שמות פרק ט"ו כולל את שירת הים, הניסוח השירי של השירה, סיפור הנס שחולל ה' לעם, ושירת הודיה משותפת למשה וב"י לאחר קריעת ים סוף.
הפרק מתאר גם את תחילת נדודי ב"י במדבר, ותלונות ב"י, את שבח ה' כלוחם, את תגובת הגויים כפחד מפני ה', את שירת מרים, ואת המתקת המים המרים במרה והגעתם לאילות.
שמות יג א אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אז ישיר: משה פתח וישראל ענו אחריו, אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה', א"ע: לאחר שהמצרים טבעו בים, שרו משה וב"י את השירה הבאה.
משה חיבר את השירה ולימד את השירה לב"י.
רש"י: אָז, משה החליט לשיר רק לאחר שראה את הנס בעיניו, ולאחר שמשה וב"י ראו את המצרים טובעים בים, עלה בליבם לשיר את השירה הזאת לה'.
במדרש חז"ל: מפה לתחיית המתים מהתורה, כי בעתיד, משה עתיד לחיות ולומר את השירה הזאת.
רמב"ן: כך דרך התורה, לכתוב לשון עתיד כאשר אין הכוונה ללשון עתיד ממש, כי דרך הלשון לעמוד במקום שבו מתרחשים הדברים ולרמוז למה שהולך לקרות אתו.
אוה"ח: כאשר ב"י הגיעו לדרגת האמונה הגבוהה, הם התחילו לשיר, וכדי שלא יישמע שרק אז יכלו לשיר, ולא בזמן אחר, כתבה התורה בלשון עתיד יָשִׁיר כדי לומר שבכל דור ניתן לשיר.
וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, אונקלוס: כל אחד מישראל אמר את השירה הבאה,
אָשִׁירָה לַה', א"ע: אני אשבח את ה' כִּי גָאֹה גָּאָה אונקלוס: כי ה' התגאה על גאים, ה' ניצח את מצרים החזקה,
רש"י: גאות ה' בזה שעשה מה שאדם לא יכול לעשות, שהטביע את המצרים בעוד הם רוכבים על סוסיהם. ב. כל מה שמשבחים את ה', עדיין יש מה לשבח אותו, שלא ניתן לשבח את ה' על כל הדברים שיש בו.
רשב"ם: גָאֹה גָּאָה = ניצח במלחמה. ספורנו: את כל הגאות וכל הטוב יש לייחס לה'. כלי יקר: מי שמתגאה, ה' מוסיף לו גאווה נוספת כדי להפיל אותו בסופו של דבר.
סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם, רש"י: ה' השליך לתוך הים את הסוס, כאשר מעל הסוס נמצא הרוכב שלו. ה' גרם לכל רוכב על סוס שיטבע כאשר הוא עדיין נמצא על סוסו.
ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, ה' הוא העוז והכוח שלי. זו הודאה שהשירה היא הכוח של ה'.
רש"י: חוזק ונקמת ה'. רשב"ם כתב שהיו"ד שבעָזִּי מיותרת כמו רבתי בגויים. ספורנו: העוז והזמרה של ה' היה לי לישועה.
רמב"ן: כתוב כאן שם ה' רק ב 2 אותיות כי ה' עשה נס זה של בקיעת הים ע"י מלאך.
וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה חוזק ונקמת ה' היו לי לישועה, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ: מלשון נווה, אבנה לו משכן (ואח"כ את בית המקדש).
רש"י: זה אלי ואני אספר את שבחו, ב. כתב את פירוש אונקלוס שהכוונה היא שאעשה לו נווה, אעשה לו מקום לשכינתו.
א"ע: זֶה אֵלִי, ה' הוא התוקף שלי. רש"י: ב"י ראו את ה' וכך יכלו לומר: זֶה אֵלִי. ספורנו: ה' הוא הקדמון והנצחי.
רשב"ם: למרות שלא ראו את ה', שייך לומר: זֶה, כמו הפסוק "כי זֶה משה האיש" למרות שמשה לא היה לפניהם באותו זמן.
אֱלֹהֵי אָבִי, רש"י: קדושת ה' על ידי והשראת שכינתו עליהם מתחילה עוד מימי האבות, וַאֲרֹמְמֶנְהוּ, אונקלוס: ולכן אעבוד לפני ה'.רשב"ם: איפה אתה ה'.
רמב"ן: לאבותיי ה' נראה באל שדי ועכשיו ארומם את שמו לגבוה יותר. א"ע: אספר בגבורת ה'.
ג ה' אִישׁ, רש"י: ה' הוא בעל מלחמות, מִלְחָמָה, אונקלוס: ה' מנצח במלחמות. א"ע: ה' נלחם באויבי אוהביו.
ה' שְׁמוֹ, רש"י: גם כאשר ה' נלחם נגד אויביו, ה' משתמש בשם מידת הרחמים שלו. ב. הכוונה שה' נלחם בשמו. ספורנו: כריתת רשעים היא מידת הרחמים, כי אם ה' לא יכריתם, לא יתקיים העולם. רשב"ם: ה' נודע בשמו בכך שהוא עושה משפט.
ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, רש"י: ה' השליך בים סוף את מרכבות וחיילי פרעה, א"ע: למרות שהמרכבות וחיילי פרעה היו כבדים, ה' השליך אותם בים כאילו היו קלים.
וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף, רש"י: גיבורי פרעה טובעו בטיט שיצר ה' בים סוף.
א"ע: יַם סוּף, 2 פירושים: או שמדובר על סוף, מעין צמח, או שמדובר על שם מקום שנקרא סוף כמו שים כינרת נקרא על שם העיר כינרת שנמצאת בסביבת הים.
ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ, א"ע: תהום הים, החלק התחתון של הים, כיסה את חיילי פרעה, רש"י: מבחר שלישיו טובעו בים סוף כדי שמצולות הים יכסו את חיילי פרעה.
יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן, א"ע: פרעה וחייליו ירדו לעומק הים, כאילו היו אבנים שהושלכו לתוך הים. רש"י: הרשעים צללו כקש, הבינונים צללו כאבן והכשרים ירדו כעופרת, שירדו מיד (ולא סבלו).
ו יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, רש"י: יד ימין של ה' אדירה בכוח, יד ימין של ה' חזקה מאוד, ובה הוא מציל את ישראל,
יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב, רש"י: ובאותה יד ימין של ה', ה' שובר את האויבים. ה' עושה 2 פעולות ביד אחת: מציל את ישראל ושובר את השונאים. ב. הסיבה שכתוב כאן 2 פעמים ימין כי כאשר ישראל עושים רצון המקום, הם הופכים את יד שמאל של ה' לימין.
א"ע: כתוב פעמיים ימין היא כדי לומר שפעם אחרי פעם נוהג ה' כך.
רמב"ן: הכפל הוא כדרך השירה. ב. ימינו של ה' אדירה בכוח כדי להשפיל גאים וימין ה' חזקה כדי לשבר אויבים.
נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, ג. כתוב כלפי ה' ואין מילים אלו מוסבות על ימין. ויש אומרים שמילים אלו מוסבות על יד ימין. רש"י: יש אומרים יד ימין היא נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, ויד שמאל היא שמרוצצת את האובים.
ד. הכוח האדיר הוא שה' משבר את האויבים.
אוה"ח: כאשר מידת הרחמים מתחזקת לעשות דבר משפט, היא עושה זאת בכוח גדול שיכול לשבר את האויבים.
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, אונקלוס: בחוזקך הרב אתה משבר את מי שקם על עם ישראל, משבר את האויבים של ע"י,
אוה"ח: כאשר ה' משבר את אויביו, אינו עושה זאת בקלות, אלא תוקף אותם עם כל גאונו.
רשב"ם: ה' מנענע את הקמים עליו. אוה"ח: כאשר ה' משבר את אויביו, אינו עושה זאת בקלות, אלא תוקף אותם בכל גאונו.
תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ, אונקלוס: כאשר אתה שולח את כעסך עליהם, אתה אוכל את האויבים ומשמיד אותם, כמו שהאש שורפת קש,
א"ע: ע"י שאתה גאה מכולם, אינך צריך לכלי מלחמה כדי לנצח את אויביך, אלא מספיק שתשלח בהם חרון אף.
ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, אונקלוס: במאמר פיך התמלאו המים חכמה ויכלו להיערם ל 2 ערמות.
רש"י: ע"י רוח שיוצא מ 2 נחירי ה' התייבשו המים ונעשו ל 2 חומות. רשב"ם: ע"י רוח הקדים העזה שנשבה באותה לילה. א"ע: גערת ה' היא שייבשה את המים.
נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד,רשב"ם: נֵד = גובה, נֹזְלִים, אונקלוס: המים נערמו כמו חומת נוזלים, המים נעשו כ 2 חומות, שביניהן היה מעבר של יבשה,
קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם, רש"י: בְּלֶב יָם = בחוזק הים. א"ע אמצע הים קפא. עומק הים קפא ונהיה חזק, וכך, כאשר ה' הטביע את המצרים, המצרים נחבטו בעומק הים הקפוא.
ט אָמַר, רש"י: פרעה אמר למצרים כדי לשכנעם לרדוף אחרי ב"י, רשב"ם: פרעה אמר כן בשעה שראה שהים נהפך לחרבה.
רמב"ן: לפי רש"י, פסוק זה היה צריך להיות הראשון בשירה. חז"ל אמרו: אין מוקדם ומאוחר בתורה. רמב"ן: תחילה התורה הסבירה את מעשה הטביעה בים, אח"כ הסבירה למה ב"י טיבעו בים.
אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אונקלוס: ארדוף אחרי האויב (ב"י) ואשיג אותו. אֲחַלֵּק שָׁלָל, רש"י: את השלל שאקח מב"י, אחלק עם שריי ועבדיי,
תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, רש"י: הנפש שלי תתמלא מהשלל שאקח מב"י, אוה"ח: פרעה אמר שיהפוך שוב את ב"י לעבדים.
אָרִיק חַרְבִּי, רש"י: אני (פרעה) אשלוף את חרבי כדי להילחם נגד ישראל, רש"י טען שלא ייתכן שהכוונה היא להתחמש בחרב, כי מבחינה לשונית היה צריך להיות שורק.
רשב"ם: ארוקן את נרתיק החרב ואשלוף את החרב, וכזה פירוש רש"י. אוה"ח: פרעה אמר שיהרוג את משה ואהרון ע"י חרב.
תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי, אונקלוס: יָדִי תשמיד את ב"י. רש"י: יָדִי תגרום להם להתרושש.
י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ אונקלוס:אמרת (ה') בפיך, רש"י: הכוונה היא לנשיפה שה' נשף. א"ע: פירוש המילה נשף הוא לילה. בלילה הביא ה' את הרוח שביקעה את ים סוף.
רמב"ן: ב' ופ' מתחלפות והכוונה היא שע"י הנשיבה של הרוח שה' החזיר, חזר הים לקדמותו.
כִּסָּמוֹ יָם, אונקלוס: הים כיסה את פרעה ועבדיו.
צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים, אונקלוס: פרעה ועבדיו שקעו במים החזקים של ים סוף, כמו שעופרת שוקעת בתוך מים. ספורנו: האדירים = שרי מצרים, שקעו כעופרת.
יא מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', אונקלוס: ה! מי מכל החזקים יכול להשתוות לך, ה! אין כמוך בכל החזקים,
א"ע: האלים הם מלאכי השרת, ובני אלים הם הכוכבים. כלי יקר: אפילו האלים אומרים את שבחך.
מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, אונקלוס: ה! אין עוד מישהו שחזק כמוך בקדושה, אין עוד מישהו שקדושתו חזקה כמו קדושת ה',
נוֹרָא תְהִלֹּת, א"ע: עבדיך יראים מהללך, כי לא ניתן לומר את כל דברי השבח שצריך לומר עליך,
רמב"ן: ה' מתהלל ע"י הדברים הנוראים שהוא עושה, כמו קריעת ים סוף.
רשב"ם: אנשים היראים ממך מהללך. ספורנו: מי שירא מה' מתיירא בשל הדברים שעשה ולא מיראת העונש. עֹשֵׂה פֶלֶא, א"ע: כי אתה הוא היחיד בעולם שעושה מעשי פלא.
יב נָטִיתָ יְמִינְךָ, אונקלוס: ה! כאשר אתה מרים את יד ימינך, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ, הארץ בולעת אויביך, ומפה שהמצרים זכו להיקבר, כי הארץ בלעתם.
יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, רש"י: ה! ברוב טובך אתה הנהגת את העם הזה שגאלת, את ב"י,
רשב"ם: הכוונה היא להרמת יד ימין של משה, כאשר ה' אמר לו להרים את ידו לעבר הים. א"ע: דבר הפלא: שלמרות שה' הוא מהעליונים, כאשר ה' הרים את יד ימינו, הארץ בלעה את התחתונים.
נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל רמב"ן: כוונה היא לעבר: נְוֵה קָדְשֶׁךָ, א"ע: להר סיני. רש"י: אתה ניהלת את ב"י אל דירת קודשך, והובלתם לא"י.
א"ע ספק אם הכוונה לזה שה' הנהיג את העם עד עתה או לזה שהוא עתיד להנהיג את ב"י לא"י.
יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, רש"י: כאשר העמים שמעו את הניסים שעשית לישראל, הם יתרגזו,
חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת, אונקלוס: פחד אחז ביושבי ארץ פלשתים לאחר ששמעו את הניסים שעשית לישראל. רש"י: חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת, כי הרגו את בני אפרים שברחו ממצרים.
טו אָז, אונקלוס: לאחר ששמעו העמים את הניסים שעשה ה' לישראל, נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אונקלוס: האנשים החשובים שבאדום נבהלו,
רש"י: לא היה להם לפחד, כי ה' אמר לא לתקוף את אדום, אך הם נבהלו כי הצטערו על כבוד ישראל. ספורנו: למרות שישראל לא רצו להתקיפם, עצם השמועה על דברים אלו גרמה להם לפחד.
אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד האנשים החזקים שבמואב התמלאו גם בפחד, ספורנו: מדובר פה על לשון תפילה, משה התפלל שיאחזם רעד ושלא יתקפו את ישראל.
נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן, רש"י: כל יושבי כנען נמסו מפחד עם ישראל.
טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד: השירה מנבאת שהפחד מקריעת ים סוף יגרום לעמי כנען לפחד מכניסת ישראל לארץ.
רש"י: על אויבי ישראל הקרובים ייפול פחד פתאומי ועל אויבי ישראל הרחוקים תיפול אימה, שיפחדו מישראל במשך זמן ארוך,
א"ע: תיפול אימה ופחד על אדום ומואב, כי ב"י היו צריכים לעבור דרכם עד שיכנסו לא"י. רמב"ן: לא הזכיר את עמון, כי עמון נכללה בתוך מואב. בסוף כתב (בניגוד לא"ע) שייתכן שגם על הכנעני נפל פחד והוא לא נלחם בישראל עד שב"י עברו את הירדן, כי הכנעני מלך ארד אינו מכנען.
בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, אונקלוס: בגלל חוזק ידך, עמים אלו יהיו משותקים כמו אבנים ולא יתקפו את ישראל, אונקלוס: עד שיעבור עם ישראל את המקום שנקרא "ארנון".
א"ע: כתוב פעמיים: עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', כי ב"י הקיפו את הר שעיר במשך הרבה ימים. עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, אונקלוס: ועד שיעבור עם ישראל את נהר הירדן.
א"ע: קנית היינו שה' קנה את עם ישראל בכך שהוציאם ממצרים מבית עבדים. רשב"ם: הכפילות היא דרך השירה.
יז תְּבִאֵמוֹ, אונקלוס: תכניס את עם ישראל לארץ ישראל, רש"י: לא כתוב: תביאנו, אלא כתוב תְּבִאֵמוֹ, כי משה התנבא שהוא לא ייכנס לא"י. א"ע: אל תגלה את ב"י מארץ ישראל.
וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ תיטע את ב"י בירושלים, תגרום לכך שב"י לא ייגלו מירושלים, א"ע. הַר ספק אם הכוונה היא להר הטוב הזה והלבנון, או שמא להר המוריה.
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', אונקלוס: טע את עם ישראל, במקום שבו התקנת שיהיה בית המקדש, במקום בו קבעת שיהיה בית המקדש, רש"י: מָכוֹן, מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה.
מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ, רש"י: מקדש שאתה ה' עתיד לברוא בידיך, אתה עתיד לעשות בידיך.
יח ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד, אונקלוס: מלכות ה' קיימת לעולם, לתמיד.
א"ע: הכתוב קיצר בלשונו והכוונה היא "לעולם ועד לעולם", ובזמן בניית ביהמ"ק, יבינו כולם שה' הוא היחיד שמולך.
רשב"ם: לאחר שב"י ייכנסו לארץ ישראל, תתוודע מלכותו של ה' לעולם ועד. ספורנו: זו תפילה: יהיה רצון שה' ימלוך לעולם ועד.
רמב"ן: עכשיו, בקריעת ים סוף, ראו כולם את ידו של ה', ומשה התפלל שכך יהיה לתמיד.
יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, אונקלוס: כאשר נכנסו סוסי פרעה, ומרכבותיו ופרשיו לים סוף,
א"ע: גם פסוק זה הוא חלק מהשירה והוא מראה את הנס הכפול: מצד אחד המצרים טבעו ומצד שני ב"י הלכו ביבשה.
רמב"ן: אין פסוק זה חלק מהשירה אלא הוא תיאור זמן ומראה לנו מתי שר משה את השירה. ב. ב"י אמרו את השירה בעוד שהם היו בים.
כלי יקר: מלכות ה' תהיה בפי כל, וכולם יכירו את כוח מלכותו כי ה' עשה שפטים בפרעה ובעבדיו. לולי שה' היה עושה שפטים בפרעה ובעבדיו, היו אנשים נוספים מורדים בה' ומכחישים את מלכותו.
וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם ה' החזיר את מי הים למקומם (כאשר המצרים היו עדיין בתוך הים), וכך טבעו המצרים, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם ואילו בני ישראל הלכו ביבשה שנוצרה בים ע"י שה' הביא את רוח הקדים
כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן רשב"ם: לאחר שפרעה טבע בים, מרים הנביאה לקחה תוף ושרה גם היא. אֶת הַתֹּף רש"י: תוף זה סוג של כלי נגינה, בְּיָדָהּ, אונקלוס: מרים הנביאה, אחות אהרון, לקחה תוף בידה.
לפי המדרש: מאין התופים? הן לקחו ממצרים, מה שמעיד על ביטחונן המלא בה' עוד לפני היציאה ממצרים.
רש"י: כתוב: מרים אֲחוֹת אַהֲרֹן, כי אחות אהרון זה תיאור זמן של נבואת מרים. היא הייתה נביאה כאש הייתה אֲחוֹת אַהֲרֹן, לפני שמשה נולד, ואמרה שיוכבד עתידה להוליד בן שיושיע את ישראל. ב. נקראה אֲחוֹת אַהֲרֹן כי אהרון מסר נפשו עליה כאשר הצטרעה.
רשב"ם: נקראה אֲחוֹת אַהֲרֹן כי אהרון הוא הבכור. רמב"ן: עד עכשיו כבר הוזכרו משה ומרים, והתורה רצתה להכניס גם את אהרון לתוך השירה.
כלי יקר: עכשיו הפכה מרים לנביאה, כי הנשים ראו במעמד זה את פני השכינה. ב. כתוב: אֲחוֹת אַהֲרֹן כי הייתה שווה לו בנבואה, אך לא הייתה שווה למשה.
וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת, אונקלוס: כל נשות ישראל יצאו אחרי מרים כשהן מנגנות בתופים והן רוקדות.
כא וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם, מרים ענתה לשירת הנשים. אדם אחד אמר לכל הנוכחים משפט של השירה או של הקינה, וכולם ענו אחריו, וכשם שמשה אמר כל משפט של השירה וכל ישראל חזרו אחריו, כך מרים אמרה לנשים משפט אחד של השירה וכולן חזרו אחריה.
שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, ה' גאה על גאים, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם ה' השליך לים את הסוס, ומעל הסוס נמצא רוכבו. ה' גרם לכל פרש שיטבע כאשר הוא עדיין נמצא על סוסו.
כב וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל, אוה"ח: רק נסיעה זו הייתה עפ"י משה ואילו שאר הנסיעות היו עפ"י ה'.
מִיַּם סוּף, רש"י:משה הסיע את ב"י מים סוף, והסיע אותם בעל כרחם, היות הם רצו להמשיך ליטול מביזת מצרים. א"ע: עמודי הענן והאש התבטלו לאחר טביעת המצרים.
וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר, א"ע: ב"י הלכו מים סוף אל מדבר שור. לפי ה' שדיבר איתם זה מדבר שור, צריך לומר שהיו 2 מקומות במדבר שור, בתחילה דיבר איתם, ואח"כ במקום אחר במדבר שור.
כך מבוארים דברי הא"ע שב"י כלל לא היו צריכים לעבור בתוך ים סוף, קריעת הים נעשתה כדי לעשות נס לב"י.
וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר ב"י הלכו במדבר שור במשך 3 ימים, נדודים במדבר: וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר: הליכה ללא מים הביאה לתלונות, מה שמלמד על הצורך בחינוך לאמונה.
וְלֹא מָצְאוּ מָיִם לאורך 3 ימים בהם הלכו ב"י במדבר שור, ולא מצאו מים.
כלי יקר: יש כאן מידה כנגד מידה: בגלל שב"י היו עסוקים בביזת הים, מה שהוריד אותם מהמדרגה בה יכלו לקבל את התורה, ולכן לא מצאו מים שנמשלה לתורה.
כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, רש"י: לאחר 3 ימים שהלכו ב"י במדבר שור, הם הגיעו למקום שנקרא: מָרָָה,
וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם, אונקלוס: ב"י מצאו מים לאחר 3 ימים בהם לא מצאו מים כלל, והם לא יכלו לשתות את המים שמצאו במרה כי המים שם היו מרים,
עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה, א"ע: זו הסיבה שמי שקרא למָרָָה בשם מָרָָה בחר לקרוא למקום זה דווקא בשם מָרָָה.
כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה, אונקלוס: עם ישראל התרעם על משה, לֵּאמֹר: כך אמרו ב"י כשהתרעמו על משה, מַה נִּשְׁתֶּה מה נוכל לשתות? לא מצאנו מים במשך 3 ימים, ועתה, כשהגענו למרה ומצאנו מים, איננו יכולים לשתות מים אלו, כי המים מרים.
אוה"ח: טענת ב"י הייתה צודקת, ורק הצורה בה התרעמו לא הייתה צודקת.
כה וַיִּצְעַק אֶל ה', אונקלוס: משה התפלל לפני ה', וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, אונקלוס: ה' הורה למשה לקחת עץ שהיה במרה, א"ע: איננו יודעים איזה עץ זה היה, ופעולת העץ הייתה בדרך נס ולא בדרך הטבע.
רמב"ן: ה' לימד את משה שטבע עץ זה הוא להמתיק את המים.
ב. לדברי חז"ל, העץ עצמו היה מר ונעשה נס בתוך נס כמו המלח של אלישע, ואז למדנו שה' הראה למשה את העץ, או שהביא למשה את העץ בדרך נס.
ג. בשם המדרש: ה' לימד את משה שדרכו של ה' היא להמתיק את המר על ידי דבר מר. כלי יקר: ה' רצה לנסות שוב את ישראל לראות אם הם יכולים לקבל את התורה, ועשה זאת ע"י שלימד אותם שתחילת לימוד התורה היא מרה, אך אח"כ, מרירות זו היא שתמתיק את נפש האדם.
וַיּוֹרֵהוּ, ה' לימד את משה את דרך התורה, שתחילתה מרה. ולאחר שב"י האמינו בנס האלוקי שעשה משה, מסר להם ה' חלק מהמצוות שמורים על חידוש העולם.
כלי יקר: ה' נתן לב"י במרה גם את כיבוד אב ואם, ואת פרה אדומה. ידוע שיש 2 גרסאות במכילתא, אם זה שה' נתן לב"י שם את מצוות פרה אדומה או שנתן להם את מצוות כיבוד אב ואם.
וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, אונקלוס: משה השליך את העץ לתוך המים המרים שהיו במרה,
וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם, מים מרים הפכו להיות מתוקים לאחר שמשה השליך את העץ לתוך המים המרים, שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, רש"י: במרה, ה' נתן לישראל חוקים ומשפטים, כדי שיתחילו לעסוק בתורה. ה' נתן לישראל 3 מצוות במרה: שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה ומצווה למנות בתי דין.
א"ע: חֹק וּמִשְׁפָּט זה שה' ייסר את ב"י ולימד אותם את המצוות הללו.
וְשָׁם נִסָּהוּ וּמִשְׁפָּט, רש"י: שם ניסה ה' את ב"י. ה' מנע מב"י מים הייתה כדי לנסותם, וב"י נכשלו בניסיון, כי הם לא ניגשו למשה וביקשו מים בצורה יפה, אלא ישר התרעמו.
רמב"ן: לא כתוב כאן פרטי המצוות, ורואים שהחוקים שה' נתן אינם שב"י יקיימו מיד, אלא שה' הודיע לב"י שהוא עתיד לצוות אותם במצוות אלו, כדי להרגיל אותם לרעיון של קיום מצוות.
ב. ה' אמר לב"י איך להתנהג בשעה שהם נמצאים במדבר, ושזה ניסיון לראות כיצד יגיבו ב"י להליכתם במדבר. וכן משמעות החוקים שיהושע נתן לעם ישראל.
רשב"ם: ע"י נס הפיכת המים המרים למים מתוקים, ה' התחיל לתת לב"י מספר מצוות.
ספורנו: הניסיון היה לראות אם ב"י יקבלו עליהם את המצוות שנתן להם ה'. א"ע: ה' ניסה את ב"י כדי להיטיב לאלו שלא התרעמו על משה.
כו וַיֹּאמֶר ה' אמר לב"י (ע"י משה): אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹוקֶיךָ, רש"י:אם תקבל על עצמך לשמוע בקול ה' אלוקיך,
א"ע: אם תבין את מצוות ה', וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, אונקלוס: ותעשה את המעשים הישרים בעיני ה'. א"ע: מצוות עשה.
וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו, רש"י:ותטה את אוזניך כדי לדקדק במצוות. א"ע: התבונן במצוות לא תעשה.
וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, רש"י:ואתה תשמור את כל החוקים שה' ציווה אותך עליהם. החוקים הם המצוות שטעמם נסתר מאיתנו, כמו מצוות פרה אדומה. א"ע: תימנע מלעבור על חוקים שחקק ה'.
כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, אונקלוס: אם תקיימו את מצוותיי לא אשים עליך את כל המחלות ששמתי על מצרים.
כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ, רש"י:אני ה' רופאך. כמו שרופא מונע מאדם לחלות ע"י שנותן לו תרופות המונעות את המחלה, כך המצוות שה' נתן לישראל, מונעות מהעם לחלות במחלות מצרים ולהיות מוכים במכות שהוכו המצרים.
בדרש: ה' אמר לישראל שגם אם יביא עליהם מחלות, הן לא יזיקו להם, כי ה' הוא רופא ישראל. ספורנו: ה' הזהיר את ישראל שאם יקבלו עליהם עכשיו לקיים את מצוות ה', ולאחר מכן יבגדו בהסכמתם, הרי שהנזק שיהיה להם יהיה גדול יותר, כי מי שמחלל את ה', עונשו גדול יותר.
כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, אונקלוס: ב"י הגיעו למקום שנקרא אילים, וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, אונקלוס: באילים היו 12 מעיינות מים, רש"י: כנגד 12 שבטים.
וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וכן היו באילים 70 עצי תמר, וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם, אונקלוס: ב"י חנו ליד המים שהיו באילים. רש"י: כנגד 70 הזקנים. א"ע: רס"ג כתב שהיו 70 סוגים שונים של עצי תמר.
ובשם אחרים: היו 70 לכל אדם. ב. התורה הזכירה את עצי התמר, כדי להבדיל ממרה: במרה היו מים מרים, ואילו באילים היו מים מתוקים שיכלו להצמיח עצי תמר.