דברי הימים ב פרק יד אפרק י"ד, מתאר את תקופת מלכות אסא, פעולותיו הדתיות והצבאיות, הריסת הבמות ובניית ערי הביצורים.
אסא עשה הטוב והישר בעיני ה'. הרס את הפולחן הפגאני והחזיר את העם לעבודת ה' בלבד, וציווה על אנשי יהודה לדרוש את ה' ולקיים תורה ומצוות.
שכרם: דרשנו את ה', ויינח לנו מסביב.
בזמן שהממלכה לא נלחמה, אסא בנה ערים מבוצרות עם חומה.
ביהודה היו לאסא 300,000 לוחמים, ובבנימין 280,000 נושאי מגן וקשת.
זרח הכושי תקף בכוח צבאי רב, ואסא יצא לקראתו לקרב בגיא צפתה.
א וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב מלבי"ם: בדברים שבין אדם למקום, וְהַיָּשָׁר מלבי"ם: בדברים שבין אדם לחברו, בְּעֵינֵי ה' אֱלֹוקָיו.
ב וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת מלבי"ם: שמקריבים עליהם בקביעות, הַנֵּכָר מצודת דוד: של אלוהי הניכר.
וְהַבָּמוֹת מצודת דוד: הבתים שבהם המזבחות נקראים גם הם בשם: במות.
מלבי"ם: בָּמוֹת ליחידים ולפי שעה. מזבחות ובָּמוֹת הם מאבנים רבות שמקריבים עליהם, ומַּצֵּבוֹת הם מאבן אחת ואין מקריבים עליה, ונוסכים שמן על ראשה.
וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת מצודת דוד: מזבחות עשויות מאבן אחת.
וַיְגַדַּע מצודת ציון: = כריתה, אֶת הָאֲשֵׁרִים.
ג וַיֹּאמֶר מלבי"ם: אחרי זה צווה לכל שבט לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ מלבי"ם: חלק העיון, אֶת ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת מלבי"ם: חלק המעשה, הַתּוֹרָה מלבי"ם: שבכתב, וְהַמִּצְוָה, מלבי"ם: שבעל פה.
ד וַיָּסַר מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַחַמָּנִים מלבי"ם: צורת חמה.
מצודת דוד: צורות העשויות לעבודת החמה.
וַתִּשְׁקֹט מלבי"ם: בתחילת מלכותו יחרידו את המלך המתנגדים לו בדבר המלוכה, כמו רחבעם שהיה ירבעם לשטן לו, ואביה היה ירא מאחיו שהעביר המלוכה מהם, אבל אסא שקטה הממלכה לפניו, ר"ל לפני מלכו מאז, ירבעם לא עצר כוח, ובית אביו הסכימו על מלכותו כי הוא הבכור, הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו.
ה וַיִּבֶן מלבי"ם: יחרידוהו לעיתים מורדים במלכות, ואז לא יוכל לבנות ערי מצורות ולהכביד עול על העם, עז"א שבנה ערי מצורה כי שקטה הארץ מבפנים.
יחרידוהו מלחמות מבחוץ, ועל זה אמר: ואין עמו מלחמה! ולא היה זה מצד הזמן, שרמז שבאמת היה אז שעת חירום כמ"ש לקמן (טו, ו) רק כי הניח ה' לו.
עָרֵי מְצוּרָה, מצודת דוד: ערי מבצר, בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ מצודת דוד: והיה לו פנאי לבנותם, וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ ה' לוֹ.
ו וַיֹּאמֶר מלבי"ם: אמר להם: מי יודע מה יולד יום, המנוחה של עתה היא ניסית, כי דרשנו את ה' אלוקינו, וטוב שכעת נחזק את ערינו.
לִיהוּדָה נִבְנֶה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב, מצודת ציון: = ונסבב, חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים, עוֹדֶנּוּ מצודת דוד: נחזק הערים עוד לפני בוא האויב.
הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ רש"י: המלכות נכונה לפנינו שאם נצרכו להם יהיו לנו למנוס וכל אלו היו 10 שנים ככתוב: בימיו שקטה הארץ. ולאחר אותן שנים הייתה מלחמה בינו ובין בעשא כל ימיהם.
כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ דָּרַשְׁנוּ רש"י: לפי שדרשנוהו, הניח לנו מסביב, וַיָּנַח לָנוּ מצודת דוד: על שדרשנו לה', לזה הניח לנו, מִסָּבִיב וַיִּבְנוּ וַיַּצְלִיחוּ. רש"י: הדוגמא (לעיל י"ב) ובראות ה' כי נכנע וגו.
ז וַיְהִי לְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה מלבי"ם: מגן בפני חרב ורומח וָרֹמַח
מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן מלבי"ם: מגן בפני קשת.
וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת, מצודת ציון: כדי לדרוך קשת, ברגל מותחו היטב ואז יירה רחוק, מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף כָּל אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל.
ח וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיָּבֹא עַד מָרֵשָׁה.
ט וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה מצודת ציון: מלשון צפיה. לְמָרֵשָׁה, מצודת דוד: בעמק הנשקף אל העומד במרשה.
י וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר ה' אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר, מלבי"ם: עזר של בשר ודם הוא מוגבל, ויקל לו לעזור את מי שיש לו רב, שזה אינו צריך רק עזר מעט.
ויקשה לו לעזור למי שאין לו כוח, כי אז יצטרך לעשות הכל בעצמו. לא כן ה', אתה, אתה עוזר לבדך. וצריך אתה להראות נפלאות שיתגדל ויתקדש שמך.
רש"י: אע"פ שאנו מעטים והם רבים ואין לנו כוח בפניהם, כידוע שיש לך כוח לעזור, לפיכך עזרנו ה' אלוקינו כי עליך נשענו.
מצודת דוד: אין הפרש עמך לעזור בין לעם רב בין למי שאין בו כוח כלל.
בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ, מצודת ציון: נתמכנו, וּבְשִׁמְךָ מצודת דוד: בביטחון שמך, בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה
ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ מצודת דוד: אל יעצור אדם כוח למולך, לעכב הכוח בידו להתגבר.
אֱנוֹשׁ. מצודת ציון: זה שם משמות האדם, המורה על חולשתו. רש"י: אל יהיה לאויבינו כוח נגדך לנצחנו, שלא יאמר נצחנו אלוקיהם.
מלבי"ם: לעשות לך איזה סיוע שישתף כוחו עם כחך. בקש שיהיה הניצחון באופן שיראו הכל כי לא ידי אדם עצרו בפני האויב, רק ה' לבדו.
יא וַיִּגֹּף מלבי"ם: כאשר בקש כן היה, ה' נגף את הכושים לפני אסא בלא מלחמה כלל. ה' אֶת הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה, וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים.
יב וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ עַד לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים מלבי"ם: גם אחר שנסו נפלו מהם רבים, לְאֵין לָהֶם מִחְיָה מצודת דוד: כבר לא נשארה בהם חיות.
מלבי"ם: לא היה להם חיות, כי נטל החיות מהם ולכן נשאו שלל הרבה מאד של המלחמה שהפיל ה' לפניהם.
שלל זה הנשאר מעצמו בנפול בעליו במלחמה, ולא הוצרכו לבוז, כי הכל היה שלל, שנעשה מעצמו.
כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ וַיִּשְׂאוּ, מצודת ציון: לקחו שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד.
יג וַיַּכּוּ אֵת כָּל הֶעָרִים סְבִיבוֹת גְּרָר מלבי"ם: רק ערים שסביבות גרר (שהיו מפלשתים), והם הכום, כי כבר היה פחד ה' עליהם, ושם בזזו.
כִּי הָיָה פַחַד ה' עֲלֵיהֶם מצודת דוד: ולא עצרו כוח להילחם בהם.
וַיָּבֹזּוּ אֶת כָּל הֶעָרִים כִּי בִזָּה רַבָּה הָיְתָה בָהֶם. מצודת דוד: ולכן התעכבו לשלול שלל מכל הערים.
יד וְגַם אָהֳלֵי מִקְנֶה מצודת דוד: אנשי אָהֳל מִקְנֶה, הִכּוּ, מלבי"ם: מהערביים הרועים שם.
וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים, מלבי"ם: שהשבי הוא בדברים שיש בהם רוח חיים, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָים,