פרק ה דברי הימים ב א וַתִּשְׁלַם, כָּל הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה, לְבֵית ה'; וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה מלבי"ם: לפי' חז"ל עשה שלמה הכל משלו, וקדשי דוד נתן באוצרות, ונתנו טעמים לדבר. ולפי פשוטו הנותר מן הקדשים הביא באוצרות.
אֶת קָדְשֵׁי דָּוִיד אָבִיו, מצודת דוד: את מה שהקדיש דוד אביו, כי את כל הבניין וכליו עשה שלמה משלו, ממה שקבץ הוא (לבד מכלי נחושת) שעשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר כמ"ש בדברי הימים א (יח).
וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת כָּל הַכֵּלִים נָתַן, בְּאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹוקִים. מצודת דוד: נָתַן, כונתן, ר"ל שהביא קדשי אביו ונתן אותם באוצרות העשויות בבית ה',
רש"י: כל מה שבפסוק לפי פשוטו: מה שנשאר לו מן הקדשות שהקדיש דוד. ככתוב: גם אותם הקדיש המלך דוד לה' עם הכסף והזהב אשר נשא מכל הגויים
… ומה שהותיר לו נתן באוצרות בית האלוקים. ומדרש: יש אמרו, לפי שהיה יודע שסופו להיחרב, ושלא יגידו העובדי כוכבים: חזק יראתנו שלקח נקמה מהבית הזה שנבנה מגזל שגזל דוד מבתי עבודת כוכבים שלהם.
יש אומרים אמר הקב"ה: רעב היה בימי דוד 3 שנים, והיה לו לבזבז ההקדשות הללו להחיות בהן עניי ישראל.
דוד לקח שלל נחושת רבה מאד ושלמה עשה בזה את ים הנחושת.
פשוטו: לא הזכיר את הנחושת כי הנחושת זולה ואינה ראויה ולא הגון להטמין נחושת באוצרות בית ה'
ב אָז שטיינזלץ: כאשר נשלמה המלאכה. יַקְהֵיל שְׁלֹמֹה מלבי"ם: לקדש הבית עפ"י סנהדרין ולכבוד הארון.
אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, רש"י: נהג בחכמה שהקהיל הזקנים ולא הבחורים, יותר מדוד, שהקהיל הוא אף הבחורים ככתוב וייקהל דוד את כל ישראל ירושלים וגומר (לעיל כ"ח).
וְאֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם: שטיינזלץ: שְׁלֹמֹה כינס אֶת השבטים, נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת, המשפחות הגדולות
ליְרוּשָׁלִָם כדי לְהַעֲלוֹת אֶת האֲרוֹן בְּרִית ה', לבית המקדש שבהר המוריה, מֵעִיר דָּוִיד הִיא צִיּוֹן. שטיינזלץ: צִיּוֹן בדרך כלל זה כינוי לירושלים ולעתים – להר הבית ולמקדש.
ג וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בֶּחָג: רש"י: חג הסכות, הוּא, הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, שטיינזלץ: החודש הנקרא בפינובשם הבבלי תשרי.
ד וַיָּבֹאוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם, מצודת דוד: = הכוהנים, מבני לוי כי במלכים א' נאמר: הכוהנים,
מלבי"ם: ובמלכים (ח, ג): וישאו הכוהנים, וחז"ל: בג' מקומות נשאו הכוהנים את הארון וחשבו כשהכניסוהו לבית קה"ק, ורק בכניסה נשאו הכוהנים, ובדרך נשאו הלויים, ובפסוק ז' באר שהכוהנים הביאוהו אל מקומו.
אֶת הָאָרוֹן, רלב"ג: ובמלכים כתוב: ויישאו הכוהנים את הארון. ואחשוב שהלויים נשאוהו עד בית ה', ומשם לקחוהו הכוהנים והביאוהו במקומו אל הדביר. ולזה יצדק בלוים שנשאוהו ובכוהנים שנשאוהו.
ה וַיַּעֲלוּ אֶת הָאָרוֹן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד,רש"י: שעשה משה גנז שלמה בבית המקדש עם שאר כלים וההקדשות לפי שלא הוצרך לו. וחז"ל אמרו שנגנזו.
מצודת דוד: היה בגבעון ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה'. שטיינזלץ: וַיַּעֲלוּ גם אֶת חלקי המבנה של אֹהֶל מוֹעֵד לאוצרות ביתהמקדש.
וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל: רש"י: אשר נתן דוד לארון, הֶעֱלוּ אֹתָם, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, מצודת דוד: הכוהנים העלו את הארון, והלווים את אוהל מועד
רש"י: נאמר, ויישאו הלויים את הארון, ומי היו אותם הלויים שאמרתי לך למעלה? כהנים, שאף הם מבני לוי, ולא לוים ממש, וכן כתוב במלכים (א' ח') ויישאו הכוהנים את הארון וגם הכלים ואהל מועד העלו עמהם הלויים כמשפטם.
רלב"ג: הכוהנים והלווים וכן כתוב בס' מלכים.
ו וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, מלבי"ם: פסוקים אלו הועתקו ממלכים, ושם פירשתי, כי הכרובים פרשו כנפים.
וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים מצודת ציון: מלשון ועָד ואספה כמו הנועדים על ה', עָלָיו מצודת ציון: כמו אליו,
לִפְנֵי הָאָרוֹן: מצודת דוד: ללכת לפני הארון.שטיינזלץ: עֲדַת יִשְׂרָאֵל שנאספו אליו, הולכים לִפְנֵי הָאָרוֹן, מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב,
מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר, אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב, שטיינזלץ: בתהלוכה הקריבו קורבנות רבים מאוד לשם ה' לכבוד העלאת הארון וכמתנות למשתתפים.
ז וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ, מצודת דוד: אל המקום המוכן לו,
אֶל דְּבִיר הַבַּיִת, שטיינזלץ: החלק הפנימי של הַבַּיִת, כלומר אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: אֶל־קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אֶל תַּחַת, כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים מצודת דוד: שעשה שלמה ועמדו בארץ. שטיינזלץ: הַכְּרוּבִים הגדולים שמילאו את הדביר.
ח וַיִּהְיוּ הַכְּרוּבִים מצודת דוד: מתחילה נעשו פורשי כנפיהם על מקום עמידת הארון, ולזה בהכנסת הארון אל מקומו היו הכרובים מסככים עליו.
פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם, רש"י: במקום שהארון עמד שם, לפיכך ויכסו הכרובים על הארון.
עַל מְקוֹם הָאָרוֹן; שטיינזלץ: ששכן בדביר במקום שאיש לא רואה, יש דיונים בחז"ל מה בדיוק היה בתוכו ולידו. ממקומות אחרים נראה שהיו בארון גם לוחות ראשונים, שבורים. שאלות אחרות: האם ספר התורה שכתב משה היה בתוך הארון, והיכן הונחו צנצנת המן ומטה אהרן, שאף הם היו אמורים להיות שם (ראו שמות טז,לג; במדבר יז,כה; דברים לא,כו; בבא בתרא יד).
וַיְכַסּוּ הַכְּרוּבִים, שטיינזלץ: סוככו בכנפיהם עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו, מצודת ציון: בַּדָּיו, מוטות בהם נשאו את הארון, שטיינזלץ: מוטות הנשיאה שלו מִלְמָעְלָה.
מִלְמָעְלָה, רש"י: למעלה לארון היו עומדים הבדים ונמשכו כ"כ החוצה כלפי מזרח, שהיה יכול הארון לעמוד תחת הכרובים ממש בלא עיכוב, ולפיכך ויכסו הכרובים על הארון וגם את הבדים כסו קצת אצל הארון.
ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר.
ט וַיַּאֲרִיכוּ, הַבַּדִּים, מצודת דוד: משכו את הבדים לחוץ כלפי המזרח והיו נראים לפני הדביר בהיותם דוחקים ובולטין לפרוכת שהייתה מול הפתח אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעים בפרוכת לצאת חוצה לה. שטיינזלץ: משכו את הבדים, כנראה לא הכניסו את הארון אלא עד קרוב לאמצע הדביר,
ולכן וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הָאָרוֹן עַל פְּנֵי הַדְּבִיר.
וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה; שטיינזלץ: הבדים בלטו מהפרוכת שהייתה פרוסה בפתח הדביר, כך שהיה ניכר שהם שם, וַיְהִי שָׁם, שטיינזלץ: הארון ובדיו.
מצודת דוד: הבדים היו שם באותו מצב, שטיינזלץ: הם לֹא נרָאוּ הַחוּצָה מפני שהפרוכת כיסתה אותם,
עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מצודת דוד: עד אשר נגנז הארון בימי יאשיהו.
י אֵין, בָּאָרוֹן שטיינזלץ: דבר, אלא רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת, אֲשֶׁר נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב: אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: בעת שנתנם (את שְׁנֵי הַלֻּחוֹת), בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.
יא וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ: שטיינזלץ: לא מפורט מיהם הכוהנים ומאיזה משמר באו. מצודת דוד: אחר שהניחו שם את הארון.
רש"י: הבית מלא ענן בית ה', אלא שמפסיק בינתיים וכן במלכים (א' ח') ויהי כצאת הכוהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה'.
כִּי כָּל הַכֹּהֲנִים הַנִּמְצְאִים, מצודת דוד: בא ליתן טעם למה לא יזכיר מי הם הכוהנים ששמשו אז, ואמר: כי כל הכוהנים הנמצאים אז בירושלים טהרו עצמן לעבודה, ולא היה מקום לשמור קביעת חלוקת המשמרות, שיעבדו משמר הקבוע לבד, וזה לפי שהיו הזבחים רבים ולא הספיקו בני המשמר לעשות את הכול לבד.
הִתְקַדָּשׁוּ רש"י: לדבר זה. שטיינזלץ: הכינו את עצמם ובאו יחד.
רלב"ג: הנה כל הכוהנים התקדשו באופן שיהיו ראויים לעבודה לריבוי הקורבנות שהקריבו ביום ההוא כנזכר אח"כ ולזה לא שמרו שתעבד המחלוקת המשמשת בשבת ההיא.
אֵין, לִשְׁמוֹר לְמַחְלְקוֹת, רש"י: כ"ד של לוים וכ"ד של כהנים, אך כל הנמצאים התקדשו. מלבי"ם: שלא שמרו אז משמרת העבודה לפי חלוקות המשמרות רק כולם התקדשו לעבודה.
יב וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרְרִים לְכֻלָּם מלבי"ם: באו כולם לכל משמר מהכ"ד משמרות, בין לאסף שהתבאר קודם (א, כה) שהיו 288 ראשי משמרות
מצודת דוד: את כולם העמידו וחזר ופרש את אָסָף. לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן רלב"ג: אלו הם ראשי המשוררים,
וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים מצודת דוד: כולם היו מְלֻבָּשִׁים בגדי בּוּץ ובידם מצלתיים ועוד. שטיינזלץ: היו מְלֻבָּשִׁים בּוּץ בגדי פשתן.
בּוּץ, בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת, עֹמְדִים, מִזְרָח מלבי"ם: הדוכן היה במזרח כידוע. לַמִּזְבֵּחַ;
רלב"ג: הדברים היותר נכבדים היו בצד המערבי ומעוטי הכבוד היו בצד המזרחי וכבר בארנו הסיבה בפרשת ויקרא. וכתב שהמחצצרים והמשוררים בכלי שיר והמשוררים בפה להודות ולהלל לה' כלם היו מאוחדים בקולם. כאשר ירים זה קולו ירים זה קולו וההפך.
וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים מלבי"ם: שבחצוצרות חצרצו כהנים, ואין להוסיף על 120 כמבואר ברמב"ם פ"ג מה' כה"מ.
לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים, שטיינזלץ: כהנים. מַחְצְרִים שטיינזלץ: מריעים, בַּחֲצֹצְרוֹת, החצוצרות הללו לא היו כלי נגינה מובהקים אלא הפיקו בעיקר קולות תרועה, שאולי השתלבו במנגינה.
מצודת דוד: מנגנים בחצוצרות, ולתוספת ביאור אמר בחצוצרות.
יג וַיְהִי כְאֶחָד מצודת דוד: כולם נגנו באחדות להשמיע כקול אחד להלל וגו', ולא הקדים אחד לחברו. מלבי"ם: לא נהגו כמשוררים במקהלות: א' פותח ואחרים עונים, אלא היו כאיש אחד, והשמיעו קול אחד. שטיינזלץ: כתזמורת מתואמת.
לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל מצודת דוד: כאשר הרימו את הקול בחצוצרות וגו', אֶחָד, רש"י: לַמְחַצְּרִים. ויהיו אחודים יחד הַמְחַצְּרִים כולם יחד,
וממה שהיו אחודים לדבר זה, להשמיע קול אחד כאחד להלל ולהודות לה'.
לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַה', וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל (תהילים?) לַה' מצודת דוד: והוא הנקרא הלל הגדול.
כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְהַבַּיִת מצודת דוד: בעת שיצאו הכוהנים מבית קדש הקדשים, כולם הרימו קול וגו', אז נתמלא הבית ענן הרגיל להיות בבית ה'.
מָלֵא עָנָן, מצודת ציון: כעין עשן, בֵּית ה'.
יד וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן: מצודת דוד: מפני חשכת הענן. שטיינזלץ: הענן סימן את כבוד ה' השוכן ומתגלה במקדש. כִּי מָלֵא כְבוֹד ה', הוא הענן שנזכר קודם, אֶת בֵּית הָאֱלֹוקִים.