שמות, פרשת יתרו, פרק י"ח מספר שיתרו, חותן משה, שמע שה' הוציא את עם ישראל ממצרים,
עיתוי הגעת יתרו: רש"י: יתרו בא לאחר מתן תורה, שכן שמע על הניסים וביניהם מתן תורה.
אבן עזרא: התורה לא כתובה בסדר כרונולוגי, ויתרו הגיע לאחר מתן תורה.
רמב"ן: מצדד בדעת רש"י שיתרו הגיע לאחר מתן תורה, אך מביא הוכחות לכך שיתרו שילח את ציפורה והגיע חזרה רק בשנה השנייה.
יתרו התרשם מגדולת ה', והחליט לבוא אל משה חתנו, ביקור זה מראה על הכרת גויים רבים בגדולת ה'.
פרק יח א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, שמות יתרו: חז"ל מונים 7 שמות ליתרו, ביניהם: יתר (על שם שיתר פרשה), יתרו (משהתגייר), חובב, רעואל ועוד.
כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה, אונקלוס: יתרו שהיה אדם חשוב במדין וחותן משה שמע. רש"י מונה כאן את כל השמות של יתרו.
א"ע: מדוע נכתבה כאן פרשת יתרו, הרי הביאה להר סיני הייתה צריך להיכתב לאחר מלחמת עמלק? בשם רס"ג כתב שיתרו הגיע לפני מתן תורה. אך הוא סבר שיתרו הגיע לאחר מתן תורה ולאחר הקמת משכן, והראיה שהוא הקריב קורבנות, ולא כתוב שיתרו בנה מזבח חדש. אלא שפרשת יתרו נכנסה כאן כדי לומר לנו שכשם שעמלק עשה דברים רעים לישראל, יתרו עשה עימם טוב.
רמב"ן הביא בתחילה מספר הוכחות לכך שיתרו הגיע לאחר מתן תורה, אך לאחר מכן שאל, אם יתרו הגיע לאחר מתן תורה, מדוע לא אמר לו משה על אירוע זה? וענה שיתרו יצא ממקומו לפני מתן תורה, אך הגיע למקום חניית ב"י לאחר מתן תורה.
רשב"ם כתב שיתרו הגיע לאחר מתן תורה. רמב"ן סבר שיתרו הגיע לפני מתן תורה. והפסוק שאומר שיתרו הגיע אל הר האלוקים, כוונתו היא שהמקום נמצא באזור הר סיני.
והסביר שמשה שילח את יתרו בשנה הראשונה לצאת ב"י ממצרים, ויתרו חזר לארצו וגייר את משפחתו, ולאחר מכן חזר אל ב"י ישראל.
הקיני ישב עם עמלק, העלה הרמב"ן 2 אפשרויות: או שלאחר מות משה, חזר יתרו למדין, או שהם היו ממשפחתו המורחבת של יתרו, ועדיין ישראל עשו איתם חסד.
רש"י בפס' ט': סבר שיתרו הגיע לאחר מתן תורה, שהרי כתב: וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל, וכאחת הטובות מנה רש"י את עניין מתן תורה.
בפס' יג' כתב שגם מי שאמר שיתרו הגיע לפני מתן תורה, שילוח יתרו חזרה לארצו היה רק בשנה השנייה.
רש"י, על פי המכילתא, מסביר כי יתרו שמע גם על קריעת ים סוף והניצחון על עמלק, אירועים שהניעו אותו להצטרף לעם ישראל.
אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹוקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, א"ע: יתרו שמע על כל הניסים שעשה ה' למשה ולישראל שהם עם ה'.
רש"י: 2 קבוצות ניסים שמע יתרו. 1. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, פה הכוונה לקריעת ים סוף ומלחמת עמלק. 2. אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹוקִים: ירידת המן, הבאר ועמלק.
מפרשי רש"י: יתרו בא להתגייר בגלל קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, שהם 2 ניסים שעשה ה' בעולם. קריעת ים סוף לא נעשתה עבור ישראל, כי הם היו בטוחים כשעמוד הענן חצץ ביניהם למצרים, ולכן, לא הוזכרה קריעת ים סוף יחד עם שאר הניסים כאן שנעשו לישראל.
רמב"ן: התורה השתמשה כאן בשם אלוקים כי זה היה שמו המוכר של ה' עד ליציאת מצרים.
כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, א"ע: יתרו שמע את כל הניסים שה' עשה כדי להוציא את ב"י ממצרים. רש"י: זה הנס הכי גדול מכל הניסים שעשה ה' לב"י.
יתרו בא למדבר עם ציפורה ו 2 בניה, אחר שילוחיה, (ב'), פרשנים שונים, ביניהם רש"י, מסבירים שיתרו החזיר את ציפורה למשה לאחר שמשה שלח אותה חזרה לבית אביה (אולי בעקבות אירוע "חתן הדמים" שבפרק ד', או בהשפעת אהרון.
ב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה א"ע: כתוב שציפורה הייתה אשת משה כי משה היה נכבד מיתרו, ולכן לא כינה הכתוב את ציפורה בתור בת יתרו.
רש"י בפס' א': עתה יתרו התכבד במשה, ובעבר היה משה מתכבד בכך שהוא חותנו של יתרו. אוה"ח: רק בגלל שיתרו היה חותן משה, נתנו לו אנשי מדין ללכת להר סיני, אך לולי היה חתן משה, לא היו נותנים לו לכפור באמונתם.
אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ, רש"י: היה זה על פי עצת אהרון. אחר שמשה שלח את ציפורה חזרה למדין. תחילה ציפורה הלכה עם משה למצרים, אך לפני שמשה הגיע למצרים הוא שלח אותה חזרה למדין.
א"ע: א. משה שלח את ציפורה חזרה למדין, אך כתב שהיה זה לאחר הסיפור במלון. ב. היה זה לאחר שציפורה שלחה למשה מתנות ולאחר מכן באה בעצמה.
רמב"ן: למרות שמשה שילח את ציפורה, לאחר שיתרו שמע את כל מה שעשה ה' לישראל, חשב שראוי שציפורה תחזור למשה.
אוה"ח: משה גירש את ציפורה כשראה שהוא עסוק בשליחות להוציא את ב"י ממצרים. ספורנו: לאחר שציפורה שלחה אל משה כדי לברר את מקום ישראל במדבר.
שמות בני משה: רמב"ן: התורה מזכירה שמות אלו פה כדי להזכיר את הטובות שעשה ה' עם משה בבריחתו מפרעה, דווקא כשיתרו השיב אליו את משפחתו.
ג וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ וכן לקח יתרו יחד עימו את 2 בני ציפורה (שהיו גם בניו של משה),אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם שם אחד מבני ציפורה היה גרשום, כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, גרשום נקרא כך כי משה אמר שהוא גר בניכר, בארץ שאינה שלו, הוא גר במדין ולא במצרים.
רמב"ן: התורה מציינת עתה את שמות בני משה כי עד עתה לא הייתה הזדמנות להסביר מדוע נקרא אליעזר בשם זה, ולכן התורה הסבירה פה מדוע נקרא אליעזר כך, ואילו שם גרשום נכתב כדי להזכיר את הטובות שעשה ה' עם משה.
אוה"ח: התורה כתבה פה את טעם קריאת גרשום בשם זה כדי שלא נטעה לחשוב שמדובר בילד אחר עם אותו שם, וגם כדי שלא נחשוב שהטעם שקראו לו גרשום היא מכיוון שיתרו גרש את משה.
ד וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר שם בנה השני של ציפורה היה אליעזר,
אוה"ח: כתוב וְשֵׁם הָאֶחָד, כי ההצלה מחרב פרעה, התרחשה לפני שמשה היה גר בארץ נוכרייה, ולכן היה ראוי שקודם יקרא שם הראשון: אליעזר, אך משה קודם קרא את שם גרשום על שם האירוע שהיה נתון בו, ולאחר מכן חזר למאורעות שקודם כדי לקרוא לבן על שם האירוע שקדם לו.
ב. הכוונה בגר הייתי בארץ נוכרייה היא שמשה הוא גר בעולם הזה.
כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, אונקלוס: אליעזר נקרא כך כי משה אמר: ה' הוא אל אבותיי שהיה בעזרי.
וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה, רש"י: ה' הציל את משה מחרב פרעה בעת שרצה להורגו לאחר שנודע לו שהוא הרג את המצרי, וכך היה בעזרתי.
ספורנו: ההצלה מחרב פרעה כי פרעה שרדף אחרי משה כבר מת וכבר לא רדף אחריו.
יתרו הגיע למשה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹוקִים.
ה וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה יתרו חותן משה, בא למשה עם בניו ואשתו.
אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם, רש"י: יתרו יצא אף למדבר ששם משה חנה יחד עם ב"י, ופה התורה מספרת לנו על שבח יתרו, שיצא אפילו לתוך המדבר כדי להצטרף לב"י.
הַר הָאֱלֹוקִים המדבר שיתרו יצא לשם כדי לפגוש את ב"י, היה באזור הר סיני.
ו וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה, א"ע: יתרו אמר זאת לפני כן, ע"י שליח או אגרת כתובה. רשב"ם: יתרו שלח שליח אל משה שיאמר לו: אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ אני יתרו חותנך בא אליך,
וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ, אונקלוס: ויחד איתי מגיעה אליך גם אשתך ושני בניה שנמצאים איתה.
ז וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, אונקלוס: משה יצא לקבל את פני יתרו,
א"ע: הדגיש שמשה יצא לקראת יתרו ולא לקראת ציפורה ובניו. ספורנו: למרות שמשה היה אדם מכובד, בכ"ז, לא נמנע מלצאת לקראת יתרו.
וַיִּשְׁתַּחוּ, רש"י: משה השתחווה ליתרו, וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה, א"ע: יתרו ומשה הלכו לאהל משה.
משה יצא לקראת חותנו וסיפר לו את כל מה שקרה לב"י, כל התלאות שעברו עליהם והצלת ה'. יתרו הודה לה': בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם.
ח וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ, רש"י: משה סיפר ליתרו, על מנת לקרבו לתורה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל, אונקלוס: את מה שעשה ה' לפרעה ולמצרים בשל ישראל.
משה סיפר ליתרו את כל המכות שהביא ה' על המצרים על שיעבוד ישראל, אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, דעת מקרא: את כל הייסורים שעברו ישראל כשהיו בדרך ממצרים.
רש"י: הכוונה לתלאות שהיו על ים סוף ועל מלחמת עמלק.
וַיַּצִּלֵם ה', א"ע: גם סיפר ליתרו את העובדה שה' הציל את ישראל מכל אותם ייסורים.
עם הגעת יתרו, חותן משה, למחנה ישראל, כתוב: וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ: רש"י: יתרו חש שמחה, וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ = חש חדווה על הניסים והטובה שעשה ה' לישראל, אך יש מדרש המפרש זאת מלשון: חדודים, שנעשו לו חדודין בבשרו מתוך צער על אבדן המצרים.
ט וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ א"ע: וַיִּחַדְּ = חדוה, שמחה. אוה"ח: וַיִּחַדְּ = התחדד בשרו מרוב שמחה.
ספורנו: וַיִּחַדְּ יתרו שמח על הצלת ישראל כי הם היו עשוקים, אך לא שמח על אבדן המצרים כראוי למי שמקנא לכבוד קונו.
עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל, רש"י: יתרו שמח על כל הטובה שעשה ה' לישראל: על המן שהוריד ה' לישראל, על הבאר שנתן להם ה' שישתו מים, ושאר הניסים שעשה ה' להם במדבר.
ב. יתרו התמלא בחידודים, כי הצטער על איבוד מצרים.
יתרו בירך את ה': עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹוקִים. יתרו העלה עולה וזבחים לֵאלֹוקִים ויחד עם אהרן וזקני ישראל הוא אוכל לחם לפני הָאֱלֹוקִים.
אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם, רש"י: וכן שמח יתרו על שה' הציל את ב"י מהמצרים.
י וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ, א"ע: יתרו אמר למשה ואהרון, רמב"ן אמר רק למשה.
בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, א"ע: ה' מבורך על שהציל את משה ואהרון, מידי פרעה והמצרים,
רמב"ן: 2 ניסים: 1. פרעה והמצרים לא הרגו את משה ואת ב"י, ופה אמר יתרו למשה "אתכם" כי משה עשה את הניסים הגדולים. 2. עצם יציאת מצרים.
רש"י: מצרים היא אומה קשה ופרעה היה מלך קשה ובכל זאת ה' הציל את ב"י משם. אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם, רש"י: ה' הציל את עמו מלהיות תחת מרות מצרים.
יתרו בירך את ה': עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹוקִים. יתרו העלה עולה וזבחים לֵאלֹוקִים ויחד עם אהרן וזקני ישראל הוא אוכל לחם לפני הָאֱלֹוקִים.
יא עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹוקִים, רש"י: עתה, לאחר שסיפרת לי על כל הניסים, אני יודע טוב יותר שה' הוא האל הגדול מכל האלים האחרים. גם לפני שסיפרת לי את כל הניסים שעשה ה', ידעתי שה' הוא הגדול שבאלים, אך עתה, לאחר שסיפרת לי על כולם, אני מכיר בכך יותר.
כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם, רשב"ם: בדבר שהמצרים עשו בזדון, ושיעבדו את ב"י.
רש"י: ה' דן את המצרים על שהרשיעו בישראל. אונקלוס: המצרים בישלו בקדירה, ורצו להטביע את כל הבנים שנולדו לישראל, ולכן ה' הטביע אותם במים.
רמב"ן: המצרים נענשו על ששעבדו את ישראל מאד, מעבר למה שה' גזר על ישראל.
יב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹוקִים, רש"י: יתרו חותנו של משה הקריב קורבנות עולה ושלמים לה'.
וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, א"ע: אהרון וזקני ישראל באו לאהל משה, וכך הסביר למה שמו לא נזכר. רש"י: משה היה עומד ומשמש לפניהם.
א"ע: השם אליו הקריב יתרו את קורבנותיו הוא שם אלוקים כי עתה יתכבד שם ה'.
רמב"ן: יתרו לא הבין עדיין את מעלת ה', ולכן הקריב לשם אלוקים, אך בספר ויקרא כולו, לא מצוין הקרבה לאלוקים.
רמב"ן: ייתכן שהקרבת הקורבנות הייתה לפני מתן תורה, וייתכן שהייתה לאחריה, אך התורה כתבה במקום אחד את כל ענייני יתרו. ב. ייתכן שמדובר כאן בתהליך הגירות של יתרו.
לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה, א"ע: אהרון וזקני ישראל הגיעו אל אוהל משה כדי לאכול את קורבנות השלמים,
לִפְנֵי הָאֱלֹוקִים, ספורנו: הסעודה בה אכלו את בשר הקורבנות, הייתה ליד המזבח עליו הקריב יתרו את הקורבנות לה'.
א"ע: אוהל משה היה מול המשכן, אך ניתן לומר זאת רק אם אומרים שיתרו בא לאחר מתן תורה.
רש"י: כל הנהנה מסעודה שתלמידי חכמים יושבים בה מעלה עליו הכתוב כאילו נהנה מזיו השכינה.
יג וַיְהִי מִמָּחֳרָת ביום למחרת יום כיפור, בתאריך י"א תשרי. משה ירד מהר סיני ביום הכיפורים, וביום המחרת התחיל לשפוט את ב"י על פי חוקי התורה,
רש"י: לא ניתן לומר שפסוקים אלו אירעו לפני מתן תורה, כי לא שייך לומר שמשה לימד לב"י את הדרך שילכו בה, לפני מתן תורה, ומשניתנה תורה, לא ישב משה לשפוט את העם כלל.
רשב"ם: גם לפני מתן תורה שייך לומר שמשה לימד לב"י דיני ממונות, כי דינים ניתנו להם במרה. א"ע: וַיְהִי מִמָּחֳרָת, ביום המחרת לביאת יתרו. רמב"ן: ביום המחרת להקרבת הקורבנות על ידי יתרו.
וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, אונקלוס: משה ישב לדון את עם ישראל,
א"ע: משה ישב כדרכו לשפוט את העם. רש"י: יתרו הוכיח את משה על זה שהוא עצמו ישב כאשר כל העם עמד בשעה שחיכו לו ועמדו לפניו בדין.
א"ע משה באמת היה במעלה גבוהה יותר מכל העם, והיה ראוי שיישב, גם בשעה שדיבר איתם.
יתרו ראה את משה שופט את העם מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב, ראה את העם עומדים ומחכים לדין, ואת העומס על משה, ושאל: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם? עומס רב מדי על משה והעם.
וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב, אונקלוס: העם נעמד ליד משה מהבוקר עד הערב, כי חיכה שמשה ידון אותו. משה דן את עם ישראל לבדו, ולכן האנשים שחיכו לדין היו צריכים לחכות הרבה זמן: מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.
רש"י: כל מי שדן דין אמת לאמיתו, גם שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עסק בתורה כל היום. ספורנו: העם חיכה שמשה יתפנה אליהם כדי להתעסק בצרכי רבים.
יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם, א"ע: יתרו ראה שמשה מעמיד את העם בעת שהם מחכים לו, מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.
וַיֹּאמֶר אל משה: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ
וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב, רשב"ם: למה אתה יושב לבד, וגורם בכך שהעם יעמוד מבוקר ועד ערב, ויחכה שתדון אותם.
טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ משה ענה ליתרו: כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹוקִים רש"י: העם עומד ומחכה לי כי העם הגיע אליי כדי לשאול שאלות לה', ואני עונה להם תשובות.
א"ע: 2 דברים שעשה משה. א. לימד את ב"י את חוקי התורה. ב. דן את ב"י. ספורנו: הנשיאים באו לשאול את משה על צרכי הרבים. רשב"ם: משה אמר ליתרו שרק הוא עצמו יכול לשאול את ה'.
רמב"ן: דרישת אלוקים, של משה כמו אדמו"ר, וב"י באו אליו כדי לבקש ממנו שיתפלל על אנשים חולים וכו'.
טז כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי, משה ענה ליתרו כי העם בא לדרוש את חוקי ה' ולפתור סכסוכים, והוא מודיע להם את חוקי ה'.
רש"י: מי שיש לו שאלה, בא אליי כדי לשאול, ספורנו: כאשר רוצים לפנות אליי בעסקי ציבור. (ויש רבים כאלה).
וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, אונקלוס: ואני שופט בין איש לבין חברו, אני שופט את שני הנידונים,
וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו, העמק דבר: ואני מודיע לאנשים שבאים אליי את חוקי ה' ואת הפרטים השייכים לכל מצווה.
יתרו ראה ואמר: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, משה יקרוס, והעם יתעייף. הוא הציע למשה להישאר נציג העם מול האל: הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹוקִים.
יז וַיֹּאמֶר יתרו חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו למשה: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, א"ע: בעיניי, מה שאתה עושה אינו דבר טוב.
יח נָבֹל תִּבֹּל, אונקלוס: אתה תהיה נלאה, אתה תתייסר ולא תוכל לעמוד בדבר. רש"י: מלשון כמישה. א"ע: אם הדבר ייעשה לבד, משה יכמוש לבד.
גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ, אונקלוס: אם תמשיך כך, גם אתה וגם ב"י תהיו נלאים, תתייסרו. כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, רש"י: כי לדון את כל עם ישראל לבד, כבד ממך, אין לך כוח לעשות זאת לבד. לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ, אונקלוס: אתה אינך יכול לדון את עם ישראל לבדך.
יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי עתה, שמע לעצתי, אִיעָצְךָ אייעץ לך עצה כדי להקל מעליך ומעל שאר העם.
וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ רש"י: בקש רשות מאת ה'. ה' יעזורך אם תעשה כעצתי, הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל, הָאֱלֹוקִים, רש"י:אתה תהיה שליח עם אל מול ה', ותשאל את ה' את השאלות שהעם שואל אותך.
וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹוקִים אתה תציג את דברי המריבה הקשים של העם לפני ה'.
כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, א"ע: תזהיר את עם ישראל. רמב"ן: משה צריך עתה להזהיר מאוד את ב"י כי עתה, כשמשה לא ידונם, הם צריכים הרתעה גדולה יותר שלא לחטא.
אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת, א"ע: את חוקי ה' ואת פרטי המצוות. בעיקר במצוות עשה ומצוות לא תעשה, הקשורות בלב.
וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, א"ע: תודיע לב"י מה הדרך בה הם צריכים ללכת, ואיך הם צריכים להתנהג. מצוות עשה. וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, אונקלוס: וכן תודיע לב"י מה המעשים שהם צריכים לעשות.
בעקבות עומס השיפוט על משה, הציע יתרו למשה להקים מערכת משפט היררכית, מסודרת ומדורגת שתקל על משה ותוביל משפט צדק: שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, להאציל סמכויות שפיטה לשופטים ורק הדברים הקשים יגיעו למשה.
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹוקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע… וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ.
כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם, רש"י: ע"י רוח הקודש שבך, אתה תראה שיש בעם ישראל אנשים ראויים לשמש דיינים.
אוה"ח: משה ימנה בעצמו את הדיינים, ולא ב"י ימנו אותם. ב. ע"י מינוי הדיינים, ייחשב הדבר כאילו הוא עצמו דן בדין. ג. מהו כָּל הָעָם? גם אם משה מוצא מישהו שעונה על הקריטריונים הללו, אל לו למנותו, עד שיעבור על כל העם, ויברור את האנשים הכי טובים מכל העם.
רמב"ן: מדובר על כלל ופרט, יתרו אמר למשה שיבחר אנשים ראויים להנהיג את עם ישראל, ואח"כ פרט מיהם אותם אנשים.
אוה"ח: כל אחד מהמעלות, הוא כנגד אחד התפקידים האחרים. אנשי חיל הם האנשים שצריך אותם לשרי אלפים וכו'…
יתרו גם פירט מהן התכונות הנדרשות מהדיינים השופטים והדיינים: רמב"ן הסביר כי הדיינים צריכים להיות אַנְשֵׁי חַיִל (בעלי כוח וסבלנות), יִרְאֵי אֱלֹוקִים (בעלי מצפון), אַנְשֵׁי אֱמֶת (רודפי צדק), ושֹׂנְאֵי בָצַע (שונאי ממון ושחד), לשפוט את העם במקרים הקטנים.
א אַנְשֵׁי חַיִל, רש"י: אנשים עשירים, שאינם צריכים לכסף, ולכן לא ניתן לשחדם. א"ע: שרי החיל הם כנגד האנשים המוזכרים בדברי משה בספר דברים.
ב יִרְאֵי אֱלֹהִים, אונקלוס: אנשים יראים מה',
ג אַנְשֵׁי אֱמֶת, רש"י: אנשים שתמיד מדברים דברי אמת, כך שכולם יידעו שהם אומרים אמת בפסק הדין שלהם. רמב"ן: אנשים זריזים. ב. אנשים ראויים להנהיג אנשים רבים.
א"ע: יראי האלוקים, אנשים חכמים ונבונים שעליהם דיבר משה, כי לא ניתן להיות ירא אלוקים אם אין חכמה. רמב"ן: חכמים ונבונים הם בנוסף לתכונות שמנויות כאן.
ד שֹׂנְאֵי בָצַע אנשים ששונאים שקר. רש"י: אנשים ששונאים לקבל ממון שאין זה בטוח במאת האחוזים שממון זה מגיע להם. א"ע: אלו הם האנשים הידועים עליהם דיבר משה.
וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם תשים את אותם האנשים שמצאת כשופטים שישפטו אותם לפי הסדר הבא: שָׂרֵי אֲלָפִים, רש"י: שר אלפים הוא שופט גדול המתעסק בדברים מסובכים כך שהיה אחראי לדון אלף אנשים
א"ע: אנשים שניהלו 1000 איש, שהיו להם 1000 עבדים וכדו', הם מונו לשופטים.
שָׂרֵי מֵאוֹת שר מאות זה שופט קטן יותר משרי האלפים, שהיה אחראי לדון 100 אנשים,שָׂרֵי חֲמִשִּׁים שר 50 הוא שופט קטן יותר משרי המאות, שהיה אחראי לדון 50 איש, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת שר עשרות הוא שופט קטן יותר משרי החמישים, שהיה אחראי לדון 10 אנשים.
כב וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, רש"י: הדיינים ידונו את ב"י כל הזמן.
רמב"ן: עתה שאין דיינים פנויים לשפוט את עם ישראל, פעמים רבות יש אנשים שרוצים לתבוע אחרים, אך לא עושים זאת כי אינם רוצים לחכות זמן רב, ודבר זה פותח פתח לגנבים שיראו שלא דנים אותם, וינצלו את חוסר הרצון לחכות למשפט.
אוה"ח: גם כאשר משה עסק בקבלת התורה, מערכת המשפט של עם ישראל תמשיך לעבוד.
וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, רשב"ם: כל דבר גדול, כל דבר שצריך לדרוש את ה', יביאו הדיינים אליך, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם, אונקלוס: וכל דבר קטן, שלא צריך דרישה בה', ידונו הדיינים שתמנה.
וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ, רש"י: מינוי דיינים, כדי להקל מעליך את מלאכת השפיטה של עם ישראל.
וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ, דעת מקרא: השופטים שתמנה יישאו איתך את מלאכת השפיטה של עם ישראל. ספורנו: גם במה שאתה תהיה היחיד שיכול לעשות, יעזרו לך השופטים.
כג אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, של מינוי שופטים, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד, רשב"ם: אתה תוכל לעמוד, להחזיק מעמד, ואתה לא תקרוס מרוב עבודה, בשעה שה' יצווך לשפוט את עם ישראל,
רש"י: תימלך בה', ואם ה' ירשה שתמנה שרים, אתה תוכל להחזיק מעמד.
אוה"ח: מדוע משה רצה להקל מעליו את מלאכת השפיטה? כי אם משה היה ממשיך כך, הוא היה מתמוטט ולא היה יכול להתנבא בה'.
כלי יקר: אם תלמד את השרים את משפטי התורה, תוכל למנותם לשופטים וה' יסכים לכך.
וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם, העמק דבר הדגיש את חשיבות: וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם, יש לעשות דין מהיר, שיקל על העם ואל משה.
רשב"ם: וגם כל העם שצריך לעמוד למשפט, יחזרו מהר למקומם בשלום, כי הם לא יתעכבו הרבה זמן עד שידונו אותם.
רמב"ן: העם לא יצטרך לחשוש מפני גזלנים. רש"י: אהרון נדב ואביהו יבואו גם הם בשלום.
משה קיבל את העצה, בחר שופטים שדנו את העם ב"כל עת" והביאו למשה רק את הדינים הקשים.
גם מנהיג דגול צריך לחלוק בעומס ולהאציל סמכויות כדי למנוע קריסה.
כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, אונקלוס: משה קיבל את עצת יתרו, א"ע: כתוב: עצת יתרו כי משה הוסיף על עצת יתרו ומינה גם שוטרים.
וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר, אונקלוס: משה עשה ככל מה שאמר יתרו לעשות.
כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל, רש"י בפס' כא': משה בחר מכל ישראל אנשים עשירים,
א"ע: לא כתוב יראי אלוקים כי רק ה' יודע לבב אנוש.
וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם, אונקלוס: משה מינה את האנשים האלו להיות ראשי העם. משה מינה את אנשי החיל לשָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
כו וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, אונקלוס: הדיינים שמינה משה ידונו את עם ישראל בְּכָל עֵת. אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה, אונקלוס: את הדברים הקשים יביאו הדיינים אל משה.
וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם רש"י: ובכל הדברים הקטנים הם עצמם ידונו.
עצה שמשה קיבל ויישם לפני מתן תורה, לאחר מכן, יתרו נפרד ממשה, ושילח את חתנו למדין. יתרו חזר למדין, רק לאחר שראה את סידור הדין החדש.
כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, א"ע: משה שילח את יתרו, וליווה אותו בשעת הפרידה כדי לכבדו.
וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ יתרו הלך אל ארצו כדי לגייר את בני משפחתו.
ספורנו: יתרו לא רצה ללכת עם ב"י לארץ ישראל מפני זקנותו, אך בניו כן הלכו עם ב"י.