פרק ל בדברי הימים ב

פרק ל א וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית ה' בִּירוּשָׁלִָם   

רש"י: כי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עדיין לא גלו. זה היה בשנה הראשונה למלכו, והם לא גלו כי אם ב 6 למלכו, ככתוב: (במלכים ב' י"ח) וילכדה בקצה 3 שנים בשנת 6 לחזקיה, והיא שנת 9 להושע מלך ישראל, ככתוב בסוף הספר.

לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל

ב וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, מצודת דוד: באייר, ור"ל: עיבר אותה השנה, ולכן נקרא: ניסן.

אמר שהיה הדבר ישר בעיני כולם והסכימו לעבר את השנה.

ג כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא, רש"י:  בחדש הראשון בניסן. מצודת דוד: בעת הראויה, בחדש הראשון.

 כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי מצודת דוד: שלא היה די בהם להקריב פסחי כל ישראל. רש"י: התקדשו די לישראל להקריב פסחיהם, ולא יכלו לעשותו בניסן כי לא כילו לקדש את הבית עד ט"ז בניסן. ב. לא יכלו לעשותו בעת ההיא, אפי' אם לא עכבו טהרת הבית שלא כלו עד ט"ז בניסן לא יכלו לעשותו כי הכוהנים לא התקדשו די. וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם, רש"י: עדיין לא כולם עלו לירושלים.

ד מצודת דוד: קודם כתוב שהתייעצו בדבר וכאן: וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ

וּבְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל,  רש"י: מלכי אשור תפשום בימי אחז, והיה בעיניהם כאילו גלו לפי כי 6 שנים היו ב"י עבדים למלך אשור והוא משל בהם והיגלם וזה קרה בתוך אותן 6 שנים וכבר גלו כמה פעמים בימי מלכי ישראל, ואחז והם ידעו מיד שימרדו ישראל במלך אשור יוליכם בגולה ולהם קורא פליטת אשור לפי שלא משל בהם ולא בכל ארץ יהודה.

רש"י: ב. אע"פ שלא הגלו עדיין קרא להם: פליטה כי הי' נחשב בעיניו כאילו גלו.

ה וַיַּעֲמִידוּ דָבָר, לְהַעֲבִיר קוֹל מצודת דוד: גמרו אומר להכריז בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן, רש"י: זה תחום עשרת השבטים.

לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם  כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ כַּכָּתוּב, רש"י: כי רוב שנים לא עשהו כהלכתו.

מצודת דוד: זמן מרובה לא עשו פסח ככתוב בתורה, ולכן היה צורך להזכירם.

 ו וַיֵּלְכוּ הָרָצִים, מצודת ציון: אלו ההולכים בריצה, בָּאִגְּרוֹת מצודת ציון: בספרים, מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה

וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: מצודת דוד: לומר להם כמצות המלך אתם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹוקֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל

וְיָשֹׁב, מצודת דוד: אז ישוב גם הוא אֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת, מצודת דוד:  לעזור לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר, מצודת דוד: כי העבר ירדנים כבר גלו מארצם ע"י אשור.

 ז וְאַל תִּהְיוּ כַּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאֲחֵיכֶם, רש"י: וא"ת עדיין בוטחים אנו שיעלה מעלינו מלך אשור, אל תהיו כאבותיכם, בכל דור ודור שהיה לפניכם, ומה אירע להם כשעזבו את ה' וימעלו בו, ויתנם לשמה כאשר ראיתם.

אֲשֶׁר מָעֲלוּ בַּה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּתְּנֵם לְשַׁמָּה, מצודת ציון: לתימהון, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים.

ח עַתָּה אַל תַּקְשׁוּ עָרְפְּכֶם, מצודת ציון: לשון מליצה כאלו נתקשה העורף עד שאי אפשר לסובב הפנים מול ה', ואמר: מעתה אל תקשו והחזירו פניכם אל ה'. 

כַּאֲבוֹתֵיכֶם, רש"י: בשובכם לה', אחיכם ובניכם יהיו לרחמים לפני שוביהם, וישובו לארץ זאת אפילו אותן שגלו כבר והוליכו את בניהם ובנותיהם בשבי,

אך אם תשובו אליו, יתנם לרחמים לפני שוביהם וישיבם לארץ זאת, כי חנון ורחום ה' אלוקיכם

תְּנוּ יָד לַה', מצודת דוד: תקעו כף להתחייב, וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם וְעִבְדוּ אֶת ה אֱלֹוקֵיכֶם וְיָשֹׁב מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ

ט כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל ה' אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם, מצודת דוד: אשר בגולה, ה' ייתן אותם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם וְלָשׁוּב לָאָרֶץ הַזֹּאת  כִּי חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֱלֹוקֵיכֶם וְלֹא יָסִיר פָּנִים מִכֶּם אִם תָּשׁוּבוּ אֵלָיו. 

י וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם.

  יא אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם, מצודת דוד: אמנם שחקו על הרצי,ם אך היו אנשים מהם שנכנעו ובאו.

  יב גַּם בִּיהוּדָה הָיְתָה יַד הָאֱלֹוקִים, מצודת ציון: כוח האלוקים, לָתֵת לָהֶם לֵב אֶחָד מצודת דוד: = הסכמה אחת,  לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים בִּדְבַר ה', מצודת דוד: בדבר שהוא מצוות ה'.

 יג וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד

  יד וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת,

מצודת דוד: מזבחות להקטרת קטורת לעבודת גלולים. רש"י: מקום שבו כהנים ולוים היו מקטרים לע"ז, הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן

טו וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ, מצודת ציון: התבישו,  

רש"י: שהתעכבו להתקדש, ולכן עכבו כ"כ מלבוא עד עתה. כי לא יכלו להאמין בדבר קודם, לפי שהזניחן אחז מכהן, וכך היו אומרים: אפשר אתמול עבד אחז עבודת כוכבים ובנו יחזקיהו בשנה ראשונה, בחדש הראשון יאמר לכוהנים וללוים לעבוד לאל אחד לבד, ויצטרך לנו? ולכן התעצלו והתרשלו מלבוא, וגם שאר יהודה הזניח אחז וכשחקרו והבינו שהכול לשם שמים, נִכְלְמוּ, ובאו ויתקדשו כולם.

וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת מצודת דוד: לרצות את ה' על שאיחרו לקדש בֵּית ה'.

טז וַיַּעַמְדוּ עַל עָמְדָם, מצודת דוד: לפי שאמר: הכוהנים זרקו את הדם מיד הלויים, לכן אמר שהלויים עמדו על מקום עמדם ולא הוליכו את הדם כי ההולכה תחשב לעבודה והם זרים, וז"ש כְּמִשְׁפָּטָם כְּתוֹרַת מֹשֶׁה, שאסר עליהם העבודה.

כְּמִשְׁפָּטָם כְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹוקִים הַכֹּהֲנִים זֹרְקִים, רש"י: כי מקבלה ואילך מצות כהונה, ואל תתמה למה לא שחטו בעלים עצמם, לפי שכתוב בסמוך, כי רבים בקהל לא התקדשו והלויים שחטו פסחיהם,

אֶת הַדָּם מִיַּד הַלְוִיִּם, מצודת דוד: כי הכוהנים קבלו דם והוליכו אל המזבח והושיבו המזרקות ע"י הלויים להיות מוכן לזריקה.

יז כִּי רַבַּת בַּקָּהָל, מצודת דוד: מדוע לא שחטו הבעלים את פסחיהם, ואמר כי רבים לא התקדשו, ולא הותרו לבוא לעזרה, ולזה היו הלויים ממונים על שחיטת הפסחים לשחוט בעבור מי שלא היה טהור.

אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכֹל לֹא טָהוֹר, רש"י: שהי' לוי במקומו לְהַקְדִּישׁ לַה', מצודת דוד: לעשות עצמו ההקדש ושחיטת הפסח.

  יח כִּי מַרְבִּית הָעָם מצודת ציון: רוב העם, רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן מצודת דוד: פרש שהיו מרבית העם, ואמר שהיו מאפרים וגו'

לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח מצודת דוד: אם לא הטהרו, איך אכלו הפסח, אלא אכלו את הפסח בְּלֹא כַכָּתוּב, רש"י: אכלו את הפסח שלא כהלכה, בטומאה.

 כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם מצודת דוד: בשל עוון זה התפלל יחזקיה עליהם לֵאמֹר: ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד.

מצודת דוד: זה מקרא קצר, ומובן מאליו שעשו שלא כהוגן, כי אי אפשר להעמיד אחרים במקומם, ואין הפסח נאכל אלא למנוייו, אך הואיל והיה אפשר בלוויים לא באו בטומאה לעזרה.

יט כָּל לְבָבוֹ הֵכִין, מצודת דוד: פה חזר ליחזקיהו. לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹוקִים ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ.  מצודת דוד: בשלו נאכלו הפסחים בלא טהרה, מ"מ הכנת לבבו הייתה לה', והוראת שעה הייתה.

רש"י: בברייתא דר' אליעזר.. בכל מקום שאתה מוצא דברי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה עשה אזנך כאפרכסת, שנאמר :משלי ב להקשיב אזנך לתבונה.

מ 32 מדות שאגדה נדרשת, זה אחד מהם, ה' הטוב יכפר בעד מי שלבבו הכין לדרוש האלוקים לעשות פסחו להקריב קרבנו.

 אע"פ שלא עשו בטוהרת הקדש כי לא טהרו, ויהודה כולם נטהרו כי היו קרובים לירושלים ויכלו לטהר, אבל רבים מאפרים ומנשה יששכר זבולון אין להם כ"כ פשע בדבר, כי היו רחוקים ולא יכלו לאחר עד שיתקדשו, לכן באו לא טהורים.

כ וַיִּשְׁמַע ה' מצודת דוד: לכן שמע ה' לתפלתו וכפר על העוון הזה,

אֶל יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא מצודת ציון: כיפר, כי החטא הוא חולי הנפש, והכפרה תחשב לרפואה, אֶת הָעָם,

כא וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם, מצודת דוד: קורבנות קבועים,

אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וּמְהַלְלִים לַה יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז = רש"י: בחצוצרות, מצודת דוד: כלים חזקים וחשובים, לַה'.

  כב וַיְדַבֵּר יְחִזְקִיָּהוּ עַל לֵב, כָּל הַלְוִיִּם הַמַּשְׂכִּילִים, מצודת דוד: דברים מקובלים, להכניס בליבם אהבת ה'.

שֵׂכֶל טוֹב לַה', מצודת דוד: בעבודת ה', רש"י: לעניין שירה.. ודיבר חזקיהו על לבם תנחומים ודברים טובים לחזקם, כדי שיחזקו אף הם בשיר שכל טוב לה'.

וַיֹּאכְלוּ אֶת הַמּוֹעֵד, מצודת דוד: את זבחי המועד. מקרא קצר.

שִׁבְעַת הַיָּמִים מְזַבְּחִים מצודת דוד: היו מזבחים, זִבְחֵי שְׁלָמִים וּמִתְוַדִּים מצודת דוד: על שלמי התודה הבאים להודות על הנסים, לַה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, רש"י: שהזבח זבח תודה והודו לה' על הנס שעשה להם.

כג וַיִּוָּעֲצוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, רש"י: ככתוב: וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה, מצודת דוד: לשמוח ולזבוח לה' מלבד 7 ימי חג המצות.

כד כִּי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, מצודת דוד: מאין היה להם בשר לכל העם לאכול ולשמוח בכל הימים הללו? כי המלך והשרים תרמו לקהל פרים וכבשים וכהנים רבים הטהרו והקריבו שלמים והקהל אכל את הבשר. הֵרִים, מצודת ציון: הפריש.

לַקָּהָל אֶלֶף פָּרִים, וְשִׁבְעַת אֲלָפִים צֹאן  וְהַשָּׂרִים הֵרִימוּ לַקָּהָל פָּרִים אֶלֶף וְצֹאן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וַיִּתְקַדְּשׁוּ כֹהֲנִים לָרֹב,

רש"י: המלך והשרים אכלו יחד והעם שמחו.

  כה וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים מצודת דוד: שהתגיירו מן האומות, הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה,

כו וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם  כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם, רש"י: עם רב יותר בא לרגל לירושלים בימי שלמה, אבל שמחה גדולה כזאת לא הייתה בירושלים מימי שלמה.

אבל אחרי שכל ימי אחז ומלכי יהודה הרשעים לא עלו לרגל ועתה הורשו לעלות לירושלים, שמחו שמחה גדולה, ולפי שזה כמה שנים לא עלו לירושלים, קטן בעיניהם 7 ימי חג, והוסיפו עוד 7 ימים לשמוח בהם ושמחו שמחה גדולה.

   כז וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם,

רש"י: אם תרצה לומר: בירכם בזה שבקשו לשוב מארץ שוביהם, וישמע ה' בקולם וישיבום… וכן כתוב למעלה (ב' ל') וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם,

וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם מצודת דוד: ה' שמע בקולם והסכים לתפילתם.  וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן, מצודת ציון: מדור, קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם.