שמות פרק ט

פרק זה מתמקד ב 3 מכות נוספות: דבר, ברד ושחין, הממחישות את כוח ה'. המכות מבחינות בין ב"י לבין המצרים.כמו: מִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד, עובדה שפרעה בדק ואישר בעצמו.

מכת דֶּבֶר (פותחת את הפרק) : מחלה קטלנית שפגעה בחיות המשק של המצרים בשדה (סוסים, חמורים, גמלים, בקר וצאן).

המכה פגעה באלוהי מצרים הקשורים לבהמות, כמו האלה חתחור (שסמלה פרה), והוכיחה את העובדה שה' האל היחיד.

מות בעלי החיים של המצרים בעוד שבעלי החיים של ב"י ניצלו, ופרשנים ציינו זאת כהוכחה להשגחה פרטית.

 שמות ט א וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה א"ע: היכנס לארמון פרעה. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, אונקלוס: תעמוד לפני פרעה ותאמר לו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, אלוקי ישראל.  

אוה"ח: כשאמר ה' למשה בא אל פרעה, כוונתו: שמשה ייכנס לארמון פרעה ללא רשות, ויתעלם משומרי הראש שלו, וכשאמר ה' שילך ליאור, שם אין שומרי ראש, ה' אמר בלשון: לך אל פרעה.

 שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי, אונקלוס: שלח את עמי והם יעבדו לפניי.

ב כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ, אונקלוס: שלח את עמי כי אם אתה מסרב לשלח את עמי, וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם, רש"י: ואתה עדיין אוחז בעמי, אונקלוס: עדיין משעבד את עם ישראל.

ג הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אונקלוס: מכה מלפני ה', מכה מאת ה', תהיה במקנך שנמצא בשדה,

רמב"ן: אין הכוונה שזה היה רק בשדה, אלא שהרוב היה בשדה, ולכן התרה בו שהמקנה שבשדה ימות. ב. ייתכן שבגלל שהמצרים עבדו את הכבשים, הרי שהם הרחיקו אותם לשדות שמחוץ לעיר, ולכן אמר ה' לפרעה שהמקנה שלו בשדה ימות.

 בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, המכה תכלול את כל חיות הבית: הסוסים, החמורים, הגמלים, הבקר והצאן, דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד, אונקלוס:  בהמותיך יסבלו מוות חזק מאוד.

ד וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם, רש"י: ה' יבדיל בין מקנה של ב"י, לבין מקנה מצרים. וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר, אונקלוס: לא ימות שום דבר מכל מה שיש לב"י.

ה וַיָּשֶׂם ה' מוֹעֵד, רשב"ם: ה' קבע זמן שתתחיל המכה, וכך לא יאמרו המצרים שהדבר היה במקרה. ע"י שה' אמר בדיוק מתי תתחיל מכת הדבר, המצרים ידעו שזה היה מאת ה',

 לֵאמֹר: מָחָר יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ, אונקלוס: ה' יעשה מחר את הדבר הזה במצרים, ומכת דבר תתחיל מחר.

ו וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם רוב המקנה מת. א"ע, ולא כל מקנה מצרים ממש, כי כתוב בהמשך: "שלח העז את מקנך".

אוה"ח: מדובר על מקנה שלא הכניסו לתוך הבית.

 וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד, אונקלוס: ולא מת כבש אחד ממקנה בני ישראל. הכוונה היא גם לכך שלא מת אף בעל חיים ששייך לב"י.

ז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה. אונקלוס, פרעה שלח שליחים כדי לברר אם לא מתו כבשים מב"י. וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד. א"ע, והוא גילה שמכל מקנה ב"י, לא מת אפילו כבש אחד,

 וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם. ספורנו, פרעה הכביד ליבו והוא לא שילח את ב"י, למרות שהמופת הראה שהמכה הייתה מאת ה', ע"י שראה שלא מת אפילו כבש אחד ממקנה ב"י.

מכת שְׁחִין (המכה הבאה) משה השליך פיח כבשן שמביא לפריחת שחין (מחלת עור) על המצרים ובעלי החיים.

משה השליך "פִּיחַ כִּבְשָׁן" לשמיים, שהפך לאבק שגרם לפצעים (שחין) באדם ובבהמה. במכה זו החרטומים כבר לא יכלו לעמוד לפני משה כי גם הם נפגעו משחין.

ח וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן, רשב"ם, מלאו חופני ידיכם בפיח, אפר דק, שנוצר מגחלים שנשרפו בכבשן, וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה ומשה יזרוק את הפיח לעבר השמיים לעיני פרעה, רש"י, היה כאן נס שחופנו של משה החזיק פיח שהוא ואהרון הרימו. נס שני שהפיח התפזר בכל מצרים.

ספורנו: הסיבה שה' ציווה לעשות כן לפני פרעה היא כדי שפרעה לא יטען שהשחין נוצר במקרה על ידי שינוי מזג האוויר.

ט וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, רש"י: הפיח יהפוך לאבק על פני כל מצרים על ידי מעשה נס. רמב"ן: הפיח גרם לאוויר שיוציא שחין על כל מצרים.

 וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, רשב"ם:  כאשר האבק שנוצר מהפיח, ייגע באדם או בבהמה שנמצאים בארץ מצרים, האבק יגרום לכך שהעור של בני האדם והבהמות יתמלא בשחין שמצמיח אבעבועות, פצעים מלאים במוגלה.

י וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, א"ע: משה ואהרון מילאו את חופניהם באפר הדק שנוצר בכבשן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ, את פיח הכבשן, מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה הפיח יצר שחין שגרם פצעים לאנשים ולבהמות שבמצרים. רש"י: היו בהמות, כי לא כולם מתו בדבר. הירא את דבר ה' הניס את בהמותיו לתוך הבתים, ובהמותיו לא נפגעו.

יא וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין, רמב"ן: השחין מנע מהחרטומים לעמוד לפני משה, כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם, אונקלוס:  כי השחין היה בחרטומים ובכל מצרים, ולכן, החרטומים התביישו לעמוד לפני משה כשגופם מלא בשחין, לא יכלו לבוא לארמון פרעה, והסתגרו בבתיהם.

א"ע: חיזוק לב פרעה גרמה לו שלא לבקש ממשה להתפלל שיסיר את המכה.

יב וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, רמב"ן: ה' חיזק את ליבו של פרעה. עד עתה פרעה חיזק את ליבו, אך בחמש המכות האחרונות, ה' חיזק את ליבו של פרעה, כיוון שעל פי הטבע, היה צריך פרעה לתת לשחרר את בני ישראל לאחר שבאו עליו מכות  חזקות כאלו.

ב. עד עתה החרטומים חזקו את לב פרעה, ועתה לא יכלו החרטומים לבוא לפרעה, ולכן עתה נחשב הדבר שה' חיזק את לב פרעה.

א"ע: החרטומים לא לקו במכת צפרדעים וערוב, כי חכמתם עזרה להם למצוא דרכים להימנע מכך, ועתה לא יכלו להימלט מהמכה. ומכיוון שמכת השחין לא עמדה הרבה זמן, לא ביקש פרעה ממשה שיתפלל אל ה' שיסיר את המכה.

 וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פרעה לא שמע למשה ואהרון, כמו שה' אמר למשה ואהרון שפרעה לא ישמע בקולם.

מכת בָּרָד ואש, מכת בָּרָד מתוארת כאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוךְ הַבָּרָד, אירוע חסר תקדים שכלל שילוב נסי של קרח ואש ששילובם מצביע על אירוע על טבעי. 

מכת בָּרָד גרמה לנזק חקלאי: הפשתה והשעורה נפגעו כי היו בשלב הבשלה ("אביב", הגבעול התייצב) בעוד ה"חיטה והכוסמת" (שהיו "אפילות" – מאוחרות) לא נפגעו.

זו מכה ראשונה שבה ניתנה למצרים אפשרות להינצל: מי שירא את דבר ה' ואסף את מקנהו לבתים, ניצל.  

חלק מעבדי פרעה החלו לראשונה לפחד מה' לאחר שהוזהרו מהברד מה שמראה שחלק מהמצרים החלו להשתכנע מכוח ה'.

לראשונה פרעה התוודה ואמר: חָטָאתִי הַפָּעַם, ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים, אך ברגע שהמכה פסקה, הוא המשיך להקשיח את ליבו ונסוג מהבטחתו לשלח את ב"י, מה שהוביל להמשך המכות.

יג וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, א"ע: קום מוקדם בבוקר ועמוד לפני פרעה, פה לא מוזכר שפרעה יצא למים, אולי כי היה לפרעה צורך אחר.

אוה"ח: חלק מהציווי הוא שמשה יעמוד בצורה גאה לפני פרעה ולא ירכין את ראשו.

 וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, לפרעה: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי, אונקלוס: שלח את עמי כדי שיוכלו לעבוד לפני ה'.

יד כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת עפ"י א"ע: קולות הברד הפחידו כ"כ את פרעה עד שאמר "אני הצדיק". ספורנו: זו קבוצת המכות השלישית "באח"ב", כאשר קבוצת מכות זו מכה באוויר.

 תשלח את עמי כי במכה זו:  אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, אונקלוס:  אני שולח לליבך, לעבדיך ולעם המצרי את כל מגפותיי.

 רש"י: הכוונה למכת בכורות, וקשה כי כאן מדובר על מכת ברד ולא על מכת בכורות. ומובא בשפ"ח: מדובר במכה של הביכורים, ביכורי התבואה יוכו על ידי הברד.

מהרש"ל: הכוונה שפרעה יכול לומר שבגלל שמכת שחין הייתה קלה יותר ממכות אחרות, הרי שפרעה יכל לחשוב שנגמרו מכותיו החזקות של ה', ומשה אמר שה' הולך להכות אותו במכות חזקות.

דברי דוד: מכת ברד שקולה כנגד כל המכות שהיו עד עתה, ומכת בכורות שקולה כנגד כל המכות שהיו עד למכת בכורות.

מהר"ל בגור אריה: על דבר זה שאתה מסרב לשלח את ב"י, אני עתיד להביא עליך את מכת בכורות, שתהיה מכה קשה, ולמה דווקא עתה התרה ה' בפרעה על מכת בכורות, כי פרעה חשב אחרי זה שה' לא רוצה להרוג אותו, אחרת הדבר היה מתפשט גם לבני אדם. וניתן לומר גם שהסיבה היא, שזו פעם ראשונה שה' הכביד את לב פרעה, ולאחר הכבדת לב זו, הסביר ה' לפרעה שהוא הולך להכות אותו גם במכת בכורות.

אוה"ח: הפעם פרעה יבין שהמכות הם מאת ה', גם המכות שהיו לפני ברד, כי עד עכשיו פרעה יכל לטעון שהמכות נעשו ע"י כישוף, אלא שהחרטומים שלו היו מכשפים בינוניים.

רשב"י: קולות וברקים שיהיו במכת ברד מרכיבים הרבה מגיפות שה' ישלח למצרים. בַּעֲבוּר תֵּדַע, אונקלוס: אכה אותך מכה חזקה ותדע: כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ, שאין אף שליט בארץ כמוני, ה'.

טו כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי רש"י. כי בשעת מכת הדבר הייתי יכול לשלוח את ידי, אונקלוס: בעתיד אשלח  ידי ואכה אותך.  

וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר,והייתי יכול להכות אותך ואת העם המצרי בדבר, כמו שהכיתי את הבהמות בדבר, וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ ואז הייתם נכחדים מהארץ.

טז וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, אונקלוס: בעתיד אשלח ידי ואכך, רש"י: אך, הסיבה שלא היכיתי אותך בדבר ושהשארתי אותך בחיים היא, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, אונקלוס: כדי שאראה לך את כוחי ע"י שאביא עליך מכות נוספות.

ספורנו: ה' אמר לפרעה שלא השמיד אותו עדיין כי הוא מקווה שכשיראה את אחת המכות, הוא יחזור בתשובה.

 וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ, א"ע: וכדי שיתפרסם שמי בכל הארץ, בכל העולם ידברו על המכות שאני עתיד להביא עליך.

יז עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, רש"י: אתה עדיין כובש את עמי ומעביד אותם כעבדים.

 א"ע: פרעה השתבח בב"י. ב. ובשם רבי מרינוס כתב שהכוונה היא שפרעה התחזק.  לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם, אונקלוס:  ואינך רוצה לשלח את ב"י.

יח הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, רש"י: בעוד 24 שעות, אכך במכת ברד חזקה, משה שרט שריטה בכותל של פרעה ואמר שכשהשמש תגיע בדיוק לאותה נקודה שבה היא נמצאת היום, תתחיל מכת הברד.

אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, רש"י:לא הייתה אף פעם מכת ברד חזקה כ"כ במצרים, כמכה שאני אביא עליך היום, לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה, מהיום שבו מצרים נוסדה ועד עתה. לא היה אף פעם מקרה שבו הברד שירד במצרים היה כ"כ חזק כמו שהיה במכת הברד שבמצרים.

א"ע: במצרים לא יורד כלל גשם. רמב"ן: אמנם במצרים לא הייתה מכת ברד כזאת, אך בשאר העולם כן היה, כמו בסדום ועמורה.

יט וְעַתָּה שְׁלַח ועכשיו, לאחר שאתה יודע שתוכה בברד, שלח שליחים, הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה, רש"י: ושליחיך יכניסו את כל המקנה שיש לך בשדה אל תוך הבתים.

א"ע: פירש את המילה העז וכתב שייתכן לומר שזהו מלשון להניס.

 כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה כל אדם או בהמה שיהיו בשדה ולא יוכנסו לתוך הבית, וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ, אונקלוס: הברד ירד עליהם וכך הם ימותו. כל אדם או בהמה שיהיו בשדה ולא יוכנסו לתוך הבית, ימותו במכת הברד.

כ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה מי שירא מה', הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, אונקלוס: כינס באותו יום את עבדיו ואת המקנה שלו לתוך הבתים.

כא וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה', אונקלוס: מי שלא שם ליבו לדבר ה', מי שלא התייחס למה שאמר ה', וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה, אונקלוס: השאיר את עבדיו ואת מקנהו בשדה.

כב וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, אונקלוס: הרם את ידך לעבר השמים, א"ע: מן הסתם הרמת היד הייתה עם המטה.

ולאחר מכן, וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אונקלוס: ברד ירד על האנשים, הבהמות וכל העשבים שצומחים בשדות, שנמצאים במצרים.

כג וַיֵּט מֹשֶׁה הרים את ידו שהחזיקה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם, וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, אונקלוס: לאחר שמשה הרים את ידו לכיוון השמים, ה' גרם לכך שיהיו קולות, ושירד ברד על ארץ מצרים.

 וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, א"ע: אש הלכה וירדה על הארץ, יחד עם ברד, וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אונקלוס: ה' המטיר ברד על מצרים.

כד וַיְהִי בָרָד, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד, א"ע:  בדרך נס, אש התלקחה בתוך הברד, כָּבֵד מְאֹד, אונקלוס: הברד היה חזק מאוד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי, אונקלוס: לא היה ברד כזה במצרים מאז שזו נהייתה לממלכה.

כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אונקלוס: הברד הכה כל מה שהיה בשדה בכל ארץ מצרים, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב, שצומח ב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר, אונקלוס: והברד שבר את כל העצים שגדלו בשדות.

כו רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד המקום היחיד במצרים שלא היה שם ברד הוא ארץ גושן ששם גרים ב"י.

כז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: חָטָאתִי הַפָּעַם, רשב"ם: הפעם, לאחר מכת ברד, אני מודה שחטאתי. ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים ה' הוא הצודק ואני ועמי, הרשעים.

כח הַעְתִּירוּ אֶל ה', אונקלוס: תתפללו לפני ה', וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד, רש"י: ומספיק לה' הקולות והברד שכבר הוריד, וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד, אונקלוס: ואני אשלחכם, ואתם לא תמשיכו להתעכב יותר במצרים.

כט וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה משה אמר לפרעה: כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר כאשר אצא מהעיר, אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה', אונקלוס: אפרוש את ידי בתפילה לפני ה', 

רש"י: משה היה צריך לצאת מהעיר כי העיר הייתה מלאה בע"ז.

בשפ"ח, נראה שמשה עשה כן בכל פעם, ובכל המכות כשהתבקש להתפלל, התפלל מחוץ לעיר, אך פה פרעה רצה שיתפלל שה' יסיר את הברד מיד (במכת צפרדעים למשל פרעה ביקש שה' יסיר את הצפרדעים למחרת, ולכן משה הסביר לפרעה מדוע אינו מתפלל בתוך העיר כדי שהברד ייפסק.

רמב"ן: בדרך כלל משה התפלל בביתו, אך פה, רצה לפרוש כפיו לשמים, ולא יכול להתפלל בתוך העיר.

הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, אונקלוס: לאחר שאתפלל הקולות ייפסקו, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד, ספורנו: באותו רגע ייפסקו גם הקולות וגם הברד, לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ, ספורנו: כך שתדע שהארץ שייכת לה' ולא לך (פרעה הכריז על עצמו שהוא אל).

ל וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹוקִים, רש"י: ואני יודע, שלמרות שהודית בכך שחטאת, אתה והעם המצרי עדיין אינכם יראים את ה', אך בכל זאת אתפלל עליכם.

רס"ג: משה אמר לפרעה שלא יתפלל על מה שכבר הוכה, מכיוון שדברים אלו הוכו בברד לפני שפרעה הודה שחטא. ב. משה אמר לפרעה שהוא יודע שפרעה ירא את ה' לפני שהוא יתפלל על פרעה, אך לאחר שיתפלל, יודע הוא שפרעה יחזור לסורו.

לפי זה, חסרה מילה בדברי משה, והכוונה: ל "לפני זה תיראו" כשהכוונה היא לפני התפילה. רמב"ן: משה ידע שבמכות האחרונות פרעה ביקש שיתפללו עליו, ואח"כ כבר לא ירא מה'.

לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה, רש"י: הפשתן והשעורים נשברו על ידי הברד שירד עליהם. כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, רש"י: כי השעורה כבר צמחה עם גבעולה, והגבעול הקשה נשבר ע"י הברד.

 וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל, רש"י: וכמו כן, גם הפשתן גדל ועמד בגבעולים שלו, ולכן הוכה על ידי הברד ועל ידי כך נשבר,

רס"ג: מדוע פסוקים אלו נכנסו לתוך תפילת משה, כי אלו דברי משה אל פרעה שאמר שלא יתפלל על הפשתן והשעורים כי הם הוכו לפני שפרעה חזר בתשובה.

רמב"ן: אלו הם דברי משה לפרעה, רק שהתכוון לומר לו, שלמרות שהחיטה והכוסמת עוד לא הוכו, ה' עוד יכול להכותם, אם הוא ישנה את דעתו.

אוה"ח: החיטה והכוסמת לא הוכו בגלל שנעשה נס, היה בכך משום פתח לפרעה לומר שהוא לא ישמע בקול ה' בגלל שה' אינו שולט בכל, והראיה שה' לא הצליח להכות בחיטה ובכוסמת.

לב וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ, אונקלוס: גידולי החיטה והכוסמת לא נשברו ע"י הברד, כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה, רש"י:   החיטה והכוסמת עדיין לא נשברו כי הן צומחות מאוחר, ולכן כשהברד ירד הוא שבר רק את הגידולים הקשים.

א"ע: החיטה והכוסמת עוד היו מתחת לאדמה, ולכן הן לא הוכו.

לג וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר, דעת מקרא: משה יצא מלפני פרעה ולאחר מכן יצא מהעיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה', אונקלוס: משה פרש את ידיו בתפילה לפני ה',

 וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, אונקלוס: הקולות והברד פסקו, וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה, אונקלוס: המטר לא נחת יותר על הארץ.

רש"י: והמטר לא הגיע יותר לארץ.  ב. גם הברד שהיה באמצע הירידה לארץ, נשאר תלוי.

לד וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת, אונקלוס: פרעה ראה שהמטר, הברד והקולות הופסקו, וַיֹּסֶף לַחֲטֹא, א"ע: פרעה הוסיף לחטא, למרות שהודה שהוא חטא.

רשב"ם: עכשיו, חטאו פרעה ועבדיו במזיד, כי הם כבר הכירו בכך שחטאו, ובכל זאת הכבידו את ליבם.  וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו, אונקלוס: פרעה ועבדיו הכבידו את ליבם.

פה מצוין לראשונה באופן מפורש כי ה' חיזק (הקשה) את לב פרעה, לאחר שבמכות הקודמות פרעה הקשה את לבו בעצמו.

לה וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, לב פרעה חוזק, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה, ופרעה לא שילח את בני ישראל ממצרים, כמו שה' אמר למשה שפרעה לא ישלח את בני ישראל ממצרים.