פרק כב בספר מלכים ב

פרק כב א בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמַלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת:

ב וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול.

רלב"ג: יאשיהו הלך בדרך דוד המלך מאבות אבותיו, ולא סטה מדרכו ימינה ושמאלה. אך בשלב זה יאשיהו עוד לא השמיד את העבודה הזרה מיהודה, ולכן ספג נבואת פורענות מחולדה הנביאה.

ג וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית ה', לֵאמֹר:

ד עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל,  וְיַתֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית ה', מצודות: שחלקיה יאסוף את כל הכסף שנתרם לבית המקדש,

 אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף, רד"ק: השוערים הם שומרי כלי המקדש או הגזברים. מֵאֵת הָעָם, מצודות: יאשיהו אמר לשפן להגיד לחלקיה לאסוף את הכספים שאספו שומרי שערי בית המקדש מעם ישראל.

ה וְיִתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה', השיפוץ הראשון היה אחרי מלך רשע, וכן השיפוץ הזה נועד לשפץ את מה שהרסו מלכים רשעים.

מצודות: את הכסף שיאסוף חלקיה, יתנו לאומנים שהיו ממונים על בעלי המלאכה שיהיו אחראים לשיפוץ בית המקדש, שלא שופץ מימי יואש, מעל 200 שנה, (יואש ויאשיהו, חולקים אותן אותיות. שניהם הומלכו בגיל צעיר).

וְיִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית ה', מצודות:האומנים הממונים יתנו את הכסף לבעלי המלאכה שעובדים בפועל בשיפוץ בית המקדש.

 לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת, תרגום: חלקיה ייתן את הכסף לאומנים המשפצים את בית המקדש.

ו  הכסף יינתן לצורך חמשת הדברים הבאים:

 1לֶחָרָשִׁים, מצודות: לכורתי העצים.

 2 וְלַבֹּנִים, מצודות: לבנאים שבנו את קירות בית המקדש מעצים.

 3וְלַגֹּדְרִים, מצודות: לבונים את קירות האבנים.

 4וְלִקְנוֹת עֵצִים, מצודות: ולקניית עצים לצורך בניין בית המקדש.

 5 וְאַבְנֵי מַחְצֵב, מצודות:  ואבנים חצובות,  לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת, תרגום: כל זה כדי לחזק ולשפץ את בית המקדש.

ז אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם, מצודות: חלקיה לא חישב מה עשו עם הכספים שמסר לאומנים שהיו ממונים על בעלי המלאכה.

 כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים, מצודות: כי מלכתחילה בחרו אנשים אמינים לתפקיד, ולכן לא היה צורך לחשב ולוודא על מה הוציאו את הכסף.

ח וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר, רלב"ג: הנביא השתמש בלשון עַל  לומר שבהיררכיה היה חלקיה בדרגה גבוהה משפן.

תרגום: חלקיה הכהן הגדול אמר לשפן הסופר: סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית ה', מצודות: מצאתי ספר תורה בבית המקדש שכתב משה רבינו ושהיה מונח בצד ארון הברית.

בשעה שאחז שרף את ספרי התורה, הכוהנים החביאו ספר תורה זה ובימי חזקיה לא מצאו אותו, ועתה כשחיפשו בכל בית המקדש אחר כסף לצורך שיפוץ, מצאו אותו.

רד"ק: קשה לומר שמדובר על ספר תורה שניצל מאחז, כי חזקיה היה מוצא אותו. אך מנשה, השכיח את התורה מעם ישראל, וכשחזר בתשובה, לקראת סוף ימיו, היה עסוק בביעור העבודה הזרה ולא חיפש את הספר.

 וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן, מצודות: חלקיה הראה את ספר התורה לשפן, וכן הראה חלקיה לשפן את המקום בו היה גלול ספר התורה, כנראה, בפרשת התוכחה שבספר דברים.

 וַיִּקְרָאֵהוּ, מצודות: שפן קרא בספר התורה והתמלא פחד כשקרא את הקללות הכתובות בפרשת כי תבוא, וחשש שהכתוב מנבא את מה שיקרה.

מלבי"ם: זה רמז שלא יעסקו בתיקון החיצוני של בית המקדש, אלא בתיקון הפנימי.

ט וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב ענה אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר:

הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת, מצודות: עבדיך התיכו את הזהב שהם מצאו בבית המקדש ועשו מהם מטבעות.

רלב"ג: לא התיכו את הכסף באש, אלא כילו לאסוף את הכסף.

 וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה', תרגום: אח"כ נתנו את הכסף לאומנים הממונים על בעלי המלאכה שמשפצים את בית המקדש.

י וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן, מצודות: חלקיה הכהן נתן לי ספר תורה שאבד, והספר היה מגולל לעמוד זה.

וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, מצודות: שפן קרא לפני יאשיהו מלך יהודה מתוך העמוד אליו היה מגולל ספר התורה.

יא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה,  וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, מצודות: יאשיה קרע את בגדיו, כי הבין שספר התורה המגולל לקללות שבפרשת כי תבוא, מהווה סימן מה' שפורענות תבוא על ממלכת יהודה.

יב וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:

יג לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה, תרגום:  שאלו את הנביאים עלי ועל העם ועל כל ממלכת יהודה.

 עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה, מצודות: כי ספר התורה היה מגולל לקללות שבפרשת כי תבוא, ויש בכך אות משמים.

 כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ, מצודות: אות שה' כועס עלינו מאד.

 עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ, מצודות: כי אבותינו לא קיימו את כל הציוויים הכתובים בתורה ושכחו שקללות יבואו על עם ישראל אם לא יקיים את דברי התורה.

יד וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה.

מי זאת חולדה המוזכרת גם בספר דברי הימים ב' פרק ל"ד פסוק כ"ב, ונמנית בתלמוד עם 7 נביאות שקמו לישראל?

נביאה: בתנ"ך יש רק 3 נשים, הנזכרות בשמן, שעליהן נכתב מפורשות שהיו נביאות: מרים (שמות ט"ו כ), דבורה (שופטים ד' ד') וחולדה (מלכים ב' כ"ב י"ד).

 יחוס: בתלמוד הבבלי אמר רבי יהודה שחולדה הייתה מבני בניהם של יהושע בן נון ורחב הזונה וקרובת משפחה של ירמיהו הנביא. 

אישה כשרה: במדרש בראשית רבתי מהמאה ה-11, נמנית חולדה הנביאה עם כ"ב הנשים הכשרות שהיו בעולם.

חז"ל אמרו שהיו אז 3 נביאים. ירמיהו ניבא בחוצות, צפניה בבתי מדרש, וחולדה ניבאה לנשים.

למה המלך יאשיהו פנה לחלודה ולא לירמיהו, שפעל באותה תקופה?

יש טוענים, כי ירמיהו, היה עוד צעיר בזמן הזה.

רב טען שחולדה הייתה קרובת משפחתו של ירמיה, ולכן ירמיה "לא היה מקפיד עליה", ואפשר לה להתנבא, או העלים עין מכך.

לפי רבי יוחנן, יאשיהו פנה לחולדה ולא לירמיהו מפני שירמיהו לא היה אז בירושלים כי הלך להחזיר את 10 השבטים.

יש אומרים, שהאמין שנשים רחמניות, והיה בטוח שתתפלל עבורם.

 רבי שילא טען שהפניה לחולדה הייתה מפני שהנשים הן רחמניות: יאשיהו ידע שהוא עומד לקבל נבואה קשה והעדיף לקבל אותה מאישה מתוך תקווה שכך יקבל תשובה מרוככת יחסית. כך כתב גם רש"י.

 רש"י: הלכו דווקא לחולדה ולא לירמיה כי חשבו שחולדה תאמר להם נבואה רכה יותר שהרי נשים רחמניות הן.

 רלב"ג: הלכו לחולדה כי היא הייתה קרובה יותר למקום הימצאם.

היו שטענו שדבורה וחולדה היו יהירות. דבורה: ותשלח ותקרא לברק, ולא באה אליו.  וחולדה אמרה: אמרו לאיש, ולא אמרה: אמרו למלך. שמן מעיד עליהן. ומה שמות הגברים שהמלך שלח? עַכְבּוֹר וְשָׁפָן.

בעלה: אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים,

פרקי דרבי אליעזר (פרק לג) מספר בזכות מה זכתה לנבואה:

רבי זעירא אומר: תדע לך כוח הצדקה, בא וראה שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום, ומה היה עושה? היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו עליו, ובזכות צדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, שנאמר וילך חלקיהו הכהן אל חולדה הנביאה אשת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה.

על פי מדרש זה, חולדה זכתה בנבואה משום צדיקותו של בעלה, שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה. בדרך זו מתרץ המדרש מדוע הוזכר בעלה של חולדה בצמוד לשמה.

מצודות: חולדה הייתה אשתו של שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בן חרחס, שתפקידו היה לשמור על בגדי המלך.

 וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה, תפקידיה: חולדה הייתה יושבת בין שני שערי חולדה שנקראו לדעתו על שמה. והייתה מלמדת את הזקנים תורה שבעל פה, על פי המילים ”וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַ‍ִם בַּמִּשְׁנֶה  = בית אולפנא.

רש"י כתב שלחולדה הייתה לשכה סמוכה למושב הסנהדרין בלשכת הגזית ) שהייתה פתוחה כלפי חוץ וסתומה כלפי הסנהדרין מפני הצניעות).

ויש שאמרו בַּמִּשְׁנֶה = חוץ לחומה, בין שתי החומות, שהיא משנה לעיר. מצודות: חולדה ישבה בירושלים במרווח שבין 2 החומות שהקיפו את העיר.

שער יש בעזרה על שמה, ששמו שער חולדה (מסכת מדות לד א). רש"י: ליד ביהמ"ק והשערים שלידו נקראים שער חולדה.

וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ, מצודות: שליחי יאשיהו אמרו לחולדה את דברי יאשיהו.

טו וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, ענתה: כה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל: אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי, למלך:חז"ל ביקרו את חולדה על שאמרה לאיש ולא למלך!

טז כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו, מצודות: האות ששלחתי לכם בספר תורה המגולל במקום שמבשר על הפורענויות העתיד לבא על ישראל: שאני הולך להביא פורענויות אלו לתושבי ממלכת יהודה וירושלים.

 אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מצודות: את כל הפורענויות שמלך יהודה ציווה לקרוא לפניו, הכתובות בקללות שבפרשת כי תבוא,

יז תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, תרגום: כעונש על שהעם ביהודה עזב אותי. וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, תרגום: העם ביהודה הקטיר קטורת לעבודה זרה.

 לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, תרגום:  כעסי יבער בירושלים ובבית המקדש, וְלֹא תִכְבֶּה, תרגום:  הכעס והחמה לא ייכבו.

יח וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת ה', מצודות: וליאשיהו מלך יהודה ששלח אתכם לשאול לדבר ה', תאמרו נבואה שנאמרה עליו אישית.

 כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ, מצודות: שמעת את הפורענות שתבוא על ממלכת יהודה, אך אתה לא תהיה כלול בפורענות זו.

יט יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי ה', תרגום: כי ליבך היה רך והכנעת עצמך לפניי.  בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו,

מצודות: כאשר הבנת שתבוא פורענות על ירושלים ועל תושבי ממלכת יהודה, לִהְיוֹת לְשַׁמָּה, מצודות: העם שביהודה יהיה לשממה ויושמד.

וְלִקְלָלָה, מצודות: העם שביהודה יהפוך לקללה: אדם שירצה לקלל מישהו אחר, יאחל לו להיות כיושבי יהודה.

 וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם ה'.

כ לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ, מצודות: אֹסִפְךָ מלשון אוסף. לכן, כי נכנעת לפניי, תיקבר בקבר אבותיך, 

מלבי"ם: אֹסִפְךָ מלשון מוסיף. אעלה אותך מעל דרגת אבותיך, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם,

מצודות: תמות ותיקבר ולא תראה את ממלכת יהודה יוצאת לגלות. וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה.

מצודות: למרות שיאשיהו מת במלחמה, עדיין נחשב הדבר שמת בשלום כי לא ראה את הגלות.

 מלבי"ם: בשלום הכוונה שנקבר בלא שניסו למנוע את קבורתו.

וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר, מצודות: שליחי המלך חזרו ליאשיהו וספרו לו את דברי חולדה הנביאה.