מנשה הומלך למלך על ידי ה', כשהיה בן 12 בלבד, ומלך 55 שנה.
בניגוד לאביו יחזקיהו, מנשה עשה הרע בעיני ה': וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ב).
מנשה סגד לכוכבי השמיים, החזיר את הבמות, ושם אשרות ופסל בתוך המקדש. הוא גם בנה מזבחות לעבודה זרה בבית המקדש, בנה מזבחות לבעלים ולאשרה, והעביר בניו באש כחלק מעבודת המולך.
הוא גרם ליהודה וליושבי ירושלים לסטות מדרך ה' יותר מהכנענים.
פרק לג א בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ; וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. מלבי"ם: מפה עד פסוק י' זה העתק ממלכים כ"א, במלכים שם פי' מה היה הדבור שדבר ע"י נביאיו.
ב וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבוֹת, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה', מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ג וַיָּשָׁב, וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר נִתַּץ, יְחִזְקִיָּהוּ אָבִיו; וַיָּקֶם מִזְבְּחוֹת לַבְּעָלִים, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרוֹת,
וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם, מצודת ציון: כוכבים ומזלות. וַיַּעֲבֹד אֹתָם.
ד וּבָנָה מִזְבְּחוֹת, בְּבֵית ה' , אֲשֶׁר אָמַר ה', בִּירוּשָׁלִַם יִהְיֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם. רש"י: פסוק זה קובל על מנשה שבנה מזבחות לעכומ"ז בבית שאמר הקב"ה: אני רוצה שישכון שמי שם, וגם: וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלוקים, וגם: ולא אוסיף להסיר את רגל…
ה וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת, לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם, בִּשְׁתֵּי, חַצְרוֹת בֵּית ה', חצר גברים ועזרת נשים. מצודת דוד: עזרת כהנים ועזרת ישראל.
ו וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ, מצודת דוד: זו עבודת המולך, בְּגֵי בֶן הִנֹּם, וְעוֹנֵן מצודת דוד: מעשי כשפים.
וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, רש"י: מלא בו' לפי שהרבה לעשות רע, והוא הוסיף על פסל הסמל אשר עשה, הִרְבָּה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ,
ז וַיָּשֶׂם, אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל,מצודת ציון: סמל הקנאה (יחזקאל ח), רלב"ג: פסל הצלם, אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלֹוקִים,
מצודת דוד: את פסל הסמל שעשה, שם בבית האלוקים.
אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹוקִים אֶל דָּוִיד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ, בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעֵילוֹם, מצודת דוד: כמו לעולם. רד"ק: לעולם. רש"י: = לעולם.
ח וְלֹא אֹסִיף, לְהָסִיר אֶת רֶגֶל יִשְׂרָאֵל, מֵעַל הָאֲדָמָה, רש"י: מוסב על פסוק שלמעלה והכל קובלנה.
אֲשֶׁר הֶעֱמַדְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם, רש"י:הקב"ה אמר: כך אמרתי לדוד ולשלמה: בבית הזה אשים שמי שם לעולם והבטחתים שלא אוסיף להסיר רגל ישראל מעל האדמה…. רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִים,
לְכָל הַתּוֹרָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, בְּיַד מֹשֶׁה, רש"י:ובשל מנשה נסתלקה שכינה ואנו בגלות בשלו.
ט וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה, אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, מצודת ציון: מנשה הוליך אותם בדרך תועה, לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
י וַיְדַבֵּר ה' אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ, מצודת דוד: ע"י הנביאים, וְלֹא הִקְשִׁיבוּ,
ה' ניסה להוכיח את מנשה והעם אך הם לא הקשיבו, ולכן ה' העניש את מנשה והביא עליו את שרי צבא מלך אשור (נרגל, שראצר וסגנו) שהביאו אותו בכבלים לבבל.
כשמנשה היה בצרה גדולה בבבל הוא חזר בו ממעשיו והתפלל לה': וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו (יב).
זעקת תפילתו נענתה. ה' החזיר את מנשה לירושלים למלכותו, ומנשה תיקן את מעשיו, החזיר את עבודת ה': וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת הַסֶּמֶל מִבֵּית ה' וְכׇל הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְּהַר בֵּית ה' וּבִירוּשָׁלָ͏ִם וַיַּשְׁלֵךְ חוּצָה לָעִיר (טו). וחיזק את חומות העיר והשערים.
יא וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם, מלבי"ם: כל הספור עד סוף הפרק הוסיף עזרא על ס' מלכים. אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה, בַּחֹחִים;
מצודת ציון: חֹחִים, כטבעת ששמים בלחי החיה להוליכה בע"כ. מלבי"ם: אלו זיקים שמושכים בם חיות רעות. רלב"ג: בבניינים חזקים שניסה להימלט אליהם.
וַיַּאַסְרֻהוּ, בַּנְחֻשְׁתַּיִם, מצודת ציון: שרשות של נחושת, וַיּוֹלִיכֻהוּ, בָּבֶלָה,
יב וּכְהָצֵר בעת צרה, לוֹ חִלָּה, התפלל לה',מלבי"ם: ויתפלל להסיר קצפו, והתפילה להפיק רצון, אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹוקָיו; וַיִּכָּנַע מְאֹד, מִלִּפְנֵי אֱלֹוקֵי אֲבֹתָיו.
יג וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם, לְמַלְכוּתוֹ; וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹוקִים.
יד וְאַחֲרֵי כֵן בָּנָה חוֹמָה חִיצוֹנָה לְעִיר דָּוִיד מַעְרָבָה,מצודת דוד: ממערב למי הגיחון שבנחל, לְגִיחוֹן,רש"י: אצל נחל גיחון. רד"ק: מעבר החומה היה לגיחון.
מלבי"ם: בצד מערב ירושלים, ושער הדגים, ומצד מזרח, שם היה העופל. בַּנַּחַל,מצודת ציון: בעמק.רש"י: ליד נחל גיחון.
וְלָבוֹא, בְשַׁעַר הַדָּגִים, מצודת דוד: משם משך החומה לשער הדגים ומשם הלך וסבב את העופל ושם שם מגדל,
וְסָבַב לָעֹפֶל,רש"י: וסבב משם וחיזק המגדלים הבנויים בעופל,רד"ק: מקום גבוה שהיה בחומה.
רלב"ג: החומה לעופל הייתה המקום הגבוה יותר סביב ירושלים, והוא הגביה החומה מאד, ושם שרי חיל בכל הערים הבצורות ביהודה, לחזקם מפני האויב.
ונדמה שלא הסיר הגלגולים כי אם מבית ה' ומירושלם, אך לא עבדו ע"ז אחר זה בימיו, לא עם יהודה, ולא הוא, אך בבמות היו מזבחים לשם ה'. ובזה לבד היו חוטאים כי כבר נאסרו הבמות.
וַיַּגְבִּיהֶהָ, מְאֹד, וַיָּשֶׂם שָׂרֵי חַיִל בְּכָל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת, בִּיהוּדָה,
טו וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת הַסֶּמֶל, מִבֵּית ה', וְכָל הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְּהַר בֵּית ה', וּבִירוּשָׁלִָם; וַיַּשְׁלֵךְ, חוּצָה לָעִיר, רש"י: לא שברם ולא גנזם מן העין לכן נכשל בהם בנו, שלקח את הפסלים מהמקום שהשליך אותם אביו.
טז וַיִּבֶן, אֶת מִזְבַּח ה', מצודת דוד: תקנו וחדשו. וַיִּזְבַּח עָלָיו, זִבְחֵי שְׁלָמִים וְתוֹדָה,רש"י: הביא קרבן תודה והודה לקב"ה שהשיבו לירושלים ולמלכותו.
וַיֹּאמֶר, לִיהוּדָה: לַעֲבוֹד אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
יז אֲבָל עוֹד הָעָם, זֹבְחִים בַּבָּמוֹת: רַק לַה' אֱלֹוקֵיהֶם.
סוף מלכות מנשה: תפילת מנשה ופעולותיו מתועדות בספר מלכי יהודה ומלכים כ"א.
יח וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה, וּתְפִלָּתוֹ אֶל אֱלֹהָיו, וְדִבְרֵי הַחֹזִים, הַמְדַבְּרִים אֵלָיו בְּשֵׁם ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּם, עַל דִּבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל,
מצודת דוד: הנם כתובים על דברי הימים של מלכי ישראל
יט וּתְפִלָּתוֹ מלבי"ם: תפילה ראשונה התפלל בעודו במאסר, כתובה בדברי מלכי ישראל, והיא חול. תפילה שהתפלל אח"כ היא קדושה ונמצאת בדברי חוזי, והוא בתהילות (סי' סו) ונכתבו גם חטאיו בפירוט.
וְהֵעָתֶר לוֹ, רש"י: והשיבו על מלכותו, וְכָל חַטָּאתוֹ וּמַעְלוֹ, מצודת דוד: ה' קבל תפלתו.
וְהַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בָהֶם בָּמוֹת וְהֶעֱמִיד הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים, לִפְנֵי הִכָּנְעוֹ הִנָּם כְּתוּבִים, עַל דִּבְרֵי חוֹזָי, מצודת ציון: כן היה שם הנביא. רד"ק: כמו חוזים.
כ וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרֻהוּ בֵּיתוֹ; רד"ק: = בביתו. בגן שהיה לו בבית, והבית הוא כלל לבתים ולגן.
רש"י: בביתו, ובמלכים ב' כ"ח, כתוב: בגן ביתו, ולא זכה להיקבר עם אבותיו.
מלכות אמון פסוקים 21-25 אמון, בן מנשה, ירש המלוכה מאביו והמשיך בדרכי רשע, אך נרצח ע"י עבדיו. יהושע, בן אמון, הוכתר למלך במקומו.
הכתוב סיכם את ימיו של מנשה: וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בֵּיתוֹ…
וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ, תַּחְתָּיו.
בנו של מנשה, אמון, מלך כשהיה בן 22 ומלך שנתיים בלבד. בדומה לאביו, גם הוא עשה הרע בעיני ה': וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו וּלְכׇל הַפְּסִילִים אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו זִבַּח אָמוֹן וַיַּעַבְדֵם.
בניגוד לאביו, אמון לא שב לה': וְלֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי ה' כְּהִכָּנַע מְנַשֶּׁה אָבִיו כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה.
מלכותו הסתיימה במרד. עבדיו רצחו אותו בביתו. עם הארץ הכו את המורדים והמליכו את בנו יאשיהו.
מלבי"ם: בביתו, ושם ויקבר בגן ביתו. ויתר הדברים עד סוף הסימן הועתק ממלכים בתוספת קטנה.
רש"י: כ: בביתו (ובמלכים ב' כ"ח) כתוב: בגן ביתו, לא זכה להיקבר עם אבותיו.
כא בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אָמוֹן בְּמָלְכוֹ; וּשְׁתַּיִם שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
כב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו; וּלְכָל הַפְּסִילִים, אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו זִבַּח אָמוֹן, וַיַּעַבְדֵם.
כג וְלֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי ה', כְּהִכָּנַע מְנַשֶּׁה אָבִיו: כִּי הוּא אָמוֹן, הִרְבָּה אַשְׁמָה, מצודת דוד:ולא שב מדרכיו.
כד וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו, וַיְמִיתֻהוּ בְּבֵיתוֹ.
כה וַיַּכּוּ, עַם הָאָרֶץ, אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים, עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן; וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו.