פרק לו (פרק אחרון) בדברי הימים ב

דברי הימים ב' פרק ל"ו סיכם את ימי המלוכה האחרונים ביהודה, עד חורבן בית המקדש ועד הצהרת כורש. הפרק מתאר שרשרת מלכים חלשים: יהואחז, יהויקים, יהויכין, וצדקיהו, שהוכרעו ע"י מצרים ובבל. ואז צדקיהו מרד, מה שהוביל לחורבן ירושלים והמקדש, גלות בבל, ולבסוף סיפר על תחילת שיבת ציון.

סוף המלוכה: לאחר מות יאשיהו, יהודה הפכה לבת חסות. פרעה נכה המליך את יהואחז, ואת יהויקים.

מלכים אלו עשו הרע בעיני ה', ולא נכנעו לנביאים (כמו ירמיהו).

פרק לו דברי הימים ב א וַיִּקְחוּ, מלבי"ם: מועתק ממלכים כ"ג ל. עַם הָאָרֶץ

אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּמְלִיכֻהוּ תַחַת אָבִיו רש"י: אע"פ שהיה יהויקים אחיו גדול ממנו ב: כ"א חדשים, בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

ב בֶּן שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

ג וַיְסִירֵהוּ רד"ק: אסרהו (שם) והסירו מהמלוכה, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, רש"י: מבואר בספר מלכים: (שם) ויאסרוהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת. רלב"ג: זה התבאר בספר מלכים כי מלך מצרים כבר שם אותו במאסר (שם כ"ג ל"ג).

בִּירוּשָׁלָ‍ִם, רש"י: ממלוך בירושלים. וַיַּעֲנֹשׁ מצודת דוד: על שהמליכו את יהואחז לפני יהויקים אחיו הגדול ממנו, אשר לו משפט המלוכה.

אֶת הָאָרֶץ רש"י: הטיל מיסים כ דברים כ"ב,  וענשו אותו, ב: מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב.

ד וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת אֶלְיָקִים אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים, רש"י: כך דרך מלכים ושרים שמכנים למשרתיהם שם שהם רוצים, כ: בראשית מ"א ויקרא פרעה שם יוסף… והכל כדי להודיע שהוא מושל בו ומכנהו כרצונו.

 למה קרא שמו יהויקים? למעלה מפורש כי לאחר שהרג פרעה את יאשיהו המליך מלך והענישו במס עובד, וְאֶת יוֹאָחָז אָחִיו לָקַח נְכוֹ וַיְבִיאֵהוּ מִצְרָיְמָה.

ה בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹוקָיו.

ו עָלָיו עָלָה מלבי"ם: במלכים ובתחילת ספר דניאל. נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל,

רש"י: כי לא יכל פרעה לצאת מארצו, ככתוב (במלכים ב' כד) ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו, כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר למלך מצרים. ניצח בשנה 4 בכרכמיש על נהר פרת ככתוב בירמיהו מה

וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, מצודת דוד: קשרו בשלשלאות של נחושת להוליכו לבבל ומת בדרך כמ"ש בירמיהו.

 רלב"ג: זה קרה בשנה הראשונה לנבוכדנצר ובשנת 3 למלכות יהויקים ככתוב בספר דניאל א' א' וידמה שלא הביא את יהויקים לבבל, אך קבל עליו לעבוד אותו.

הטיל עליו מס והניחו לשוב למלכותו, ואחר כן עבד אותו 3 שנים ושב למרוד בו כמו שבארנו בספר דניאל. והנה כאשר אסר אותו בראשונה להוליכו בבלה הביא מכלי בית ה' לבבל ויתנם בהיכלו בבבל כמו שכתוב בראש ספר דניאל.

לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה. רש"י: ולא הוליכו לאשור כי מת בדרך והשליך נבלתו. כן ניבא: ירמיהו כ"ב קבורת חמור יקבר… והיכן קבורת חמור? במעי הכלב!

במלכים ב כד: וישכב יהויקים עם אבותיו ולא כתב: ויקברהו.

רד"ק: ולא הוליכו בבלה. כי בדרך מת; ועליו נאמר "קבורת חמור יקבר סחוב והשלך" וגו' (יר' כב,יט). וכתוב בדניאל: ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלוקים ויביאם ארץ שנער, (דנ' א,ב)! אם כן הוליכו לבבל עם הכלים, ואחר כן השיבו לירושלם. כי 11 שנה מלך (לעיל פס' ה), ואחר כן חזר ומרד בסוף ימיו;

ותפשוהו הגדודים שם (מ"ב כד,א-ב), ומת בדרך בידם כמו שאמר: סחוב והשלך. 

להוליכו: כמו "להרגו בערמה" (שמ' כא,יד): והרגו!

ז וּמִכְּלֵי בֵּית ה' רש"י: מקצת כלי בית ה'. ועל זה התנבא: ירמיהו כו כי כה אמר ה' צבאות אלוקי ישראל על הכלים הנותרים… ומקשה בסדר עולם בשנת 3 למלכות יהויקים מלך יהודה, וייתן ה' בידו. וכאן מוכיח שהיה בי"א למלכות ומה ת"ל בשנת 3 למרדו? שנאמר: במלכים ב כד ויהי לו יהויקים עבד 3 שנים, וישב וימרוד בו 3 שנים ובשנת 3 למרדו, עלה עליו והוא שנת 8 לנבוכדנאצר, שאמר שנה 1 כבש נינוה. 2 כבש יהויקים. ו 3 שנים מרד בו. והוא לא מלך כי אם בשנת 4 ליהויקים שנאמר: ירמיהו כ"ה בשנת 4 ליהויקים בן יאשיהו, היא שנה 1 לנבוכדראצר.

הֵבִיא נְבוּכַדְנֶאצַּר לְבָבֶל וַיִּתְּנֵם בְּהֵיכָלוֹ מלבי"ם: בהיכל עבודה זרה שלו כנזכר בדניאל, בְּבָבֶל, מצודת דוד: בארמון שהיה לו בבבל.

ח וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו, רש"י: שבא על אימו. אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו רש"י: כתובת קעקע, מצודת דוד: תועבותיו שבסתר, אשר נתגלו לאחר זמן.

מלבי"ם: כל מה שמצאו בספרים מספוריו הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

וִיהוּדָה רד"ק: זה ספר ירמיהו; ושם סיפר תועבותיו בפרשת "הוי בונה ביתו" (יר' כב,יג). כי בספר מלכים לא כתוב מתועבותיו, אלא סתם: "ויעש הרע בעיני ה'" (מ"ב כג,לז). וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

ט בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים רד"ק: בן 8 שנים יהויכין. ובספר מלכים כת' "בן 18 שנה" (מ"ב כד,ח)! אפשר כי יהויקים אביו המליכו בשנה ראשונה שמלך, שימלוך תחתיו אחריו. והיה אז בן 8 שנים, ועתה כשמלך אחר אביו – בן 18.

 מלבי"ם: במלכים כתוב בן שמונה עשרה, וכבר ביארתי שם שפרעה השליכו בעת שהמליך את יהויקים, וזה השמיענו עזרא.

יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ, מצודת דוד: ובמלכים ב': בן 18 שנה, ואולי יהויקים אביו המליכו בחייו 10 שנים, על כי ראה אשר עם הארץ המליכו לפניו את אחיו הקטן ממנו וחשש פן לאחר מותו ימליכו הקטן לפני הגדול, לזה המליכו בחייו, ואמר פה: עת מלכו בחיי אביו, ובמלכים ב': עת מלכו לאחר מות אביו.

 וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם רלב"ג: בספר מלכים הזכיר רק את החדשים ולא דקדק ב 10 הימים הנוספים.

וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', מצודת דוד: משמלך לאחר מות אביו ובמלכים ב' לא חש לכתוב עוד 10 ימים.

י וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, רש"י: לגלות יהויקים, מצודת דוד: לעת שבא השמש לנקודה עצמה שהייתה כאשר שלח גדודיו על יהויקים, אז שלח על יהויכין בנו, (אך כבוש יהויקים והמלכת יהויכין וכיבושו והמלכת צדקיה היה הכל בשנה אחת).

שָׁלַח, מלבי"ם: תחלה שלח חיילותיו ואח"כ בא בעצמו, ויביאהו כנזכר שם, הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר

וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה מצודת דוד: במלכים ב': יצא אליו מעצמו להימסר בידו.

עִם כְּלֵי חֶמְדַּת מצודת דוד: כלים חמודים של בֵּית ה', רש"י: דברים חמודים, אותם לקח והשאר הניח עד גלות צדקיהו אז לקח הכל עמו.

וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו מצודת דוד: לפי שנאמר למעלה שאחר יהויקים מלך יהויכין בנו, אמר כאן שחזר והמליך את צדקיהו אחיו של יהויקים.

רד"ק: לא היה אחיו. אלא דודו היה, כמו שכת' בתחילת ספר זה ביחוס (דה"א ג,טו-טז) ובספר מלכים (מ"ב כד,יז); אלא שקרובים יקראו "אחים", כמו: כי אנשים אחים אנחנו" (בר' יג,ח), "את לוט אחיו" (בר' יד,טז) – והיה באמת בן אחיו (בר' יב,ה).

עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם. רש"י: אח יהויקים וכן (במלכים ב' כ"ד) ויימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו, דודו של יהויכין, ויסב את שמו לצדקיהו.

יא בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

יב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹוקָיו, רש"י: מה הרע? שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא מפי ה'.

ככתוב: ירמיהו ל"ח ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כה אמר ה' אלוקי צבאות אלוקי ישראל אם יצא תצא.. וחוץ מחטא זה לא חטא, ועבר על שבועת נבוכדנאצר, אבל בתועבותיו והנמצא עליו, על יהויקים, לא הרע לעשות. מפי ר' אליעזר ב"ר משלם זצ"ל.

 לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי ה', רלב"ג: כבר נזכרו דברי ירמיהו ל"ז ל"ח. מצודת דוד: שניבא לו מפי ה'.

צדקיהו מרד בנבוכדנאצר מלך בבל, מה שהוביל להרס ירושלים, שריפת בית המקדש, ולקיחת הכלים והעם בשבי לבבל. החורבן בא כעונש על חטאי העם והכעסת ה', ושביתת הארץ נועדה למלא את שנות השמיטה שלא נשמרו.

יג וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ מצודת דוד: להיות לו לעבד.

בֵּאלֹוקִים.

רש"י: וכל הפרשה נאמרה על יהויכין וצדקיהו (שם) וייקח מלכה ושריה ויבא אותם אליו בבלה, זה יהויכין וסיעתו. (שם) וייקח מזרע המלוכה ויכרות אתו ברית, זה צדקיהו!

וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ מצודת דוד: ענין מליצה, כאלו נתקשה ערפו עד שלא  יכל לסבב פניו אל ה'.

וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ, מצודת ציון:חיזק. מִשּׁוּב אֶל ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל.

יד גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים רש"י: שהיה להם להורות לישראל, ככתוב : דברים כ"ד ככל אשר יורו אתכם הכוהנים הלווים ולא כהנים הדיוטים למחות, אלא שרי הכוהנים שהיכולת בידם למחות ולא מיחו.

וְהָעָם הִרְבּוּ לִמְעָל מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית ה', רש"י: בשיקוציהם, אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלָ‍ִם, רש"י: לשכן שמו שם לעולם.

טו וַיִּשְׁלַח מצודת דוד: שלח דבריו עליהם, ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיהֶם,

רש"י: זה צדוק הדין, שלא תאמר: לא התרה בהם לשוב מדרכיהן הרעות… לכך נאמר וישלח ה' אלוקי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו והתרה בהם לשוב מרעתם, ולא פעם אחת בשנה או בחודש אלא בכל יום ויום הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ.

 עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ מצודת דוד: שלח בהשכמה ר"ל בזריזות. כִּי חָמַל מצודת דוד: חשב אולי ישובו ולא יאבדו והבית לא יחרב, עַל עַמּוֹ, רש"י:  ולא חפץ במותם.

וְעַל מְעוֹנו, מצודת ציון = מדורו, כמו השקיפה ממעון קדשך :דברים כו. רש"י: על בית המקדש שאפילו מלך בשר ודם חומל על עמו ועל בית מדורו מלהחריבם.

עד לאין מרפא. כל כך הרבו לפשוע עד שנמנעה מהם התשובה, שהיא המרפא.

טז וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים, רש"י: בשלוחי הקדוש ברוך הוא.מצודת ציון: ענין לעג. והייתי בעיניו כמתעתע בראשית כז. רד"ק: כמו: מלעיגים ומִתַּעְתְּעִים.

בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹוקִים מצודת ציון: בשלוחיו, רד"ק: הם הנביאים, שלוחי המקום יתברך.

 וּבוֹזִים דְּבָרָיו רש"י: של ה' שוודאי הדין עמו, שאף שלוחי בשר ודם אין מבזים אותם.

ויראים לעבור על צוויו בין לרע בין לטוב, ועמו בזו דבריו והעליבו ותעתעו בנביאיו כל כך … וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו, מצודת דוד: הנביאים תועים מדרך הישר,

עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא, מצודת דוד: עד שלא רצה לכפר עוד, ועל שהחטא הוא חולי הנפש.

יז וַיַּעַל עֲלֵיהֶם מצודת דוד: העיר לב מלך כשדים לעלות עליהם, אֶת מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים, רש"י: כי הם אומה שפלה שנאמר: ישעיהו כג הן כשדים לא היה וכאן נתקיים דברים ל"ב הם קנאוני בלא אל וגו' עד בגוי נבל אכעיסם.

 וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם רש"י: הושב להם גמולם, ככתוב פסוק י"ד ויטמאו את בית ה', ונתקיים מה שאמר יחזקאל ט והכו אל תחוס עיניכם וגו' עד צאו ויצאו והכו בעיר.

וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ רש"י: מה שאין כן מנהג אנשי חיילים כשמנצחים והורגים אנשי המלחמה, אבל על זקן בחור ובתולה חומלים ומתמלאים רחמים. וגם נתקיימה נבואות משה רבינו: דברים לב מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור וגו'… מצודת ציון = וישיש, והוא רב הימים מאד.

הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ. מצודת דוד: ה' מסר בידו את הכל.

יח וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹוקִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים, רש"י: שנותרו מגלות יהויקים ויכניה. וְאֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל.

יט וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹוקִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית, מצודת דוד: שברו וקלקלו להשחית אותם

כ וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב, מצודת דוד: מי שנשארו מהחרב, הגלה אֶל בָּבֶל

וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים, רד"ק: לו ולבניו. לבנו ולבן בנו.

עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס, רלב"ג: אז סרה עבדותם ולא היו עבדים לו. בניו: אויל מרודך בנו ובלשאצר בן בנו, כמו שאמר הנביא: ועבדו אותו ואת בנו ואת בן בנו.

 מצודת דוד: עד שכבש מלך פרס את בבל ומלך בה.

רש"י: ולמה עד מלכות פרס? כי עד אותו הזמן לא התפייסה הארץ על שבתותיה. וזה שכתוב: ויקרא כו כל ימי השמה תשבות.

רד"ק: עד 52 שנה מיום שגלו, עד רצתה הארץ את שבתותיה (להלן פס' כא); כי לא הייתה הפקידה שלמה עד שנת 2 לדריוש בן אחשורוש, שמלאו לחרבות ירושלם 70 שנה (דנ' ט,ב).

כא לְמַלֹּאות מצודת ציון: = להשלים, דְּבַר ה',

מצודת דוד: מספר הימים ההם היה בכדי להשלים דבר ה' אשר היה בפי ירמיהו שיהיו בגולה עד שתתרצה הארץ תתפייס על שלא שבתה מעבודה בשנות השמיטות ויובלות כי בעודם עליה לא קיימו השמטות והיובלות כתקנן.

בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ, מצודת ציון: = רצוי ופיוס,  אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ מצודת ציון: = בטול עבודה.

רלב"ג: כי כ 50 שנה עמדו תחת עבדותו, וזה כי בשנת 19 לנבוכדנצר חרבה ירושלים ונשארו למלכותו כ 51 שנה, והנה שבתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה, שבתה תחת שלא שבתה שבתותיה בהיות ישראל בה.

כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה מצודת ציון: בטלה ונחה מהעבודה. מצודת דוד: בזה התפייסה: כי תמורות השמטות והיובלות שבתה מעבודה כל הימים שהייתה שממה מאנשיה ואין עובר בה, כשהיו בגלות. 

לְמַלֹּאות מלבי"ם: שהיה 1 למלאת דבר ה' מפי ירמיה, שלחשבון זה כלה 70 שנה בימי כורש שאז שלמו 70 שנה מגלות ראשונה, והיו צריכים להיות עוד בגלות עד רצתה הארץ את שבתותיה, וזה לא נשלם עד ימי דריוש האחרון, שנשלמו 70 שנה מחורבן הבית, לכן הייתה פקידה בשנה 1 לכורש ובזה נתמלאו דברי ירמיה.

ואח"ס בטל הבניין עד שתים לדריוש, ובזה נתקיים, עד רצתה הארץ את שבתותיה.

 שִׁבְעִים שָׁנָה,

רש"י: של שמיטה ויובל שבטלו ישראל בארץ וכנגדן גלו 70 שנה, אותן 70 שבתה הארץ שהכעיסו ישראל בארצם 430 שנה מהם 390 משנכנסו לארץ, עד שגלו ממנה עשרת השבטים.

 ואתה מוצא אותם: 243 משמלך ירבעם עד שהגלה הושע בן אלה, ובימי שפוט השופטים שהכעיסו 111 שנה והשאר סתומים.

הרי 70 שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום, לכן גלו 70 שנה… וכאן מסיים דברי הימים לפי שאמר למלאות 70 שנה הוצרך לומר כאן פסוקים אלו ושל עזרא (תחלתו) להודיענו כשכלו אותן 70 שנה איך חזר הגלגל שחזרו לארצם.

מצודת דוד: להשלים 70 שנה של שממון מול 70 שנה של שמטות ויובלות שבטלו.

הפרק מסתיים בסיום של תקווה. כורש מלך פרס כבש את בבל והכריז על מתן רשות ליהודים לשוב לירושלים ולבנות את בית המקדש.

מתממשת נבואת ירמיהו. 

כב וּבִשְׁנַת אַחַת, מצודת דוד: בשנה הראשונה, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס רלב"ג: זה 70 שנה מהגלות הראשונה, כאומרו: כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל 70 שנה אפקד אתכם (ירמיה כ"ט י') וירצה בזה למלאות 70 שנה מעת שהתעוררו כשדים כנגד מלך יהודה וכבר נשלם זה בשנת אחת לכורש כמו שזכרנו בראש ספר עזרא אשר נכתבו שם שני אלו הפסוקים האחרונים וידמה כי לזה נמשך ספר עזרא ושזה הספר וספר עזרא כתבם יחד איש אחד כי הלשונות דומות.

לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ מצודת דוד: לעת כלה הזמן אשר דבר ה' בפי ירמיהו, והוא בכלות 70 שנה מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה, וכאשר פרשנו בדניאל.

 הֵעִיר ה' מצודת ציון: = התעוררות, אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ, רש"י: את רצון מֶלֶךְ פָּרַס

 וַיַּעֲבֶר קוֹל, רש"י: כרוז הכריז, מצודת ציון: ענין הכרזה כ: ויעבירו קול שמות לז.  מצודת דוד: צווה להכריז, בְּכָל מַלְכוּתוֹ, מצודת דוד: בכל מדינות מלכותו.

וְגַם בְּמִכְתָּב, מצודת דוד: שלח דברים אלו במכתב, לֵאמֹר, רש"י: וגם שלח לכל בני מלכותו לאמר: … מצודת דוד: וכה אמר…

רד"ק: העביר כרוז בכל מלכותו, וגם שלח להם כתבים.

כג כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹוקֵי הַשָּׁמַיִם, מצודת דוד: הואיל וה' מסר בידי כל הממלכות א"כ מהראוי לי לעשות מצוותו,

 וְהוּא פָקַד עָלַי, מצודת דוד: צווה עלי. רש"י: והוא צווה עלי ע"י ישעיהו, לבנות לו בית בירושלים שנאמר: ישעיהו מ"ד האומר לכורש.. כה אמר ה' למשיחו לכורש (שם מ"ה) וכבר נאמרה לו נבואה זו של ישעיהו.

הוא צווה. והיכן צווה עליו? אלא שהעיר את רוחו ונתן בליבו לסיים הגלות ולבנות לו בית בירושלם. או צווה על ידי נביא.

וכן התנבא ישעיה: כה אמר ה' למשיחו לכורש .. אנכי העירתיהו בצדק וכל דרכיו אישר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד אמר ה' צבאות, יש' מה,א,יג.

לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, רש"י: ירושלים אשר במדינות יהודה, מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ, מצודת דוד: כי דברים אלו צווה להכריז, ושלח בין האומות ולכן אמר מי הנמצא בכם מעם ה', יהיה ה' עמו ובעזרתו.

ה' אֱלֹוקָיו עִמּוֹ, רש"י כך הכריז במדינות: מי בכל עמו של הקב"ה יבוא לבנות ביתו אשר בירושלים.  וְיָעַל, רש"י: ויהי הקב"ה בעזרו ובעזרתנו. מצודת דוד:  הרשות נתונה ממני לעלות אל ארצם.

 החורבן לא היה רק תוצאה פוליטית, אלא עונש דתי על עבודה זרה ואי-ציות לנביאים.

אך הספר לא מסתיים בחורבן, אלא במתן רשות לבנייה מחדש של בית המקדש בירושלים, דבר המבטא את הנצחיות של עם ישראל והקשר לארצו. 

חזק חזק ונתחזק!