שמות פרק ז

שמות פרק ז', מתחיל את 10 המכות בהפיכת המטה לנחש ומכת דם, ומתמקד בהבנת שליחות משה ואהרון, חיזוק לב פרעה, ומהות האותות.

רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. רש"י: ה' נתן למשה סמכות ועליונות מוחלטת ("שופט וממית"), המטילה פחד על פרעה ועבדיו, בדומה למעמד אלוקי, מה שהופך את אהרון למעין נביאו.

רמב"ן: מדגיש שהשליחות היא להפחיד את פרעה ולהראות לו שאין לו כוח מול משה, כשהמטרה היא ביטול גזירת לֹא אֲשַׁלֵּחַ.

פרק ז בספר שמות א וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, רש"י: אני מיניתיך לשופט ורודה על פרעה.

א"ע: אני נתתי לך מעלה של מלאך בעיני פרעה. ב. הא"ע דחה את דברי האומרים שנביא הוא מלשון ניב שפתיים, אלא הוא שורש בפני עצמו.

 וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ, אונקלוס: ואהרון אחיך יהיה מתורגמנך.

ב אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ, א"ע: תאמר לאהרון את כל הדברים שאני אצווך עליהם.

רש"י: תאמר פעם אחת לפרעה את כל הדברים שאני אצווך בקיצור.

וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה  וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ, רשב"ם: אהרון יאמר לפרעה שישלח את ב"י מארצו.

הקשיית לב פרעה. רש"י: זה עונש על שהעביד את ישראל בפרך הקודם, ולכן ה' מנע ממנו תשובה כדי להרבות את המכות ולפרסם את שמו.

ספורנו: פרעה רצה להשתחרר מהמכות רק בגלל הסבל, ולא בגלל הכרה בה', ולכן ה' חיזק אותו כדי שלא ייכנע מתוך פחד רגעי, אלא מתוך הכרה אמיתית בהמשך. 

ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, אונקלוס:  אני אקשה את לב פרעה והוא לא ישלח את בני ישראל. רש"י: הסיבה שה' הכביד את לב פרעה כי הוא התריס כלפי ה', והיה גלוי לפני ה' שפרעה לא יחזור בתשובה שלימה, ולכן ה' העדיף להכביד את לב פרעה כדי שהניסים יתגלו לב"י.

א"ע: ה' גרם להקשחת לב פרעה, אך אם היה רוצה פרעה לחזור בתשובה, הדלת הייתה פתוחה לפניו והיה יכול להידבק בה' ולהתגבר על הכבדת ליבו.

רמב"ן: 2 תשובות. א. כיוון שפרעה הרשיע יותר, היה ראוי שיימנע ממנו דרך תשובה.

ב. חצי מהמכות באו עליו ללא הכבדת הלב, וכאשר באו חצי המכות האחרות, רצה לשלח את ב"י כי פחד מהעונש ולא בגלל שירא מה', ואם כן החזרה בתשובה שלו לא הייתה שלימה, ולכן חיזק ה' את ליבו שיוכל לסבול מכות אלו.

ספורנו: לו היה פרעה רוצה לחזור בתשובה באמת, לא הייתה לכך כל מניעה, אך פרעה רצה לחזור בתשובה רק כדי להימנע ממכות נוספות.

 וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אונקלוס: אני (ה') אעשה הרבה אותות ומופתים במצרים.

ד וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, אונקלוס: פרעה לא יקבל את דבריכם (ולא ישלח את בני ישראל מארצו).

אוה"ח: ה' אמר כאן למשה שכאשר פרעה לא ירצה יותר לשמוע את דברי שליחותו, זהו סימן שהגיע הזמן למכת בכורות.

 וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם, רש"י. אני אתן את מכות ידי במצרים. וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אונקלוס: תרגם: צִבְאֹתַי, מלשון חיילים. אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים, אונקלוס:  אני אוציא את חיילי, את ב"י, ממצרים ע"י דינים גדולים שאעשה במצרים.

א"ע: נקראים צבאותיי כי ב"י בארץ הם כמו מלאכים שבשמים.

ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה', רשב"ם: המצרים יידעו שאני ה' המושל על העולם, בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם, אונקלוס: מתי יידעו שאני שליט העולם? כאשר אני ארים ידי להכות את מצרים.

 וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם, אונקלוס: וכשארים ידי, אני אוציא את ב"י ממצרים.

ו וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם כֵּן עָשׂוּ, אונקלוס:  משה ואהרון עשו את כל מה שה' ציווה אותם.

אוה"ח: פעם כתוב: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ופעם: כֵּן עָשׂוּ, כי יש 2 דרגות בעשיית משה ואהרון.

פעם אחת כתוב על המעשה כפי שה' ציווה אותם ופעם כתוב על הכוונה. ב. על כל דיבור שלהם ייחדו את שם ה' כמו על כל מעשה שלהם.

ספורנו: על כל דיבור משה ואהרון עשו שמשה ישמע את הדיבור ואהרון היה מתרגם, וסיום הפסוק כֵּן עָשׂוּ, היינו שמשה ואהרון לא הוסיפו ולא גרעו מציווי ה'.

ז וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה משה היה בן 80 ואהרון היה בן 83.

 א"ע: בכל המקרא לא מצאנו נביאים שהתנבאו בגיל כל כך מופלג חוץ ממשה ואהרון, ולמשה ואהרון ניתנה התורה, כאשר שאר הנביאים, מטרתם: לשם תוכחה או לעתיד.

ספורנו: פה דיברה התורה בשבח משה ואהרון שלמרות זקנותם, הזדרזו לעשות את רצון ה'.

 בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה בשעה שהם הגיעו אל פרעה כדי לדבר אתו.

ח וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אלו הדברים שאמר ה' למשה ואהרון:

ט כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, אונקלוס: כאשר ידבר איתכם פרעה. אוה"ח: אין הכוונה שפרעה ידרוש מופת, אלא כל שתבינו מדבריו שהוא בספק, תעשו אות.

 לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת, רש"י: תעשו לפניי מופת כדי שאדע שיש לה' ששלח אתכם כוח.

ספורנו: יש הבדל בין אות למופת. אות הוא כדי להוכיח את גדולת השליח, ומופת, כדי להוכיח את גדולת המשלח. בנ"י האמינו בה' והיה צורך באות כדי להוכיח שמשה הוא באמת שליח של ה'.

לעומתם, פרעה לא האמין כלל בה' ולכן היה צורך במופת.

 וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן: קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה, אונקלוס: קח את מטך, והשליכהו לפני פרעה.

כלי יקר: המטה מסמל את שלטון משה, ופה נאמר לאהרון להשליך את מטהו כדי שיבינו שגם אהרון הוא שליט.

ויְהִי לְתַנִּין, ומטה אהרון יהפוך לנחש, רש"י. יש שפירשו שהנחש והתנין אינם אותות שווים. לפי דברי הספורנו שכתבנו בפסוק זה, יש הבדל בין אות למופת. צריך לומר גם שהיה שינוי באותות.

ועכשיו מגיע אות המטה. רש"י: הנחש שאכל את מטות החרטומים חזר להיות מטה, כדי להראות שהנס היה אמיתי ולא אחיזת עיניים.

י וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה, אונקלוס:  משה ואהרון נכנסו אל פרעה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אוה"ח.משה ואהרון עשו כפי שה' ציוום לעשות, אהרון ומשה חיכו עד שפרעה יבקש מהם מופת, ורק לאחר מכן עשו את המופת.

ב. עשיית המופת לא הייתה כדי לחזק את אמונתם, אלא כדי לעשות את המופת לעיני פרעה.

 וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין, מטה אהרון הפך לנחש.

יא וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים, א"ע: גם פרעה קרא לחכמים שהיו בקיאים בחוכמת המזלות.  וְלַמְכַשְּׁפִים, א"ע:וכן קרא למכשפים שהיו יכולים לעשות מעשי קסמים ע"י אחיזת עיניים.

וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן, א"ע: חרטומי מצרים, מעין קוסמים, הפכו גם הם את מטותיהם לנחשים, על ידי "להטים", ע"י אחיזת עיניים. רמב"ן: מדובר על עשיית דבר ע"י מלאכים הנקראים להטים.

רש"י: להטיהם = לחישות של קסמים. בביאור מילת: חרטומים כתב רש"י בבראשית מ"א שהמילה מורכבת משני מילים: חר-טמי, והכוונה היא לאנשים שחורטים בעצמות.

יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, אונקלוס: כל אחד מהחרטומים השליך את מטהו על הקרקע, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם, אונקלוס: גם מטות החרטומים נהפכו לנחשים,

 וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם, רש"י: לאחר שמטה אהרון הפך שוב מנחש למטה, בלע מטה אהרון את מטות חרטומי מצרים.  א"ע אמר על פירוש זה, (שכתבו בשם ר' ישועה) שהוא פלא גדול.

יג וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, הכביד את לבו ואמר שגם אהרון הפך את המטה שלו לנחש ע"י כשפים. וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' פרעה לא קיבל את דברי משה ואהרון, כמו שה' אמר שיקרה.

יד וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, אונקלוס: הכביד את ליבו. 

אוה"ח: ה' היה צריך לומר למשה שפרעה הכביד את ליבו כי פרעה לא ענה כלל למשה, וה' אמר: שהסיבה שלא ענה, כי הוא הכביד את ליבו.

 מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם, אונקלוס: פרעה סרב לשלח את ב"י.

טו לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, אונקלוס: מחר בבוקר, לך אל פרעה. הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה פרעה יצא אל היאור מחר בבוקר. בטעם שפרעה היה יוצא ליאור נחלקו המפרשים:

רש"י: פרעה עשה עצמו אלוה, ולכן בבוקר יצא לשם לנקביו, כך שיכל להתאפק לאורך כל היום ולומר על עצמו שהוא אלוה.

א"ע: מנהג מלכי מצרים היה לצאת בחודש הקיץ ליאור כדי לראות בכמה עלה קו המים של היאור. רשב"ם: דרך השרים היה לקום בבוקר ולטייל.

 וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר, אונקלוס: תתייצב לפני פרעה על שפת היאור. וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אונקלוס: כשאתה הולך אל פרעה, תיקח בידך את המטה שנהפך לנחש.

פה מופיעות מכת דם ומכת צפרדע. אבן עזרא: מתמקד בפרטים הפיזיים – הפיכת המים לדם רק באזור מצרים (הנילוס) ולא במקומות אחרים, ומדגיש את הנס שבשינוי מהות המים.

רמב"ן: מדגיש שהמכה פגעה גם במים שבכלים (עץ ואבן), ובכך הוכיחה שהכוח האלוהי שולט בכל, ולא רק בנילוס שפרעה החשיב לאלוהות. 

טז וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, לפרעה: ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, אונקלוס: ה' אלוקי ישראל שלח אותי אליך כדי לומר לך:

אוה"ח: הטעם להקדמה שה' שלח אותו הוא משום שפרעה היה יכול לטעון שאין זה דרך ארץ שמשה מגיע אליו בשעה שעושה את צרכיו, ולכן אמר לו משה שה' שלח אותו.

ב. משה הסביר לפרעה שה' שלח אותו, ואמר לו שפרעה מתגנב בבוקר לעשות את צרכיו.

ג. משה הסביר לפרעה שהוא עכשיו הולך להענישו בשל דברים שכבר אמר לו לפני כן. גם הא"ע פירש כפירוש שלישי.

 שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר, אונקלוס: שלח את עמי והם יעבדו לפניי במדבר, וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה, אונקלוס:  והרי עד עתה לא קיבלת את דברי.

רש"י: פרעה לא ישמע לדברי ה', עד שישמע את המכה שפותח ב"כה אמר ה' בחצות הלילה", כלומר, מכת בכורות.

יז כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה', אונקלוס: לאחר עשיית דברים אלו תדע שאני ה'. הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, אונקלוס: אכה את מי היאור במטה שאני מחזיק בידי,

א"ע: למרות שהמטה היה ביד אהרון, עדיין זה נחשב כאילו המטה ביד משה, כי משה ואהרון עשו את האות יחד.

 וְנֶהֶפְכוּ לְדָם לאחר שאכה ביאור במטה שבידי, מימיו יהפכו לדם.

רש"י: הסיבה שה' בחר להתחיל את המכות מהיאור: כי המצרים עבדו את היאור.

אוה"ח: לכן כתוב שע"י הכאת היאור, פרעה יידע שה' הוא האלוקים. ב. ע"י הכאת היאור, יידע פרעה שה' נוהג עימו במידת הרחמים, שהרי ה' היה יכול להרוג אותו מייד.

יח וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, א"ע: כל בעלי החיים שבמים ימותו, וּבָאַשׁ הַיְאֹר, אונקלוס: = יסריח.

וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר, א"ע: המצרים לא יוכלו לשתות את המים שביאור.

רש"י: המצרים לא יוכלו למצוא רפואה למים שביאור. ספורנו: המצרים יתאמצו לחפור מסביב ליאור כדי לחפש מים.

יט וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: קַח מַטְּךָ, רש"י:  אמר לאהרון קח את מטך. משה לא יכל להכות ביאור כי היאור הגן על משה כאשר הושלך משה לתוכו.

 וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, אונקלוס:  ותרים את ידך המחזיקה במטה לכיוון מקורות המים הנמצאים במצרים.

 רס"ג: מֵימֵי = יש 2 סוגי מים, מים מתוקים ומים מרים, אך הא"ע דחה פירוש זה וכתב שמימי הוא מלשון סמיכות.

רמב"ן: אין הכוונה שילך אהרון ויכה בכל מקום במצרים שיש שם מים, אלא הכוונה היא שאהרון ירים את ידו לכל כיווני השמים, וכך כל המים שבמצרים ייהפך לדם.

 עַל נַהֲרֹתָם, רש"י: הרם ידך על הנהרות הזורמים, עַל יְאֹרֵיהֶם, רש"י:  ועל מאגרי המים, וְעַל אַגְמֵיהֶם, רש"י: על האגמים, ועל המקומות אליהם נאספים המים שנובעים ממעיינות.

א"ע: מים שנאספים ממי הגשמים.

 וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, אונקלוס:  ועל כל מקום אליו אוגרים את המים: בארות ובורות מים, וְיִהְיוּ דָם, אונקלוס:  המים ייהפכו לדם,  

וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, רש"י:  בכל ארץ מצרים יהפכו המים לדם, גם בבתי המרחץ ובאמבטיות שבבית, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים, רש"י: וגם המים שהיו בכלי עץ ובכלי אבן יהפכו לדם.

כ וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אונקלוס: משה ואהרון עשו כל מה שציווה אותם ה'.

 וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה,  וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו, רמב"ן: אהרון הכה את מי היאור לעיני פרעה ועבדיו, וכן היכה לכל כיווני השמים, והפך את המים שבמצרים לדם,

ולפי"ז הציווי להכות בכל המים אינו ממש שאהרון ילך ויכה את כל המים, אלא הציווי: להכות לכל רוחות השמים שבמצרים.

אוה"ח: כאשר משה ואהרון הכו את היאור, הם הכו את היאור כפי שאמר להם ה'.

ב. משה ואהרון חיכו ולא הכו ביאור עד שגם עבדי פרעה הגיעו ליאור, כי פרעה בתחילה יצא ליאור לבד לעשות שם את צרכיו.

 וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. קשה להאמין שהחרטומים, בקשו להפוך את מעט המים שהשיגו לדם. נראה שרצו לבטל את גזירת ה', אך לא הצליחו בכך, והפכו רק את המים שנותרו לדם.

כא וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ, הסריח, הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, כל מי מצרים נהפכו לדם.

כב וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם, בכישופיהם, רש"י: לחש שאומרים אותו בחשאי. ב. לפי חז"ל, הכוונה היא למעשה שדים.

א"ע: לָטֵיהֶם, = מלשון לט, מלשון סתר, דברים שעושים בסתר.

שאל הא"ע: מהיכן היה לחרטומים מים להפוך לדם, כי אהרון הפך את כל המים שבמצרים לדם? ענה: אהרון לא הפך את מי התהום למים, והחרטומים חפרו והוציאו את מי התהום והפכם לדם.

אוה"ח: החרטומים קנו מים מישראל.

א"ע: יש הבדל גדול בין הפיכת המים לדם ע"י אהרון להפיכתם למים ע"י החרטומים. אהרון הפך את כל המים שבמצרים לדם, והחרטומים הפכו רק את המים שהיה לפניהם לדם, אהרון הפך גם את המים שנבעו אחרי כן לדם, ואילו החרטומים הפכו לדם רק את הדם שהיה לנגד עיניהם בשעת מעשה, ומכת אהרון החזיקה 7 ימים ואילו מכת החרטומים החזיקה רק עד שפרעה חזר אל ביתו.

ספורנו: המים שביאור ממש הפכו לדם, על כל תכונות הדם, ואילו הפיכת המים לדם על ידי המצרים הייתה רק אחיזת עיניים.

 וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, רש"י: לב פרעה היה חזק ולא רצה להאמין למשה ואהרון, כי טען שמשה ואהרון הפכו את המים לדם ע"י כשפים.

 וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', אונקלוס: פרעה לא קיבל את דבריהם של משה ואהרון, כפי שאמר ה' שיקרה.

כג וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ, אונקלוס:  פרעה פנה ונכנס לביתו, וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת, רש"י: פרעה לא שם את ליבו גם לזאת, פרעה לא התייחס ל 2 הדברים שעשו עד עתה משה ואהרון: הפיכת המטה לנחש, והפיכת המים לדם.

רמב"ן: פרעה לא שם לב גם לאות וגם למכה שבאה עכשיו.  רשב"ם: כמו שפרעה חיזק ליבו בהפיכת המטה לנחש, כך הוא חיזק ליבו פעם נוספת במכת דם.

כד וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת, אונקלוס: המצרים חפרו מסביב ליאור כדי לחפש מים לשתייה, כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר, אונקלוס: כי לא יכלו לשתות את מי היאור.

כה וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר, אונקלוס: כאשר הושלם מניין של 7 ימים מהזמן בו היכה ה' את היאור.

רש"י: כל מכה הייתה עומדת בעינה שבוע אחד ואז היו 3 שבועות ללא מכות.  א"ע: רק מכה זו עמדה בעינה ימים רבים.

 אוה"ח: המכה הייתה משמשת 3 שבועות ושבוע אחד היה מתרה. האם מכות דם וחושך הם מכות שיוצאות מהכלל ושימשו רק שבוע?

כו וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי, אונקלוס: שלח את עמי, את ב"י, והם יעבדו לפניי.

כז וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ, אונקלוס: אם אתה מסרב לשלח את ב"י. הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף, אונקלוס: = מכה, אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים, אונקלוס: אני אכה את כל תחום ארצך בצפרדעים.

א"ע: נֹגֵף = משחית. יש מחלוקת מהי הצפרדע: האם צפרדע כפי שאנו מכירים או שמא מדובר בדג טורף.

כלי יקר: הסיבה שה' הביא על פרעה צפרדעים היא כי המצרים אמרו שאינם מכירים את ה', לכן הביא עליהם ה' צפרדעים שמסרו את נפשם כדי לקיים את דבר ה'.

כח וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים, אונקלוס: יהיו הרבה צפרדעים ביאור. וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, רש"י:  הצפרדעים יעלו מהיאור וייכנסו לביתך.

 וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ, אונקלוס: וכן ייכנסו הצפרדעים לחדר השינה שלך ויעלו על מיטותיך, וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, אונקלוס: וכן ייכנסו הצפרדעים לבתי עבדיך ולבתי נתינך.

רש"י: הצפרדעים התחילו לעלות דווקא בבית פרעה כי פרעה התחיל בעצה של להעביד את ב"י. וּבְתַנּוּרֶיךָ, אונקלוס: וכן ייכנסו הצפרדעים לתנוריך, וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ, דעת מקרא: וכן ייכנסו הצפרדעים לתוך הכלים בהם אתם מכינים את הבצק.

כט וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים, רש"י: צפרדעים ייכנסו לתוך מעייך, מעי נתינתך ועבדיך.

 א"ע בשם יפת: שה' הדגיש שרק בפרעה ובעמו יעלו הצפרדעים, ולא בישראל, אך א"ע לא קיבל פירוש זה.

הפרשנים מדגישים את המעבר ממאבק מילולי למאבק פיזי, ניסי, כאשר כל מכה מיועדת לשבור את הגאווה המצרית ולהוכיח את עליונות ה'.