דברי הימים ב פרק יח אוַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב. מצודת דוד: כי יהורם בנו לקח את בת אחאב לאשה.
ב וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים, מצודת דוד: לסוף כמה שנים מעת החתון ולא פירש כמה.
למה ירד יהושפט אל אחאב. אחרי שנים רבות של מלחמת אחים, יתכן שביקש להשכין שלום. ואולי העובדה שאשור ובבל מצפון התחזקו, המלכים רצו לאחד כוחות, לפני בוא הרעה המאיימת.
רש"י: במלכים (א' כ"ב) כתוב: ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט וגו' בשנה השלישית מששלח את בן הדד, יסיתהו לעלות אל רמת גלעד.
ככתוב בספר מלכים: הידעתם כי לנו רמות גלעד? כי כשהציב יעקב אבניו שם את הגל בראשית ל"א וקרא לו גלעד, החזיקו בו ואבותינו לקחו את גלעד והרמות,
ואבותינו בימי משה כשתפשו הגלעד, שתקו אז מלקחת אותה כי לא חששו מהם או שמא בימי משה לקחוה ואחרי כן לקחוה האומות מיד ישראל, ושלנו היא.
אֶל אַחְאָב לְשֹׁמְרוֹן וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ מצודת דוד: הסית ופיתה אותו, לַעֲלוֹת אֶל מצודת דוד: להילחם על רָמוֹת גִּלְעָד.
ג וַיֹּאמֶר אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲתֵלֵךְ עִמִּי רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר לוֹ כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, מצודת דוד: כמו שתלך אתה, אלך כן גם אני, וּכְעַמְּךָ עַמִּי וְעִמְּךָ בַּמִּלְחָמָה, מצודת דוד: ויעלו עמך במלחמה.
ד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה', רש"י: ולא מנביאי הבעלים אשר אתה בוטח בהם.
מצודת דוד: אם אינך רגיל לדרוש בדבר ה', הנה כעת דרש נא.
ה וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִאִים, מצודת דוד: = נביאי בעל,
אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, רש"י: כולם נביאי אמת היו, כי מה ששאל ממנו יהושפט קבץ לו כן.
ובסמוך (פסוק כ') ויצא הרוח ויאמר אני אפתהו. עד והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו, שאומר להם תאמרו לאחאב: עלה וייתן האלוקים ביד המלך. הם היו נביאי ה' שהיו מתנבאים רק דבר ה' שאם היו נביאי שקר, אין הפיתוי נופל עליהם, שלא היו מתנבאים אלא מה שהיו בודים מלבם. ויהושפט אמר: האין פה נביא לה' עוד? ודאי יודע אני שהם נביאי ה', אלא מקובלני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון א' ולשון א', והללו כולם מתנבאים, באותה לשון: עלה והצלח!
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה
וְיִתֵּן הָאֱלֹוקִים מצודת דוד: בפני יהושפט אמרו בשם ה' שיחשוב שהם נביאי ה', בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
ו וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַ ה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ? מצודת דוד: וכי כולם הרגה איזבל ולא נשאר עוד נביא לה'? והשכיל יהושפט לדעת שלא נביאי ה' הם כי כולם דברו בסגנון אחד ואין כן דרך נביאי ה'.
ז וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרוֹשׁ, אֶת ה' מֵאֹתוֹ, מצודת דוד: שתוכל לדרוש את ה' מעמו?
וַאֲנִי שְׂנֵאתִיהוּ כִּי אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה כִּי כָל יָמָיו לְרָעָה רש"י: כי זה שנאמר: מלכים א כ"ב יען אשר שלחת איש חרמי…
הוּא מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן, מצודת דוד: כי את אשר ישים ה' בפיו אותו ידבר.
ח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד, מצודת דוד: אל שר אחד משריו, וַיֹּאמֶר מַהֵר, מצודת דוד: אמור למיכיהו שיבא מהר.
מִיכָיְהוּ רש"י: כתיב חסר יו"ד משום בזיון כינה לו שם אחר מיכהו, בֶן יִמְלָא.
ט וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יוֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים רש"י: בגדי מלכות. מצודת דוד: = בגדי מלוכה.
וְיֹשְׁבִים בְּגֹרֶן ישבו בחצי גורן. מצודת דוד: בגורן העומד מול פתח השער.
פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן רש"י: בא להודיענו כי כשניבאו הנביאים היו יושבים חוץ לעיר, ושם באו מרגלים של מלך ארם ושמעו שהודיע למלך ישראל שהוא לבדו ייפול במלחמה, לכן צווה מלך ארם לחיילותיו לקמן (פ' ל) לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו, לקיים דברי מיכיהו, לכן כתוב בגורן, שהיה מקום לרגל, אבל אם הועד בתוך העיר לא היו מרגלי מלך ארם יכולים לבא שם כי ירגישו שהם מרגלים, אבל כשהם חוץ לעיר אפי' ירגישו בהם ויבינו כי מרגלים הם, יכולים הם לומר למקום אחר אנו הולכים וזה שקרבנו פה אל הגורן בשביל קבוץ חיילות לפתח העיר תמהנו ופנינו מהדרך לראות מה זה.
המרגלים הודיעו למלך ארם והוא צווה שלא להרוג שום אדם כי אם מלך ישראל לבדו, כי מרגלים היו לו ושמעו את מיכיהו: ראיתי את כל ישראל נפוצים..
ויאמר ה': לא אדונים לאלה סימן שייהרג המלך אבל ישראל ישובו איש לביתו לשלום, הכל שמעו המרגלים, והגידו למלך ארם ואז צווה מלך ארם לעשות כדבר מיכיהו להרוג המלך לבדו.
וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם.
י וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה, מצודת דוד: הוא היה מנביאי הבעל, קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' בְּאֵלֶּה מצודת דוד: תחזק להתגבר עליהם כמנגחם בקרני ברזל. וכן היה דרך נביאי ה' לעשות דוגמאות לדברי הנבואה.
תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלּוֹתָם.
יא וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
יב וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה דִּבְרֵי הַנְּבִאִים פֶּה אֶחָד, מצודת דוד: בהסכמה, מנבאים טוב על המלך, לזה הינבא כמוהם טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ וִיהִי נָא דְבָרְךָ כְּאַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב.
יג וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי ה' כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר אֱלֹוקַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר.
יד וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָה הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ רש"י: הלואי שתצליחו. מצודת דוד: ברכם מעצמו: הלואי שתצליחו וימסרם ה' בידכם, או שאמר בלעג והיתול כסגנון נביאי הבעל,
וְיִנָּתְנוּ בְּיֶדְכֶם.
טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד כַּמֶּה פְעָמִים, מצודת דוד: אני משביעך כמה פעמים שלא תדבר אלי רק אמת בשם ה', ולא שקר בלעג והיתול, ועל שלא אמר הנביא: כה אמר ה' עלו והצליחו, השכיל לדעת שאין זה דבר ה', והיה רק מסתפק אם אמר בלעג, אם אמר בברכה.
אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם ה'.
טז וַיֹּאמֶר רָאִיתִי, מצודת דוד: בנבואה, אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים מצודת דוד: מפוזרים, עַל הֶהָרִים
רש"י: כי כשבורחים מהמלחמה בורחים אל ההרים, והמלחמה הייתה ברמות גלעד מקום הרים וגבעות.
כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶן רֹעֶה, מצודת דוד: להנהיגם.
וַיֹּאמֶר ה' לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה רש"י: לכן נפוצים כצאן על ההרים שאין להם רועה, כי מלכם ייהרג.
מצודת דוד: הואיל ואין להם אדון ישובו, ואמר שהמלך אחאב ימות והעם יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם.
רש"י: אחאב לבדו ייהרג, אבל שאר ישראל ישובו איש לביתו לשלום, כאשר צווה ארם לעמו.
יז וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב, מצודת דוד: מפני השנאה אמר כן, ולא דבר ה' הוא, כִּי אִם לְרָע.
יח וַיֹּאמֶר לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה': רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עַל יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ, רש"י: אלו מלכי השחתה העומדים לפניו.
יט וַיֹּאמֶר ה': מִי יְפַתֶּה, מצודת דוד: כי גמר הדין לחובה, אמר: מי יפתנו לעלות למלחמה לקבל שם עונש. (וכל הדברים האלה נאמרו במשל לסביר את האוזן כדרך מנהג בני אדם).
אֶת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר מצודת דוד: כל אחד מהם אמר דברו, זֶה אֹמֵר כָּכָה וְזֶה אֹמֵר כָּכָה, מצודת דוד: באופן זה יפותה.
כ וַיֵּצֵא הָרוּחַ, מצודת דוד: חז"ל: רוחו של נבות היזרעאלי.
רש"י: יצא אחד מן המלאכים ויאמר אני אפתנו, כנאמר: תהלים קד עושה מלאכיו רוחות, לכן קדם ואמר: וכל צבא השמים עומדים, תתמה כשתאמר ויצא הרוח, מי הוא ומהיכן יצא? וכשאמר וכל צבא השמים עומדים כדי להודיע מהיכן יצא משאר הרוחות העומדים עליו. ורבותינו פירשו זהו רוחו של נבות!
וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה
כא וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי לְרוּחַ שֶׁקֶר מצודת דוד: אשים שקר בפי נביאיו להבטיחו על ההצלחה.
בְּפִי כָּל נְבִיאָיו רש"י: ששם בפיהם לאמור: עלה והצלח. ויעלה וייפול. שהיו נביאי אמת שלא היו מתנבאים כי אם מה שישים השם בפיהם.
וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, רש"י: כי יש מפתה הבא לפתות חברו, פעמים שהמפותה מבין שזה רוצה לפתותו והוא נזהר ואינו שומע להתפתות. אבל באחאב תפתה וגם תוכל.
מצודת ציון: תהיה לך יכולת, מצודת דוד: תפתה אותו וגם תוכל לו, כי הוא יוסת ויצא למלחמה.
צֵא וַעֲשֵׂה כֵן, מצודת דוד: זרזו על הדבר.
כב וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר, מצודת דוד: בהשגחת ה' בא הדבר, בְּפִי נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַ ה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה, מצודת דוד: אך ה' דבר עליך רע, כאשר אדבר אני בשם ה'.
כג וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּךְ אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי מצודת ציון: מקום מתחת העין.
וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ עָבַר רוּחַ ה' מֵאִתִּי לְדַבֵּר אֹתָךְ.
כד וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה רש"י: שיהרג אחאב, מצודת דוד: ביום המלחמה תראה שכן יהיה שתחביא עצמך לבל יהרגוך על היותך סיבה לכל זה.
בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבוֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא.
כה וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קְחוּ אֶת מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֻהוּ, מצודת דוד: ישב שם פעם ולזה אמר: השיבהו לשם.
אֶל אָמוֹן שַׂר הָעִיר וְאֶל יוֹאָשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ.
כו וַאֲמַרְתֶּם כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ זֶה בֵּית הַכֶּלֶא רש"י: ואע"פ שלא ראינו שנתנו קודם לכן בבית הכלא, אך מתוך שאמר: השיבוהו, תוכל לומר שנתנו קודם לכן בבית הכלא. ואם תומר שלא נתנוהו קודם, לא יקשה לך והשיבוהו כי כן דרך המקרא, מצודת ציון: = בית אסורים.
וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ מצודת דוד: בדוחק רק כדי החיות נפשו, עַד שׁוּבִי בְשָׁלוֹם.
כז וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִבֶּר ה' בִּי, מצודת דוד: אז תאמר שמלבי אדבר ולא מה', וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם, מצודת דוד: אמר דברו להשמיע לכולם ואמר: שמעו עמים כולם, ר"ל כל השבטים, כי כל שבט קרוי עם.
כח וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל רָמֹת גִּלְעָד.
כט וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הִתְחַפֵּשׂ וָבוֹא בַמִּלְחָמָה
רש"י: צריך אני להתחפש בבגדים אחרים שלא יכירוני שאני מלך ישראל, כי חשש לדברי מיכיהו שאמר לו: אם שוב תשוב בשלום… ואמר ליהושפט: אני רוצה לשנות עצמי ולבוא במלחמה, שיש לי חשש שמא שמעו ארמים מה שאמר מיכיהו: אם שוב תשוב בשלום, ולא יסבו להילחם כי אם עלי ,
וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ רש"י: בגדי מלכות ושריונות וכלי מלחמה של מלכות כי אין לחוש בדברי הנביא כי אם מלך ישראל לבדו כי כן הגידו מרגליו, דברי מיכיהו.
וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ בַּמִּלְחָמָה, מצודת ציון: שינה הלבוש, כמו ויתחפש שאול, שמואל א כח. מצודת דוד: אני אתחפש למלחמה, לבל יכירו בי אנשי ארם, אבל אתה תוכל ללבוש בגדי מלכותך, אין לך לפחד אם יכירוך, כי הנביא ניבא רעה רק עלי ולא על זולתי ואף שלא האמין לנביא מ"מ חשש לדבריו.
ל וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת הַקָּטֹן אֶת הַגָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ.
לא וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת יְהוֹשָׁפָט וְהֵמָּה אָמְרוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא, מצודת דוד: כי ראוהו בלבוש מלכות.
וַיָּסֹבּוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם וַיִּזְעַק, מצודת דוד: לאנשיו שיבואו לעזרו, יְהוֹשָׁפָט, רש"י: ביקש מחיילותיו שייבאו לעוזרו, ולא צעק לאלוקיו.
הוכחה: (מלכים א' כב) ויזעק יהושפט, ולא נאמר שם: וַה' עֲזָרוֹ מצודת דוד: לא אנשיו עזרוהו כ"א ה'. וַיְסִיתֵם אֱלֹוקִים מִמֶּנּוּ.
לב וַיְהִי כִּרְאוֹת, מצודת דוד: כי ראו אשר שרק אנשי יהודה באו לעזרו, ומזה ידעו שאין זה מלך ישראל.
שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא הָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, רש"י: הכירו והבינו מיד כשצעק, וגם הכירוהו, וישובו מעליו, כצווי מלך ארם. ומה' הוא שהכירוהו! וַיָּשֻׁבוּ מֵאַחֲרָיו.
לג וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, רש"י: איש ישראל התכוון לירות במחנה ארם ובלא כוונה פגע באחאב. מצודת דוד: בתמימות, שלא נתכוון לאחאב,
וַיַּךְ רש"י: החץ פגע במלך ישראל.
אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן, רש"י: בין הרצועה שמדביקה הכובע שבראשו לשריון. והלא מלך ארם צווה: לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו. י"ל שישראלי ירה והתכון לירות במחנה ארם, ולפי תומו הכה את מלך ישראל.
וַיֹּאמֶר לָרַכָּב: רש"י: לנוהג במרכבה, מצודת דוד: למוליך את הרכב, הֲפֹךְ יָדְךָ מצודת דוד: לשוב לאחור.
וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַמַּחֲנֶה רש"י: ממערכה זו הקדמית והשיבני במערכות אחרונות, כִּי הָחֳלֵיתִי מצודת דוד: נעשיתי חולה, ולא גלה לרכבו שנפצע, שלא יבעת ויודע לכולם וינוסו מן המלחמה.
לד וַתַּעַל, מצודת דוד: המלחמה עלתה כי נתחזקה מערכה מול מערכה.
הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, רש"י: הפסיקה ולא הוזק איש מישראל כי אם מלך ישראל, כדבר הנביא שאמר: (לעיל ב יח) לא אדונים לאלה, ישובו איש לביתו בשלום, ונהרג אחאב
וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה מַעֲמִיד בַּמֶּרְכָּבָה, מצודת דוד: בהיותו מחוץ למחנה התחזק לעמוד במרכבה מול ארם שלא ירגישו בו אנשיו וימס לבבם.
נֹכַח אֲרָם עַד הָעָרֶב, רש"י: עמד במרכבה שלא יבינו ישראל את גודל מכתו ויברחו ותחילת נפילה מנוסה.
וַיָּמָת לְעֵת בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ. מצודת דוד: כאשר שקעה השמש.