פרק יז בדברי הימים ב

דברי הימים ב פרק יז א וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו וַיִּתְחַזֵּק מלבי"ם: אסא פחד מבעשא ולא יכל לאחוז בערים שכבש ממלכות אפרים, ועתה התחזק גם על ישראל.

עַל יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: בתחבולות התחזק במלוכה.

ב וַייִּתֶּן מלבי"ם: שם חיילים בכל ערי יהודה הבצורות לשמרם ולחזקם, וביתר ערי יהודה ובערי אפרים שם נְצִיבִים,

חַיִל בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן נְצִיבִים, מצודת ציון: = פקידים, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו.

רלב"ג: אסא לכדם אביו מבעשא, קודם לדבר חנני הרואה, ושם בערים ההם שרים ישמרום לו, וינהיגו העם אשר שם.

ג וַיְהִי ה' עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים, מצודת דוד: שלא חטא בהם אבל בימים האחרונים חטא בדבר אוריה ובמה שמנה את ישראל.

מלבי"ם: הצדקות ישוערו לפי ערך הדור, ובעת ההיא מי שלא עבד ע"ז, היו אומרים שהלך בדרכי דוד, והכונה שלפי ערך הדור האחרון הוא הלך בדרכי דוד. אבל הוא הלך בדרכי דוד שבדור הראשון, דהיינו כדוד ממש.

רש"י: ולא האחרונים, שפשע במעשה בת שבע וגם הסית אותו שטן למנות את ישראל.

יש מפרשים: ראשונים, ראש לשלמה ורחבעם. שלמה נשיו הטו לבבו באחרית ימיו ובנה במה לכמוש תועבת מואב ולמולך שקוץ בני עמון.

רחבעם כתיב (לעיל ב יב) ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' ולא כאביו שכתוב בו במלכים: (א' ט') ולא היה ליבו שלם עם ה' אלוקיו, ולא כאסא שלא נשען על ה', אלא כדוד אביו שלא היה לו, אלא לב אחד לאביו שבשמים.

וְלֹא דָרַשׁ מלבי"ם: שלא תאמר שהיה פוסח על 2 הסעיפים: דרש תחלה בבעלים וכשראה שאין בם ממש דרש בה', אלא לא דרש וחקר אחריהם כלל.

רק באלוקי אביו דרש, ולא כמלכי ישראל, שהיו דורשים גם בע"ז.

לַבְּעָלִים, רש"י: כמעשי ישראל שבימיו כי אחאב שמלך בימיו, עבד את הבעלים הוא ועם ישראל.

ד כִּי לֵאלֹוקֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְו‍ֹתָיו הָלָךְ, וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: הם בני 10 השבטים שחטאו בעבודת כוכבים. רלב"ג: שהיו עובדים ע"ז.

ה וַיָּכֶן מלבי"ם: ה' הכין את הממלכה בידו, וכל בני העם שהוא מלך עליו היו עשירים ומוצלחים, וכולם נתנו מנחה ליהושפט בשל עשרם, והיה לו עושר וכבוד לרוב.

ה' אֶת הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב.

ו וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ מלבי"ם: אל תאמר שגבה לבו בעשרו, כי מה שגבה לבו היה בדרכי ה', וכל שהוסיף להצליח, הוסיף ביראת ה' ובער יתר הבמות והאשרות.

בְּדַרְכֵי ה' רש"י: גבה לבו רק בְּדַרְכֵי ה'. מצודת דוד: אף שהיה לו עושר וכבוד, לא גבה לבו בגללם, אלא הלך בדרכי ה', וכל העושר והכבוד לא נחשבו לו למאומה מול דרכי ה'.

רלב"ג: גבה רצונו מאד ללכת בדרכי ה' יתברך ולכן הסיר מה שנשאר מהבמות והאשרות מיהודה וצווה ללמד בערי יהודה את תורת ה' למען יחזיקו בה בני עמו.

וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה, מצודת דוד: לא רק שהוא בעצמו הלך בדרכי ה', אלא אף הכריח אחרים ללכת בְּדַרְכֵי ה'.

ז וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו, מצודת דוד: שלח את שריו,

לְבֶן חַיִל רש"י: 1. כך היה שמו. 2. יש מפרשים שלח לשריו כל שר בן חיל. מצודת דוד: אל איש ששמו בן חיל.

וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה, רש"י: להורות לבני ישראל תורה. מצודת דוד: לצוותם על הלמוד כי הכוהנים והלויים למדום.

ח וְעִמָּהֶם רש"י: מן הלויים: שמעיהו ונתניהו וכו',

הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה מצודת ציון: זה שם של איש אחד.

הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים,

רש"י: כי על הכוהנים והלויים ללמד ולהורות ככתוב: (דברים כ"ד) ככל אשר יורו אתכם הכוהנים והלויים והשרים, לכו עמם, לפי שלא ימרו את פיהם ולהכריחם לשמוע להם ולשמור לעשות כמצות השופטים.

 כמו: (שם ט"ז) שופטים ושוטרים תיתן לך, שופטים לשפוט את העם, ושוטרים להכריחם לעשות צווי השופטים.

ט וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת ה', מצודת דוד: ועמם הביאו ספר תורה. וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם.

מלבי"ם: לא מצות שכליות, רק את תורת ה', ויסובו בכל הערים וילמדו לכל העם קטן וגדול את תורת ה'.

י וַיְהִי מלבי"ם: כך נתן ה' פחד על כל הממלכות ופחדו מללחום אתו, והפלשתים והערביים הביאו לו מנחה.

פַּחַד ה' עַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה רש"י: בזכות שלמדו תורה, וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם יְהוֹשָׁפָט.

יא וּמִן פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא רש"י: משאות של כסף.  מצודת דוד: כסף רב ומשאו רב.

גַּם הָעַרְבִיאִים מצודת ציון: שם אומה. מְבִיאִים לוֹ צֹאן מצודת דוד: שם כולל לאילים ותיישים וכלל תחילה, ואח"ז פרט.

אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת.

יב וַיְהִי מלבי"ם: כך היה הולך וגדל עד קצה המעלה, עד שבנה בירניות שהם ערים גדולות וערים לאוצרות, ותחת שמלך חלש יבנה בניינים וערי מסכנות קרוב לעיר מלכותו, ואנשי חיל יעמיד בערי הגבול, עשה הוא ההפך, הבניינים בנה בערי יהודה, ואנשי חילו עמדו בירושלים.

יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל, רש"י: 3  שנא' כלשון זה יצחק שמואל יהושפט. אבל משה דוד מרדכי נאמר בהם וגדול, אבל יצחק שמואל יהושפט כתוב בהם וְגָדֵל,

וְגָדֵל, שאין נכון לומר וגדול, בשמואל כתוב: ויגדל הנער שמואל עם ה'. וח"ו לומר גדול עם ה'. עַד לְמָעְלָה מצודת דוד: עד אשר נתרומם למעלה.

וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת, מצודת ציון: = ארמונות. רש"י: מגזרת בירה, = מגדלים גדולים לחוזק.  

וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת, מצודת ציון: = אוצרות, רש"י: ערי אוצרות לתת בהם תבואה ויין ודגן. רלב"ג: מגדלים וערי אוצרות.

יג וּמְלָאכָה רַבָּה מצודת דוד: נאמר על האומנים עושי מלאכת חרש וחושב, הָיָה לוֹ בְּעָרֵי יְהוּדָה וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה גִּבּוֹרֵי חַיִל בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

יד וְאֵלֶּה, מצודת דוד: המספר הזה היה המספר של בית אבותיהם, פְקֻדָּתָם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם מלבי"ם: היו ביהודה 3 בתי אבות, פרץ וזרח ושלה, והיו להם 3 ראשים.

לִיהוּדָה, רלב"ג: הסביר איך פרו ורבו במלכות יהודה מפני היותם הולכים בדרכי ה', כי בימי אביה לא היו כי אם 400.000 שולף חרב ובימי יהושפט  היו 1.160.000 גיבורי חיל. מלבד הגיבורים אשר שם המלך בערי המבצר בכל יהודה לשמרם. 

שָׂרֵי אֲלָפִים מצודת דוד: שרים שהיו על קבוצת האלפים: עַדְנָה הַשָּׂר וְעִמּוֹ גִּבּוֹרֵי חַיִל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אָלֶף.

טו וְעַל יָדוֹ, רש"י: אצלו. מצודת דוד: סמוך לו, עולים אחריו, יְהוֹחָנָן הַשָּׂר וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף.

עֲמַסְיָה בֶן זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַ ה', מצודת דוד: נהג לנדב לה' נדבות מרובות, רש"י: כמו בשופטים ה': המתנדבים בעם ברכו ה'.

וְעִמּוֹ מָאתַיִם אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל, מצודת דוד: כ"א מהם היה גיבור חיל.

יז וּמִן בִּנְיָמִן גִּבּוֹר חַיִל אֶלְיָדָע וְעִמּוֹ נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת, מצודת ציון: מזויינים בקשת, וּמָגֵן מָאתַיִם אָלֶף.

יח וְעַל יָדוֹ יְהוֹזָבָד וְעִמּוֹ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא, מצודת ציון: הולכים לצבא המלחמה, עם נשק.

יט אֵלֶּה הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ, מצודת דוד: אשר היו עמו תמיד בירושלים. מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר בְּכָל יְהוּדָה.