שמות פרק י

שמות פרק י' מתמקד ב 2 המכות האחרונות לפני מכת בכורות: מכת ארבה ומכת חושך, פרשנים על פרק זה מתמקדים במהות המכות, הבנת כוונת פרעה, וסירובו לשחרר את ב"י.

יחד עם הקשחת לב פרעה והוויכוח על היקף היציאה. הפרק מדגיש את כפיפות מצרים לה', את שבירתם הכלכלית והפיזית, ואת העובדה שגם לאחר הכניעה, לב פרעה מתחזק. 

שמות י א וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה, רש"י: היכנס לפרעה והתרה בו: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ

רש"י:  הדגיש את הקשחת הלב האלוקית כדי להרבות מופתים, וגם כאשר פרעה רצה להיכנע, הקב"ה חיזק את ליבו כדי להעניש את מצרים על שעבודם, ולא להשאיר מקום לטענה שפרעה נכנע רק מתוך פחד.

רשב"ם: אל תתפלא על שלב פרעה חזק עד עתה כי אני חיזקתי את ליבו ולב עבדיו. פרעה באמת רצה לשלחכם לאחר שהכיר במכת ברד, שהוא חטא, אך אני גרמתי לכך שפרעה יחזק את ליבו,

ספורנו: למרות שמשה אמר שהוא יודע שפרעה עדיין אינו ירא את ה', אך חשב שפרעה ייתן לב"י לצאת ממצרים בגלל יראת העונש, אך עתה ראה שפרעה איננו נותן להם לצאת כלל, ולכן ה' היה צריך להסביר לו מדוע חיזק את לב פרעה.

וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, הא"ע: ה' דיבר על עבדי פרעה כי הם יתרככו במכת הארבה וירצו לתת לב"י לצאת ממצרים.

 לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, רש"י: חיזקתי את לב פרעה כדי שאוכל לשים בפרעה ובכל מצרים את האותות שאני הולך לעשות.

ספורנו: ע"י אותות אלו, פרעה יכיר ברשעותו, ויחזור בתשובה. לדבריו, פרעה לא היה חוזר בתשובה שלימה, גם לאחר מכת ברד.

אוה"ח: המכות האחרונות הינן מוכרחות, כי ללא מכות אלו, עדיין יש מקום לגבי ספקות מסוימים באמונה, שכל אחת מ 3 מכות אחרונות, מנפצת אפשרות אחת של כפירה:

מכת החושך מראה שהשמש והירח נתונים תחת מרות ה', ואין טעם לעבדם,

מכת בכורות מראה שה' יצר את האדם, ולכן, בני האדם נתונים תחת מרותו.

ה' הסביר למשה שמטרת המכות היא לא רק שחרור, אלא לְמַעַן שִׁיתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, כדי שהדורות הבאים יספרו את סיפור יציאת מצרים:

ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אונקלוס: חיזקתי את לב פרעה כדי שתספר לבנך ונכדיך, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, אונקלוס: כדי שתספר לצאצאיך על הניסים שעשיתי במצרים,

רש"י: אשר שיחקתי במצרים. רשב"ם: את אשר פעלתי עלילות.

 וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, אונקלוס:  ואת האותות ששמתי במצרים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', ספורנו:  וע"י זה אתם תדעו לדורות וגם המצרים ידעו, שאני ה'.

ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים:  עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי, אונקלוס: עד מתי אתה מסרב להיכנע מלפני, עד מתי אתה מסרב להיות שפל ממני?

 שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי, אונקלוס: תשלח את עמי כדי שהם יוכלו לעבוד לפניי.

המכה הבאה: מכת ארבה שכיסה את עין הארץ וחיסל כל ירק שעוד נותר מהברד. מכת הארבה מראה שהרוח עושה את דבר ה', ואם כן, אין מקום לעבוד את הרוח,

אבן עזרא: מציין שהרוח הקדים הגיע כדי להביא את הארבה, ומתמקד בתיאור המציאותי של הארבה המכסה את עין הארץ.

רמב"ן: עמד על הניסים והתשובה הכנה הנדרשת לזכות בניסים אלו.הדגיש את העוצמה הניסית, כי ארבה כזה לא היה מעולם ולא יהיה.

ד כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי, אונקלוס:  כי אם אתה מסרב לשלח את עם ישראל, הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה א"ע: ארבה הוא שם אחד מהסוגים של החרקים, אלא שהוא הסוג העיקרי, וכל האחרים נקראים ארבה גם כן.

בִּגְבֻלֶךָ, אונקלוס:  אני אביא מחר ארבה בתחום ארצך.

רמב"ן: בדברי ה' אל משה לא מוזכר שהתרה בפרעה על הארבה, כי התורה קיצרה ולא כתבה זאת. ב. בשם חז"ל: כאשר ה' אמר למשה "למען תספר באזני בנך", רמז לו על עניין הצפרדעים.

כלי יקר: בכוונה העלימו את עניין הארבה כדי שפרעה ישלח את ישראל בגלל אמונתו בה', ולא בגלל הפחד שלו ממכה.

ה וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, רש"י: הארבה יכסה את אדמת ארץ מצרים, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ, רש"י: ומי שיסתכל על הארץ, לא יוכל לראות את האדמה, בגלל שהארבה הרב יכסה את כל הארץ.

כלי יקר: הארבה לא יוכל לראות את הארץ, ולכן הוא לא ישבע ממה שיאכל, וימשיך לאכול את כל מה שהיה בבתי המצרים. א"ע: מדובר במשל.

 וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד, אונקלוס: הארבה יאכל את כל מה שנשאר לכם מהברד. כל מה שהברד לא הכה, ייאכל ע"י הארבה.

 וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה, אונקלוס: הארבה יאכל את כל העצים שצומחים לכם.

  רמב"ן: מכת ברד הייתה באדר, ועד לניסן שבו הייתה מכת הארבה, גדלו אי אלו גידולים, ואותם אכל הארבה.

א"ע בשם יפת: מכאן שהרבה זמן הפריד בין מכת ברד לבין מכת ארבה, כי אנחנו רואים שהיה לארבה מה לאכול.

ו וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם, א"ע: בתיך, בתי עבדיך ובתי כל העם המצרי, יתמלאו בארבה,

 אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מכת הארבה תהיה כ"כ חזקה, עד שאבותיך וסביך לא ראו מכת ארבה כזו חזקה,

 מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אונקלוס: מהיום בו היו על האדמה, מיום שנולדו, ועד היום הזה, לא ראו אבותיך מכת ארבה בעוצמה כזו.

 וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה, א"ע: משה יצא מלפני פרעה בכעס.ובשם ר' ישועה: פנה לפרעה בדרך כבוד. בשם יפת: פנה כשהשלים משה את כל מבוקשו, כלומר, משה התפנה לצאת.

רמב"ן: לאחר שמשה ראה שהם מפחדים בשל מכת הברד, משה הרשה לעצמו לצאת ללא רשות. ובשם חז"ל: משה ראה שעבדי פרעה מאמינים לדבריו ומתייעצים ביניהם, ולכן עזבם כדי שיתייעצו.

ג. נראה שמשה נהג לצאת ללא בקשת רשות, אחרי כל התראה, אלא שכאן התורה כתבה זאת, כי כתוב שפרעה החזיר אותו אליו.

אוה"ח: משה זלזל בפרעה לאחר שהתברר שפרעה לא חזר בתשובה באמת.

כלי יקר: משה פנה לצאת מאת פרעה, ועוד לא הספיק לצאת, שאלו עבדי פרעה את פרעה עד מתי יהיה לנו משה לתקלה, ולכן הושב משה מיד על ידי פרעה.

הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם? פרעה כבר הבין את גודל ההרס, אך ליבו נשאר קשה,

עבדי פרעה הבינו את גודל האסון והפצירו בו: הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם? המכה השמינית הבהירה להם שמצרים צועדת לקראת חורבן.

ז וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ? אונקלוס: עד מתי יהיה דבר זה לנו לתקלה, עד מתי יבואו עלינו תקלות בגלל שאנו מסרבים לשלח את ב"י?

 שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹוקֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם? רשב"ם: האין אתה יודע עדיין שמצרים תאבד בשל מכות ה'?

אוה"ח: עבדי פרעה לא הסכימו לשלח את בנ"י, אלא רק שיצאו לכמה ימים לעבודת ה'. לכן, לאחר שמשה אמר שכל ב"י צריכים לצאת, לא כתוב שעבדי פרעה המשיכו לומר לפרעה שישלח אותם.

ב. פרעה התחכם וכאילו נתן רשות לבנ"י לצאת לעבוד את ה' כמה ימים, רק שישאירו את הנשים והילדים, ולאחר שמשה לא הסכים לכך, ראו פרעה ועבדיו שמשה רוצה לצאת לגמרי ממצרים, ולכן סברו שהם לא חייבים להסכים, כי אם ה' היה רוצה להוציאם, היה אומר זאת, ומוציאם בכוח.

א"ע: האינך רוצה שיתברר לך שמצרים אבדה?

וויכוח על היציאה: (משא ומתן מתמשך בין משה לפרעה) שניסה להציע פשרות: רק הגברים יצאו, או שהטף יצא אך המקנה (הרכוש) יישאר. אך משה התעקש: גַּם בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ, כי אין לדעת איזה קורבן ידרוש ה'.

ח וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה, רש"י: משה ואהרון נענו ע"י שליח פרעה.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, אונקלוס: לכו ועבדו לפני ה' אלוקיכם.  מִי וָמִי הַהֹלְכִים, אונקלוס:  מי הם ההולכים לעבוד את ה' במדבר?

רמב"ן: פרעה רצה שרק זקני ישראל והשוטרים ילכו לעבוד את ה', ומשה ענה שכולם צריכים ללכת, ואז הסכים פרעה לשלח רק את הזכרים, אך לא את הנשים והטף.

כלי יקר: פרעה אמר למשה שרק מי שדרכו ללכת, יוכל ללכת, ומשה ענה לו שגם הנשים צריכות ללכת, כיוון שבחגים הגברים צריכים שנשותיהם יהיו עימם כדי שיוכלו לשמוח.

ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לפרעה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, אונקלוס: נלך כולנו, גם הנערים וגם הזקנים, רמב"ן: דברי משה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ, הוכחה שהעם עומד לצאת כישות שלמה, ולא כעבדים.

 בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ, א"ע: נלך כולנו כי יש לנו חג שאנחנו צריכים להקריב קרבן לפני ה', ולכן יש מצווה לכולנו להשתתף בחג זה.

י וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, למשה ואהרון, יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם, אונקלוס: יהי דבר ה' בעזרתכם כאשר אשלח גם אתכם וגם את טפכם.

כלי יקר: פרעה אמר למשה שהוא המציא את הצורך גם בטף לצורך החגיגה, כי הם הולכים רק לבטל את רעת הכוכב רעה.

 רְאוּ כִּי רָעָה ספורנו: אתם הולכים לקראת פורענות.

רש"י: יש כוכב ששמו רעה שהוא סימן דם, ואמר פרעה למשה שהוא רואה את כוכב זה עולה לקראת ישראל במדבר, וכשמשה אמר לה': למה יאמרו מצרים, הפך ה' את רעת הכוכב לדם מילה.

נֶגֶד פְּנֵיכֶם, אונקלוס: ראו שאתם רוצים לעשות מעשה רע ולברוח ממצרים. פרעה אמר למשה, שמכך שמשה מתעקש שגם הנשים והטף ייצאו לעבוד את ה', סימן שמטרתם היא לברוח ממצרים.

יא לֹא כֵן, רש"י: לא יהיה כפי שאמרתם, שכולם (גם נשים וטף) ילכו לעבוד את ה' במדבר. לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה', אונקלוס: בבקשה, לכו רק גברים ועבדו את ה' במדבר.

 כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים, רש"י: אתם מבקשים להקריב קורבנות לה', ואין דרך ילדים להקריב קורבנות לה',

וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה, רש"י: אחד מעבדי פרעה גירש את משה ואהרון מהארמון.

יב וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, אונקלוס: הרם את ידך על ארץ מצרים כדי להביא את הארבה,

ספורנו: משה היה צריך להרים את ידו לכיוון הארבה שהגיע מצד דרום. אוה"ח: אולי היה משה צריך לקשור ארבה אחד במטהו, או שיכיר את שם הארבה בשעת הרמת היד.

 וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד, אונקלוס: הארבה יאכל את כל העשב שנמצא בארץ שלא הוכה ע"י הברד.

יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַה' נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה, אונקלוס: לאחר שהרים משה את מטהו, ה' הנהיג רוח מזרחית לאורך כל היום וכל הלילה שלאחריו,

 הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה, א"ע: רוח מזרחית נשאה את הארבה מהמקומות בהם הם היו, והביאה את הארבה למצרים.

יד וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, אונקלוס: הארבה עלה על כל הארץ. וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, אונקלוס:  הארבה חנה בכל תחום מצרים.

 כָּבֵד מְאֹד, אונקלוס:  מכת הארבה הייתה מכה חזקה מאוד, לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ לא היה מקרה שבו היה כל כך הרבה ארבה, לפני שה' הכה את המצרים במכת הארבה,

 וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן, א"ע: והתורה אומרת על פי נבואה, שגם לאחר מכת הארבה, לא יהיה מקרה שבו במצרים או בכל ארץ אחרת, תהיה מכת ארבה חזקה כל כך.

רש"י: השווה את מכת הארבה כאן, למכה שהייתה בימי יואל, שהייתה בא"י. בימי יואל הייתה ע"י הרבה סוגי ארבה, בעוד מכת הארבה של משה הייתה רק ע"י סוג ארבה אחד.

ובשאר הארצות לא תהיה מכת ארבה כזאת.

רמב"ן: מין הארבה שנקרא ארבה היה גדול יותר אצל משה, אך יחד עם שאר הסוגים, של יואל היה גדול יותר. ב. לא תהיה מכת ארבה כ"כ חזקה במצרים, אך בארץ אחרת, יכולה להיות מכה חזקה יותר.

ג. אין כוונת התורה לומר שלא תהיה מכת ארבה חזקה יותר ממכת הארבה הזאת, אלא הכוונה היא שהרבה פעמים יש מכות ארבה, וכאן כתבה התורה שמכת ארבה זו שהייתה ניסית, הייתה שונה משאר מכות הארבה המוכרות לנו על דרך הטבע, וגם המכה בימי יואל הייתה שלא כדרך הטבע, ואין כוונת התורה להשוות בין שני סוגי המכות שהיו שלא כדרך הטבע, אלא להשוות בין המכות שהיו שלא כדרך הטבע, למכות שהיו בדרך הטבע.

טו וַיְכַס הארבה אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, א"ע: הארץ נהייתה חשוכה מכך שהיה כ"כ הרבה ארבה, כי הארבה חסם את אור השמש.

 וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אונקלוס: הארבה אכל את כל העשב שהיה בארץ, וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד, אונקלוס: וכן אכל הארבה את כל עצי הפרי שהשאיר הברד,

 וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ, רש"י: לא נשאר עלה ירוק אחד על כל העצים, וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אונקלוס: וכן לא נשאר עלה ירוק בכל העשבים שבשדות ארץ מצרים.

טז וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, א"ע: פרעה מיהר לשלוח שליחים כדי לקרוא למשה ואהרון וַיֹּאמֶר להם: חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם, א"ע: חטאתי גם לה' וגם לכם בכך שגירשתיכם מעל פניי.

יז וְעַתָּה ועכשיו, לאחר שהתוודיתי בפניכם ואמרתי לכם שחטאתי, שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, א"ע:  עזבו את חטאי רק הפעם, ואני לא אחטא יותר,

רמב"ן: דיבר כאן רק למשה, משום כבודו, אך ביקש גם מאהרון להתפלל דרך כבוד למרות שידע שרק משה מתפלל.

 וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם, אונקלוס: ותתפללו לפני ה' אלוקיכם, וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה, אונקלוס:  רק שה' יסיר מעליי את מכת המוות הזו, את מכת הארבה שתגרום לי למות.

יח וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה', אונקלוס: משה יצא מלפני פרעה והתפלל לפני ה', א"ע: מרוב כעס, לא ענה משה לפרעה ולא אמר לו שישלח את ב"י.

יט וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד, רשב"ם: ה' הפך את הרוח המזרחית, לרוח מערבית חזקה מאוד. וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה, אונקלוס: הרוח המערבית נטלה עימה את הארבה,

 וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף, אונקלוס: הרוח המערבית השליכה את הארבה אל ים סוף, רש"י: ים סוף מקיף את מצרים מ 3 כיוונים: כל הצד הדרומי, וחלק מהצדדים המערבי והמזרחי.

לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, אונקלוס: בכל תחום ארץ מצרים, לא נשאר ארבה אחד

רש"י: אפילו מהמלוחים שהמליחו המצרים, לא נשאר ארבה אחד.

כ וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל 

מכת חושך :רש"י: החושך היה כפול, גם חושך פיזי כבד וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ, חושך שאפשר למששו, וגם חושך רוחני שהביא לשיתוק (לא יכלו לקום או לזוז ממקומם). שנמשך 3 ימים.

לב"י היה אור. החושך הגיע כדי שישראל יחפשו כלי כסף וזהב בבתי מצרים.

רמב"ן: זה היה חושך מהותי, אפילה, חושך שיש בו תחושה של הרגשה (הרגשת החושך), וזה היה עונש ששימש גם להגנה על ישראל (שלהם היה אור).

חזקוני: החושך היה עונש מיוחד על כך שהמצרים הסתירו את רכושם מהעברים.

כא וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, אונקלוס: הרם ידך לכיוון השמים. וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ, אונקלוס: וְיָמֵשׁ = לשון הסרה, כמו לא ימיש,

רש"י: ויהיה חושך כאילו היה זה לילה של אתמול (אמש),ב. מלשון שהיה בחושך ממש שניתן היה למששו, שניתן היה להרגיש בו.

א"ע בשם יפת: וְיָמֵשׁ = להמיש, להסיר = שכל חושך מוכר סר לטובת החושך של מכת בכורות.

כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם, אונקלוס: משה הרים את ידו לכיוון השמים.

אוה"ח משה הרים רק את ידו, כי היה בכך משום כבוד, שהרי חושך זה היה מסתור ה', אך א"ע כתב שמן הסתם שמשה הרים גם כאן את מטהו.

 וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים, רשב"ם: היה חושך גדול בכל ארץ מצרים למשך שלשה ימים.

רש"י כתב שמכת חושך שימשה 6 ימים: 3 ימים בהם החושך היה קל יותר ו 3 ימים שבהם החושך היה עבה יותר. ב. מטרת החושך כפולה: כדי שלא יראו המצרים את הרשעים מב"י מתים בימי החושך וכדי שב"י יוכלו לחטט ברכוש המצרים כדי לדעת מה לשאול מהם.

רמב"ן: חושך זה היה עבה והוא כיבה את הנרות שהדליקו המצרים.

כג לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, אונקלוס: המצרים לא ראו אחד את השני. וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים, רשב"ם: וכן לא קם אף מצרי כדי לצאת מביתו במשך 3 ימים.

 וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם, רשב"ם: ובניגוד למצרים, לב"י היה אור בכל מקום בו ישבו, אפילו אם ישבו בבית מצרי.

כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה, א"ע: פרעה קרא למשה לאחר 3 ימי חושך, כלי יקר: פרעה קרא רק למשה כי כשמשה נולד התמלא כל הבית באור.

 וַיֹּאמֶר למשה: לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה', אונקלוס: לכו ועבדו לפני ה', רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג, אונקלוס: רק תשאירו את צאנכם ובקרכם.

רמב"ן: כך חשב פרעה למנוע את בריחת ישראל, וגם אם היו בורחים, לפחות היה נשאר עם רכוש רב.  גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם, אונקלוס: גם טפכם יכול ללכת איתכם.

כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לפרעה: גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת, רש"י: לא רק שניקח איתנו את כל הצאן והבקר שלנו, אלא גם אתה תיתן לנו קורבנות שלמים וקורבנות עולה כדי שנקריב בשבילך,

רמב"ן: משה לא התכוון לקחת מפרעה קורבנות, רק רצה לחזק את דבריו שהוא צריך להוציא את כל הצאן והבקר של ב"י. אך, אם בשעה שפרעה גירש את ב"י, היו מבקשים ממנו להביא גם קורבנות, היה פרעה מסכים לכך בחפץ לב.

 וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ, אונקלוס: ואנו נקריב את כל הקורבנות לפני ה' אלוקינו.

כו וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, אונקלוס: גם מקננו ילך איתנו למדבר, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה, א"ע: לא תישאר במצרים פרסת רגל של בהמה אחת שלנו, בשעה שנצא למדבר.

 כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ, אונקלוס: כי ממקננו ניקח בהמות כדי לעבוד את ה'.

אוה"ח: ענה פה על טענת פרעה שרצה שייקחו רק את הבהמות הראויות להקרבה, ומשה ענה לפרעה שייתכן שהוא זקוק גם לבהמות שאינן ראויות להקרבה, כדי לקנות בדמיהן, בהמות לקורבן.

וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה, רש"י: ואיננו יודעים כמה קורבנות ה' רוצה שנקריב לפניו במדבר, וייתכן שה' יבקש שנקריב לו יותר קורבנות ממה שניקח, ולכן אנחנו צריכים לקחת איתנו את כל צאננו ובקרנו.

הקשחת לב פרעה: ה' המשיך לחזק את לב פרעה כדי להביא לסיום הוויכוח במכה סופית.

ספורנו: הדגיש את עקשנות פרעה גם לאחר מכות קשות, והסביר שפרעה ניסה להציע פשרות (רק הגברים ילכו) כדי לשמור על העבדים אצלו, אך משה עמד על כך שכולם יוצאים.

כז וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, אוה"ח: ה' חיזק את לב פרעה, והוא חזר בו פה מכל ההסכמות שנתן, ואמר שאינו מסכים לכלום, גם אם ייהרג.

ב. פרעה התחכם וניסה למנוע את התראת משה, שציפה לו לאחר שעברה סדרה של 3 מכות.

וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם, אונקלוס:  פרעה לא רצה לשלח את ב"י לעבוד את ה' עם מקניהם.

כח וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה למשה:לֵךְ מֵעָלָי, אונקלוס:  לך ממני,

 הִשָּׁמֶר לְךָ, אונקלוס:  ותיזהר לך, אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי אל תבוא אלי יותר, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת, א"ע: כי ביום שתראה את פניי, תמות, כי תהיה מורד במלכות.

רש"י: פרעה גזר דין מוות על משה אך משה ענה שכך יהיה כי המכה הבאה (בכורות) תהיה סופית.

פרעה גירש את משה ואיים עליו במוות. משה הסכים שלא יראה עוד את פני פרעה, ובכך נסגרת תקופת ההתראה לפני מכת בכורות.

כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, ענה לפרעה, כֵּן דִּבַּרְתָּ, רש"י: יפה דיברת בכך שאמרת שאני לא אראה יותר את פניך. 

אוה"ח: כן דברת אך לא כן תעשה, משה רמז לפרעה שהכוח להמית ולהחיות אינו נמצא אצלו, וכל מה שפרעה יכול לעשות הוא רק לדבר.

לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ, א"ע: אני לא אבוא אליך יותר לעולם,  במכת בכורות פרעה הגיע אל משה, ומשה רק אמר שלא יוסיף לבוא אל פרעה.

ספורנו: במכת בכורות, פרעה קרא למשה ואהרון ע"י אחד מעבדיו.

רמב"ן: באמת במכת בכורות, לא ראה פרעה את משה ואהרון. ב. כל מה שמשה אמר הוא רק שלא יוסיף להגיע יותר אל ארמון פרעה, אך יוכל לפגוש את פרעה במקום אחר.