פרק י"ז בספר שמות מתאר את מלחמת עמלק ברפידים. הראשונה במלחמות ישראל לאחר יציאת מצרים. עמלק הוא עם של נוודים, מצאצאי נכד עשיו (בראשית לו, יב) ;
עם ישראל עוד לא נסע מרפידים ועמלק הגיע ללא סיבה, ותקף פתאום חלשים: "ויזנב בך", את הנחשלים מאחור, בסוף המחנה. לא נלחם פנים אל פנים, אלא פגע בנשים, בזקנים ובבעלי מום, דבר המעיד על פחד ושפלות.
קרך בדרך: עמלק תקף ללא סיבה ממשית, מתוך רשעות, ולאחר שב"י נחלשו פיזית ורוחנית (ספקות בקשר לה' המוצגת גם בסיפור המים שכתוב קודם).
המדרש מדמה זאת לכלב נושך, או לאדם הקופץ לתוך אמבטיה רותחת, הוא נכווה, אך "קרר" אותה עבור אחרים,.
משה בחר ביהושע לנהל את הקרב כדי לתת לו להתנסות בהנהגה, והשאיר ליהושע להילחם: בחר לנו אנשים, יהושע בן נון הוביל את המלחמה.
משה התפלל על ההר, כשניצחון תלוי בהרמת ידיו: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. במשנה, מסכת ראש השנה: וכי ידיו של משה עושות מלחמה?
אלא כשידיו נשואות כלפי מעלה (מתוך תפילה ואמונה), כאשר הסתכלו ישראל כלפי מעלה ושיעבדו את ליבם לאביהם שבשמיים, היו מתגברים ומנצחים.
אהרן וחור תמכו בידי משה על הגבעה, כי ידי משה היו כבדות, וכסמל לכך שהנהגה צריכה תמיכה ציבורית.
ה' מצווה לכתוב זיכרון: מלחמה נצחית בעמלק עד מחיית שמו: זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר… כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.
ה' מצווה לזכור ולמחות את עמלק: כי יד על כס יה. ה' נשבע ששמו וכסאו לא יהיו שלמים עד שיימחה זכר עמלק, כי עמלק פגע בכבוד ה' והעז להילחם בישראל בצאתם ממצרים: מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.
רמב"ן: מלכות ה' אינה שלמה כל עוד עמלק קיים, ומלחמה לה' בעמלק לדורות.
יהושע החליש את עמלק, ולא הרג את כולם מיד. המלחמה בעמלק היא סמל למאבק ברוע.
פרק יז א וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה', א"ע: כל קהל ישראל נסע ממדבר סין למספר מסעות על פי צוו של ה',
וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים, אונקלוס: לאחר מספר מסעות, הגיעו ב"י למקום הנקרא: רְפִידִים, וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם, בִּרְפִידִים לא היה לעם ישראל מים לשתות.
ב וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, א"ע:חלק מב"י ישראל רבו עם משה (ואהרון), היו 2 כתות: כת אחת רבה על המים וכת שנייה רצתה לנסות ממש את ה'.
רמב"ן: הייתה פעם ממש מריבה, והייתה לינה ששם הייתה רק תרעומת. ב. בתחילה ב"י רבו עם משה ומשה פייסם בזה שאמר שבמקום לריב יתפללו אל ה' ולאחר מכן התחילו ב"י להסתפק מהמים שבכליהם, ולאחר שמים אלו נגמרו, התחילו להתרעם שוב על משה ואהרון.
וַיֹּאמְרוּ ב"י אמרו למשה (ואהרון) בשעת המריבה, תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה, א"ע: משה ואהרון! תנו לנו מים לשתות. וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה, לעם שרב אתו:
מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי, אונקלוס: למה אתם רבים איתי? מַה תְּנַסּוּן אֶת ה', רש"י: ולמה אתם מנסים את ה' ובודקים אם הוא יכול לתת לכם מים במדבר?
ג וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, א"ע: הצמא של עם ישראל במדבר התגבר, וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה, אונקלוס: עם ישראל התרעם על משה.
וַיֹּאמֶר, אונקלוס: עם ישראל אמר למשה: לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא למה העלית אותנו מארץ מצרים כדי להרוג בצמא אותי, ואת בניי, ואת המקנה שלי.
רמב"ן: הזכירו את המקנה כדי לומר למשה שהם צריכים הרבה מים, והזכירו את הטף כדי לומר שאין הם יכולים להמתין עוד למים, כי הטף אינו יכול לחכות בסבלנות למים.
אוה"ח: ה' רצה לגרום לעם ישראל להתפלל אליו ולכן הצמיא אותו, אך עם ישראל נכשל בניסיון ורק רב עם משה במקום להתפלל. ב"י לא הרגישו צורך להתפלל כי כל זמן שה' היה איתם, חשבו שהכול מסתדר גם ללא תפילות.
ד וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה', אונקלוס: משה התפלל לפני ה' לֵאמֹר: ואמר בתפילתו: מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה, עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי, רש"י: אם אחכה עוד קצת באפס מעשה, עם ישראל וודאי יסקלני באבנים.
א"ע: זה מעין משל, ומשה אמר לה' שלו היו יכולים היו העם סוקלים אותו באבנים כבר מזמן.
ה וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, ותראה שלא יסקלוך, רש"י: ה' רצה לומר למשה בדברים אלו שהוא הוציא שם רע על ב"י. א"ע: ה' נתן למשה פתרון בדברים אלו.
ספורנו: ב"י יפסיקו להתרעם כשיראו שאתה מחפש להם פתרון.
וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, רש"י: קח איתך חלק מזקני ישראל כדי שיעידו שאתה הוצאת מים מהסלע, וכך ב"י לא יאמרו שהיו במקום מעיינות לפני כן, והמים הם מהמעיינות.
וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ, אונקלוס: קח בידך את המטה שבו הכית את מי היאור, רש"י: ה' ציווה למשה לקחת מטה בידו כי ב"י הוציאו שם רע למטה ואמרו שהוא מועד רק לפורענות.
ספורנו: בשל מטה זה לא יכלו המצרים לשתות, ועכשיו יקרה ההיפך. רמב"ן: מדובר על מטה אהרון. וְהָלָכְתָּ, אונקלוס: לך אל הצור ואצווך להוציא ממנו מים.
רמב"ן: מחנה ישראל היה ברפידים, ואילו הצור היה בהר סיני או ליד עיר קרובה להר סיני. לפי הרמב"ן שלחו ב"י את נעריהם ובהמתם לשאוב מים מהצור, אך המחנה עצמו לא הגיע להר סיני עד לחודש סיוון. ב. או שהמים יצאו מהר סיני והגיעו עד לרפידים.
ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב, א"ע: תמצא את כוחי וגבורתי על הסלע הנמצא בקרבת הר סיני. וְהִכִּיתָ בַצּוּר, תכה בסלע, רש"י: הסלע התבקע לשניים.
וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, אונקלוס: ייצאו מים מהסלע לאחר שתכה אותו. רמב"ן: ה' היה צריך להתגלות על הסלע כי נס זה של יציאת מים מהצור הלכה להיות קבועה לאורך כל שנות נדודי ישראל במדבר.
וְשָׁתָה הָעָם עם ישראל ישתה מהמים שייצאו מהסלע, וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, משה הכה בסלע.
ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, א"ע: קרא למקום מסה ומריבה. ב. משה קרא לאותו מקום מַסָּה וּמְרִיבָה,
א"ע: משה קרא למקום מסה ומריבה על שם 2 דברים שאירעו שם. א. עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל המריבה של ב"י עם משה על חוסר במים, ב. וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' ועל כך שעם ישראל ניסה את ה' במקום זה,
לֵאמֹר, ישראל אמרו כאשר הם ניסו את ה': הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, א"ע: האם שכינת ה' שורה בתוכנו והוא יכול לספק את כל צרכינו, או ששכינת ה' אינה בתוכנו, והוא לא יכול לספק את צרכינו.
ח וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם א"ע עם שנקרא עֲמָלֵק בא לרפידים ונלחם שם עם ב"י.
רש"י: עֲמָלֵק תקף את ישראל כי העם הסתפק אם ה' נמצא איתם, וה' רצה להראות לב"י שהוא איתם. ספורנו: עֲמָלֵק ראה שעם ישראל צמא, ולכן בחר להתקיף באותו הזמן.
אוה"ח: עֲמָלֵק התקיף את ישראל כי התעצלו מללמוד תורה. כלי יקר: עֲמָלֵק לא יכל לתקוף את ישראל ללא שישראל פתחו לו פתח, כי ניסו את ה', נתנו לעֲמָלֵק פתח להיכנס דרכו ולתקוף אותם.
ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ,
במפרשים מצאנו 2 דעות, האם פה כבר קרא משה ליהושע בשם זה, ע"ש העתיד, או מכיוון שבסופו של דבר קרא משה ליהושע בשם זה, כתב זאת פה.
רמב"ן: יהושע יצא להילחם כי משה רצה לעלות על ההר ולהתפלל, וגם כדי שעם ישראל יראה שהוא מתפלל. ב. משה חשש מעֲמָלֵק, כי הוא מזרע עשיו שנאמר בו: ועל חרבך תחיה, וכל מה שעשו משה ויהושע במלחמה זו, עתידים אליהו ומשיח בן יוסף לעשות עם זרע עמלק.
אוה"ח: יהושע יצא למלחמה כי כל המלחמה הייתה עונש על ביטול תורה, ולכן אין מתאים יותר מיהושע לצאת ולהילחם. רש"י בפס' יב': משה התעצל לצאת למלחמה, ולכן נהיו ידיו כבדות.
בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא רש"י: צֵא, צא מהענן, א"ע: צֵא, צא ממחנה ישראל. הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק רש"י: בחר אנשים יראי חטא וגיבורים, שייצאו להילחם לצידך במלחמה נגד עמלק,
רש"י: משה השווה כאן את כבודו לכבוד יהושע ומכאן אמרו חכמים יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ב. סוג האנשים שהיו צריכים להיבחר ולהילחם נגד עמלק, אנשים שיודעים לבטל כשפים.
מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, א"ע: מחר, כאשר תתחיל המלחמה, אעמוד על ראש הר סיני. וּמַטֵּה הָאֱלֹוקִים בְּיָדִי,
אונקלוס: אעמוד על ראש הגבעה, ואחזיק בידי את המטה שנעשו בו ניסים לפני ה'.
א"ע: היה צורך במטה, כי משה יתפלל עם המטה, ספורנו: כך יראה משה לב"י שיש להם צורך להתפלל.
י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק יהושע בחר אנשים ויצא להילחם בעמלק,
וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה, רש"י: משה אהרון וחור עלו אל הר סיני. מכאן לתענית צריך 3 שיעברו לפני התיבה, כי משה אהרון וחור היו בתענית.
יא וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, רש"י: כאשר משה הרים את ידיו, עם ישראל היה מתגבר במלחמה, כיוון שבכך היה נזכר עם ישראל להתפלל אל ה' שיושיע אותו מעמלק,
רשב"ם: כאשר ב"י ראו את המטה מורם, ידעו שצריך להמשיך ולהילחם, וכאשר ראו שהמטה מורד, ידעו שצריך לברוח, כי כך דרך מלחמות.
וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק, אונקלוס: כשמשה הניח את ידיו, עמלק היה מתגבר במלחמה,
רש"י: הסיבה לכך היא כי משה התעצל לצאת בעצמו למלחמה.
יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, אונקלוס: ידי משה היו כבדות, והיה קשה לו להחזיק את ידיו כלפי מעלה.
וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו, רש"י: אהרון וחור לקחו אבן והניחו את האבן מתחת למשה. וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ, רש"י: משה ישב על האבן, ולא ישב על כר משום: עימו אנכי בצרה.
וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, אונקלוס: אהרון וחור סייעו למשה להרים את ידיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד אהרון עמד בצד אחד של משה ואילו חור עמד בצד השני של משה, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ, א"ע: כל אחת מידי משה המשיכו לעמוד ולהיות מורמות כלפי מעלה עד לשקיעת החמה.
רש"י: ידי משה הורמו למעלה בנאמנות. ב. עמלק חישבו את זמן ההתקפה לפי מזלות שמיים עד שבא משה והעמיד את החמה, ובלבל להם את המזלות.
רמב"ן: השווה בין הרמת הידיים על ידי משה לנשיאת כפיים. כלי יקר: הכוונה בביאת השמש היא לזמן מרדכי ואסתר או לסוף ימי משה.
יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב, דעת מקרא: יהושע ניצח את העם העמלקי ע"י הצד החד של החרב.
א"ע: עמלק הוא שם המלך. רש"י: יהושע חתך את ראשי גיבורי עמלק, והשאיר בחיים רק את החלשים שבעמלקים.
יד וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, א"ע: ה' אמר למשה, בשנת 40 לנדודי ישראל במדבר. ב. ה' ציווה על משה לכתוב את הדברים, אך לא בספר תורה, אלא בספר מלחמות שהיה בימיהם.
כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, רש"י:תכתוב בספר התורה את הדברים האלה לזיכרון, תכתוב שעמלק היה העם הראשון שהעז לתקוף את ישראל,
וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, רש"י:וכן שים את הדברים לפני יהושע, שעתיד להכניס את ב"י לארץ ישראל.
אוה"ח: ה' ציווה על משה לומר זאת ליהושע כי ליהושע היה צער על כך שלא הצליח להשמיד את עמלק, וה' אמר לו שהתוכנית האלוקית היא להשמיד את עמלק בהמשך.
כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, רשב"ם: עליך לכתוב דברים אלו לזיכרון כי בעתיד, אני (ה') רוצה למחות את זכר עמלק מתחת השמיים.
טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ, א"ע: משה בנה מזבח לה' בהר סיני. וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי, רש"י: משה קרא את שם המזבח: ה' הוא הנס שלנו.
רשב"ם: מטה ה' יגרום לניסים. ספורנו: משה קרא את שמו של ה' בתפילתו ליד המזבח: ה' נִסִּי, ה' יהיה ברוממותי.
טז וַיֹּאמֶר, רש"י: משה אמר: כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, רש"י: ה' הרים את ידו כדי להישבע בכיסאו,
שם ה' וכסאו לא יהיו שלמים כל עוד עמלק לא הושמד.
א"ע בשם ר' ישועה: הראשון שיישב על כיסא המלוכה יהיה חזק מספיק כדי להשמיד את עמלק.
מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר תרגום: ה' תמיד יילחם נגד עמלק כדי להשמיד אותו. שמו של ה' וכסאו לא יהיו שלמים כל עוד עמלק לא הושמד. רמב"ן: מידת הדין תהיה מתוחה על עמלק.
א"ע בשם ר' ישועה: הראשון שיישב על כיסא המלוכה יהיה חזק מספיק כדי להשמיד את עמלק.