פרק יג בספר דברי הימים ב

דברי הימים ב פרק יג א הפרק מתאר את המאבק בין ממלכת יהודה ורחבעם לבין ממלכת ישראל וירבעם. כולל תיאור של מלחמה, תחנונים, והתעסקות בעבודת המקדש.

בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מצודת דוד: ירבעם ורחבעם מלכו כאחד, ומת רחבעם בי"ז למלכו, ובשנה הבאה מלך אביה שהיא שנת י"ח לירבעם.

לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה עַל יְהוּדָה.

ב שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלַ‍ִם רש"י: ולא יותר, כמוכח במלכים, ובשנת 20 לירבעם מלך ישראל, מלך אסא מלך יהודה. כך שאפילו 3 שנים שלמות לא מלך.

וְשֵׁם אִמּוֹ מִיכָיָהוּ מלבי"ם: וקודם (יא, יט) וכן במלכים: (טו, ב) מעכה בת אבשלום, וי"ל שהשם מיכיהו נתנו לה אחר שנעשית גבירה, ושנו שם אביה אוריאל לשבח, 

בַת אוּרִיאֵל רש"י: קודם (י"א כ) קורא לה מעכה בת אבשלום, ובמלכים: מעכה בת אבישלום מיכיהו. בת אוריאל היה שמה. וכאן נקראה כן, כי זה ספר ייחס של יהודה. ומלכים ספר מלכי ישראל.

והייתה אשת חיל, כך מפורש בירושלמי כשעתליה מלכה על הארץ, והיא הייתה גברתנית וכשאמציהו בעלה נס ללכיש ויהי שם 15 שנה, היא שפטה את העם כל אותן 15 שנה וכשמת המליכו את בנו עזיהו אחריו בן 16 שנה.

מצודת דוד: היא מעכה בת אבישלום הנזכרת קודם, 2 שמות היו לה, וכאלו רבים בספר זה.

מִן גִּבְעָה וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּה וּבֵין יָרָבְעָם, מלבי"ם: מלחמת אביה וירבעם נזכר במלכים (שם, ז) בקיצור, ופה יספר באורך.

ג וַיֶּאְסֹר, מצודת דוד: ראש המלחמה נקרא אוסר, כי הוא מעמיד את אנשי המלחמה ומזהירם בענייני מלחמה. וכן מי יאסור המלחמה (מלכים א' כ').

אֲבִיָּה אֶת הַמִּלְחָמָה רלב"ג: מלחמה זאת לא נזכרה כפרט בספר מלכים.

בְּחַיִל גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר רלב"ג: לא הזכיר כאן שהיו גיבורי חיל, והזכיר זאת באנשי המלחמה לירבעם, כי לה' המלחמה. חיילי אביה לא היו כי אם 400.000 איש, וחיל ירבעם היו 800.000 איש, גיבורי חיל כלם ועם כל זה נצחו חיילי אביה והמיתו מהם 500000 איש, כי צעקו לה' וייעתר להם.

וְיָרָבְעָם עָרַךְ עִמּוֹ מִלְחָמָה בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר גִּבּוֹר חָיִל.

ד וַיָּקָם אֲבִיָּה רש"י: אביה יצא למלחמה עם ירבעם בהר אפרים, שם גר. מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם, מצודת ציון: גובה כצמרת הארז. מצודת דוד: מקום גבוה מההר.

אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל.

ה הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת, מצודת דוד: = הלא כולכם יודעים, כִּי ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל

מלבי"ם: מלכות ב"ד יש לה שורש חזק בתחילתה, א] כי היא לו מה', ב] שנתנה לו ולבניו, ג] שנתנה לו "בברית מלח וכמו שהמלח לא יופסד לעולם כן לא תופסק המלכות אף אם בניו חוטאים, כמ"ש: אם יעזבו בניו תורתי.. וחסדי לא אסיר מעמו.

נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח. רש"י: בקיום ואמונה.  רלב"ג: המלח שומר דברים מעיפוש ורצה כך שהברית שהוא יקיים תמיד להיות המלכות לבית דוד. הנה סיפר אביה כל זה לישראל למשוך לבבם אליו כדי שיעזבו שקוצי ירבעם וישובו אל ה' אלוקיהם ולא רצה אביה שימותו, אך שיתחרטו מתועבותיהם וישובו אל ה' ואל זרע דוד הראוי למלוך עליהם.

מצודת דוד: בכריתת ברית המתקיים כמלח הזה המתקיים ואינו מסריח.

ו וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט רש"י: פה יש בזיון גדול, כי היה עֶבֶד שְׁלֹמֹה, בֶן דָּוִיד וַיִּמְרֹד עַל אֲדֹנָיו.

ז וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים, רש"י: רשעים. מצודת ציון: פחותים וריקים.

בְּנֵי בְלִיַּעַל, מצודת ציון: שפרקו עול שמים, וַיִּתְאַמְּצוּ מצודת ציון: = התחזקו, 

עַל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה, רש"י: ולפי שמצאו בו שפלות ורכיכות לבב התאמצו (התגברו) עליו,

וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר רש"י: אע"פ שהיה בן מ"א כשמלך קראו נער. מצודת דוד: בלי אומץ כנער רך בשנים.

וְרַךְ לֵבָב מצודת דוד: הפוך מקשה לב, והיה מפחד לצאת למלחמה, וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם, מצודת דוד: להחזיר מלוכתו מיד ירבעם.

מלבי"ם: התחלת מלכות ירבעם היא כשורש מארץ ציה, א] הוא היה עבד מורד, ב] אנשיו שהתקבצו עליו היו בני בליעל, ג] "ויתאמצו, יש הבדל בין חיזוק ואימוץ, החיזוק בפועל, והאימוץ בלב, שלא התחזקו עליו במלחמה, רק בליבם העזו פנים נגדו, ואם היה נלחם אתם היה מתחזק עליהם, רק שהיה נער ורך לב ולא התחזק לפניהם. וא"כ לא בחנתם שלא יתחזקו בני דוד עליכם בעת מלחמה.

ח וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים לְהִתְחַזֵּק מלבי"ם: בפועל ע"י מלחמה: לפני ממלכת ה'. וה' עמם לעזרם, ואתם מה כחכם, אם ברוב עם, אתם רק המון רב בלתי מסודר, לא ממלכה ואנשי חיל. ואם ע"י עזרת ה' אשר לו המלחמה, הלא עמכם עגלי הזהב, ולא תאמרו שאינכם עובדי ע"ז רק הוא מין עבודה לה', והוא ירצה בזה לא כן, כי אשר עשה לכם ירבעם לשם אלוהות.

לִפְנֵי מַמְלֶכֶת ה' מצודת דוד: הנתונה בְּיַד בְּנֵי דָוִיד,

וְאַתֶּם הָמוֹן רָב, מצודת דוד: ואם הבטחון הוא כי אתם המון רב, והלא עמכם עוון עגלי הזהב ולא תוכלו לעמוד, אם כי אתם המון רב.

וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹוקִים.

ט הֲלֹא הִדַּחְתֶּם מצודת דוד: הדחתם  אותם ממקומם ובאו לשבת איתי, כי לא הנחתם לבוא לשרת בבית ה'. אֶת כֹּהֲנֵי ה' אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם

וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, רש"י: כל הרוצה לבוא ולמלא ידו ולהיות כהן לעגל זהב יביא עמו פר בן בקר ואילים שבעה ויקבלוהו.

כָּל הַבָּא מצודת דוד: כל הרוצה לחנך עצמו לעבודה הקודש, לְמַלֵּא יָדוֹ, מצודת ציון: ולחנך, בְּפַר מצודת דוד: היה לכהן לעגלי הזהב.

מלבי"ם: ולא כפי העבודה הסדורה מה'. וזה לא תקין, א] מצד העבודה עצמה ב] מצד הנעבד, והיה כהן ללא אלוקים.

 בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שִׁבְעָה וְהָיָה כֹהֵן לְלֹא אֱלֹוקִים. רש"י:  למלא ידו להבדיל בין טומאה לטהרה כמו (שמות כ"ט) למשחה בהם ולמלא את ידם.

י וַאֲנַחְנוּ, מלבי"ם: ה' הוא אלוקינו. אם מצד העבודה ואם, מצד העובדים: הכוהנים המשרתים והלויים במלאכתם: שוערים ומשוררים.

מצודת דוד: אבל אנחנו, ה' אֱלֹוקֵינוּ וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ, רלב"ג: ואמנם הנה ה' אלוקינו לא עזבנוהו.

וְכֹהֲנִים מְשָׁרְתִים לַ ה' בְּנֵי אַהֲרֹן מצודת דוד: הם בני אהרן, וְהַלְוִיִּם בַּמְלָאכֶת. רלב"ג: לעבוד עבודתם בשיר ובכלי ובפה להודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו, רש"י: מלאכתם זה לשיר וזה לשורר כל איש למלאכתו כאשר הכין דוד.

מצודת דוד: מלאכתם המוטלת עליהם לשיר בבית ה'.

יא וּמַקְטִרִים, מצודת דוד: חזר אל בני אהרן, לַ ה' עֹלוֹת מלבי"ם: הכל לפי מצות התורה, וזה לראיה :כי שומרים את משמרת ה', לפי דיני הקורבנות שבתורה, ומזה ג"כ האות כי אתם עזבתם אותו.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מצודת דוד: בכל בוקר, וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת מצודת ציון: ענין סדור, מצודת דוד: מערכת לחם הפנים, לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב מצודת דוד: זהירים הם לבער את הנרות בכל ערב במנורה.

וְנֵרֹתֶיהָ מצודת ציון: כעין בזיכים והשמן והפתילה נתונים בהם.

לְבָעֵר, מצודת ציון: להדליק, בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב כִּי שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתוֹ.

יב וְהִנֵּה מלבי"ם: לפ"ז 3 דברים הולכים עמנו, א. האלוקים, ב. כוהניו, ג. וחצוצרות שבם אנו מריעים בעת העבודה, וב-3 אלו נריע תרועת ניצחון, ולכן מלחמתכם נגד ה', ולא תצליחו.

עִמָּנוּ בָרֹאשׁ מצודת דוד: לצאת בראש המלחמה, הָאֱלֹוקִים וְכֹהֲנָיו וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה לְהָרִיעַ עֲלֵיכֶם, מצודת דוד: להעלות זיכרוננו לטובה.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַל תִּלָּחֲמוּ עִם ה' אֱלֹוקֵי אֲבֹתֵיכֶם כִּי לֹא תַצְלִיחוּ.

יג וְיָרָבְעָם הֵסֵב מצודת דוד: הסב הסתיר אנשים במארב וסיבב אנשי המארב לבוא מאחרי בני יהודה.

אֶת הַמַּאְרָב לָבוֹא מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּהְיוּ מצודת דוד: ירבעם והעם אשר עמו, לִפְנֵי יְהוּדָה וְהַמַּאְרָב מֵאַחֲרֵיהֶם.

יד וַיִּפְנוּ יְהוּדָה וְהִנֵּה לָהֶם הַמִּלְחָמָה, מצודת דוד: אנשי המלחמה, פָּנִים וְאָחוֹר וַיִּצְעֲקוּ לַה' מלבי"ם: אלו ג' דברים שחישב בפרק  י"ב: א. ה'! ב!  הכוהנים, ג! חצוצרות התרועה. ובהם יריעו איש יהודה וינצחו בכוח ה'.

 וְהַכֹּהֲנִים מַחְצְרִים מצודת דוד: תוקעים בחצוצרות ולתוספת ביאור אמר בַּחֲצֹצְרוֹת.

טו וַיָּרִיעוּ אִישׁ יְהוּדָה, מצודת דוד: תרועת ניצחון כי בטחו בה' שינצחו במלחמה.

וַיְהִי בְּהָרִיעַ אִישׁ יְהוּדָה וְהָאֱלֹוקִים נָגַף מצודת דוד: = הכה והחליש, אֶת יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲבִיָּה וִיהוּדָה.

טז וַיָּנוּסוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם אֱלֹוקִים בְּיָדָם. מלבי"ם: אחר המנוסה, נתנם ה' שנית בידם, עד שהכו מהם 500.000.

יז וַיַּכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה רַבָּה וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים מִיִּשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר.

יח וַיִּכָּנְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא וַיֶּאֶמְצוּ בְּנֵי יְהוּדָה כִּי נִשְׁעֲנוּ עַל ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיהֶם. מלבי"ם: באר שלא בחיל ולא בכוח נצחו, רק שישראל נכנעו, ויהודה אמצו לבם ע"י המשענת החזקה שנשענו בה'.

יט וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יְשָׁנָה וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת עֶפְרַיִן וּבְנֹתֶיהָ. מצודת ציון: הכפרים הסמוכים לה.

כ וְלֹא עָצַר כֹּחַ מצודת דוד: לא יכל להתחזק עוד בימי אביה. יָרָבְעָם רלב"ג: לא השאיר לעצמו ירבעם כוח להילחם עם אביה כי מתו רוב גיבוריו,

עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ וַיִּגְּפֵהוּ ה', רש"י: בב"ר מפורש: ויגיפהו ה' לירבעם, מלבי"ם: חז"ל: שנגף לאביה כי לא בטל העגל שבבית אל, ועוד. אך לפי הפשט מוסב על ירבעם, שלא עצר כוח ונעשה חולה מאז. הגם שחי עוד שנה אחרי אביה, חלה במחלה רעה. ואביה התחזק ונשא עוד נשים עד שכל נשיו היו 14.

וַיָּמֹת. רש"י:  לא מת מיד אלא הלך וחסר בשל מלחמות. מצודות: ניגף ומוכנע עד כי מת בימי אסא בנו.

רלב"ג: ידענו כי חי 2 שנים אחרי אביה, כי מרב מצוקתו נחלש ואפס כוחו, מת קודם עתו. כנאמר בנבל: ויגוף ה' את נבל וימות (ש"א כ"ה ל"ח).

כא וַיִּתְחַזֵּק אֲבִיָּהוּ מצודת דוד: כאשר התחזק במלוכה, וַיִּשָּׂא לוֹ נָשִׁים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בָּנִים וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בָּנוֹת.

כב וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּה מלבי"ם: במלכים: דברי אביה וכל אשר עשה כתובים בספר דברי הימים, ר"ל מלחמותיו, ועזרא אמר שדרכיו ודבריו כתובים במדרש עדו, שהוא ספר אחר,  וּדְרָכָיו וּדְבָרָיו כְּתוּבִים בְּמִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ.

מצודת דוד: בספר מדרש של הנביא עדו, ונקרא כן כי בו היה נדרש ספור עניני המלכים.

כג וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ עֶשֶׂר שָׁנִי. מצודת דוד: נחה מן המלחמה.

רלב"ג: ארץ יהודה ובנימין שקטו מכל מלחמה כמו שבארנו זה בספר מלכים. תועלות: 1. להודיע שאין ראוי לאדם להתחיל במלאכה אם לא יוכל לו להשלימה ולזה ראוי שישער תחלה אם יוכל להשלימה קודם שיתחיל בה.

2. להודיע כי הלווים המשוררים בכלי ובפה היו עומדים ממזרח למזבח לצד עזרת ישראל לפי שהייתה קדושתם למטה מקדושת הכוהנים.  שאר התועלות מנינו אותם כלם בספר מלכים