פרשת יתרו, שמות פרק יט עוסק בהכנות למתן תורה. הפרק מתאר את הגעת ב"י לאחר 3 חודשי מסע לא קלים, להר סיני בחודש השלישי (בר"ח סיון) לצאתם ממצרים:
א בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כשהגיע החודש השלישי מצאת ב"י ממצרים,
בַּיּוֹם הַזֶּה רש"י: מלמד שדברי התורה יהיו חדשים עלייך כאילו היום ניתנו,
בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי בראש חודש סיוון באו ב"י למדבר סיני.
א"ע: בתחילה חשב שמא התורה נתנה סמוך מאוד לר"ח סיוון ואח"כ כתב שקיבלנו מחז"ל שהתורה ניתנה בתאריך ו' סיוון.
רמב"ן: לא כתוב שב"י נסעו מרפידים בתחילה כדי להדגיש עד כמה היה חשוב לב"י להגיע למדבר סיני כדי לקבל את התורה, ולאורך כל הדרך משעת יציאתם ממצרים, חיכו להגיע אל מדבר סיני.
וגם לא כתוב שב"י חנו במדבר סיני, כי כאשר עם ישראל הגיע אל הר סיני, הם מיד חנו במקום הראשון שהזדמן להם והם לא חיפשו את המקום הטוב ביותר שבו היו יכולים להקים את מחנם.
התורה כתבה אח"כ: וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, יכולה להתפרש ב 2 אופנים: או שב"י הפרישו מתוכם את הערב רב, או שהדבר נאמר לכבוד ישראל.
הפרק כולל את ההכנות למעמד הר סיני, כשהעם עדיין לא ידע שעל הר זה תינתן להם תורת ה'.
אוה"ח: התורה מספרת לנו כאן למה ה' עיכב את נתינת התורה עד בכמעט חודשיים, וזה משום שב"י יצאו ממצרים, והיה צריך להכשירם לקבלת התורה.
ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, א"ע: ב"י נסעו מרפידים לפני כן. אונקלוס :והגיעו משם למדבר סיני,
רש"י: התורה חזרה פה לנסיעה מרפידים כדי להקיש את הנסיעה מרפידים לביאה להר סיני, כמו שב"י הגיעו אל מדבר סיני הם כבר חזרו בתשובה, כך מרגע שנסעו מרפידים הם חזרו בתשובה.
רמב"ן הקשה על רש"י, כי בכל מקום אנחנו רואים שדרך התורה לכתוב מהיכן נסעו ב"י ולהיכן הגיעו? ולכן כתב שכך דרך התורה.
וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר, א"ע: עם ישראל הקים את מחנהו במדבר סיני. וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, רש"י: עם ישראל חנה במזרח הר סיני.
א"ע: ב"י חנו לפי המדרגות: הזקנים חנו קדימה ושאר העם מאחור, ולכן מוזכרים בתורה 2 חניות. כמו"כ חלק על דברי רש"י שב"י הקימו את המחנה שלהם בצד המזרחי של הר סיני, מכיוון שב"י חנו מסביב להר סיני, בכל הכיוונים.
רשב"ם: ב"י חנו מול הר סיני. אוה"ח: יש צורך ב 3 דברים כדי לקבל את התורה: א. מניעת העצלות ב. ענווה. ג. דיבוק חברים.
ג וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹוקִים, רש"י: ביום השני של חודש סיוון, בתאריך ב' סיוון, משה עלה אל ה'. עלה להר סיני
עם הגעת ב"י למדבר סיני משה עלה להר, שם ה' קרא אליו והורה לו להציע לב"י לקיים ברית ביניהם לבינו. וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר, אונקלוס: ה' קרא למשה מהר סיני, א"ע: ה' כבר קרא למשה כדי לומר לו לעלות אל הר סיני. אך רמב"ן חלק עליו וכתב שקריאת ה' הייתה: כה תאמר לבית יעקב וכו'.
א"ע: ה' היה על ההר תמיד, והכתובים המתארים את ירידת ה' על הר סיני הם רק לפי המחשבה של ב"י, שהרי ה' היה על ההר גם לפני כן.
ה' הזכיר לב"י את התשועה הגדולה שעשה להם במצרים (המכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף) ואת החסות שפרש עליהם.
לֵאמֹר ה' למשה: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, רש"י: כדברים האלו, בלשון זו ובסדר זה, תאמר את הדברים לנשים בלשון רכה, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, רש"י: ותאמר את דקדוקי הדינים ואת העונשים לגברים שבישראל.
א"ע: בית יעקב הוא שם כולל לכל ישראל ותגיד לב"י הכוונה לזקנים, שמשה יאמר להם את הדברים לפני שיאמר כן לב"י.
אוה"ח: כפילות כדי לומר שיש 2 דרכים לעבוד את ה', יראה ואהבה. וה' אמר לב"י את 2 הדרכים ואת היתרונות שבכל דרך.
ד אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, רש"י: בעצמכם ראיתם את מה שעשיתי למצרים. ספורנו: ה' הפציר במצרים לחזור מדרכם הרעה.
ה' דימה את הדאגה לב"י לדאגה של נשר לגוזליו שמעביר את הגוזלים שלו ממקום למקום בצורה בטוחה. הדבר בא לידי ביטוי בעמוד אש, ענן, בקיעת ים סוף וכו' כפי שתואר בפרק י"ד.
בפס' ד' הסביר שבאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם כוונתו להביאם למדרגת היראה, ולצורך כך מספיק לומר מעט מאוד מילים, ואילו לגבי מדרגת האהבה, על כך אמר ה' לב"י וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי, ה' ריחם על ב"י והציע תחתם את ענני הכבוד כדי שלא יצטרכו ללכת ברגל.
א"ע: נשאתי אתכם, כנשר הנושא את גוזליו. כאשר הנשר נושא את גוזליו, כולם מפחדים ממנו, כך כאשר ה' נשא את ב"י, כולם פחדו מהם.
רש"י: הכוונה ליום בו קיבץ ה' את כל ישראל במהירות לרעמסס, וכולם יצאו יחד ממצרים.
ובדימוי לנשר, כמו שנשר נושא את בניו על כנפיו כדי שהחיצים יפגעו בו ולא בבנו, כך מלאך ה' עמד בין מחנה ישראל למחנה מצרים כדי לספוג את האבנים ואת הבליסטראות של מצרים.
רשב"ם: ה' העביר את ב"י בים כמו שנשרים עפים מעל ימים. ספורנו: ה' העביר את ישראל במקומות שלא היו בהם דרכים מתוקנות, כמו שנשר עובר מקומות כאלו.
וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי, אונקלוס: קרבתי אתכם לעבודתי. א"ע: הכוונה להתגלות השכינה על הר סיני. ספורנו: הכוונה היא שה' הביא את בנ"י להר סיני.
אוה"ח: ה' אמר שלא המתין שב"י יתחילו להתקרב אליו, כראוי, אלא ה' יזם את הקרבה לב"י. ב. למרות שב"י היו מורדים בה' המשיך לקרב אותם.
ג. ה' מיהר להוציא את ב"י ממצרים, לפני שישתקעו בטומאה. ד. ה' הביא את ב"י אליו כשרצה לתת להם את התורה, לעומת שאר העמים שה' בא אליהם להר שעיר כדי לתת להם את התורה, וממילא היה פחות סיכוי שיקבלו את התורה.
כלי יקר: ישנם פה 3 מדרגות: 1. ה' הוא האב וישראל הם הבנים, וזה: ואשא אתכם על כנפי נשרים. 2. ב"י כביכול שווים לה', ועל כך נאמר ואביא אתכם אליי. 3. ישראל כבר מגיעים למדרגה שה' גוזר גזירה וצדיק יכול לבטלו, ועל כך נאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים.
ה וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, א"ע: אם תקבלו על עצמכם עתה לקיים את המצוות שאצווכם.
אוה"ח: הדגש בעַתָּה הוא כי כל ההתחלות קשות. וְעַתָּה הוא לשון לחזור בתשובה.
ב. כפילות באִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ, בכך שה' ציווה אותם על 2 תורות, אחת תושב"כ מתעתד לצוותם עתה, ואחת תושבע"פ שיצווה אותם בהמשך.
כמו"כ הסביר אוה"ח שדברי ב"י על נעשה ונשמע מחולקים לשניים. לגבי דברי תושב"כ, אמרו ב"י נעשה, אך לגבי תושבע"פ, אמרו ישראל נשמע בעתיד במה המדובר ונחליט אז, ולכן היה צריך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית, כדי שיקבלו את תורה שבע"פ.
ב. הכפילות במילים שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ, מכוונים ל 2 הדברות ששמעו מפי הגבורה. ג. אם ב"י יכינו את עצמם לשמוע קול ה', אז יזכו לשמוע את הדברים מפי ה' ולא מפי שליח.
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, רש"י: ואם אתם תקיימו את חלקכם בברית שאני עתיד לכרות איתכם על זה שתשמרו את התורה.
א"ע: הכוונה לברית שלאחר מתן תורה. רמב"ן: הכוונה לברית שה' כרת עם האבות. על דרך האמת פירש שהכוונה היא לדבוק בה'.
אוה"ח: הכוונה היא שב"י יהיו מעל הטבע. דוגמאות: אדם שחשב לעשות מצווה ולא עשה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה, מה שאין כן בעבירות, ובאומות העולם המצב אינו כן.
ב. ב"י יהיו מיוחדים רק לעבודתו.
וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, אונקלוס: תהיו חביבים בעיניי מכל העמים האחרים שבעולם.
רמב"ן: הכוונה היא לדבקות בה'.
וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה ה' הציע לב"י (נתן להם בחירה חופשית) האם לשמוע בקולו ולהיענות להצעתו לכונן ברית (דו צדדית). בברית זו התחייבות היא הדדית: ב"י יהיו לעם נאמן לה' המחויב ללכת בדרכיו ובתורתו.
ה' יהפוך אותם לעמו הנבחר מכל העמים, והם יתעלו לדרגת: לעם סְגֻלָּה (נבדל/שונה לטובה) = עם קדוש. אור החיים: מלמד על חביבות עם ישראל בעיני ה', העם הוא האוצר של ה'.
מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ". הברית תאחד את העם תחת תורה אחת ואומה אחת. כך הם הפכו לעם. זו הכנה ליעוד של עם ישראל כעם עובד ה', מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, משרתי ה'. עם המוקדש לעבודת ה', וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, גוי קדוש = עם נבדל, מופרש מן הטומאה.
משה הביא את דבר ה' אל זקני השבטים (חכמים שעמדו בראש כל שבט), והם נענו בחיוב ובפה אחד: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה.
משה שוב עלה להר סיני, והביא את הסכמת העם אל ה'.
כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, רש"י: מכל העמים שבארץ, אני אבחר בכם להיות לי לעם סגולה. א"ע: מכל הארץ שיש לה', ה' יבחר בישראל להיות לו לעם סגולה.
ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, רש"י: אתם תהיו לי עם של שרים. ספורנו: ע"י שאתם תהיו ממלכת כהנים, אתם תהיו עם סגולה ואתם תלמדו את כולם איך להתנהג.
וְגוֹי קָדוֹשׁ: אונקלוס: ואתם תהיו עם קדוש. ספורנו: תהיו קדושים וקיימים לעד, וכאשר ב"י יקבלו את התורה, הם יזכו בטוב הצפון לעתיד לבא, ורק חטא העגל מנע מהדבר להתגשם.
אוה"ח: מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ: מכוון כלפי משה ואהרון: אהרון יהיה ממלכת כהנים ומשה יהיה עם קדוש, והכוונה שלמרות שעם ישראל יהיו עם סגולה, הרי שהם לא יהיו שווים למשה ואהרון.
ב. מעתה יהיו עם ישראל בבחינת משרתים לה', משרתי עליון. ג. ב"י יהיו אחראים על בירור הניצוצות בעולם.
רמב"ן: אתם תהיו ממלכת משרתי, ועם קדוש ותזכו להידבק בה', וע"י כך ה' הבטיח לב"י גם בעולם הזה (ממלכת כהנים) וגם בעולם הבא (גוי קדוש).
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רש"י: אלו הם בדיוק הדברים שאתה צריך לומר לב"י. אל תוסיף דבר על הדברים שאמרתי לך לומר להם, ואל תשמיט דבר מכל מה שאמרתי לך.
אוה"ח: ה' ציווה על משה שלא להוסיף ושלא להפחית מהדברים כי משה יכל לחשוב שהוא רוצה להוסיף קצת על דברי ה' כדי להטעים את הדברים ואז יש חש שהם יאבדו מערכם.
ב. ה' רצה לנסות את ישראל ולראות אם דברים אלו מספיקים כדי שישמחו בקבלת התורה, ואם משה היה מוסיף דבר, גם אם היה אומר שהוא הוסיף את הדברים מעצמו, כוונת ה' הייתה מתבטלת.
ז וַיָּבֹא מֹשֶׁה, א"ע: משה ירד מהר סיני והגיע אל מחנה ישראל, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם משה קרא לזקני ישראל,
וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': אונקלוס: משה סידר לפני ב"י את כל הדברים שה' ציווה אותו לומר להם.
א"ע: הכוונה היא לתורה בכתב שנאמר על כך "ושימה בפיהם". רמב"ן: משה נתן לעם ישראל את האפשרות לבחור האם יעשו כדברי ה' או לא. (וכן פירש על "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם").
גם הסביר שמשה קרא לזקנים, כי בידם בחירת עם ישראל, והם מייעצים לעם ישראל מה לעשות, אך העם לא המתין לעצת הזקנים, ואמר מיד נעשה ונשמע.
ח וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו כל העם ענה יחד למשה, וַיֹּאמְרוּ: אונקלוס: כך ענה כל עם ישראל בתשובתו, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה, נעשה ככל מה שידבר ה',
וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה', ביום השלישי, משה עלה להר סיני וענה לה' את תשובת ב"י לדבריו. רש"י: הסביר שלמרות שה' הרי יודע מהי תשובת ב"י, בא הכתוב ללמד דרך ארץ ממשה, שלא אמר שהואיל וידע מי ששלח אותו (ה') את התשובה, לא יענה לו.
ספורנו: משה ענה לה' את מה שהבין מתוך דברי ב"י.
אוה"ח: משה ענה לה' כדי לחזור על תשובת ב"י, וכדי לשבח אותם על תשובתם. גם כתב שמשה לא ענה לה' את התשובה עצמה, אלא את סדר התשובה, שכולם ענו יחד וכך אמרו נעשה ונשמע.
סדר הדברים הוא כזה: בראש חודש סיוון, הגיעו ב"י למדבר סיני וחנו.
ביום השני של חודש סיוון, עלה משה להר סיני, ושם אמר לו ה' את הדברים, ומשה ירד ואמר את הדברים לזקני ישראל.
ביום השלישי של חודש סיוון, עלה משה להר סיני כדי לענות לה' את תשובת ב"י.
משה העביר לזקני העם את הדברים והעם ענה יחד "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה". את "נעשה ונשמע" נפגוש רק בפרק כ"ד. לאחר הסכמת העם כעת יש להתכונן למעמד הנשגב.
ה' עתיד להתגלות מראש ההר בעב (מילה נרדפת לענן). התגלות ה' בקולות וברקים על ההר.
להחלטה זו יש 2 סיבות:
1. להיחשף בהתגלות גם בפני העם כדי שהעם יתרשם מה' גם בחוויה ישירה ואישית.
2. להבטיח את אמונת העם השלמה במשה (כך קריעת ים סוף נועדה שהעם יפחד משניהם). בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם.
ט וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, אונקלוס:הרי אני מתגלה לפניך בערפל שנמצא בתוך הענן. רשב"ם: עב הענן הוא חושך, שימנע ממשה להסתכל על השכינה.
ספורנו: נבואת משה באספקלריא המאירה התחילה רק אחרי מתן תורה, וכאן ה' אמר לו שנבואתו לא תהיה עדיין באספקלריא המאירה.
אוה"ח כתב ההיפך: למרות שעד עתה הנבואה הייתה במעלה גבוהה יותר, כאן הנבואה תהיה מעורפלת יותר, כדי שכל העם יוכלו לשמוע גם הם את דברי הנבואה.
בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, אונקלוס:(הסיבה שאני מתגלה אליך היא) כדי שבני ישראל ישמעו את דבריי כשאני מדבר איתך.
ספורנו: ב"י יאמינו באפשרות של נבואה באספקלריא המאירה. עד עתה ידעו ב"י שקיימת אפשרות לנבואה, אך לא האמינו שקיימת אפשרות לנבואה באספקלריא המאירה, וע"י שה' יתגלה בעצמו אל משה באספקלריא המאירה, יאמינו ב"י באפשרות של אספקלריא המאירה.
וְגַם רש"י: מילת גַם באה לרבות שגם בנביאים הבאים אחרי משה, יאמינו ב"י. שב"י רוצים לשמוע את התורה מפי ה' עצמו ולא ע"י שליח.
בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם, אונקלוס:ב"י יאמינו בנבואתך. כלי יקר: כאשר ב"י ראו את משה פונה לזקנים ומדבר איתם, הבינו שכל מצוות התורה יינתנו להם ע"י שליח, ולכן אמרו שהם רוצים לשמוע את הדברים ישירות מה', וה' הסכים לכך וציווה לקדשם.
ב"י הסתפקו אם באמת ה' מנבא למשה, ולכן משה ביקש מה' שיוציא את הספק מלב ישראל, וה' ענה למשה שע"י הנבואה בענן שיתגלה על הר סיני, יאמין העם במשה.
והרי מצאנו כתוב: וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, ענה הא"ע שהכוונה שחלק מהעם האמין, אך לא כל העם האמין.
רמב"ן הקשה על הא"ע וטען שאנו רואים במספר פסוקים לאורך הספר שעם ישראל כן האמין בנבואת משה, ואם כן, אין מקום כלל לספק. אלא כוונת ה' היא שהעם יראו בעצמם את הנבואה והם עצמם יהיו נביאים.
אוה"ח: אמנם ב"י האמינו בכך שמשה הוא עבד ה', ושה' עושה את רצונו, אך הם לא האמינו שה' ממש מדבר אתו, כמו דעת הפילוסופים.
ב. הדיבור כאן יועיל לכך שב"י יאמינו בנבואת הנביאים הבאים אחרי משה. ג. משה ענה לה' שב"י הסכימו לשמוע מפי ה' את דבריו.
ד. ב"י ענו שאינם צריכים אות כדי להאמין לנבואת משה, כי כבר עתה הם מאמינים לנבואתו.
ספורנו: לאחר שה' אמר למשה שיתגלה אל העם שלא על ידי שליח, הרגיש משה בספק של העם לגבי נבואתו, ואמר שהעם רוצה נבואה ישירות מה', ולכן אמרו "כל אשר דיבר ה' נעשה", כי לא רצו בנבואת מלאך, וגם פחדו שאם הנבואה תהיה ע"י מלאך, המלאך ילך איתם לפי שורת הדין.
י וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, רשב"ם: מלאך אמר דברים אלו למשה, שביום ה 3 ה' עצמו יתגלה אל עמו.
רש"י: ה' אמר למשה, מכיוון שב"י רוצים לשמוע את מצוות התורה ישירות מפי, ואינם רוצים לשמוע משליח, אני מצווה אותך לומר להם את הדברים הבאים: לֵךְ אֶל הָעָם, לך אל ב"י,
וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, רש"י: היום ומחר, ב"י יכינו עצמם לקראת מעמד מתן תורה, ע"י שיטבלו.
א"ע: ב"י יתקדשו בימי ד' סיוון וה' סיוון. רמב"ן הקשה על דברי אלו, מדוע יש צורך ביומיים, הרי מספיק לטבול יום אחד, ומה עשו ביום השני? הכוונה – שיהיו פרושים מאישה.
כך הסביר שמי שנשמר מטומאה, נקרא מקודש.
וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם, א"ע: וכן צריכים ב"י לטבול את בגדיהם במים.
לקראת המעמד: ה' ציווה למשה ללכת לעם ולהתכונן ליום השלישי, כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.
ב"י הגיעו למדבר סיני וחנו מול ההר. שם קיבלו הוראות קפדניות להתקדש בהיטהרות, ולהקפיד על קדושה: על העם להיות מוכן בעוד 3 ימים כשבגדיו מכובסים. (פרישה מאישה, פרישה מחומריות, כיבוס בגדים, התנקות), והגבלות קפדניות ("והגבלת את העם") על העלייה להר.
ההגבלות על ההר: הדגשת קדושת המקום וההפרדה הנדרשת בין הקודש לחול.
חל איסור חמור להתקרב להר ולגעת פיזית בהר. מפר האיסור, גם אם יגע בקצה ההר בלבד, ימות. את הוצאתו להורג יש לבצע בסקילה או בירייה (השלכה) של חץ/אבן מרחוק, כדי שאנשים לא ירדפו אחריו להר וימותו גם הם. גם לבהמה אסור להתקרב להר, ויש להרוג אותה אם תיגע בו.
האנשים יורשו לגעת בהר רק לאחר "משוך היובל", כלומר התקיעה בשופר שתבשר את סיום המעמד המקודש, ההר יאבד מקדושתו ויהפוך לאתר רגיל שניתן לטייל בו.
מטרת ההוראות: ביטוי להכנה רוחנית ונפשית כדי להיות ראויים לעמוד במעמד האלוהי, והכנה לקראת קבלת התורה. הוראות המעידות על חשיבות המעמד.
יא וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, אונקלוס: היו מוכנים ומזומנים ביום ה 3, שחל בתאריך ו' סיוון.
רש"י: פרושים מאישה. א"ע: אל תישנו בלילה. ב. בתאריך ה' סיוון בנה משה את המזבח ואמר את כל הכתוב בפרשת משפטים, ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי הסיבה שאני מצווה את ב"י להתקדש היא, מכיוון שביום השלישי לדיבורנו, בתאריך ו' סיוון: יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי,
אונקלוס: שכינת ה' תתגלה על הר סיני לְעֵינֵי כָל הָעָם. רש"י: מכאן שלא היה בב"י סומא, כי כולם התרפאו. רמב"ן: כל ב"י יראו ברדת ה' על הר סיני, כי יראו כאש אוכלת בראש ההר.
יב וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב, רש"י: תגביל את העם מסביב להר סיני, תקבע תחום על הר סיני שממנו והלאה יהיה אסור לב"י לעלות להר.
אוה"ח: מצוות ההגבלה חלה רק ביום ה 3, רק ביום ההתגלות, אך ה' ציווה על כך כבר מעכשיו, כדי שינהגו כבוד בהר כבר עתה.
לֵאמֹר, רש"י: מטרת הגבול היא כדי לומר לעם ישראל: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר, אונקלוס: השמרו לכם מלעלות על הר סיני, וודאו שלא תעלו על הר סיני.
וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ, רש"י: ותיזהרו לא לגעת אפילו בקצהו. כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת, אונקלוס: דין אדם מב"י שייגע בהר סיני במשך הזמן שיהיה אסור להם לעלות ולגעת בהר סיני, הוא מוות.
ספורנו: ע"י העלייה להר סיני, יש חשש שמא ב"י יעלו אל ה' ועל ידי כך ימותו ויערבבו את שמחת המקום יחד עם כך שיטמאו את ההר, וכך לא תשרה שכינה על ב"י.
יג לֹא תִגַּע בּוֹ יָד, א"ע: אם אדם יעלה על הר סיני, אסור להורגו ע"י כך שתרדפו אחריו ותיגעו בו כדי לתופסו, כי עדיין אסור לכם לעלות בהר, אפילו כדי להרוג את האדם שעלה להר.
כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל, א"ע: אלא, עמדו במקומכם (ואל תעלו אחריו להר סיני) וסקלו אותו באבנים מרחוק.
אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה, א"ע: או שתירו עליו חיצים מרחוק. רש"י: השליכו אותו למטה.
אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה, א"ע: אם מי שיעלה להר סיני יהיה בהמה או אדם, הוא לא ימשיך לחיות, ועליכם להורגו, (בניגוד לעופות שה' לא ציווה להורגם).
בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל, רש"י: כאשר יהיה קול ארוך של תקיעת שופר מאיל, שיסמל את הסתלקות השכינה מהר סיני. רשב"ם: כשיסתלקו קולות השופרות ומראה הלפידים.
א"ע: לאחר מעמד מתן תורה, משה עצמו יתקע בשופר מכבש, ואז יהיה מותר לעלות להר סיני.
רש"י: הכוונה היא לשופר של יצחק, אך הרמב"ן הקשה על כך, שהרי האיל של יצחק הוקרב בתור קרבן עולה, ולכן פירש שהכוונה היא למידה שנקראת פחד יצחק.
הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר, אונקלוס: הם, ב"י, יורשו לעלות להר סיני,
א"ע: לאחר קול השופר, יהיה מותר לאהרון, חור והזקנים לעלות להר סיני, אך לשאר ישראל היה אסור לעלות על הר סיני גם אח"כ, כי השכינה שרתה שם עד לבניית המשכן.
יד וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם, רש"י: משה ירד מהר סיני ישר כדי לדבר לב"י. רמב"ן: התורה רצתה להדגיש שגם דיבור זה למשה היה בהר סיני.
יום המעמד הגיע: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר,התגלות ה' באה לידי ביטוי במופע כבד של הטבע. עוצמת הקולות והמראות גרמה לחרדה בקרב ב"י.
וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם משה הכין את העם למעמד מתן תורה ע"י שציווה אותם לטבול ולהתכונן למעמד, וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם ב"י טבלו את בגדיהם
טו וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם משה אמר לב"י: הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, רש"י: תהיו מוכנים ליום השלישי, לו' סיוון, ולפי ר' יוסי הוסיף משה יום אחד מדעתו והכוונה היא ליום הרביעי, ז' סיוון.
אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה, רש"י: אל תקרבו אל אישה במשך 3 ימים אלו, כדי שתשמרו על טוהרתכם. חשש שהיה פליטה של ש"ז, ולאחר 3 ימים, אין הפליטה מטמאת.
טז וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, רש"י: מוקדם בבוקר של היום השלישי, בתאריך ו' סיוון.
לפי מדרש חז"ל שהכוונה היא שה' כפה על ב"י את הר סיני כגיגית.
א"ע: ב"י התייצבו לפני הר סיני, לפני הגבול שתחם להם משה, באותו סדר שעמדו לפני משה בשנת ה 40: ראשונים עמדו הבכורים, ולאחריהם לפי הסדר: הנשיאים, הזקנים, השוטרים, כל אנשי ישראל, הטף, הנשים, הגרים. משה ואהרון עברו את הגבול ועמדו קרובים אל הכוהנים.
וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים, אונקלוס:על הר סיני, וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, אונקלוס:וענן גדול, ספורנו: הקביל בין קולות הברקים והשופרות שבמעמד מתן תורה, לקולות וברקים שהיו כשאליהו היה במערה.
וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד. ואז ה' קרא למשה לראש ההר. וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, אונקלוס:וכן היה על ההר קול שופר חזק, א"ע: קול השופר שהיה על הר סיני היה חזק יותר מכל קול שופר אחר ששמעו.
וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם, אוה"ח: וַיֶּחֱרַד, העם פחד לצאת למתן תורה. אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה, אונקלוס:עם ישראל שהיה במחנה הזדעזע כאשר שמע את חוזק קול השופר.
יז וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹוקִים רש"י: מפה שהשכינה יצאה לקראתם, ולכן משה הוציא את ב"י מהמחנה ישר לשכינה שיצאה לקראתם.
אוה"ח: מכיוון שעם ישראל פחד בשעה ששמע את קול השופר, משה היה צריך להוציאם.
מִן הַמַּחֲנֶה משה כינס את כל האנשים מהמחנה לבסיס ההר, תוך שמירה על הגבולות: לִקְרַאת הָאֱלֹוקִים… לקראת שמיעת דבר ה'. וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר ב"י התייצבו בשיפולי הר סיני.
יח וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ, כי ה' ירד עליו באש. רש"י: הר סיני התמלא כולו בעשן, ע"פ מדרש חז"ל: ה' כפה על ב"י את הר סיני כגיגית.
א"ע: ב"י התייצבו לפני הר סיני, לפני הגבול שתחם להם משה, באותו סדר שעמדו לפני משה בשנת ה 40: ראשונים עמדו הבכורים, ולאחריהם לפי הסדר: הנשיאים, הזקנים, השוטרים, כל אנשי ישראל, הטף, הנשים, הגרים. משה ואהרון עברו את הגבול ועמדו קרובים אל הכוהנים.
מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ, אונקלוס: העשן היה תוצאה של התגלות ה'. ה' התגלה על הר סיני באש, ולכן עלה עשן מהר סיני.
וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, רש"י: העשן שעלה מהר סיני היה כמו העשן שעולה מכבשן של אש. ברור שהעשן שעלה מהר סיני היה חזק יותר מהעשן שיש בכל כבשן, אלא שהתורה דיברה בלשון בני אדם, במשל הדומה לדרך בה בני אדם מדברים, כדי שנבין את הדברים טוב יותר.
אוה"ח: העשן שרף את האבנים עד שנהפכו לאבני סיד .וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד, אונקלוס: הר סיני הזדעזע כולו.
יט וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, רש"י: קול השופר מהר סיני, הלך והתחזק. בניגוד לדרך בני אדם שתוקעים בשופר, שקול השופר הולך ונחלש ככל שמאריכים בתקיעה, פה, כשהתקיעה התארכה, קול השופר התחזק.
א"ע: קול השופר היה נמוך יותר בתחילה כדי שלא להפחיד את ב"י יותר מידי. מֹשֶׁה יְדַבֵּר, רמב"ן: משה אמר לב"י את כל הציוויים שה' ציווה אותו.
וְהָאֱלֹוקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, רמב"ן: וה' היה אומר למשה את כל הציוויים הקשורים למעמד הר סיני (הגבלת העם וכדו').
ב. הפסוק מדבר על זמן שלפני מתן תורה. ג. ב"י פחדו מהקולות, וכדי להרגיעם, משה אמר להם בכל פעם מה הולך ה' לומר, ואכן ה' אמר בדיוק את מה שמשה אמר לב"י שיאמר.
רש"י: משה דיבר לעם ישראל את 8 הדברות שנאמרו ע"י משה, וה' ענה אותו בקול, ה' גרם לקולו של משהל להתחזק בצורה כזו שעם ישראל כולו יכל לשמוע את דבריו.
א"ע בשם רס"ג: ה' הפסיק את קול השופר כדי שמשה יוכל לשאול אותו שאלות, ואז ה' ענה למשה. ב. משה התחבר אל קול השופר התחברות שכלית, וכך ה' ענה לו, וקול השופר לא הפריע למשה כלל לשמוע את תשובת ה'.
אוה"ח: משה שיבח את ה' וה' התרצה והראה שהוא מסכים לדברי משה על ידי קול השופר. ב. ה' ענה למשה על דבריו כדי שכל עם ישראל יראה את נבואת משה.
רשב"ם: משה דיבר עם ה' ושאל אותו שאלות, אך ה' היה צריך לענות למשה בקול רם כדי שהשופר לא יפריע למשה לשמוע את התשובה.
כ וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, אונקלוס: ה' גילה את שכינתו על הר סיני. אֶל רֹאשׁ הָהָר, אונקלוס: ה' גילה את שכינתו בראש הר סיני,
רש"י: ה' דיבר עם ב"י מהשמיים, אך הכוונה שהציע את השמיים על הר סיני, והוריד את כיסא הכבוד שלו על הר סיני, וכך דיבר עם ב"י.
וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר, אונקלוס: ה' קרא למשה לעלות אל פסגת הר סיני. א"ע: מטרת הקריאה הייתה כדי שב"י יראו את גדולת משה. וַיַּעַל מֹשֶׁה, אונקלוס: משה עלה לפסגת הר סיני.
ה' ירד על ראש ההר כדי לפגוש שם את משה. במפגש ביקש ה' ממשה להנחות שוב את העם ואת הכוהנים (שעמדו בשורה הראשונה לפני ההר) שלא לגעת בהר, דבר שיגרום למוות רב.
כא וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: רֵד הָעֵד בָּעָם, רש"י: רד והתרה בעם ישראל שלא יעלו אל הר סיני, פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת,
רש"י: (התרה בעם ישראל) שמא ב"י יהרסו את אספת אנשיהם, שמא ההתכנסות של העם תיהרס וימותו אנשים מישראל, בגלל שירצו לראות את ה', והם יתקרבו להר סיני כדי לראות את ה',
אוה"ח: עם ישראל יאמר שעדיף לו למות ולראות את ה'. ב. ב"י לא היו זוכים לראות את ה' גם אם היו עולים להר סיני, כי אז ה' היה צריך להמעיט את שכינתו.
וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב, אונקלוס: ואז, אם יתקרבו ב"י להר סיני וייגעו בו, יש חשש שמא ימותו אנשים רבים מהם. רש"י: אפי' אדם אחד מישראל נחשב אצל ה' בתור הרבה אנשים.
כב וְגַם הַכֹּהֲנִים, א"ע: הבכורות הקריבו קורבנות בשעת מתן תורה, כי עד חטא העגל, העבודה הייתה מיועדת לבכורות, ב. הַנִּגָּשִׁים אֶל ה', = הקריבו קורבנות.
יִתְקַדָּשׁוּ, רשב"ם: גם הבכורות, יהיו מוכנים לעמוד במקומם. הם עמדו קרוב יותר להר סיני בשעת מתן תורה,
פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם ה',אונקלוס: אם הבכורות לא יעמדו במקומם, ה' יהרוג בהם.
כג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה ענה אֶל ה' לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי,משה לא הבין למה יש צורך באזהרה נוספת, כי הרי כבר הנחה את העם בנושא.
רש"י: איני צריך לרדת ולהתרות בעם שלא יעלו אל הר סיני, כי העם לא יכול לעלות אל ההר.
רשב"ם הקשה על רש"י: למה משה אמר לה' שכבר התרה בעם, הרי מזרזים לאדם בשעת מעשה?
לכן פירש שהכוונה שה' אמר למשה לרדת ולהתרות שוב בעם שלא יעלו אל הר סיני, ומשה חשב שמא ה' ציווה פה דבר חדש, שאסור אפילו לראות את מעמד הר סיני, אך ה' ענה לו שכוונתו שרק יתרה בב"י שוב שלא יעלו אל הר סיני, אך לראות את המעמד מרחוק, מותר להם.
א"ע בשם רס"ג: יש מנהג אצל המלכים שאסור לשליח לומר למלך שעשה את שליחותו, עד שהמלך יצווה עליו דבר חדש, אז יוכל השליח בשעת הציווי על דבר חדש, לומר למלך שכבר עשה את השליחות הקודמת. משה חיכה עד שה' צווהו דבר נוסף, לפני שענה לה' שעשה את שליחותו.
אוה"ח: ה' חשש שמא יהיה אדם שילמד בכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, שמכך שהותר לכוהנים לעלות אל חלק מהר סיני, מותר לכולם לעלות אל הר סיני, ומשה שעדיין לא קיבל את המידות שהתורה נדרשת בהם, ענה לה' שאין שום צורך להתרות בעם שוב.
כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ, כי אתה התרית בנו: לֵאמֹר אמרת לנו: הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ,אונקלוס: תחמו גבול, סביב להר סיני, ואל תיתנו לאף אחד לעבור אותו, וכך תקדשו את הר סיני.
אך ה' ביקש ממנו שוב: לֶךְ רֵד… וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרָץ בָּם. כנראה, מרוב סקרנות על מה שקרה בהר ובסביבתו, היו סקרנים שיכלו לנסות לעלות אליו, והיה צורך להזהירם.
כד וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' ה' אמר למשה: לֶךְ רֵד, רש"י: לך ורד מהר סיני, ותתרה שוב בב"י שלא יעלו אל ההר, כי מזרזים לאדם בשעת מעשה.
אוה"ח: ירידה פה היא ירידה ממדרגה. לפני שמשה סירב לרדת מהר סיני, הוא היה יכול לעלות לכל הר סיני, ולאחר סירובו, הגביל ה' את משה כמו שהגביל את אהרון והכוהנים, אך משה עלה גבוה יותר על ההר מאהרון והכוהנים.
וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ, ה' שלח את משה והתיר לאהרון לעלות אתו עד נקודה מסוימת בהר.
במהלך הפרק משה עלה וירד כמה פעמים. המילים עלה/ירד הן מילים מנחות והן מדגישות את תפקיד הנביא – לתווך בין ה' לבין העם.
רש"י: עלה יחד עם אהרון להר סיני, אלא שאהרון לא יעלה איתך לאורך כל הדרך. אהרון ימתין בחלק התחתון של ההר.
ספורנו: ציווי ה' שיעלו להר סיני הוא לאחר שה' אמר את 10 הדברות ולאחר פרשת משפטים.
וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' הכהנים ושאר ב"י לא ייפרדו מהעם כולו כדי לעלות להר סיני ולראות את ה'. ה' הזהיר כאן את הכוהנים והעם שיישארו יחד עם כל עם ישראל מתחת להר, ושלא יעלו כלל להר סיני, פֶּן יִפְרָץ בָּם, אונקלוס: כי אם יעלו להר סיני, ה' יהרוג בהם.
כה וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם משה ירד מהר סיני והלך לב"י: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רש"י: משה התרה שוב בב"י שלא יעלו להר סיני.
ה' התגלה לעם באש שגרמה לכל ההר להתכסות בעשן וההר עצמו נרעד. במהלך תקיעת השופר המתגברת דיבר משה אל ה', וזה ענה לו בקול לאוזני העם כולו.
במסורת היהודית לא ידוע איזה הר הוא הר סיני ולא איפה קבור משה. יש טוענים כי הסיבה לכך היא כדי שמקומות אלו לא יהפכו למקומות פולחן.