דברי הימים ב פרק יא א וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, מצודת דוד: כי גם עליהם מלך, כי ירושלים עיר המלוכה הייתה נחלת יהודה ובנימין, ומפני כבוד שבט יהודה לא הוזכרה בנימין כי הם רק טפלים להם.
רש"י: בִנְיָמִן, חיו באותו תחום, וירושלים הייתה של שניהם, ובית המקדש בתחום שניהם. רבותינו אמרו: רצועה יוצאה מחלק בנימין ונכנסה לחלק יהודה ועליה מזבח בנוי, לכן לא יכלו להיפרד זה מזה,
מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמַּמְלָכָה לִרְחַבְעָם.
ב וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמַעְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹוקִים לֵאמֹר.
ג אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל יִשְׂרָאֵל רלב"ג: מזה התבאר כי קצת משאר השבטים היו עם רחבעם.
בִּיהוּדָה וּבִנְיָמִן, מצודת דוד: היושבים בארץ יהודה ובנימין, לֵאמֹר:
ד כֹּה אָמַר ה' לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם רש"י: והלא אתם ואחיכם בני איש אחד .
שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת אֶל יָרָבְעָם.
ה וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִָם וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר בִּיהוּדָה, מצודת דוד: בארץ יהודה בנה ערי מבצר להתבצר בהן.
רש"י: בנה ערים קטנות וכל סביבתם מים, כדי לחזקם.
רלב"ג: ערי מצור: ערים בצורות, נקראו כך כי לא יכל אויב לבא להילחם אך יכולים לבא עליה במצור, כי קיווה שירבעם שיבוא להילחם עמו, ימצא ביצורים. ולא יוכל ללכדם בקלות.
ו וַיִּבֶן אֶת בֵּית לֶחֶם וְאֶת עֵיטָם וְאֶת תְּקוֹעַ.
ז וְאֶת בֵּית צוּר וְאֶת שׂוֹכוֹ וְאֶת עֲדֻלָּם.ח וְאֶת גַּת וְאֶת מָרֵשָׁה וְאֶת זִיף.
ט וְאֶת אֲדוֹרַיִם וְאֶת לָכִישׁ וְאֶת עֲזֵקָה.
י וְאֶת צָרְעָה וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת חֶבְרוֹן אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן, מצודת דוד: מהן היו בנחלת יהודה ומהן בבנימין,
עָרֵי מְצֻרוֹת, מצודת דוד: להיות ערי מבצר. רלב"ג: ערי מצוק.
יא וַיְחַזֵּק מצודת דוד: חזק בכל עת, אֶת הַמְּצֻרוֹת רלב"ג: יא} ויחזק את המצורות. ר"ל שכבר חזק עוד את הערים הבצורות וזה שכבר נתן בהם שרים ממונים לשמרם ואוצרות מאכל ושמן ויין כדי שיוכלו לעמוד במצור ימים רבים ושם גם כן בכל עיר ועיר מהם צנות ורמחים לחזקם עוד בכלי המלחמה כשירצו להלחם עם הקמים עליהם
וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, מצודת ציון: = פקידים,רש"י: שרים ונציבים לשמור על הערים והכרכים.
וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן, מצודת דוד: להכין לעת המצור.רש"י: כדי שיהא להם מאכל מוכן אם יעלו על בית ישראל למצור.
יב וּבְכָל עִיר וָעִיר צִנּוֹת, מצודת ציון: מלשון צנה = כלי מלחמה, וּרְמָחִים מצודת ציון: כעין חנית, וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד מצודת דוד: מיני חוזק רבים.
וַיְהִי לוֹ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, מצודת דוד: ולא עלה מלך ישראל לכבשם בשל חוזקם.
יג וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר בְּכָל יִשְׂרָאֵל הִתְיַצְּבוּ עָלָיו, מצודת דוד: באו מכל מקום לעמוד תחת ממשלתו בארץ יהודה, מִכָּל גְּבוּלָם. רלב"ג: התיצבו אצלו.
יד כִּי עָזְבוּ הַלְוִיִּם אֶת מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם מצודת דוד: שהיו להם בארץ עשרת השבטים. רש"י: שבכל ארץ עשרת השבטים.
וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִָם כִּי הִזְנִיחָם, מצודת ציון: עזבם, רש"י: הִזְנִיחָם מלעבוד ומכהן לה'.
רלב"ג: מפני שעשה כהני במות מאלו שלא היו מבני לוי, עשק מהכוהנים והלויים מתנותיהם, והוצרכו ללכת למלכות רחבעם לקחת חלקם מהמתנות שם.
יָרָבְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לה'. מצודת דוד: הכריחם לעזוב מלכהן לה' ולא נתנם לבוא לבית המקדש ולכן עזבו את מגרשיהם והלכו ליהודה,
טו וַיַּעֲמֶד לוֹ, מצודת דוד: ירבעם העמיד לעצמו כהנים ולא מבני אהרון, כֹּהֲנִים לַבָּמוֹת רש"י: למה הזניח ירבעם את הכוהנים והלויים? כי העמיד כומרים לשעירים .
וְלַשְּׂעִירִים מצודת דוד: שדים הנראים בדמות שעירים למי שמאמין בהם.
וְלָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה, רלב"ג: אמרו: ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים (ויקרא י"ז ז') והם שדים ודמיונים כוזבים שעשו מהם אלוהות.
משאר השבטים באו רבים לירושלים לזבח לה' אלוקי אבותיהם, ובזה העניין חיזקו מאד את מלכות רחבעם עד 3 שנים למלכות רחבעם, כי עשו רחבעם ועמו הישר בעיני ה' 3 שנים.
וְאַחֲרֵיהֶם, מצודת דוד: אחרי בוא הכוהנים והלויים.
מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הַנֹּתְנִים אֶת לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִַם לִזְבּוֹחַ לַה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵיהֶם.
יז וַיְחַזְּקוּ, מצודת דוד: באים אלו חיזקו את מלכות יהודה והייתה ידם עמם, אֶת מַלְכוּת יְהוּדָה וַיְאַמְּצוּ, מצודת ציון: מלשון אומץ וחוזק,
אֶת רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ כִּי הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִיד וּשְׁלֹמֹה מצודת דוד: באים אלו הלכו בדרך דוד לעבוד את ה', לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ.
יח וַיִּקַּח לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה אֶת מָחֲלַת בַּת יְרִימוֹת מצודת ציון: לא נזכר בבני דוד ואולי נזכר בשם אחר,
רלב"ג: הזכיר שכבר לקח נשים: הראשונה היא מחלת והשנית היא אביהיל והשנייה ילדה לו את יעוש ואת שמריה ואת זהם, ואח"כ לקח את מעכה בת אבשלום והיא הייתה גם ממשפחתו. וספר זאת כי רחבעם לא עשה כדין כשהמליך את אביה כי היה משרש אבשלום הרשע. אביה עשה (אבים. מ"א ט"ו ג') הרע בעיני ה'.
בֶּן דָּוִיד אֲבִיהַיִל בַּת אֱלִיאָב בֶּן יִשָׁי, רש"י: כמו: לפני שמואל ואמר: (שמואל א' י"ז) אך נגד ה' משיחו, זה שהקב"ה עתיד לומר קום נא משחהו, כי טעה בו שמואל.
ראה בתו של אליאב אשת רחבעם מלכה ועל זה הדבר נענש כשמואל.
כי שמואל ששאל לו שאול איזה בית הרואה (שם א' ט') ויאמר שמואל אנכי הרואה, שלא ענה דרך ענוה, לומר: מה תרצה? אמר לו הקב"ה חייך אתה עתיד לראות ולא תדע מה תראה, כי טעה באליאב, ובתו המלכה.
יט וַתֵּלֶד לוֹ, מצודת דוד: אחת מהן, בָּנִים אֶת יְעוּשׁ וְאֶת שְׁמַרְיָה וְאֶת זָהַם.
כ וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת מַעֲכָה בַּת אַבְשָׁלוֹם וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אֲבִיָּה וְאֶת עַתַּי וְאֶת זִיזָא וְאֶת שְׁלֹמִית.
כא וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת מַעֲכָה בַת אַבְשָׁלוֹם מִכָּל נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת.
כב וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ רְחַבְעָם מצודת דוד: רְחַבְעָם העמיד לראש את אביה, להיות לנגיד בכל אחיו כי חשב להמליכו אחר מותו, ולכן העמידו בחייו לנגיד,
אֶת אֲבִיָּה בֶן מַעֲכָה לְנָגִיד בְּאֶחָיו כִּי לְהַמְלִיכוֹ, רש"י: כדי להמליכו .
רלב"ג: רחבעם כבר שמהו לראש אחיו, כי רצה להמליכו אחריו, ואע"פ שאינו בכור, אביה הבין זאת ויפרץ מכל בני רחבעם וכבר חזק מהם מאד.
כג וַיָּבֶן מצודת דוד: הבין במרד ופחד ממנו, ולכן התחזק ופיזר את כל בניו בכל ארצות יהודה ובנימין לכל ערי המבצר לשמר מהמרד.
וַיִּפְרֹץ, מצודת ציון: = התחזק, רש"י: פזר בניו בכל ארצות יהודה דוגמא (לעיל א' ד').
מִכָּל בָּנָיו לְכָל אַרְצוֹת יְהוּדָה וּבִנְיָמִן לְכֹל עָרֵי הַמְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן לָהֶם הַמָּזוֹן לָרֹב, מצודת דוד: לבל יצטרכו לשאול מהעם,
וַיִּשְׁאַל הֲמוֹן מצודת דוד: ריבוי נָשִׁים, מצודת דוד: להשיאם לבניו למען יתחזק במלוכה בעזר אבות הנשים.