רש"י תאר איך יאשיהו המלך טיהר את ירושלים וערי יהודה מעבודת אלילים, וגם הסיר והרס את הבמות והאשרים והפַּסְלִים שעשו מנשה ואמון, פרק ל"ג.
חידוש חג הפסח ע"י יאשיהו נעשה מתוך ציות לדברי התורה וחיזוק ישראל.
יש קשר בין מעשי יאשיהו למעשי אביו יחזקיהו (שגם הוא טיהר את המקדש) ולמעשי אבותיו הרעים (מנשה ואמון), ויש חשיבות לשינוי שהביא יאשיהו.
פרק לד דברי הימים ב א בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
ב וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול.
ג וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ מצודת דוד: כשהיה בן 8 בתחילת מלכותו, וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר רש"י: אע"פ שהיה נער דרש את ה', אך אם היה בן 30 לא היה עושה, וזו תמיהה שהיה נער ואע"פ כן החל לדרוש.
הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹוקֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם רש"י: מהבמות והאשרות שעשה מנשה, וחדשה אמון בנו כקודם (ב' ל"ג) וישב ויבן את הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו…
מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת.
ד וַיְנַתְּצוּ מצודת דוד: אנשיו נתצו לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים, רש"י: צורות חמה, אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם
רש"י: הושיבו למעלה מהם גבוה כנגד החמה והשתחוו לו. כל זה עשה מנשה ככתוב לעיל (שם) וישתחווה לכל צבא השמים ויעבוד אותו.
גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק מצודת דוד: עשהם דק דק.
וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים את הַזֹּבְחִים לָהֶם, מצודת דוד: לבזותם.
רש"י: כאן נתקיים מה שאמר לירבעם (מלכים א' י"ג) כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך עצמות אדם את כהני הבמות המקטרים.
ה וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים מצודת דוד: כהני עבודת כוכבים שכבר מתו, שָׂרַף עַל מִזְבְּחוֹתָם וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִָם.
ו וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה מצודת דוד: כבר גלו 10 השבטים מ"מ מעט מהם נשארו בארץ
וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי, רש"י: מאותן עוללות שנשתיירו מחרב ומשבי סנחריב.
בהר בְּחַרְבֹתֵיהֶם, מצודת דוד: נתץ מצבותיהם בחרבות של עצמם, והם כלים העשויים לנתץ בהם. סָבִיב. רש"י: לפי שלא היו כי אם מעטים, פחדו לשבת בשפלה, וקבעו בתיהם בהר.
ז וַיְנַתֵּץ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכָל הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם.
ח וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת מצודת דוד: כאשר גמר לטהר הארץ והבית אז שָׁלַח אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר הָעִיר
וְאֵת יוֹאָח בֶּן יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר, רש"י: בכל מקום שכתוב: סופר, כתוב בסמוך: מזכיר, שהיה לכל מלך סופר לכתוב כל מאורע במלכות, טוב או רע, והיה לו מזכיר יושב ליד הסופר ומזכיר כל דבר והסופר כותב על פיו.
מצודת דוד: הממונה על ספר הזיכרונות, לְחַזֵּק אֶת בֵּית ה' אֱלֹוקָיו.
ט וַיָּבֹאוּ אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית אֱלֹוקִים אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם.
י וַיִּתְּנוּ עַל יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה, מצודת דוד: הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה', והם מדריכים את הבונים והאומנים, הפועלים כפי מה שיורו להם.
הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית ה' וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ מצודת דוד: הם יתנו אותו לעושי המלאכה והם ישלמו. עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית ה' לִבְדּוֹק רש"י: לראות, וּלְחַזֵּק הַבָּיִת,
רש"י: שכר הפועלים אשר יתקנו ויחזקו את הבית.
יא וַיִּתְּנוּ, מצודת דוד: פרש מי הם הפועלים: חרשים והם כורתי העצים.
לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים מצודת דוד: = בוני הקירות, לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב מצודת דוד: אבנים חצובים ביושר.
וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת מצודת דוד: מקשרים את הבניין להיות הכל בחבור אחד, וּלְקָרוֹת אֶת הַבָּתִּים מצודת דוד: תקרת המכסה, אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה.
יב וְהָאֲנָשִׁים, מצודת דוד: האומנים הפועלים, עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה בַּמְּלָאכָה וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים לְנַצֵּחַ, רש"י: תמיד לעניין שירה. מצודת דוד: לזרז את העושים במלאכה ולנגוש בהם.
וְהַלְוִיִּם כָּל מֵבִין מצודת דוד: כל מי שהיה בעל בינה בשירה עמד בכלי שיר לשורר בעת הבניה.
בִּכְלֵי שִׁיר, רש"י: מְשֻׁלָּם היה ממונה להורות איך יישאו כי הבין בזה.
יג וְעַל הַסַּבָּלִים מצודת דוד: העמיד ממונים על הסבלים שנשאו משאות לבניין. וּמְנַצְּחִים מצודת דוד: העמיד נוגשים על כל עושי המלאכה בכל מיני עבודות.
לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים, רש"י: לכתוב את הכסף המובא לבית ה' ואיך גבו אותו השוטרים. מצודת דוד: כמות הכסף שנדבו לקדש הבית,
וְשֹׁטְרִים מצודת דוד: הכופים לתת את הכסף שנידב כ"א, וְשׁוֹעֲרִים, מצודת דוד: שומרי שערי המקדש והרואים את מי שבא למלאכה.
יד וּבְהוֹצִיאָם אֶת הַכֶּסֶף מצודת דוד: לצורך הבניין, הַמּוּבָא בֵּית ה' מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַת ה'
בְּיַד מֹשֶׁה, רש"י: = משנה תורה. מצודת דוד: זה שכתב משה בידו.
טו וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית ה' מצודת דוד: יתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמ"ש רז"ל לזה פחדו הכוהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון אשר כתב משה מפי ה' ולקחו הס"ת ההוא והטמינו מפניו, ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה, וכאשר היה הכ"ג מחפש אחר הכסף המובא ואחר בדקי הבית מצאה, וארז"ל שמצאה כשהייתה מגוללת בפרש' תוכחות, והיה התחלת הדף, יולך ה' אותך ואת מלכך.. ועל כי מאז חפשו אחריה ולא מצאוה אמר כמבשר: ספר התורה ההוא מצאתי בבית ה'.
וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ, מצודת דוד: הראה לו הנמצא כתוב בתחילת הדף כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם.
אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן, רש"י: הרי על הסופר לקרוא הכל לפני המלך.
טז וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת הַסֵּפֶר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר, רש"י: השיב למלך שליחותו ששלחו המלך לחזק בית ה' אלוקיו ככתוב קודם: שלח את שפן …
לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר נִתַּן בְּיַד עֲבָדֶיךָ מצודת דוד: כל דבר המוטל עליהם ונתון בידם, הֵם עֹשִׂים.
יז וַיַּתִּיכוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית ה', רש"י: = וייצקו. מצודת דוד: התיכו את הכסף לעשות מטבעות,
וַיִּתְּנוּהוּ עַל יַד הַמֻּפְקָדִים מצודת דוד: הם האומנים הגדולים הקרויים אדריכלים והם נתנו ע"י עושי המלאכה שהם האומנים הפועלים,
וְעַל יַד עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.
יח וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, רש"י: אחר שהשיב המלך דבר משליחותו הגיד לו שליחות חלקיהו הכהן ויקרא את הספר לפניו.
סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן מצודת דוד: נתן לו ספר שמצאו והוא מגולל בדף זה. וַיִּקְרָא בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, מצודת דוד: בדף ההוא.
יט וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, מצודת דוד: בשל החרדה כי גם הוא חשב אותו לאות וסימן.
רש"י: כששמע קוראים הכתוב ב דברים כ"ח. העם המליכו ולא נביא על פי הדבור.
כ וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַבְדּוֹן בֶּן מִיכָה וְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר.
כא לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' מצודת דוד: שאלו בנביאים עלי ועל העם הנמצא פה ועל כל יהודה, בעבור הכתוב בתחילת הדף בספר שנמצא, ונראה שזה אות, שגדלה חמת ה' עלינו.
בַּעֲדִי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר נִתְּכָה בָנוּ, רש"י: החמה היא אש,
עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת מצודת דוד: רצה לעשות כְּכָל הַכָּתוּב בתחילת הדף, עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה
כב וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ מצודת דוד: ושאר השרים אשר שלח המלך, אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה,
רש"י: רבותינו דרשו: כי אישה רחמנית מאיש, לכן לא שלח אל ירמיהו הנביא.
מצודת דוד: ארז"ל מפני שנשים רחמניות הן, הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם, או כי שאר הנביאים לא היו אז בירושלים.
אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תָּקְהַת בֶּן חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים, מצודת דוד: של המלך.
רש"י: או בגדי כהונה או בגדי מלכות.
וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה, מצודת דוד: בין 2 חומות, שזה משנה לעיר.
וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת, מצודת דוד: כדברי המלך.
כג וַתֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, אִמְרוּ לָאִישׁ יש דורשים לגנאי על אשר כינתה את המלך אִישׁ מתוך יהירות, ויש שדרשו לשבח, שאִישׁ במקרא, זה כינוי לאדם חשוב כמו משה רבנו.
אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי, רש"י: ניבאה למלך יהודה השולח אתכם, וקצר נבואת המקום ויושביו, והרחיב בנבואת המלך.
כד כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו מצודת דוד: אות זה לא בא במקרה, כ"א מה' וכאלו אמר הנני מביא רעה .. אֵת כָּל הָאָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה.
כה תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹוקִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְתִתַּךְ חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה.
כו וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם מצודת דוד: זה דבר הנוגע למלך עצמו, לִדְרוֹשׁ בַּ ה',
כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ, מצודת דוד: אף שהגזרה גזורה כאשר שמעת לא תהיה כליל עמם.
כז יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹוקִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה מצודת דוד: בעת ששמעת לדבר אות ה' אשר הוא מה'.
וְעַל יֹשְׁבָיו וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם ה'.
כח הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ מצודת דוד: ולא תקבר בארץ זרה.
בְּשָׁלוֹם, רש"י: והלא נהרג? אלא שלא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה ועל יושביו כלומר חורבן הבית.
מצודת דוד: עם כי מת במלחמה זה יחשב לשלום כי לא ראה ברעה הבאה על ישראל.
וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו הגזרה נדחתה לדור הבא, וַיָּשִׁיבוּ מצודת דוד: חלקיה וחבריו, אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר.
כט וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.
ל וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית ה' וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, מצודת דוד: ספור התוכחות שנאמרו בברית.
רש"י: הרי כל החרדה שחרד המלך על שנמצא כתוב (שם) יולך ה' אותך, וראה שקראה התורה אותה ברית (שם), אלה דברי הברית ולכך אף הוא כרת ברית, וראה כתוב בסמוך אחריו (שם ל"ט) ושמרתם את דברי, ושמרתם אותם, גם ראה יאשיהו כתוב בסמוך אתם נצבים היום כולכם… עד טפכם נשיכם עד לעברך בברית עד כורת עמך היום, אמר אף באותו דוגמא אכרות אף אני ברית ששם כתוב אתם נצבים… אף אני ויעמד כל העם הנמצא בירושלים מקטן ועד גדול, בכל לבבו ובכל נפשו.. אשר מצא שם כתוב: (שם ל') ושבת עד ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך,
הַנִּמְצָא בֵּית ה', מצודת דוד: וזה על כי בספר זה מצאו תוכחות בפתיחתה הכתובה ביד משה מקודשת ומפי ה' וזו סיבה עצומה להחריד את העם לשוב לה'
לא וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ מצודת דוד: במקום המיוחד למלך לעמוד שם,
וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי ה' לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה' וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ
לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית מצודת דוד: דברי התורה הנתונה בברית, הַכְּתוּבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה.
לב וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן מצודת דוד: העמיד כולם בברית,
וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, מאז והלאה עשו כדברי התורה הנתונה בברית, כִּבְרִית אֱלֹוקִים אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיהֶם,
רש"י: כל אותן שכתוב שם אלוקי אבותיהם לפיכך כתיב כאן אלוקי אבותיהם שכרת לאבותם במדבר וכל ברית שלשם על עבודת כוכבים ככתוב (שם כט) ותראו את שקוציהם וגו' עד פונה היום מעם ה' לפיכך ויסר יאשיהו את כל התועבות…
לג וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד מצודת דוד: העביד את כל הנמצא בישראל וחזר ופרש מהי העבודה, ואמר לעבוד את ה'.
אֵת כָּל הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת ה' אֱלֹוקֵיהֶם כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיהֶם
