פרק טז א לרוב מנהיגי ישראל או לאימותיהם היו סיפורי לידה מעניינים: שרה, רבקה, רחל, ולאה, יוכבד, חנה, ואשת מנוח לכולם סיפורי לידה.
מנהיגים יחידים שלא היו להם סיפורי לידה: אברהם, ודוד, והמדרשים מלאו את החור השחור. המדרשים, נוצרו במשך 3000 שנה מאז הימשחו למלך של דוד.
כך: אדם הראשון ראה את כל הדורות שיצאו ממנו, ומצא שדוד יחיה רק 3 שעות. אדם הראשון ידע על גדולת דוד, וויתר על 70 שנות חייו האחרונים, לטובת דוד. ואכן דוד חי 70 שנה, ואדם רק 930 שנה במקום 1000.ילקוט שמעוני.
ומנין שאדם היה צריך לחיות אלף שנה? כתוב: וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. ובתהילים צ 4: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל, יום = 1000.
מכאן שאדם היה צריך לחיות 1000 שנה וחי רק 930.
וַה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל" (טו, לד-לה)
משיחת דוד למלך:וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל. (מלך על זמן שָׁאוּל, קינא בדוד ו"קשה כשָׁאוּל קינאה"),
וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מצודות: אני מאסתי בשאול ואיני רוצה שימלוך עוד על ב"י, ולכן, אין זה ראוי שתמשיך להתאבל עליו,
מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן.
רד"ק: קַרְנְךָ קרן זו הייתה מיוחדת ומזומנת לצורך המלכת מלכי בית דוד, והיא הייתה מונחת במשכן יחד עם צנצנת המן ושמן המשחה.
ב. המלכת המלכים נעשתה ע"י נביאים, ולמרות שצדוק הוא זה שמשח את שלמה, נתן הנביא היה אתו.
מלבי"ם: שאול נמשח למלך בגלל רצון העם ולכן ה' בחר באדם גבה קומה ויפה תואר כדי שיהיה רצוי לעם, ומשח אותו בפך שמן. הבחירה בדוד למלך כבר הייתה בחירה אלוקית, ולכן הוא נמשח בשמן המשחה, והייתה חשיבות משנית למראהו.
וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי מלבי"ם: יש שוני בין משיחות דוד ושאול, אז סיבב ה' את ביאתו של שאול אל שמואל, במשיחת דוד, שמואל הגיע אל דוד.
כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. מצודות: כי ראיתי שאחד מבניו ראוי להיות מלך, והוא יקיים את מצוותי. ועניין קיום המצוות נרמז במילה לִי.
משיחת דוד: היו 2 ממלכות לישראל: שמעון ויהודה בדרום, וכל שאר השבטים בצפון. דבורה בשירתה לא הזכירה כלל את שבטי הדרום.
שמואל ישב ברמה שבצפון, וכשהלך למשוך את דוד עבר מחבל בנימין אל יהודה שבחבל שבטי הדרום.
כששלח ה' את שמואל למשוח את שאול למלך הוא אמר: שמע בקולם, והמלכת לָהֶם מלך…כי אותי מאסו.. (ח' 22). שאול נבחר בגלל רצון העם,
ה' בחר את דוד כמועמד למלוכה וגם את מועד ההמלכה, ומקום ההמלכה. כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי, מֶלֶךְ: דוד נבחר למלך לי!
מלבי"ם: ה' אמר לשמואל שראוי להתאבל רק בשני מקרים. א. בגלל גודל הדבר שאבד – ה' אמר לשמואל שהוא נמאס כבר וכבר אין זה שייך שהוא ימלוך.
ב. כאשר לדבר שאבד אין תחליף, ועל זה אמר ה' לשמואל שימשח את דוד למלך.
ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי האם באמת פחד שמואל ששאול יהרוג אותו? או שהוא עדיין לא השלים עם הדחת שאול ומשיחת מלך אחר, ולכן חיפש תואנה להשתמט ממשימת משיחת מלך חדש?
אברבנאל: שמואל לא רצה למשוח איש בימי שאול.
שמואל התנגד מבחינה מוסרית למשוח מלך אחר, בחיי שאול. שמואל עדין היה קשור רגשית לשאול.
רלב"ג: אם שאול ישמע שהלכתי למשוח את אחד מבניו של ישי למלך, הוא יהרוג אותי כי המלכת מלך חדש בעת ששאול צולך תחשב למרידה בו.
וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי, השיא והשפל: בתחילת מלכותו שאול היה ענו: ויֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן, ובסוף עריץ.
לכן שמואל נזקק להעמיד פנים כאילו בא לזבוח זבח לה' בבית לחם, כדי לפגוש בישי ולבחור לו אחד מבניו למלך,
וַיֹּאמֶר ה' עֶגְלַת בָּקָר תִּיקַּח בְּיָדֶך, כן, עדיין שאול מולך, ויש להיזהר מקנאתו ורדיפותיו. דוד אכן ייהפך למלך רק אחרי מות שאול.
רלב"ג: בלקיחת עגלת בקר, ה' רצה לרמוז לשאול שאסור לו להרוג את שמואל כמו דין של עגלה ערופה.
וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי. רד"ק: ה' ציווה על שמואל ללכת לבית לחם והבטיח לו שהוא יכול ללכת לשם בבטחה, אך שמואל היה צריך למצוא תחבולה כדי להינצל משאול, וזו דרכם של צדיקים, כמו שיעקב התכונן למלחמה נגד עשיו למרות הבטחת ה'.
ה' עושה חסדים וניסים עם עבדיו, בד"כ החסדים האלה הם על פי מנהג העולם.
מכאן למדו חכמים שיש מצווה לשנות מפני השלום, שהרי ה' אמר לשמואל לקחת עגלת בקר כדי שהוא יוכל לומר שהוא הולך כדי להקריב קרבן ולא כדי להמליך מלך.
ב. בהתחלה ה' אמר לשמואל ללכת לבית לחם בסתר, ולאחר שאלת שמואל, ה' אמר לו שהוא ילך בגלוי ואפילו יקריב שם קרבן.
מלבי"ם: שמואל לא חשש, שהרי שאר הנביאים סמכו גם הם על ה'. הוא ידע שבכל פעם שה' שולח את הנביא, הוא יכול להינצל ע"י ה' כדי לחזק את עניין השליחות.
אך שמואל חשב שה' שלח אותו בסתר ולא שיחזק את שליחותו על ידי נס, ולכן אם ייעשה לו נס והוא יינצל, הדבר יהיה נס פרטי וינכו לו מזכויותיו. שמואל ידע שהוא יכול לפתור זאת ע"י שייקח עגלה לקרבן, אלא שלא רצה להוציא דבר שקר מפיו ללא רשות מה'.
ב. לשאול היה ספק ולכן שאל את ה' האם ללכת לבית לחם בפרסום או בסתר.
ג וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח
מלבי"ם: שמואל אמר לה' שאם יאמר לשאול שהוא בא כדי להקריב קרבן, הוא יוציא דבר שקר מפיו. לכן ה' אמר לשמואל שהוא שולח אותו עכשיו לבית לחם רק כדי להקריב קרבן, וכך הוא יוכל לומר זאת לאחרים ללא חשש, ורק כשהוא יגיע לבית לחם, ה' יאמר לו את עניין השליחות השנייה.
וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. מכיוון שה' לא אמר מראש מי יהיה המלך, הייתה צפויה לשמואל המלכה מביכה.
רד"ק: ה' לא אמר מיד לשמואל שימשח את דוד משום שהוא רצה שכולם יראו שההמלכה הייתה מאת ה'.
ד וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שמואל יצא לבית לחם כאילו הוא הולך לזבוח, ולהזמין לזבח את ישי ובניו, ובבית ישי התכוון לבחור אחד מבניו למלך במקום שאול.
וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ
רד"ק: זקני העיר יצאו מהעיר בחרדה לקראת שמואל כי חשבו שהגיע לבית לחם כדי להוכיח אותם על חטא שחטאו בו.
מלבי"ם: כאשר זקני העיר ראו את שמואל מגיע עם עגלת בקר, הם חשבו שאולי היה חלל שלא נודע מי הכהו וששמואל הביא עגלה ערופה.
וַיֹּאמֶר רד"ק: ייתכן שהכוונה לישי. שָׁלֹם בּוֹאֶךָ מצודות: האם הכל בסדר?
ה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ מצודות: תזמינו את עצמכם תתכוננו, וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח,
רד"ק: האם האמירה הייתה בפיו או בליבו של שמואל?
ו וַיְהִי בְּבוֹאָם כל 7 בני ישי, התאספו בצפייה לדעת מי מהם ייבחר למלך הבא של ישראל, את דוד אפילו לא חשבו להזעיק מהשדה, הוא לא נראה ראוי בעיני כולם.
סיפור סינדרלה שני כשבא שמואל למשוך מלך, הציג ישי בפניו את 6 בניו הגדולים, ולא הציג את דוד, שנחשב בעיניו לבן שיפחה,
וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב, אליאב הבכור גבה הקומה והזכיר לשמואל את שאול, שהיה כזכור מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" (פרק ט, פסוק ב ), וליבו של שמואל נמשך אל הנער גבה הקומה.
וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה' רד"ק: הכוונה שה' יהיה בעזרתו של אליאב. מצודות: שמואל אמר בליבו ה' יהיה עם אליאב, כיוון שהוא ראוי להימשח למלך.
רד"ק: 2 סיבות בגללן חשב שמואל שאליאב הראוי למלכות. א. משום שהוא היה הבכור. ב. כי הוא היה יפה וגבוה, וה' בוחר באנשים טובי מראה כדי שיוכלו להטיל מורא על העם.
מְשִׁיחוֹ. רלב"ג: הכוונה היא לשאול: אחרי ששמואל ראה את אליאב, אמר ששאול הרבה יותר ראוי למלכות מאליאב, רלב"ג דחה פירוש זה.
ז וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, ה' צינן את התלהבות שמואל. גבוה כבר היה לנו והתאכזבנו ממנו: גּבֹהַּ, שאול, האיש שאכזב את ה', היה גבוה.
כִּי מְאַסְתִּיהוּ. הפועל מְאַסְתִּיהוּ משמש כדי לומר שאליהב הוא לא הנבחר. מְאַסְתִּיהוּ מזכיר את שאול שה' מאס בו.
כשרצה שמואל למשוח את אליאב, ברח השמן לאחוריו. מדרש. ולמה נפסל אליאב? היה כעסן וקנאי: כשבא דוד לשדה הקרב (לפני המלחמה בגלית), כתוב על אליאב:
"וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ, וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר – אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹונְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתּ"ָ.
כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, מצודות: אני לא מסתכל על אותם דברים שהאדם מסתכל עליהם. כי האדם רואה דברים חיצוניים ועל פיהם הוא מסיק את מסקנותיו, האדם מסתכל אם העומד מולו נראה טוב בעיניו, ועל פיהם הוא מחליט אם העומד מולו ראוי למלוך,
מה המלה המנחה? – ראיה! "כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִים, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב
כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִים. למה שמואל טעה? כאשר שאול חיפש את שמואל, התגאה שמואל ואמר: "אני הרואה". אמר ה': "חייך שיבוא לך דבר שאין אתה יודע".
רש"י: ה' הוכיח את שמואל שאמר לשאול שהוא הרואה, עכשיו הראה לו שהוא אינו רואה.
וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב. מצודות: אך ה' מסתכל על מה שנמצא בתוך לב האדם, ואני רואה שאליאב אינו ראוי למלוך כי הוא כעסן.
רד"ק: ה' אמר לשמואל שאליאב אינו ראוי והגון למלכות כי איננו ישר.
ב. שמואל ראה את אליאב, הוא ביקש מה' שלא יסיר את שאול ממלכותו כי לא מצא את אליאב כמחליף ראוי, וה' ענה שהוא מאס בשאול.
רלב"ג: הקשה על כך, הרי בפסוק ח' כתוב שה' לא בחר גם באבינדב, ולפי פירוש זה של הרד"ק, יוצא שה' כלל לא דיבר על אליאב, כך שלא שייך לומר "גם" על אבינדב.
ח וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר ה'.
ט וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה תרגום: בנו השלישי שנקרא שמה (שמה נקרא גם בשם שמעא,) וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר ה'.
י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר ה' בָּאֵלֶּה. אחד אחד עברו כל בני ישי לפני שמואל, וה' לא בחר בהם.
כל הבנים הוזמנו לפגוש את שמואל, חוץ מדוד. ישי היה צריך לענות, "יש לי עוד בן", אוי שכחתי אחד באוטו! אך הוא שתק,
מצודות: בעניין 7 הבנים, בדברי הימים מוזכרים 7 בנים כולל דוד, אך במדרש כתוב שהיו לישי 8 בנים, והיה בן נוסף שלא הוזכר בדברי הימים בשם אליהו. שלא הוזכר עם שאר הבנים כי הוזכרו שם צרויה ואביגיל שהיו בנות נחש ולא בנות ישי, ואליהו היה בן של ישי מאשה אחרת ולא מנחש, וכך יוצא שאליהו לא היה אח של צרויה ואביגיל, לא מצד האב ולא מצד האם, ולכן לא הוזכר.
רש"י: הבן השמיני של ישי מת ולכן לא הוזכר.
יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים האם יש בן אחד שלא קראו לו?
"האין עוד בנים? ניכר שהאב אפילו לא חשב שבנו הצעיר ראוי למלוכה, לכן לא טרח לקרוא לו למפגש הבחירה.
וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטן.".. שָׁאַר, לשון שיריים, שלא החשיבוהו מול אחיו. "הַקָּטָן" (היה באותה העת בן 28 שנה!).
וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן (פסוק יא). דווקא זה שנבחר ע"י ה'. תרגום: רק את הבן הקטן עוד לא ראית. וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן מצודות: רועה עכשיו את הצאן ולכן איננו נמצא איתנו,
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ מצודות: תשלח מישהו שיביא אותו את הבן הקטן. כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה. תרגום: אנחנו לא נסב לאכול (בהסבה) עד שהוא יגיע.
כולם ציפו לבואו של הבן הנמצא בשדה.
יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ העובדה שכולם חיכו לדוד, הבן שאפילו אביו "שכח" להביאו למעמד בחירת המלך, מוכיחה, ששמואל ודוד לא תיכננו את בחירת דוד. שמואל אפילו לא הכיר את דוד. ישי ובניו היו בטוחים שיבחר אחד הבנים לפני הבן השביעי.
העובדה שדוד רועה צאן בזמן שאחיו התחרו על הכתר, מעידה, שהמשיחה שלו, לא הייתה פרי יוזמתו הפרטית, אלא בחירה של ה'.
עבור כל הנוכחים המעמד היה הפתעה.
יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ, כששמואל בחר בדוד, רטנו אחיו: בא לבזותנו. מזכיר את מאבקי האחים: 1. הבל וקין, 2. יעקב ועושו. 3. יוסף ואחיו.
וְהוּא 1. אַדְמוֹנִי 2. עִם יְפֵה עֵינַיִים 3. וְטוֹב רֹאִי.
למרות שה' אמר לשמואל אל תביט אל מראהו החיצוני (של אליאב), כתוב על דוד הנבחר: אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵיינַיִם וְטוֹב רֹאִי, התאור עוסק במראהו החיצוני, ודמותו ותכונותיו, יתגלו רק בהמשך.
רק עשו ודוד נקראו בתנך אדמונים. עשו היה איש ציד, ודוד סיפר שנלחם בדוב ואריה. אַדְמוֹנִי! היה סבור שמואל שהוא שופך דמים ולהוט אחרי האכילה, (כעשו), עִם יְפֵה עֵיינַיִם, אמר ה': עם האויבים ושונאי ישראל, אַדְמוֹנִי,
יְפֵה עֵיינַיִם כלפי ישראל.
המדרש: אַדְמוֹנִי, בגלל שישי התאווה לשפחה, דוד נולד אַדְמוֹנִי. כאשר שמואל ראה את דוד האַדְמוֹנִי הוא היה בהלם.
אכזבה: וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵיינַיִם וְטוֹב רֹאִי, מה ראה שמואל כשדוד הגיע? הוא ראה צעיר שזקנו עדין לא צמח, צעיר שאף אחד לא שמע עליו עד עכשיו, חסר ניסיון, שלא נראה שיוכל להתחרות בשאול, הגבוה מכל העם.
מלבי"ם: ה' אמר לשמואל שהוא רואה את המראה החיצוני, את היות דוד אדמוני ולכן לכאורה מצופה שיהיה שופך דמים, אך ה' רואה את טוב העיניים, את המהות הפנימית של דוד, ואת מזגו הטוב, והאדמוניות תשמש אותו ללחום את מלחמות ה'.
וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ חז"ל ראו במלה קוּם, מלת זירוז, גערה של ה' בשמואל, למה אתה יושב בפני מלך ישראל? למה אינך מושח אותו למלך?
מהר"י קרא: ה' אמר לשמואל: קום ותן כבוד למלכות. מצודות: תזדרז למשוח את הבן הקטן של ישי, כי הוא מי שבחרתי בו למלוך על ישראל.
אמר ה': כִּי זֶה הוּא. ה' הרואה ללבב בחר דווקא בו. (תהלים, כ"ז, 10).
בסופו של דבר נבחר בחשאי צעיר, שלא יוכל לדבר על משיחתו למלך כל עוד שאול חי, וגם שאול הסתיר מעמו שה' מאס בו, וכי הוא יודע שמלכותו תעבור לרעהו הטוב ממנו.
כששאול נמשח למלך, הכתוב תיאר אותו כבחור טוב, ממשפחה מיוחסת מבנימין, משפחה אמידה איש חיל, נבחר ומובחר.
בסיפור ההיכרות עם דוד, חסרים, שושלת יוחסין, או ספור לידה ניסי. (רק במגילת רות יופיע יחוסו של דוד.) למרות שלא מצוין היחוס, דוד נבחר למלך.
יג וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, כיון שבא דוד, רץ השמן מעצמו, והתחיל מבצבץ ועולה.. אמר ה': משחהו כי זה הוא, וניצוק בראש דוד ונקרשו עליו הטיפות של שמן כאבנים טובות ומרגליות…
וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, כפי שנבחר יפתח לשופט למרות שהיה הבן הדחוי ע"י אחיו. כך נמשח למלך, דוד, האַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִים, ומיד צלחה עליו רוח ה'.
מלבי"ם: היו 10 אנשים במעמד משיחת דוד למלך: ישי, 8 בניו ושמואל, כדי שהשכינה תשרה על דוד.
מהר"י קרא: כל האחים שנראו ראויים למלכות לא נמשחו, ורק דוד שהיה נראה מבוזה נמשח. רד"ק: דוד הוא מי שה' מינה, אך תחילה היה על שמואל למשוח אותו למלך.
שאול הביע הפתעה ואפילו סירוב להיות מלך, דוד קיבל את המשיחה בטבעיות. נראה שבסתר ליבו, חלם על דבר זה, כבר ימים רבים.
וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מצודות: רוּחַ ה', הרוח הייתה מאת ה'. תרגום: על דוד שרתה רוח נבואה.
רד"ק: רוח הקודש נולדה בו, וע"י רוח קודש זו אמר את מזמורי תהילים, ובתוך רוח הקודש, נכללת גם רוח הגבורה.
מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה מצודות: מיום ששמואל משח את דוד למלך, שרתה עליו (על דוד) רוח גבורה מאת ה'
וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה, מצודות: לאחר שמשח את דוד למלך חזר לביתו.
כששמואל ראה לראשונה את שאול הוא התאהב בו. לאחר ששמואל משח את שאול: וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד" (י, א), שמואל ראה בשאול תקווה גדולה.
נראה שדוד כלל לא מצא חן בעיני שמואל. בניגוד ליחסו החם לשאול, כלפי דוד הפגין קור וחוסר סימפטיה או אהדה.
שמואל לא התאהב בדוד, כפי שהתאהב בשאול, כשפגש אותו בראשונה. הוא משח את דוד ומיד עזב אותו והסתלק.
סיפור משיחת שאול מלא חיבה, קירבה ונשיקה, מלווה בסעודת המלכה, וכבוד. סיפור משיחת דוד קר, חסר עידוד ואהבה.
אחרי משיחת דוד שמואל לא הזמין את דוד לסעודה, לא הושיבו בראש הקרואים, לא הדריך אותו כל הלילה על הגג,, לא ליווה אותו בדרכו, לא נישק אותו, לא שהה במחיצתו, ולא ליווה אותו לפני שניפרד ממנו.
ישי קרא לדוד: קָּטָן, ביטוי המרמז על מישהו שלא נחשב. ולמה קראו "קָּטָן"? שהיה מאוס בעיני אביו, ולכן לא טרח להזמין את הבן הקטן הדחוי, למפגש עם שמואל,
למה? לפי מסורת אחת אימו של דוד לא הייתה אימם של שאר בני ישי. לפי מסורת אחרת, כן הייתה אם כל הבנים,
שם אשת ישי לא נזכר בתנך, אך ע"פ חז"ל שמה: נצבת בת עדאל. שמה מעיד עליה – ניצבת – לשון יציבה וחוסן פנימי. אך ישי מאס בה. (שמואל א' כ"ה).
למה ישי מאס בה? בתקופת ישי היו שטענו שגם מואבייה לא תבוא בקהל ה', והיו שטענו שזרע ישי אסורים לבוא בקהל, כיון שבא מרות המואבייה.
המואבים נפסלו לפי שלא קידמו את ישראל במדבר בלחם ומים. אך מימי שמואל כבר היה מקובל שהאיסור הוא רק על הזכרים, שלא קידמו את ישראל בלחם ומים, ואין דרכה של אישה לקדם, "שכל כבודה בת מלך פנימה".
ישי חשש שיש בו פסול, בגלל היותו צאצא של רות המואבייה ולכן פרש מאשתו. "היו לו לישי 6 בנים גדולים, ופירש מאשתו ג' שנים.
הייתה לו שפחה נאה ונתאווה לה. אמר לה: "בתי תקני עצמך הלילה"…הלכה השפחה ואמרה לגברתה: "הצילי עצמך, ונפשי, ואדוני מגיהינום", אמרה לה: "מה הטעם"? שחה לה הכול, אמרה לה: "מה אעשה שג' שנים לא נגע בי"? אמרה לה: .."לכי תקני עצמך" …
"ולערב כשיאמר: סגרי הדלת, תכנסי את ואצא אני", וכך עשתה, … ילקוט המכירי.
השפחה תיקנה את קלקול הגר: "ותקל גברתה בעיניה". הסיפור מזכיר גם את סיפור רחל ולאה.
ותבוא האישה בלילה, במקום שפחתה, ועשתה עמו כל הלילה וייתן לה ה' הריון, ולט' חודשים, נולד לה דוד.
למה מכל האחים רק דוד היה מנודה, מורחק מביתו וגר בשדה, ליד הצאן? שחשב ישי אבי דוד שבא על פילגשו, ולא על אשתו, ולא ידע ממי התעברה.
דוד כתב: הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי' תהילים נ"א 7. בני ישי בקשו להרוג את האם ואת בנה דוד, כי חשדו שנאפה. אמר ישי: "הניחו לה ויהיה בנה משועבד ורועה צאן",
דוד כתב בתהילים: אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וה' יַאַסְפֵנִי" ישי לקח שפחה כנענית, שלא ללדת עוד למואבית. אשתו הצדקת הצטערה על שישי חושש שאינו ראוי לה, ורצתה ללדת לו עוד בנים. ראתה השפחה בצער גברתה, ואמרה לה: עשי כמו שעשתה לאה לרחל.
גרסה 2: בעוד דוד קטן התנבא: "עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים, ולהרוג מהם אדם גדול ושמו גלית, ועתיד אני לבנות בית מקדש", (כיוסף).
מה עשו אנשי ביתו ואחיו? השליכוהו לרעות צאן.מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי. תהילים ס"ט 9. דוד הדחוי, גודל ע"י אחותו הגדולה צרויה, והתחבר לבניה: אבישי, יואב ועשהאל, יותר מאחיו, במיוחד כרת ברית עם יואב, שליווה אותו עד יום מותו.
לפי גרסה אחרת דוד נולד מאישה שלא הייתה אם כל בניו של ישי. "וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי, וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי, וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק, וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל" גם צום וסיגופים לא טיהרו את דוד בעיני אֶחיו. "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד".
עוד החלפות נשים, בתולדות דוד: 1. בנות לוט שדוד היה צאצא שלהם, 2. רחל ולאה, 3. תמר, שילדה את פרץ מיהודה חמיה. דוד דור עשירי אחרי פרץ. דוד היה נינם של בעז ורות המואבייה.
למה היו לו כאלו אימהות? כשהנשמה גדולה מאוד יורדת לעולם, אי אפשר להוציאה מהקליפות אלא ע"י מרמה ותחבולה שער הגלגולים" להאר"י:.
28 שנה נצרה נצבת בת עדאל את הסוד בלב. 28 שנה היא ובנה היו מנודים בביתם על לא עוול. נצבת סבלה ייסורים ובזיון, נחשדה שדוד ממזר, ושמרה את סודה, עד שבא שמואל הנביא ופרסם מעשיה עם שפחתה, וטיהר את זרעה ופרסם צדקותה.
אותה שעה ניצבה אשת ישי וגילתה הסוד, וידעו כולם כי דוד כשר וישר והגון למלכות. ענו הבנים: מאת ה' הייתה זאת, לפיכך: זה היום נגילה ונשמחה בו, בת עד אל, כביכול ה' העיד עליה שטהורה היא ובנה כשר, בנו של ישי הצדיק.
2. וישי ובניו עומדים ורואים ברתת.. ואם דוד שמחה מבפנים ועצובה מבחוץ.. באותה שעה אמרה אימו: אבן מאסו הבונים… בן שמאסו אותך אחיך, הייתה לראש פינה, ועלית על כולן. אמרו הבנים: מאת ה' הייתה זאת (ילקוט המכירי לתהילים מימי הבינים,
נסו לדמיין כיצד הרגיש דוד כל אותם שנים.
וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה. יש טוענים שהשם דוד נובע מהמלה דודאים, ומשמעו אהבה.
נראה שאת דוד כולם אהבו, אפילו שאול, עד שגילה שהנער הזה מאפיל עליו, ומתאים למלוכה יותר ממנו, וכן בתו מיכל, בנו יורש העצר, יונתן וכל העם אהבו את דוד.
וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד (שמ"א ט"ז 21).
וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד ויאהבו (וַיֶּאֱהָבֵהוּ) יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ (שמ"א י"ח 2-1).
וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם (שם 16).
וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד (שם 20).
דוד הגיע לכס המלכות, לא בזכות יחוס מפואר, או לידה ניסית, אלא בזכות אמונתו בה', צדקותו, כישרונותיו, יכולתו, כשרונו ואישיותו.
מה עשה דוד עד הבחרו? 3 אופציות: 1. רועה צאן, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל, רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן; וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן; ישי לא האמין ביכולת דוד. וחשב שיכל להיות רק רועה צאן…
מה עשה דוד כרועה צאן?
1. כמשה: מסר נפשו לשומרם, וכשבא ארי ודב, לא פחד והרגם,
2. ע"פ מדרש שמות רבה, פרשה ב, ב; מדרש ילקוט שמעוני לתהילים, . "ה' צַדִּיק יִבְחָן" (תהילים יא, ה) – בָּדַק ה' לְדָוִד בַּצֹּאן וּמְצָאוֹ רוֹעֶה יָפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן" (שם עח, ע).
מַהוּ "מִמִּכְלְאֹת צֹאן"? – שֶׁהָיָה דָּוִד כּוֹלֵא אֶת הַצֹּאן אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. הָיָה מוֹצִיא (קודם) הַגְּדָיִים וּמַאֲכִילָם רָאשֵׁי עֲשָׂבִים, שֶׁהֵם רַכִּים,
מוֹצִיא הַתְּיָשִׁים וּמַאֲכִילָם אֶמְצָעָם שֶׁל עֲשָׂבִים, שֶׁהוּא בֵּינוֹנִי, מוֹצִיא הַבַּחוּרִים וּמַאֲכִילָם עִקָּרָם שֶׁל עֲשָׂבִים, שֶׁהוּא קָשֶׁה. כמשה שנשא הגדי על שכמו.
והיה מוליכם במדבר, כדי להתרחק מהגזל. אָמַר הקב"ה: מִי שֶׁיוֹדֵעַ לִרְעוֹת הַצֹּאן אִישׁ לְפִי כּוֹחוֹ – יָבוֹא וְיִרְעֶה צֹאנִי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ" (שם שם, עא). הואיל ונמצאת נאמן בצאן, בוא וראה את צאני.
אברבנאל אמר ה', כיוון שנמצא דוד נאמן בצאן, יבוא וירעה צאני.
ב. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה דָּוִד רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן הָלַךְ וּמָצָא רְאֵם יָשֵׁן בַּמִּדְבָּר, וְהָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא הַר – וְעָלָה עָלָיו וְהָיָה רוֹעֶה. נִנְעַר הָרְאֵם וְעָמַד, וְהָיָה דָּוִד רָכוּב עַל קַרְנָיו וּמַגִּיעַ עַד לַשָּׁמַיִם.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד: רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה מוֹרִידֵנִי מִן הָרְאֵם הַזֶּה אֲנִי בּוֹנֶה לְךָ הֵיכָל שֶׁל מֵאָה אַמָּה כְּקַרְנֵי רְאֵם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
זִמֵּן לוֹ אַרְיֵה אֶחָד. כֵּיווָן שֶׁרָאָה הָרְאֵם אֶת הָאַרְיֵה נִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ וְרָבַץ בְּפָנָיו, לְפִי שֶׁהָאַרְיֵה מֶלֶךְ עַל כָּל הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת.
כֵּיווָן שֶׁרָאָה דָּוִד אֶת הָאַרְיֵה נִתְיָרֵא הֵימֶנּוּ, זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְבִי, קָפַץ הָאַרְיֵה אַחֲרָיו – וְדָוִד יָרַד וְהָלַךְ לוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי" (תהילים כב, כב).
אופציה 2. הנגן של שאול: כששאול סבל מדיכאון.
אופציה 3. איש מלחמה. ניצח אריה ודוב. ניצח את גוליית.
רק ה' יכול לבחור מלך בעל מידות מתאימות.
יד וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל. מהפך: וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה' (ט יד), הרוּחַ הרָעָה של שאול השתלטה על נפשו וגופו. ובאותו זמן שמואל א יז יח "וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא. דוד התמלא באור, אור שמשח אליו את כל מי שפגש בו.
מצודות: רוח הגבורה מאת ה' שהייתה עד עתה עם שאול, סרה ממנו,
מלבי"ם: רוח ה' גורמת לאדם להתמלא ברוחניות וגם החלק הגשמי שלו מקבל רוחניות. כאשר רוח זו סרה מאדם, הוא מרגיש את חיסרונו והדבר גורם לו לבהלה ופחד.
וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה'. מצודות: ורוח רעה שהגיעה מה' (ולא במקרה) הייתה מחרידה ומפחידה את שאול.
טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו. רש"י: מדובר על המיוחד שבנערים, כאשר הכוונה היא לדואג האדומי. דואג התכוון ששאול יקנא בדוד ועל ידי כך לסכסך ביניהם.
הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹוקִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ מצודות: הרי רוח ה' גורמת לך עכשיו להיות חרד ומפוחד.
טז יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ מצודות: אדוננו המלך! עכשיו תצווה אותנו שאנחנו עבדיך ואנחנו מוכנים לקיים את הציווי שלך.
יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּינּוֹר וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹוקִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ.
יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי
יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי מצודות: משרתו של שאול אמר לו: ראיתי שלאדם בשם ישי שגר בבית לחם, יש בן שיש לו שש תכונות שנדרשות מאדם העומד בבית המלך: 1. יֹדֵעַ נַגֵּן 2. וְגִיבּוֹר חַיִל 3. וְאִישׁ מִלְחָמָה 4. וּנְבוֹן דָּבָר 5. וְאִישׁ תֹּאַר 6. וַה' עִמּוֹ, לדוד היו עיניים יפות וידיים מוכשרות.
מהר"י קרא: המשרת התכוון לומר ששאול זקוק לא רק למישהו שינגן לפניו, אלא גם לאדם שיילחם את מלחמותיו.
מלבי"ם: כדי שהמלך יוכל להתפעל ממשרתו, הוא צריך שלמי שמנגן לפניו יהיו תכונות נוספות על חכמת הנגינה.
יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן
כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל, רד"ק: ישי צבר לחמים רבים ושלח אותם לשאול.
כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים, רלב"ג: הכוונה האלוקית הייתה להכניס את דוד לתוך היכל המלך.
מלבי"ם: לדוד היה נושא כלים אחרי שהוא עלה במעלות המלוכה.
כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹור יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי מלבי"ם: הדגש כאן הוא בניגוד לרוב האנשים המנגנים שהם אנשים חלשים.
כג וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹוקִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּינּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, רלב"ג: הכוונה שהוא כלכל את דבריו בתבונה.
וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה. רלב"ג: רוח ה' יכולה לסור משאול משום שע"י שרוח ה' נמצאת עם דוד, תחול הרוח שוב על שאול,
מלבי"ם: הנביא תאר בהדרגה את יציאת שאול מהרוח הרעה. תחילה הייתה לו רווחה מהמצוקה, לאחר מכן הוא שמח וע"י כך הרוח הרעה סרה ממנו.
וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל.
