פרק טו בספר מלכים א

פרק טו א וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מָלַךְ אֲבִיָּם

בפרק הקודם כתוב שרחבעם מלך 17 שנה, ורחבעם וירבעם התחילו למלוך באותה שנה. למה אבים התחיל למלוך בשנה ה 18 לירבעם ולא בשנה ה 17?

 רש"י: שנה אחת ממלכת יהודה הייתה ללא מלך.

 רד"ק: רחבעם מלך קצת יותר מ 17 שנה, אך שנה זו לא נמנתה לרחבעם כי לא השלים אותה, ושנה זו לא נמנתה גם לאֲבִיָּם כי גם הוא לא מלך בכולה.

 מלבי"ם: אֲבִיָּם הוא אביה, אך בגלל שגם לירבעם היה בן שקראו לו אביה, קראו אנשי יהודה לבן רחבעם אֲבִיָּם כדי לומר שהוא אביה שלהם. תוספת המ"ם נועד לשנות את שמו ללשון רבים ולומר שהוא אביה של כל ממלכת יהודה.

שמלך עַל יְהוּדָה, תרגום: בשנה ה  18 שירבעם בן נבט מלך על ישראל, אֲבִיָּם בן רחבעם, מלך עַל יְהוּדָה.

ב שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, מצודות:אבים מלך על יהודה במשך 3 שנים.

 וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם, רלב"ג: אֲבִישָׁלוֹם, זה אבשלום בן דוד.

רד"ק: שם אם אֲבִיָּם היה מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם, שהייתה אישה מרושעת ואֲבִיָּם למד ממעשיה.

ג וַיֵּלֶךְ בְּכָל חַטֹּאות אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה לְפָנָיו, תרגום: אבים חטא בכל החטאים שרחבעם אביו חטא בהם לפניו.

 וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹוקָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו, תרגום: לב אֲבִיָּם לא היה שלם ביראת ה', בניגוד לדוד סבא רבה שלו, שליבו כן היה שלם ביראת ה'.

מלבי"ם: אֲבִיָּם לא היה באמת רשע, והוא חטא כי הלך בדרך אביו. לב אֲבִיָּם לא היה שלם עם ה' כמו ליבו של דוד.

לו היה אֲבִיָּם ברמת צדקות דוד, היה מתגבר על החטאים שהורגל אצל אבותיו. לו היה רשע, היה מוסיף לחטא. אֲבִיָּם היה "בינוני" והמשיך לחטא מתוך הרגל.

ד כִּי לְמַעַן דָּוִד, מצודות: רק בזכות דוד המלך. נָתַן ה' אֱלֹוקָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם, מצודות: ה' נתן לדוד נר. הכוונה בנִיר = מלכות בירושלים.

רלב"ג: נִיר  = חרישה, שרואים את תוצאותיה אח"כ. תוצאה חיובית ממלכות  אֲבִיָּם, שקמה מלכות אסא שהעמיד את ירושלים.

 לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו, מצודות: אֲבִיָּם היה רשע גדול ולא ראוי למלוכה, ורק בזכות שהיה צאצא של דוד המלך, הוא זכה למלוכה.

 וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם, מצודות: אם צאצאי דוד ימלכו בירושלים, הם ישמרו טוב יותר על העיר ועל בית המקדש, כי זה היה מפעל חייו של דוד המלך.

ה אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', מצודות: ה' העמיד מלכים מצאצאי דוד, גם אם לא היו ראויים למלוך, כי דוד עשה מעשים ישרים בעיני ה'.

  וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו, מצודות: דוד לא סר מכל מה שה' ציווהו כל ימי חייו.

 רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי, מצודות: החטא היחיד של דוד היה חטא אוריה החיתי, ובזכות צדקותו, זכה דוד להעמיד צאצאים שימלכו על יהודה, גם אם לא היו ראויים לכך.

רלב"ג: הכתוב בא לזכות את דוד בשאר מעשיו, ללא קשר עם מקרה בת שבע עצמו, ואולי הכתוב בא לומר שבעניין בת שבע גם כן חטא.

מצודות: מצודות מביא דעה הפוכה מדעת הרלב"ג. הכתוב בא לזכות את דוד בעניין בת שבע ולומר שרק בעניין אוריה החיתי חטא.

  ו וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל יְמֵי חַיָּיו,

מצודות: הייתה מלחמה בין רחבעם לירבעם. מאז שאֲבִיָּם נהיה מלך, ועד מותו הייתה מלחמה בממלכת ישראל.

מלבי"ם: החזרה כי אחת מהשניים:

או לומר שמי שניצח על הקרב בממלכת יהודה היה אֲבִיָּם,

או כדי להסמיך את הדברים לפסוק הבא ולומר שגם מלחמות אלו כתובות על ספר דברי הימים למלכי יהודה.

ז וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, מצודות: שאר דבריו ומעשיו של אֲבִיָּם שאינם כתובים בספר מלכים.

 הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה, מצודות: כתובים בספר שנקרא דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה, ספר זיכרונות למלכי יהודה.

 וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם, מצודות: המלחמה בין רחבעם אבי אֲבִיָּם ובין ירבעם נמשכה גם בין אבים לירבעם במשך כל ימי חיי אֲבִיָּם.

ח וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד, מצודות: אֲבִיָּם מת וקברו אותו בעיר דוד. וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו אסא, בן אֲבִיָּם, מלך במקומו.

ט וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מצודות: אסא מלך על יהודה בשנת העשרים למלכות ירבעם על ישראל.

מצודות: רחבעם מלך 17 שנה, אֲבִיָּם 3 שנים מקוטעות, וכך הגענו ל 20 שנה למלכות ירבעם. השנה השלישית של אֲבִיָּם נמנית גם לאסא וגם לאֲבִיָּם.

י וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, מצודות: אסא מלך בירושלים 41 שנה.

 וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם, מצודות: סבתו של אסא היה מעכה בת אבישלום. נראה שעלה למלוכה בגיל צעיר מאד, וסבתו משלה בשמו או לצדו.

 רלב"ג: אסא גדל אצל סבתו מעכה, ובכל זאת לא למד ממעשיה הרעים.

יא וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו, תרגום: אסא עשה מעשים ישרים בעיני ה', כדוד, סבא רבה שלו. מה היו מעשיו הישרים של אסא?

יב וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים מִן הָאָרֶץ, מצודות:אסא הסיר את הדברים הלא צנועים שהיו ביהודה.

 וַיָּסַר אֶת כָּל הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו, מצודות: אסא סילק את כל העבודה הזרה שעשו אבותיו. גִּלֻּלִים, כי הייתה מאוסה כגללים.

יג וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ, מצודות:בנוסף להסרת חוסר הצניעות והעבודה הזרה, הסיר אסא  ממעמדה את מעכה סבתו.

 וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה, מצודות:  למעכה היה תפקיד והיא הייתה חלק מהשלטון. אסא הסיר אותה מגדולתה, כדי שלא תשתמש במעמדה על מנת להסית אנשים לעבוד עבודה זרה.

 מלבי"ם: מעכה עצמה הייתה עבודה זרה שבני ישראל עבדו אותה, ולכן מצוין שאסא הסירה.

אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת לָאֲשֵׁרָה, מצודות: כי עשתה דמות של עבודה זרה לאשרה.

מצודות: מִפְלֶצֶת שם גנאי לע"ז כמו גילולים ונקראת מפלצת על שם שגורמת לאדם הרואה אותה לרעוד.

 רש"י: מִפְלֶצֶת, 2 מילים: "מפליא ליצנותא", פרושם = שעשתה מעשה ליצנות שעשתה לו זכרות והייתה נבעלת לו בכל יום.

 רלב"ג: מִפְלֶצֶת לא מדובר כאן על דמות שעשתה מעכה, אלא מדובר על בניין לכבוד הע"ז, ונקראה מִפְלֶצֶת כי הביאה צרות על עובדיה.

וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ, מצודות: אסא כתש את המפלצת שעשתה מעכה. וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן, מצודות: וגם שרף והשליך את האפר לנחל קדרון.

יד וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, מצודות: אסא לא סילק את המזבחות שהקריבו עליהם קורבנות לה'. יש בפסוק זה גם ביקורת על אסא, שלמרות שהסיר את העבודה הזרה, לא הסיר את הבמות, למרות שגם הם נאסרו לאחר בניין בית המקדש.

 רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם ה' כָּל יָמָיו, מצודות: אסא לא זבח בבמות כי ליבו היה שלם עם ה', אך שאר העם הקריב עליהם קורבנות לה'.

טו וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו, מצודות: אסא הביא לבית המקדש את הדברים שהקדיש אבים אביו לבית המקדש וכבר לא היו שם.

 וְקָדְשֵׁי בֵּית ה', מצודות: אסא הביא לבית המקדש גם דברים שהוא הקדיש לבית המקדש.

 כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים, תרגום: אסא הקדיש לבית המקדש כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים.

טז וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

רלב"ג: מלחמה החלה לאחר 15 שנות מלכות אסא שבהם היה שקט ושלווה ואנשי ממלכת ישראל התחילו לחבור אליו לאחר שראו שהוא מצליח במעשיו, וכדי למנוע מצב שבו אסא ימלוך גם על ממלכת ישראל, יצא בעשא נגדו למלחמה.

כָּל יְמֵיהֶם, מצודות: הייתה מלחמה ביניהם לאורך כל חיי אסא מלך יהודה ובעשא מלך ישראל, שמלך אחרי נדב בן ירבעם.

 מלבי"ם: לא הייתה מלחמה של ממש ב 15שנים ראשונות למלכות אסא, היו רק התגרויות קטנות, ולכן כתוב שהייתה מלחמה לאורך כל ימי חיי אסא.

יז וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה, תרגום: בעשא מלך ישראל עלה למלחמה על ממלכת יהודה.

 וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה, מצודות: בעשא בנה מגדל גבוה ששלט על היציאה מירושלים, וכך מנע מתושבי ירושלים לצאת מהעיר, והוא היה זורק אבנים מהמגדל על כל מי שיצא ממנה.

 לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מצודות: וכתוצאה מבניית המגדל, לא יכלו תושבי ירושלים שהיו בממלכת יהודה לצאת מהעיר ולהיכנס אליה. המגדל הטיל מצור על ירושלים.

יח וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית ה', מצודות: אסא לקח את הכסף והזהב ששישק לא הצליח למצוא, ושנשארו באוצרות בית המקדש, ושלח אותם לבן הדד.

 וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, תרגום: וגם את האוצרות שהיו אצורים בבית המלך, לקח וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו, תרגום: וציווה על עבדיו לקחת את האוצרות לבן הדד.

 וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק, תרגום: אסא שלח את האוצרות לבן הדד מלך ארם שישב בדמשק, לֵאמֹר 

יט בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ, תרגום: קיימת ברית ביני לבינך, ובין אבי לאביך,

 הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב, תרגום: אני שולח לך כסף וזהב שוחד כדי שתמלא את בקשתי.

 לֵךְ הָפֵרָה אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מצודות: מבקש שתבטל את הברית שלך עם בעשא מלך ישראל, ותצא להילחם נגדו.

 וְיַעֲלֶה מֵעָלָי, תרגום: אסא ביקש מבן הדד שיתקוף את בעשא, וכך בעשא ייאלץ להילחם נגד ארם במקום להילחם נגד ממלכת יהודה.

כ וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא, תרגום: בן הדד קיבל את דברי אסא, והסכים לעשות מה שביקש ממנו.

 וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל, תרגום: בן הדד שלח את מפקדי הצבא שלו כדי לתקוף את ערי ממלכת ישראל.

 וַיַּךְ בן הדד הכה את תושבי אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת, מצודות:את כל הערים שבמחוז הכינרת, עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי, מצודות:וכן הכה בן הדד את כל המקומות שבארץ נפתלי.

כא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא, תרגום: כאשר בעשא שמע שבן הדד תקף אותו, וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה, תרגום: הוא הפסיק לבנות את המגדל הגבוה ליד ירושלים שנועד להטיל מצור על תושבי ירושלים.

 מצודות: הסיבה למלחמה: בעשא היה רשע ואסא רצה לבער את רשעותו.

וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה, רד"ק: בעשא חזר לשבת בתרצה, עיר הבירה של ממלכת ישראל.

תרגום: תִרְצָה, היא תיאור לגבי אופן ישיבת בעשא בעיר, כי ישב שם עשוק ורצוץ.

כב וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ, מצודות: הכריז להשמיע, אֶת כָּל יְהוּדָה, תרגום: אסא המלך כינס את כל תושבי יהודה, 

אֵין נָקִי, מצודות:  אסא כינס את כל תושבי יהודה ללא יוצא מהכלל.

 אֵין נָקִי, מצודות:  אפילו חתן שנקי לביתו שנה אחת נכלל בצוו. וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא, מצודות: אנשי יהודה נטלו את האבנים והעצים שבהן השתמש בעשא כדי להטיל מצור על ירושלים.

 וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה, תרגום: אסא בנה עם אבנים אלו ערים. כל תושבי ממלכת יהודה נשאו את העצים והאבנים מהרמה, ובנו איתם את הערים גבע בנימין ומצפה.

כג וְיֶתֶר כָּל דִּבְרֵי אָסָא שאר דברי אסא שלא כתובים בספר מלכים, וְכָל גְּבוּרָתוֹ, רד"ק: ושאר מעשי גבורתו במלחמותיו נגד העמים שבהם נלחם ולא כתובים פה.

 וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וכל מעשי אסא, וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה והערים שבנה הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.

 רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ מצודות: רק בימי זקנותו, חלה אסא ברגליו, חָלָה אֶת רַגְלָיו, למה?

עונש על שלא הסיר את הבמות, ולא חייב את עמו לזבוח רק בבית המקדש.

רד"ק: בשם חז"ל כי עשה אנגריא בתלמידי חכמים והעביד אותם עבודה זרה.

 רלב"ג: כי לא שם מבטחו בה' ושלח לקרוא לבן הדד שיציל אותו "כאילו לא היו לו רגלים ללכת במלחמה".

כד וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו  וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

כה וְנָדָב בֶּן יָרָבְעָם מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מצודות: בשנה השנייה שאסא מלך על יהודה, נדב בן ירבעם התחיל למלוך על ממלכת ישראל. אסא מלך בשנת ה 20 לירבעם. 17 של רחבעם + 2 של אבים ועוד 1 יש להוסיף כפי שכתוב למעלה. ירבעם מלך על ישראל במשך 22 שנה.

וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם, מצודות: נדב מלך על ממלכת ישראל שנתיים קטועות.

רלב"ג: נדב לא השלים את השנה השלישית של אסא, ולכן שנה זו נחשבת גם לו וגם לבעשא. בעשא מלך במשך 24 שנה, עד השנה ה 26 לאסא, אך לא השלים את השנה, ולכן נחשבת שנה זו גם לבעשא וגם לעמרי.

רד"ק: היו 10 שנים שבהם נדב לא הצליח להשתלט על מלכותו, ובשנים אלה אין זה נחשב שהיה מלך על ישראל. לאחר מכן הצליח נדב לבסס את מלכותו ולאחר מכן התחיל להילחם נגד אסא.

כתוב "בשנת 3 לאסא" ואין הכוונה לשנת 3 למלכותו, אלא לשנת ה 13 למלכותו, ומתחילים למנות רק מהשנים בהם הייתה מלחמה בין נדב לאסא.

נאמר שהמלחמה בין בעשא לאסא הייתה בשנת ה 36 למלכותו של אסא, והרי בשנת 27 לאסא מלך כבר עמרי, איך כתוב שהמלחמה הייתה בשנת ה 36? מדרש: שנה 36 ממות שלמה, עונש על 36 השנים שהיה נשוי לבת פרעה.

כו וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו, ירבעם.  וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, ב"י עבדו את העגלים בדן ובבית אל.

כז וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר, מצודות: בעשא בן אחיה שהיה משבט יששכר מרד בנדב.

 וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים, תרגום: בעשא הרג את נדב במקום שנקרא גִבְּתוֹן, שבזמן מרד בעשא, הייתה שייכת לפלשתים.

 וְנָדָב וְכָל יִשְׂרָאֵל צָרִים עַל גִּבְּתוֹן, מצודות: נדב וחייליו הטילו מצור על גִּבְּתוֹן.

כח וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא מצודות: בעשא ניצל את מלחמת נדב נגד הפלשתים, ובעת שהיה עסוק בהטלת המצור על גִּבְּתוֹן, הרג את נדב.

בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מצודות: בעשא הרג את נדב באמצע השנה השלישית למלכות אסא על יהודה.

וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו, תרגום: בעשא מלך על ממלכת ישראל במקום נדב.

כט וַיְהִי כְמָלְכוֹ, תרגום: כאשר בעשא מלך על ישראל, הִכָּה אֶת כָּל בֵּית יָרָבְעָם, תרגום: הרג את כל צאצאי ירבעם.

 לֹא הִשְׁאִיר כָּל נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם עַד הִשְׁמִדוֹ, תרגום: בעשא לא השאיר בחיים אפילו נשמה אחת מכל צאצאי ירבעם.

 כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, תרגום: כמו שאחיה השילוני ניבא לאשת ירבעם כשבנה חלה.

ל עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא, תרגום:  עונש על כל חטאי ירבעם. וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, תרגום:ועל כל החטאים שירבעם גרם לבני ישראל לחטא.

 בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס אֶת ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: מטרת ירבעם בעשיית העגלים ובהחטאת עם ישראל הייתה להכעיס את ה'. ירבעם ידע שמעשיו אסורים ובכל זאת חטא בהם.

לא וְיֶתֶר דִּבְרֵי נָדָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: לאורך כל התקופה שבעשא מלך על ממלכת ישראל, ובמקביל לו אסא מלך על ממלכת יהודה, הייתה ביניהם מלחמה.

לג בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה.

לד וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'  וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, מהר"י קרא: בעשא הלך בדרכו של ירבעם וגרם לבני ישראל לחטא באותם חטאים שירבעם החטיא בהם את ישראל לעבוד לעגלי הזהב, והעמיד שומרים שמנעו מתושבי ממלכת ישראל מלעלות לבית המקדש.