פרק י בדברי הימים ב

דברי הימים ב פרק י פרק זה מציג את תחילת תהליך פילוג הממלכה: העם קרא לירבעם, שהיה במצרים, והנהיג מרד נגד רחבעם, שהוכתר למלך בשכם (לאחר שנסע לשם לבדו, כי ידע ששם יתכנסו כל ישראל להמליך אותו), אך נכשל בהשגת ירושלים כמקום המלכתו. המרד פרץ כתוצאה מזה שרחבעם התעלם מעצת הזקנים וסרב להקל את עול נשיאת המלכות הכספית מעל עם ישראל.

א וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל יִשְׂרָאֵל מצודת דוד: בחשבם שבירושלים, בהיות במקומו, יתחזק למלוך מבלי למלא את שאלתם.

לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ. רש"י: שכם, מקום ירבעם שבחלק אפרים, וירבעם אפרתי, וכל זאת קרה מהקדוש ברוך הוא לקיים דברו: קרוע אקרע הממלכה.

ב וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ, מצודת דוד: שמע שמת שלמה. רש"י: ויהי כשומעו מקודם, לכן כשבאו להמליכו בשכם הוא עדיין במצרים.

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וְהוּא בְמִצְרַיִם מצודת דוד: כשעוד היה במצרים, אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם.

ג וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ מצודת דוד: ללכת עמם לרחבעם, וַיָּבֹא יָרָבְעָם,

רש"י: וכל זה להודיענו רצון הקב"ה שאפילו ירבעם עצמו בא להמליך את רחבעם והסב הקב"ה אחר דבריו עד שמלך ירבעם.

וְכָל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר:

ד אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ רש"י: כי איש טורח במלאכה היה, ועלינו הטיל לפרנס פועליו, והמס ככתוב במלכים: (א ה') ויעל המלך שלמה מס וכו'.

ד מצודת דוד: הקשה עלינו לכלכל בני ביתו ורוב הסוסים. במשל אמרו: מעול כבד שהושם על צוואר הבהמה.

וְעַתָּה מצודת דוד: הואיל ואינך בגודל מעלת אביך אשר באו לראות פניו מאפסי ארץ, א"כ מה לך להרבות באנשי בית וסוסים, עזוב אותם והקל עולנו.

הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ.

ה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, מצודת דוד: התעכבו עוד 3 ימים ואח"ז וְשׁוּבוּ אֵלָי, וַיֵּלֶךְ הָעָם. מצד אחד ידע להתייעץ, אך לא היה מנהיג היודע לחתוך ולקבל החלטות.

ו וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים רש"י: = יועצים, לְהָשִׁיב לָעָם הַזֶּה דָּבָר.

ז וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם תִּהְיֶה לְטוֹב מצודת דוד: לאיש טוב ותדבר רכות, לְהָעָם הַזֶּה וּרְצִיתָם מצודת דוד: ותרצה אותם בדברי רצוי ופיוס.

וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים, אז יהיו לך עבדים לעולם, ותמלוך בכל אשר תאוה נפשך.

ח וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ מצודת דוד: כי לא ישרה בעיניו, וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ מצודת דוד: יחד מקטנותם, הָעֹמְדִים לְפָנָיו.

ט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ.

י וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תֹּאמַר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. רש"י: אצבעי הקטנה גדולה ממתני אבי. כלומר: אני חזק ממנו.

מצודת דוד: אצבעי הקטנה עבה יותר משני מתני אבי, כאומר: אני במעלה מעל אבי ויש לי צורך להרבות סוס ובני בית.

יא וְעַתָּה מצודת דוד: כי הרבה סוסים ובני בית, עם כי אבי הכביד עליכם עול כבד, הנה אני אוסיף עול כי הכל יהיה עליכם לכלכל.

אָבִי הֶעְמִיס, מצודת ציון: הטענת משא כ: ויעמוס איש על חמורו, בראשית מד).

עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר מצודת ציון: בייסורים, אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים מצודת דוד: למלא די מחסורו.

וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים, מצודת ציון: מיני קוצים. מצודת דוד: המכאיב יותר,

יב וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי.

יג וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְ קָשָׁה וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֵת עֲצַת הַזְּקֵנִים.

יד וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אַכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם, מצודת דוד: אכביד העול עליכם, ועוד אוסיף עליו. דבר בגאווה ובגודל לבב.

וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים.

טו וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם מצודת דוד: אשר ביקשו להקל העול מעליהם. כִּי הָיְתָה נְסִבָּה, מצודת ציון: מלשון סיבה,

מֵעִם הָאֱלֹוקִים, מצודת דוד: לא לגודל סכלותו לא שמע אל העם, כי אם זה בא מה'.

רש"י: למען הקים ה' את דברו. כמפורש (מלכים א יא) להסיר ממנו י' שבטים וליתן לירבעם, וזה: לא יסור שבט מיהודה (ראשית מ"ט) לא ירד ממלכותו. עד כי יבא שילה: עד כי יבא יהודה לשילה להמליך שם את רחבעם.

ושם נחלקה המלכות ואבדה מלכות של 10 שבטים וכשנאספו בשכם אז יסור שבט מיהודה ששם המלכות נחלקה.

 לְמַעַן הָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט. מצודת דוד: שימלוך הוא כמ"ש במלכים א' (יא).

טז וְכָל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם, מצודת דוד: כל ישראל שראו כי לא שמע להם המלך, אז, וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:

מַה לָּנוּ מצודת דוד: מה החלק הניתן לנו, כדי שנהיה עבדים לזרע דוד. חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא נַחֲלָה מצודת דוד: אך לא ניתנה לנו נחלה לבן ישי.

בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל רש"י: מוסב על מה לנו חלק בדוד, למה לעזוב אוהלינו ולילך אחריו לא, אלא לכו כל ישראל איש לאוהליו.

מצודת דוד: ישראל, לכו כ"א לאוהלו ואל תמליכוהו. עַתָּה מצודת דוד: רחבעם הבא מדוד מעַתָּה ראה בהנהגת ביתך כאחד העם ואין לך עסק במלוכה.

רש"י: מוסב על ולא נחלה בבן ישי כלומר אין לנו בו נחלה אלא בבית המקדש שבירושלים, שאנו זובחים בו ונראים בו בשלש רגלים.

 רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד וַיֵּלֶךְ כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו. רש"י: אין אנו צריכים לו לילך שם יהיה לך לבדך אלא ראה ביתך דוד אי אפשינו לא בך ולא בבית המקדש שלך.

יז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם.

יח וַיִּשְׁלַח מצודת דוד: שלח להחזיר את העם בדברי רכות.

הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הֲדֹרָם רש"י: = אדונירם (מלכים א' ד') שבימי שלמה גדולתו גדולה, ובימי רחבעם שפלה גדולתו על כן נקרא הדורם.

אֲשֶׁר עַל הַמַּס זו טעות של רחבעם לשלוח את הממונה על המיסים, שהוא מבקש להכביד, אל העם. וַיִּרְגְּמוּ, בוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶבֶן מצודת ציון: השליכו אבנים.

וַיָּמֹת רש"י: לפי שרחבעם לא ידע על הקשר ושסבו ממנו, על כן נהרג, הֲדֹרָם כשבה לגבות מס שקצב עליהם שלמה.

וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ מצודת ציון: מלשון אומץ וחוזק, מצודת דוד: כי פחד לנפשו, לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלָ‍ִם.

יט וַיִּפְשְׁעוּ רש"י: לשון מרד כמו (מלכים ב') בימיו פשע מואב. יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מצודת דוד: עד שגלו מארצם.