דברי הימים ב פרק כד א בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים, יֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע
ב וַיַּעַשׂ יוֹאָשׁ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה', כָּל יְמֵי, יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, רש"י: ובמלכים (ב' י"ב) כתוב: כל ימיו אשר הורהו הכהן, אבל לאחר שמת, אז באו שרי המלך להשתחוות לו לעשותו קדוש, ובמדרש מפורש לפי שנטמן בבית קדש הקדשים ולא הוזק, אמרו: כדאי אתה להיות אלוה.
ג וַיִּשָּׂא לוֹ יְהוֹיָדָע, נָשִׁים שְׁתָּיִם; וַיּוֹלֶד, בָּנִים וּבָנוֹת, רש"י: לפי שנאמר למטה (כ"ד) שהרג יואש את בני יהוידע, הוצרך לומר שהיו לו בנים.
ד וַיְהִי, אַחֲרֵי כֵן; הָיָה עִם לֵב יוֹאָשׁ, לְחַדֵּשׁ אֶת בֵּית ה', מצודת דוד: לתקנו ולבנותו מחדש.
ה וַיִּקְבֹּץ, אֶת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וַיֹּאמֶר לָהֶם צְאוּ לְעָרֵי יְהוּדָה וְקִבְצוּ מִכָּל יִשְׂרָאֵל, רש"י: קבצו אותו סכום כסף שהיו ישראל נותנים מדי שנה בשנה, ככתוב: (שמות ל') כל העובר על הפקודים.
ובמלכים: (ב' י"ב) כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה' כסף עובר… ששליש מהכספים היו כסף עובר, בכל שנה שנאמר: (שמות ל') כל העובר על הפקודים עובר על שם העובר, כסף נפשות ערכו, על איש שהתנדב ערך נפשו כמו, האומר: ערכי עלי, וכל כסף אשר יעלה על לב איש נדבה לבדק הבית.
כֶּסֶף לְחַזֵּק אֶת בֵּית אֱלֹוקֵיכֶם מִדֵּי שָׁנָה מצודת ציון: בכל שנה ושנה.
בְּשָׁנָה, מצודת דוד: להוצאות התיקון היה צורך בכל שנה ושנה. וְאַתֶּם תְּמַהֲרוּ לַדָּבָר; מצודת דוד: לכו מהר וקבצו הכסף.
וְלֹא מִהֲרוּ, הַלְוִיִּם, רש"י: מפורש בטוב (במלכים ב' יב) שאמר המלך: ייקחו להם הכוהנים איש מאת מכרו, ויתעצלו להטריח מכריהם.
כשראה המלך כן אמר להם: (שם) ועתה אל תיקחו כסף מאת מכריכם, כי לבדק הבית תתנוהו, זה שאמר כאן: ואתם תמהרו לדבר, ולא מהרו הלויים.
ו וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ, לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ, וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ לֹא דָרַשְׁתָּ עַל הַלְוִיִּם, מצודת דוד: היה לך לדרוש עליהם אם ממהרים הם לְהָבִיא כסף מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם
אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה מצודת ציון: משאת ענין דורון ותשורה.
מצודת דוד: ובמלכים ב' מפורש 3 כספים, והם: 1. מחצית השקל המוטל על כל איש מישראל 2. מי שהעריך עצמו או זולתו 3. מי שהקדיש מה לבדק הבית, וכולם נקראים: משאת משה, ר"ל התשורה שצווה משה להביא.
עֶבֶד ה' רש"י: השקלים שצווה להם במדבר. וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל מצודת דוד: ומה שהיה מדרך הקהל מישראל להביא מאז לְאֹהֶל, הָעֵדוּת.
ז כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת, בָּנֶיהָ מצודת דוד: שהיו לה מאיש אחר, פָרְצוּ, מצודת ציון: שברו אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים;
וְגַם כָּל קָדְשֵׁי בֵית ה' עָשׂוּ לַבְּעָלִים, רש"י: מיואש עד יאשיהו יותר 200 שנה ולא הוצרכו לחזקו למרות שיואש לא בנהו מחדש ומאז שבנה שלמה עד יואש עברו רק 125 שנה וכבר היה צורך לתקנו.
אין תימה אם צריך מהר כ"כ חיזוק, ואל תתמה שלא היה כסף וזהב הקדשות באוצרות בית ה', עד שהוצרכו ליתן קול ביהודה ובירושלים להביא משאת כי גם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים, ועתליה ובניה פרצו לתוכו.
מצודת דוד: בניה פרצו את בית האלוקים אם כן מהצורך לתקן וגם כסף הקדשים שהיה בבית ה' עשו לבעלים ואפס א"כ הכסף ולכן מהצורך לקבץ כסף מאת הקהל על צורך התיקון.
ח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן, מצודת ציון: = ארגז, אֶחָד;
רש"י: ובמלכים (ב' יב) כתוב: וייקוב חור בדלתו ובאותו חור היו זורקים לארון ההקדשות, ולא פתחו הדלת, פן יבא רמאי ויגנוב ממנו.
וַיִּתְּנֻהוּ בְּשַׁעַר בֵּית ה' חוּצָה, רש"י: כדי שיוכלו לבא אליו כל נדיב לב לתת בו את תרומת ה'. מצודת דוד: בצד שכלפי חוץ.
ט וַיִּתְּנוּ קוֹל, מצודת דוד: הכריזו ברבים, בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם, לְהָבִיא לַ ה' מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹוקִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, מצודת דוד: על מה שצווה על ישראל בהיותם במדבר וזה הכסף האמור למעלה.
י וַיִּשְׂמְחוּ, מצודת דוד: הביאו את הכסף בשמחה, כָל הַשָּׂרִים, וְכָל הָעָם; וַיָּבִיאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן, עַד לְכַלֵּה, הביאו כל יום עד שכלו כולם להביא כולם.
יא וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת הָאָרוֹן אֶל פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ, מצודת ציון: כבפקודתו. מצודת דוד: בעת שהביאו את הארון אל תוך הבית בפקודת המלך ביד הלויים, וכשראו את הכסף הרב כי משקלו כבד, אז בא סופר המלך …
בְּיַד הַלְוִיִּם, וְכִרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף, רש"י: אז בא סופר המלך ופקיד כהן ראש משרה, הממונה תחת כהן הראש, והוא סגן כהונה, עם סופר המלך. ובמלכים (שם) כתוב: ויעל סופר המלך וכהן גדול. אך: ויעל סופר המלך, ואף כהן גדול שלח פקידו, הוא הסופר הכותב מה שכ"ג מצוה לו. כי אין הגון וכבוד לכ"ג לילך עם עבדי המלך.
וְיִשָּׂאֻהוּ רש"י: בכל יום ויום כשראו כי רב הכסף, הביאו אותו לפקיד המלך, ובעזרה עירו אותו ונשאו אותו והחזירוהו למקומו בשער ה'.
וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וּפְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ, וִיעָרוּ מצודת ציון: שפיכה והרקה כמו ותער כדה בראשית כד. אֶת הָאָרוֹן, מצודת דוד: שפכו את הכסף מהארון,
רש"י: אז בא סופר המלך ופקיד סגן כהונה. ובמלכים (שם) כתוב: כהן גדול, הכהן הגדול שלח את פקידו הסופר הכותב מה שהוא מצוה לו, כי אין זה כבוד לכהן גדול לילך עם עבדי המלך.
וִישִׁיבֻהוּ אֶל מְקֹמוֹ; כֹּה עָשׂוּ לְיוֹם בְּיוֹם, מצודת דוד: מצות המלך היה להביאו בכל לילה מהחוץ אל תוך הבית, וכאשר ראו שרב הכסף אז שפכו הכסף ממנו,
וַיַּאַסְפוּ כֶסֶף לָרֹב
יב וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע, אֶל עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה', מצודת דוד: אלו האומנים הגדולים הממונים בבית ה', ומתחת ידם בנו האומנים הפועלים כפי אשר יורו אותם.
וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים מצודת דוד: הם שכרו חוצבי אבן וחרשי עץ, חֹצְבִים וְחָרָשִׁים, לְחַדֵּשׁ בֵּית ה' וְגַם לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, מצודת דוד: שכרו חרשי הברזל ונחושת, לְחַזֵּק אֶת בֵּית ה'.
יג וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, וַתַּעַל אֲרוּכָה, מצודת ציון: ענין רפואה ובדרך השאלה על חיזוק הבניין.
לַמְּלָאכָה בְּיָדָם; וַיַּעֲמִידוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹוקִים, עַל מַתְכֻּנְתּוֹ, רש"י: על מכונו, וַיְאַמְּצֻהוּ, מצודת ציון: מלשון אומץ וחוזק,
וַיַּעֲמִידוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹוקִים, עַל מַתְכֻּנְתּוֹ מצודת דוד: על כנו ובסיסו, ותקנו את כל הצריך תיקון, וַיְאַמְּצֻהוּ.
יד וּכְכַלּוֹתָם, מצודת ציון: כהשלימם, מצודת דוד: לחזק את כל בית ה', הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף, וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית ה' כְּלֵי שָׁרֵת,
וְהַעֲלוֹת רש"י: שבו כתשו את הבשמים במכתש. ויש אומרים: וְהַעֲלוֹת אלו נסרים שחותכים עליהם בשר.
וְכַפּוֹת, וּכְלֵי זָהָב מצודת דוד: ושאר כלי זהב וכלי וָכָסֶף; וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית ה' תָּמִיד, הם התמידים שבכל יום בבוקר ובערב, כֹּל, יְמֵי יְהוֹיָדָע.
טו וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים, וַיָּמֹת בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּמוֹתוֹ. טז וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר דָּוִיד, עִם הַמְּלָכִים.
כִּי עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: שהעמיד להם מלך מזרע דוד. וְעִם הָאֱלֹוקִים מצודת דוד: במה שקרב את ישראל לעבודת המקום. וּבֵיתוֹ. מצודת דוד: שהעמיד ממונים על בית המקדש.
יז וְאַחֲרֵי מוֹת, יְהוֹיָדָע, בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ;
4 בני אדם שעשו עצמן אלוקות והרעו לנפשם ואלו הן: חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש מלך יהודה…יואש מנין שעשה עצמו אלוה שכתוב: דה"ב כד, יז ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם מהו וישתחוו למלך.
עשוהו אלוה ואמרו לו אילולי שאתה אלוקה לא היית יוצא לאחר 7 שנים מבית קדשי הקדשים. אמר להן כך הוא, וקבל על עצמו להיעשות אלוקה.
והשחית לנפשו, שנאמר: שם, כג ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם וכתוב: שם, כד ואת יואש עשו שפטים, אל תקרי שפטים אלא שפוטים וכתיב: שם, כה ובלכתם ממנו כי עזבו אותו בחוליים רבים.. וימת ולא קברוהו בקבורת המלכים.
מצודת דוד: עשו אותו אלוה, באמרם אליו: הנה נאמר והזר הקרב יומת, (במדבר י"ח) ואתה היית בבית המקדש 6 שנים ועודך חי, ומהראוי לעבודך עבודת אלוה.
אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֲלֵיהֶם, מצודת דוד: קבל דבריהם. יח וַיַּעַזְבוּ, מצודת דוד: שעזבו את בית ה' ועבדו את האשרה.
אֶת בֵּית ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים, וְאֶת הָעֲצַבִּים; וַיְהִי קֶצֶף, עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, בְּאַשְׁמָתָם, זֹאת. מצודת דוד: בשל אשמתם זאת.
יט וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים, לַהֲשִׁיבָם אֶל ה'; וַיָּעִידוּ בָם, וְלֹא הֶאֱזִינוּ,
כ וְרוּחַ אֱלֹוקִים, לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּעֲמֹד, מֵעַל לָעָם;
רש"י: גבוה מהעם כדי להשמיע קולו. ובאיכה רבתי דורש: סמך על עצמו שהיה שר גבוה מכל העם, נביא, וכהן, וביום הכפורים, וחתן המלך, ולא נתיירא מלומר נבואה ועל זה נאמר: (איכה ב') אם יהרג במקדש ה', כהן ונביא ובמותו אמר: ירא ה' וידרוש, כי לא הרגוני אלא שאמרתי שליחותו של מקום, ומאחר שנהרגתי עליו מן הדין והגון שידרוש דמי, וכן היה. כי מיד נדרש דמו כי לתקופת השנה …
כא וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו, וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, בַּחֲצַר, בֵּית ה', מצודת דוד:
המלך צווה לרגמו באבנים.
כב וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ, חטאי יואש: הרג, את בן האיש שהציל אותו והכתירו למלך, איש שהיה: כהן, גם נביא, והרגו בתוך בית המקדש.
הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה מצודת דוד: החסד אשר עשה: אשר הצילו מן המיתה והמליכו על ישראל. יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ.
יהוידע ואלישבע אשתו הצילו את יואש, מטבח עתליה, סכנו את חייהם כדי לשמור עליו עד גיל 7, והסתכנו במרד נגד המלכה, כדי להפוך אותו למלך.
וַיַּהֲרֹג, אֶת בְּנוֹ; וּכְמוֹתוֹ אָמַר, יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ, מצודת דוד: שלחינם הורגים אותי וידרוש מהם את דמי לקחת נקמתי.
כג וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה,בדיוק אחרי שנה.מצודת דוד: וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה = כאשר הקיפה החמה לבא אל הנקודה ההיא שעמדה בעת שנהרג.
עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם, וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כָּל שָׂרֵי הָעָם מֵעָם;מצודת דוד: מֵעָם =מן העם. עזבו את העם והשחיתו את השרים לבד, להראותם שבא העונש על אשר השתחוו למלך.
וְכָל שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ, לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק.
רש"י: לפי שבני יהודה חטאו יותר משאר שבטים כמו שאמר לעיל: ויעזבו את בית ה' אלוקי אבותיהם.ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך והחטיאו את יואש, על זה נפרע להם בזה שבאו חיל ארם והשחיתו את כל שרי העם.
כד כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם, מצודת דוד: נראה שבאו כעונש ובהשגחה. כי מארם באו אנשים מעטים ולבני יהודה היה חיל רב ועם כל זה נגפו.
וַה' נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד כִּי עָזְבוּ אֶת ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיהֶם; וְאֶת יוֹאָשׁ, עָשׂוּ שְׁפָטִים, מצודת דוד: עשו בו דין משפט ייסורים, וְאֶת יוֹאָשׁ, עָשׂוּ שְׁפָטִים.
כה וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ, כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים,מצודת דוד: הארמים עזבו, לא כי חמלו עליו, רק עזבוהו חולה בחוליים רבים כי עשו לו מה שמצאה ידם,
הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו, מצודת ציון: קשרו מרד נגדו.
רש"י: בשל דם זכריה בן יהוידע, כי היה לו לזכור טובה וחסד שגמל עמו יהוידע, ובשביל אותו עוון, קשרו עליו עבדיו והרגוהו על מיטתו.
וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת; רש"י: מדה כנגד מדה: על שנהרג זכריה שקט ובוטח שאין לו לדאוג כי בן יהוידע הוא, ולכבודו ינהגו בו כבוד, ושפכו דמיו וע"כ נהרג גם בשלום והשקט על מיטתו.
וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד, וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, עֲבָדָיו מצודת דוד: אז קשרו עליו עבדיו כדי לנקום דמי בני יהוידע, ולמרות שרק זכריהו נהרג אמר: בְּנֵי יְהוֹיָדָע.
וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת; וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד, וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים
את יהוידע קברו בקברות המלכים, למרות שלא היה מלך, על כי הציל את מלכות דוד מכליה, ואת המלך יואש, כפוי הטובה, לא קברו בקברות המלכים.
כו וְאֵלֶּה, הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו: זָבָד, בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית, וִיהוֹזָבָד, בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית, רש"י: מה לי מי היו וממי יצאו אם מבני ישראל או ממואבים? אלא יבאו כפויי טובה שכפו טובתו של אברהם אבינו ללוט אביהם שנלחם עם המלכים כששמע שנשבה לוט, והם שכרו את בלעם לקלל בניו, ויפרעו מיואש שכפה טובתו של יהוידע והרג את זכריה בנו, (מכילתא).
מצודת ציון: זָבָד, ובמלכים (ב' יב) כתוב: יוזבד ובשני השמות נקרא וכן כאן שמרית ושם שומר.
כז וּבָנָיו מצודת דוד: וּבָנָיו: זיכרון ספור בניו, יִרֶב מצודת ציון: = רבוי, הַמַּשָּׂא עָלָיו, מצודת דוד: מרבית הנבואות שניבאו עליו הנביאים.
וִיסוֹד מצודת דוד: ספור יסוד בית האלוקים אשר חיזק ותיקן, בֵּית הָאֱלֹוקִים הִנָּם כְּתוּבִים, עַל מִדְרַשׁ סֵפֶר הַמְּלָכִים; מצודת דוד: ספר דברי הימים מהמלכים נקרא מדרש, כי בו נדרש סיפורי עניני המלכים והקורות.
מִדְרַשׁ סֵפֶר הַמְּלָכִים; מצודת דוד: ספר דברי הימים נקרא מדרש, כי בו נדרש סיפורי עניני המלכים והקורות. וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו.
