פרק כו א וַיִּקְחוּ מלבי"ם: זה הועתק מס' מלכים עד פסוק ד', ועזרא הוסיף שעם הארץ המליכו אותו, כי המליכוהו בחיי אביו, ושבנה את אילת שהיא מאדום, וזה לא קרה בעודו מולך בחיי אביו, רק אחר מות אמציה.
וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ.
ב הוּא בָּנָה אֶת אֵילוֹת וַיְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה,
מצודת דוד: כי שלמה כבשה מאדום. ובני אדום חזרו וכבשו אותה מיהודה וכאשר הכה אמציה את אדום לקחה מידם, ועזיהו בנה את חומתה כעיר מבצר והשיבה ליהודה כי בעודה פרוצה אין להחזיקה בשלהם.
אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו. מצודת דוד: נאמר על אמציה כי אף שלכדה עדיין לא הוחזר לידם, עד שמת, ובא עוזיה והפכה לעיר מבצר.
ג בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָה מִן יְרוּשָׁלִָם.
ד וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה',רש"י: הישר שעשה אביו עשה ולא עשה כרשעותו. מצודת דוד: בדבר הישר עשה כאביו, ולא עשה בדבר מה שלא טוב.
כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו.
ה וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹוקִים מלבי"ם: שאז העת המוכן לדרוש אלוקים, כי זה היה בימי זכריה המבין בראות אלוקים, שנביאים היו צופים במראות אלוקים.
היו ביניהם מדרגות. יש מהם שלא הבינו כל המראה על אמיתתו, כי מראות הם ציונים מושכלים שעל ידם יציינו להם ההשגות .. והספירות שרואים הנכנסים בפרדס, שיש מהם שהציץ ונפגע.. כי צריך בינה יתירה להבין דבר מתוך דבר, כר' עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום.
זכריה הבין במראות, ובדור שנמצא איש כזה זו העת לדרוש אלוקים ממנו, ובימים שדרשו את ה' הצליחו. עתה יתחיל לספר הצלחותיו, גם נגד אויב חיצון.
בִּימֵי זְכַרְיָהוּ,רש"י: זְכַרְיָה = זה עוזיהו. וג' שמות נקראו לו: עוזיהו זכריהו עזריהו. רד"ק: שהיה נביא.
הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹוקִים,רש"י: שהבין שיראת אלוקים טובה היא, ונתיירא מה'. מצודת דוד: היה בעל בינה להבין נפלאות במראות הנבואה הבאה מאלוקים.
וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת ה' הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹוקִים. מצודת דוד: היה דרכו לדרוש אלוקים.
רלב"ג: האלוקים. כבר עסקו לדרוש אלוקים בימי זכריהו, שהישירו אל זה כי היה חכם ומבין ביראת האלוקים ובימי דרשו את האלוקים הצליחו ה' יתברך.
ו וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים מלבי"ם: כבש ערים בצורות, וגם החזיק במדינה ובנה שם ערים כאדם העושה בשלו.
וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים.
ז וַיַּעְזְרֵהוּ מלבי"ם: אח"ז התחברו פלשתים עם ערביים והמעונים והם נצחו את יהודה בימי יהורם, (כנ"ל כא, טז), בדרך הטבע היה קשה לנצחם רק שה' עזרו למעלה מדרך הטבע.
הָאֱלֹוקִים עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל הָעַרְבִים הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל וְהַמְּעוּנִים. הָעַמּוֹנִים רד"ק: הַמְּעוּנִים שהזכיר בהפוך אותיות כמו שפירשנו למעלה.
רלב"ג: נראה שְהַמְּעוּנִים הם עמונים. וכן ענין הדומה לו, נזכר בראש ספר זה (א' ד' מ"א) באמרו: המעונים אשר נמצאו שם.
ח וַיִּתְּנוּ מלבי"ם: נפל פחדו של עוזיהו על כל הארצות, והעמונים נתנו לו מנחה, ושמו הלך עד מצרים, כי החזיק בכל הארצות עד מחוץ לגבולו, ויצא לו שם לתהילה ולתפארת.
וַיִּתְּנוּ מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה.
ט וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם,רש"י: הוצרך לחזק מה שפרצו בחומה בימי אביו.
עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ מצודת ציון הזויות, רד"ק: על הזויות כ ב 4 מקצועי העיר. וַיְחַזְּקֵם. מצודת דוד: כל פעם חיזק המגדלים ההם.
י וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר, מלבי"ם: סיפר על רוב עשרו: היה לו מקנה רב במדבר, חצב בורות רבים להשקות הצאן, והיה לו מקנה גם בשפלה ובמישור בא"י,
עוזיה התבצר בארצו, בנה מגדלי עוז להיות למבצר מפני אויבים ושודדים, חזקם בכלי נשק, וגם היה לו איכרים וכורמים והיה עוסק בעבודת אדמה שיהיה בר ומזון בא"י ולא יישאו חרפת רעב.
וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים, מצודת דוד: החופר באבנים, קרוי חוצב בלשון מקרא.כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ מצודת דוד: והיה צריך לבורות רבים להשקות המקנה.
וּבַשְּׁפֵלָה מצודת ציון: = בעמק. וּבַמִּישׁוֹר מצודת דוד: מהם רועים בשפלה ומהם במישור.
אִכָּרִים,מצודת ציון: הם עובדי האדמה בחרישה. וְכֹרְמִים, מצודת ציון: = עובדי כרמים, בֶּהָרִים רש"י: שומרי בהמות היה לו.
וּבַכַּרְמֶל, מצודת ציון: גבעות שמנים וטובים כמו ורעה הכרמל והבשן (ירמיהו נ).
כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה. אוהב אדמה יכול להתפרש כחיובי, שאהב את הארץ ודאג לה ולפוריותה, וכשלילי שהיה כקין וכנח שרק גם על שניהם כתוב שאהבו אדמה, אך חטאו.
רש"י: בב"ר: 2 היו להוטים אחרי אדמה, ולא נמצא בם תועלת, הוא וקין. מצודת דוד: אהב לעסוק בעבודת אדמה.
יא וַיְהִי מלבי"ם: היה לו חיל אנשי מלחמה, וגם לאמציה היה חיל, רק שלא היו קבועים למלחמה תמיד כי אם מזומנים לעת צרה, ובעת שלום הלכו לבתיהם. אבל חייליו היו יוצאי צבא ולא היה להם עסק אחר.
וכשהתנפלו גדודים מפעם לפעם על העמים מסביב, היה פקודתם, תמיד ביד יעיאל הסופר וע"י השוטר, שהיו משגיחים שלא יחסר מניינם אף פעם.
לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם, מצודת דוד: במספר מניינם הנמסר,
בְּיַד יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ. מצודת דוד: הוא מסר בידם המספר.
יב כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת מלבי"ם: כשתדקדק תמצא שהיו שרי מאתים ושרי חמש מאות ושרי אלף ושרי עשרות אלפים ושבעה שרים עליהם.
לְגִבּוֹרֵי חָיִל, מצודת דוד: מספר גיבורי החיל: אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
יג וְעַל יָדָם, מצודת דוד: הנתונים בידם ותחת ממשלתם,
חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, כל דבר שעוזיהו עשה אפשר לפרק לטובה או לשלילה. מחד דאג לביטחון עמו, ומאידך נראה שלא בטח בקב"ה שיושיע את עמו.
עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל, מצודת דוד: כפל ענין המורה על רב הכוח, לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב.
יד וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ מלבי"ם: הכין להם כלי נשק מאוצר המלך, כי החיל ההולך למלחמה לפרקים בעת הצורך יהיה להם כלי נשק שלהם, אבל אלה שהיו מזומנים למלחמה תמיד, הוצאת הממלכה וגם כלי נשקם היה ממומן מאוצר הממלכה.
לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים, מצודת ציון :עשויים מברזל, לשים על הראש להגן ממכת חרב.
וְשִׁרְיֹנוֹת, מצודת ציון :מעין לבוש מברזל להגן עליהם במלחמה. וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים. מצודת דוד: הכלים הנצרכים לאבני הקלע.
טו וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם מלבי"ם: הוא היה חכם גדול בחוכמת החשבון והמכאניקה שע"י מלאכת מחשבת, יניעו משאות כבדים ויזרקו אותם בכוח למרחק רב,
כך זרקו אבני בליסטראות מעל החומה, וזה עזר מאד במלחמה, וערך מערכות כאלה על המגדלים לירות משם על האויב, ומזה יצא שמו למרחוק, כי בזה הפליא להיעזר ע"י תחבולות מלחמה חדשים שלא ידעום מלפנים.
חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת, רלב"ג: כבר עשה אומניות נפלאות מעשה אומן והמציא כלים יפים לירות מהם חצים גדולים מאד ואבנים גדולות.
חוֹשֵׁב מצודת דוד: מעשה אומנות הבאה ע"י עיון רב ומחשבת חושב, הנעשה במחשבת החושב הרגיל במחשבת העיון.
לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים, מצודת דוד: מעשה האומנות נעשו להיות על המגדלים לירות בהם בחיצים ואבנים.
וְעַל הַפִּנּוֹת מצודת ציון := כעין מגדלים, לִירוֹא, מצודת ציון := להשליך, בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא, מצודת דוד: עשה דברים נפלאים ונעזר בהם ונתחזק על ידיהם, לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק.
טז וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ מלבי"ם: כי לפעמים גבהות לב לטובה כמ"ש ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה', אבל עוזיהו גבה לבו למעלה מהמידה עד להשחית.
חשב בגבהו שהוא ראוי לכהונה גדולה, כי הנהגת העם היה ביד המלך והנהגת הדת ביד הכהן, והמלך לא יכל לחדש דבר בלי הסכמת הכהן, ולכן רצה בכהונה שגם הדת תהיה ברשותו, כי רצה להשחית את הדת, ולמעול בה'.
עַד לְהַשְׁחִית, מצודת דוד: עד עד כי נשחת להרשיע בעבור רוב גאוות הלב,
רלב"ג: כאשר התחזק במלכותו באופן שגבה מאד לבו עד שהשיאו לבו להשחית חוק התורה ורצה לקחת כתר כהונה ולכן בא להקטיר על מזבח הזהב.
וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹוקָיו, רש"י: = מעילה. מצודת ציון := ענין חטא ופשע, וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה', רש"י: שאמר נאה למלך לשרת למלך הכבוד,
לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.
יז וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל.
יח וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ, מצודת דוד :לא הותר לך, לְהַקְטִיר לַה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ, מצודת דוד: = פשעת בזה,
וְלֹא לְךָ מלבי"ם: אתה נוגע בדבר שאינו שלך. הכהונה נתנה לבני אהרן המקודשים, לכן צא מהמקדש, כי אין זר רשאי להיכנס להיכל שלא לצורך, ואתה מעלת בקדש. לא לך הכבוד, שמי שראוי לכהונה זה לו לכבוד מאלוקים, ומי שאינו ראוי לה, ולוקחה בע"כ היא לו לבוז.
לְכָבוֹד מֵה' רלב"ג: הדבר שעלה בליבך לעשותו לך לכבוד ה' כאלו רצה בזה, כי על מעשה זה יקבל עונש ובזיון, אֱלֹוקִים. מצודת דוד: לא כמו שתחשוב אתה שיהא לך בהקטרה זו כבוד מה' כי לא כן הוא.
יט וַיִּזְעַף, מצודת דוד: על שמיחה בו, רלב"ג: כעס על הכוהנים, ובעת כעסו נגעו ה' יתברך, וזרחה הצרעת במצחו והוכרח לצאת משם במהירות כי נגעו ה'.
עֻזִּיָּהוּ, וכבר הייתה, וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת, מצודת ציון :כן תקרא המחתה כשהיא עם הקטרת ונכונה לְהַקְטִיר רש"י: ורצה להכות בכהן המונעו מלהקטיר קטורת.רד"ק: מקטרת היא שם המחתה.
וּבְזַעְפּוֹ, מצודת ציון := כעס, מצודת דוד: וכשזעף פרחה צרעת במצחו והצרעת לבנה, לזה אמר לשון זריחה כי מבהיק בעבור הלובן.
מלבי"ם: הזועף מתעצב ורוחו כהה על שלא עלה הדבר כרצונו, ובתוך זעפו זרחה הצרעת במצחו לסימן על רוע מחשבותיו, שבקעה הטומאה דרך המצח.
עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. מצודת דוד: בעמדו מעל המזבח.
כ וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּוהֲנִים
וְהִנֵּה הוּא מְצֹורָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם, מלבי"ם: מצורע מטמא בביאה, רק שעדין לא החליטו על הנגע, אבל היו מחויבים לא לעכבו, ולכן הבהילוהו מהר לצאת, וגם הוא נדחף שהרגיש שה' נגעו בהשגחה.
מצודת דוד: הוציאוהו משם בבהלה ומהירות.וְגַם הוּא נִדְחַף, מצודת ציון: מיהר לָצֵאת,
מצודת דוד: מעצמו נדחף לצאת מהר כי ראה שה' נגעו ובעונש הבא, כִּי נִגְּעוֹ ה',
כא וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית רש"י: בירושלמי מפורש שעשה לו בית בבית הקברות על שם שהמתים חופשיים.
מלבי"ם: מצורע נשלח מחוץ לג' מחנות, ובבתי ערי חומה, נשלח מחוץ לחומה. וחז"ל אמרו שעשה לו בית בבית הקברות, שגם בית הקברות היה חוץ מהחומה. ולפי הפשט שנעשה חפשי מעבודת המלכות.
מצודת דוד: כלומר עזב הנהגת המלוכה והיה חפשי מן העמל. ורז"ל אמרו שהמלכות לעבדות יחשב לפי רב העמל.
רד"ק: מפרש בגמרא ירושלמי שעשה לו בית בבית הקברות, כי אמר: במתים חפשי. מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה', רש"י: נמנע לו מלבוא עוד בין הבריות.
מצודת דוד: נכרת מלבוא לבית ה' בשל טומאת צרעתו לזה עזב גם הנהגת המלוכה, וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ, מצודת דוד: היה ממונה על בית המלך ושפט את העם תחת המלך, שׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ.
כב וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא.
כג וַיִּשְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה, מלבי"ם: בשדה שאצל קבורת המלכים ולא במערה, כי אמרו מצורע הוא.
אֲשֶׁר לַמְּלָכִים, מצודת דוד: ולא במערה של קבורת המלכים, רש"י: ולא במערה עם המלכים.
כִּי אָמְרוּ מְצוֹרָע הוּא, מצודת דוד: ואין מהראוי א"כ לקוברו במערה עם המלכים, וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.