פרק יז א בנית יריחו הייתה מעבר מעבודת העגלים: "אלה אלוקיך ישראל", לעבודת הבעל.
לכן וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, רש"י: תִּשְׁבִּי, מארץ ששמה תושב.
היו אלף איש מבנימין שברחו לרומי, אך אליהו הנביא נשאר בתשבי, ולכן הוא נקרא מתושבי גלעד – שלא זז מארצו. כך כתב גם בתוספות, תענית, דף ג' עמוד א
מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, רד"ק: תחילה ישב אליהו בתושב ולאחר מכן התיישב בגִלְעָד.
נחלקו רבותינו מהו השבט ממנו בא אליהו, מגד או בנימין? ויש אומרים שפנחס הוא אליהו (ואז יוצא שהיה משבט לוי). איננו יודעים מאיזה שבט היה.
מהר"י קרא: לאחר פרשת פילגש בגבעה, חרבה הגִלְעָד, ואליהו יישב את המקום.
אליהו הופיע בפתאומיות, ונעלם בצורה ניסית, במרכבת אש שעלתה השמיימה. בלי פרק חניכה ובלי נבואת תוכחה המקדימה בדרך כלל גזירות קשות..
הופעתו הפתאומית ממחישה את מסירותו למשימת חייו: שליחות נבואית.
דמות מסתורית: אין יודעים מי היה אביו? מאיזו משפחה בא? מאיזה שבט? האם היו לו אישה וילדים?
אין לו קבר, ולא קשר עם ירושלים, אין לו ספר משלו. בגדיו שונים, אין לו אוכל משלו, בתלמוד כתוב שהיה קפדן, והיה לו קשה להשלים אפילו עם חיסרון קל.
לאליהו לא היו חברים, ולא חבר נביאים שילוו אותו תמיד, כמו שליוו את אלישע.
מה תפקיד נביא? ה' לאלימלך: אמור לאברהם ויתפלל בעדך כי נביא הוא בר'. פעל כנביא כ= 20 שנה.
2 גישות ביחס לאליהו: הפרשנים התחלקו והתווכחו בצורה חריפה בניסיון להבין את דמותו של אליהו.
האסכולה הראשונה נקראת הגישה השליחית, לפיה: ה' שלח את אליהו. אסכולה זו טוענת שאליהו היה שליח ה' וכל מה שעשה, עשה בשליחות ה'. זו דעת רוב הפרשנים.
2. האסכולה השנייה נקראת לעומתית: ה' לא ציווה עליו, אלא אליהו גזר גזירה נגד עבודת הבעל של ישראל.
אסכולה זו טוענת שאליהו מכוח היותו קנאי קיצוני, קטרג והעמיד את עם ישראל בניסיונות קשים, פרשנים כמו רש"י ואלשיך, ('מראות הצובאות') תמכו בגישה זו.
לפי הגישה הלעומתית הקב"ה רחום וחנון מאליהו. גישה זו יוצאת נגד מנהיגים הגוזרים על הקהל גזירה שרובו לא יכול לעמוד בה. הם טוענים שקנאי לא ינהיג.
אליהו ביקש להנהיג את ישראל במידת הדין, וה' ידע שיש להנהיג את העם במידת הרחמים, כדי שישרוד.
אֶל אַחְאָב, אחאב היה רשע מכל מלכי ישראל שהיו לפניו. הוא הכניס את עבודת הבעל והאשרה לישראל, אך היה מלך עוצמתי, מצליח מאד, חזק שהרחיב את גבולות הממלכה, והביא שגשוג לעמו.
לכן היה צריך להגיע אליהו הנביא והניסים שחולל, אחרת העם היה מאמין, שאם עבודת הבעל מביאה לשגשוג, כדאי לדבוק בעבודה זו.
מדרש: את חיאל המתאבל על בניו, באו לנחם המלך אחאב ואליהו התשבי. מתוך כאב שאל חיאל בקול: האם קיבל עונש בגלל בניית יריחו למרות החרם שהטיל יהושע?
אליהו ענה: "ברוך אלוקי הצדיקים, השומר ומקיים דברי הצדיקים".
אחאב, שאל את המנחמים: "מי גדול ממי, משה או יהושע"? ענו לו: "משה". הקשה אחאב: הלא משה ציווה: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲווִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר" (דברים יא, טז-יז). ואני אחאב עבדתי עבודה זרה והגשם לא נעצר והאדמה המשיכה לתת יבול. אם שבועת משה לא מתגשמת למה תתגשם שבועת יהושע?
אליהו הקשיב לאחאב, והבין שדברי אחאב יכולים למשוך את העם לעבוד את הבעל, הבעל נחשב לאל הגשם.
מצודות: אדם בשם אליהו התשבי שהיה תושב במקום שנקרא גלעד, דיבר אל אחאב.
אליהו מנבא בצורת: חַי ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, מצודות: אני נשבע בה' אלוקי ישראל, שאני רגיל להתפלל אליו.
אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר, מצודות: לא ירדו בשנים הקרובות טל ומטר, כִּי אִם לְפִי דְבָרִי, אני אחליט: קילל את האדמה בגלל חטאי האדם.
לְפִי דְבָרִי, חז"ל בקרו את אליהו על ביטוי זה. למדו ממשה שאמר: וכל הדבר הקשה תביאו אלי. אמר הקב"ה: חייך שיבוא יום וגם אתה לא תדע? מתי? בבנות צלופחד, שהביא את עניינן לפני ה'.
כך אמרו שאליהו לא היה צריך להגיד: לְפִי דְבָרִי, אלא על פי ה'! מה זה לְפִי דְבָרִי? אליהו היה תמיד מעורב והזדהה עם נבואותיו.
יש וויכוח בין הפרשנים: 1. האם ה' גזר בצורת על עם ישראל, ושלח את אליהו הנביא כדי להכריז על הבצורת.
2. או שאליהו, שהעיד על עצמו שהוא קנאי לה', הכריז על הבצורת, בניגוד לדעת ה', וה' תמך בגזרתו. בבחינת צדיק גוזר וה' מקיים!
אילו ה' היה מרחם על עמו, כאילו היה מכחיש את דברי אליהו שהבצורת מוכיחה את עליונות ה' על הבעל.
אליהו הכריז על בצורת בגלל רדיפת נביאי ה' ע"י איזבל, והטרור הדתי שלה. הבעל, שלו עבדה איזבל, נחשב למוריד הגשם, האשרה "הבטיחה" פוריות.
כשאליהו מנע גשם, רצה להוכיח שה' הוא זה שמוריד, או עוצר גשם.
רד"ק:טל ומטר ירדו רק בסוף התקופה שאקבע. אליהו אמר לאחאב שלאורך תקופה שהוא יקבע, לא ירדו גשמים.
כי בימי אחאב נגדשה הסאה והעבודה הזרה רבתה, ולכן אליהו אמר שרק לאחר שהוא יראה שהעם יחזור בתשובה מהעבודה הזרה, הטל והמטר יחזרו.
רש"י: בשם חז"ל, אחרי בניית יריחו, אחאב ניחם את חיאל ואמר שקללת משה לא התקיימה, אם ישראל יעבוד ע"ז לא ירד גשם, ואילו קללת התלמיד, יהושע, התקיימה.
מלבי"ם: קללות התורה מתקיימות רק כאשר עם ישראל נמצא תחת השגחת ה' כשעוד לא קלקלו לגמרי. כאן, עם ישראל חטא והיה כשאר הגויים, ולכן העם לא עמד עוד תחת השגחתו הישירה של הקב"ה, וקללות התורה אינן מתקיימות.
לעומת זאת, קללות הצדיקים מתקיימות כדי שלא ייפגע כבודם. זו הסיבה שקללת יהושע התקיימה וקללת משה רבינו לא התקיימה.
בא אליהו ואמר שעכשיו הוא גוזר שלא ירד גשם בגזירת צדיק. הכריז: חַי ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי מסכת סנהדרין קיג, ע"א.
בתורה כתוב רק לֹא יִהְיֶה מָטָר, אבל אליהו אמר: בגלל שאתה מתגרה, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה גם טַל וּמָטָר. זו הסיבה שאליהו כלל בקללתו גם טל, למרות שבקללות התורה, טל לא נכלל.
מי שמתגרה במצוות ה', בסוף יגיע גם לחטא בחטא כרם נבות.
כמה זמן הבצורת? עד שאליהו יבטל אותה. צדיק גוזר, וה' מקיים.
הסיבות להכרזת הבצורת, אינן נאמרות במפורש, אך מסבירים: ב וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו, תרגום:היה דבר נבואה מה' לאליהו, לֵאמֹר:
ג לֵךְ מִזֶּה, ר' שמואל לניאדו בפירושו כלי יקר: אף על פי שאליהו לשם שמים נתכוון, לכבוד ה' ועבודתו, עם כל זה פּעל [ב]אכזריות למנוע מהם אפילו הטל שאינו נעצר… (ה') אמר לו: לֵךְ מִזֶּה, גרשו משם.
או: לֵךְ מִזֶּה: מזה האכזריות שעשית במניעת הטל. ה' רצה שילמד מעצמו, כך יפנים יותר מאשר רק לשמוע מה'.
מצודות: ברח מפה כדי שאחאב לא יהרוגך. וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה, מצודות: (כאשר אתה תברח) תסתובב ותפנה לכיוון מזרח.
מלבי"ם: הצוו, שאליהו ילך דווקא מזרחה כדי שישפיע על הגורמים השמיימיים שלא יורידו גשם. מציאות אליהו באותו מקום מנע מהגשם לרדת בארץ.
וְנִסְתַּרְתָּ מפני אחאב שרצה להורגו. בְּנַחַל כְּרִית, כי שם מושבך, שצריך [מקום מושבך ל]היכְּרת כשם המקום אשר תשב בו: "נחל כְּרִית" – לשון כריתה.
ר' שמואל לניאדו בפירושו כלי יקר: הפסקת את הגשם, גם לך אין.
רש"י: ותתחבא מפני אחאב ואיזבל בנחל כרית, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן, מצודות: הנחל נמצא במזרח נהר הירדן.
רלב"ג: הקב"ה לא רצה להציל את אליהו שלא בדרך הטבע, ולכן ציווה עליו להתחבא.
מהר"י קרא: ה' אמר לאליהו להסתתר בכריתות הסלע. מלבי"ם: אם אליהו ימצא בין אנשים וה' ישפיע עליו טוב, גם הם ייהנו מזה.
ד וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה. שיראה את ירידת מפלס המים. מצודות: כשתהיה צמא, תשתה מים מהנחל.
ה' הציע לאליהו נס שנועד להציל אותו מלמות מרעב בבצורת, אולי כדי ללמד את אליהו שה' מנהל את העולם במידת החסד, ולהשפיע על אליהו לעזוב את מידת הדין ולדבוק במידת החסד.
ולמה לא קיבל מים מהעורבים? כדי שיכיר צער הבצורת.
מלבי"ם: ה' הראה לאליהו שהוא חסם את השפע האלוקי ואליהו לא יוכל להכיל על עצמו שפע אלוקי ולכן שתה רק מנחל שכבר היה קיים, ואכל שאריות שהעורבים הביאו לו.
וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם, מצודות: אני ציוויתי שהעורבים ידאגו לכל צרכך. סיפוק מזון לאליהו היה דווקא ע"י עורבים כדי שיחמול על עם ישראל כשם שהעורבים חומלים עליו.
העורבים יביאו לו מזון, ובזמן שיתחבא בנחל כרית, יהיה לו גם מים וגם מזון.
איזו כשרות הייתה לבשר שבא ממטבח אחאב? כשרות הרב עובדיה. הרי עובדיה, היה ירא ה' מאד, והיה ממונה על בית אחאב, ודאג שהמטבח יהיה כשר.
רלב"ג: סיפוק הבשר היה דווקא ע"י עורבים שהם ציפורים לא כשרות, כדי שלא יחשדו שאליהו מסתתר שם.
ב. ייתכן שהבשר באמת לא היה כשר אך ה' ציווה אותו לאכול בשר זה.
רד"ק: כל זה נעשה עפ"י צוו ה', ידע אליהו שהבשר שהביאו אליו העורבים היה כשר היות והיו אנשים כשרים.
חז"ל נחלקו האם הביאו לו את הבשר משולח אחאב או משולח יהושפט.
מהר"י קרא: אין הכוונה לעורבים שהם ציפורים, אלא הכוונה לאנשי העיר עורב שנמצא בסמוך לנחל.
רד"ק: דחה את הפירוש האומר שהעורבים הם סוחרים וכתב שלא ייתכן שהיו סוחרים שידעו את מקום המחבוא של אליהו, שהרי הקב"ה ציווה אותו להתחבא במקום שלא יכירו אותו בכלל, וייתכן שדווקא סוחרים אלו הם שהחביאו את אליהו.
ה וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר ה', תרגום: אליהו ישב בנחל כרית שנמצא במזרח הירדן.
תרגום: אליהו קיים את צוו ה'. וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן, כתוב שעשה כִּדְבַר ה', אך ה' ציווה עליו וְנִסְתַּרְתָּ, וכתוב: וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל.
מלבי"ם: כפילות בפסוק! הפועל הנגלה הוא שאליהו הלך לנחל כרית כדבר ה' והפועל הנסתר, עליו כתוב בתחילת הפסוק, הוא מניעת ירידת השפע לעולם.
ו וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב. וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה. נראה כאידיליה.
נס ראשון התחולל אצל השליחים: 1. המזון, מגיע פעמים בכל יום.
נס שני הוא 2. אין דרכם של עורבים לוותר על מזונם.
רש"י: ראה ביובש מי הנחל הטפת מוסר לנביא: שידע צורך הגשמים ויַטריח לִגלות, ושהיה קשה בעיני הקב"ה שישראל שרויים ברעב.
ר' משה אלשיך, ('מראות הצובאות'): רמז עוד ביבושת הנחל וחסרו לו מים לשתות והוצרך להיטלטל, למען ייתן אל לבו כי כן כמה עניים ואביונים יבקשו מים ואין.
הסבורים שאליהו גזר על הבצורת מדעתו, ולא מדעת ה', התייחסו לפסוקים:
1. לֵךְ מִזֶּה, לשון גערה.
2. וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה, גם אדם הראשון וקין נשלחו אחרי חטאם קֵדְמָה.
3. וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית, שם הנחל מזכיר את המלה כּרת.
4. וְאֶת הָעֹרְבִים צִיווִּיתִי, לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם, העורב נחשב לעוף אכזר שמפקיר את גוזליו, זה שאכזב את נח, ולא בישר על סוף המבול, מה שמזכיר שגם אליהו לא ריחם על עם ישראל, וגם אם לא גזר על הרעב, לפחות לא התפלל לסיום הבצורת.
5. מלבי"ם: הזמין פרנסתו ע"י עורבים שהם אכזרים, למען יזכור כי התאכזר על העם להמיתם ברעב.
6. יש טענה שהעורבים חטפו את האוכל מהעם הנמק ברעב והזינו את אליהו באוכל זה.
7. בעל המצודות: בכדי להעיר רוחו לבל יתאכזר על ישראל, בראותו כי העורבים האכזרים יחמלו עליו לכלכלו, ואיך לא יחמול הוא על ישראל?
8. דברים יב 20: כִּי יַרְחִיב ה' אֱלהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר.. בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תּאכַל בָּשָר. ביקורת על שאליהו בשנות רעב, אכל בשר שה' הבטיח רק לשנות רווחה.
כל זה לא השפיע על אליהו, לשנות את הגזירה, אז ה' שינה את המצב: ז וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל לפי בבלי, כתובות דף כג' ע' א: לאחר שעברה שנה,
לא היו מים לאליהו. רש"י: כדי שיידע שצריך לבקש רחמים מה' שיוריד גשם.
מלבי"ם: כל עוד הנחלים היו מלאים במים, היה זה בטבע שהעננים יוצרו ממי הנחלים, אך לאחר שהנחלים התייבשו, היה זה בטבע שתהיה עצירת גשמים.
רש"י: אליהו ישב שנה בנחל כרית, והנחל התייבש, כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ, תרגום: כי לא ירד גשם בארץ, והנחל לא התמלא עוד במים.
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו, תרגום:היה דבר נבואה מה' לאליהו: לֵאמֹר:
נס כף הקמח. ט קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, אלשייך: ה' המרחם על עמו ציווהו ללכת לצרפת אשר בצידון. בזה רמז לו שכבר נצרפו ישראל בעניין הצידה (צידון), החסרה.
אליהו נשלח לאזור ממנו באה איזבל מל"א ט"ז 31. צרפת, שבצידון, שגם בה הייתה בצורת. צרפת, הייתה בתחום השפעת הבעל, והבצורת שם הוכיחה שה' קובע גשם בכל מקום.
ה' רצה להראות כי אפילו במולדת הבעל, מי שיציל את המצב יהיה ה'.
אֲשֶׁר לְצִידוֹן, רד"ק: הפירוט ללכת לצרפת שבצידון כי יש גם עיר נוספת שנקראת צרפת, אך צרפת זו נמצאת בגבול ישראל.
מצודות: קום ולך לעיר הנקראת צרפת ונמצאת בארץ צידון.
וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, תרגום: שב בעיר צרפת.
גם בשליחת זו התגלו רחמי ה' על אליהו, שנשלח לבית אַלְמָנָה: וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; הִנֵּה צִיוִּיתִי שָׁם אִישָּׁה אַלְמָנָה, לְכַלְכְּלֶךָ. האם לאלמנה יש די כדי לכלכלו?
כמו בסיפור הראשון, בנחל: "ואת העורבים צִיוִּיתִי לְכַלְכְּלֶךָ שם" (פס' 4). ה' רצה למלא את גזירת אליהו, אבל קיווה שאליהו ינהג עם עמו במידת החסד.
| צו 1 | צו 2 |
| 2. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר: לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה. 3. וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׂר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵן. 4. וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׂם | 8. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר: קוּם לֵךְ צָרְפָתָה אֲשֶׂרלְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם 9. הִנֵּה צִוִּיתִי שָׂם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ. |
אליהו היה חייב לנדוד כדי לשרוד. כך חווה אף הוא, ולוּ במקצת, את קשי העם, שעליו הטיל בצורת.
תחילה אליהו הלך מזרחה – קֵדְמָה לנחל כרית (י"ז 3), אחר כך הלך צפונה, לצרפת שבצידון (י"ז 9), ובסוף הסיפור ברח לבאר שבע, למדבר (י"ט 3), דרומה .
ע"פ ר' משה אלשייך, מראות הצובאות: נשלח לצידון כדי שיראה שם צרת אלמנה ויתום אשר ה' מרחמם ומזהיר על עינויים (שמות כ"א, כ"ב), שאלמלא הוא, מתו גם שניהם…
ומהם יבין כי כמותם יש רבים בכל המון ישראל אשר יתמו ברעב ללחם, באופן שטוב הוא, שיבקש עליהם רחמים ויהי טל ומטר לפי דברו.
להפגישו עם מצוקת הרעב של נחשלים: אלמנה ויתום. שמא מפגש זה יְלמדו על גודל הסבל שהביא על בני עמו.
הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ, מצודות: זימנתי בצרפת אישה אלמנה שתדאג לספק את צרכך.
מלבי"ם: אליהו לא היה ראוי שיושפע עליו עתה שפע אלוקי, אך התרחש לו נס בזכות האישה האלמנה.
רד"ק: ה' זימן נס שהאישה תוכל לכלכל אותו. ובשם חז"ל: אישה אלמנה זו הייתה אימו של יונה הנביא.
י וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה, תרגום: אליהו קם והלך לצרפת.
למה נשלח לבית אַלְמָנָה? נשלח אל האלמנה כדי שיוכל לשמוע ממנה על מצוקת הרעב בשל הבצורת. עכשיו יצטרך לעמוד מול קשיי ומאבקי בני אדם.
"רמת החיים" שלו תרד: הוא לא יקבל 2 ארוחות ביום של בשר ולחם, אלא מנה אחת דלה בלבד, התלויה בנס, והוא יחווה מחסור.
ה' רצה לבדוק אם אליהו כבר למד משהו מהמסרים שהעביר לו, אך הוא עדין לא שינה את דעתו ואת שבועתו, לכן אולי ילמד מהאלמנה על ייסורי הרעב.
וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר, תרגום: אליהו הגיע לשער העיר צרפת.
וְהִנֵּה שָׁם אִישָּׁה אַלְמָנָה, בא כפליט הזקוק לכלכלה ולמחסה, סימון א. אַלְמָנָה מבטא גם מצב כלכלי, אליהו ראה אישה עניה.
אַלְמָנָה: הגיע אל העיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה אולי ידע שהתאלמנה ע"פ בגדי אלמנתה.
כיצד ידע שזו האַלְמָנָה "שלו"? האם המתין ליד העיר לסימן מה'? לא מתאים לאליהו הפעיל והיוזם.
כאליעזר: האלמנה לא ידעה על צו ה', והנביא לא ידע מי היא האלמנה. וכאליעזר בשעתו היה צריך לזהות מי תהיה אשת חסדו.
רש"י: אליהו לא ידע לאיזו אלמנה עליו לפנות, ולכן עשה כאליעזר עבד אברהם שהאלמנה שתיתן לו לשתות מים, זה הסימן שלאלמנה זו התכוון הקב"ה.
מלבי"ם: אליהו רצה לדעת מה חסר לאותה אישה, ולאחר שביקש ממנה מים והיא לא סירבה לבקשתו, הבין שחסר לה משהו אחר ולכן ביקש ממנה עוגה.
מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים, אישה עניה שעושה ככל ידה, כדי לשרוד עם בנה ברעב, עוד יום. שנאלצת לקושש עצים, מה שגרם לו להבין שאולי היא עומדת לאפות לחם.
מצודות: אליהו ראה בשער העיר צרפת אישה אלמנה מלקטת עצים.
הוא ראה אישה אלמנה – והעמיד את האלמנה ב- 3 מבחנים:
וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר.
1: תחילה מבחן קל יחסי: פנה בנימוס: קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה (פס' 10). אליהו גזר על הבצורת, וביקש מאלמנה עניה מעט מים, שהוא מנע מעמו.
חסד: אליהו ביקש ממנה מים, כדי לבדוק אם תסכים להפסיק את עבודת איסוף העצים, כדי לדאוג לזר בעיר, הצמא למים בתקופת בצורת.
מַיִם. בתקופת בצורת, זה מתבקש. והאישה אכן נתנה מעט מים לאליהו.
יא וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה, תרגום: קחי מביתך כלי עם מעט מים, כדי שאוכל לשתות.
יא וַתֵּלֶךְ לָקַחַת, מצודות: האישה האלמנה הלכה לביתה כדי לקחת את המים. 2. אז הוסיף אליהו והקשה עליה, העלה את רמת הניסיון שלה, אך עדיין פנה בלשון בקשה: לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ (פס' 11).
ביקש אוכל, מצרך חיוני, אך חסר. בְּיָדֵךְ: ביקש מהאלמנה יחס אישי.
מבחן 3. המבחן הקשה ביותר, וְהוֹצֵאת לִי, כדי לחולל את הנס, עליך לעשות את הצעד הראשון שיעיד על אמונתך: להאכיל אותי ראשון, אפילו לפני בנך.
וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ, תרגום: קחי בידך חתיכה קטנה של לחם, ותביאי לי גם אותה, כדי שאוכל לאכול.
אלשיך: בוש אליהו להתחיל בשאילת לחם, כי היה יקר אז, לכן התחיל במים, וגם זה מעט: קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם,
ואז: ויקרא אליה ויאמר: לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ.
יז 12 וַתֹּאמֶר, חַי ה' אֱלֹוקֶיךָ האלמנה דיברה בשפת אליהו (יז 1).
פס' 1 אליהו נשבע בשם ה' שלא יהיו טל ומטר: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי.. חַי ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי, אִם לְפִי דְבָרִי.
יב וַתֹּאמֶר: חַי ה' אֱלֹוקֶיךָ, מצודות: אני נשבעת בשם ה', שבועת אליהו על הבצורת, גרמה שנשבעה על המחסור.
פתחה בחַי ה' אֱלֹוקֶיךָ נשבעה בשם ה', אלוקי אליהו, ותארה את מצבה, שבגללו לא יכלה לתת לאליהו פת לחם.
נראה שהבינה שלפניה נביא, לפי אדרת השער שלו. לא סירבה סתם, אלא התנצלה: אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת, מְלֹא כַף, דייקה בתיאור כמות הקמח שבידה, וגרמה ש"ניכרים דברי אמת".
הסכימה לתת לו מים, אך לא לחם. למה שלח ה' את אליהו לאלמנה עניה ולא לעשירי הארץ? רצה שאליהו יפנים את הנזק שגורמת הגזירה שלו לעניי האזור.
אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג אין לי אפילו עוגה קטנה.(עוגה = כיכר או פת לחם עגולה, אולי כמו פיתה).
כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד, מצודות: יש לי בכד רק כמות קטנה של קמח, כמות שניתן למלא איתה את כף היד.
וּמְעַט שֶׁמֶן בַצַּפָּחַת, מצודות:ויש לי גם מעט שמן בצלוחית. וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים, מצודות: ואני מלקטת 2 עצים להדליק אש ולאפות פת לחם קטנה.
וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻוהוּ וָמָתְנוּ. אליהו יהיה אשם במותם, אם ייקח את פת לחמם האחרונה.
ענייה: האַלְמָנָה הראתה לו כמה מעט עצים קוששה וסיפרה שנשארה לה רק פת לחם אחרונה מה שפטר אותה מחובת הכנסת אורחים. (סימון א).
אליהו ראה הפעם בעיניו את מצוקת הרעבים העומדים למות מרעב.
לכן בפעם הזאת האַלְמָנָה לא נענתה מיד אלא פנתה לאליהו והסבירה לו את עוניה. נראה שהאישה שהייתה רגילה לעשות טוב, והסבירה גם לעצמה, מדוע הפעם אינה יכולה לעזור למי שביקש ממנה עזרה.
2 שהלכו בדרך וביד אחד כד מים קטן, בבלי בבא מציעא סב עא, ר' עקיבא אמר: חייך קודמים לחיי חברך, ע"פ: וחי אחיך עמך. ע"פ מנהגי הכנסת האורחים במזרח הקדום, אישה לא חייבת לתת את פת לחמה האחרונה.
לא ניסה לפתור את בעיית הרעבים, אלא רק את בעייתו.
ארוחה אחרונה: מעט קמח ושמן לסעודה האחרונה: וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ, מצודות: אכין עוגה בשבילי ובשביל בני, ונאכל אותה. וָמָתְנוּ ובכל זאת נמות מרעב, כי העוגה לא תספיק לנו.
וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ. האלמנה הבהירה לאליהו, כי חיי בנה קודמים בעיניה, וכדי להבטיח את חייו, גם היא חייבת לחיות.
אליהו הבין כי דיברה אמת, והאַלְמָנָה לא יכולה לכלכלו. אולי אליהו נשלח לצרפת רק כדי לשמוע דברים אלו, כדי שיבין מה נורא מצב העם.
רד"ק: אליהו הבין שה' יכלכלו בדרך נס, ולכן הציע את נס צפחת השמן.
אלשיך ורד"ק: אליהו, על דרך נס מתפרנס, ומה יעשו זולתו? ראה תוצאות גזרתו.
יג וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ, מצודות: אליהו אמר לאישה האלמנה: אַל תִּירְאִי, לא תמותי ברעב!
יג וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי, הביע אמפטיה לרגשותיה, חל בו שינוי קל. הבין את חרדתה לחיי בנה.
בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ, מצודות: תכיני את העוגה כמו שאמרת שאת רוצה לעשותה.
אך הציע פתרון: בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ; אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה = פיתה עגולה. לא העוגה שמריה אנטואנט הציעה לאכול.
אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה, מצודות: אך קודם תוציאי לי כמות קטנה מהקמח, ותכיני לי ממנו חתיכה קטנה של עוגה.
3. עֻגָה קְטַנָּה: הקטין את הדרישה כדי לעודד אותה לחלוק אתו את לחמה.
וְהוֹצֵאת לִי, כדי לחולל את הנס, עליך לעשות את הצעד הראשון שיעיד על אמונתך, להאכיל אותי ראשון.
אליהו ביקש שתאכיל אותו בראשונה כדי לבדוק אם תסמוך על הבטחתו.
מבחן אמונה: אין זה מתקבל על הדעת שאימא תוותר על ארוחתו האחרונה של בנה. אך אליהו רצה שתכיר בכך שלו יש זכות קדימה.
וְהוֹצֵאת לִי, מצודות: תוציאי לי את חתיכת העוגה הקטנה כדי להאכיל אותי ראשון, לפני שתכיני לעצמך את העוגה הקטנה שלך.
רד"ק: 2 הסברים לכך שאליהו אמר שתאכיל אותו קודם: או בגלל שהיה רעב מהדרך או בגלל שהיה כהן ורצה את ראשית החלה.
מלבי"ם: כל עוד היה לאישה מספיק אוכל לסעודה אחת, לא יכל להתרחש נס ריבוי הקמח והמים. לכן אליהו היה צריך קודם להחסיר ממנה את כמות האוכל כדי שלא יהיה לה מספיק אפילו לסעודה אחת.
ב. לדעת המלבי"ם אליהו לא היה ראוי שייעשה לו נס, ולכן רק האישה ובנה יכלו לאכול מהנס, ולאחר שכבר נעשה הנס, אליהו יכל לאכול מהנס בזכותם.
וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה ורק לאחר שאני אוכל, תכיני גם לך ולבנך עוגה קטנה. ומזה שתאכילי אותי לפני שתכיני לעצמך עוגה, תהיה ברכה בעיסה.
וְלָךְ וְלִבְנֵךְ, תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹונָה. ביקש לאכול לפני בן האלמנה, הבטיח שאם תאמין בה' ותענה לבקשתו, תזכה לנס, זהו מבחן אמונה מתמשך, יום יומי.
רלב"ג: כי מפני כלכלה אותו יביא ה' יתברך הברכה בקמח ובשמן, ואם תעשה לה ולבנה תחילה, וכלה הקמח והשמן בו.
צִוִּיתִי שָׁם נס: אליהו ראה כי לא היה לאלמנה במה תִחיה היא עצמה, כל שכן שתכלכלהו, ידע כי מה שאמר לו ה' צִוִּיתִי שָׁם, ע"י נס הוא, שאמר שיצווה דברו וברכתו בבית האלמנה, שתוכל לכלכלו.
רד"ק: אליהו לא פעל למען האלמנה ובנה היתום והרעב, וגם לא ביטל את הבצורת למען העם, אלא למען עצמו. גם ע"פ אלשיך.
לפיכך אמר לה: יד כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל: כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, מצודות: הקמח בכד לא ייגמר.
וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר, תרגום: והשמן שבצלוחית לא יהיה חסר, גם לאחר שתשפכי ממנו שמן.
מלבי"ם: הנס נעשה ע"י ה', ולא ע"י הנביא. בניגוד לאלישע שעשה נס עם השמן בכוח הנביא, כאן היה הנס ע"י הקב"ה בעצמו. יש הבדל גדול בין 2 הניסים.
נס שנעשה ע"י נביא יכול להתקיים רק ע"י הוצאת יש מיש, ולכן לו היה נגמר השמן אצל אלישע, לא היה דרך שהשמן יתחדש ויתווסף.
נס שנעשה ע"י הקב"ה יכול להיעשות יש מאין, ולכן אליהו אמר כאן שגם אם הקמח ייגמר מהכד, הוא ימשיך להתחדש, וכך גם השמן.
רלב"ג: נס זה נעשה ע"י שינוי האוויר בכד ובצלוחית בדומה לנס הפיכת המטה לנחש.
עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מצודות: עד שה' ייתן גשם על פני האדמה, ואז כבר לא יהיה רעב בארץ, ולא יהיה יותר צורך בנס זה.
עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, (פסוק טז). 1. הפעם לא ייחס את מתן הגשם לעצמו, כי אם לה'. כאילו ביקש להגיד: 'אנא ה', תן מטר על פני האדמה'. 'קח אתה את האחריות לירידת הגשמים, ופטור אותי מהחזקת מַפְתֵחַ הגשמים.
במשפט זה הביע אליהו לראשונה היסוס בעמדתו הרב סמט א.
2. אני בעד בצורת, אך ה' יכול לבטל.
האלמנה לא הכירה אותו ולא ידעה מיהו, אך האמינה בצו ה', הסכימה להסתכן, להוריד לו מנה מפת לחמה האחרונה, ובלבד להבטיח את עתיד בנה.
טו וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ, מצודות: האלמנה עשתה כדברי אליהו, האכילה קודם את אליהו, למרות שהייתה סכנה שהיא ובנה ימותו ברעב, ורק לאחר מכן הכינה עוגה לה ולבנה.
עשתה כדבריו: טו וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה, כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ; כך הוכיחה את אמונתה באלוקי ישראל. וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ, יָמִים.
הכד והצפחת הניבו קמח ושמן כדבר ה':
טז כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה כד הקמח – נעמי שמר. השמיטה את שם ה' שאמר אליהו.
| אני קורא בספר מלכים בפרק השבעה עשר, אני קורא על איש האלוקים אשר אמר: | כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן לא תחסר, עד אשר יבוא מטר, על פני האדמה. וכאשר יבשו | הנחלים, והמטר בושש לבוא, האיש ההוא חצב את המילים מלבבו, אולי האיש ההוא ידע | מחסור, אולי טעם משורש מר, אולי בהתעטף עליו נפשו, הוא שב, ושר, ובימים האלה | הקשים ימי אל טל ואל מטר, תמיד אני חוזר לאיש ההוא, ואז נזכר: כד … |
וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר, מצודות: לאורך השנה שאליהו היה בבית האישה האלמנה, הקמח שבכד לא נגמר, ולא היה חסר מהשמן שבצלוחית, למרות שהשתמשו בשמן זה.
טז כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר ה'. כל בוקר כשקמו מצאו קמח ושמן, די אוכל ליום אחד.
אילולי בטחה בהבטחת אליהו, העוגה שיכלה להכין ממעט שנשאר לה, עלולה הייתה באמת להיות ארוחתם האחרונה.
וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים, רד"ק: אליהו, האישה האלמנה וכל משפחתה, אכלו מהעוגות שהוכנו מהקמח והשמן במשך שנה.
רד"ק: תחילה האישה האלמנה רצתה להאכיל רק את בנה, כי לא היה לה מספיק קמח כדי להאכיל גם את משפחתה, אך לאחר הנס שאליהו עשה, היה מספיק אוכל כדי לכלכל גם את שאר בני המשפחה.
כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ, תרגום: כמו שה' אמר לאליהו שיקרה.
נדיבה: אליהו פגש אלמנה פשוטה סובלת ממצוקה, אך נדיבה ובעלת אמונה.
נדיבות ואמונה כזו, אליהו לא מצא בבית המלך, לא בבדידותו בנחל כרית ובמדבר, לא במעמד המפואר בהר הכרמל, לא במפגש בהר חורב, לא במחיצת אלישע תלמידו הנאמן, ולא בעלותו ברכב אש וסוסי אש בסערה השמים. ח., מאק.
סיפור האלמנה וסיפור אליהו בנחל כרית.
| נחל כרית | סיפור האלמנה |
| המילה "לחם" והמילה "מים" חוזרות, העם רעב, העורבים מאכילים את אליהו, אליהו מתבודד בנחל בצו ה', | המילה "לחם" והמילה "מים" חוזרות, העם רעב, והצרפתית מאכילה את אליהו. אליהו מתבודד בצפון, בצו ה'. |
הנס לא מזכיר שכד הקמח לא כלה וצפחת השמן לא חסרה עד שה' נתן גשם. למה? אולי כך מביע הכתוב את מורת רוחו מהחירות שהרשה אליהו לעצמו להבטיח נס בשם ה', נס שנועד לכלכל אותו בבית האלמנה.
טו וַתּאכַל הִיא וָהוּא: נדמה כי הכול בסדר: 1. האלמנה ובנה ניצלו ממוות ברעב, 2. האלמנה הייתה בעלת בית ואליהו התגורר אצלה. העניקה לו מקום בו מצא את מִחייתו, אמנם בצמצום, אך ללא איום שהדבר ייפסק. זו אשליה: הבעיה לא הייתה למצוא פתרון לאליהו, אלא לבצורת ולרעב שהביא הנביא הקנאי על עמו. וַתּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים = שנה. אבל כל מה שאכלו היה לחם ומים, וגם בזה היו צריכים להתחלק עם אליהו. ומה עם שאר הרעבים בגלל הבצורת?
י גם ישיבת אליהו בנחל כרית נמשכה יָמִים, ובסופה התגבר הרעב ואילץ אותו לעזוב את מקומו, לכן לאחר יָמִים ציפה למשבר שיאלץ אותו לעזוב את צרפת.
| הגישה הלעומתית מפרשת כך: | הגישה השילוחית מפרשת כך: |
| 1. פעל במידת הדין, ויזם בצורת, 2. ה' בעל הרחמים הסתייג, אך גיבה את הנביא הגדול. 3. לא קלט המסר שה' העביר אליו בנחל כרית, ולכן נשלח לצרפת, שיפנים הצרה. 4. מי שתכלכלו: אלמנה עניה חסרת כל, אם לילד. 5. הוא יצטרך לחולל נס כדי להשיג לה רק קמח ושמן. 6. ביקש לאכול ראשון, כי הנס בזכותו ולכבודו. 7. במקום להתרשם מהאלמנה הענייה והטובה ולבטל את הבצורת, דאג רק לעצמו, לה ולבנה. | 1. אליהו פעל בשליחות ה', 2. בנחל כרית, ה' חנך אותו. 3. בצרפת למד לפעול בין אנשים. 4. ה' שלח אותו למקום בו שלט הבעל אל איזבל, ושם יוכיח גדולת ה'. 5. האישה מכניסת אורחים ובעלת חסד כרבקה. רוצה לעזור, אך אין לה לחם. 6. אליהו צריך ללמוד להתמודד עם גזירות ה'. 7. ה' חולל את הנס לכבודו, כדי שהאלמנה הטובה תוכל לכלכלו יחד עם בנה. |
בן האלמנה חלה: יז וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, ואכן לאחר ה – יָמִים = שנה:
תרגום:לאחר תקופה שבה אליהו היה אצל האלמנה. חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת, מצודות: חלה בן האלמנה, בעלת הבית של אליהו.
חָלָה בֶּן הָאִישָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת, 1. מחסור באוכל, 2. מחסור במים, 3. מחסור בחיים. בן האלמנה היה רעב וחלש ולכן המחלה הכריעה אותו בקלות. חלש וחולה מחוסר מזון: כשאליהו פגש את האלמנה, היא חששה ממוות, שאכן הגיע.
רש"י: סיבת המחלה … כדי שיצטרך אליהו למפתח של תחיית המתים ויחזיר את מפתח הגשמים.
וַיְהִי חָולְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה. בן האלמנה מת, אחרי מחלה קשה שהלכה והתחזקה במהירות, עד שמת מהמחלה.
הגישה הלעומתית: מידת הדין. בשל גזירת אליהו על הגשם. אליהו פעל במידת הדין, וכשמידת הרחמים נעלמת, גם חפים מפשע נענשים, לכן הילד מת. העולם זקוק לחיים! המוות הזה בא בשל הבצורת, ויש להסירו. הרב אלחנן סמט.
לא הָיָה גֶשֶׁם. הבצורת המתמשכת פגעה במי הנחל, עד שהוא התייבש לחלוטין.
אליהו היה מוכן לספק מזון לאישה ולבנה ולא לכל עם ישראל שעבד לבעל ולאשרה.
כריתת מי הנחל והתייבשותו, מקבילה לכריתת הנשמה מגוף בן הצרפתית. הבצורת המתמשכת הפסיקה את מי הנחל ואת החי והצומח סביבו.
המחלה המתמשכת הפסיקה את חיי הילד. האכסניות התקוממו נגד המתאכסן.
רד"ק: אמרו שלא ממש מת, אלא שמחוזק מחלתו, לא ראו עליו שנשם, אך הרד"ק דחה פירוש זה וכתב שמת מיתה גמורה.
מלבי"ם: מות הילד קרה שלא כדרך הטבע, ולכן האישה טענה לאליהו שלא יאמר שהיה נס הקמח והשמן בזכותה, כי אם הייתה ראויה לכך, לא היה בנה מת. לכן חשבה שאליהו גרם לנס הקמח והשמן ע"י שימוש בכשפים.
יח וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ האישה האלמנה אמרה לאליהו: מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹוקִים, מצודות: אדוני הנביא! היש בינינו סכסוך כלשהו, מדוע אתה שונאני?
אִישׁ הָאֱלוקִים = אליהו, האלמנה חשדה שעצם נוכחות אליהו אִישׁ הָאֱלוקִים בביתה הביאה מוות על בנה. הייתה מוכנה להתנצח עמו, כדי להשיג חנינה לבנה.
בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲונִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי, נוכחותו הבליטה את חטאיה. רלב"ג: בשל צדקות אליהו, שקלו בשמים את העוונות ולא וויתרו והעלימו עין.
מצודות: עד שהגיע אליהו לאישה, הייתה נחשבת צדקת, אך מאז שהוא הגיע אליה, היא כבר לא נחשבת צדקת כי בהשוואה אליו היא לא צדקת.
בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי, היא ובנה ניצלו ממות ברעב, אך בתמורה נגזר עליה לאבד את בנה. חשדה שמגורי אליהו בביתה אחראים למחלת בנה.
אולי חששה שהעובדה שגבר גר בביתה נראה כעוון.
מצודות: האישה חשבה שאם תתרעם עליו, הוא יתפלל לה', ומדבריו משמע שלא באמת חשבה כפי שהתרעמה.
רד"ק: בגלל שהגעת, האם לא שרתתי אותך יפה, וזה חטאי? מהר"י קרא: מתוך שאליהו בא אליה, זה גרם לה לומר שהיא ובנה ימותו.
מלבי"ם: החטא היה שהשתמש בכשפים כדי שלא ייגמר הקמח והשמן. וּלְהָמִית אֶת בְּנִי, רד"ק: עונשי שבני מת.
יח מַה לִּי וָלָךְ בדרך כלל קריאה לניתוק מגע,חשבתי שתשמור עלינו.
כי בָּאתָ אֵלַי? (יל"ש מלכים רט). אובמילים פשוטות: צא מביתי! אני לא חייבת לפרנס אותך, או לארח אותך. מדוע נטפלת אלי להרע לי?
מות הבן סמל את סיום מגורי אליהו בביתה, אך ה' לא שלח אותו למקום אחר.
יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ: לא הגיב לדברי האלמנה הקשים, כי הבין שדיברה מתוך מר ליבה. נענה מיד לצעקת העזרה שלה, והפגין הבנה לצערה והזדהות עם כאבה. האשמות במות בנה היו לאליהו אתגר, (סימון א). שמכוחו הגיע למלוא יכולתו הנבואית, להחיות את הילד, (בזכותו הילד חי עוד שנה עד כה).
אַל תִּירְאִי: אליהו הרשים את האישה כשניבא מראש את נס השמן והקמח. עתה עמד בפני אתגר נוראי: להתמודד עם מות בנה היחיד סימון א.
האישה לא צייתה לבקשתו: תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ, לא שיתפה פעולה, הילד היה חבוק בידיה.
יכלה לחשוש שלא יהיה לה אפילו קבר לבנה. היא לא ביקשה ממנו שיחַייה את בנה, זה אולי לא עלה כלל על דעתה.
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ. נראה שאבדה אמונתה באליהו ולא נתנה לו את בנה, ולכן: וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ, תרגום: אליהו לקח את הבן המת מחיק האלמנה.
פעם ראשונה שאליהו אקטיבי: וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִייָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם. תרגום: אליהו העלה את הבן המת אל העלייה ששם גר.
וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ, תרגום: אליהו השכיב את הבן המת על מיטתו.
מלבי"ם: אליהו רצה להראות שיש לו צער במיתת הנער, ולכן השכיב אותו על מיטתו.
כ וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר, תרגום: אליהו התפלל לפני ה' ואמר בתפילתו: ה' אֱלֹוקָי, תרגום: ה' אלוקי, פנייה אל ה' בתחילת תפילתו.
ביקש על הילד. ה' אֱלֹוקָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ? פתח בדין ודברים עם אלוקיו, על מות בן האלמנה. גם משה אמר: למה הֲרֵעוֹתָ לעם הזה? כאברהם: השופט כל הארץ לא יעשה משפט? אך הם ביקשו על הכלל, ואליהו ביקש רק על הילד, בן האלמנה.
רד"ק: הֲגַם, על האלמנה פקדת עוון כמו על העם, ולא תחונן אותה בגללי?
הֲגַם, רד"ק: הֲגַם, בנוסף לעצירת הגשמים לעם ישראל. מלבי"ם: הֲגַם, גם אם אתה כועס עליי, אין צורך לכעוס גם על האלמנה.
מצודות: הֲגַם, לא מספיק שגרמת לי לדברים רעים בכך שגרמת לכך שאצטרך להסתובב בארץ ולא להיות בביתי, אלא שגם לאישה האלמנה שאני גר אצלה אתה גורם לדברים רעים והורג את בנה.
עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ?
ולא תחייהו בזכותי, (ולמעני) אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ? אליהו חשב: יש הבדל בין הבצורת שבאה על ישראל שחטאו לבין אסון האישה. האישה הייתה צריכה להינצל מרע בזכות הטובה שהביאה עליו כשהסכימה לכלכל אותו רותם י.
תפילתו לא נענתה, אליהו לא התפלל על כל הילדים שמתו מרעב עקב הבצורת, אולי לכן לא נענתה תפילתו הראשונה.
כא החייאת בן האלמנה: וַיִּתְמֹודֵד שכב עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה'. בניגוד לאלישע, אליהו התפלל. האלמנה התלוננה שבשל אליהו, מת בנה, אך אליהו, עשה הכול כדי להציל את בנה.
מצודות: אליהו מדד עצמו 3 פעמים למידת הילד: אליהו השתטח מעל לגופת הילד באופן שפיו היה על פי הילד ועיניו היו על עיני הילד. עשה זאת כדי להשפיע מחיות איבריו על איברי הילד.
רד"ק: עשה כן היא כדי שתהיה תפילתו בכוונה יותר שלימה.
ב. עשה מעין פעולת "הנשמה" כדי שהנס ייעשה באופן הטבעי ביותר.
כא וַיִּתְמֹודֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אחרי שהשמיע את הטרוניה הנוקבת, השתטח על גוף הילד 3 פעמים, כדי להיות קרוב אליו כשיתפלל עליו.
וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹוקָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ. התפלל רק עליו ולא על עם ישראל! אף לא פעם אחת!
מה ההבדל בין התפילה הראשונה והשנייה?
1. בתפילה הראשונה הזכיר לְהָמִית, בשנייה התפלל על חיים.
2. בפעם הראשונה התפלל למען אם הילד ולמען עצמו, בתפילה השנייה התפלל על הילד המת, ולא חשב על עצמו ומי יפרנס אותו.
פה התחולל מפנה בלב אליהו: בפעם הראשונה הפנים את מידת הרחמים, וביקש לא בשל עצמו, אלא בשל ילד תמים שנענש בגלל בצורת שהוא גזר.
3. בתפילה הראשונה בא בתלונה על ה' ולא נענה, ולכן התפלל שוב. מכוח אמונתו בצדק האלוקי ומעומק תפילתו, חזר וקרא לאלוקיו: ה' אֱלֹוקָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ.
הגישה השליחית: פרשנות סנגורית על אליהו:
1. אליהו הזדהה עם האלמנה, התלונן כמוה וחזר על דבריה, לְהָמִית אֶת בְּנָהּ? חש אמפתיה לסבלה, חידוש מבורך אצל אליהו.
אולי למד משהו ממה שה' ניסה ללמד אותו.
לי מגיע עונש ולא לה, אלשיך: מראות הצובאות: ביקש רחמים עליה. אם על שקנאתי על כבודך נגד ישראל אני גולה ומצטער, הלא גם אם היה ראוי (שתענישני על קנאתי) לא תהיה הדעת [נותנת] שהיא, הרעה הבאה על האלמנה חמורה מהרעה הבאה עלי.
העז להטיח: רד"ק: "לא די שהעם נאנק מחוסר מים ומרעב בשל עצירת הגשמים, גם באלמנה שהיטיבה עמדי, אתה פוגע?
ה' חולל נס למען האלמנה, כדי להחיות את אליהו.
ומה קרה? הבצורת הכבידה מדי על ישראל, ואליהו לא חש בכך.
פרשנות מגנה את אליהו: הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה: 1. לא התפלל על כל ילדי ישראל. 2. זו תפילה אנוכית שהעמידה אותו במרכז. אף עליה פקדת עוונה להמית את בנה, כמו שאתה פוקד עוונם לישראל? ע"פ רד"ק.
אליהו הבין שלא התפלל ולא פעל נכון.
קודם אליהו חשב על האלמנה ועל עצמו, עכשיו התחיל לחשוב רק על הַיֶּלֶד.
1. הכתוב (כא): וַיִּתְמדֵד עַל הַיֶּלֶד.
2. אליהו (כא): תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּו.
3. הכתוב (כב): וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּו וַיֶּחִי.
4. בפי הכתוב (כג): וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד.
וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר, תרגום: בכל פעם שאליהו השתטח על גופו של הילד, הוא התפלל לה' ואמר: ה' אֱלֹוקָי, תרגום: פנה אל ה'.
תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ, תרגום: תחזור נא נשמת הילד, תחייה את הילד הזה.
בתפילת 18 מתפללים 1. רפואה שלמה, 2. מחיה מתים, 3. מוריד הגשם. ביקש (אליהו) רחמים שיינתן לו מפתח של תחיית המתים.
בירושלמי ברכות כתוב, שאחד גנב נרתיקו של רופא, נפצע בן הגנב, והגנב ביקש מהרופא שירפא את בנו, אמר לו הרופא, תשיב את נרתיקי וארפהו.
אמרו לאליהו: 3 מפתחות לא נמסרו לשליח: 1. של יולדת, 2. של גשמים 3. של תחיית המתים, והם בידי הקב"ה. אליהו נטל מפתח גשמים (מפתח פרנסה).
כשביקש להחיות את הילד, אמר לו ה': יאמרו 2 ביד התלמיד אליהו, ואחת ביד הרב (ה')?
הבא מפתח של גשמים, ואשמע תפילתך להחיות הילד. מלבי"ם: כאשר הוצרך למפתח של תחיה היה מוכרח להחזיר מפתח גשמים…
אליהו צרף מעשים לתפילתו: 3 פעמים התמודד על הילד, ואכן ה' שמע תפילתו:
כב וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, רד"ק: ה' שמע לתפילת אליהו השלישית כשהשתטח על גופת הילד.
התחולל נס, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ, וַיֶּחִי. רד"ק: נשמת הילד חזרה לתוכו, והילד חזר לחיים.
כג וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה, תרגום: אליהו לקח את הילד מהעלייה, והוריד אותו לתוך הבית של האישה האלמנה, וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ אליהו נתן את הילד לאימו,וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, תרגום: אליהו אמר לאישה האלמנה, אימו של הבן שהחייה:רְאִי חַי בְּנֵךְ תראי! בנך חי !
כד וַתֹּאמֶר הָאִישָּׁה, האלמנה אמרה אֶל אֵלִיָּהוּ, עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹוקִים אָתָּה; הרי מפסוק 18 ידעה שהוא אִישׁ אֱלֹוקִים, כשהתלוננה נגדו, כשבנה מת, ואמרה: מַה לִּי וָלָךְ אִישׂ הָאֱלוקִים?
אך קודם חשבה שכוחו רק להביא שפע לעצמו ובזכותו גם הם ניזונו.
עכשיו ידעה: כִּי אִישׁ אֱלֹוקִים (גדול) אָתָּה; וּדְבַר ה' בְּפִיךָ, אֱמֶת.
רק עכשיו הכירה במלוא גדולתו, כי החייאת הבן לא הייתה עבורו, רק עבור הילד.
2. ה' = זה גם דין וגם רחמים, עכשיו שהוספת לעצמך את הרחמים, הפכת לאִישׁ אֱלֹוקִים באמת.
| אליהו | עקדת יצחק |
| ויאמר אליהו, תני לי את בנך, ו | ויאמר, קח נא, את בנך, והעלהו של לעולה, (ב). אל תשלח ידך אל הנער. |
וּדְבַר ה' בְּפִיךָ אֱמֶת, מצודות: ועכשיו אני יודעת שגם הדברים הראשונים שאמרת לי בשם ה' לגבי כד הקמח וצפחת השמן, הם דברי נבואה שנאמרו לך, ואמרת לי אותם אחרי ששמעת אותם מה'.
רד"ק: האישה אמרה שייתכן שהנס שהיה עם כד הקמח וצפחת השמן קרה בנס שנעשה לנביא ולאו דווקא שקיבל על כך נבואה. אך עכשיו היא יודעת שדברי אליהו מתקיימים, אם ע"י כד הקמח וצפחת השמן, ואם ע"י שהחיה את בנה.
מלבי"ם: האישה אמרה שעכשיו היא יודעת שלא עשה את נס הקמח והשמן ע"י כשפים.
האישה שהאשימה אותו במות בנה, הכירה מחדש בכוח הנביא: (סימון א) וודאי פרסמה את נסי אליהו ברבים.
אמונת האישה הזרה בדבר ה', היא משיאי הישגיו של אליהו כנביא.
מצודות: עכשיו אני יודעת שאתה נביא אמת.
למרות שכבר לפני שאליהו החייה את בנה, האלמנה קיימה את מה שאמר לה בנבואה וראתה שהנס התקיים בכד הקמח וצפחת השמן, היא עדיין לא ידעה בבירור אם אליהו נביא אמת, כי ייתכן ששמע על הנס שייעשה בכד הקמת ובצפחת השמן מנביא אחר.
עכשיו, לאחר שאליהו החיה את בנה, האלמנה ידעה שהוא נביא אמת.
האלמנה הודתה: וּדְבַר ה' בְּפִיךָ אֱמֶת. יודע להביא חסד, וצירף למעשיו מדת רחמים, אמירתה הייתה חייבת לעורר את אליהו לחשוב איך להחזיר גשם לארץ, אך לא ברור אם כך קרה.
העורבים יכלו להמשיך ולהביא לאליהו לחם כל יום גם אחר התייבשות הנחל. כד הקמח וצפחת השמן לא חסרו גם לאחר מות ותחיית הבן. נראה שבשני המקרים 'התקוממה' האכסניה נגד האורח שגזר בצורת, ומנעה ממנו לשהות בה.
הנחל, אכסניית אליהו בראשונה, הפסיק לזרום והפסיק לשמש מחסה לאליהו.
בצרפת, בעלת הבית האלמנה, התקוממותה מילולית נגד אליהו: מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלוקִים.
1. גם נחל כרית 2. גם האלמנה לא רצו לארח עוד את אליהו.
אליהו, כנראה הבין שלא יוכל עוד להמשיך לגור בביתם, ואולי התחיל להפנים את הרעה שהביא על עם ישראל. מקרה מות הילד הצידוני כאילו ריכך את אליהו.
חז"ל: הילד שאליהו החייה הוא יונה הנביא.
מכילתא לפרשת בא: נמצאת אתה אומר: 3 בנים (נביאים) הם:
1. אחד תבע כבוד האב (ה') וכבוד הבן (ישראל).
2. ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן.
3. ואחד תבע כבוד הבן ולא בכבוד האב.
1. אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן: 'קנא קנאתי לה' אלוקי צבאות מלכים א' יט י. עונשו: "ויאמר לך שוב מדרכך… ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך". שאין תלמוד לומר "לנביא תחתיך", אלא: שאי אפשי בנבואתך.
2. יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, (שנאמר ויקם יונה לברוח וגו') יונה תבע את כבודם של ישראל ולא את כבוד ה'.
עונשו: רד"ק: מאחר שכתוב: ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמור" (יונה ג, א). מכאן למדו "שנית נדבר עִמו, ולא שלישית".
3. ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן: נחנו פשענו ומרינו, אתה לא סלחת איכה ג מב שכרו: נכפלה נבואתו, שנאמר "ועוד נוסף עליהם דברים". רק ירמיהו מצא את האיזון: הוכיח את ישראל בשם ה', אך גם הגן על ישראל והתפלל בעדם.
כמשה רבנו גדול הנביאים שתבע גם כבוד האב וגם הבן.
בפסוקים 24-17 מכונה האלמנה ב- 4 כינויים: 3 בדברי הכתוב ו- 1 בפי אליהו, ובכל פעם הכינוי שונה:
א. (17) … חָלָה בֶּן הָאִישָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת.
1. בַּעֲלַת הַבָּיִת, האישה כבעלת ביתו של אליהו. נראה כי מחלת הבן ומותו נבדקו ביחסה לאליהו המתאכסן אצלה. בַּעֲלַת הַבָּיִת (של אליהו), מבטא את הקשר שלה אליו, בתחילה אליהו ראה באישה רק את עקרת הבית המפרנסת.
ב. (20) … הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׂר אֲנִי מִתְגּורֵר עִמָּהּ הֲרֵעותָ…
אַלְמָנָה, אליהו הדגיש שהאישה אַלְמָנָה, ומסכנה, (פס' 20). כינוי זה מתאר את מעמדה הכלכלי-חברתי הנמוך: כאישה אלמנה (מטופלת בילד) לא מסוגלת לפרנס את עצמה ואת בנה בעת הרעב, קל וחומר שהתקשתה לפרנס אדם זר.
ג. וַיִיתְּנֵהוּ לְאִמּו, (פס' 23). מדגיש את הקרבה בין הילד לאם כאשר חזר אליה חי. אִמּו, מבטא את הקשר שלה לבנה.
במשך הזמן התחיל אליהו לקלוט את מצוקתה כאם, וכאביה כאישה.
ד. (24) וַתּאמֶר הָאִישָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ… 4. הָאִישָּׁה, כינויי סתמי המבטא את מעמד מכובד של האישה, (פס' 24).
אישיות המבטאת את מסקנתה מכל האירועים: כי דבר ה' בפי אליהו – אמת.
| תפילה ראשונה | תפילה שניה |
| הָאִישָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת, האַלְמָנָה | אִמּוֹ, אִשָּׁה. |