פרק טז בדברי הימים ב'

דברי הימים ב פרק טז אבִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ מצודת דוד: סדר עולם: מלחמת בעשא ואסא הייתה בשנת 16 לאסא.

מנין 36 שנים היא מעת שנחלקה מלכות בית דוד, כי רחבעם מלך 17 שנים ואביה בנו 3 שנים, הרי נשלמו 36 שנים, ולפי שהיה שלמה חתן פרעה 36 שנים כי בסוף 4 למלכותו נשאה ומלך 40 שנה לכן חשבון זה שנגזרה שתחלק מלכות בית דוד, וראויה הייתה לחזור לאסא ובגלל שנשען על מלך ארם, לזה לא חזרה.

מלבי"ם: שנת 16 לאסא, שנה אחר מלחמת הכושים.

לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה מצודת דוד: בנה מגדל גבוה מול שערי ירושלים להשליך ממנו אבנים על היוצא והבא,

מלבי"ם: נראה שזה קרה כי ראה שרבים מעמו נפלו אל אסא (כנ"ל טו, ט), רצה לעכב את עמו שלא ילכו לארץ יהודה ובנה את הרמה לסגור גבול ארצו,

לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. רלב"ג: זו שנת 16 למלכות אסא כמו שבארנו בספר מלכים.

ב וַיֹּצֵא אָסָא כֶּסֶף וְזָהָב מֵאֹצְרוֹת בֵּית ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל בֶּן הֲדַד מלבי"ם: נראה שבעשא כרת ברית עם ארם להילחם עם אסא, וכמו שבימי אחז התחברו ארם ואפרים נגד יהודה, ומזה פחד ושלח אל מֶלֶךְ אֲרָם

הַיּוֹשֵׁב בְּדַרְמֶשֶׂק מצודת ציון: = דמשק, רש"י:  ובמלכים (ב' טז) כתוב דמשק, ובפסוק אחר דומשק וכולן אותו מקום. לֵאמֹר:

ג בְּרִית מלבי"ם: אם סבת התחברך אל בעשא זה מפני הברית שכרת עמו, הלא גם ביני ובינך יש ברית, וברית זו חזקה יותר כי הייתה גם בין אבי ואביך.

ואם מפני שהבטיח לך כסף וזהב, הנה שלחתי לך גם אני כסף וזהב, ולכן הפר בריתך את בעשא, כי אני איני מבקש ממך עזר רק שלא תעזור לצרי, וממילא יעלה מעלי, כי הוא לבדו לא יערב לבו להילחם אתי.

בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵר מצודת ציון: בטל,  בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

וְיַעֲלֶה מֵעָלָי, מצודת דוד: אם תלך ותלחם בו, הוא יעלה מעלי.

ד וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד רש"י: ולא פסקו מלכי ארם מלהיות שטנים לישראל עד שמת אחז, ובשנת ג' לאחז, כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם להתגרות באחז.

 ולא הייתה זכות לאחז שיפלו בידו ונפלו שניהם ביד תגלת פלאסר מלך אשור. אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ מלבי"ם: מפה שלא היה צריך לשלוח חיילים, שכבר היו שם חיל מלך ארם לעזור לבעשא, רק שלח שרי החילים שהם ציוו על החילים שהיו שם להכות את בעשא.  

אֶל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל מָיִם מצודת ציון: = אבל בית מעכה האמור במלכים א,

וְאֵת כָּל מִסְכְּנוֹת מצודת ציון: = ערי אוצרות כמו ויבן ערי מסכנות )שמות א( עָרֵי נַפְתָּלִי,

ה וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה וַיַּשְׁבֵּת מצודת ציון: = ביטל,  אֶת מְלַאכְתּוֹ.

מלבי"ם: כי גם מלאכות אחרות עשה נגד מלך יהודה ואת כולם השבית, ובמלכים נאמר: וישב בתרצה, ר"ל שלא עשה עוד שום דבר.  

ו וְאָסָא הַמֶּלֶךְ מלבי"ם: בנה מבצרים במקומות ההם לעצור בעד האויב, ורמה הייתה סמוכה לשם.  

לָקַח אֶת כָּל יְהוּדָה וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּהֶם אֶת גֶּבַע וְאֶת הַמִּצְפָּה.

ז וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ מלבי"ם: א"ל: זה שבאו חיל ארם עליך עם בעשא, היה מאת ה' כדי שיתנם בידך, ואם היית נשען על ה', היית כובש גם את חיל ארם, וע"י שנשענת עַל מֶלֶךְ אֲרָם

רלב"ג: אלו לא נשענת על מלך ארם שהיה בן ברית לבעשא והיית נשען על ה', הקב"ה היה נותן את חיל מלך ארם בידך, כמו שנתן בידו את הכושים והלובים שהיו יותר רבים מהם.

וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל ה' אֱלֹוקֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ.

מצודת דוד: בעבור שנשענת על ארם, לכן נמלט, כי היו עתידים ליפול בידך.

רש"י: לא יכולת לו, כי לא בטחת בקב"ה. כי אם בטחת בהקב"ה .. כאשר בטחת בו כשבאו עליך הכושים, הם לא היו נמלטים מידך, והיית נוצח לכולם.

וגם לא היית מאבד ממונך שנתת לו כדי להפר בריתו עם בעשא ועתה כי לא בטחת בקב"ה, אבדת ממונך וגם מלך ארם נמלט מידך.

ח הֲלֹא מלבי"ם: למה יראת? אם מפני שהיו 2 מלכים? הלא גם במלחמה עם המלך הכושי, הכושים והלובים 2 עמים גדולים.

ואם מפני שיש לו חיל רב, הלא גם להם היו חיילים לרוב, וכן רכב ופרשים, ובכ"ז נשענת על ה', והוא נתנם בידך, 

הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים, מצודת דוד: גם הם באו עם זרח הכושי למרות שלא נזכרו קודם.

הָיוּ לְחַיִל לָרֹב מצודת דוד: לקבוץ חיל ורכב לרוב. לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל ה' נְתָנָם בְּיָדֶךָ.

ט כִּי ה' מלבי"ם: ואם תאמר למה הביא ה' 2 המלכים עליך? זה היה בהשגחה, א] לנסותך אם לבבך שלם, ב] כדי שאם יהיה לבבך שלם, ה' יחזק אותך ויפיל לפניך גוים גדולים. נסכלת שלא הבנת זאת.

עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת מצודת ציון: נעות ומרחפות ממקום למקום. מצודת דוד: משגיח על הכל.

בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק מצודת דוד: חיזקם על אשר לבבם שלם אליו לבטוח בו, עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו רלב"ג: אשר לבבם שלם אליו,

 נִסְכַּלְתָּ מצודת ציון: = סכלות ושטות, מצודת דוד: נעשית סכל בשל זאת.

רלב"ג: ה' ית' השקיט ארצך תחלה ממלחמ' מפני בטחונך בו וכאשר באו עליך מלחמות הצליחך בהם. אך מעת,ה שלא בטחת בו, יהיו לך מלחמות ולא תהיה נעזר בהם מה' ית', כמו שהיית נעזר בו קודם.

עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת, מצודת דוד: יש כבר באופק מלחמות שילחמו עמך.

י וַיִּכְעַס מלבי"ם: הרואה הזה לא אמר לו דברים בנבואה ובשם ה', רק בדרך תוכחה, ולכן קראו בשם רואה.

יש הבדל בין רואה ובין חוזה, החוזה צופה בחזון עניינים אלוקיים, והרואה יביט כפי השכל וראות החושים. ואם היה מטיף לו בנחת וכבוד לא היה כועס עליו.

וכעסו היה כי זעף עמו על זה, שהרואה אמר לו זה בזעף, וכמרים יד במלך, וכן קבץ אליו מהעם שעמד לצדו נגד המלך.

אָסָא אֶל הָרֹאֶה רלב"ג: מפני שלא חלק הנביא כבוד למלכות, בדברי הנבואה, כעס אסא על הרואה ונתנו בבית הסהר. כי היה בכעס עמו על הדברים הקשים שאמר.

והנה בסוף ימיו חלה את חוליו, מדה כנגד מדה, הוא לא הסכים להילחם עם מלך ארם ועם בעשא, עם ראותו שנעזר בה' כשבטח בו, ולזה הסיר ה' יתברך מרגליו כוח ההליכה, וגם בעניין זה חטא, שלא דרש ה' בחוליו, אך בטח ברופאים, וידמה מזה כי אם היה דורש את ה' היה נמצא לו להסיר ממנו זה החולי.

 וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת, מצודת ציון: מלשון כיפה בהיפוך אותיות והוא מקום מאסר שנראה ככיפה.

רש"י: בית סוהר שעשוי מלאכת מהפכת.

כִּי בְזַעַף עִמּוֹ מצודת דוד: כי כעס על אשר דיבר דבר זה, עַל זֹאת וַיְרַצֵּץ, מצודת דוד: = שבר, אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא, מצודת דוד: כי גבר בו הכעס ורצץ גם מהעם בכעסו.

יא וְהִנֵּה דִּבְרֵי אָסָא הָרִאשׁוֹנִים מלבי"ם: לפני המעשה. וְהָאַחֲרוֹנִים אחרי זה.

הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר הַמְּלָכִים לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. מצודת דוד: גם בדברי הימים של מלכי ישראל סופר על אסא.

יב וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה מלבי"ם: החולי עלה מהרגלים אל חלקי הגוף העליונים,

חָלְיוֹ רש"י: נפח שברגליו עלה מכף רגלו עד קודקודו.

וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת ה' כִּי בָּרֹפְאִים, מלבי"ם: גם בזה חטא, שסמך עצמו על אמצעיים טבעיים שזה מורה שלא היה בטחונו שלם.

יג וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיָּמָת בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת לְמָלְכוֹ.

יד וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ מצודת ציון: = חפר. מצודת דוד: אשר חפר לעצמו בחייו.

בְּעִיר דָּוִיד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מצודת ציון: מינים רבים. רש"י: מיני בשמים. והבשמים היו מרוקחים במרקחה מעשה רוקח מרקחת וזה פתרון מרוקחים במעשה רוקח.

מְרֻקָּחִים מצודת ציון: בשמים מעורבים. מצודת דוד: בשמים מעורבים מעשה רוקח, רלב"ג: מינים מרוקחים,

בְּמִרְקַחַת מצודת ציון: כן תקרא האומנות, והאומן נקרא רוקח. 

מַעֲשֶׂה וַיִּשְׂרְפוּ לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד. מצודת דוד: את מיטתו וכלי תשמישו, כי כך נהגו בימים קדמונים: לשרוף חפצי המלכים. רש"י: שרפו בשמים טובים לאפר, ואותו אפר ייזורו עליו.