פרק כה בדברי הימים ב

דברי הימים ב פרק כה,

פתיחה: אמציהו מלך והרג עבדים: אמציהו מלך כשהיה בין 25, ומלך 29 שנים: וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא בְּלֵבָב שָׁלֵם.

א בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מלבי"ם: עד פסוק ד' הועתק ממלכים. (ב' יד, ב – ו), ועיין בפירושי שם. מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם

  ב וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה'  רַק, לֹא בְּלֵבָב שָׁלֵם.

מלכותו אמציהו התבססה והוא הורג את מי שהתנקשו באביו, וכאשר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה עָלָיו, הוא הרג את העבדים שהרגו את אביו, אך את בניהם לא הרג: כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יָמוּתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יָמוּתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יָמוּתוּ.

ג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה עָלָיו; וַיַּהֲרֹג, אֶת עֲבָדָיו, הַמַּכִּים, אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו.

ד וְאֶת בְּנֵיהֶם, לֹא הֵמִית: כִּי כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה,מצודת דוד: כי עשה ככתוב בתורה ולתוספת ביאור אמר בספר משה.

אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר, לֹא יָמוּתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, מצודת דוד: בעבור עוון בנים.

 וּבָנִים לֹא יָמוּתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יָמוּתוּ, מצודת דוד: כל המת, כל איש בחטאו ולא בחטא זולתו.

המלחמה נגד אדום: אמציהו התכונן לקרב, הוא גייס חיילים לקראת מערכה מול אדום, ולא הסתפק בחיילי יהודה אלא גם שכר חיילים מממלכת ישראל.

איש האלוקים הוכיח אותו על ששכר חיילים מישראל, מ 2 סיבות. 1: לא ראוי לחבור לממלכת ישראל החוטאת כִּי אֵין ה' עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם.

2: ה' יכריע על ניצחון או הפסד במלחמה ולא כמות החיילים: כִּי יֶשׁ כֹּחַ בֵּאלֹוקִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל. אמציהו סילק הלוחמים מישראל, על אף חרון אפם.

 ה וַיִּקְבֹּץ אֲמַצְיָהוּ, אֶת יְהוּדָה, וַיַּעֲמִידֵם לְבֵית אָבוֹת,מצודת דוד:  לכל בית אב לבד, ולכל שר אלף ומאה עם אנשיו לבד,

 רלב"ג:  הרבה מספור זה כתוב בספר מלכים.

לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, לְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן; וַיִּפְקְדֵם, לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וַיִּמְצָאֵם  מלבי"ם: בימי יהושפט ב"י היו פי 4 מהמספר הזה. וגם בימי אסא היו כפלים, וע"כ שכר 100.000 מישראל.

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף בָּחוּר יוֹצֵא צָבָא, אֹחֵז רֹמַח וְצִנָּה,רלב"ג:  זה מעיד איך התמעטו מאד מימי יהושפט עד יום זה.

 ו וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל, מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר כָּסֶף.

  ז וְאִישׁ הָאֱלֹוקִים, רד"ק: אמרו כי זה היה אמוץ אבי ישעיה הנביא.

בָּא אֵלָיו לֵאמֹר, הַמֶּלֶךְ, אַל יָבוֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל:  כִּי אֵין ה'  מלבי"ם: אם תסמוך על ישועת ה', אך אין ה' עם בני אפרים, וכבר הכריזו במלחמה, שהאיש הירא מעבירות שבידו ילך וישוב לביתו, וא"ת שאינך סומך על הצלחה ע"י ה' רק על כוח וגבורה בדרך הטבע, תצטרך לרוב עם, ע"ז אני אומר לך עִם יִשְׂרָאֵל, כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם,

רש"י: כי ירבעם משבט אפרים והוא הראשון שהחטיא את ישראל ובכל דור ודור אחריו, היה להם למוקש שהיו עובדים לעגלי זהב של ירבעם.

מצודת דוד: מלכות 10 השבטים קרויה על שם אפרים, כי ירבעם המלך הראשון שלהם היה מבני אפרים.

 ח כִּי אִם בֹּא אַתָּה,מצודת דוד: בוא למלחמה לבד ולא עמם. רלב"ג: תבוא אתה לבד. רש"י: אם לא תאמין בדברי, נסה, בא אתה ועֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה,

מלבי"ם: תעשה תחבולות ותתחזק ברוב עם, אבל לא להעזר ולא להועיל כי אז יַכְשִׁילְךָ הָאֱלֹוקִים לִפְנֵי אוֹיֵב, כי ענין ישראל לא יצלח בדרך הטבע רק ע"י ה', והוא או יעזור הבוטחים בו, או יכשיל הסומכים על זרוע בשר.

מלבי"ם: ר"ל אם תרצה לבא בכוחך, אז יַכְשִׁילְךָ הָאֱלֹוקִים לִפְנֵי אוֹיֵב,  רד"ק: כי אם יבוא עמך צבא ישראל יכשילך האלוקים ואם לא יעזורך, כי יש כוח באלוקים לעזור ולהכשיל.

כִּי יֶשׁ כֹּחַ בֵּאלֹוקִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל. רש"י: יש לה' כוח וגבורה לעזור לך בלא חיל אפרים ולהכשילך אם תלך עמם.

רלב"ג: עשה, זה מקור וכן חזק. אם תחזק עצמך למלחמה ולזה שכרת 100.000 מישראל, יכשילך ה' לפני האויב, אך רצונו לעזור לך, כי יש לה' יתברך כוח לעזור למי שירצה, גם אם הוא חלוש ולהכשיל מי שירצה גם אם הוא חזק.

מצודת דוד: פן אם יבוא עמך צבא ישראל, יכשילך האלוקים לפני האויב

ט וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָהוּ, לְאִישׁ הָאֱלֹוקִים, וּמַה לַּעֲשׂוֹת לִמְאַת הַכִּכָּר, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִגְדוּד יִשְׂרָאֵל? מלבי"ם: השוכר את הפועל וחוזר בו אחר שהלך הפועל, אם בפשיעת הבעה"ב צריך לתת לו שכר כפועל בטל, ואם היה באונס נפטר (ח"מ סי' שלג), והוא אונס הוא, כי לא עלה על דעתו שהנביא יזהיר אותו, ואם כן הם צריכים להחזיר לו המאה ככר. והשיב יֵשׁ לה', לָתֶת לְךָ הַרְבֵּה מִזֶּה, ויהיה הכסף אצלם.

וַיֹּאמֶר, אִישׁ הָאֱלֹוקִים, יֵשׁ לה', לָתֶת לְךָ הַרְבֵּה מִזֶּה.

  י וַיַּבְדִּילֵם מלבי"ם: שילכו למקומם, והם חשבו שבני יהודה מיחו במלכם בל ילכו עמהם משנאתם אותם, וע"כ חרה אפם על בני יהודה.

אֲמַצְיָהוּ, לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו מֵאֶפְרַיִם, לָלֶכֶת, לִמְקוֹמָם; וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד בִּיהוּדָה, וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם בָּחֳרִי אָף.

יא וַאֲמַצְיָהוּ, הִתְחַזַּק, מלבי"ם: ע"י ששמע לדברי ה', וכבר אמרו חז"ל שמה שהשליך השבויים מראש הסלע היה שלא כפי הדין, לכן נענשו בכך שהכו בם גדודי אפרים

וַיִּנְהַג אֶת עַמּוֹ, וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח; וַיַּךְ אֶת בְּנֵי שֵׂעִיר, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים.

 אמציה יצא ללחימה באדום. אמציה ויהודה ניצחו במלחמה: וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה.

 יב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים, שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה, מצודת ציון: שָׁבוּ = מלשון שבי.

וַיְבִיאוּם, לְרֹאשׁ הַסָּלַע; וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע, וְכֻלָּם נִבְקָעוּ. מצודת דוד: נִבְקָעוּ = נבקע כריסם.

  יג וּבְנֵי הַגְּדוּד, אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה, וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, מצודת ציון: מלשון התפשטות ופיזור כדרך הנלחמים והשוללים.

מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן;רש"י: לאחר שחזרו למקומם כאמור וייחר אפם מאד על יהודה, וישובו למקומם, אלא מיד פשטו בערי יהודה, היה לו לומר: ויפשטו בערי יהודה מבית חורון עד שומרון.

וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה.

לאחר הניצחון אמציהו הביא את אלוהי אדום וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר (יד). ה' כעס על אמציהו, והנביא הוכיח אותו: לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ (טו).

יד וַיְהִי, אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים, וַיָּבֵא אֶת אֱלֹוקֵי בְּנֵי שֵׂעִיר, וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹוקִים; וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה, וְלָהֶם יְקַטֵּר.

  טו וַיִּחַר אַף ה', בַּאֲמַצְיָהוּ; וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, נָבִיא, וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹוקֵי הָעָם, אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ. מצודת דוד: ונראה בזה שהם לא אלוקים.

טז וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו, אמציהו גרש את הנביא שניסה להוכיחו, וַיֹּאמֶר לוֹ הַלְיוֹעֵץ מלבי"ם: כי לא אמר לו זה בשם ה', רק יעץ, והוא כעס עליו.

לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ מצודת דוד: מי מינה אותך להיות יועץ למלך? חֲדַל לְךָ, מצודת דוד: מדבריך אלה, לָמָּה יַכּוּךָ? מצודת דוד: מי מאנשי.

וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי מלבי"ם: אמר: לא אמרתי זאת מלבי, ידעתי בנבואה שיעץ אלוקים להשחיתך, בשל חטא זה, לכן יעצתי שתעשה תשובה.

כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ מצודת דוד: יעץ לעצמו,

רלב"ג: אחר שיראה הנביא שאם יוסיף להוכיחם, יוסיפו על חטאתם פשע ויקומו להורגו, אינו מחויב לשנות את דברי הנבואה אחר שעשה שליחות ה',

ולמדנו פה שקצת העוונות ימנעו בחירה מהאדם לשוב מהם, בעיקר בעוונות גדולים מאד, כי ה' יתברך ירצה שיגיע לחוטאים עונש ראוי.

כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי. מלבי"ם: להסיר ממך חרון אף ה'.

רש"י: אם אתה לא שומע לעצתי לילך בדרך ישרה, דע לך כי יעץ ה' להשחיתך, כי עשית זאת ולא שמעת לעצה, ומה העצה שהשיאך? להתגרות במלך ישראל וליפול לפניו. ככתוב: וַיִּוָּעַץ, אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹאָשׁ וגו',

המלחמה של אמציה נגד ממלכת ישראל: לאחר הניצחון על אדום, אמציהו פנה ליואש מלך ישראל: לְךָ נִתְרָאֶה פָנִים. אך יואש זלזל בו ונפתחה מלחמה בין הממלכות, שבסופה ישראל ניצחו: וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו. יואש תפס את אמציהו ובזז זהב, כסף וכלים שהיו במקדש. 

אמציהו התגרה ביואש, תקף בבית שמש והפסיד.

יז וַיִּוָּעַץ, אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה,   מלבי"ם: עתה סיפר איך יעץ אלוקים להשחיתו: שנתן בליבו עצה להילחם עם יואש על ההרג שעשו אפרים באנשי יהודה. מפה עד סוף הסימן מועתק ממלכים (סי' כה).

וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  לְךָ, נִתְרָאֶה פָנִים. בוא נילחם.רד"ק: להילחם.

יח וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר, הַחוֹחַ מצודת ציון: מין קוץ. אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן,רש"י: קוץ שפל רוח.

מצודת דוד: יואש המשיל את אמציה לחוח ואת עצמו לארז וכאלו אמר: אף אם דברת לשלום, לכלימה יחשב לי להתחבר עמך, מכל שכן להילחם עמך.

שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן,רש"י: שהוא שר גדול מכל האילנות, לֵאמֹר, תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה;

וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס, רש"י: על אשר נשאו לבו לדבר כזה, ורמז לו שאנשיו ירמסו אותו.

אֶת הַחוֹח. רש"י: ולא רצה הארז להורגו, כי זילות בעיניו לטרוף החוח, אלא חיה עברה עליו ורמסה אותו לביזיון, איך נשאו לבו לשלוח בזיון כזה לארז?

מלך יהודה הוא כחוח שיש לך רק 2 שבטים, ועבדי יקומו עליך וירמסוך כשישמעו הביזיון הזה.

 יט אָמַרְתָּ, הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם, וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ, לְהַכְבִּיד; רד"ק: להרבות עוד מלחמה.

מלבי"ם: הכבד ושב בביתך. ופירשו עזרא שרצה לומר הכבד אתה רוצה כבוד, וע"ז נשאך ליבך להילחם כדי להשיג כבוד, שיגדל כבוד בית יהודה, ע"ז אייעצך שב בביתך והייתה מנוחתך כבוד.

עַתָּה, שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ רלב"ג: להקנות לך כבוד על ההצלחה שהגיע לך במלחמה, לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה, וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ.

  כ וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ מלבי"ם: עזרא פירש שהיה זה מה' להענישו על שדרש לאלוהי אדום.

כִּי מֵהָאֱלֹוקִים הִיא, לְמַעַן תִּתָּם מצודת דוד: את אמציה ועמו ביד מלך ישראל.

בְּיָד: כִּי דָרְשׁוּ, אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם. רש"י: ידעתי כי יעץ אלוקים להשחיתך.

יואש תפס את אמציהו ובזז את ירושלים.

  כא וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים,מצודת דוד: = נלחמו פנים בפנים.

הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בְּבֵית שֶׁמֶשׁ,רש"י: שם הייתה המלחמה. שלא תאמר כשתפשו אמציה למה הביאו לירושלים ולא לשומרון? לפי שבית שמש סמוכה לירושלים, אֲשֶׁר לִיהוּדָה.

 כב וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ, אִישׁ לְאֹהָלָיו.  

כג וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז, תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ; וַיְבִיאֵהוּ, יְרוּשָׁלִַם, מלבי"ם: פירש עזרא שגם את אמציה הביא אתו שבי אל עיר מלכותו לקלון ולחרפה.

וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם רש"י: שאמר מעתה לא ימרוד בי, כי לא יגבה לבו כל כך למרוד, הואיל ונפרצה החומה.

מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם מצודת דוד: התחיל לפרוץ מהשער הנקרא שער אפרים ופרץ עד השער הנקרא שַׁעַר הַפּוֹנֶה, והיה באורך ת' אמה.

עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה, מצודת ציון: = שער הפינה הנאמר (במלכים ב') כי השער העומד בפינה הוא פונה לכאן ולכאן. אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה.

ונקראת הפונה, לפי שהפונה מביט בקיר ויופיו.   רד"ק:ובמלכים: עד שער הפנה.

כד וְכָל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית הָאֱלֹוקִים עִם עֹבֵד אֱדוֹם, וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, רד"ק: היה נגיד על האוצרות, ובניו אחריו.
וְאֵת, בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת; מלשון ערבון, לקח כערבון נגד מרד, את בני השרים,

וַיָּשָׁב, שֹׁמְרוֹן. רד"ק: בני השרים שנותנים המלכים זה ביד זה להקים ברית שלום ביניהם.

כה וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶןיוֹאָשׁ, מֶלֶךְ יְהוּדָה, אַחֲרֵי מוֹת, יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, שָׁנָה.

 כו וְיֶתֶר מלבי"ם: במלכים נאמר שדבריו כתובים על ס' מלכי יהודה, ועזרא הוסיף שדבריו האחרונים כתובים על ספר מלכי ישראל, כי מאז נכנע למלכי ישראל (כמ"ש בתחלת הושע) נכתבו שם קורותיו.

דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הֲלֹא הִנָּם כְּתוּבִים, עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל.

סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, זה לא ספר דברי הימים שלנו, אלא ספרים שנועדו לפאר את המלך ולתאר את עלילות הגבורה שלו.

 אחרית מלכות אמציהו: קשרו על אמציהו, והוא נרצח בלכיש.

אמציהו, כמו אביו, נרצח: וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלַ͏ִם וַיָּנׇס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם. 

 כז וּמֵעֵת, מלבי"ם: כהני ה' קשרו עליו קשר תיכף כשסר מעל ה', ואחר שפרץ הקשר, נס ללכיש, ושם מצא עוזרים, עד שגבר יד הקושרים וימיתוהו שם, וכבר ביארתי (שם) ש 3 שנים אחר מלחמת אמציה עם יואש, נפרץ הקשר והמליכו את עוזיה בחייו, והוא היה בלכיש ומלך שם, ואחר 12 שנים גברו הקושרים וימיתוהו,

אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי ה', רש"י: ונפל לפני מלך ישראל מיד. מצודת דוד: ומהעת ההיא התחילו לקשור עליו ולמרוד בו.

 וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, רש"י: להורגו, כי הי' לבם דווה איש על בנו ועל אחיו ועל קרובו שנהרגו על ידו, לפי שנתגרה במלך ישראל, וַיָּנָס לָכִישָׁה;

וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה, וַיְמִיתֻהוּ שָׁם. רלב"ג: ידוע מפה כי אמציה חי אחרי יואש בן יהואחז 15 שנה, אך בימי יואש סר אמציהו מאחרי ה', ולכן היה הרצון כי מהעת שסר מאחרי ה', קשרו עליו קשר להמיתו, כאשר תהיה לאל ידם, וכאשר ידע אמציהו דבר הקשר, נס ללכיש מהקושרים, ומעת שנס ללכיש, המליכו יהודה את עזריה בנו, ולא המיתוהו בלכיש עד שמלך עזריה כ 11 שנה כמו שבארנו בספר מלכים.

וזה כי בשנת 15 לאמציה מלך ירבעם בן יואש, וכשמלך ירבעם לפני עזריה כ 4 שנים כי בשנת 38 לעזריה, מלך זכריה בן ירבעם, ואם אמרנו שכבר נשלמו לעזריה 38 שנה כאשר מלך זכריה, הנה לא מלך ירבעם לפני עזריה כי אם 3 שנים ויישארו י"ב שנה שמלך עזריה בחיי אמציה אביו.

והביאור השני נאות מאד, אל מה שבארנו בספר דניאל, כי זמן עמידת בית ראשון היה 426 שנה.

כח וַיִּשָּׂאֻהוּ, עַל הַסּוּסִים; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו, בְּעִיר יְהוּדָה, מצודת דוד: בעיר המיוחדת אשר ביהודה והיא עיר ציון.

רש"י: לָכִישׁ = עיר מבצר אשר נלחם עליה סנחריב, וַיָּנָס לָכִישָׁה; ויהי שם ט"ו שנים עד ששלחו אחריו לָכִישָׁה וימיתהו שם.

ובפי' ר' יוסף זצ"ל ראיתי שאותן ט"ו שנים שהי' בלכיש מלך, עזיהו בנו תחתיו, ולא נכון לפותרו כן. כי כתוב בסמוך: והוא בן 16 שנה, נמצא שלא היה בזמן שברח אביו אלא בן שנה. משמע שלא מלך בחיי אביו.