פרק לה בדברי הימים ב

פרק לה דברי הימים ב א  וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלַ‍ִים פֶּסַח לַ ה', רש"י: לפי שכל מלכי יהודה הרשעים לא עשו פסח כמשפטו, וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, מצודת דוד: כי נאמר קודם שחזקיה עשה פסח בחדש השני, לכן כתב שיאשיה עשה בחדש הראשון כמשפט.

ב וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם, מצודת דוד: כל אחד במשמרת שלו, וַיְחַזְּקֵם מצודת דוד: זרזם והזהרם לעשות עבודת ה',  לַעֲבוֹדַת בֵּית ה'.

ג וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים, מצודת דוד: לכוהנים בני לוי המלמדים בינה לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, לַ ה' תְּנוּ מלבי"ם: הארון לא היה במקומו בימי מלכי ישראל הרשעים כפרש"י, וחז"ל פי' שראה שעתידים לגלות (כפי שאמרה לו חולדה הנביאה) וצווה לגנזו, ושלמה גנז במחילת בית קה"ק, שיהיה בית לארון לגנזו שם בעת הצורך,

וי"ל שהיה מכוון נגד מקומו למעלה בקה"ק וצווה שיתנו אותו שם.

אֶת אֲרוֹן מצודת דוד: רז"ל אמרו שצווה לגנזו במחבוא שעשה שלמה, למען לא יוליכוהו לגולה. ולפי פשוטו, המלכים הרשעים אשר קדמו לו העבירו הארון ממקומו והעמידו תחתיו הפסל, לכן אמר להם להחזירו למקומו.

הַקֹּדֶשׁ, רש"י: בפשט: שהעבירו מנשה ואמון את הארון וישימו תחתיו פסליהם כמוכח לעיל (ב' ל"ג) במנשה: וישם פסל הסמל.. לפיכך צווה יאשיהו להשיבו וליתן הארון אשר בנה שלמה במקומו. ורבותינו אמרו: אמר ללוים לגונזו שם.

בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף, מלבי"ם: כמו שסחבתם במדבר, וכל עבודתכם עתה לעבוד את ה' ואת עמו במקדש.

מצודת דוד: אחרי שתישאו את הארון בכתף להחזירו למקומו, שוב לא יהיה לכם שום עבודת משא בכתף ותהיו פנויים לעבוד את ה' ועמו בקורבנות,

רש"י: טענה אחרת, שאמר להם: אין לכם כל טורח משא בכתף מכל כלי בית ה', שתוכלו לומר משום טורח משא בכתף אין אנו יכולים לעבוד את ה' ועמו, לכן מעתה עבדו את ה' אלוקיכם בשיר, ואת עמו ישראל: לשחוט ולהפשיט פסחיהן כמובא למטה: ושחטו הפסח והתקדשו..

עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹוקֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

ד וְהָכִינוּ מצודת דוד: את עצמכם הכינו כל א' לבית אבותיו כפי אשר התחלקתם ככתוב בכתבי דוד ושלמה,

לְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ.

ה וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ, מצודת דוד: בעזרה.  לִפְלֻגּוֹת, מצודת ציון: לחלקים, כמו בימיו נפלגה.. (בראשית י). רש"י: למחלוקת, לעשות פסח כהלכתו כדבר ה' ביד משה.

מלבי"ם: כל בית אב מישראל, הי"ל כנגדו בית אב מהלויים לעשות עבודתו, ועז"א: והכינו לאחיכם, שכל בית אב מהלויים יכין לבית אב מישראל אשר מולו.

בֵּית הָאָבוֹת מצודת דוד: למחלקות בית האבות כ"א לבדו, לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם,

מצודת דוד: צווה לבני ישראל שכל בית אב יעשה לבדו את הפסח, וַחֲלֻקַּת בֵּית אָב לַלְוִיִּם, מצודת דוד: וכן הלויים יעמדו כל בית אב לבדו.

ו וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח וְהִתְקַדְּשׁוּ, מצודת דוד: טהרו עצמכם,

וְהָכִינוּ לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר ה' בְּיַד מֹשֶׁה, מצודת דוד: זרזו את אחיכם לטהר את עצמם ולעשות הפסחים כדבר ה'.

ז וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ מלבי"ם: הרים פסחים הצריכים לעם ישראל, והשרים הרימו פסחים הצריכים לכוהנים, ושרי הלווים הרימו פסחים הצריכים ללוים.

לִבְנֵי הָעָם, רש"י: תרם,מצודת ציון: הפריש, צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים

הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא רש"י: לכל ישראל הנמצאים, הפריש צאן לפסחים. מצודת דוד: בירושלים,

לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף, רש"י: בין צאן בין כבשים בין עזים,  וּבָקָר, מצודת דוד:  לשלמי חגיגה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ, רש"י: לשלמי חגיגה.

ח וְשָׂרָיו לִנְדָבָה לָעָם מצודת דוד: פרש שהם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם,

הֵרִימוּ חִלְקִיָּה מצודת דוד: השרים חלקיה… ופקידי בית האלוקים נתנו לכוהנים לפסחים וכו'.

וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל נְגִידֵי בֵּית הָאֱלֹוקִים לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת.

ט וְכָנַנְיָהוּ וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְוִיִּם הֵרִימוּ לַלְוִיִּם לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּבָקָר חֲמֵשׁ מֵאוֹת.

י וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה, מצודת דוד: העבודה נעשתה בתקון ובהכנה, וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל עָמְדָם, מצודת דוד: על מקום מעמדם, כל משמר לבדו, וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם מצודת דוד: כפי שנחלקו למשמרות.

כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. מצודת דוד: אשר צווה שתעמוד כל משמרת לבדה.

יא וַיִּשְׁחֲטוּ, מצודת דוד: הלויים שחטו, כי השחיטה כשרה בזרים, הַפָּסַח

מלבי"ם: השחיטה וההפשטה הייתה ע"י הלויים, והזריקה וה"ה הקבלה הייתה על ידי הכוהנים, ועז"א מידם שקבלו בכלי אחר ששחטו בידם.

וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם, מצודת דוד: מיד הלויים כי הכוהנים החזיקו בידם מזרקות עם דם שהיה מוכן לזריקה,

וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים, מצודת דוד: את  עורות הפסחים.

יב וַיָּסִירוּ הָעֹלָה, מצודת דוד: מכל פסח הסירו את העולה ממנו על מזבח, מלבי"ם: החלבים והאימורים העולים לגובה, הסירו כדי לתת בשר הפסח למפלגות לבתי אבות של העם, ולתת האימורים לכוהנים להקריב לה'.

לְתִתָּם מצודת דוד: לתת פסחים לכתות החלוקות מבתי אבות וכו'.

לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַ ה', מצודת דוד: חזר לראשית המקרא, לומר הסירו העולה להקריב לה', כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה.

וְכֵן לַבָּקָר, מצודת דוד: וכן עשו לבקר של שלמי חגיגה, שהסירו תחילה האימורים ואח"ז נתנו הבקר לבעליהם.

יג וַיְבַשְּׁלוּ מלבי"ם: כי היה צאן לפסח ובקר לחגיגה כנ"ל ז' ח' ט', ואת הפסח צלו באש, והחגיגה בשלו במים,

הַפֶּסַח בָּאֵשׁ, מצודת דוד: צלו אותו באש, וזהו כַּמִּשְׁפָּט, רש"י: צלי אש. וְהַקֳּדָשִׁים, מצודת דוד:  בשר השלמים,

בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת, (בסירים) מצודת ציון: בקדרות. וּבַדְּוָדִים מצודת ציון:  מלשון דוד, וּבַצֵּלָחוֹת מצודת ציון:  כעין קדרה,

 וַיָּרִיצוּ, מצודת דוד: הוליכו במרוצה את הבשר לְכָל בְּנֵי  הָעָם, רש"י: הלויים כשהכינו לכל ישראל, אח"כ הכינו הלויים לעצמם ולכוהנים שלא היה להם פנאי להכין קודם.

יד וְאַחַר מצודת דוד: אח"ז הכינו גם לעצמם ולכוהנים כי הם היו עסוקים בהעלאת העולות והאימורים, ולכן הלויים הכינו לעצמם ולכוהנים.

מלבי"ם: הכינו פסחי העם, הכוהנים, ופסחיהם, כי הכוהנים לא יכלו להכין להם כי היו טרודים בהעלות העולה והחלבים, וע"כ הלויים הכינו להם ולכוהנים, וגם הכינו למשוררים ושוערים שאסור להם לסור מעל עבודתם.

הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד לָיְלָה וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן.

טו וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם, מצודת דוד: עמדו על מקומם לשורר, כְּמִצְוַת דָּוִיד, מצודת דוד: בהלל שתקנו דוד ואסף וכו', כי גם הם תקנו מזמורים כמ"ש בס' תהלים, וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן

חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ, רש"י: כל אחד ואחד היה חוזה, וְהַשֹּׁעֲרִים מצודת דוד: שומרי השערים עמדו כ"א בשערו.

לְשַׁעַר וָשָׁעַר אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם, מצודת דוד: לא היה להם צורך לסור מעבודתם להכין פסחיהם כִּי אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם הפנויים מעבודה, הֵכִינוּ לָהֶם.

טז וַתִּכּוֹן, מצודת דוד: הכל היה בתקון רב ובסדר נפלא בין בדבר הפסח בין בדבר העולות.

כָּל עֲבוֹדַת ה' בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח מלבי"ם: הנאכל לישראל. וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח ה' כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ.

יז וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים, מצודת דוד: בירושלים,  

אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת, מצודת דוד: הקורבנות הקבועים בכל יום ועולות ראיה ושלמי חגיגה,  שִׁבְעַת יָמִים.

יח וְלֹא נַעֲשָׂה מלבי"ם: לפי הרי"א: תמיד היו מקריבים בבמות, ולא נעשה כמו עתה שקודם ביערו כל ע"ז ובטלו הבמות, וגם שהתאספו אליו כל ישראל הנמצאים אז בארץ.

פֶסַח כָּמֹהוּ, מצודת דוד: להיות כמוהו בטהרה יתירה ובתקון נפלא, בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: דוד ושלמה שהיו גם מלכי ישראל, לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ,

רש"י: במלכים ב' כ"ג, כתוב כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים, מיום שנחלקו ישראל ל 2 ממלכות שסרו 10 שבטים מעל מלכי יהודה, וישליטו עליהם מלך. כל הימים שהיו ל 2 גוים היו שבט יהודה ובנימין עושים פסח לשם ה' בירושלים, ואלו לשם עבודת אלילים בבית אל ובדן,

 ודבר זה לא אירע בימי השופטים עד שנחלקו ישראל ל 2 משפחות והיה לכל דור רק שופט אחד ואותו השופט הכריחם ללכת בדרך ה', והי' ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם וכל י' שבטים הלכו לשילה ועשו פסח לשם ה'.

 אבל בימי יאשיהו כבר פסקה מלכות י' שבטים, ומשהחזיר ירמיהו י' השבטים לא המליכו עליהם עוד מלך, אלא יאשיהו מלך עליהם ועשו כולם פסח יחד לשם שמים בירושלים. וזה: לא נעשה כפסח הזה לה' בירושלים.

איך יכול להיות שלא עשו פסח כל ימי השופטים, בימי שמואל הרואה ובימי דוד ושלמה? וכך פתר לי רבי אליעזר: ולא נעשה פסח כמוהו מעולם שייתן המלך והשרים בהמות לפסחים די סיפוקם, ובקר לשלמי חגיגה, וצווה ללוים לשלוח לכל איש לפי אכלו,  

וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא, מצודת דוד: הבא מעריו ונמצא עתה בירושלים, וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם.

יט בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה.

כ אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ, מצודת דוד: אשר העמיד את הבית על מכונו ובסיסו בהעמדת המשמרות וכיוצא,

 אֶת הַבַּיִת, עָלָה נְכוֹ, מצודת דוד: פרעה נכו וכן נאמר במ"ב, מצודת ציון: שבור וכן נכה רגלים (ש"ב ד).

מֶלֶךְ מִצְרַיִם, רש"י: אחרי שיאשיהו הכין את הבית, עלה נכו מלך מצרים. הפסוק קובל על שלא נעשה ליאשיהו נס כמו לחזקיהו, שכתוב: אחרי הדברים.. בא סנחריב על חזקיהו ונעשה לו נס,

 לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת, מצודת דוד: סמוך לנהר פרת.

רש"י: המצרים עלו על מלך אשור ופרעה נכו לא יכל לבוא לנהר פרת בלי לעבור בארץ, כי מצרים בדרום הארץ והפרת בצפון א"י, ורצה לעבור דרך א"י.

וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ, רש"י: דרש: וחרב לא תעבור בארצכם. אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם, ולא ידע חטא ליצני הדור אשר אחרי הדלת חטאו, כמפורש במסכת תענית.

כא וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה, מצודת דוד: מה לי עליך ומה לך עלי? וכי אויבים אנחנו זה לזה?

 לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם, מצודת דוד:  היום הזה איני הולך עליך. כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי, מצודת דוד: אל מלחמתי במלך אשור,

מלבי"ם: איני הולך להילחם בך, אלא להילחם עם מלך אשור כמ"ש במלכים.

וֵאלֹוקִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי, מצודת דוד: אולי שמע מפי ירמיה בדבר ה', למהר ללכת על אשור.

מלבי"ם: ה' צווה עלי למהר למלחמה זו, ואין לך לפחד שאתעכב לכבוש גם את ארצך, מאחר שאין מלחמה זו נחוצה לך כי לא באתי עליך.

חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹוקִים אֲשֶׁר עִמִּי מלבי"ם: אני הולך למלחמה זו על ידי דבר ה'.

וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ, מצודת דוד: חדל מהלחם עם אלוקים אשר עמי, וכאומר הלא מפי ר' אני הולך וא"כ הוא עמי, ואם תעכב אותי מללכת, יחשב כאלו תלחם עמו לכן חדל ולא ישחיתך האלוקים. (כב)

כב וְלֹא הֵסֵב מצודת דוד: לא החזיר פניו ממנו. וכדי להילחם בו, שינה בגדי המלוכה ללבוש בגדי מלחמה.

מלבי"ם: התחפש להילחם בו. ומה שאמר שילך דרך ארצו לכרכמיש, הייתה ערמה ממנו שבזה התחפש להסתיר מעשיו שלא ישמר ממנו, ועי"כ יכבשוהו בקל, וע"כ לא הסב פניו ממנו.

ויאשיה לא יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ מצודת ציון: ענין לבישת בגדים שונים מבגדים שרגיל בהם, כמו התחפש ובוא במלחמה (לעיל יח).

וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ, מלבי"ם: מ"ש לא נכו מפי אלוקים שהוא ממהר למלחמה זו, וגם שכלל במ"ש: ואלוקים אמר להבהילני, שצווה לו שימהר דרכו וע"כ הלך דרך ארצו שהיא דרך קצרה כדי שיגיע מהר.

 מִפִּי אֱלֹוקִים, מצודת דוד:  שאמר לו דברי ירמיה מפי אלוקים. רש"י: שאמר לו מפי אלוקים: ישעיהו י"ט וסכסכתי מצרים במצרים,

.. ולא שמע לחוזה לשוב אחורה, כי נגזרה גזירה לסכסך מצרים במצרים, וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ. שמע לתירוץ הזה וחשב שזה ערמה מאתו.

כג וַיֹּרוּ מצודת ציון: וישליכו, הַיֹּרִים, מצודת דוד: היורים בקשת ירו בו חצים. מצודת ציון: ברובה קשת.

לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי, העבירו אותי מהמרכבה ההיא, כי נעשיתי חולה מאוד וקשה לי לרכוב בה,  כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד.

כד וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה רש"י:  כי דרך המלך לרכוב ב 2 מרכבות, הראשונה עיקר, ואם יצטרך ישב בשנייה.

בראשונה יצא לפניהם, וכשחלה הרכיבוהו ברכב המשנה.

מצודת דוד: השנייה ההולכת אצל מרכבתו הנוחה יותר לרכוב בה.

אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלַ‍ִים וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִים מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ.

כה וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת, מצודת דוד: המשוררים והמשוררות, וכאשר המשורר שר בשמחה נקרא משורר, וגם בדבר קינה ויללה נקרא משורר, כי תוכן א' להם בדבר הרמת הקול ובהכרעת הנעימה.

בְּקִינוֹתֵיהֶם, מצודת דוד: בעת שקוננו קינה, קוננו על זיכרון מות יאשיהו וקוננו גם עליו. רש"י: לשון שירה, כי גם שירה וקינה בקול אחד נאמרים עליו.

יומו של יאשיהו שמת בן 39, בחצי ימיו, שכתוב תהלים צ  ימי שנותינו בהם 70 שנה … וזה שאמר ויאמרו כל השרים ושרות בקינותיהם וכל יהודה וירושלים מתאבלים עליו,

עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק, מצודת דוד: קבעו בחוק להזכיר מות יאשיהו בקינותיהם.

עַל יִשְׂרָאֵל, רש"י: כשמזדמן להם צער ובכי והם מקוננים ובוכים על מאורע, מזכירים צער זה. ב 9 באב מזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו.

 וְהִנָּם כְּתוּבִים, קינות יאשיהו, עַל הַקִּינוֹת, רש"י: על ספר הקינות. מצודת דוד:  בספר איכה.

כו וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו, מצודת דוד:  החסדים אשר עשה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת ה', רש"י: מלכים ב' כ"ג כתיב וכמוהו לא היה לפניו מלך וזהו שאמר כאן הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה

כז וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.