פרק כח בדברי הימים ב

רש"י הסביר בדברי הימים ב פרק כח,  את מהלכי אָחָז מלך יהודה, את מלחמתו ברמליהו מלך ישראל ואדום, את כיבוש ירושלים על ידי ישראל וגרוש העם לגולה, ואת העונש שהוטל עליהם ע"י ה', עונש שנכתב בתורה ונלמד מהמקרא, והדגיש את חומרת חטאיהם.

מעשי אָחָז: בהתחלה  הדגיש רש"י את חטאי אָחָז, שאימץ את מנהגי הגויים והפך את ירושלים למרכז עבודת אלילים, בניגוד למצוות ה'.

פרק כח א בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ  מלבי"ם: פרק זה ביארתי במלכים סי' ט"ז. וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּדָוִיד אָבִיו.

ב וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַסֵּכוֹת עָשָׂה לַבְּעָלִים.

  ג וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ,מצודת דוד: לעבודת המולך. כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ ה',מצודת ציון: ה' גרשם, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

  ד וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן.

 עונש אלוקי: בחלק השני רש"י הסביר שהמלחמות והגלות של יהודה הם עונש על חטאיו, כפי שהוזהר במקרא:

ה וַיִּתְּנֵהוּ מלבי"ם: סיפור מפלתם ב3 ענינים, א] שהרג מהם ק"ך אלף גבורים, על שעזבו ה'. ב] שגיבור אפרים הרג את בן המלך, ג] ששבו 200.000 לעבדים.

מלבי"ם: לפי מלכים וישעיה סימן ז', צרו תחלה על ירושלים ולא יכלו לה, ועל זה נכתב במלכים (ב' יט) אז יעלו רצין ופקח ירושלים למלחמה ולא יכלו להילחם.

וכן נאמר בישעיה: (ז), ולא יכול להילחם, בלשון יחיד, ובכ"ז הגם שלא יכלו לכבוש את ירושלים, הרגו ואבדו בשאר ערי יהודה, וזה מסופר פה.

אח"כ התחברו ארם ואפרים יחד להילחם באחז, וז"ש: ויתנהו ה' ביד מלך ארם, היינו במלחמה שלחם עמו בערי יהודה, ובאופן זה ניתן ביד מלך ישראל.

ה' אֱלֹוקָיו בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּכּוּ בוֹ וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק וְגַם בְּיַד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִתָּן וַיַּךְ בּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה.

  ו וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי חָיִל  בְּעָזְבָם אֶת ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתָם. מצודת דוד: כעונש על  עזבם את ה'.

  ז וַיַּהֲרֹג אחז, את זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ, רש"י: את מעשיהו בן המלך הרג זכרי גיבור אפרים.

וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ

ח וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן

ט וְשָׁם הָיָה נָבִיא לַה', עֹדֵד שְׁמוֹ וַיֵּצֵא לִפְנֵי הַצָּבָא מצודת דוד: לקראת הצבא.

הַבָּא לְשֹׁמְרוֹן,

 וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בַּחֲמַת ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיכֶם מלבי"ם: נתינתם בידכם זה עונש על יהודה בשל חמת ה' עליהם.

ובעת תגדל החימה, מסר אותם ביד זדים ואכזרים. ובעת שהקצף מעורב ברחמים, מסר אותם ביד אחיהם, שמטבעם לרחם עליהם.

אלוקי אבותיכם נתנם בידכם, שאב אחד ואל אחד לכולם.

עַל יְהוּדָה. מצודת דוד: חמת ה' בערה על יהודה, בגלל זה נתנם בידכם ולא בעבור זכותכם.

נְתָנָם בְּיֶדְכֶם,מצודת דוד:בכעס רב וגדול, וַתַּהַרְגוּ בָם בְּזַעַף, מלבי"ם:  לא הרגתם כמו שלוחי השגחה, אלא בְּזַעַף, לא ע"י חמת ה', ולא בחמלה על אחיכם, רק בְּזַעַף, ולא במידת העונש שרצה ה' להעניש אותם.

עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ, מלבי"ם:  ועד לשמים הגיע צעקתם כי לא חמלתם.

מצודת דוד: עד שזעקתם הגיעה אל השמים בשל גודל הכעס, והוא מלשון מליצה וכאומר: עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ, והנה בזה קבלו די גמול על חטאם.

  י וְעַתָּה,  מצודת דוד: הואיל והם קבלו כבר די גמולם, וכי מהראוי לכבשם עוד לעבדים ולשפחות?

בְּנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם,  מלבי"ם: לא שלח ה' אתכם ולא חשב שתחזיקו בם לעבדים שזה נגד התורה, שגם הקונה עבד עברי, רק 6 שנים יעבוד, והגוזל עבד ענשו כתוב.

הֲלֹא רַק אַתֶּם עִמָּכֶם אֲשָׁמוֹת לַה' אֱלֹוקֵיכֶם. מצודת דוד: השבי הזה לא לטובתכם. אתם מביאים עליכם אשמות ופשעים.

רלב"ג: הלא רק במחשבה לכבוש את אחיכם לעבדים ולשפחות, יש בכם אשמה לה' אלוקיכם, ותוסיפו על חטאתיכם זה הפשע.

מלבי"ם: הלא חטא יהודה כבר כופר וכבר קבלו ענשם, רק לכם נשארה אשמה לה' שעדין לא כופרה, ועתה אתם חייבים לה', לא הם, ואיך תכבשו אותם לעבדים?

יא וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם, כִּי חֲרוֹן אַף ה' עֲלֵיכֶם רלב"ג: חֲרוֹן אַף ה' על זה שאתם מוסיפים על חטאתיכם פשע זה.

יב וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְנֵי אֶפְרַיִם עֲזַרְיָהוּ בֶן יְהוֹחָנָן בֶּרֶכְיָהוּ בֶן מְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְקִיָּהוּ בֶּן שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן חַדְלָי עַל הַבָּאִים מִן הַצָּבָא.  מצודת דוד:  לעורר לבבם לעזוב השבויים.

יג וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לֹא תָבִיאוּ אֶת הַשִּׁבְיָה הֵנָּה, מצודת דוד: אל שומרון. כִּי לְאַשְׁמַת ה' עָלֵינוּ, מצודת דוד: כי אלו דברים הנחשבים בעיני ה' לאשמה, ואתם אומרים להוסיף עלינו עוד על חטאתינו שחטאנו אז.

מלבי"ם: הלא כבר שמעתם מהנביא שיש עלינו אשמת ה', יש לנו עוונות שאנחנו ראויים עליהם לעונש. 

אַתֶּם אֹמְרִים לְהֹסִיף עַל חַטֹּאתֵנוּ וְעַל אַשְׁמָתֵנוּ כִּי רַבָּה, מלבי"ם: בזה יגדל עלינו העונש, הם הבינו שזה שהיכו באחיהם, זו אַשְׁמָתם כי הם היו המכים ויענשו אח"כ על הרצח, ועי"כ יש חרון אף ה' על ישראל.

אַשְׁמָה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף עַל יִשְׂרָאֵל. מצודת דוד: בדבר הזה יהיה לנו אשמה רבה וחרון אף מה' על ישראל.

יד וַיַּעֲזֹב מצודת דוד: ב"י עזבו הכל מידם והעמידם לפני השרים לעשות בהם הטוב בעיניהם, הֶחָלוּץ מצודת ציון: אנשי המלחמה המזויינים, אֶת הַשִּׁבְיָה, מלבי"ם: בני אדם,  וְאֶת הַבִּזָּה מלבי"ם: הרכוש, לִפְנֵי הַשָּׂרִים וְכָל הַקָּהָל.

טו וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת, רש"י: מי הם אותם אנשים שהם מראשי בני אפרים? עזריהו בן יהוחנן וחבריו, מצודת דוד: עזריהו וחבריו הנזכרים קודם.

וַיַּחֲזִיקוּ מצודת ציון: אחזו, בַשִּׁבְיָה, מצודת דוד: בשבויים שהיו בידם וברשותם. מלבי"ם: הראשונים עזבו אותם מרשותם, והם הטיבו עמם להאכילם ולהלבישם.

וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם רש"י:  לשון ערום ועריה, מצודת דוד: כל מי בהם שהיה ערום בלי לבוש.  הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל, וַיַּלְבִּשֻׁם.

 וַיַּנְעִלוּם מצודת דוד: נתנו מנעלים ברגליהם, וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם מצודת דוד: בשמן,

וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל מצודת דוד: הנהיגום על החמורים את כל מי שנחלש כוחו ונחלש ללכת ברגליו. רלב"ג: מי שהיה חלש ולא יכל ללכת ברגליו.

וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים מצודת ציון: על שם שגדלים בה תמרים רבים. אֵצֶל אֲחֵיהֶם מצודת דוד: מבני שבט יהודה, וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן.

טז בָּעֵת הַהִיא, מצודת דוד: שנלחם בו מלך ישראל, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל מַלְכֵי אַשּׁוּר מלבי"ם: זה היה בעת שהתחברו ארם ואפרים ללחום בו ביחד, וישעיה סימן ז' ניבא: שלא יירא מפניהם, ואחז לא האמין לנביא ושלח למלך אשור, לַעְזֹר לוֹ.

יז וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי. באותה עת גם האדומים הכו ביהודה.

 מלבי"ם: ארם ממזרח ליהודה, ופלשתים ממערב כמ"ש (ישעיה ט) ארם מקדם ופלשתים מאחור, אדום מנגב ואפרים מצפון, כך באו עליו אויבים מד' רוחות, וכאשר שלח למלך אשור שגם הגלה את ארם (כמ"ש במלכים טז) וגם הגלה 10 שבטים, וסילק האויבים מצפון ומזרח, היתעוררו אויבים אחרים מדרום ומערב, וז"ש: ועוד אדומים באו ופלשתים פשטו, זה אחרי ששלח אל מלך אשור, ועל אויבים אלו לא התנה עמו.

הפלשתים נכנעו בימי עוזיה, והאדומים בימי אמציהו, ועתה הרימו ראש, וזה קרה כי העניש ה' את בני יהודה וכו'.

יח וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה מצודת דוד: בערים שעמדו בעמק ובערים הדרומיות של יהודה.רש"י: והכנעני ישב ליד הים.

הקשר בין חטא ועונש: בסוף  רש"י חיבר את המאורעות למעשי בני ישראל, והראה איך חטאיהם גרמו לסבלם: וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ

וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. פגעו בכל הערים האלו.

יט כִּי הִכְנִיעַ ה' אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל  כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה מצודת דוד: גילה מעשיהם הרעים כי עשו בפרסום רב,

וּמָעוֹל מַעַל בַּה', מצודת דוד: וגם הוא עצמו מעל בה'. רלב"ג: כבר השבית וביטל ביהודה את מצוות התורה והביאם לעבור על האזהרות שבה.

כ וַיָּבֹא עָלָיו, רש"י: שלח לבקשו לעזור לו ככתוב במלכים (ב' ט"ז) וישלח מלאכים אל תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיָּצַר לוֹ,מצודת ציון: מלשון צר ודוחק.

מצודת דוד: למרות שאחז ביקש מהמלך לעזור לו, המלך היצר לו, וְלֹא חֲזָקוֹ, כפי שביקש ממנו, ולמרות שנלחם בשבילו במלך ארם כמ"ש: מלכים ב', מ"מ לא חשב לעזור ואף היצר לו בסוף.

מלבי"ם: אחז חשב שיתחזק עם מלך אשור… ולא קיבל ממלך אשור העזרה שחשב שיקבל, ולא חזקו, ולא עזר לו נגד האויבים החדשים שפרצו למדינתו, אלא הציק לו. ואחרי שכבר שלח את הכסף הנמצא בבית ה' ובאוצרות בית המלך כנזכר מלכים, א"כ בבוא מלך אשור לארצו, נאלץ בעצמו לקחת הזהב של ציפוי ההיכל בית ה' וציפוי בית המלך, ולתת לו.

כא כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ רש"י: ממה שנתן לו מבית ה' ומבית המלך,

וְהַשָּׂרִים,מצודת דוד: למרות שאחז נתן אוצרות שנמצאו בבית ה', ונתן חלקם למלך אשור, הוא לא עזר לו.

וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ. רד"ק:לא היה לאחז כוח מול מלך אשור.

רש"י: במלכים (שם) כתוב: ויעל מלך אשור על דמשק ויתפשה .. ואת רצין המית .. אך לא עזר לחזקו ולא השיב לו ערים שלקחו ממנו פלשתים.

  כב וּבְעֵת הָצֵר לוֹ,מצודת דוד: וגם בעת שהיה צר לו, לא שב לה', והוסיף למעול עוד, מלבי"ם: תכלית הכאת ה' את העם, כדי שישובו בתשובה, אבל אחז שהיה כופר בה', הוסיף למעול בה' ונשאר ברשעו ובהווייתו מתחילה ועד סוף.

וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּה'  הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז, מצודת דוד: לא חזר בו.

כג וַיִּזְבַּח מלבי"ם: אחר שהכהו ה' ע"י ארם חשב שזה כי אלוהי ארם עוזרים לעובדיהם, ובמלכים נזכר שכאשר הלך לקראת תגלת פלסר לדמשק צווה לעשות בהיכל ה' את תבנית המזבח אשר בדמשק, ובטל את מזבח הנחושת וקצץ כל כלי ה', וזה כי התחיל לזבח לאלוהי ארם, ואחר שהגלה אשור את ארם, חשב שאלוהי ארם עזר לו, ולכן בטל את מזבח ה' מפני מזבח המיוחד לאלוהי ארם.

לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בּוֹ מצודת דוד: בקש להתחנף לאנשי דמשק,

וַיֹּאמֶר כִּי אֱלֹוהֵי מַלְכֵי אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אֹתָם, לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי, אחז התפתה ללכת אחרי אלילי ארם, שלדעתו עזרו לארמים לנצח אותם.  

וְהֵם הָיוּ לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ מצודת דוד: לכן ה' הענישו יותר, וּלְכָל יִשְׂרָאֵל. מלבי"ם: תחילה ביטל את מזבח הנחושת, אח"כ את כל הכלים.

כד וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹוקִים מלבי"ם: לקחם לעצמו, והפכם לחול, כי סגר דלתות ה' ובטל העבודה, והוסיף לעשות במות להכעיס.

וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹוקִים,מצודת דוד: קילף וכרת מהם את הזהב.וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה',מצודת דוד: לבל יבא מישהו לבה"מ.

רש"י: כדי שלא יבואו הכוהנים לעבוד עבודתם שם אלא יבואו למזבחות שעשה בכל פינה בירושלים.  וחזקיה בנו פתח אח"כ שוב את דלתות בית ה' שאביו סגר.

רלב"ג: כדי למנוע עבודת ה' לגמרי… ולכן גם סיפר כי חזקיה פתח את דלתות בית ה' להעמיד העבודה על מכונה. 

וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם.

כה וּבְכָל עִיר וָעִיר לִיהוּדָה עָשָׂה בָמוֹת לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּכְעֵס אֶת ה' אֱלֹוקֵי אֲבֹתָיו.

  כו וְיֶתֶר דְּבָרָיו וְכָל דְּרָכָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל.

  כז וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בָעִיר בִּירוּשָׁלִַם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְקִבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: בעבור גודל רשעותו.

מצודת דוד: למה לא כתוב מלכי יהודה? כי גם דוד ושלמה נקברו שם, והם היו גם מלכי ישראל.

רד"ק: לפי שדוד ושלמה היו מלכי יהודה וגם מלכי ישראל קראם מלכי ישראל, ואָחָז לא היה ראוי לבא במחיצתם. וַיִּמְלֹךְ יְחִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.

הדפסה
אימייל
וואטצפ

מאמרים נוספים

ספר שמות: פרק ג

שמות ג א וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן; אונקלוס: משה היה רועה את צאן יתרו חמיו שהיה אדם חשוב במדין. וַיִּנְהַג אֶת

המשיכו לקרוא »

ספר שמות פרק ב

ספר שמות פרק ב א  וַיֵּלֶךְ, א"ע: כתוב וַיֵּלֶךְ כי בנ"י היו פזורים במספר ערים ברעמסס. רמב"ן: כתוב וַיֵּלֶךְ כי הוא הזדרז לעשות זאת ולא

המשיכו לקרוא »

ספר שמות פרק א

ספר שמות נפתח ברשימת שמות בני יעקב שיורדים למצרים, רשימה שהופיעה גם בבראשית (פרק מו). הרשימה לוקחת אותנו מיד לשינוי הקורה בספר שמות: משפחת בני

המשיכו לקרוא »

האתר מתעדכן מידי שבוע במאמר חדש

דילוג לתוכן