פרק לא א וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת, יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים, מצודת דוד: בירושלים, לְעָרֵי יְהוּדָה,
וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים, מצודת ציון: = כרתו, וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה,
עַד לְכַלֵּה, מצודת דוד: עד שהשלימו לשבור ולהחריב הכל, וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם.
ב וַיַּעֲמֵד יְחִזְקִיָּהוּ אֶת מַחְלְקוֹת מצודת דוד: העמיד כל אחת מהמשמרות המחלקות, על משמרו.
הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ,רש"י: כוהנים לשרת, ולויים לשורר, והשוערים וכל איש ואיש בעבודתו הנכונה.
מצודת דוד: עבודה המוטלת ע"כ אחד מהכוהנים להקריב עולה ושלמים והלויים לשרת גם בשיר וכו'.
לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, לְעֹלָה, וְלִשְׁלָמִים לְשָׁרֵת וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל, בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת ה', מצודת דוד: זה ביה"מ.
ג וּמְנָת הַמֶּלֶךְ, מצודת ציון: = תשורה כמו: ומשלוח מנות (אסתר ט). מִן רְכוּשׁוֹ, מצודת ציון: מנכסיו, מצודת דוד: המלך תרם תשורות מרכושו על דמי העולות. וחזר ופרש לעולת הבקר וכו'.
לָעֹלוֹת, רש"י: הַמֶּלֶךְ נתן להעלות את העֹלוֹת ברצון, לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב, וְהָעֹלוֹת, לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת ה'
ד וַיֹּאמֶר לָעָם, לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, לָתֵת, מְנָת מצודת דוד: תרומות ומעשר למען יתחזקו, וכאשר לא יהיו טרודים בפרנסה, יתחזקו בתורת ה' בדבר העבודה המוטלת עליהם.
הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ, בְּתוֹרַת ה', רש"י: לתת ברצון, בשעה שיהא להם פרנסה מזומנת יכלו לעסוק בתורת ה', לפי שלא נתנה התורה אלא לאוכלי המן, ושני להם אוכלי תרומה.
ה וְכִפְרֹץ הַדָּבָר, רש"י: מפי המלך לתת מנות לכוהנים וללויים, מצודת ציון: =חוזק, כמו מה פרצת (בראשית לח). מצודת דוד: וכאשר נתחזק הדבר, הרבו להביא ראשית דגן וכו' והיא תרומה הקרויה ראשית כמ"ש ראשית דגנך (דברים י"א).
הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רש"י: הרבו בני ישראל להביא ביכורי רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ, מצודת ציון: = יין, וְיִצְהָר, מצודת ציון: = שמן, וּדְבַשׁ, רש"י: דבש תמרים, מצודת דוד: דבש תמרים אף שלא חייבין מן התורה בתרומה, וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה;
וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב, הֵבִיאוּ, רש"י: כל אלו לא מתבואת השדה, וכך מפורש במסכת נדרים בפרק ה': הנודר מן הירק מותר בדלועים… אמר אביי: לאתויי פירות האילן וירק, עד אמר רבא: תבואה לחוד ותבואת שדה לחוד.
ו וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה גַּם הֵם מצודת דוד: הביאו גם הם מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן,
וּמַעְשַׂר קָדָשִׁים מצודת דוד: אף מהקדשים שהקדישו הביאו מהם המעשרות ואע"פ שהם פטורים מהמעשר.
הַמְקֻדָּשִׁים לַ ה' אֱלֹוקֵיהֶם, רש"י: המעשר מן המעשר שהלויים נותנים לכוהנים, הֵבִיאוּ, וַיִּתְּנוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת רש"י: ערמות חיטים. מצודת ציון: צבורים, כמו בקצה הערמה (רות ג) והכפל יורה על ריבוי.
ז בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִשִׁי, הֵחֵלּוּ, מצודת דוד: התחילו לייסד את הערמות ולהתחיל לצבור. הָעֲרֵמוֹת, לְיִסּוֹד, רש"י: תחילה נקרא יסוד,
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, כִּלּוּ יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: השלימו את הערמות.
ח וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים, וַיִּרְאוּ אֶת הָעֲרֵמוֹת;
וַיְבָרְכוּ, אֶת ה', מצודת דוד: על שנתן בלב העם להביא הרבה. וְאֵת, עַמּוֹ, רש"י: על שנתן בלב ישראל להפריש תרומותיהם ומעשרותיהם.
ט וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ, רש"י: לפי שראה חזקיהו ערמות גדולות, אמר בליבו, שמא לא לקחו הכהני' והלוי' מהם, ולא נגעו בהם, שאם נגעו בהם, איך התרבו כל כך, ותמה ודרש מהם על דבר הערמות, על מה זה? מצודת דוד: אם כבר לקחו מהם?
עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל הָעֲרֵמוֹת.
י וַיֹּאמֶר אֵלָיו, עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן מצודת דוד: יתכן שזה אחיטוב הנזכר בד"ה (א' ה') ועיין ב חשבון הדורות בסוף מלכים.
הָרֹאשׁ לְבֵית צָדוֹק, רש"י: שחי בימי עוזיהו. מצודת דוד: שהיה מבני צדוק.
וַיֹּאמֶר מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה מצודת דוד: מעת שהחלו להביא התרומה אכלנו מהם לשובע, ועוד נותר לרוב, כי התברכה התבואה והתרומות היו מרובות.
לָבִיא בֵית ה',רש"י: לא אכילת עראי, אלא אכול ושבוע והותר, ומה שאתה מתמה על שאכלנו ד' חדשים, ואעפ"כ ערמותיהם כל כך גדולות, זה הדבר כי ברך ה' את עמו ונתן להם תבואות רבה, לפיכך הרבה התרומות והמעשרות שלנו,
אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר עַד לָרוֹב רש"י: מאכילתנו זו, כִּי ה' בֵּרַךְ אֶת עַמּוֹ, וְהַנּוֹתָר, מצודת דוד :מרבית ערמות אלו נותרו.
אֶת הֶהָמוֹן, מצודת ציון: ענין ריבוי, הַזֶּה, רש"י: אשר אתה רואה ערמות וערמות.
יא וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ, לְהָכִין לְשָׁכוֹת בְּבֵית ה' וַיָּכִינוּ, רש"י: לשים בהם תרומות.
יב וַיָּבִיאוּ מצודת דוד: ללשכות, אֶת הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַקֳּדָשִׁים, בֶּאֱמוּנָה; מצודת דוד: אלו תרומות ומעשרות שהקדישו מדברים שאינם חייבים מהתורה,
וַעֲלֵיהֶם נָגִיד כָּנַנְיָהוּ הַלֵּוִי, וְשִׁמְעִי אָחִיהוּ מִשְׁנֶה
יג וִיחִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ וְנַחַת וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד, וֶאֱלִיאֵל וְיִסְמַכְיָהוּ, וּמַחַת, וּבְנָיָהוּ פְּקִידִים, מצודת דוד: שהיו ממונים תחת יד כנניהו, מִיַּד כָּנַנְיָהוּ וְשִׁמְעִי אָחִיו,
בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, מצודת דוד: במצות הַמֶּלֶךְ יחזקיה וַעֲזַרְיָהוּ נְגִיד בֵּית הָאֱלֹוקִים
יד וְקוֹרֵא בֶן יִמְנָה הַלֵּוִי הַשּׁוֹעֵר לַמִּזְרָחָה, מצודת דוד: שומר שער המזרח, עַל נִדְבוֹת הָאֱלֹוקִים מצודת דוד: קוֹרֵא היה ממונה על הנדבות המובאות בדבר אלוקים, לחלקם בין הכוהנים הן תרומה הן בשר קה"ק.
טו וְעַל יָדוֹ, מצודת דוד: ואחריו במעלה היו ממונים: עֵדֶן וּמִנְיָמִן וְיֵשׁוּעַ וּשְׁמַעְיָהוּ אֲמַרְיָהוּ וּשְׁכַנְיָהוּ,
בְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים בֶּאֱמוּנָה: הכוהנים ממונים באמונה, לָתֵת לַאֲחֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹת, כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן לָתֵת תְּרוּמַת ה', וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים
טז מִלְּבַד מצודת דוד: מלבד הניתן בעריהם, היו נותנים עוד הִתְיַחְשָׂם לִזְכָרִים, לזכרים המיוחסים הנודעים בכוהנים, מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה, אשר היו מבן 3 שנים ומעלה בעת באו לבית ה'.
לְכָל הַבָּא לְבֵית ה', לִדְבַר מצודת דוד: להיות להם למאכל בכל יוֹם בְּיוֹמוֹ
לַעֲבוֹדָתָם, מצודת דוד: לא בכל עת בואם, כ"א בבואם לעבודתם במשמרתם הקבועה כפי שנחלקו, אז נהגו להביא עמם בניהם הקטנים להרגילם לעבודה. בְּמִשְׁמְרוֹתָם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם
יז וְאֵת הִתְיַחֵשׂ מצודת דוד: הממונים חלקו תרומה לכוהנים המיוחסים לסדר תולדת בית אבותיהם, והמעשר חלקו ללוים מבן 20 שנה ומעלה לקבועים במשמרות כפי שנחלקו, הַכֹּהֲנִים, לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם, וְהַלְוִיִּם,
רש"י: עם יחוס נשיהם בניהם ובנותיהם, היו מספקים לכל הקהל מזונות מתרומות ומעשרות הקדש של כל אלו שאמרנו, לאותן העומדים לשרת בעזרה, וגם לכוהנים שלא הגיע משמרותם לשרת, והם בשדה מגרש העיר בכל עיר ועיר.
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם, בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם
יח וּלְהִתְיַחֵשׂ, מצודת דוד: ולכל המיוחסים של כל קהל הלויים ושל טפם.
בְּכָל טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל קָהָל: כִּי בֶאֱמוּנָתָם, מצודת דוד: כי היו נאמנים לה' ומקדשים את הקדש לשמרו בטהרה ולכן חלקו להם את המעשר, יִתְקַדְּשׁוּ קֹדֶשׁ.
יט וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים בִּשְׂדֵי, מצודת דוד: אלו היושבים בשדי, הכוהנים היושבים בעריהם, שלא הגיע זמן משמרתם.
מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם, בְּכָל עִיר וָעִיר, אֲנָשִׁים, מצודת דוד: עליהם היו ממונים אנשים אשר נקבו בשמותיהם קודם, והם עדן וחבריו, ועליהם לתת מנות לכל הלויים המיוחסים, והממונים ההם לא חלקו כ"א ליושבי עריהם ולא אל הבאים לבית ה'.
אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָתֵת מָנוֹת, רש"י: קודם (י"ב) כנניהו ואחיו היו ממונים עליהם לקבל המנות התרומות והמעשרות מאת ישראל ולתת המנות לכל זכר בכוהנים ולוים,
לְכָל זָכָר בַּכֹּהֲנִים, רש"י: גם לנשיהם, בניהם ובנותיהם ומה שכתוב: לכל זכר משום רבותא, שאפי' לקטנים היו מספקים כנאמר (שם) לזכרים מבן 3 ומעלה, וכל שכן שהיו מספקים לנשיהם, ולבניהם ולבנותיהם, וּלְכָל הִתְיַחֵשׂ, בַּלְוִיִּם
כ וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ, מצודת דוד: צווה בכל ארץ יהודה לחלק תרומה ומעשר לכל הכוהנים והלויים היושבים בכל הארץ.
בְּכָל יְהוּדָה; וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת, לִפְנֵי ה' אֱלֹוקָיו, מצודת דוד: עשה הכל באמת לשם ה' ולא ברמייה.
כא וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹוקִים, מצודת דוד: בין בדבר עבודת בית ה', בין בדבר התורה, ובין בדבר שצווה לדרוש לאלוקיו את הכל עשה בכל לבבו וְהִצְלִיחַ.
וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה, לִדְרֹשׁ, לֵאלֹוקָיו בְּכָל לְבָבוֹ עָשָׂה, וְהִצְלִיחַ.