דברי הימים ב פרק יב א וַיְהִי מלבי"ם: העובד את ה' מאהבה בלי פניה חיצונית רק לשם ה' בלבד, הוא לא ימוש מעבודתו בשום אופן. אבל העובד את ה' לתכלית חיצונית וכוננות אחרות, יעזוב את ה' בעת יפסקו העניינים שבעבורם עבדו.
רחבעם עבד את ה' רק בעבור שידע שבזה תתחזק המלכות בידו נגד ירבעם עובד עגלים, לכן בעוד שהיה ירא מירבעם עבד את ה', אבל, ע"י שבנה ערים בצורות ונלוו עליו רבים מישראל, ולא ירא עוד מירבעם, עזב את תורת ה'.
כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת תּוֹרַת ה' וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ.
ב וַיְהִי מלבי"ם: התקיים מה שהבטיח ה' לדוד: (ש"ב ז) שיתנהג עם בני דוד כאב עם בנו, שעת יסור מדרך הטוב לא יניחנו עד יושחת עד לכלה, רק יענישם תיכף כדי להחזירו למוטב, אחר שעזב תורת ה' בשנה הרביעית למלכו (כנ"ל יא, יז) תיכף עלה שישק.
בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי מָעֲלוּ בַּה', מצודת ציון: פשעו ומרדו. מצודת דוד: ובעוון זה בא עליכם האויב.
ג בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב מלבי"ם: ולא הועילו ערי הבצורים שחיזק.
וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵין מִסְפָּר לָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם לוּבִים סֻכִּיִּים וְכוּשִׁים מצודת ציון: שמות עובדי כוכבים.
ד וַיִּלְכֹּד אֶת עָרֵי הַמְּצֻרוֹת אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיָּבֹא עַד יְרוּשָׁלִָם.
ה וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא מלבי"ם: גם בזה נהג ה' עמם כאב עם בנו, שמודיעו כי הוא מייסרו בעבור חטאיו, כן בא הנביא להודיעם שלא באה הרעה רק כי עזבו את ה.
בָּא אֶל רְחַבְעָם וְשָׂרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ אֶל יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שִׁישָׁק וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי וְאַף אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד שִׁישָׁק.
ו וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ צַדִּיק ה'.
ז וּבִרְאוֹת ה' כִּי נִכְנָעוּ, מלבי"ם: יש הבדל בין אם ה' מעניש דרך השחתה להתנקם, ובין אם מכה דרך רפואה להשיבם, עונש הבא דרך רפואה, הגם שהוא אף חיצוני למראית עין, ידמה כבן שאביו מכהו ומראה לו פנים של זעם, ובליבו אהבתו עליו וחושב לטובתו ולרפואתו.
הָיָה דְבַר ה' אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט מצודת דוד: פליטה מעטה.
לִפְלֵיטָה, מצודת ציון: להצלה ושארית. וְלֹא תִתַּךְ מצודת ציון: יציקה והרקה, חֲמָתִי בִּירוּשָׁלִַם בְּיַד שִׁישָׁק, מצודת דוד: להיות נשחתים בידו.
ח כִּי יִהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים רש"י: לשישק ולשאר אומות, מלבי"ם: עי"כ ישימו לב וידעו ההבדל בין עבודתי ובין עבודת ממלכות הארצות וישובו לעבדני שהיא טובה וקלה.
וְיֵדְעוּ מצודת דוד: ידעו מה טוב: אם לעבוד את ה', אם לעבוד ממלכות הארצות, כי אילו עבדו את ה', לא היו מושלים בהם הממלכות.
עֲבוֹדָתִי רש"י: כשישובו לא יהיה עליהם שום מושל, ממלכי אומות, אבל כשתשובו מאחרי תורתי תדעו עבודת מלכי הארצות ותעבדו לה', וַעֲבוֹדַת מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת.
ט וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה.
י וַיַּעַשׂ מלבי"ם: אחר שראה רחבעם שע"י הכנעתו שב חרון אף ה' ממנו, עשה לו זכר בל ישוב לטפשות כשיסור האויב ממנו. עשה לו מגני נחושת, תחת מגני הזהב, שיזכור תמיד שבחטאיו נלקחו ממנו מגני הזהב שהיו תפארת לו מאבותיו.
הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתֵּיהֶם מצודת ציון: = במקומם, מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד מצודת ציון: מלשון פקדון.
עַל יַד מצודת ציון: ביד, שָׂרֵי הָרָצִים, רש"י: לקח מגינים מבית יער הלבנון והפקידם לשרי הרצים.
אח"כ השיבם אל תא הרצים, חדר הרצים, כלומר אל מקומם, ענין אחר מפי מורי לפי שהיה דואג ממלך מצרים וממלך ישראל היו נושאין אותן לפניו
הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ.
יא וַיְהִי מִדֵּי מצודת ציון: מתי = בכל עת, בוֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית ה' מלבי"ם: להתפלל, אז לא היה צריך שמירה והגנה. למען ייכנע לבבו בלכתו בית ה', שנזכר כי תחת הזהב הביא נחושת בחטאתו, ונכנע לבו.
בָּאוּ הָרָצִים וּנְשָׂאוּם מצודת דוד: להגן עליו מהאויב הבא פתאום.
וֶהֱשִׁבוּם אֶל תָּא מצודת ציון: = חדר, מצודת דוד: אחרי בואו לבית המלך, הָרָצִים.
יב וּבְהִכָּנְעוֹ מלבי"ם: וע"י הכנעה זו שהראה תמיד, שב אף ה' ממנו.
שנכנע באמת, שזה היה ע"י פעולה מתמדת מזיכרון המגנים שנשאו לפניו לתכלית זה, שב גם אף ה', עד שנפדו מעבודת שישק.
שָׁב מִמֶּנּוּ אַף ה' רש"י: היה לו לומר קודם, מיד כשאמר ויעל שישק.. אלא שהפסיק, לצורך: ויעש תחתיהם מגיני נחושת.
וְלֹא לְהַשְׁחִית לְכָלָה וְגַם בִּיהוּדָה מצודת דוד: באנשי יהודה נמצאו דברים טובים וישרים והגן עליהם זכותם,
הָיָה דְּבָרִים טוֹבִים.
מצודת דוד: מכל שבטי" – מכל ערי שבטי ישראל
יג וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ מלבי"ם: וימלוך. ולא היה עבד לשישק, וגם זכות ירושלים עמדה לו כי היא העיר אשר בחר ה'.
רְחַבְעָם, רש"י: למה? כי כשהומלך היה בן מ"א לכן היה בו כוח להתחזק מעצמו.
בִּירוּשָׁלִַם וַיִּמְלֹךְ כִּי בֶן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר ה' לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית.
יד וַיַּעַשׂ הָרָע מצודת דוד: בעבור שהייתה אימו בת עובד גלולים ולמדה אותו לעשות הרע.
מלבי"ם: ע"י הכנעתו נתחזק במלכותו, בכ"ז לא נוכל לומר שהיה כדוד, כי עשה הרע ולא הכין לבו לדרוש ה', ונדון כשוגג, ולכן חס ה' על ירושלים והשאירו במלכותו.
כִּי לֹא הֵכִין לִבּוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת ה', מצודת דוד: לא חקר להשכיל לדרוש את ה' לדעת אותו כי סמך על מה שלמידתו אימו.
טו וְדִבְרֵי רְחַבְעָם הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחַרוֹנִים מלבי"ם: הָרִאשֹׁנִים קודם שחטא, וְהָאֲחַרוֹנִים אחר שחטא,
הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה, רש"י: כל נביא היה כותב בספרו: מה שהתנבא וזהו שמעיה שאמר לעיל (ב' י"א) ולקמן (י"ב) מוכיח. ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עדו, ספרו היה נקרא מדרש,
לְהִתְיַחֵשׂ מצודת דוד: בספריהם אשר יסופר בהם זיכרון היחוס,
מלבי"ם עדו כתב ס' היחוס של בית דוד וגם כתב מלחמות שהיו בין רחבעם וירבעם כל הימים, ויתר הדברים כתב שמעיה הנביא.
וּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים, מצודת דוד: המלחמות שביניהם הייתה כל הימים ועם כי מתחילה שב רחבעם מלהילחם בירבעם בדבר הנביא, מ"מ לאחר זמן חזר להילחם עמו כל הימים עד מותו.
טז וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה בְנוֹ תַּחְתָּיו