פרק לב בדברי הימים ב

פרק לב א אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה,מצודת דוד: אחר הדברים הטובים שעשה יחזקיהו לשם ה', בא עליו סנחריב וזה כי בני יהודה הרעו מעשיהם.

רד"ק: חזקיהו ויהודה רצו לשוב לעבודת ה', ובא עליהם סנחריב, כי אע"פ שחזקיהו היה לבו שלם, ביהודה היו דברים רעים, ולא היה לבב כולם שלם עם ה', כמו שאמר ישעיה הנביא בהרבה מהתוכחות שאמר עליהם.

 מלבי"ם: אחרי הדברים, בל נאמר שבא סנחריב עליו בשל חטא, כי בהפך. זה היה בהשגחה שיעשה נס על ידו, וייפול סנחריב על הרי ציון,

בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן מצודת ציון: חנה ושכן שם. עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת

וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו, מצודת ציון: לְבִקְעָם = לשחת ולפתוח החומות. מצודת דוד: חשב לבקעם, להורגם.

רד"ק:וכן עשה, ככתוב במלכים: ויתפשם, וכמוהו: לשכב את בת יעקב, להרגו בערמה והדומים להם.

מלבי"ם: חז"ל אמרו שבקש לעשות לחזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, וביאת סנחריב היה להגדיל שם ישראל ומלכם.

שלח לו 300 מאות ככר, ואחר שקבלם ממנו שלח עליו שנית את רבשקה,

ב וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם.

מלבי"ם: חזקיה ניכנע לפניו כי ראה שסנחריב בא למלחמה על ירושלים והוא רצה להרוויח זמן, ולכן כיפר פניו במנחה למען יעלה מעליו.

  ג וַיִּוָּעַץ מלבי"ם: אחר שנתן שוחד למלך אשור למען ירף ממנו, התיעץ עם שריו שלא יצטרך להיות לו למס, ויעצו לסתום מי המעיינות שחוץ לחומה לבל ימצא האויב הצר על העיר מים לשתות.

עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת מצודת דוד: שלא ימצא מים לשתות וילך לו. אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ, מצודת דוד: לסתמם.

  ד וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל רלב"ג: הגיחון כמו שהזכיר אחרי זה. רד"ק:זה הגיחון שהיה אז מלא ושוטף וסתמו אותו.

הַשּׁוֹטֵף מצודת ציון:  מרוצת המים בחזקה. בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מצודת דוד: מחוץ לירושלים, לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים,

.ה וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה, מלבי"ם: בצפון ירושלים ששם פרץ יואש משער אפרים עד שער הפינה, ושם בנה חומה כפולה ובתוכם מגדלים.

ומבחוץ העלה עוד חומה, הנקראת בנחמיה ג' החומה הרחבה,חיזק המלוא, וגם הכין שלח ומגנים. שלח מובדל מחרב שהיא חדה בראשה ודוקרת ועשויה בתבנית חרב ורומח יחד.

 וַיַּעַל מצודת דוד: הגביה את החומה למעלה, עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה מצודת דוד: מחוץ החומה ההיא בנה עוד חומה, וחיזק פרצות המלוא שהיו בעיר דוד.

הַחוֹמָה אַחֶרֶת רלב"ג: כבר העלה חומה, והגביהה על המגדלים הבנויים לידה ובנה מחוץ לה עוד חומה להוסיף חיזוק לירושלים.

וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא מצודת ציון: מקום מוכן לאספת עם. עִיר דָּוִיד רלב"ג: ידוע כי סביב עיר דוד הייתה חומה, ומחוץ לחומה היה רחוב שהיו מתקבצים בו, ולכן נקרא מלוא, וכבר בנה אותה שלמה, והנה חזקו חזקיה להוסיף חוזק לעיר דוד.

וַיַּעַשׂ שֶׁלַח רד"ק:  = חרב, לָרֹב וּמָגִנִּים, רש"י: = כלי זיין. מצודת ציון: חרב.

ו וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל לְבָבָם לֵאמֹר.

  ז חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ  כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ.  מלבי"ם: הכוח שעמנו רב מהכוח שעמו, כי עמנו ה' לעזרנו, שנלחם אתנו, ונלחם מלחמותינו, ולא נצטרך ללחום כלל.

ח עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה' אֱלֹוקֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה.

ט אַחַר זֶה, מלבי"ם: נודע לסנחריב שעשה הכנות למרד, ושלח את רבשקה.

שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא עַל לָכִישׁ.  מצודת דוד:  סַנְחֵרִיב נלחם אז על לכיש ועמו אנשיו, וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ, עַל יְחִזְקִיָּהוּ.

מצודת דוד: חזר לראשית המקרא לומר ששלח אל יחזקיה, מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לֵאמֹר,

 י כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר: מלבי"ם: דברים אלה כתובים במלכים ובישעיה בהרחבה. עזרא לא העתיק הכל, כי הקורא ימצאם שם. וגם נזכר ששלח אליו עוד פעם עת יצא להילחם עם מלך כוש, ועזרא קיצר שגידף את ה' שלא יוכל להושיעו, שעי"ז נפל בחרב ועוד דברים.

 עַל מָה מצודת דוד: אם היה לכם בטחון מה' להינצל מידי היה ראוי לשבת במצור ובמצוק זמן מה להשיג משהו טוב, אך בטחון אין ובכל זאת תמסרו בידי, מה לכם לשבת במצור, צאו מיד אלי ועבדו אותי.

אַתֶּם בֹּטְחִים רש"י: כתוב (מלכים ב' י"א) בה' אלוקי ישראל בטח, וגם כתיב שם: וימרוד במלך אשור, לכן אמר על מה אתם בוטחים שמרדת בי.

וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹר מצודת ציון: מלשון צר ומצוק.

בִּירוּשָׁלִָם. רש"י: למות ברעב ובצמא.

 יא הֲלֹא יְחִזְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְכֶם לָתֵת אֶתְכֶם לָמוּת בְּרָעָב וּבְצָמָא לֵאמֹר  ה' אֱלֹוקֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר. מצודת דוד: הסתת יחזקיהו תגרום שתמותו ברעב ובצמא ולא יהיה לכם טוב, כי הוא אומר: ה' יצילנו, ואין זה בטחון.

  יב הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ רש"י: בוטח באלוקיו, והוא פשע וגם אם היה יכולת לעזור לו, לא יהיה עוזרו, כי חטאו שהסיר את במותיו ומזבחותיו, ואמר ליהודה ולירושלים לפני מזבח אחד תשתחוו, ולא מוטב שישתחווה יהודה לפני מזבח אחד וירושלים לפני אחד או שנים ויותר ומה מועיל אחד לעם רב כ"כ, שהיו סבורים שכל אותן במות שהסיר כדלעיל (ל"ח) ויגדע את האשרה וגו' שהיו בנויים לשם אלוקי ישראל.

מצודת דוד: כי הלא חזקיה עצמו הסיר את הבמות שנעשו לשם ה', ואמר: לפני מזבח אחד תשתחוו, ומיעט א"כ בעבודת אלוקים, ואיך א"כ יעזרו?

הֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ.

יג הֲלֹא תֵדְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת  הֲיָכוֹל יָכְלוּ אֱלֹוקֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְהַצִּיל אֶת אַרְצָם מִיָּדִי.

  יד מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ אֲבוֹתַי אֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת עַמּוֹ מִיָּדִי  כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי.

 טו וְעַתָּה אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ, מצודת ציון: אל יסית, כנחש השיאני (בראשית ג'). וְאַל יַסִּית אֶתְכֶם כָּזֹאת מצודת דוד: בדבר הבטחון.

וְאַל תַּאֲמִינוּ לוֹ כִּי לֹא יוּכַל כָּל אֱלוֹהַּ כָּל גּוֹי וּמַמְלָכָה לְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי  אַף כִּי אֱלֹהֵיכֶם לֹא יַצִּילוּ אֶתְכֶם מִיָּדִי, מצודת דוד: כל שכן אלוקיכם לא יצילכם כי הסיר חזקיה את במותיו ולכן אין לכם בטחון מה'.

  טז וְעוֹד דִּבְּרוּ עֲבָדָיו עַל ה' הָאֱלֹוקִים, מצודת דוד:  שדברו דברי חרוף,  וְעַל יְחִזְקִיָּהוּ עַבְדּוֹ

יז וּסְפָרִים כָּתַב מלבי"ם: זה נזכר אך לא נזכר מה כתוב בספרים, ופירש עזרא שהיה כתוב בם גדופים על ה'.

לְחָרֵף לַה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, רש"י: (ובישעיהו ל"ז) כתיב וייקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראהו ויעל בית ה' ויפרשהו חזקיהו לפני ה',

וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר כֵּאלֹוקֵי גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי כֵּן לֹא יַצִּיל אֱלֹוקֵי יְחִזְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי,

  יח וַיִּקְרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית   מצודת דוד: בלשון יהודית למען יבינו כולם,

עַל עַם יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם לְמַעַן יִלְכְּדוּ אֶת הָעִיר,

מצודת דוד: וּלְבַהֲלָם, חשבו שימס לבבם ולא יעצרו כוח להילחם.רלב"ג: כי אם שומרי החומות יפחדו, תרפינה ידיהם בשמירה, ויקל לאויבים ללכוד העיר.

יט וַיְדַבְּרוּ אֶל אֱלֹוקֵי יְרוּשָׁלִָם, רש"י:  קבל על סנחריב הנבל שחירף אלוקים חיים. כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם.

רש"י: אלוהי העמים הם מעשי ידי אדם, והם דימו אותם לאלוקינו יוצרנו יוצר הכל, ככתוב: מי בכל אלוקי וגו' כי לא יוכל אלוקיכם להציל אתכם מידי.

כ וַיִּתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וִישַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל זֹאת וַיִּזְעֲקוּ הַשָּׁמָיִם.

מלבי"ם: נוסח תפלת חזקיהו כתובה בספרים הקודמים, ועזרא הוסיף שגם ישַׁעְיָהוּ התפלל.

כא וַיִּשְׁלַח ה' מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר, רלב"ג: לא נשאר במחנהו אף אחד מהשרים והסגנים ולא מהגיבורים. הנשארים היו חלשים, שלא הייתה להם גבורה והם היו מעטי מספר כמו שהזכיר ישעיהו.

וַיָּשָׁב בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ, וַיָּבֹא בֵּית אֱלֹהָיו וּמִיצִיאֵי מֵעָיו. מצודת דוד: בניו המיתו אותו בבית אלוהיו ככתוב במלכים ב, שָׁם הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב.

  כב וַיּוֹשַׁע ה' אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִיַּד כֹּל, וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב, מצודת דוד: את כל מי שמסביב נהג בנחת ובחמלה.

מלבי"ם: מורה על הנהגה בנחת, את מי שאין לו כוח בעצמו.

כג וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַה לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן, מצודת דוד: אחרי שנעשה לו נס זה, היה מנושא ומכובד לעיני כל העמים.

רד"ק: יחִזְקִיָּהוּ התנשא, התגאה מהגדולה והכבוד שהיו לו וזה שנאמר: כי גבה לבו.

כד בַּיָּמִים הָהֵם מצודת דוד: 3 ימים לפני מפלת סנחריב, חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת, מצודת דוד: עד שהיה קרוב למות, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה',

וַיֹּאמֶר לוֹ, מצודת דוד: קצר וסמך על המבין שאמר לו שקבל תפלתו ויחיה וגם וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ ע"ז,

וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ,   מלבי"ם: התפלספו קצת להגיד שרק הצל נטה ולא השמש כמ"ש הרלב"ג, וע"כ הודיע עזרא שהיה מופת, שגדר המופת הוא דבר זר היוצא מן הטבע, כי השמש עצמה עמדה אז.

רלב"ג: חזקיה התפלל אל ה' כנזכר במלכים, ואמר לו ישעיה שה' יוסיף על ימיו 15 שנה וירפאהו, עד שעלה לבית ה' ביום השלישי, ונתן לו ישעיה מופת על זה כנזכר במלכים, ולא השיב יחזקיהו להש"י, כי היה ראוי שיפרסם את נפלאותיו למען יתחזקו לעובדו ולא עשה זאת כי באו מבבל לדרוש המופת אשר היה בארץ וחזקיה לא נתן לה' הכבוד והתכבד להראות גדולתו וכל בית נכותו.

על זה ה' קצף עליו ועל יהודה ושלח לו ביד ישעיה הנביא: (מ"ב כ"א י"ז כ' וישעי' לט ו' ט') כי הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתו ואשר אצרו אבותיו אל בבל ומבניו ייקח מלך בבל לסריסים ולא יהיה כי אם בהשחתת יהודה וירושלים ובהגלות' אמר שהקצף היה על יהודה וירושלים.

 וכבר נכנע יחזקיהו מגבה לבו ונכנעו יושבי ירושלים, ולא בא עליהם הקצף בימי חזקיהו, ולזה אמר חזקיה: הלא אם שלום ואמת יהיה בימי…

כה וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו, מלבי"ם: תכלית המופת היה להגדיל מעלת ישראל כדי שאויביהם ייראו מפניהם, וחזקיהו יחס מופת זה שהוא לכבודו. וגם י"ל שמ"ש כי גבה לבו בסמוך, עשה לו אוצרות זהב וכסף, שזה אסור למלך כמ"ש (דברים יז, יז – כ) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, לבלתי רום לבבו מאחיו.

הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ, רש"י: חזקיהו לא גמל לה', כמו שגמל לו הקב"ה שריפאו, כִּי גָבַהּ לִבּוֹ, מצודת דוד: כי הראה לשלוחי מלך בבל את כל בית נכותו להתגאות בהם, ככתוב במלכים ב', כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף על זאת וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם,

רש"י: וכאן קצר לפי שזה כתוב במלכים ב' (כ') (ובישעיהו ל"ט),

הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה'. (ישעיהו לט ז).

כו וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ רש"י:ככתוב: ויאמר חזקיה אל ישעיהו טוב … וכשנכנע, לא בא עליהם רע בימיו.

הוּא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף ה' בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ,

כז וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה.

  כח וּמִסְכְּנוֹת מצודת ציון: מִסְכְּנוֹת מקום אחסון אוצרות. לִתְבוּאַת,רש"י: לאוצרות התבואה, מִסְכְּנוֹת, כמו (שמות א) ערי מסכנות לפרעה. וכן לעיל (ב ח) … ערי מִסְכְּנוֹת … לצורך תבואה שבמדבר .. לאצור זהב וכסף, דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר

 וְאֻרָו‍ֹת,  רש"י: אצטבאות גדולות, מצודת ציון: המקומות שם יאכילו בהמות, לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה, מצודת דוד: לכל מין ומין בפני עצמו, רלב"ג: הם בתי אבוס.

  ועדרים לאורות. רלב"ג: קצת האורות ישימו שם העדרים לשמרם בלילה והם כמו גדרות צאן, והנה האורות שם לעדרים אינם מקורות.

וַעֲדָרִים מצודת ציון: ועדרים = קבוצת מקנה, לָאֲוֵרֹת, מלבי"ם: בארתי (חבקוק ג, יז) שהשם אֲוֵרֹת בא על שיש שם אויר, ואם הבהמות עומדות באוויר בלי מכלאות תוך מחיצות, קורא המקום אורה, ר"ל מקום אויר, ור"ל שהיו לו עדרים עומדים באוויר שלא במכלאות צאן.

מצודת דוד: בכל אבוס העמיד עדרים. רד"ק: = אבוסים.
כט וְעָרִים עָשָׂה לוֹ וּמִקְנֵה צֹאן וּבָקָר לָרֹב  כִּי נָתַן לוֹ אֱלֹוקִים רְכוּשׁ רַב מְאֹד,

  ל וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ, מלבי"ם: עשה זאת מדעתו, וחכמים לא הסכימו עמו, כמ"ש חז"ל: כי ברכת השילוח הייתה במערב, כמבואר בנחמיה ג.

סָתַם אֶת מוֹצָא, מצודת דוד: מקום מוצא העליון של מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן,

רלב"ג: סתם את המוצא בדרך שיבש הנחל, ובתחבולה הביא את המים למטה דרך חריצים בקרקע ממערב לעיר דוד.

רד"ק:נראה כי היו שני פלגים לגיחון ואת הָעֶלְיוֹן סתם.

ואני תמה ממה שארז"ל: סתם מי גיחון, ולא הודו לו, והרי כתוב למעלה: ויועץ עם שריו וגיבוריו לסתום מימי המעיינות, ובכלל שריו, היו גם חכמי ישראל עמו, שכתוב שרי האלפים, שהם החכמים והשופטים.

רד"ק: ובהגדה מצאתי: סתם מי גיחון, והסכימה דעתו לדעת המקום.

וַיַּישְּׁרֵם, מצודת דוד: הוליכם ישר לְמַטָּה לעיר דוד, לצד מערב מַּעְרָבָה רש"י: הובילם ישר למטה לְעִיר דָּוִיד,

וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ.מלבי"ם: גם שהיה זה שלא מדעת חכמים, הצליח במעשיו, כי רצה ה' לנסותו, אם יסמוך על ה' ולא יעשה תחבולות אנושיות.

לא וְכֵן,מצודת דוד: כאומר – ברוב הדברים היה מוצלח ופעם נסהו ולא הצליח, בדבר מליצי שרי בבל.

בִּמְלִיצֵי רש"י: = שלוחי. ויצלח חזקיהו בכל מעשיו ואחר כל הטוב הזה שהצליחו ה' עזבו ה' לנסותו לדעת כל בלבבו ביד מליצי שרי בבל המשלחים אליו.

מלבי"ם: זה היה ניסיון שלא עמד בו, כי התפאר לפני שרי בבל, וכמ"ש זה בהרחבה בישעיה לט.

  רלב"ג: זה דבר המלאכים ששלח בלאדן בן בלאדן לחזקיהו. ובאמרו במליצי שרי בבל, במליצים שהיו שרי בבל שהיו שלוחים לו מאת מלך בבל.

שָׂרֵי בָבֶל רד"ק:סמוך על סמוך.

הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת, מצודת דוד: לאמת את המופת שנעשה בארץ בעת חוליו, אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ, רש"י: לא עמד בניסיון והראה להם את כל אוצרות בית נכותו,

רלב"ג: המופת שהיה בעניין חיל מלך אשור שהשכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים (מלכים ב' י"ט ל"ה).

עֲזָבוֹ הָאֱלֹוקִים,מצודת דוד: לא הטה אז את לבבו לא לטובה ולא רעה, לְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת רד"ק:  שידעו בני האדם מה בלבבו.

כָּל בִּלְבָבוֹ, מצודת דוד: לנסותו לדעת כל אשר בלבבו. רד"ק:
הוא שמח עליהם, והראם את כל בית נכאותו והתגאה בהם, וה' חשב לו זה לעון.

לב וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ וַחֲסָדָיו הִנָּם כְּתוּבִים בַּחֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל.

  לג וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה, מצודת דוד :במקום המעולה, עם דוד ושלמה, קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד רד"ק:במקום המעולה שבהם, עם הטובים שבהםאמרו רז"ל: אצל המעולים שבמשפחה. ומי הם? דוד ושלמה.

וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו.