שמות יד – קריעת ים סוף

שמות פרק י"ד מתאר את קריעת ים סוף – שיא יציאת מצרים, ושירת ההודיה שלאחריה.

 המלכודת: ה' ציווה על ב"י לחנות בפי החירות, מקום הנראה כטעות בניווט: נבכים הם בארץ, מה שיוביל להכבדת לב פרעה, פיתוי פרעה לרדוף אחריהם, ולהכנעת מצרים.

וכך להפגין את כוחו הגדול של ה'.

רש"י ופרשנים אחרים מדגישים את הנס, פחד המצרים, תלונות של ב"י והשגחת ה', וכי הקשיית לב פרעה נועדה לעשיית דין וחשבון על סבל ב"י, וכי הים נקרע כנס.

הפרק מדגיש את המעבר המוחלט מעבדות לחירות, תוך הדגשה שה' הוא הלוחם עבור ישראל.

האירועים המחישו את אפסות המצרים מול כוח ה'.

שמות יג א  וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ,

רש"י: ה' רצה להטעות את המצרים כדי שהמצרים יחשבו שב"י טעו בדרכם, ולכן ציווה אותם ה' ביום השלישי ליציאתם ממצרים, להסתובב ולחזור אחורה,

  וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, רש"י: ב"י יקימו את המחנה שלהם במקום שנקרא פִּי הַחִירֹת. המקום נקרא פִּי כי היו 2 סלעים גבוהים שביניהם היה מישור. מדובר על פיתום, שנקרא פִּי הַחִירֹת, כי ב"י נהיו שם בני חורין,

 בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם, יהל אור: פי החירות נמצא בין מקום שנקרא מגדול לבין ים סוף. לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, רש"י: פִּי הַחִירֹת נמצא לפני אלוה (עבודה זרה) של מצרים שנקרא בַּעַל צְפֹן.

ה' לא השמיד את בַּעַל צְפֹן עד כה, למרות שהשמיד את שאר העבודה זרה של המצרים, כדי להטעות את המצרים. ה' נתן למצרים פתח לטעות בכך שיחשבו שבַּעַל צְפֹן הוא המונע מב"י לברוח,

כלי יקר: דווקא ע"ז זו נשארה כי המצרים חשבו שע"ז היא המשפיעה עליהם כסף וזהב, ולכן היא תמנע מב"י לברוח עם הכסף והזהב שהם לקחו ממצרים.

א"ע: בַּעַל צְפֹן הוא דמות נחושת שעשו החרטומים כדי למנוע בריחה ממצרים.  נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם, אונקלוס: תקימו את מחנכם בסמוך לים סוף. ספורנו: בַּעַל צְפֹן סגר את המדבר על ב"י.

ג וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, רש"י:כאשר פרעה ישמע שב"י חוזרים אחורה, פרעה יאמר על ב"י: נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, רש"י:ב"י כלואים בארץ אליה הלכו,

 רשב"ם: לפני ב"י נמצאים נבכי ים, ולכן אינם יכולים לברוח לכיוון הים, ולכן אצליח להשיגם.

 סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר, רש"י:המדבר סגר על ב"י, ב"י אינם יודעים להיכן ללכת, ולכן הם אינם מצליחים לברוח.

ד וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה, אונקלוס: אני אגרום ללב פרעה להיות נחוש. רמב"ן: למרות שפרעה ראה את כל הניסים והמכות שהוכה בגלל ב"י, ולכן הוא לא רצה לרדוף אחרי ב"י כי בעקבות המכות הוא הכיר בהשגחת ה' עליהם, פרעה רדף אחרי ב"י בגלל שאני (ה') אחזק את ליבו.

 וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, תרגום: העולם יכבד אותי לאחר שישמע את השפטים שאעשה בפרעה ובכל עבדיו. וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'

א"ע: ע"י שאעשה שפטים בפרעה ובעבדיו, המצרים יישארו במצרים ולא ירדפום, ויידעו גם הם שאני ה',

 וַיַּעֲשׂוּ כֵן, רש"י: ב"י עשו מה שה' ציווה למשה לעשות, ולא פחדו מהמצרים.

ויגד למלך מצרים (פסוק ה') רש"י: הכוונה לשליחים, ששלח פרעה עם ב"י, ומשראו שאינם חוזרים לאחר 3 ימים, באו ודיווחו לו.

הסיבה לרדיפה: רש"י הדגיש שעבדי פרעה רצו להציל את הממון שב"י לקחו, למרות שהסכימו קודם לכן לשלחם.

ה וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם, רמב"ן: נאמר לפרעה שב"י ברחו ממצרים, ב"י אינם הולכים למקום מסוים להקריב קורבנות לה', אלא הם בורחים ממצרים, בלי שיהיה להם יעד ברור.

רש"י: פרעה שלח עם ב"י שליח שהלך איתם, וראה שב"י אינם חוזרים למצרים לאחר 3 ימים, וחזר למצרים ביום ה 4, ובמשך 3 הימים הבאים, רדפו המצרים אחרי ב"י, ובלילה ה 7, טבעו בים, זה שביעי של פסח.

כלי יקר: כאשר ישראל חזרו לאחוריהם, חשב פרעה שהערב רב יחזרו למצרים.

אוה"ח: פרעה ראה שגם הערב רב הלך עם ב"י, והם היו אמורים להחליף את ב"י בתור עבדים, ולכן התחרט על ששילח אותם.

 וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם רש"י: לב פרעה ועבדיו התהפך. לפני כן, פרעה ועבדיו נתנו לב"י רשות לצאת ממצרים, אך עתה, התחרטו, והחליטו לרדוף אחרי ב"י,

הם רצו לרדוף אחרי ב"י כי רצו להציל את הממון שהיה לב"י. השפ"ח: רש"י הדגיש שפרעה ועבדיו רצו לרדוף אחרי ב"י בשביל הממון כי עבדי פרעה כבר הסכימו לפני כן לשלח את ב"י ממצרים.

 וַיֹּאמְרוּ פרעה ועבדיו:  מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ, רש"י: מה עשינו בכך ששילחנו את ב"י מעבדנו, איך נתנו להם רשות להפסיק לעבוד אותנו ולצאת ממצרים?

ו וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ, רש"י: פרעה בעצמו אסר את מרכבתו, פרעה בעצמו רתם את סוסיו למרכבתו. א"ע: היה זה ע"י ציווי.

 וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ, רש"י: פרעה שכנע את המצרים לבוא אתו ולרדוף אחרי ב"י ע"י שהבטיח להם חלק מהשלל.   ספורנו: פרעה לקח אתו את מבחר פרשיו.

ז וַיִּקַּח פרעה לקח איתו למרדף אחרי ב"י, שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, רש"י: 600 מרכבות מובחרות.

 וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, רש"י: בנוסף ל 600המרכבות המובחרות' לקח אתו פרעה את כל המרכבות שהיו במצרים, והיו להם בהמות מאלו שהיו יראים מדבר ה' והכניסו את הבהמות לתוך הבתים.

 וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ, רש"י: פרעה מינה מפקדים על כל המצרים שיצאו אתו לרדוף אחרי ב"י. א"ע: מדובר על האנשים שהיו במדרגה שלישית בהיררכיה של המלוכה.

ח  וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אונקלוס: ה' גרם לב פרעה להיות תקיף ולרדוף אחרי ב"י. רש"י: פרעה התלבט אם לרדוף אחרי ב"י או לא, וה' גרם לכך שפרעה ירדוף אחרי ב"י.

 וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה, אונקלוס: ב"י יצאו ממצרים בראש מורם, בגבורה ובפרסום.

רשב"ם: ב"י לא דאגו כשיצאו ממצרים עד שראו את מצרים רודפים אחריהם, ואז התחילו לפחד. אוה"ח: הסיבה שה' היה צריך לחזק את לב פרעה כי פרעה היה צריך לחשוב שאם ישראל יצאו ביד רמה ממצרים, אין לו סיכוי לתופסם.

ט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶ, א"ע: כאשר מצרים רדפו אחרי ב"י, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, אונקלוס: המצרים הגיעו סמוך למקום חניית ב"י בשעה שהם חנו ליד ים סוף.

 כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ, א"ע: כל הסוסים, המרכבות, החיילים שרכבו על הסוסים (הפרשים) והחיילים הרגליים היו במחנה אחד ולא התפזרו.

 עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן פרעה וחייליו הגיעו בסמוך למקום חנייתם של ב"י כאשר ב"י חנו במקום שנקרא: פִּי הַחִירֹת, שנמצא ליד אלוה המצרים שנקרא: בַּעַל צְפֹן.

י וּפַרְעֹה הִקְרִיב, א"ע: פרעה קירב את המחנה שלו לכיוון מחנה ישראל. רש"י: פרעה עצמו התקרב יותר אל מחנה ישראל, כיוון שהתאמץ בדבר יותר מכל המצרים.

 וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם, אונקלוס: ב"י זקפו את עיניהם, וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, בשעה שב"י זקפו את עיניהם הם ראו: שמחנה מצרים נוסע אחריהם,

רש"י: 2 אפשרויות לכך שכתוב נֹסֵעַ ב: או שמדובר בכך שמצרים נסעו אחרי ישראל בלב אחד או שמדובר בכך ששרו של מצרים נסע אחרי ב"י.

אוה"ח: ב"י פחדו למרות שה' אמר במפורש שהמצרים ירדפו אחריהם, כי ב"י ראו את שר מצרים הולך לפני מחנה מצרים וחשבו ששרי מעלה יוצאים להילחם נגדם, אך הסיבה ששר מצרים הלך בראש מחנה מצרים כי שר האומה הלך לפני המלך, ופרעה הלך בראש המחנה.

 וַיִּירְאוּ מְאֹד ב"י פחדו מאוד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', אונקלוס: ב"י זעקו לפני ה'. צעקו מלשון תרעומת על ה'. רש"י: תפסו אומנות אבותיהם.

רמב"ן: היו כאלו שצעקו אל ה' והיו כאלו שטענו טענות כלפי משה, כי היו שם כיתות שונות.

ב. ב"י האמינו בה', אך היה להם ספק על משה, וחשבו שאולי עשה את כל המכות במצרים בדרך חכמה, או שה' הביא את המכות על מצרים כדי להיפרע מרשעותם.

ג. ב"י תחילה צעקו אל ה' אך כשראו שאינם נענים, באו בתרעומת.

פחד ותלונה: ב"י פחדו והתלוננו על משה, והפרשנים התמקדו בייאוש לעומת האמונה הנדרשת.

יא וַיֹּאמְרוּ ב"י אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם? רש"י: האם חסרים קברים במצרים, א"ע: בלשון הקודש יש מילים כפולות: המבלי, אין קברים, משמעותם אחת.

לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר, בגלל חסרון קברים במצרים, לקחת אותנו למדבר למות שם, במקום שנמות במצרים, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם, אונקלוס: מה עשית בכך שהוצאת אותנו ממצרים.

יב הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם, הרי על כך בדיוק, דיברנו איתך כשהיינו במצרים, לֵאמֹר אמרנו לך: חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם, אונקלוס: עזוב אותנו, ונמשיך לעבוד את מצרים.

 כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כי עדיף לנו לעבוד במצרים מאשר למות במדבר.

רש"י. באיזה מקום ב"י אמרו זאת למשה? רש"י: הכוונה לדברי העם אל משה: ירא ה' וישפוט (פרק ה'). א"ע: למרות שהדבר אינו כתוב בתורה, הרי שב"י כן אמרו זאת למשה.

יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם, לב"י: אַל תִּירָאוּ, אונקלוס: אל תפחדו!

 הִתְיַצְּבוּ אוה"ח: התייצבו בתפילה, וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם, דעת מקרא: עמדו זקופים במקומכם (ואל תברחו) ותראו את הישועה שה' יעשה לכם היום, ללא שתצטרכו להילחם,

 כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, רש"י: (אל תפחדו) כי אתם רואים היום את המצרים, זאת תהיה הפעם האחרונה שתראו אותם,

 לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם, אונקלוס: אתם לא תראו את המצרים פעם נוספת עד עולם. רמב"ן: בשם חז"ל, יש כאן מצווה לדורות שלא לראות את מצרים.

ה' ילחם לכם: משה מנחה את העם לבטוח בה' במקום לפחד.

יד ה' יִלָּחֵם לָכֶם, רש"י:  ה' יילחם בשבילכם,

אוה"ח: כיוון שה' הוא שיילחם לכם, אין לכם לדאוג משרו של מצרים, שהרי ה' יכול לנצח אותו. ב. מידת הרחמים תיהפך למידת הדין על מצרים.

וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן, אונקלוס: ואתם שתקו ולא תצטרכו להילחם.

בקריעת הים ה' ציווה: וְיִסָּעוּ, ומשה מכה על הים. המדרש מלמד כי הים נקרע רק לאחר שנחשון בן עמינדב קפץ למים מתוך אמונה.

טו וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי, רש"י: למה אתה מתפלל אליי עתה, משה רבינו היה מתפלל לה' כדי שיורה לו מה לעשות,

א"ע: משה שקול כנגד כל ישראל, וכל ב"י התפללו אל ה', ולפי דבריו צריך לומר כדברי חז"ל שהיו כתות או שיחדו את התרעומת על משה, ב"י גם התפללו אל ה'.

רמב"ן: הרי ראוי שב"י יצעקו עכשיו אל ה'! ה' אמר למשה, שלא יניח לב"י להמשיך ולהתפלל, אלא שיאמר להם שייסעו.

התורה לא כתבה שמשה  התפלל אל ה', כי משה היה חלק מהעם בשעה שהם צעקו אל ה'. ספורנו: צעקת משה לה' הייתה על תלונת ב"י, וה' אמר לו שלא יחשוד בב"י, אלא יאמר להם שייסעו, והם ייכנסו אל הים.

אוה"ח: קשה, הרי ראוי לכל אדם להתפלל אל ה' בשעת צרה, וא"כ מדוע ה' אמר למשה שב"י יפסיקו להתפלל? וענה שב"י היו נתונים בדין והייתה קטגוריה על ב"י שאמרה שאינם ראויים להינצל, ולכן ה' אמר למשה שהוא צריך להרבות זכויות לב"י ע"י שיראו את כוח האמונה שלהם, ושייכנסו לתוך הים.

 דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, רש"י: אמר לב"י שייסעו לתוך הים, והים לא יעמוד בפניהם, אלא ייבקע.

טז ה' המשיך לצוות למשה: וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ, אונקלוס: משה, טול את מטך,

כלי יקר: ה' אמר למשה שיסלק את המטה שלו וירים רק את ידו כדי שב"י יידעו שלא בכוח המטה עשה את כל הניסים, ולכן במי מריבה, כאשר משה הכה במטה, הוא חטא, כי ב"י חזרו לטענתם שרק בזכות המטה עשה משה את כל הניסים.

 וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם, אונקלוס: והרם ידך, שמחזיקה במטה, לכיוון הים, וּבְקָעֵהוּ  לשניים, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה,

אונקלוס: וב"י יעברו ביבשה שתהיה בתוך מקום הים. ע"י שתרים את ידך, אתה תבקע את הים לשניים, ותהיה יבשה באמצע הים, וב"י יעברו ביבשה זו.

יז וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם, ספורנו אונקלוס: אני אגרום לכך שלב המצרים יהיה תקיף. וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם, ייכנסו לים סוף אחרי ב"י,

 וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, אונקלוס: כבודי יגדל, אהיה מכובד, ע"י שאעשה שפטים בפרעה, בעבדי, במרכבות ובפרשי פרעה

יח וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה', ספורנו: המצרים שיישארו במצרים יידעו שאני ה',

 בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, אונקלוס: כאשר אתכבד בעשיית שפטים בפרעה, במרכבותיו ובפרשיו.

יט  וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹוקִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, רשב"ם: מלאך ה' שהלך בקדמת מחנה ישראל כדי להוליך את עמוד הענן,

א"ע: מלאך ה' כבר נסע, עוד לפני שב"י צעקו אל ה'. ספורנו: מדובר על המלאך שהוליך את עמוד האש שעבר אחורה כדי להתיך את התהומות.

א"ע: יש אומרים שמלאך ה', הוא עמוד האש עצמו,  עבר, הלך מאחורי מחנה ישראל, כדי להבדיל בין מחנה מצרים למחנה ישראל,

רש"י: המלאך עבר לאחורי ב"י, כדי לקבל את הבליסטראות של המצרים. וכתוב כאן מלאך האלוקים כי ב"י הי נתונים בדין אם להינצל או לא.

ספורנו: המלאך עבר אל אחורי ב"י כדי להפוך את קרקע הים לטיט, כי אין צורך יותר להראות לב"י ישראל את הדרך, שהבקיעה בים היא שמראה להם את הדרך.

רמב"ן: מלאך ה' הוא בית דינו של ה', שהרי בהרבה מקומות, נקראת מידת הדין בשם מלאך.

 וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם בזמן החשיכה, כאשר הגיע עמוד האש, במקום שעמוד הענן יסתלק, עמוד הענן נסע מקדמת מחנה ישראל ועבר אל מאחורי מחנה ישראל.

 מה הוליך את ב"י באותו הזמן? רש"י: עמוד האש עשה זאת.

ספורנו: לא היה צורך בהולכה, כי הים הבקוע הוא שהלך לפניהם. אך בד"ה כתוב: וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, עמוד הענן עמד מאחרי ישראל ומאחרי עמוד האש.

רמב"ן: גם עמוד הענן וגם עמוד האש הלכו אחרי ב"י. עמוד האש היה צמוד למחנה ישראל ואילו עמוד הענן היה בין עמוד האש למחנה מצרים.

עמוד האש עבר אל אחורי ב"י כי לו היה עמוד האש בקדמת מחנה ישראל, היו ישראל ממהרים ללכת, והמצרים לא היו רואים דבר, ולא היו רודפים אחריהם.

אוה"ח: ישנם 3 עננים שהלכו לפני ב"י: א) כדי לתור להם מקום לנוח, ב) כדי להגן עליהם מפני השמש ג) להאיר להם בלילה. 2 העננים הראשונים עברו אל מאחרי ב"י בשעה זו.

כ וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל עמוד הענן (והמלאך) נעמד בין מחנה מצרים למחנה ישראל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, רש"י: הענן גרם לכך שהמצרים יהיו בחשיכה גדולה יותר ממה שהיו נמצאים בה ללא הענן,

 וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, רש"י: עמוד האש האיר לב"י את הלילה, כמו בכל לילה אחר. א"ע דחה את פירוש מרינוס: הכוונה היא שאור = מה שהיה בלילה, כמו אור לארבעה עשר.

 וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה, רש"י: מחנה מצרים לא התקרב אל מחנה ישראל לאורך כל הלילה.

כלי יקר: כל אחד מ 4 כתות שונות לא התקרב אחד אל השני. ב. המלאך שהלך אל אחורי ב"י לא התקרב לאמירת השירה.

ספורנו: כל אחד מב"י לא התקרב אחד אל השני כי בחושך אין מתקרבים אחד אל השני.

קריעת ים סוף: הים נבקע בדרך נס:

כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, אונקלוס:משה הרים את ידו לכיוון הים. וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה במשך כל הלילה, ה' הנהיג רוח מזרחית שהיא רוח חזקה,

רשב"ם: דרך רוח קדים לייבש הכל, ורצה ה' לייבש את הים כמה שיותר קרוב לדרך הטבע. רמב"ן: זה מה שהטעה את המצרים, שחשבו שהרוח שייבשה את הים, ולא ה'.

אוה"ח: היו כאן 2 שלבים: הראשון: רוח הקדים גרמה למים העמוקים להתפזר לצדדים, אך עדיין נשאר מעט מים רדודים, שלב שני: מים אלו נבקעו.

כלי יקר: בהתחלה, הרוח פעלה על המים התחתונים, ורק אח"כ פעלה על המים העליונים יותר.

 וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, אונקלוס:הרוח המזרחית ייבשה חלק מהים, הפכה חלק מהים ליבשה,

 וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, ספורנו:מי ים סוף נבקעו. רש"י: הכוונה היא שכל המים שבעולם בקעו.

כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, א"ע: ב"י נכנסו ליבשה שנוצרה במקום שבו היו מי הים לפני שה' הביא את רוח הקדים וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם, א"ע: המים שימשו לב"י כחומה, המים שהיו מצידי היבשה קפאו, וכך מים אלו שימשו לחומה בשעה שב"י עברו.

כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, אחרי ב"י, אוה"ח: המצרים חידשו את מרדפם אחרי ב"י רק כאשר התחיל להאיר, ואז הם ראו את מחנה ישראל.

 וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם, אונקלוס: המצרים נכנסו אחרי ב"י לים סוף,

 כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם, אונקלוס: כל סוסי פרעה, מרכבותיו ופרשיו נכנסו לתוך הים,  רש"י: סוּס בלשון יחיד כי לפני המקום אין כולם חשובים אלא כסוס אחד.

כד וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, רש"י: בשליש הלילה שלפני הבוקר. הלילה מחולק ל 3 חלקים, והכתוב מספר לנו שפסוק זה התרחש בחלק ה 3 והאחרון של הלילה שהוא החלק שלפני הבוקר,

 אוה"ח: דווקא בבוקר ה' עשה כן, למרות שבלילה מידת הדין חזקה יותר, כי ה' עשה כן כשכר על שאברהם עצמו קם בבוקר לחבוש את חמורו, וכך, זכות אברהם היא שהגבירה את מעשה ה'.

וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם, אונקלוס: ה' הביט על מחנה מצרים,

רש"י: ה' רצה להשמיד את מחנה מצרים, ולכן הסתכל עליהם. א"ע: המשקיף היה מלאך ה', שעבר אל אחורי מחנה ישראל. ספורנו: ה' קירב את 2 העמודים יותר לכיוון מחנה מצרים.

 בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם, רשב"ם: ה' הטיל מהומה במחנה מצרים ע"י עמוד האש והענן.

רש"י: עמוד הענן ירד ועשה את הים כטיט, ועמוד האש הרתיח את הים. א"ע: מחנה מצרים היה בין עמוד הענן לעמוד האש. ספורנו: וַיָּהָם = גרם למצרים לחלות במיני מחלות.

כה וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, רש"י: ה' הסיר את הגלגלים ממרכבות פרעה, ע"י האש ששרפה את הגלגלים, רשב"ם: המצרים הסירו את גלגלי המרכבות כדי לנסות לברוח, כי המרכבות נעו בכבדות.

 וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת, רש"י: ה' הנהיג את מרכבות המצרים בכבדות, המצרים לא יכלו להשתלט על מרכבותיהם, וה' הנהיג את המרכבות בצורה כבדה ולא נוחה,

ספורנו: הטיט הוא שגרם למרכבות המצרים להתנהג בכבדות. א"ע: וַיָּסַר = מלשון סרר, שה' רצה להפוך את המרכבות של המצרים.

 וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם כל אחד ממי שרדפו אחרי ישראל אמר: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אברח מפני ב"י, ולא ארדוף אחריהם, כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם, רש"י: כי ה' נלחם במצרים עבור ישראל.

ב. המצרים פחדו שה' נלחם גם במצרים שנשארו במצרים.

כו וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, רשב"ם: ה' אמר למשה לאחר שב"י י עברו בים, נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם, אונקלוס: הרם ידך לעבר הים,

 וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו רש"י: המים יחזרו למקומם, ויכסו את המצרים יחד עם המרכבות והפרשים שלהם.

אוה"ח הקשה: גם ללא הרמת היד, היו המים צריכים לחזור למקומם, שהרי אין טבע המים לעמוד זקוף כחומה. על כך ענה 4 תשובות:

א. המים היו יכולים לחשוב שכשם שה' נתן רשות לב"י לעבור, כך הוא נתן רשות למצרים לעבור.

ב. לא ניתן לבטל דברי בי"ד, אא"כ בי"ד שבמקומו גדול ממנו.

ג. הים היה חוזר למקומו לאט כיוון שתש כוחו.

ד. בדברים אלו, נתן ה' רשות לים להמית את המצרים, גם אם זה אומר לפרוץ קצת מעבר לגבולות הים.

כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, הרים ידו לעבר הים, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנו, רש"י: ֹ לקראת הבוקר, חזר ים סוף למצבו הראשון, ים סוף חזר להיות כמו שהיה לפני בקיעת הים,

א"ע: דחה את דברי האומרים שמשה פשוט ידע את זמן הגאות ואילו פרעה לא ידע זאת: א. כאן הכל התייבש ולא נוצר מצב שרק היה פחות מים. ב. המים חזרו מיד לאחר שב"י עברו בתוך הים.  ג. הגאות והשפל מתבררים רק אחרי שעות.

 וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ, רש"י: מרוב בלבול שאחז במצרים, המצרים ברחו לתוך המים, במקום לברוח אל מחוץ למים,

רשב"ם: המצרים לא הצליחו לתקן את הגלגלים ולהופכם עד שהים השיגם.  וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, רש"י: ה' ניער את המצרים בתוך ים סוף.

טביעת המצרים: ה' ניער את המצרים בתוך הים כמידה כנגד מידה על השלכת הילדים ליאור.

כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים, אונקלוס: המים חזרו וכיסו את כל מרכבות ופרשי מצרים,

 לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם, אונקלוס: המים כיסו את כל עבדי פרעה שנכנסו לים כדי לרדוף אחרי ב"י,

רש"י: לכל חילו, היינו משפט תמורה לכתוב לפני כן, למרכבות ולפרשים, ואין כאן כלל הוספה. 

לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד, א"ע: לא נמלט אפילו משרת אחד של פרעה. כולם טבעו בים. רמב"ן: מדובר פה על חיילי פרעה שלא היו במרכבות ובפרשים.

כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם,

א"ע: ב"י עדיין נשארו באמצע הים, הלכו על היבשה שהייתה בתוך הים, למרות שהמים כבר חזרו והטביעו את המצרים. נוצר מצב שבאותו ים, היה חלק שבו היה מעבר יבש בשביל אלו מב"י שעדיין לא עברו את הים, וחלק שלא היה בו מעבר יבש, ושם טבעו המצרים,

 וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם המים היו כחומה לב"י על ידי שעמדו מימין למקום בו ב"י עברו ביבשה ומשמאל למקום בו ב"י עברו ביבשה.

ל וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, אונקלוס: באותו יום שטבעו המצרים בים סוף, הושיע ה' את בני ישראל מיד מצרים,

 וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם, עם ישראל ראו את המצרים המתים על שפת ים סוף. הים פלט את גופות המצרים שטבעו בים.

א"ע: הים לא פלט את המצרים, אלא הכוונה שב"י שהיו על שפת הים ראו שהמצרים טבעו.

לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, רש"י: עם ישראל ראה את הגבורות ואת הניסים שעשה ה' במצרים,

 א"ע: הַיָּד הַגְּדֹלָה הכוונה למכה הגדולה. רמב"ן: הכוונה ב-הַיָּד הַגְּדֹלָה: = מידת הדין.

 וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', אונקלוס: לאחר שראו ניסים אלו, הייתה לעם ישראל יראה מלפני ה', אוה"ח: מדובר על יראת הרוממות.

אמונת העם: לאחר הנס, ב"י הגיעו לדרגת אמונה גבוהה בה' ובמשה עבדו. וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, אונקלוס: לאחר שראו את הניסים, עם ישראל האמין בה', וכן האמין בנבואת משה.  רשב"ם: האמונה בה' היא שלא ימותו במדבר.