שמואל א' פרק כ'

פרק כ א שאול ניסה ונכשל ללכוד את דוד שהתחבא אצל שמואל.

דוד מאוים: וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת בָּרָמָה, מצודות: דוד ניצל את הזמן ששאול התנבא כדי לברוח מניות שהייתה ברמה.

עכשיו לא היה לדוד לאן לברוח מהמלך, שכבר ניסה לעצור אותו בביתו.

למה עזב דוד את שמואל? לא היה קשר נפשי בין דוד ושמואל מההתחלה. אולי כי שמואל הבין, שדוד לא יקבל את מרותו אפילו לזמן קצר, כמו ששאול הסכים בהתחלה. דוד יהיה מלך ויקבל החלטות של מלך.

דוד הבין שאם ימשיך לברוח משאול, הוא ייחשב למורד, והוא קיווה שיונתן יצליח שוב ליישר את ההדורים בינו ובין שאול.

וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן  כשנמשכה רדיפת שאול, דוד חזר אל הארמון וניפגש עם יונתן, וביקש את עזרתו,

דוד סיפר ליונתן, שהוא חושש ששאול עומד לחסל אותו: מֶה עָשִׂיתִי מֶה עֲו‍ֹנִי וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ. למה אביך רוצה להרוג אותי?

מלבי"ם: מהו החטא או הפשע שחטאתי ומרדתי באביך, כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי.

ב וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה לֹא תָמוּת

מצודות: גנאי הוא לאבי לעבור על שבועתו. הוא נשבע שלא יהרוג אותך, ולכן לא תמות.

יונתן הכחיש: ב הִנֵּה לֹא יַעֲשֶׂה אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹא יִגְלֶה אֶת אָזְנִי תרגום: אבי איננו עושה דבר כלשהו בלי לומר לי.

יונתן ידע ששאול כבר ניסה להרוג את דוד, אך חשב שזה קרה באחת מהתקפות השיגעון שלו, כשלא היה אחראי למעשיו, וכשההתקפה עברה, דוד שוב יכול להיות בטוח ששאול לא יפגע בו.

רבינו ישעיה: יהונתן לא היה במקום כששאול ניסה להרוג את דוד ולכן לא ידע על כך.

 מלבי"ם: יהונתן חשב ששאול שלח שליחים כדי להביא אליו את דוד ולא כדי להרוג אותו.

יונתן הבטיח לברר: וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה

מצודות: אם אבי אומר לי הכל  למה שיסתיר שהוא רוצה להרוג אותך?

אֵין זֹאת. מצודות: ומכיוון שאני לא יודע על כך, סימן שהוא לא רוצה להרוג אותך.

 דוד שייכנע את יונתן ששאול מבקש להורגו: ג וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ

יונתן התאהב בדוד כששמע אותו אומר בצניעות "אני בן עבדך ישי", וזה דקה לאחר שניצח את גוליית, והציל את העם מיד פלישתים.

כל הפרקים הבאים מדברים על כך שיונתן אהב את דוד.

וַיֹּאמֶר אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב,

מלבי"ם: דוד ליהונתן: ששאול לא התייעץ איתך אם להרוג אותי כי כבר ידעת שהוא רוצה להרוג אותי.

וְאוּלָם חַי ה' וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת.

את שאול רדפה רוח רעה, הוא חש רדוף, סבל ממחשבות שווא והיה משוכנע שכולם שונאים אותו ומבקשים להמיתו, ובמיוחד פחד שדוד יחליפו.

מצודות: דוד נשבע שהיה רק שיעור קטן, של צעד אחד, בינו לבין המוות.

שאול אכן התכוון להרוג את דוד, אך הסתיר את כוונתו מבנו, כי ידע שזה יעדיף את דוד, על פני אביו.

בתחילה סבל שאול מדיכאון, וכשדוד ניגן לפניו, הוא עזר לו לצאת מהדיכאון. בזמן התקפי הדיכאון הוא ניסה להרוג את דוד.

בהמשך מחלתו החמירה, הוא הפך להיות פראנואיד, הוא ידע שדוד מתאים ממנו למלוך, אך היה נחוש לרצוח את דוד ולא לאפשר לו לרשת אותו.

כשמחלתו החמירה, שוב לא היו הפוגות המחלה, והוא חש תמיד נרדף.

יהונתן הסכים להתגייס לעזרת רעו ושאל: ד וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד  מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ, תרגום: מה הנפש שלך אומרת, מה אתה רוצה שאעשה?

 וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ, עד חצי המלכות! תרגום: אעשה זאת.

רד"ק: יונתן החזיר את דוד לעמוד לפני שאול לאחר שדוד ברח מניות. עתה יהונתן הציע לו לערוך מבחן כדי לבדוק האם שאול באמת רוצה להורגו.

איך יברר יונתן? דוד ויונתן החליטו על מבחן,

ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר, מצודות: מחר חל ראש חודש. בסעודת ראש חודש, נהוג שכל משרתי המלך מגיעים לאכול ואף אחד לא נעדר.

וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִישִׁית, מצודות: אתה תשלח אותי להסתתר בשדה למשך 3 ימים: היום, מחר ומוחרתיים.

ו אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ (ייזכר בי) וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכָל  הַמִּשְׁפָּחָה. מצודות: דוד ביקש ממני רשות לחזור למשפחתו בבית לחם, כי בכל שנה ביום זה משפחת דוד מקריבה קרבן, ודוד רצה להשתתף בהקרבה המשפחתית.

 מהר"י קרא: כל חודש משפחת ישי הייתה עושה סעודה ומקריבה קרבן.

 רלב"ג: ייתכן שמשפחת ישי באמת הקריבה קרבן בתאריך זה כל שנה על נס שנעשה להם.

ז אִם כֹּה יֹאמַר טוֹב שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ, מצודות: אם אביך יאמר שעשית טוב כשנתת לי ללכת, תדע ששלום לי, ואביך לא רוצה להרוג אותי,

וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ, תרגום: אם אביך יכעס, דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ. מצודות:אם אביך יכעס על שנתת לי ללכת, תדע שאביך רוצה להרוג אותי.

 ח וְעָשִׂיתָ חֶסֶד רש"י: חסד ממך לשלח אותי. עַל עַבְדֶּךָ, מצודות: עשה עימי חסד, ותאמר לי, עבדך,  מה ענה אביך.

כִּי בִּבְרִית ה' הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ, מצודות: מכיוון שכרתת ברית איתי, אנא, גלה לי מה ענה אביך.

וְאִם יֶשׁ בִּי עָו‍ֹן, מצודות: אם אתה מאמין שמגיע לי למות ולכן אינך רוצה לקיים את הברית, הֲמִיתֵנִי אַתָּה, תרגום: תהרוג אותי אתה בעצמך,

וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי. דוד חשש שיונתן, מתוך נאמנות לאביו, לא יגלה לו מה באמת חושב עליו שאול.

מצודות: אל תגרום שאביך יהרוג אותי. כי אם לא תאמר לי מה תשובת אביך, ואני אחזור אליו והוא יצליח להרוג אותי, זה יהיה כאילו אתה הרגת אותי.

ט וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן חָלִילָה לָּךְ, מצודות: אין בך שום חטא שימנע את המשך קיום הברית,

רש"י: יהונתן: חלילה שתחשוד בי שתהיה לי טענה ולא אגיד לך?

יונתן הזדעזע מהחשדות של דוד, וענה: כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ, תרגום: אם אדע שאבי החליט להרוג אותך,

וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ? תרגום: אם אדע שאבי רוצה להרוג אותך, וודאי אומר לך שאלו הם הדברים.

י וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן מִי יַגִּיד לִי אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה. מצודות: אם אביך יגיב באופן קשה איך אדע אם הוא לא כעס על ששחררת אותי?

מלבי"ם: דוד קבע עם יהונתן את הגדר שנחשב לדבר קשה או רך, כדי שיהיה להם מכנה משותף שעל פיו יהיה אפשר לדון את תגובת שאול.

יא וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה. למה לשדה? כי בארמון, אינך יודע מי מצותת לך, ומלשין כדי שהמלך יהיה חייב לו.

 תרגום: נצא לשדה, שם נוכל לומר זה לזה סודות בלי לחשוש שמישהו ישמע אותנו.

יב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אֶחְקֹור אֶת אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִישִׁית,  מצודות: מוחרתיים, אחרי ראש חודש, אחקור ואברר אצל אבי, 

וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד, מצודות: כאשר תהיה בשורה טובה בפי לומר לך,

וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ?  מצודות: לא אשלח אליך שליח לומר לך את הדברים הטובים? אשלח שליח לבשר לך את הבשורה הטובה.

 יונתן בסבך הנאמנויות בין אביו ובין דוד, יג כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹוסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ,

מצודות: נשבע שאם אבי ירצה לפגוע בך, וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ, מצודות: אומר לך.

וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם:  יג  יונתן נשבע לדוד שגם אם התשובה תהיה קשה, הוא לא יסתיר אותה מפני דוד. וִיהִי ה' עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי,

 מצודות: אני מאחל לך שה' יהיה בעזרתך כמו שהוא היה בעזרת אבי.

ברית פוליטית בין דוד ויונתן: יד וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי, מצודות: אם אחיה כשאתה תמלוך, אני יודע שאינני צריך לבקש ממך דבר,

וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד ה', מצודות: אני יודע שלא אצטרך לבקש ממך לעשות עמי חסד, כי ברור לי שתעשה זאת בלי שאבקש,

וְלֹא אָמוּת, מצודות: כל עוד אחיה, אני בטוח שתעשה איתי חסד.

יונתן  הבין שאביו חולה הרדיפה, החושד בכולם, והדיכאוני לא יצליח במלוכתו, הוא העריץ את דוד והאמין כי זה יהיה מלך טוב משאול וגם ממנו.

עדיף היה לו להיות משנה למלך מצליח ומשגשג מאשר להיות יורשו של מלך כושל, לכן כרת ברית נאמנות עם דוד.

יונתן נשבע לדוד שיברר ויגלה לו מה זומם אביו לעשות לו ובתמורה ביקש מדוד לא לרצוח את בני משפחת יונתן, כשיעלה על כיסא המלכות, ויפחד ממתחרים לכתר.

טו וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם, מצודות: אני יודע שאיני צריך לדאוג שלא תעשה תמיד חסד עם משפחתי.

וְלֹא בְּהַכְרִת ה' אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. מצודות: גם כשתכרית את אויביך, ותהרוג את כל משפחת שאול, כפי שנראה בהמשך, אני יודע שתרחם על צאצאיי ולא תהרגם, ואיני צריך לבקש ממך לרחם על צאצאיי.

טז וַיִּכְרֹות יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד יונתן ביקש: שנכרות על כך ברית. אבל דוד לא כרת ברית עם יונתן, ולא הבטיח לו דבר.

הוא שמע את דבריי יונתן ושתק!

מצודות: אני מאחל שה' יבקש גמול רע לכל אויבי דוד.

רש"י: מאחל שה' יבקש גמול רע לכל אויבי דוד.

ובשם חז"ל הוסיף: ה' ינקום מדוד על שאמר למפיבשת לחלוק את השדה עם ציבא וגם לחלוק את הזכות למלוכה, ובזה עבר על הברית עם יהונתן, ולכן נחלקה מלכות דוד בתקופת רחבעם.

וּבִקֵּשׁ ה' מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד, יונתן ביקש שה' יבקש גמול רע לכל אויבי דוד.

יז וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד רש"י: אני מבקש ממך משהו, בעוד אני חי, שלא תכרית את משפחתי.

 מלבי"ם: כאשר כרתו את הברית, יהונתן ביקש מה' שיעזור לו בכך.

יונתן הרגיש שהברית אינה סימטרית, ולכן הוא ניסה שוב להשביע את דוד וזה המשיך לשתוק!

דוד לא ענה ולא חזר בהצהרת אהבה ליונתן, ולו פעם אחת. גם בקינה שקונן דוד לאחר מותם של שאול ויונתן, הוא אמר: נפלאה אהבת לי מאהבת  נשים, כלומר אתה אהבת אותי. דוד אהב בעיקר את כל בניו, אפילו את התינוק שנפטר מיד אחר שנולד לבת שבע, ואת ה' אלוקיו העריץ וירא ממנו.

יונתן הרגיש שאהבה שהוא אוהב את דוד היא אהבה חד צדדית, ולכן לא היה בטוח שדוד יקיים את הברית שכרתו ביניהם, ברית ששירתה כעת רק את דוד. ולכן השביע את דוד לקיים את הברית.

מי אהב את מי? בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ  כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ. אך לא כתוב שדוד אהב את יונתן.

גם אם יונתן לא גילה לאף אחד על ברית הנאמנות שחתם עם דוד, ניכר היה שלבו עם דוד.

לדוד היה כריזמה בשפע, וכל מי שהכיר אותו, נכבש והתאהב בו. כך הצליח לסחוף אחריו בסופו של דבר, אפילו את שבט בנימין.

יונתן לא האמין שאביו רוצה לרצוח את דוד, וסעודת החודש תהיה המבחן: יח וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ ראש חודש, וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ,

מצודות: מכיוון שמקומך יהיה ריק, ייזכרו שלא הגעת לסעודה.

רש"י: אם אבי יאמר עליך דברים טובים, אוכל לומר לך אותם ע"י שליח. אך אם יאמר עליך דברים רעים, אהיה חייב לומר לך בעצמי, כי לא אוכל לסמוך על שליח שיאמר אותם.

יט וְשִׁלַּשְׁתָּ, מצודות בשלשת הימים הקרובים, תֵּרֵד מְאֹד, רד"ק: תרד אל העמק ותסתתר שם טוב, רש"י: ביום השלישי תתחבא יותר טוב. 

מלבי"ם: יהונתן אמר לדוד, חלק את השדה לשלשה חלקים, וכל יום רד למקום רחוק יותר כי בכל יום הסכנה גדלה. בראש חודש אפשר להישאר במקום שבו עובדים את השדה כי בראש חודש לא היה אף אחד בשדה שהרי לא היו עובדים בשדות בראשי חודשים.

מהר"י קרא: ביום השלישי דוד שאול ודאי ייזכר בדוד. בימים הראשונים שאול לא יתייחס לחסרון דוד אבל ביום השלישי הוא כבר יתייחס.

 וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם מצודות תתחבא באותו מקום בו התחבאת ביום שדיברתי עם אבי עליך והוא נשבע שהוא לא יעשה לך דבר רע.

בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה, רד"ק: נהגו שלא לעשות מלאכה בראש חודש, או משום שהעם היו פנויים ממלאכתם ולכן היו מנצלים את היום להקרבת קרבן.

וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל, מצודות ואתה תשב ליד האבן שמיועדת להולכי אורח. אבן זו שימשה לסימון הדרך לעוברי דרכים

אות החיצים: בסופו של דבר, יונתן ודוד נפגשו והחיצים היו מיותרים, אך כשהם קבעו ביניהם מפגש, הם לא ידעו שיוכלו להיפגש, ולכן הייתה חוכמה לקבוע סימן, שיסמל לדוד, אם עליו לברוח משאול, או לא.

החיצים: כ וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִיצִּים צִדָּה אוֹרֶה

מלבי"ם: יהונתן ירה חיצים כי בפסוקים נקראים האנשים המדברים לשון הרע בשם חיצים. ב. כוונת יהונתן הייתה שיירה את החיצים לצד של דוד ולא למקום קרוב אליו, כדי שהנער לא יראה את דוד.

לְשַׁלַּח לִי לְמַטָּרָה, מצודות: אירה בקשתי 3 חיצים לצד האבן. 

כא וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת הַחִיצִּים אִם אָמֹר אֹומַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִיצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה, מצודות: זה סימן שהחיצים קרובים אליי יותר משהם קרובים לנער.

קָחֶנּוּ וָבֹאָה, מצודות: דוד תיקח את החץ ותבוא אליי. רד"ק: א. דוד ייקח את הנער ויבוא לפני יהונתן, ב. דוד ייקח את הסימן.

כִּי שָׁלוֹם לְךָ, מצודות: זה סימן שחקרתי את אבי, גיליתי ששלום לך, והוא לא רוצה לעשות לך שום דבר רע, וְאֵין דָּבָר חַי ה',  מצודות: אני נשבע בשם ה'.

כב וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם תעלם, הִנֵּה הַחִיצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ, ברח הלאה, כִּי שִׁלַּחֲךָ ה'.

מצודות: רצון ה' שתברח משאול. יהונתן יסמן לדוד את תשובתו ע"י ירי חיצים. אם שאול לא יכעס על היעדרות דוד, יונתן יירה את החיצים קרוב אליו, ויאמר לנער שהחיצים נמצאים "ממנו והנה", אך אם שאול יכעס על היעדרות דוד, יהונתן יירה את החיצים רחוק יותר מאבן האזל, ויאמר לנער שהחיצים נמצאים "ממנו והלאה", ודוד יידע שהוא צריך לברוח.

מלבי"ם: הבדל בין עֶלֶם לנַּעַרעֶלֶם מורה על גבורה וזריזות.

שאול כיבד את דוד וקרא לו עֶלֶם כשרצה לברר מהו ייחוסו של דוד.

לכן, יהונתן אמר שהוא ירמוז בשני דברים. 1. הלשון המורה היכן נמצאים החיצים "הנה" או "הלאה". 2. אם יקרא לו: "עלם" או "נער".

אם שאול כועס מאד, הוא יאמר "הלאה" ויקרא לנער: עֶלֶם כי יצטרך להיות זריז למצוא את החיצים, וכך רמז לדוד שהוא צריך לברוח רחוק ולהעלם.

אם שאול לא רוצה להרוג אותו, הוא ישתמש בלשון "נער" כדי לומר לדוד שהנער לא צריך להזדרז להביא את החיצים, כי הם קרובים, ודוד לא בסכנה.

כג וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה  הברית שכרתנו הִנֵּה ה' בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם.

מלבי"ם: יהונתן אמר לדוד שהוא אינו צריך להתגלות ולהסתכן כי הם כבר כרתו ברית ביניהם ואינם צריכים לדבר שוב – אם תהיה בכך סכנה.

כד וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה

מסיבת ראש חודש בבית המלך: וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל, מהר"י קרא: שאול ישב לסעודה הגדולה שהיו אוכלים בראש חודש.

כה וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם, מצודות: שאול ישב במקום שהיה יושב בו בכל סעודת ראש חודש,

אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר, מצודות: ליד הקיר, רש"י: ראש המיטה היה קרוב לקיר.

וַיָּקָם יְהוֹנָתָן, מצודות: מהמקום הקבוע שלו, רד"ק: יהונתן קם כדי להתרחק משאול, שמא שאול יתרגז עליו וינסה להכותו.

וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל, מהר"י קרא: יהונתן היה יושב לשמאל שאול ומקומו של דוד היה לימין שאול, ויהונתן קם כדי לשבת מימין שאול וכך יצא שאבנר ישב משמאל לשאול, במקום הרגיל של יהונתן.

מצודות: כך יצא שאבנר ישב ליד שאול.

עד ראש חודש זה, כאשר היו יושבים לסעודה, דוד ישב ליד שאול, יהונתן ישב ליד דוד ואבנר ישב ליד יהונתן. הפעם, יצא שיהונתן ישב בהסבה ליד שאול, ואין זה דרך ארץ שבן יאכל בהסבה ליד אביו, ולכן יהונתן קם ממקומו וישב במקומו של אבנר, וכך יצא שאבנר ישב במקומו של יהונתן, ליד שאול,

וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד, מצודות: בלט שדוד לא במקומו.

  כו וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא  כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא, רש"י: שאול חשב שאולי יהונתן ראה קרי והוא טמא כי עדיין לא טבל.

רד"ק: ייתכן ששאול היה אוכל בשר שלמים בזמן הסעודה, או שנזהר שלא לאכול עם טמאים.

 כִּי לֹא טָהוֹר. מלבי"ם: פה רואים את שנאת שאול לדוד, שטען שדוד הרהר ביום (על משהו טמא) ולכן ראה קרי בלילה.

רלב"ג: ביום הראשון שאול חשב שקרה מקרה שדוד לא בא לסעודה. בפעם הזאת חשב שאולי הוא נהיה טמא בטומאת קרי.

כז וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי תרגום: ביום השני של ר"ח, והיה זה חודש מעובר. וַיִּפָּקֵד מְקוֹם. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ

מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶםיונתן היה צריך לענות: כי אתה מנסה להרוג אותו כל הזמן! אבל יונתן, בן מנומס ממציא תרוץ  של זבח! גם שמואל השתמש בתירוץ של זבח, כשבא למשוח את דוד למלך.

 כח וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל  נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד בֵּית לָחֶם, מצודות: דוד ביקש ממני רשות ללכת לבית משפחתו בבית לחם.

 כט וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר יש למשפחתי יום שבו הם מקריבים קרבן,  וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי רד"ק: מכאן שנהוג שהאח הקטן שומע לדברי האח הגדול.

וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא. אִמָּלְטָה, בבחירת מלה זו, רמז יונתן לאביו כי דוד פוחד ממנו, ומבקש לשמור מרחק ממנו.

תרגום: אשתמט לכמה ימים מעבודתי לפני המלך,

וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ. מצודות: לכן דוד לא משתתף בסעודת המלך.

ל וַיִּחַר אַף שָׁאוּל כעס בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, רבנו ישעיהאתה מורד בי, ומתנהג כמו אישה המורדת בבעלה.

מהר"י קרא: בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, אינו אומר שאמא של יהונתן היא כך וכך, אלא זה ביטוי כמו בן בלייעל.

ואכן התברר ששאול נחוש להרוג את דוד: הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי, מצודות: הרי אני יודע שאתה מעדיף שדוד בן ישי ימלוך במקומי,

לְבָושְׁתְּךָ. מצודות: דבר זה, שאתה מעדיף את דוד למלך, מבייש אותך, וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִימֶּךָ, מצודות: אתה גורם להטלת דופי באימך. אתה בוחר בדוד שימלוך במקומי, והבריות יאמרו שאינך באמת הבן שלי, כי אם היית באמת בני, לא ייתכן שתעדיף שלא תמלוך במקומי, אלא שדוד יהיה זה שימלוך במקומי.

מצודות: כמו שאמא של יהונתן מרדה בשאול, כך גם יהונתן מרד בשאול.

רש"י: א. אימו של שאול הייתה ראויה למלקות.

ב. אימו של שאול חטפה את שאול בשעה שבני בנימין חטפו את בנות שילה, כי שאול היה ביישן ולא חטף אף אחת.

 רלב"ג:  שאול אמר ליהונתן שאמא שלו לא חינכה אותו מספיק.

רבינו ישעיה: אם לא תמלוך, יחשבו שזה בגלל שאימך הגיעה ממשפחה לא מיוחסת.

אם אתה רוצה להיות מלך, דוד חייב למות: לא כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה, מצודות: כל זמן שדוד בן ישי בחיים. לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ, תרגום: אתה לא תמלוך על עם ישראל כל עוד דוד בן ישי חי,

וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי, תרגום: שלח שליח לבית לחם ותחזיר את דוד אליי, כִּי בֶן מָוֶת הוּא.   תרגום: כי דוד חייב מוות.

שאול ניסה פעמים רבות לרצוח את דוד, אך כל ניסיונותיו, רק גרמו שדוד יתחזק, ויהיה מוכן יותר  לעלות על כיסא המלוכה של ישראל.

לב וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָׂה?

מצודות: מהו חטא דוד? הרי אם ה' המליך אותו למלך, זהו רצון ה'. זה לא שדוד מרד בך.

כדי להוכיח את שנאתו לדוד: לג וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּותוֹ שאול הבין שדוד יירש אותו ורצה למנוע זאת.

דוד חייב לברוח: וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד. מצודות: מתגובת שאול, הבין יהונתן שאביו החליט סופית להרוג את דוד.

קודם שאול איבד את אהדת שמואל שמשח אותו למלך, ועמד לצידו ב 3 המלכות. שאול קלקל את יחסיו עם שמואל ואיבד יועץ מנוסה ומיומן, שהוא היה כל כך תלוי בו.

אחר קלקל את יחסיו עם בתו, כשרצה לרצוח את בעלה, שאותו אהבה.

עכשיו קלקל את יחסיו עם דוד, והוא עמד לאבד לוחם, מנוסה, אמיץ נועז, שזכה בניצחונות רבים, ולו דוד היה עומד לימין שאול, זה לא היה מסיים את חייו בהר הגלבוע, כשהוא נאלץ ליפול על חרבו כדי למנוע מהפלישתים להתעלל בו, בעודו חי.

ועכשיו ניסה להרוג את בנו בכורו, יורשו, רק מפני שזה אהב את דוד ושאול שנא אותו. כך הרחיק ממנו את כל מקורביו.

שאול דיבר בגסות אל יונתן וגם ניסה לפגוע ביונתן עם חניתו, וזה הבין שאביו נחרץ להרוג את דוד.

היחסים בין ארבעתם היו יחסי אהבה, שנאה, קנאה כבוד וכוח.

לד וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף בכעס, וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם, 1. מצודות: כי דאג לדוד,

2. כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִיכְלִמוֹ אָבִיו. מצודות: כי שאול בייש אותו כשקרא לו "בן נעוות המרדות", והטיל עליו את החנית.

 רד"ק: יהונתן לא אכל: כי היה אכפת לו מדוד, ובגלל ששאול עלב בו.

לה וַיְהִי בַבֹּקֶר, מצודות: ביום השלישי בחודש. יהונתן חשש שלאחר ששאול ניסה להטיל עליו את החנית, הוא ישלח אנשים לעקוב אחריו כדי למצוא את דוד, ולכן חיכה לבוקר, בזמן שבני מלכים יוצאים לטייל, כך שאול לא ישלח אנשים לעקוב אחריו

וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה, מצודות: למקום שבו קבעו יהונתן ודוד להיפגש,

לְמוֹעֵד דָּוִדרש"י: לזמן שיהונתן קבע להיפגש עם דוד.

 רד"ק: יהונתן אפילו הקדים. הוא קבע עם דוד שהם ייפגשו בערב אך הוא הקדים ובא בבוקר משום שהוא כבר ידע את תשובתו של שאול.

וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ,

מהר"י קרא: אם יהונתן היה הולך לבד, היו חושדים בו שהוא הולך לדוד, ואם היה הולך עם נערו הרגיל, ייתכן שהנער היה מבין שהוא נפגש עם דוד.

 לו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִיצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה יונתן אמר לדוד: אני אומר לנער: לך! אבל מכיוון שבינתיים למד יונתן כי דוד נמצא בסכנה אמיתית, עכשיו אמר לנער: רֻץ!

הַנַּעַר רָץ וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ. רד"ק: כתוב חֵצִי כי יהונתן ירה חץ. קוראים חִיצִּים כי יהונתן ירה 3 חיצים.

לז וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי החץ, אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן

מצודות: עוד הנער רץ, ויהונתן ירה חץ שני רחוק יותר מהחץ הראשון, כך שכאשר הנער יביא את החץ השני, הוא יתרחק מהמקום שבו נחת החץ הראשון

וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה. מצודות: החץ השני נמצא ממך והלאה, עוד לא הגעת לחץ השני.

 לח וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמֹד וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת הַחִיצִּים וַיָּבֹא אֶל אֲדֹונָיו.

כך העביר יונתן לדוד מסר, כי עליו לברוח, אחרת שאול יהרוג אותו.

עכשיו היה על יונתן לחזור לארמון ודוד היה צריך לברוח, אבל שניהם הבינו כי אולי לא יפגשו עוד, והם רצו להיפגש ולהיפרד. לכן יונתן שילח את הנער והסתכן במפגש עם דוד.

לט וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה, מצודות: הנער לא הבין את משמעות יריית החיצים והדברים שיהונתן אמר לו, אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר. תרגום: דוד ויהונתן ידעו והבינו מה משמעות הסימנים.

מ וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא הָעִיר

החיצים פעלו כפי שהחליטו דוד ויונתן.

מה קרה שלמרות שהמסר על שאול המסוכן עבר, בכל זאת הם נפגשו? אהבה מפריעה לשיקול דעת. משכיחה את הסכנות.

אם יונתן העביר את המסרים לדוד בעזרת החיצים, מדוע נפגשו בסוף?

1. בתחילה העביר יונתן לדוד את המסר, שעליו לברוח מפני שאול המלך בעזרת החיצים, אבל הרגשות העזים שחש כלפי דוד לא הניחו לו להסתלק.

2. החיצים היו אות מה' (ע"פ רשי) כך למד יונתן מהחיצים שעל דוד לברוח.

3. אולי ראו שהשדה ריק ואפשר להסתכן במפגש, מה עוד שהבינו שהם עומדים להיפרד לזמן ארוך.

4. הזמן הוא זמן ראש חודש, בו הירח, אינו מאיר, השדה חשוך, ומאפשר פגישת סתר.

בדיעבד יתברר שזו הייתה הפגישה הכמעט אחרונה של השנים. נראה שלא יכלו לעזוב בלי מפגש אחרון.

פרידה כמעט אחרונה בין דוד ויונתן: מא הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיּיִפֹּול לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יונתן אהב מאד את דוד: אך נקרע בין אהבה זו ובין הנאמנות לאביו.

בכי ושבועה: וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל, דוד ויהונתן בכו זה עם זה, על שהם נאלצים להיפרד.

רלב"ג: דוד בכה יותר כי היה בסכנה.

 מלבי"ם: בגלל שדוד בכה מאד, היה חשש שמישהו ישמע אותם, ולכן מיד נפרדו.

 ברית דוד ויונתן מב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' מצודות: תזכור ששנינו נשבענו בשם ה'.

לֵאמֹר ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.  מצודות: ה' יהיה עד לברית שכרתנו זה עם זה, ובין צאצאיי לצאצאיך, לעולם.

יונתן וויתר מתחילה על האפשרות שהוא יעלה על כסאו של אביו, לאחר מותו, ואמר לדוד: אתה תמלוך ואני אהיה לך למשנה.

יונתן נשבע, אבל דוד לא ענה לו ולו במילה אחת על השבועה שהשביע יונתן, שקיווה שזו תהיה ברית  דו צדדית. יונתן הבין שדוד ימלוך ולכן הדגיש 3 פעמים את הברית שביקש לכרות עם דוד. דוד ידע שיונתן מציל אותו ממוות, אך הוא נענה בצורה פושרת ובלתי מתחייבת להצעות הברית עם יונתן.

התחייבויות לטווח ארוך, הוא לא מיהר לקבל.למרות זאת יונתן לא חזר בו, גם לאחר שדוד ברח, והוכרז רשמית כמורד במלכות, וגם לא כשדוד הקים גדוד משלו ואימן את אנשיו, כגדוד עצמאי, שאינו נשמע למרות המלך. למרות שידע שהוא יהיה הנפגע העיקרי מכך שדוד יירש את אביו

הדפסה
אימייל
וואטצפ

מאמרים נוספים

שמואל א' פרק י"ט

פרק יט 1  וַיְדַבֵּר שָׁאוּל, אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו, לְהָמִית, אֶת דָּוִד; וִיהוֹנָתָן, פה נקרא לפתע: יְהוֹנָתָן, כל פעם שיונתן התחבר לדוד, נוסף שם השם לשמו.

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק י"ח

פרק יח דוד ויונתן: א וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; מלבי"ם: זה קרה כאשר דוד ושאול הסתובבו עם ראש גלית בערי ישראל.  וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ.  מתי הכיר

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרק ט"ז

פרק טז א לרוב מנהיגי ישראל או לאימותיהם היו סיפורי לידה מעניינים: שרה, רבקה, רחל, ולאה, יוכבד, חנה, ואשת מנוח לכולם סיפורי לידה.  מנהיגים יחידים שלא היו

המשיכו לקרוא »

שמואל א' פרקים י"ד – ט"ו

פרק יד א וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, את הישועה חולל יהונתן יורש העצר, הוא ידע שהמצב נואש, והחליט להסתכן, לא היה

המשיכו לקרוא »

האתר מתעדכן מידי שבוע במאמר חדש

דילוג לתוכן