מלכים ב פרק יב א בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמַלְכוֹ, ב בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבָע
ג וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל יָמָיו, מצודות: יואש עשה הישר בעיני ה' לאורך ימי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, מצודות: לאורך כל ימי חיי יהוידע הכהן, שלימד אותו לעשות הישר בעיני ה'. אך, לאחר שיהוידע מת, נטה יואש מדרך ה'.
אֲשֶׁר הוֹרָהוּ מלבי"ם: יש הבדל בין הוראה לבין לימוד. הוראה משמעה העניין הטכני בעוד הלימוד עוסק בהפנמה של הדברים. לו היה יואש לומד מיהוידע ולא רק מקבל הוראה, היה ממשיך לשמור את דרך ה' גם לאחר מות יהוידע.
ד רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, מצודות: החטא היחיד שנעשה בימי יואש: הבמות
שנבנו כדי להקריב לה' לא סולקו, למרות שנאסרו מאז נבנה בית המקדש.
עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת העם המשיך להקריב קורבנות ולהעלות את קורבנותיו בבמות.
ה יואש ביקש לשפץ את בית המקדש שלא שופץ שנים ארוכות ונזנח בתקופת עתליה: בשנים שעתליה מלכה, הוזנח שיפוץ בית המקדש והיה צורך דחוף לערוך שם שיפוצים.
יואש גדל 7 שנים בבית המקדש, זה המקום שהציל אותו מידי עתליה, המקום בו הוכתר למלך, ונראה שהיה יקר לליבו.
וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים: כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית ה', תרגום: כל הכסף שיקדיש העם לבית המקדש.
יואש הזכיר 3 סוגי כספים שב"י נידבו לבית המקדש,
1 כֶּסֶף עוֹבֵר, מצודות: מחצית השקל שמנדבים אותם לבית המקדש,
2 אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוּ, מצודות: אדם שאומר "ערכי עליי", אני צריך להביא לבית המקדש את ערך הכסף שאני שווה, והתורה קצבה את שוויו של האדם לפי גילו (ככתוב בסוף ספר ויקרא),
3 כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה', מצודות: כל כספי נדבה שאדם נדב מרצונו להביא לבית המקדש.
ו יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ, מצודות: כל כהן ייקח את הכסף שמקדישים קרוביו לעצמו, וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת, מצודות: ותמורת זאת הכוהנים יתחזקו את בית המקדש,
לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק, מצודות: כל מקום שבור או רעוע, שצריך תיקון, יתוקן ע"י הכוהנים.
יואש עשה הסכם עם הכוהנים שהם ייקחו מאת מי שהם מכירים את הכסף שהם תורמים לבית המקדש, והכוהנים ישלמו מכספם את מה שצריך לשיפוץ.
רד"ק: אם הכוהנים לקחו לעצמם גם את מחצית השקל (ככתוב), מאיפה היה כסף לקנות קורבנות תמיד? בשנים שעתליה מלכה, לא הקריבו קורבנות תמיד ואנשים לא תרמו את מחצית השקל, אך לאחר שעם ישראל חזר בתשובה, נתרמו כספים שהם היו חייבים מהשנים הקודמות לצורך ההקרבה, בבית המקדש.
ז וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת, תרגום: בשנה ה 23, הכוהנים לא שיפצו את בית המקדש, למרות ההסכם שהיה להם עם יואש.
ח וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: יואש שאל: מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת?
רד"ק: יואש חשד שהכוהנים לוקחים את הכסף לעצמם, ולא מחזקים את בדק הבית. אך, האמת שהכוהנים רק חיכו שיצטבר אצלם סכום כסף גדול, כדי שיוכלו לשפץ את הכל בבת אחת,
וְעַתָּה, מצודות: בגלל שלא חיזקתם את בדק הבית, אַל תִּקְחוּ כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם אל תיקחו עוד את הכסף שתורמים מכריכם, כִּי לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ,
מצודות: אלא מיד כשאנשים תורמים כסף, תיתנו אותו לבית המקדש, ובכספים אלו תשפצו את הבית.
ט וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם, רד"ק: הסיבה שהכוהנים התרצו בדבר היא כדי שלא יבואו לחשוד בהם שהם לוקחים את הכסף לעצמם.
וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת, מצודות: הכוהנים התרצו, שמצד אחד הם לא ייקחו כסף מאת קרוביהם, ומצד שני הם לא יוציאו מכספם לצורך בדק הבית.
י וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד, מצודות: יהוידע הכהן לקח ארגז אחד.רד"ק: הכוונה היא לארגז שהיה שייך לאדם אחד.
וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ, מצודות: יהוידע פתח נקב בדלת הארגז, כדי שמי שיקדיש כסף לבית המקדש, יכניס את הכסף דרך פתח זה.
וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה', מצודות: יהוידע הניח את הארגז בצד הימני של המזבח מהכיוון שבו נכנסו לתוך בית המקדש.
וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף, רד"ק: שֹׁמְרֵי הַסַּף = השומרים על כלי הבית. תרגום: שֹׁמְרֵי הַסַּף = גזברים.
אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה', מצודות: הכוהנים שומרי הפתח, שמו בארגז את כל הכסף שנתרם לבית המקדש. רד"ק: היו עושים כן בכל יום.
יא וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן, מצודות: בכל פעם שהכוהנים ראו שהצטבר הרבה כסף בארגז,
וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, מצודות: סופר המלך ופקיד מטעם הכהן הגדול עלו לבית המקדש.
וַיָּצֻרוּ, רד"ק: וַיָּצֻרוּ = עשו צורות מהכסף, עשו מהכסף צורה של מטבע. ב.סופר המלך והפקיד מטעם הכהן הגדול אספו את הכסף וסדרו אותו בצרורות.
וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה', מצודות: סופר המלך והפקיד מטעם הכהן הגדול ספרו את הכסף שנמצא בארגז בית המקדש.
יב וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן, מצודות: סופר המלך ופקיד הכהן הגדול נתנו את הכסף שספרו. ב. הכסף המצוי. רד"ק: הכסף שעשו ממנו צורת מטבע.
עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה', למי? 3 דעות: מצודות: לאנשים שהיו ממונים על האומנים המתקנים את בית המקדש.
רש"י: לאדריכלים שהיו קובעים לבוני האבן מה לעשות בבית המקדש.
רלב"ג: הכוונה היא לבעלי המלאכה שהיו בונים ממש את בית המקדש.
וַיּוֹצִיאֻהוּ, מצודות: הממונים על האומנים שילמו מכסף זה ל: לְחָרָשֵׁי הָעֵץ, מצודות: לאומני העץ, לאומנים שכרתו את העצים,
וְלַבֹּנִים, מצודות: לבונים את קירות העץ בבית המקדש, הָעֹשִׂים בֵּית ה' העובדים בבית המקדש.
יג וְלַגֹּדְרִים, מצודות: ולאנשים שבנו את קירות האבן בבית המקדש, (אולי מפה המלה גדר) וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן, מצודות: ולפועלים שחצבו את האבנים.
וְלִקְנוֹת עֵצִים, מצודות: ולקניית העצים לבניין בית המקדש, וְאַבְנֵי מַחְצֵב, מצודות: ולקניית אבנים חצובות.
לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית ה' כל זה נדרש כדי לשפץ את בית המקדש, וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא עַל הַבַּיִת לְחַזְקָה, מצודות: ולשאר הצרכים שנצרכו לשיפוץ הבית.
מצודות: הכוונה היא בימי יואש.
יד אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית ה', מצודות: יש הוצאות שעליהן לא שילמו מהכסף שהיה מונח בארגז.
סִפּוֹת כֶּסֶף מצודות: כדים, מְזַמְּרוֹת רלב"ג: כלי זמר, מִזְרָקוֹת מצודות: ספלים שהיו מקבלים בהם את דם הקורבנות,
חֲצֹצְרוֹת, רלב"ג: החצוצרות שהיו תוקעים בהם בזמן הקרבת הקורבנות, כָּל כְּלִי זָהָב וּכְלִי כָסֶף וכן את שאר כלי הכסף והזהב שהיו בבית המקדש.
מִן הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה', מצודות: כלים אלו לא עשו את מהכסף שנתרם לבית המקדש, אך אם נשאר כסף מהשיפוץ, השתמשו בכסף הנותר לצורך זה.
טו כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ, תרגום: סופר המלך ופקיד הכהן הגדול נתנו את הכסף רק לבעלי המלאכה. וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית ה' ובכסף זה חיזקו את בדק הבית.
טז וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, מצודות: סופר המלך והפקיד מטעם הכהן הגדול שהיו מעבירים את הכסף מהארגז לממונים על האומנים שעבדו בבית המקדש, לא היו מחשבים את הכספים שנתנו להם ואת עלות המלאכה.
כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים, מצודות: מלכתחילה בחרו אנשים אמינים לממונים על המלאכה והם עשו את עבודתם נאמנה. ולא היה צורך לוודא שהם הוציאו את הכספים רק על הוצאות בדק הבית.
יז כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה', מצודות: אם אדם הקדיש כסף לקרבן חטאת או אשם, ונשאר קצת כסף, לא הביאו כסף זה לבדק הבית.
לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ, מצודות: כסף זה נתנו לכוהנים, והם קנו בכסף זה קורבנות עולה, הקריבו אותם על המזבח ולקחו את העורות לעצמם.
יח אָז, רש"י: לאחר שיהוידע כבר מת ויואש חטא (חז"ל בדברי הימים ב', אמרו שהפך את עצמו לאלוה). יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ, תרגום: עלה חזאל מלך ארם על גת למלחמה וכבש אותה.
רד"ק: דברים אלו נכתבו על המלחמה הראשונה שנלחם חזאל נגד יואש, אולם לאחר שנה, לאחר שיואש הרג את זכריה בן יהוידע, עלה חזאל על ירושלים ופצע את יואש אנושות ואז מרדו בו עבדיו.
וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, ארם שכנה מצפון לישראל, יתכן שלאחר שניצח את גת, החליט חזאל, לכבוש גם את ירושלים, או שהחליט להגיע אליה בדרך עקיפה.
תרגום: לאחר שכבש את העיר גת, שם חזאל את פניו, ופנה לעלות לירושלים כדי לכבוש אותה, מדרום מערב.
יט וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׂוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה, תרגום: יואש מלך יהודה לקח את כל מה שהקדישו יהושפט, יהורם ואחזיה אבותיו לבית המקדש.
וְאֶת קֳדָשָׁיו, תרגום: וכן לקח יואש את הדברים שהוא עצמו הקדיש לבית המקדש, וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ,
רד"ק: וכן לקח יואש את כל הזהב שהיה באוצרות בית המקדש ובאוצרות ביתו. אין הכוונה שהוא לקח ממש את כל האוצרות, כי בימי אמציה בנו, יואש מלך ישראל לקח בכוח את מעט האוצרות שיואש מלך יהודה השאיר שם.
וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, יואש שלח לחזאל את כל האוצרות שאסף, כדי לשחד אותו שלא ילחם בו. וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם, תרגום: חזאל הסתלק מירושלים, ולא המשיך לעלות לכיוון ירושלים כדי לכבוש את העיר.
כ וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
כא וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ קָשֶׁר, נראה שהיו רבים שגינו את יואש, על שפחד ובחר לא להילחם בחזאל, ולמסור לו את אוצרות המקדש ואוצרות הממלכה.
או שכעסו עליו על שהרג את זכריה בן יהוידע הכהן, כפי שמסופר בדברי הימים ב'.
רש"י: בדברי הימים מפורט שהרוצחים היו מעמון ומואב והיה כאן מידה כנגד מידה. הם היו כפויי טובה כלפי אברהם אבינו שהציל את לוט ולכן הם פרעו מיואש שהיה כפוי טובה כלפי יהוידע והרג את זכריה בנו.
מלבי"ם: ירמיהו לא כתב על פציעת יואש במלחמה כי הדבר היה ידוע אז ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף.
תרגום: עבדי יואש מרדו בו. וַיַּכּוּ אֶת יוֹאָשׁ בֵּית מִלֹּא עבדי יואש הרגו אותו במקום שנקרא בֵּית מִלֹּא, הַיּוֹרֵד סִלָּא, סִלָּא,
כב וְיוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ, רש"י: הרגו את יואש וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, רד"ק: קברו את יואש בקבר אבותיו בעיר דוד.
רד"ק: בדברי הימים מודגש שלא קברו את יואש בקברי מלכים כי שרי יהודה שחיזקו אותו מתו במלחמה, והעם ידע שבגזרת ה' יואש מת, ולכן ביזו אותו ולא קברו אותו בקברי מלכים
וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו. מצ"ב גם הפרקים המקבילים בדברי הימים ב'.
