פרק כ"ד בספר שמות מתאר את כריתת הברית בין ה' לעם ישראל (שענו: "נעשה ונשמע"), העלאת הזקנים להר, בניית המזבח, ועליית משה להר סיני לקבלת הלוחות.
פרשנים מפרטים את חלוקת דם הברית על המזבח והעם.
זמן האירוע: רש"י (על פי המכילתא) מציין שפרשה זו נאמרה לפני עשרת הדיברות, בד' בסיוון, ולאחריהם משה בא וסיפר לעם את המצוות. ואין מוקדם ומאוחר בתורה. אך רמב"ן ואבן עזרא טוענים שהפרשה נאמרה לאחר עשרת הדיברות, כסדר הכתוב.
לפי פרשנים אחרים, זה נאמר ב ז סיוון.
העלייה להר: ה' צווה על משה, אהרן, נדב, אביהוא ו 70 זקנים לעלות, אך רק משה ניגש אל ה'.
משה עלה אל ה': ה' קרא למשה ואמר לו לעלות להר. אך לא לבד אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, והכתוב מבהיר ש: וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ.
משה עולה אל ה': לאחר המעמד ה' ציווה על משה לעלות להר שוב כדי לקבל את לוחות האבן (לוחות הברית בשם של ספר דברים). משה עלה להר וענן ה' כיסה את ההר. ביום ה 7 ה' קרא למשה מִתּוֹךְ הֶעָנָן ומשה נשאר על ההר עם ה' 40 יום ו 40 לילה.
מעמד הברית: משה ירד מההר וסיפר לעם: אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים. משה כתב את הדברים שקיבל מה', וקרא אותם לעם.
שמות כד א רש"י: זה נאמר לפני מתן תורה, ומשה כרת את הברית המוזכרת פה לפני מתן תורה, ורק הדברים מפס' יב' שם כתוב: ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה.." נאמר לאחר מתן תורה. ברית זו נעשתה ביום ה' סיון, בו' סיון עלה משה לקבל את התורה, ואח"כ עלה משה אל הר סיני שוב.
רוב המפרשים (א"ע, רמב"ן, רשב"ם, ספורנו ואוה"ח) כתבו שזה נאמר לאחר מתן תורה. סדר הדברים לפי זה כך: מתן תורה היה בו' סיון, ובשעת ירידת משה מהר סיני, ה' כבר אמר לו לעלות שוב להר יחד עם אהרון, נדב ואביהו וזקני ישראל. משה ירד מהר סיני, ואמר לעם את כל דברי ה' מסוף פרשת יתרו ועד לתחילת פרק כד', וכן כתב את הדברים בספר.
ביום שלאחר מכן בנה משה מזבח וכרת את הברית עם ב"י ועלה אל הר סיני ל 40 יום.
רמב"ן: הביא מכילתא שם נחלקו התנאים האם הברית נכרתה לפני מתן תורה, דהיינו, בה' סיון, או שנכרתה לאחר מתן תורה, בז' סיון.
ובפס' ג', הסביר את סדר הדברים לגבי מעמד הר סיני. בשעת אמירת 10 דברות על ידי ה', משה היה קרוב אל מקום הערפל, והעם עמד בשיפולי הר סיני, ולאחר 10 הדברות, כאשר משה התחיל לרדת מהר סיני, נגשו ראשי השבטים אל משה במקום בו עמדו הכוהנים על הר סיני, וביקשו שמשה יאמר להם את דברי התורה ושישמש להם למתווך כדי לשמוע את דברי ה', לגבי שאר המצוות.
הם חשבו שה' רוצה לומר לב"י בעצמו גם את שאר התורה. וכאשר משה עלה שוב על קצה הר סיני עם הזקנים, אמר לו ה' שהוא שמע את בקשת העם, ושבאמת ייתן רק לו, למשה, את התורה, וציווה ה' למשה לשלוח את כל העם לאוהלים שלהם, ומשה לבדו עלה אל הר סיני למשך 40 יום.
האם מי שדיבר עם משה היה מלאך? רשב"ם: כן. או שה' צווה על משה לעלות להר סיני, ו"עלה אל ה'" היינו כינוי כמו שלמך אמר "נשי למך". כמו"כ כתב הרמב"ן שהדיבור היה גם אל אהרון.
וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר לאחר מתן תורה, ה' אמר למשה,
עולים להר: ה' זימן את משה, אהרן, נדב, אביהוא ו 70 זקנים. אור החיים שאל למה הזקנים זכו לראות את ה' אך גם נענשו? כי "חזו את האלוהים ויאכלו וישתו".
עֲלֵה אֶל ה', אונקלוס: תעלה לפני ה', להר סיני,
אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל עלו להר סיני. וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק, עפ"י רש"י בפס' הבא: ותשתחוו מרחוק להתגלות שכינת ה' על הר סיני. ה' התגלה על הר סיני ע"י ערפל, ומשה, אהרון, נדב, אביהוא ו 70 מזקני ישראל צוו להשתחוות בריחוק מהערפל.
ב וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה', אונקלוס: משה ייגש לבד אל ה' שהתגלה על הר סיני ע"י ערפל,
וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ, אונקלוס: אך שאר העולים להר סיני (אהרון, נדב, אביהוא ו 70 מזקני ישראל) לא יתקרבו לערפל,
וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ, אונקלוס: ושאר עם ישראל לא יעלו כלל אל הר סיני עם משה.
"נעשה ונשמע": העם שמע את הדברים ואמר בתגובה: כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה. לפי סדר הפסוקים מבינים ש'נעשה ונשמע' נאמר אחרי שהם שמעו על המצוות, על קבלת התורה והמשפטים גם יחד ואולי גם על חוקים עתידיים.
ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה, א"ע: משה ירד מהר סיני ובא לפני ב"י. וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה', א"ע: משה סיפר לב"י את כל מצוות עשה ומצוות לא תעשה שכתובות מסוף פרשת יתרו ועד לתחילת פרק זה.
רש"י: מדובר על מצוות הגבלה ופרישה. מדובר על סוף פרשת יתרו ועד לתחילת פרשת משפטים.
וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים, א"ע: וכן סיפר משה לב"י את כל המשפטים הנוגעים לדיני ממונות שנמצאים מתחילת פרשת משפטים ועד לסוף פרק כג.
ספורנו: מדובר על פרשת משפטים עד עתה.
וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד, רש"י: העם ענה למשה בקול אחד, כאילו היו אדם אחד,
וַיֹּאמְרוּ ב"י: כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה, אונקלוס: נעשה ככל אשר דיבר ה', אנחנו נקיים את כל המצוות שה' ציווה.
כריתת הברית: משה בנה מזבח ו 12מצבות, והזה מדם הקורבנות על המזבח (כנגד ה') ועל העם, כסמל לקשר הנצחי.
ד וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה', רמב"ן בפס' א': משה כתב את כל מצוות ה' שנאמרו לו מסוף פרשת יתרו ועד לסוף פרק כג.
רש"י: משה כתב את התורה מתחילת פרשת בראשית ועד למתן תורה.
וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, אונקלוס: משה קם מוקדם בבוקר ביום ז' סיון. רש"י: היה זה בה' סיון.
וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר משה בנה מזבח מתחת להר סיני, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, א"ע: וכן בנה משה 12 מצבות. לכל שבט מישראל עשה משה מצבה אחת.
ה וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רשב"ם: משה שלח את בכורי ב"י, כי הבכורים היו מיועדים לעבודת הקורבנות.
א"ע: מדובר על בחורים שהיו ילדי הזקנים שעתידים לעלות עם משה להר סיני. רמב"ן: מדובר על נערי ב"י שעוד לא היו נשואים ועדיין לא טעמו טעם חטא.
וַיַּעֲלוּ עֹלֹת הבכורות העלו קורבנות עולה, וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה', אונקלוס: וכן הקריבו הבכורות לה' קורבנות שלמים,
פָּרִים הקורבנות שהקריבו הבכורות היו פרים. אמנם בגמ' במס' חגיגה נחלקו האם הכוונה שרק קורבנות השלמים היו פרים או שמא גם קורבנות העולה היו פרים.
א"ע: רק קורבנות השלמים היו פרים, כי היו הרבה אנשים שהיו צריכים לאכול מבשר הקורבנות, ולכן הקריבו פרים.
רמב"ן: כל הקורבנות שהעלו ב"י פה היו פרים, והסיבה היא שהם פחדו ממידת הדין המיוצגת ע"י הפרים, וזאת גם הייתה טעותם בחטא העגל.
משה בנה מזבח וזרק דם מ: אַגָּנֹת = קערות או ספלים עמוקים, כאקט של ברית: וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם, א"ע: משה לקח חצי מדם קורבנות העולה והשלמים, היו 2 אַגָּנֹת, אחד לדם שייזרק על המזבח והשני כדי לזרוק על העם.
רש"י: היו 2 אַגָּנֹת, אחד לדם העולה ואחד לדם השלמים.
וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת, א"ע: משה שם את חצי הדם ב 2 אַגָּנֹת. והם היו כלים עגולים.
וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ רש"י: המלאך חילק את הדם. את החצי השני של דם קורבנות העולה והשלמים, זרק משה על המזבח שבנה.
כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, העם הצהיר פעמיים על קבלת המצוות. הפרשנים מדגישים את ההתלהבות והנכונות המוחלטת של ב"י.
סֵפֶר הַבְּרִית: משה כתב את המצוות וקרא אותן באוזני העם כחלק מטקס הברית הרשמי.
ז וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, רמב"ן: משה לקח את ספר הברית שבו היו כתובים כל המצוות מסוף פרשת יתרו ועד לסוף פרק כג. רש"י: מדובר על מבראשית ועד למתן תורה.
וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם משה קרא את ספר הברית. וַיֹּאמְרוּ, ב"י לאחר ששמעו את ספר הברית,
כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, רשב"ם: נעשה את כל מה שה' ציווה אותנו עד עתה, ונשמע את כל מה שה' עתיד לצוות אותנו בעתיד.
ספורנו: נעשה את דברי ה' בגלל שאנחנו רוצים לשמוע בקול ה' ולא כדי לקבל פרס.
דם הברית: משה זרק דם על המזבח ועל העם כסמל לקשר הדם והמחויבות ההדדית בין ה' לישראל. רש"י מציין שדם זה משמש גם לכיפור.
ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם, את חצי הדם שלא זרק על המזבח (הדם ששם באגנות),
וַיִּזְרֹק עַל הָעָם, אונקלוס: משה הזה את החצי השני של הדם שוב על המזבח כדי לכפר על בני ישראל. יוצא שמשה הזה מדם הקורבנות על המזבח פעמיים: פעם אחת לפני שקרא את ספר הברית באוזני עם ישראל, ופעם שנייה לאחר שקרא את ספר הברית באוזני עם ישראל.
א"ע: משה הזה דם על זקני ישראל שהיו נציגי העם. ספורנו: משה ממש זרק חצי מהדם על העם.
וַיֹּאמֶר משה לבני ישראל: הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אונקלוס: זהו דם הברית שה' כרת איתכם על הדברים שכתובים בספר הברית.
מראה האלוקים: הזקנים חווים מראה נבואי, ורש"י הסביר שהם "זנו עיניהם" (נהנו מזיו השכינה) אך נענשו על כך שזלזלו.
ט וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, א"ע: משה, אהרון, נדב, אביהוא ו 70 מזקני ישראל עלו להר סיני. ואין צורך להזכיר שהם עלו להר סיני עצמו.
י וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל נדב, אביהוא וזקני ישראל, ראו בליבם את כבוד ה', והם התחייבו על כך מיתה,
רש"י: אמנם אהרון לא הסתכל במראה כבוד ה' שהרי לא נענש על כך. ה' המתין מלהעניש את נדב ואביהוא עד לחנוכת המשכן ואילו כדי להעניש את הזקנים, המתין ה' עד למתאוננים (ועל סיבת ההבדל פירשו מפרשי רש"י שהיא בגלל שנדב ואביהוא הסתכלו בעמוק גדול יותר) ואהרון אינו מוזכר.
א"ע כתב שהראיה הייתה במראה הנבואה. רשב"ם: הם ראו את אחורי ה'.
וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, רש"י: מתחת לכיסא הכבוד הייתה אבן יקרה שעמדה שם כדי להזכיר לה' את שיעבוד בני ישראל במצרים על ידי לבנים (שהן גם אבנים),
א"ע: בשם רס"ג: ספיר הוא לבן והוא פירש שהספיר אדום, והוא כמו פנינים. והם ראו לבנה שהייתה עשויה מספיר, והוא דמות כיסא הכבוד, ומתחת לכיסא ראו את הרקיע.
רמב"ן עפ"י הפשט: הם ראו את זכות האבות, ועל דרך האמת כתב שהם ראו התגלות בדרגה גבוהה יותר משאר ב"י.
ספורנו: וְתַחַת רַגְלָיו = על הארץ, ומעשה לבנת הספיר היא הנפש האנושית השכלית. ולעומת החומר האנושי, השמים היו ברורים וצלולים.
וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר וכן מתחת לכיסא הכבוד היה מראה של שמים ברורים וצלולים שסימלו את גאולת ב"י ממצרים.
אח"כ משה ואהרן נדב ואביהוא ראו את אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל ולמרות זאת: וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, ה' לא פגע בהם: וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹוקִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
יא וְאֶל אֲצִילֵי רמב"ן: נקרא נאצלים מכיוון שרוח אלוקים נאצלה עליהם. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, רש"י: לא כתב שה' נמנע מלהעניש את אהרון.
רש"י: ה' לא הזיק לאנשים החשובים בעם ישראל שראו אותו (נדב, אביהוא וזקני ישראל), למרות שהיו ראויים לעונש. ה' עדיין לא הענישם כי לא רצה להשבית את שמחת מתן תורה.
וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹוקִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, רש"י: נדב, אביהוא ושבעים הזקנים הסתכלו בה' מתוך גסות רוח וחוסר כבוד, ולא היה אכפת להם לאכול ולשתות בשעה שהסתכלו בה'
רמב"ן: ה' לא שלח את ידו בהם כי הם הקפידו שלא לעלות על הר סיני יותר מהמקום אליו היה מותר להם, והם היו ראויים להתגלות זו של הנבואה.
ספורנו: ה' לא שלח ידו כדי להוציא את נדב ואביהוא והזקנים מחושיהם, בניגוד לשאר הנביאים שצריכים להתפשט מחושיהם כדי לזכות לנבואה.
אוה"ח: ה' לא שלח את ידו כדי להזיק להם כי הם היו החשובים שבב"י, אך אם היו אנשים אחרים, היו ניזוקים.
ב. הם נהנו מזיו השכינה והגיעו למדרגה גבוהה בנבואה וה' לא שלח את ידו כדי למנוע מהם להגיע למדרגה זו, אך הם לא הגיעו למדרגת נבואת משה רבינו, ולכן ה' היה צריך למנוע ממשה להגיע למדרגה גבוהה יותר בראיית ה'.
בניגוד לפרשנים שביקרו את האכילה, טען אונקלוס: נדב, אביהוא וזקני ישראל ראו את כבוד ה' והם שמחו מאוד כאילו הם אכלו ושתו. א"ע: הם שמחו בעת שירדו מההר, ואכלו את הקורבנות.
ספורנו: הם עשו משתה לשמוח על כך שלא השתנו חושיהם בשעת הנבואה.
רמב"ן: אכלו את הקורבנות, כי הייתה חובה לאכול את הקורבנות בתחתית ההר, כמו שיש חובה לאכול את הקורבנות לפנים מהקלעים, והשתייה, כי עשו משתה על שמחת קבלת התורה.
כלי יקר: הם לא היו צריכים לאכול, כי היו במדרגת נבואה, כמו שמשה לא אכל על הר סיני. ב. הפוך, בניגוד למשה שלא אכל על הר סיני, הם כן היו צריכים לאכול.
עליית משה להר ל-40 יום לקבל את לוחות האבן, כשהר סיני מכוסה בענן וה' קורא לו ביום ה 7.
יב וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רמב"ן: לאחר שמשה החזיר את העם לאוהליהם (בתאריך ז' סיון). רש"י: אמירה זו הייתה לאחר מתן תורה.
עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה, להר סיני, וֶהְיֵה שָׁם, רש"י: תהיה בהר סיני במשך 40 יום, וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן כשתעלה להר סיני, אתן לך את לוחות האבנים עליהם כתובים 10 דברות.
וְהַתּוֹרָה, א"ע: וכן אני אתן לך את התורה שבכתב. וְהַמִּצְוָה ואתן לך את התורה שבעל פה, ב. התורה הם 2 דברות ראשונות, והמצווה הם 8 דברות אחרות.
רש"י: 10 הדברות שכל תרי"ג מצוות בכללם, כמו שכתב רס"ג.
ספורנו: התורה היא החלק העיוני של התורה והמצוות הם החלק המעשי של התורה. ולולי שחטאו ישראל, היו מקבלים את כל התורה חתומה בשעה שירד משה מהר סיני.
אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם, אונקלוס: אתן לך את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה שכתבתי כדי ללמד את בני ישראל את המצוות.
רמב"ן ה' אמר למשה, אתן לך את לוחות האבן שכתבתי, ואת התורה והמצוות שעליך ללמד את ב"י. בשם חז"ל: יש מכאן רמז לכך שכל התורה כולה הייתה כתובה לפני ה' עוד לפני בריאת העולם.
משה עלה להר סיני לקבל את לוחות האבן ונכנס אל תוך הענן, ונשאר שם 40 יום ו-40 לילה.
יג וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ, אונקלוס: משה קם ממחנה ישראל עם יהושע שהיה משמשו,
וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים, אונקלוס: משה עלה להר שהתגלה עליו כבוד ה', להר סיני.
רש"י: יהושע ליווה את משה עד למקום הרחוק ביותר אליו היה מותר לו לעלות.
רמב"ן: יהושע היה אחד מ 70 הזקנים, וכאשר משה פרש משאר הזקנים, יהושע ליווה אותו כמה שיכל. א"ע: יהושע חיכה למשה בתחתית ההר ואכל את המן.
יד וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר, רש"י: משה אמר לזקנים, בעת שיצא מהמחנה, שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה, רש"י: תתעכבו במחנה ישראל כדי שתוכלו לשפוט את עם ישראל בזמן שאהיה על הר סיני,
רמב"ן: משה מינה את הזקנים שיישבו בבי"ד וישפטו עם אהרון וחור, והם יהיו אחראים על שרי האלפים ושאר השרים. הסבר זה מסתדר עם שיטת הרמב"ן שיתרו בא לפני מתן תורה.
עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם תתעכבו במחנה ישראל עד שאנחנו (משה ויהושע) נחזור למחנה. וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם, רש"י: אהרון וחור (שהיה בן מרים) יישארו איתכם במחנה,
מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם, רש"י: מי שיש לו דין שאינו יכול לפתור לבד, שייגש לאהרון וחור.
טו וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר משה עלה להר סיני. וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר הענן כיסה את הר סיני.
טז וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי, א"ע: כבוד ה' כבר שרה על הר סיני, עוד לפני שמשה עלה להר,
וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים, רש"י: הענן כיסה את הר סיני במשך 6 הימים שלאחר עליית משה להר סיני (מתאריך ז' סיון ועד ליב' סיון),
זה במחלוקת בחז"ל. יש אומרים שהכוונה היא ל 6 הימים מר"ח סיון ועד לקבלת תורה, ויש אומרים שהכוונה היא ל 6 הימים שלאחר מתן תורה, לימים הראשונים בהם עלה משה להר סיני, כדי ללמדנו שמי שנכנס למחנה שכינה, טעון פרישה 6 ימים. א"ע: הענן כיסה את משה.
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן ביום השביעי לעלייתו של משה (בתאריך יג' סיון) ה' קרא אל משה מתוך הענן
יז וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה', ספורנו: המראה שראו ב"י בשעה שה' התגלה על הר סיני היה, כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, דעת מקרא: כמו להבות שבערו בראש הר סיני,
לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זוהי ההתגלות של מראה השכינה לעיני ב"י.
יח וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, רש"י: משה נכנס לתוך שביל שה' עשה לו בתוך הענן. וַיַּעַל אֶל הָהָר, א"ע: משה עלה לפסגת הר סיני,
וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה משה שהה על הר סיני במשך 40 יום ו 40 לילה.
