שמות פרק ח

פרק ח' בספר שמות עוסק במכות השנייה, השלישית והרביעית: צפרדע, כינים וערוב.

חז"ל מדגישים את עוצמת הנסים: משה נתן לפרעה לבחור את זמן סיום מכת הצפרדעים, מה שמוכיח שהמכה אינה מקרית אלא בהשגחת ה'. המצרים, ראו בבעלי חיים מסוימים (כמו צאן) חיות מקודשות, ונאלצו לראות את ה' הופך אותן לתועבת מצרים.

במכת צפרדע, המצרים כיבדו את הנילוס, והצפרדעים (שסמלו פריון) הגיעו מהנילוס והציפו את בתיהם, כולל חדר השינה של פרעה, מה שהיווה ביזיון לאל המצרי. הפירוש המרכזי הוא שמשה נתן לפרעה לבחור את מועד סיום המכה ("למחרת"), כדי להראות שזו אינה מקריות אלא שליטה של ה'. במכת זו נמצא את תחינת פרעה למשה להסיר את המכה וההבטחה (שהופרה) לשלח את העם.

שמות ז א וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת, א"ע. מקור הצפרדעים היה רק מהנהרות והאגמים.

אונקלוס: ה' אמר לאהרון: הרם את ידך המחזיקה במטך, לכיוון נהרות מצרים, ולכיוון:  עַל הַיְאֹרִים, מאגרי המים, וְעַל הָאֲגַמִּים, ועל המקומות אליהם נאספים המים שבאים ממעיינות,

 וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אונקלוס: וכך תעלה את הצפרדעים מהיאור לכל מצרים.

ב וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם, אונקלוס: אהרון הרים ידו לכיוון מקורות המים שבמצרים.

 וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ, רש"י: צפרדע = שירוץ הצפרדעים. ב. צפרדע אחת שממנה יצאו נחילי צפרדעים.

 ג. הצפרדעים עלו על ארץ מצרים.

 א"ע: בניגוד למכת דם שם הכה אהרון את מקורות המים, כאן פשוט הרים את ידו והיה בזה אות שהצפרדע תעלה. וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם, דעת מקרא: ריבוי הצפרדעים כיסה את כל שטח מצרים.

ג וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם א"ע: חרטומים עשו כן גם בכשפיהם. אך יש הבדל בין החרטומים שעשו את המכה במים מועטים, לבין אהרון שעשה כן בכמעט כל המים שהיו במצרים,

פרעה ראה שהחרטומים רק הוסיפו מכה, ולכן ביקש ממשה להתפלל אל ה' שיסיר את המכה.

ספורנו: הצפרדעים שהעלו החרטומים לא יכלו להוליד.

 וַיַּעֲלוּ, החרטומים, אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, החרטומים, החמירו את המכה.

ד וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר: הַעְתִּירוּ אֶל ה', א"ע: מכת צפרדע הייתה קשה ממכת דם, כי כתוב בתהילים שמכת צפרדע השחיתה את מצרים.

אונקלוס: התפללו לפני ה':

 וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי (כתוצאה מתפילתכם) ה' יסיר את הצפרדעים ממני ומהעם המצרי, וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה', אונקלוס:  ואז אשלח את ב"י והם יקריבו קורבנות לפני ה'.

ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי, א"ע: אעשה לך תפארת, אעשה את מבוקשך. אונקלוס: מעשה גבורה.

רשב"ם: הִתְפָּאֵר, התנשא, ומשה אמר לפרעה שיתנשא לבקש דבר שהוא אינו יכול לקיים. רש"י: הִתְפָּאֵר, תשתבח ותאמר לי לעשות מעשה שאני איני יכול לעשות, ולפי"ז התפאר היינו השתבח.

 לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, אונקלוס:  למתי אתה רוצה שאתפלל לה' עליך, על עבדיך ועל העם המצרי? 

רש"י. משה אמר לפרעה שהוא יתפלל עליו עוד באותו יום, אך שאלתו של משה אל פרעה הייתה, מתי פרעה מעוניין שהצפרדעים יסורו?

 לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ, אונקלוס: שאני אשמיד את הצפרדעים ממך ומהבתים שלך,

 רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה, א"ע: צפרדעים יישארו רק ביאור, מקום בו היו רגילות להיות לפני מכת צפרדעים. רשב"ם: הצפרדעים יתחילו למות מיד, והשאלה היא עד מתי ימותו.

ספורנו: עתה מעשי החרטומים עומד עדיין והצפרדעים שיצרו עדיין קיימים. מתי יסורו דבר הכשפים וכך תכיר שהם שאנו העלינו אינו מעשה כישוף. מעשה כשפים אינו נשאר בעינו הרבה זמן.

א"ע: פרעה חשב שמערכת כוכבי השמים הביאה עליו את הצפרדעים, ולכן ביקש שהצפרדעים יסורו למחרת, וכך יידע שהצפרדעים באו מה'.

רמב"ן: נראה שהצפרדעים סרו בדיוק בשעה שמשה התפלל שיסורו, ופרעה חשב שמשה ביקש זמן עד שיוכל להתפלל לה' שיסיר אותן, ולכן נתן לו זמן קצר של יום כדי שיוכל להתפלל ביום המחרת.

ו וַיֹּאמֶר לְמָחָר, רש"י: תתפלל היום שהצפרדעים יסורו מחר. וַיֹּאמֶר  אעשה כִּדְבָרְךָ, והצפרדעים יסורו ממך מחר, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ, ספורנו: כדי שתדע שאין אף כוח בעולם שהוא כה' אלוקינו, ומעשי החרטומים אינם משתווים למעשי ה', ובזה שהצפרדעים יסורו בדיוק בזמן שפרעה ביקש, הוא יבין שמכת צפרדעים הייתה תכנית אלוקית.

ז וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה, צפרדעים יישארו רק ביאור.

ח וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה שניהם יצאו מלפני פרעה, וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה', רש"י:  משה מיד התפלל לפני ה', עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה, אונקלוס: על הצפרדעים שה' הביא לפרעה.

ספורנו: הסיבה שמשה היה צריך לצעוק, שזו תפילה חזקה, כי משה התפלל שהצפרדעים שבמצרים יכרתו, ובשאר המקומות, לא יכרתו.

ט וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה, אונקלוס: ה' עשה כדבר משה שהתפלל שיכרית הצפרדעים. וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת, אונקלוס: הצפרדעים שהיו בבתים, בחצרות ובשדות מתו.

י וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם, רש"י: המצרים צברו את הצפרדעים בערמות ערמות. וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ, אונקלוס: ארץ מצרים הסריחה מריח הצפרדעים שמתו.

יא וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, אונקלוס: פרעה ראה שכבר הגיעה רווחה, וכבר סרו הצפרדעים.

כלי יקר: רק במכת צפרדעים זה נאמר, כי בשאר המכות, לא נשאר נזק לאחר המכה, ואילו פה נשאר סירחון מהצפרדעים, ודבר זה לבד אמור להכניע את לב פרעה, רק שפרעה לא התייחס לסירחון כי במקום רחב, אין השפעה לסירחון.

 וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ, רשב"ם: למרות חוזק מכת צפרדעים, פרעה הכביד את ליבו.  וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', רש"י: פרעה לא שמע למשה ואהרון, כמו שה' אמר שפרעה לא ישמע להם.

במכת כינים נמצא כישלון ראשון של החרטומים לשחזר את המכה, והודאתם: אצבע אלוהים היא.

יב וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: נְטֵה אֶת מַטְּךָ, אונקלוס: הרים את מטך. וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, אונקלוס: והכה עם המטה את עפר הארץ. וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, א"ע: העפר שיכה בו אהרון ייהפך לכינים, וכינים אלו יולידו כינים שימלאו את כל ארץ מצרים.

 ספורנו: הסיבה שכאן אין התראה היא משום שיש שלש קבוצות של מכות: דצ"כ – מכות ביסודות הכבדים, עד"ש – מכות בבעלי החיים, ובא"ח – מכות באוויר, ובכל קבוצה היו התראות על השתיים הראשונות ולא על השלישית שבאותה קבוצה.

רמב"ן בפס' טו': בכל מכה שלא היה בה משום חשש למוות, לא הייתה התראה.

יג וַיַּעֲשׂוּ כֵן, ע"א:  משה ואהרון עשו כמו שה' ציווה אותם: משה דיבר אל אהרון, ואהרון קיים את צו משה.

 וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ, אונקלוס: אהרון הרים את היד שהחזיקה את מטהו, דעת מקרא: למרות שבציווי היד אינה מוזכרת, הציווי והמעשה הוא אותו דבר והשינוי הוא רק בגלל יופי הדיבור.

וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, רש"י: הכינים רחשו בבני האדם ובחיות, א"ע: מדובר על שם המין של הכינים.

רשב"ם: הכוונה היא לכינים, וכ' של כינם לכאורה מיותר, ומקורו במשקל, כמו ריקם.

 כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם בכל ארץ מצרים, היה העפר מלא בכינים. אך לא ניתן לומר שכל העפר הפך להיות כינים, שהרי א"ע פירש שרק העפר שהכה אהרון הפך לכינים.

יד וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם, א"ע: החרטומים הכו את העפר וניסו ע"י כשפיהם להוציא כינים מעפר הארץ.

 לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים, רש"י: החרטומים הכו בעפר הארץ כדי להוציא מהעפר כינים, וכדי לברוא כינים.

רמב"ן: חרטומים עשו בכשפיהם ולא הצליחו להוציא את הכינים, למרות שהיו פעמים שכן הצליחו להוציא כינים ע"י כשפים. ב. החרטומים לא הצליחו לעשות כינים, כי היה בכך משום בריאה חדשה.

 וְלֹא יָכֹלוּ, רש"י: החרטומים לא הצליחו לברוא כינים, כי כשפיהם לא שלטו על דברים קטנים מגודל שעורה. ספורנו: החרטומים לא הצליחו לברוא דבר שמתנועע באמת.

 וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, אונקלוס: הכינים היו בבני האדם ובבהמות. א"ע: הטעם שהתורה חזרה כאן על כך שהכינים היו בבני האדם ובבהמות היא כדי לומר שהכינים היו גם בחרטומים.

טו וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, רש"י: מכה זו, מכת הכינים, היא מכה מה', ומשה ואהרון לא עשו מכה זו ע"י כישוף.

א"ע: החרטומים אמרו לפרעה שמכה זו לא נעשתה ע"י משה ואהרון, אלא נעשתה ע"י מערכות השמים, והראיה, שמשה לא התרה בפרעה לפניה, וגם החרטומים לא הצליחו לברוא כינים.

רמב"ן: חלק על הא"ע, ואמר שהחרטומים הכירו שהמכה הייתה מאת ה' ולכן גם לא קרא להם פרעה יותר מפעם זו ואילך.

רשב"ם: אצבע אלוקים היא מכת מדינה.

 וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', רש"י: פרעה חיזק ליבו ולא שמע למשה ואהרון כמו שאמר להם ה' שפרעה לא ישמע אליהם, אונקלוס: תקום מוקדם בבוקר ותתייצב לפני פרעה.

במכת ערוב ה' הפריד בין גושן (מגורי ב"י) למצרים (והפליתי ביום ההוא). משה הסביר לפרעה שזבחי ב"י הם "תועבת מצרים", כי המצרים עבדו לחיות שהיוו את קורבן הפסח.

הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה, א"ע: פרעה יצא מוקדם בבוקר אל המים שביאור, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': אני אומר לך בשם ה': שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי שלח את עמי, את ב"י, כדי שיעבדוני במדבר.

יז כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי, שלח את עמי, כי אם לא תשלח את ב"י, הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ, רש"י: אגרה בך, בעבדיך, בעם המצרי ובמשפחותיך, אֶת הֶעָרֹב, רש"י: חיות רעות שבאות מעורבות אחת עם השנייה.

 וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב הבתים שבמצרים יהיו מלאים בחיות הרעות שאני אגרה בכם, וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ, א"ע. וגם האדמה, מקום שאין בו כלל בתים, תהיה מלאה בחיות רעות,

ספורנו: גם הקרקע שעליו הבתים, יהיה מלא בחיות רעות. רש"י: הסיבה שה' נהג כך במכות מצרים היא כי ה' נהג עם המצרים כמו שנוהגים המלכים בשעה שהם תוקפים עיר: קודם מקלקלים את מקורות המים שלהם, לאחר מכן תוקעים בשופרות (צפרדעים) כדי להבהילם …

במכת ערוב: נראה הבחנה ברורה שעושה ה' בין ארץ מצרים לארץ גושן שבה ישבו ב"י.

יח וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא, רש"י: ביום שאכה אותך בערוב, אני (ה') אפריש,  אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן, רשב"ם: הצורך בהפרשה כי החיות הולכות בכל מקום, ולכן צריך הפרשה בדבר וערוב.

רמב"ן: בארץ גשן היו רוב התושבים מב"י.

אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, אונקלוס:  ארץ גושן היא הארץ שעמי, עם ישראל, עומד עליה וגר בה, לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב, אונקלוס: אפריש את ארץ גושן, כך שלא יהיה בה ערוב.

 לְמַעַן תֵּדַע, אונקלוס: אפריש את ארץ גושן משאר ארץ מצרים כדי שתדע שאני ה' שולט בארץ,

כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ,

א"ע: כדי שתדע שה' נמצא בדיוק באמצע הארץ, כדרך המלכים שעומדים בדיוק באמצע מלכותם וכשם שהלב הוא באמצע הגוף.

 רמב"ן דחה פירוש זה של הא"ע ופירש כאונקלוס וכתב עוד שייתכן שיש בדבר סוד נסתר.

יט וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ, רש"י: אשים הבדלה שתבדיל בין עמי (ב"י) לעמך (מצרים).

אונקלוס: אשים ישועה לע"י אך לעמך אשלח מכה.

רמב"ן: יש כאן מעין כפילות, וכתוב שה' גם יפלה וגם ישים פדות כי הבדלה היא בין 2 מקומות: ארץ מצרים וארץ גושן, והפדות היא גם לב"י שילכו למצרים, ולא יינזקו.

 לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה, רשב"ם: מחר יתקיים אות זה, יבוא ערוב ויובדל בין מצרים לישראל, וכך תדע שלא היה זה מקרה שהגיע הערוב על מצרים, כי אני אומר לך כבר היום שכך יקרה מחר.

כ וַיַּעַשׂ ה' כֵּן, א"ע: ה' עשה ביום המחרת כמו שאמר למשה שיעשה, וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו, אונקלוס: ה' הביא ערוב רב לבית פרעה ולבתי עבדיו.

 וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב, אונקלוס: ארץ מצרים כולה הושחתה בשל הערוב שה' הביא.

פרעה ניסה לנהל משא ומתן: : לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹוקֵיכֶם בָּאָרֶץ… רק הרחק לא תרחיקו, אך בסופו של דבר נשאר בסירובו לאחר הסרת המכות. 

כא וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר: לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹוקֵיכֶם בָּאָרֶץ, רש"י: לכו והקריבו קורבנות לאלוקיכם במצרים, ואל תלכו למדבר כדי להקריב קורבנות.

א"ע: עכשיו התברר לפרעה שהמכות באו עליו כי לא נתן לב"י להקריב קורבנות.

כב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, אונקלוס: לא טוב לעשות כך, אין זה טוב שנקריב קורבנות לה' במצרים,  כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ,

רש"י: כי נקריב כבשים שהם תועבת מצרים. המצרים היו עובדים את הכבשים כעבודה זרה, ולכן, בפי ישראל נקראו הכבשים תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם. משה אמר לפרעה שעמו לא יכול להקריב לה' קורבנות במצרים, כי חלק מהקורבנות שיקריבו לה', יהיו כבשים שהם אלוהי מצרים.

 הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ, אונקלוס: האם כאשר נקריב כבשים  לעיני המצרים, הם לא ירגמו אותנו באבנים? הרי המצרים לא יתנו לנו להקריב כבשים לה', כי הם לא ייתנו שיקריבו את אלוהיהם.ב. תועבת מצרים היא זביחת ב"י: המצרים יתעבו שב"י יקריבו כבשים.

א"ע: תושבי מצרים היו מזרע חם שלא היו אוכלי בשר כלל.

כג דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, א"ע: אנחנו צריכים להתרחק ממצרים דרך של 3 ימים. וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ, א"ע: ואנחנו נקריב קורבנות לה', כפי מה שה' יאמר לנו.

ה' יאמר לנו אלו קורבנות הוא רוצה שנקריב לו.

כד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, אונקלוס: אני אשלח אתכם ואתם תוכלו ללכת ולהקריב קורבנות לפני ה' במדבר, אני מסכים לכך שלא תקריבו קורבנות במצרים, אלא שתקריבו אותם במדבר, רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת, אונקלוס: רק אל  תלכו הרבה ואל תתרחקו ממצרים,

אוה"ח: פרעה ענה למשה שאינו צריך להתרחק דרך 3 ימים, אלא מספיק שהוא ייצא מעט ממצרים, ומשה הסכים לכך, כי כל מטרתו הייתה רק לצאת מעט ממנה, ואין זה משנה באיזה תנאי.

 הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי, אונקלוס: כאשר אתם תקריבו קורבנות, תתפללו גם עליי.

א"ע: הכוונה היא שמשה ואהרון יתפללו שה' יסיר ממנו את המכה, אך לפי"ז היה צריך להיות כתוב העתירו בעדי לפני נתינת הרשות ללכת.

כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ, אונקלוס: כשאצא ממך, וְהַעְתַּרְתִּי אֶל ה', אונקלוס: אתפלל לפני ה', 

וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר, אונקלוס: ועירוב החיות הרעות יסור מחר מפרעה, מעבדיו ומעמו.

 רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַ ה', אונקלוס: רק שפרעה לא ימשיך לשקר ולא ישלח את ב"י להקריב קורבנות לפני ה'

כו וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה', רש"י: משה התאמץ בתפילה לפני ה'.

ספורנו: משה היה צריך להתאמץ בתפילתו, כדי שהערוב לא ימות במצרים וכך ייהנו המצרים מהעורות.

כז וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד בכל מצרים לא נשארה חיה רעה אחת.

כח וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת, רשב"ם: פרעה הכביד את ליבו גם לאחר מכת ערוב, כמו שהכביד את ליבו לאחר מכת צפרדעים, וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם ממצרים.