵם, עִמּוֹ: כִּי ַעַר אַתָּה..דוד: ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב, הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה;הזכיר את שם ה' בעומדו מול שאול.וַיִּכְרָת בָּהּ, אֶת-רֹאשׁוֹ;וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ. וַאדֹנִי חָכָם, כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים,וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל, אֶל יִשַׁי לֵאמֹר: יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי, כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי.גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה'.אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו, וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה. וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת צִקְלָג;וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ, לְאִשָּׁה. השליחות הכשירה אותו לקבל תפקיד מלכותי. |
