פרק ו בדברי הימים ב

דברי הימים ב פרק ז א וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל כְתִיב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם .. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס אֶת הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה, אָמַר שְׁלֹמֹה 24 רְנָנוֹת, מפָּסוּק (דברי הימים ב ו, יח): כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹוקִים וגו', עַד (דברי הימים ב ו, מא): וְעַתָּה קוּמָה ה' אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ וגו', 24 פְּסוּקִים וְלֹא נַעֲנָה, חָזַר וְאָמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְׂאוּ וגו', וְלֹא נַעֲנָה, חָזַר וְאָמַר (תהלים כד, ט): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ וגו', וְלֹא נַעֲנָה, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אֱלֹוקִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵּי דָוִיד עַבְדֶּךָ, מִיָּד נַעֲנָה וְנָשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיהֶם וְנִכְנַס הָאָרוֹן, וְשָׁרְתָה הַשְּׁכִינָה בַּבַּיִת, וְיָרְדָה הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם,

וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם

מלבי"ם: במלכים זה לא נזכר, וחז"ל בס"ע ובספרא ויקרא (סי' מט): אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית זה, והאש באה ממזבח הנחושת של משה וע"כ לא הזכירו ירמיה בס' מלכים, ועזרא הזכירו כי העם ראו איך אש השמים נעתקה ממזבח זה אל מזבח זה.

וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת. מצודת דוד: כי היה מלא כאשר היה קודם ירידת האש מעת שיצאו הכוהנים מן הקדש והתחילו להרים קול כמ"ש קודם.

ב וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לָבוֹא אֶל בֵּית ה' כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'. ג וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד ה' עַל הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה

עַל הָרִצְפָה מלבי"ם: כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים רק במקדש, ככתוב בספרא סוף בהר ובמס' מגלה (כב ב), ואחר שראו שזה המקום שבחר ה' השתחוו.

וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַה' מצודת דוד: אמרו: להודות לה' את ההלל האמור בה כי טוב וכו' והוא הלל הגדול, כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

ד וְהַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי ה'.

ה וַיִּזְבַּח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַבָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹוקִים הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם.

ו וְהַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם מצודת דוד: כל משמרה במקום המיוחד  לה. עֹמְדִים

וְהַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר ה' אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ מלבי"ם: זה הועתק ממלכים, והוסיף עזרא שכולם עמדו על משמרותם, והלויים בכלי שיר והכוהנים בחצוצרות כמו במועדים, כמ"ש (במדבר י, י) ביום שמחתכם… ותקעתם בחצוצרות, והלויים עמדו על הדוכן במזרח והכוהנים בצד מערב. 

לְהֹדוֹת לַה' מצודת דוד:  עמדו בכלי שיר להודות לה' בהלל האמור בה: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

בְּהַלֵּל דָּוִיד בְּיָדָם, מצודת דוד: בידם היו כלי שיר שעשה דוד להלל בם את ה'.

וְהַכֹּהֲנִים מַחְצְרִים מצודת דוד: תקעו בחצוצרות נֶגְדָּם, מצודת דוד: מול הלויים, וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים,  מצודת דוד:  לשמוע ההלל.

ז וַיְקַדֵּשׁ מלבי"ם: שם בפסוק ס"ד כתוב כי מזבח הנחושת אשר לפני ה'.

שְׁלֹמֹה אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר מצודת דוד: רצפת חצר הכוהנים קידש בקדושת המזבח אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה' כִּי עָשָׂה שָׁם הָעֹלוֹת

וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לֹא יָכוֹל לְהָכִיל אֶת מצודת דוד: רוב קורבנות. לכן עשה מזבח אבנים תחת מזבח נחושת שעשה משה במדבר.  הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַחֲלָבִים.

ח וַיַּעַשׂ מצודת דוד: מלבד ימי החנוך, הרבו עוד להביא קורבנות בימי החג בעד חנוכת הבית.

שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד

מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרָיִם. מצודת דוד: מהמקום שבאים ממנו לחמת בצד הצפוני עד נחל מצרים בצד הדרומי.

ט וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים מצודת דוד: כאשר השלימו לעשות 7 ימי חנוכת הבית ו 7 ימי החג עשו עצרת כמשפט התורה.

 וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים,

מלבי"ם: שם כתיב 7 ימים ו 7 ימים, ועזרא באר: 7 ימים ראשונים היו חנוכת המזבח והיה מותר בעבודה, ולפ"ז י"ל שהתענו ביוהכ"פ כי לא היה חג, וחז"ל אמרו שאכלו ביוהכ"פ וזה ממה שכתוב במלכים עליו: שם חג.  

י וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה מלבי"ם: במלכים כתוב ביום ה 8 שלח את העם, ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאוהליהם, כי 8 עצרת טעון לינה, רק שלחם חפשי מהחינוך, ושם לא כתוב שלח לאוהליהם. וביום כ"ג אז שלחם לאוהליהם.  

לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מצודת דוד: יום המחרת אחרי שמיני עצרת.

שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִיד מצודת דוד: קיים לו הבטחתו, שבנו יישב על כסאו ויבנה הבית,

וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ מצודת דוד: כי ראו ששרתה השכינה בבית הבנוי.

יא וַיְכַל שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ מלבי"ם: (שם, ט, א) כתוב: ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות, ועזרא תקן: בנה בנינים רבים אחר דיבור זה, רק שהצליח במה שרצה לעשות בשני בנינים האלה שהיו עיקרים בעיניו.  

וְאֵת כָּל הַבָּא עַל לֵב שְׁלֹמֹה לַעֲשׂוֹת מצודת דוד: כל מה שחשב לעשות, בְּבֵית ה' וּבְבֵיתוֹ עשה והִצְלִיחַ.

יב וַיֵּרָא ה' אֶל שְׁלֹמֹה מלבי"ם: מראה זה ועוד נזכרו במלכים (ט), רק פה פסוק י"ג י"ד ט"ו, נוסף ולא נזכר שם, ויתר הדברים באו שם במעט שנויים,

בַּלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ, כי שלמה התפלל על ב' דברים, א] שישכין ה' שכינתו שם וישמע תפלת המתפללים לפניו,

ב] על התמדת מלכות בית דוד. וא"ל ששמע וקבל את תפלתו, גם על השראת השכינה, בחרתי במקום הזה לי לבית זבח. וגם על קבלת התפילות. 

וּבָחַרְתִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה לִי לְבֵית זָבַח. מצודת דוד: להיות לי בית זבח.

יג הֵן אֶעֱצֹר הַשָּׁמַיִם מלבי"ם: חזר בתפלתו (ו, כו – כט) שאם יגזור עצירת גשמים או חגב או דבר, יקבל תפלתם ותשובתם, יסלח לחטאתם ירפא את ארצם, כי החטא הוא המכה והתשובה היא הרפואה.  

וְלֹא יִהְיֶה מָטָר מצודת דוד: כל צרה שתבוא: עצירת השמים מן המטר או שילוח החגב וכו.

וְהֵן אֲצַוֶּה עַל חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ וְאִם אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי.

יד וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם, מצודת דוד:  וכאשר יכנעו עמי, וְיִתְפַּלְלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים

וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מצודת דוד:  אז אני אשמע. וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם,

טו עַתָּה עֵינַי יִהְיוּ פְתֻוחוֹת מלבי"ם: שתהיה שם השראת השכינה בתמידות, ויקבל שם את התפלות וְאָזְנַי קַשֻּׁבוֹת

לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה, מצודת דוד: אל התפילה אשר יתפללו במקום זה.

טז וְעַתָּה בָּחַרְתִּי מלבי"ם: לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם ועיין פי' במלכים שם,

וְהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם מצודת דוד: לא אשרה עוד שכינתי במקום אחר,

וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי מצודת דוד: = השגחתי, שָׁם כָּל הַיָּמִים.

יז וְאַתָּה מלבי"ם: שם כתוב כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר וכו', והקימותי את כיסא ממלכתך על ישראל לעולם כאשר דברתי על דוד אביך לאמור לא ייכרת לך איש מעל כיסא ישראל.

עזרא הוסיף עוד ענין, שבמלכים נזכר שאם ילך בתום וביושר, אז יקום כיסא הממלכה.

אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְחֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמוֹר.

יח וַהֲקִימוֹתִי מצודת דוד: יתקיימו לעולם גם לזרעך אחריך.

אֵת כִּסֵּא מַלְכוּתֶךָ כַּאֲשֶׁר כָּרַתִּי לְדָוִיד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ מצודת דוד:  מזרעך, אִישׁ מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל.

יט וְאִם תְּשׁוּבוּן אַתֶּם מצודת דוד: נאמר  על כל ישראל.

מלבי"ם: שם: אם שוב תשובון אתם ובניכם וכו' והכרתי את ישראל וכו' ואת הבית אשלח וכו', שם מדבר אם הוא ובניו ישובו מה', שאז יכרית ישראל לגמרי.

ופה מדבר אם רק הוא לבדו ישוב מה' עכ"פ ייטוש את ישראל, שהוא עקירת הנטוע ממקומו, הגם שלא יכריתם לגמרי.

וַעֲזַבְתֶּם חֻקּוֹתַי וּמִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם.

כ וּנְתַשְׁתִּים מֵעַל אַדְמָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אַשְׁלִיךְ מצודת דוד: אמאס בם. מלבי"ם: לא ישגיח עליו בהשראת שכינתו הגם שלא ישלחהו רק יושלך משמים לארץ.

מֵעַל פָּנָי וְאֶתְּנֶנּוּ לְמָשָׁל מצודת דוד: מחורבן הבית יביאו למשל על חורבן אחר, וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים.

כא וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֶלְיוֹן מלבי"ם: והבית הזה יהיה עליון, לְכָל עֹבֵר עָלָיו מצודת דוד: מי שהיה קודם החורבן עליון לכל עיני העובר עליו, עתה בחורבנו יִשֹּׁם כל אחד על גודל החורבן.

יִשֹּׁם וְאָמַר בַּמֶּה מצודת דוד: בעבור מה, עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה.

כב וְאָמְרוּ מצודת דוד: המשיבים: עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִיקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדוּם עַל כֵּן

הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת, מצודת דוד:  ה' אלוקי אבותיכם האמור קודם.