בפרק ה, מתואר מפגש ראשון וקשה בין משה ואהרון לפרעה, בו הם דרשו את שחרור ב"י: שלח את עמי! פרעה סרב והכביד את העבודה, כך גבר סבל העם, וייאוש משה מכישלון שליחותו.
שמות פרק ה א: וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: רש"י: רק משה ואהרון ניגשו לפרעה, ואילו שאר הזקנים נשמטו מההליכה לפרעה, כי פחדו לדבר בפניו, וה' נפרע מהם על הר סיני כאשר מנע מהזקנים לגשת אל הר סיני.
אוה"ח: בסוף הגיעו הזקנים אל פרעה, אך העונש היה על כך שלא הגיעו לפרעה כבר בהתחלה.
א"ע: לאחר שמשה ואהרון דיברו אל ב"י, ניגשו משה ואהרון אל פרעה ואמרו לו… כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כך אמר ה', שהוא אלוקי ישראל.
א"ע: פרעה לא הכיר את ה', לכן הזכיר משה שה' הוא אלוקי ישראל.
שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר, א"ע. שלח את עמי (את ע"י) כדי שיקריבו קורבנות לפניי במדבר.
ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה למשה ואהרון: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל?, א"ע: מיהו ק-ל זה שאשמע בקולו כדי לשלוח את עם ישראל ממצרים?
רשב"ם: איזה חלק יש לה' בעם ישראל, שבגלל זה אשלח את בני ישראל ממצרים? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', אונקלוס: לא התגלה אליי שמו של ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ ממצרים,
ספורנו: איני מכיר שום מציאות שנמצא מאפס מוחלט, וגם לו הייתי מכיר מציאות כזו, לא הייתי משלח את ישראל.
ג וַיֹּאמְרוּ משה ואהרון: אֱלֹוקֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ,אונקלוס: אלוקי ב"י התגלה אלינו. נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר,אונקלוס: בבקשה, נלך במדבר מרחק הליכה של 3 ימים,
פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹוקֵינוּ,אונקלוס: ונקריב קורבנות לפני אלוקינו. פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב,אונקלוס: שמא, אם לא תיתן לנו ללכת לעבוד את ה', ה' יהרוג אותך ע"י דבר או ע"י חרב.
רש"י: זה לשון כבוד, וכוונתם: שמא ה' יפגע בפרעה. ספורנו: ה' יפגע גם במצרים וגם בישראל. אוה"ח: הזקנים אמרו: פֶּן יִפְגָּעֵנוּ.
ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם: למשה ולאהרון: לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, רמב"ן: פרעה שאל את משה ואהרון לשמותיהם ופנה אליהם בשמות אלו כדרך כבוד.
תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו, אונקלוס: משה ואהרון! מדוע אתם מבטלים את ב"י מעבודתם? רש"י: למה אתם מבדילים את העם מעבודתם, שאם ישמעו לכם, יחשבו שאין הם צריכים לעבוד.
א"ע: למה תשבשו את עבודת ב"י? חזרו לשעבוד שבו ב"י נתונים. לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם, לכו, חיזרו לעיסוקיכם. רש"י, אך שבט לוי לא היה בשעבוד.
רמב"ן: משה ואהרון היו גם בשעבוד, אך לאחר שהתחילו לעשות את המופתים בעיני פרעה, זכו לגדולה ואז לא היו צריכים לעבוד עוד.
ב. לא כל העם היה משועבד בכל רגע נתון, אלא היו לוקחים אנשים כמס כדי לעבוד.
ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ, ספורנו: הכוונה היא ממש לעם הארץ, בניגוד למשכילים שלא ישמעו כלל אל משה ואהרון. רש"י: העם שהעבודה מוטלת עליו הוא עם רב.
וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם, רש"י: אתם רוצים עכשיו לבטל את כל העם הזה ממלאכתו? הרי אם תבטלו את כל העם הזה ממלאכתו, יהיה לי הפסד גדול!
ו וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא, אוה"ח: דווקא ביום זה ציווה פרעה להכביד את העבודה על ב"י, כדי שלא יחשבו עוד לצאת ממצרים.
ב. ביום המחרת התחילו המכות, וציווי זה של פרעה החזיק מעמד יום אחד בלבד.
פרעה ציווה ביום שמשה ואהרון באו לדבר אתו, אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר: רש"י: באותו יום ציווה פרעה לנוגשים ולשוטרים. הנוגשים הם מצריים שהיו ממונים על השוטרים שהיו מב"י. כל נוגש היה ממונה על מספר שוטרים, וכל שוטר היה ממונה על מספר אנשים מישראל.
רשב"ם: הנוגשים היו השופטים שהיו ממונים של השופטים.
ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים, רש"י: אל תוסיפו לתת לב"י קש כדי לערבב ולחזק את הלבנים. עד עתה המצריים היו מספקים את הקש להם. עכשיו, ציווה פרעה להפסיק לתת לב"י קש ללבנים.
לְּבֵנִים, למה שימשו הלבנים? שד"ל: פרעה שהיה בזמן יציאת מצרים היה ממשפחת רעמסס, ומלכי משפחת רעמסס הכריתו כ 200 שנה קודם את אלו שבאו מערב וכבשו את המצרים ומשלו בה 100 שה. יוסף וכל בית אביו באו מצרימה בזמן ממשלת הרועים, ואלו אהבו את בני שם ודברו לשון הקרובה ללה"ק.
פרעה שבימי יוסף הושיב בני יעקב במיטב הארץ ברעמסס. אחרי 200 שנה אנשי משפחת רעמסס מרדו במלכים הנכרים ממשפחת הרועים, ומלכו תחתיהם;
ומשפחה זו שנאה את ב"י כי לקחו נחלתם, וגם מפני שאיכרי מצרים שנאו רועים, כי הצאן מזיק לגידולים, ומהם בא פרעה שגזר על ישראל מה שגזר.
א"ע: פרעה לא היה מזרע המלוכה, ולכן התורה משתמשת ב: ויקם, כדי לומר שהקים עצמו ע"י שמרד בזרע המלוכה. מורדים אלו בשושלת הקודמת, בנו חומה ענקית סביב מצרים, וב"י בנו מחסנים לאורך חומה זו.
כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, רש"י: אל תוסיפו לתת לב"י קש ללבנים, כמו שנתתם להם אתמול ושלשום, עד עתה. הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן, רש"י: ב"י ילכו לבד ללקט קש ללבנים, וכך השעבוד עליהם יגבר.
ח וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, רש"י: את סכום הלבנים שב"י עשו עד אתמול ושלשום, עד עכשיו, כשהקש היה ניתן להם,
תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם, רש"י: תשימו עליהם את סכום הלבנים, שב"י היו צריכים להכין, למרות שעכשיו איננו נותנים להם קש וכך השעבוד יכבד על עליהם, לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ אל תורידו את כמות הלבנים שהם צריכים להכין.
כִּי נִרְפִּים הֵם, רשב"ם: צריך להכביד את העבודה על ב"י כי כשהם בטלים ממלאכתם, הם אינם עובדים מספיק קשה, והם יכולים לעשות יותר.
אוה"ח: פרעה רצה לומר שרק בגלל שה' הקל את עבודת ב"י, הם רוצים לצאת להקריב לה' קרבן כדי להודות לו, ולכן ציווה להכביד עליהם את העבודה.
עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, אונקלוס: ובגלל שב"י נרפים מהעבודה, הם צועקים ואומרים: נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ, אונקלוס: נלך ונקריב קורבנות לפני ה' אלוקינו.
ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים,אונקלוס:אני מצווה שהעבודה על ב"י תכבד ולא יתנו להם קש. וְיַעֲשׂוּ בָהּ, אונקלוס: שיהיו עסוקים עם העבודה.
וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר,אונקלוס:וכך הם לא יתעסקו בדברים בטלים, ב"י לא יחשבו כלל על דבר שלא יתקיים, כמו היציאה ממצרים.
רש"י: בנ"י לא יהגו בדברים לא נכונים. ב. בנ"י לא יפנו לדברי שקר. א"ע: ישעו מלשון להתרפות, ודברי שקר היינו הבטחות שקר שמבטיחים להם משה ואהרון.
י וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו,א"ע: נוגשי ושוטרי ב"י יצאו מארמון פרעה לעבר המקומות שבהם העם עבד.
וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר פַּרְעֹה: אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן, לא אתן לכם תבן להכנת הלבנים.
כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר.
יא אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ, רש"י: אתם לכו ואיספו תבן, ואתם צריכים להזדרז בעבודתכם,כדי לאסוף תבן וגם לעמוד במכסת הלבנים, שהכנתם כאשר קיבלתם תבן.
כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר, רש"י: כי לא נגרע ממספר הלבנים שאתם צריכים להכין, ממספר הלבנים שהייתם צריכים להכין בעוד הייתם מקבלים תבן מפרעה.
יב וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אונקלוס:העם התפזר בכל ארץ מצרים, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן, רש"י: כדי לאסוף קש, לחיזוק הלבנים, במקום הקש שנתן להם פרעה.
כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן.
יג וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר: אונקלוס: הנוגשים דחקו בישראל ואמרו להם: כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, אונקלוס: תשלימו את עבודתכם כמו בכל יום,
כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן, אונקלוס: כמו שהייתם מסיימים את עבודתכם בתקופה שניתן לכם תבן. הנוגשים דחקו בעם להכין את אותו מספר לבנים כמו שהיו מכינים בזמן שהיה ניתן להם תבן.
יד וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה, רש"י: שוטרי ב"י שמונו ע"י הנוגשים הוכו.
לֵאמֹר: כך טענו הנוגשים בשעה שהכו את השוטרים: מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם, רש"י: למה גם אתמול וגם היום, לא סיימתם להכין את מספר הלבנים שהייתם צריכים להכין כמו שהכנתם אתמול ושלשום, כשפרעה עוד נתן לכם תבן.
הנוגשים הכו את השוטרים, כי ב"י לא הכינו מספר לבנים באותה כמות כמו שהכינו כאשר פרעה עוד נתן להם תבן, והם האשימו את השוטרים שהם אשמים בכך, כי אינם לוחצים מספיק על ב"י.
טו וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אל פרעה, וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר: לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ? א"ע: למה אתה עושה כך לעבדיך, למה אתה עושה לנו רע, למה אינך נותן לנו קש ללבנים?
טז תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ, רש"י: למרות שאיננו מקבלים קש, הנוגשים מצווים עלינו להכין את אותו מספר לבנים.
וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, ספורנו: ואנחנו, שוטרי ב"י, מוכים, כי העם לא מצליח להכין את מספר הלבנים שאתה דורש.
וְחָטָאת עַמֶּךָ, רשב"ם: והרי אנחנו חוטאים לך בכך שאיננו מצליחים להכין את מספר הלבנים שאתה דורש.
רש"י: תחילה שלל אפשרות שהכוונה היא לחטא של המצרים על השעבוד שהם משעבדים את ישראל, מסיבה דקדוקית. אח"כ פירש שהחטא הוא של ישראל, וחסרון הלבנים הביא עליהם חטא.
יז וַיֹּאמֶר: לשוטרי ב"י, נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים, אונקלוס: בטלים אתם בטלים, עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה', אונקלוס: ומכיוון שכך, אתם אומרים שתרצו ללכת ולהקריב קורבנות לה'.
לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם, וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנּוּ
יח וְעַתָּה עכשיו, אתם בטלים, ולכן זה גורם לכם רצון להקריב קורבנות לפני ה', לְכוּ עִבְדוּ א"ע: לכו לעבוד גם אתם, מעתה, גם השוטרים חייבים לעבוד!
וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם, להכנת לבנים, וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ, רש"י: תנו את חשבון הלבנים, ולמרות שאינכם מקבלים תבן, אתם בכל זאת צריכים להספיק להכין את אותו מספר לבנים.
יט וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע, רש"י: שוטרי ב"י ראו ששאר אנשי ישראל נמצאים בצרה, א"ע: השוטרים ראו שהם עצמם גם נכנסו לצרה זו של השעבוד.
לֵאמֹר ציוו לב"י: לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, אונקלוס: אל תורידו ממספר הלבנים שאתם מכינים בכל יום, למרות שאינכם מקבלים עוד קש.
כ וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה, רש"י: אנשים מישראל פגשו את משה ואהרון עומדים מולם, כאשר יצאו מפרעה, ולא ניתן לומר שמדובר בשוטרים, כי השוטרים היו אנשים כשרים.
כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט, אונקלוס: ה' יתגלה עליכם ויפרע מכם,על אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, אונקלוס: ה' יפרע מכם, על שהבאשתם את ריחנו, והמאסתם אותנו, בעיני פרעה ובעיני עבדיו.
לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ, אונקלוס: ואתם נתתם ביד פרעה ועבדיו חרב כדי להורגנו. אנשי ישראל אמרו למשה ואהרון: אתם דרשתם שפרעה ישחרר את ב"י, ועתה פרעה ועבדיו שונאים אותם יותר ורוצים להורגם.
כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה', רשב"ם: משה חזר אל המקום שם היה ה' מדבר אתו, חזר אל הר סיני.
וַיֹּאמַר, אל ה': אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, רמב"ן: הסיבה שכתוב כאן באלף דלת היא כי שם זה, שם של רחמים. ה', למה גרמת לעם ישראל להיות במצב רע.
לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? רשב"ם: ואם תאמר שהסיבה שגרמת לעם ישראל להיות במצב רע היא בגלל החטאים שלהם, אם כן, מדוע שלחת אותי לגאול אותם? ספורנו: למה גלגלת את הפורענות על ידי?
רש"י: אם אתה ה' שואל מה אכפת לי שמצבם של עם ישראל התדרדר, אכפת לי בגלל שאתה שלחת אותי לגאול אותם.
א"ע: למרות שה' אמר בפירוש למשה שפרעה לא ייתן לבנ"י ללכת, הרי שמשה חשב שלפחות, מרגע שילך לדבר אל פרעה, פרעה יקל מעל בני ישראל את עבודתם.
רמב"ן: משה חשב שה' יביא את המכות על פרעה מיד, ואחת אחרי השנייה, ולאחר שראה שקצב המכות איטי, בא בטענות אל ה'. משה טען כלפי ה' שאם עדיין לא הגיע הקץ, ה' לא היה צריך לשלוח אותו כבר עכשיו.
כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, א"ע: מאותו יום שהגעתי לפרעה לומר בשמך את הדברים שאמרת לי לומר לפרעה, הֵרַע לָעָם הַזֶּה, רש"י: פרעה רק החמיר את מצב ב"י, אוה"ח: מרגע ששמע פרעה את שמך, התחיל להרע לישראל, ואם כן, מוכח שפרעה שונא את ה', ולכן, משה לא הבין מדוע ה' לא גאל את ישראל מיד, כדי לפרוע את חילול ה' שנעשה ע"י פרעה.
וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ. אונקלוס: ועדיין לא הצלת את ע"י, ספורנו: עוד לא הצלת את שוטרי ב"י.