מלכים ב פרק א בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לִיהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, רש"י: יהורם אחיו של אחזיה מלך על ישראל בשנה השנייה שיהורם בן יהושפט מלך על יהודה.
רש"י: בשם חז"ל, יהושפט היה ראוי להרג ברמת גלעד ורק בגלל שהתפלל אז אל ה' לא נהרג, ומשם מונים את שנות מלכות יהורם.
רד"ק: יהושפט המליך את יהורם בחייו, כדי שלא תהיה מחלוקת על המלוכה עם אחיו.
כִּי לֹא הָיָה לוֹ בֵּן, מכיוון שלאחזיה לא היו בנים, ירש אותו אחיו יהורם, הנצר הרביעי והאחרון לבית אחאב שזכה לעלות לכס המלוכה. הסב עמרי יסד את השושלת, אחאב המשיך ו 2 בניו: אחזיה ויורם סיימו את השושלת.
2 בני אחאב זכו לשמות יהודיים, אחזיה ויהורם, אולי כי נולדו בתחילת מלכותו, לפני שאיזבל ביססה את כוחה והשפעתה, ואולי השמות היו שמות פוליטיים.
מצודות: אחיו של אחזיה מלך, כי לא היה לאחזיה בן שימלוך אחריו.
רלב"ג: יהושפט התחתן עם מלכות בית אחאב, ונתנו לו להשתתף בהנהגת ממלכת ישראל, ורק לאחר מכן התנתק יהורם ממלכות יהודה.
יח וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲחַזְיָהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה, שאר מעשי אחזיה שאינם כתובים בספר מלכים, הֲלוֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
התנ"ך בחר רק את הסיפורים החינוכיים, שנכתבו לדורות, אבל סיפורים שהמלכים רצו לספר, שהעצימו את תהילתם, נכתבו בדברי הימים של המלכים, כמו ספר הזיכרונות של אחשוורוש, הבלוגרים של העולם הקדום.
לאחר מות אחאב ויהושפט, גם ממלכת ישראל וגם ממלכת יהודה נחלשו.
א וַיִּפְשַׁע מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל, מצודות: לאחר שאחזיה התחיל למלוך על ישראל, העם המואבי, שהיה בשליטת ישראל מאז דוד, מרד בשלטון ישראל.
אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב, תרגום: העם המואבי מרד בישראל לאחר מות אחאב.
מצודות: מואב היה נתון תחת שלטון ישראל מאז שדוד הכה את מואב והפך אותם להיות עבדיו
רלב"ג: מואב מרדו בישראל כי חטאי אחזיה היו גרועים ממעשי אחאב וכעונש על כך מואב מרד בו.
אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב ואיזבל מלך עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן.. לאחר מות אביו, והתנהג רע כמוהם.
מות אחזיה: וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ, (אמירה זו נאמרה רק על איזבל ולא על אף אם אחרת).
ב וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׁבָכָה, רלב"ג: אחזיה נפל מרשת שהייתה עשויה מעץ. רשת זו כיסתה ארובה כך שאור יוכל להיכנס לתוך הבית.
כשאחזיה עמד על הרשת, היא נשברה והוא נפל אל הארובה.
בַּעֲלִיָּתוֹ, אחזיה ניסה לעלות.. אך נפל למטה. אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן, מצודות: אחזיה נפל מהרשת. בעת שעבר על עלייה, הקומה השנייה של ביתו בשומרון.
מלבי"ם: אחזיה לא היה אמור ליפול בעד השבכה, שהייתה במקום מוכר, בעלייתו שבשומרון, אלא שזה קרה כעונש על מעשיו.
ב. הדרדרות בית אחאב: מצד אחד מואב מרד, ומצד שני אחזיה נפל מהשבכה. וַיָּחַל, מצודות: אחזיה חלה כתוצאה מנפילתו,
לפני המצאת הפנצילין והאנטיביוטיקה, אנשים מתו בעיקר מזיהומים.
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, תרגום: אחזיה שלח שליחים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לשליחים:
לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב (אולי בעל זבול).מלבי"ם: אחזיה שלח שליחים דווקא לבעל זבוב כי הבעל לא ענה לו וגם זבוב נחשב בעיניהם כאל האחראי על ענייני חיים ומוות. (אולי כי ראו שזבובים נמשכים לפגרים) .
אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן, מלך מהשומרון שלח את שליחיו עד לעקרון שהייתה בנחלת פלישתים, בדרום רצועת עזה, כדי לדעת אם יחלים.
אִם אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה, מצודות: תשאלו את בעל זבוב, אלוהי עקרון (עבודה זרה, אולי סוג של הבעל), אם ארפא מפציעה זו?
תוכחת הסיום של אליהו: ג וּמַלְאַךְ ה' דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי, תרגום: מלאך ה' התגלה לאליהו התשבי ואמר לו: קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן,
תרגום: עלה לקראת משלחת השליחים ששלח אחזיה. וְדַבֵּר אֲלֵהֶם לשליחי אחזיה: הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל,
מצודות: הַמִבְּלִי ו אֵין = כפילות שמשמעותה הדגשת השאלה.
מלבי"ם: משפט זה אינו חלק מהנבואה אלא אליהו אמר להם משפט זה כמדבר לעצמו ורק אח"כ אמר להם את נבואת ה'. אמנם השליחים ענו לאחזיה ואמרו לו שגם משפט זה נאמר להם בתור חלק מהנבואה, כי הם פחדו מאחזיה ועם משפט זה הסבירו לו מדוע הם לא מילאו את שליחותו.
אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן?
מצודות: האם חסר אלוקים בישראל, ולכן אתם הולכים לשאול את בעל זבוב אלוהי עקרון אם אחזיה ירפא? הרי יכולתם לשאול את ה' אלוקי ישראל שאלה זו, ולמה במקום זה הלכתם לשאול עבודה זרה?
ד וְלָכֵן, תרגום: בגלל ששלחת שליחים לדרוש בבעל זבוב, כֹּה אָמַר ה': הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם המיטה שנשכבת בה כאשר נפצעת, לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה,
תרגום: לא תרד ממיטתך, כִּי מוֹת תָּמוּת, וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה, רלב"ג: אליהו הלך לקראת המשלחת ששלח אחזיה ואמר להם את דבר ה'.
ה וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו, השליחים לא המשיכו בדרכם לבעל זבול וחזרו אל המלך לבשר לו את נבואת אליהו.
תרגום: המשלחת ששלח אחזיה חזרה אליו לאחר ששמעה את דברי אליהו.
למה האמינו לאליהו? אף אחד לא ידע שהמלך נפצע וחלה, כשהנביא ניבא את מה שניבא, הם הבינו שנבואתו נכונה, גם אם לא הכירו את אליהו.
ואולי הכירו אותו וידעו שנבואותיו אמת אך כשחזרו לא הזכירו את שמו. למה? פחדו להזכיר את שם הנביא שנלחם באביו ואימו.
כמו שעבדי דוד פחדו לספר לו שהתינוק שילדה בת שבע מת, והוא ניחש ע"פ הבעת פניהם. או כמו שפחדו לענות לשאול לאחר ניצחון דוד על גוליית מי הנער? ושאול נאלץ לשאול את דוד. (גם סטלין היה מחסל כל כמה שנים את מקורביו).
השליחים העבירו את הנבואה, אך לא הזכירו את שם הנביא.
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, תרגום: אחזיה שאל את שליחיו: מַה זֶּה שַׁבְתֶּם מדוע חזרתם אליי, ולא מילאתם את שליחותכם לדרוש בבעל זבוב?
ו וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, ענו: אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ, אדם עלה לקראתנו בדרכנו לבעל זבוב, וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ: לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו,
תרגום: חזרו אל המלך אחזיה ששלח אתכם, ותאמרו לו: כֹּה אָמַר ה': הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹוקִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן?
ה' אמר: אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב?
ואליהו אמר: אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב? מדוע אליהו שינה את הנאמר? ה׳ שלח אותו להשפיע על העם שישוב אל ה' ויינטש את הבעל, אבל אליהו הקנאי ראה במלך ובנביאי הבעל את האשמים. לכן פנה רק אל אחזיה.
אליהו לא הצליח לחנך את העם לשנות את התנהגותו, לכן כל הזמן עסק בעונש. אך עצם העובדה ששכנע את השליחים לחזור למלך, ולמסור לו את נבואת ה' ולא נבואת אליל, היווה ניצחון עבורו.
לָכֵן בגלל ששלחת שליחים לבעל זבוב, הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה, תרגום:לא תרד מהמיטה שנשכבת בה לאחר שנפצעת כִּי מוֹת תָּמוּת, תרגום: אתה תמות.
ז וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם שאל: מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם?
מצודות: איך נראה האיש שעלה לקראתכם? וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ואמר לכם דברים אלו?רלב"ג: איך התנהג אותו איש שנראה אליהם?
רד"ק: אלישע לא היה עם אליהו כי פעמים רבות אליהו הניח את אלישע באחד המקומות והלך להתבודד ולהתנבא.
מלבי"ם: אחזיה חשב שהנביא ניבא למשלחת ולא בא אליו בעצמו כי: אינו מוחזק לנביא או כי לבש בבגדי עניים.
לכן שאל כיצד נראה ומלשון השאלה המשמעות היא שאחזיה שאל גם "מה משפטו" – מה עונשו, כי לא בא לנבא למלך והלך אל השליחים.
ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו השליחים תיארו את אליהו: 1אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר, מצודות: עלה לקראתנו אדם מגודל שיער, בעל שיער ארוך.
2וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו, מצודות: האיש היה חגור בחגורת עור במותניו,
מראה של אדם קנאי ופראי. לפי התיאור אחזיה הבין מיד שהמנבא היה אליהו, והוא חשב שעכשיו תהיה לו הזדמנות לחסל את החשבון של הוריו אחאב ואיזבל, וגם להעניש את אליהו שהעז לנבא נבואה נוראה שכזו.
אחזיה ראה באליהו אויב של הוריו ושלו וביקש לתפוס אותו.
רד"ק: למה לא הכירו השליחים את אליהו הנביא? הרי אליהו בא אל אחאב וניבא לו? נראה שאנשים אלו לא היו אצל אחאב בשעה שאליהו התגלה אליו.
או עבר זמן רב שאליהו לא התגלה לאחאב כשברח מאיזבל, ובשנים אלו מיכיהו ניבא לאחאב.
וַיֹּאמַר לשליחים: אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא, רד"ק: לפי התיאור שלכם, אני מזהה שהאיש הזה הוא אליהו התשבי.
מלבי"ם: השליחים ניסו ללמד זכות על אליהו, ואמרו שאליהו לא בא אל המלך כי יש לו שיער ארוך והוא לבוש בלבוש עור ואין זה מכובד שיבוא כך לפני המלך.
אחזיה אמר שעל פי תיאורם הוא מבין שזה אליהו והסיבה שלא בא להתנבא לפני המלך היא כי הוא שונא את בית אחאב.
ט וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים, אולי כדי לבקשו לבטל את הקללה.
אולי כדי להענישו או להורגו על נבואתו הקשה? מאבק על מרות מי חזק יותר ומי צריך לבוא אל מי?
מאז איומי איזבל, אליהו התרחק משומרון, עכשיו כשהתקרב, אחזיהו מצא הזדמנות להורגו, ע"פ איומי אימו.
מצודות: אחזיה שלח לאליהו, שר שהיה ממונה על 50 איש וַחֲמִשָּׁיו, מצודות: ואתו שלח אחזיה גם 50 איש שהיה ממונה עליהם.
וַיַּעַל אֵלָיו שר ה50, כדי להבטיח שאליהו לא יוכל להתחמק.
וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר, אליהו ישב על ראש ההר, מה שהקנה לו עמדה של חוזקה, של עליונות.
וַיְדַבֵּר אֵלָיו: אִישׁ הָאֱלֹוקִים, נראה שידע שאליהו נביא אמת.
אִישׂ הָאֱלוקִים, תרגום: נביא ה', הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה, המלך ציווה שתרד מההר ותבוא עימנו. שר הצבא פנה אל אליהו בציווי מתנשא, שהבהיר שמטרת החילים לתפוס את אליהו, כדי שהמלך יוכל להרוג אותו, לכן אליהו התגונן בהריגת רודפיו.
מלבי"ם: יש לחלק את המשפט. הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר, השר אמר לאליהו את מה שאחזיה ציווה לומר. ורֵדָה זו פקודה שבאה בעקבות דבר המלך, צו של השר.
יש בפרק זה מלות מפתח של "עלה" ו"רד". אליהו יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ למעלה, והשר ציווה: רֵדָה. השר ניסה להוריד את אליהו, ואח"כ האש ירדה משמים.
בתחילת הפרק אחזיה ניסה לעלות אל העלייה, אבל נפל בעד השבכה למטה.
מהר"י קרא: משפט זה נאמר בתור התגרות. השר אמר לאליהו: נראה אם אלוקיך יציל אותך עכשיו.
י וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים, תרגום: אליהו ענה לשר ה 50 ואמר: וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי, תרגום: אם אני נביא ה' כמו שאמרת,
תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, 12 פעמים ירדה אש מן השמים:
ששה לשבח, ואלו הן: 1. ויהי ביום השמיני, 2. אצל גדעון, 3. אצל מנוח, 4. בימי דוד… 5. בימי שלמה… 6 בהר הכרמל.
וששה לגנאי, ואלו הן: 1. נדב ואביהו, 2. אצל המתאוננים, 3. אצל קרח, 4. בימי איוב… 5. ו- 6 בימי אליהו כשבאו אליו שלוחי אחזיה (ספרי זוטא פרק יא).
הגישה הלעומתית: אליהו שרף את החילים כדי להענישם או כדי להתגונן.
הגישה השליחית: כך הוברר ניצחון ה' על האלילים.
וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ, כך אוכיח גם לפי דבריך שאיש אלוקים אני.
יש לזכור שלא מזמן ה' אמר לאליהו ש: לא באש ה', אבל אליהו המשיך בדרכו.
וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם ב'מראות הצובאות' שאל ר' משה אלשיך: מה חטאו 2 שרי החמישים וחמישיהם, 'אשר קלם אליהו באש', והמה שלוחים, ומצוות מלך עליהם לאמור שליחותם?
גם ר"י עראמה שאל: מה חטאו לו חטא משפט מות שרי החמישים האלה… כי שלח בהם אש חרונו לאכול אותם?
רי"א: אין ספק שאליהו חשב שאחזיהו רוצה להרגו' ולכן התאמץ .. לשרוף שרי החיל, כדי שאחזיהו יפחד מלפניו ולא ישלח ידו בו.
וכן היה דעתו לעשות לכל אשר יבוא אליו.
אם כן מדוע לא בירר אליהו את מטרת הפקודה להביאו אל אחזיה, בטרם גזר את עונשם של שליחיו? הרב א., סמט.
וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו, תרגום: תרד אש מהשמים, ותשרוף אותך ואת 50 האיש שאיתך. ומה שאליהו אמר, קרה: אש ירדה מהשמים ושרפה את שר החמישים ואנשיו.
רלב"ג: אליהו אמר זאת כי הבין מדברי השר שאם הוא לא ירד, הם ייקחו אותו בכוח. לכן אמר להם שבהיותו נביא ה' אין הוא נמצא תחת רשות המלך ולא יועיל להם לקחת אותו בכוח, ולכן אמר שתרד אש מהשמים ותאכל אותם.
לו שר החמישים הראשון היה מתייחס בכבוד לאליהו, אליהו היה הולך עימו, כי אליהו לא התנגד לבוא אל אחזיה, אלא התנגדת ליחסו של שר החמישים.
מלבי"ם: עד שהקב"ה לא אמר לאליהו ללכת עם השר, הוא לא יכל ללכת, כי רק לאחר הצוו ורק לאחר שנהיה שליח מצווה, הובטח לו שלא יינזק.
רלב"ג: אליהו רצה להכניס יראה בלב אלו שעבדו עבודה זרה, ובגלל האש שהוריד מהשמים, יהורם, אחי אחזיה, חזר מעט בתשובה והשמיד את הבעל.
אברבנאל: אליהו בחר שתרד אש משמים, כי בהר הכרמל ה' הוריד אש מהשמים לעיני אחאב ועבדיו ובכל זאת הם לא התייחסו לנס ובאו לעצור אותו.
הגיע להם למות באש, כי כל הנכנס למקדש ה' ללא רשות יומת. נביא נחשב למקדש ה'. אליהו הוריד האש כי רצה ליצור פחד אצל אחזיה כדי שלא יהרגהו.
יא וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר אחזיה שלח שוב לאליהו שר ממונה על 50 איש, וַחֲמִשָּׁיו, רד"ק: עם 50 האנשים שהשר היה ממונה עליהם,
וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו, מצודות: שר החמישים השני צעק אל אליהו: אִישׁ הָאֱלֹוקִים! כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: מְהֵרָה רֵדָה רד מההר במהירות ותבוא איתנו.
שר הצבא השני, דיבר בצורה חריפה יותר, כי חשב שמה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח.
מלבי"ם: שר ה 50 השני צעק כי בניגוד לשר החמישים הראשון שהעז לעלות אל ההר עליו ישב אליהו, שר ה 50 השני לא העז לעלות, אלא צעק אליו מלמטה.
מלבי"ם: שר ה 50 הראשון אמר: הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה והכוונה שהצו לרדת לא היה צו של אחזיה אלא צו של השר. ואילו שר ה 50 השני אמר: אָמַר הַמֶּלֶךְ: מְהֵרָה רֵדָה, כאן השר אמר שהצו לרדת הוא צו של המלך עצמו.
יב וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: אִם אִישׁ הָאֱלֹוקִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ. נהרגו 102 איש, כל פעם 50 איש ומפקדם.
תרגום: אם אני נביא ה' תרד אש מהשמים ותשרוף אותך ואת 50 האנשים שאיתך. וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹוקִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו.
אתה הגברת את האיום ואני אגביר את העונש:
לא אני ארד, אלא אֵשׁ אֱלֹוקִים תרד. האש ירדה ואליהו נשאר למעלה.
מכיוון שזה קרה פעמים, זה הגביר את עוצמת הנס. כך התחזקה אמינות נבואת הזעם של אליהו, על סופו הקרוב של המלך.
כך ביסס אליהו את סמכותו הדתית, והוכיח שיד ה' חזקה מכל הצבאות.
וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹוקִים מִן הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו. 1. לא סתם אש, אלא אש ששלח אלוקים.
2. רד"ק: אש חזקה, כמו "פחד אלוקים". למה? (תהלים ק"ה, יד 15): וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ. אסור לפגוע בשליח של אלוקים.
יג וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו, מצודות: אחזיה חזר פעם שלישית, ושלח לאליהו שר ממונה על 50 איש, ואתו היו 50 אנשיו.
וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי, מצודות: שר ה 50 השלישי עלה לאליהו.
מלבי"ם: שר זה עלה לבד אל אליהו ללא חייליו כי בא בהכנעה, לא כאדם שבא לקחת את אליהו בכוח.
וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ, תרגום: וכרע על ברכיו לפני אליהו. וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו,
תרגום: שר החמישים התחנן ואמר לאליהו: אִישׁ הָאֱלֹוקִים תִּיקַר נָא נַפְשִׁי, תרגום: נביא ה'! נפשי תהיה יקרה וחשובה בעינך ואל תהרגני!
וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ וגם נפשם של 50 האיש שעימי יהיו יקרים בעיניך ואל תהרגם.
יד הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת חֲמִשֵּׁיהֶם, מצודות: הרי ירדה אש מהשמים ושרפה את 2 שרי ה 50 הראשונים שהגיעו אליך ואת אנשיהם, כי דיברו אליך בביזיון.
וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ, השליח השלישי למד את הלקח, הוא לא ציווה על אליהו לרדת, אלא הוא עלה אליו, כרע לפניו, והתחנן על נפשו ונפש עבדיו.
השליח השתמש במלה: אֵלֶּה, כאילו אמר: הבט על כל אחד ואחד מהם, רחם כי לכולם יש בני משפחה שאוהבים אותם, ואכפת להם מהם.
ניסה לגרום לאליהו לרחם עליהם. התחיל וסיים במילים: תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ. כדי שהדברים שאמר יחרטו בזיכרונו של אליהו ויגעו בלבבו.
לשר השלישי היו 2 קשיים: אם יוריד את אליהו, הוא ישרוף אותו, ואם יחזור למלך בלי אליהו, המלך יהרוג אותו, לכן אמר: תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ.
מלבי"ם: השר כפל וביקש פעמים שנפשו תהיה יקרה בעיני אליהו כי ביקש לא רק שאליהו לא ישרפו, אלא שאליהו יתלווה אליו למלך, אחרת אחזיה יהרוג אותו.
מצודות: ועכשיו אני מבקש שנפשי תהיה יקרה בעיניך, כי דיברתי איתך בהכנעה, ואני מבקש שלא תהרוג אותי.
מלבי"ם: השר אמר לאליהו שאין סיבה לשרוף גם אותו. אם מטרת אליהו בשריפת השרים הראשונים ואנשיהם הייתה כדי להראות את כוחו, הרי אליהו עשה זאת פעמיים, ואם אליהו שרף את השרים בגלל שהם זלזלו בו, הוא – שר החמישים השלישי – אינו מזלזל באליהו.
סיפור דומה לסיפור זה נמצא בספר שמואל א 18: וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל, לֵאמֹר: הִנֵּה דָוִד, בְּנָיוֹת בָּרָמָה. וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים,
כ 10 מפרקי שמואל מתארים ששאול רדף ורצה להרוג את דוד. בפרק זה דוד ברח מפני שאול אל שמואל שישב ברמה וסיפר לשמואל שמשח אותו למלך, על המרדף של שאול אחריו. ביקש את הגנת שמואל.
לָקַחַת אֶת דָּוִד, וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים, וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם;
נִבְּאִים: נמצאים באקסטזה נבואית.
נראה שהתנבאו תוך שירה וריקודים סוחפים שסחפו את כל מי שנכח שם.
וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל, רוּחַ אֱלֹהִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה. המשלחת הראשונה ששלח שאול נסחפה גם היא והצטרפה לרוקדים, לשרים ולמתנבאים.
וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה. וכן המשלחת השנייה. וַיֹּסֶף שָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם-הֵמָּה. והמשלחת השלישית. וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה שאול החליט: אם שליחי לא מסוגלים להביא את דוד, אני אלך בעצמי בראש פלוגה צבאית ואביא את המורד למשפט מוות.
וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר, אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בְּנָיוֹת בָּרָמָה. וַיֵּלֶךְ שָׁם .. וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹוקִים, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא, עַד בֹּאוֹ, בְּנָיוֹת בָּרָמָה.
כששאול הגיע למקום הכינוס, גם הוא נסחף ע"י המוזיקה הסוחפת והתחיל לרקוד ולהתנבא. שאול כל כך היה באקסטזה עד וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו, והמשיך לרקוד ערום. זה דבר דרמתי: שאול פשט את סממני המלוכה שעליו, והעובדה שנשאר ערום, יכלה לגרום שאנשים יזלזלו בו ואף ינסו למרוד בו.
שליט אבסולוטי גם הוא זקוק לתמיכת העם, ואסור לו להניח לעם לצאת נגדו ולהדיח אותו. וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל.
| אליהו | שמואל |
| 3 משלחות נשלחו לתפוס "מבוקש".בקשו לתפוס את מי שמאים על המלך.המשלחת הצבאית נעצרה.2 צדדים המתעקשים לנצח | 3 משלחות נשלחו לתפוס "מבוקש".בקשו לתפוס את מי שמאים על המלך.המשלחת הצבאית נעצרה.2 צדדים המתעקשים לנצח |
הסיפור מעצים את כוחו של אליהו, וממחיש שהצליח לגבור על חצר המלך, ועוצמת צבאו.
טו וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶל אֵלִיָּהוּ: רֵד אוֹתוֹ, מצודות: רד עימו, עם שר ה 50 השלישי. אַל תִּירָא מִפָּנָיו, רד"ק: אל תפחד מאחזיה ומאיזבל.
וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, רק אודות לצו המלאך הפסיק אליהו את מלחמתו בחיילים והלך אל המלך.
מצודות: אליהו קם וירד מההר, יחד עם שר ה 50 השלישי, והלך לאחזיה.
טז וַיְדַבֵּר אֵלָיו: למלך: כֹּה אָמַר ה' יַעַן אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן, תרגום: שלחת משלחת לשאול את בעל זבוב שהוא אלוהי עקרון.
הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹוקִים בְּיִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ בִּדְבָרוֹ, האם אין אלוקים בישראל שניתן לשאול אותו, האם לא יכולת לשאול את ה' אם תחיה?
לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת כעונש על שהלכת לשאול את בעל זבוב במקום לשאול את ה', לא תקום מהמיטה עליה עלית כשנפצעת, אלא תמות.
יז וַיָּמָת כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ, תרגום: אחזיה מת כפי שאליהו אמר בשם ה', וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם תַּחְתָּיו, מצודות: יהורם, אחיו של אחזיה, מלך במקומו.
כשאחזיה מת, אליהו התקדם בהשלמת סיום בית אחאב.
בפרשת הר הכרמל, אליהו הסתפק בתפקיד המוכיח. בפרשה זו אליהו מסיים כמעניש את החוטאים בעונש מוות.
הגישה הלאומתית טוענת שמשימה נוראה זו של פגיעה בבית אחאב וחיסולו, מתאימה לאליהו הקנאי.
וַיִּנָּהוּ כָּלבֵּית יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי ה'. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִם-בְּכָל-לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל ה' הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם וְהָעַשְׁתָּרוֹת; וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל ה' וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ, וְיַצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. וַיָּסִירוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרֹת; וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' לְבַדּוֹ. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, קִבְצוּ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה; וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, אֶל ה'. וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי ה' וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ שָׁם, חָטָאנוּ לַה'. וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּמִּצְפָּה. וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, כִּי הִתְקַבְּצוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה, וַיַּעֲלוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, אֶל יִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ, מִזְּעֹק אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ; וְיֹשִׁעֵנוּ, מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל, טְלֵה חָלָב אֶחָד, וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל, לַה'. וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲנֵהוּ ה'. וַיְהִי שְׁמוּאֵל, מַעֲלֶה הָעוֹלָה, וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ, לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים, וַיְהֻמֵּם, וַיִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל… שמואל א יט. סנטה קלאוס אומר הו הו הו ואליהו אומר אוי אוי אוי.
מלכים ב, פרק ב' מכיל 4 יחידות:
א. מסע אליהו ואלישע אל הירדן ועליית אליהו בסערה השמיימה (11-1).
ב. תגובת אלישע לעלית אליהו ותגובת בני הנביאים לנס שעשה אלישע (18-12).
ג. ריפוי מי יריחו ע"י אלישע (21-19).
ד. הנערים הקטנים לעגו לאלישע וזה קיללם (25-23).
פרק ב א מות אליהו: וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת ה' אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם; "מגלים" לנו מה יקרה בסוף, אך המתח פה הוא מי ימשיך את אליהו, והיו מתחרים לאלישע.
למה הנבואה כן עברה מאליהו לאלישע? מדרש זוטא שיר השירים: "קשה כשאול קנאה". קשה הייתה הקנאה שהכניס אליהו כנגד ישראל. שנאמר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹוקֵי צְבָאוֹת. אמר לו (ה') לאליהו לילך למקום שעמדו אבותיו ויבקש רחמים, ולא עשה כן.
אליהו נביא קנאי: וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ? המלבי"ם: נביא צריך להיות ליד העם, ולא לקטרג עליו במדבר. קינא לה': אל – יהו.
י וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה אֱלֹוקֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹותֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב.
לפי המדרש: אליהו הוא פיחס או גלגול מאוחר שלו. אמר ה' לו: לעולם אתה מקנא, קינאת בשיטים על גילוי עריות: פנחס הרג את הנואפים. וכאן קינאת.
אליהו קנאי, כפנחס לפניו, אך בשני המקרים, ה' ציווה עליהם לוותר על תפקידם ולבחור מנהיג מתון תחתם.
פנחס לא נבחר להנהיג אחרי משה, כי קנאי לא יכול להנהיג.
אחרי שפנחס הרג את בן זמרי פרק לא בבמדבר ה' אמר למשה: תֵּיאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. אבל לא פנחס אחיינו הַכֹּהֵן, הנועז שהֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, נבחר לרשת אתו, אלא יהושע: וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מהָאֹהֶל. יהושע, אפור ומתמיד, שלמד וצבר ניסיון הועדף ע"פ הקנאי.
אליהו הקנאי הצטווה: את אלישע.. תמשח לנביא תחתיך, נביא פחות קנאי ממנו שיחליף אותו.
בַּסְעָרָה: חי בַּסְעָרָה ועלה בַּסְעָרָה לַשָּׁמָיִם.
מצודות: כאשר הגיע זמנו של אליהו לעלות אל השמים על ידי רוח סערה,
וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל. היה צריך להיות כתוב: וילכו, אבל אליהו הלך ואלישע ליווה אותו.
אליהו התחיל מסע פרידה מעמו בגִּלְגָּל. תחנתם הראשונה של ישראל בכניסה לארץ, 1. שם חצו ב"י את הירדן בחָרָבה. 2. בגִּלְגָּל הקים יהושע מצבה לזיכרון עם 12 אבנים שלקח מהירדן. 3. בגִּלְגָּל מל את העם,
4. בגִּלְגָּל העם עשה פסח ראשון בארץ.
אליהו עמד להסתלק, והלך במסלול ההפוך שהלכו בני ישראל כשנכנסו לארץ, עד הר גריזים והיבל, שם כרתו ברית עם ה'.
אליהו אולי חשב: הפרתם את הברית, ואני אחזור במסלול שהלכתם, בחזרה למקום שבו חציתם את הירדן כדי להזכיר לכם לחזור אל ה'.
מהגלגל הלך לבית אל ומשם לירדן.
מצודות: אליהו ואלישע הלכו יחד מהגלגל.
רד"ק: פה נאמר שאליהו עלה בסערה השמיימה ובשעת מעשה כתוב שאליהו עלה ע"י מרכבות וסוסי אש, כי אלישע לא יכל לראות את הרוחות אלא רק את המרכבות והסוסים אך האמת היא שעלה השמיימה ע"י הרוח.
רוח סערה העלתה את אליהו לאוויר, ושם נשרפו בגדיו חוץ מהאדרת, ואז רוחו של אליהו חזרה לה'.
בשעה שאליהו עלה השמיימה נראו לאלישע סוסים ומרכבות של אש כדי לומר לאלישע שבהעלות אליהו השמיימה, עלו גם מרכבות ישראל ופרשיו.
ב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע: שֵׁב נָא פֹה.
3 פעמים ניסה אליהו להשאיר את אלישע מאחוריו ולהמשיך לבד.
למה? 1. אליהו רצה שתמשיך מידת הדין, וידע שאלישע יביא מידת חסד, הרב שרלו.
2. אולי ביקש להתבודד, כפי שעשה הרבה בעבר. כאשר אליהו ברח למדבר הוא השאיר בבאר שבע את נערו הקודם.
3. אולי אליהו ביקש להעמיד את אלישע בניסיון ולראות איך ינהג ואם הוא ראוי לרשת את נבואתו.
4. אולי חשב כי מעמד הסתלקותו מהעולם עלול לסכן את אלישע וביקש למנוע מתלמידו מלהסתכן.
5. אולי ביקש למנוע מאלישע חוויה נפשית קשה.
6. אליהו חשב שהסתלקותו תפריד בין העם לה', ומגמת אלישע, הייתה לחבר בין העם וה'.
7. יציאת אליהו מהארץ, נתפסה כיציאת השכינה מהארץ. אלישע רצה להשאיר את השכינה בארץ, וסרב לעזוב את רבו.
אליהו רצה שאלישע לא יצליח לעשות זאת, ולכן אמר: אם תראה בהילקחי, תצליח.
אליהו ואלישע ידעו שזו הליכת הפרידה של אליהו, וזו ככל הנראה הסיבה שאליהו רצה להישאר לבד, ואמר לאלישע בכל תחנה בדרך: ב שֵׁב נָא פֹה.
כִּי ה' שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל. אליהו אמר 3 פעמים: ה' שְׁלָחַנִי, האם ה' באמת ציווה עליו ללכת לבֵּית אֵל, ליְרִיחוֹ, והַיַּרְדֵּנָה?
אליהו לא שיקר: אולי חש דחף או ראה חובה לעצמו כנביא לפקוד ביומו האחרון ללכת ולהיפרד ממקומות שיש בהם משמעות בהיסטוריה של עם ישראל: בית אל, יריחו וירדן.
תרגום: אליהו אמר לאלישע: תישאר כאן בגלגל.
כִּי ה' שְׁלָחַנִי עַד בֵּית ה' שלח את אליהו ללכת לבית אל.
אלישע סרב לעזוב את רבו. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע ענה: חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, אִם אֶעֶזְבֶךָּ. אני לא מוכן להשאיר אותך לבד, כמו שחיית כל חייך בדד.
אלישע מיהר להישבע בשם ה', ואליהו לא יכל להפר את שבועתו.
אלישע התנגד לעזוב אותו, והוכיח את מסירותו לאליהו.אלישע היה נאמן לאליהו ולא עזב אותו גם ביומו האחרון.
אליהו התלונן: עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, והנה אלישע הוכיח שלא עזב את ברית ה' ולא את אליהו.
רד"ק: לשון שבועה. העיקר הוא השבועה בחיי אליהו, ואלישע רצה להישבע בחיי אליהו משום כבוד, להראות לו שחייו חשובים בעיניו. אך אלישע הקדים גם שבועה בשם ה' לשם כבוד.
אִם אֶעֶזְבֶךָּ: נשבע שלא אעזבך, וַיֵּרְדוּ, בֵּית אֵל. פה כבר כתוב: וַיֵּרְדוּ, ברבים.
בֵּית אֵל. יעקב נתן למקום את השם בֵּית אֵל, ואמר: זה שער השמים.
בֵּית אֵל שימשה כמרכז דתי בתקופת השופטים, שם היו המשכן וארון הברית. ירבעם הפך את בֵּית אֵל, לתחליף דתי, של ירושלים, כדי שהעם לא ירצה להתאחד עם יהודה.
וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל, תרגום: אליהו ואלישע ירדו לבית אל.
רש"י: אליהו רצה שאלישע יישאר בגלגל, כי ברוב ענוותנותו, לא רצה שאלישע יראה שהוא נלקח בסערה השמיימה.
רלב"ג: אליהו אמר לאלישע להישאר בגלגל כדי שלא יתמלא בחרדה אם יראה אותו עולה בסערה השמיימה.
ב. אליהו רצה לראות אם אלישע באמת רוצה להידבק בשלמות.
מלבי"ם: אליהו לא רצה שאלישע יצטרף אליו כי כל עוד שאלישע היה מחובר לאליהו, היו יכולים כולם לקבל את השפע האלוקי רק דרך אלישע.
ואליהו רצה להשפיע עליהם ישירות ללא אלישע.
ג וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים, מי הם בְנֵי הַנְּבִיאִים? – האם נבואה היא תכונה מולדת או נרכשת?
דעה 1. בְנֵי הַנְּבִיאִים לא זכו לרוח נבואה משלהם, והפיצו את נבואת הנביא רבם. שימשו כשליח הנביא, ולא זכו לרוח נבואה משל עצמם, (כחסידים המפיצים את תורת רבם).
2. רמב"ם: בְנֵי הַנְּבִיאִים הם מעין "פרחי נבואה". ביקשו להתנבא, ואע"פ שניסו אפשר שתשרה עליהם שכינה ואפשר שלא.
לעתים זכו ברוח נבואה, ואף כונו "נביאים".
אדם צריך לחנך את עצמו להיות ראוי להתנבא, אך גם אדם ראוי, יהיה נביא רק אם ה' ידבר אליו.
שאול פגש בבְנֵי הַנְּבִיאִים, גם כשעלה למלוכה, וגם לקראת סופו, בשני המקרים הושפע מהנביאים, נכנס לאקסטזה, ובסוף גם פשט בגדיו והתנבא.
אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע, מצודות: תלמידי הנביאים מבית אל יצאו לקראת אלישע,
בְנֵי הַנְּבִיאִים דברו רק עם אלישע ולא עם אליהו, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, מצודות: ואמרו לו: הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ?
איך בְנֵי הַנְּבִיאִים ידעו? לא ברור. אולי אליהו גילה לכל בְנֵי הַנְּבִיאִים, כי יומו קרב.
היה כאן עימות: 1. אולי חשבו שעם הסתלקות אליהו, תסתיים שליחות אלישע, כמשרת הנביא, והוא יאלץ לחזור לביתו.
2. בְנֵי הַנְּבִיאִים ביקשו אולי להראות עליונות על אלישע,
3. אולי חשבו שרק הם יודעים.
רד"ק: לכל אחד נאמר בנפרד בנבואה שאליהו הולך לעלות בסערה השמיימה: לאליהו, לאלישע ולבני הנביאים.
ב. יש הקבלה בין אליהו למשה ומעלת אליהו הייתה קרובה למעלת משה, ולכן אליהו עלה בסערה השמיימה קרוב למקום קבורת משה, כשקודם הלך אליהו למקום קבלת התורה.
מצודות: האם אתה יודע שה' מסיר היום את אליהו מעל ראשך? תלמידי הנביאים דימו את עליית אליהו השמיימה, לכתר שיוסר מעל ראשו של אלישע. כמו שכתר מפאר את ראש המלך, כך כאילו אליהו שימש עטרה לאלישע, וכאשר אליהו יעלה בסערה השמיימה, ייחשב הדבר כאילו שהכתר הוסר.
מתח בין אלישע לבני הנביאים: וַיֹּאמֶר ענה: גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי גם אני יודע שאליהו הולך לעלות השמיימה, הֶחֱשׁוּ, שתקו ואל תדברו על כך.
למה השתיק את בני הנביאים שדיברו על הסתלקות אליהו?
אלישע היה מודע לכך שאליהו עומד להסתלק, אבל הייתה לו תחושה שאין זה נכון לדבר על דברים מסתוריים וטמירים, כי אליהו אינו רוצה שהדבר יתגלה.
או שהשתיק את בני הנביאים מתוך-
הדחקה,
להתרחק מהכאב.
כבוד לאליהו.
אם לא מדברים על כך זה לא יקרה.
רבי גסס וחכמים אמרו: מי שיאמר שנחה דעתו של רבי (מת), יידקר בחרב. שלחו תלמיד לברר. המשרתת אמרה: עליונים ותחתונים נלחמים עליו, אך כשראתה כמה רבי מתייסר, בקשה: הלוואי שיתגברו העליונים. אך חכמים התפללו כל הזמן ורבי לא יכל למות, מה עשתה? עלתה לגג וזרקה כד גדול, בגלל הרעש החכמים הפסיקו לרגע את תפילתם ורבי נפטר.
חזר התלמיד ואמר: הראליים ומצוקים נלחמו על ארון הקודש, וניצחו הראליים. שאלו חכמים: נחה דעתו של רבי? (מת), אמר: אתם אמרתם.
ד וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ לאלישע: אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה אלישע, תישאר פה בבית אל, כִּי ה' שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ;
יְרִיחוֹ, הייתה העיר הראשונה שנכבשה עם כניסת בני ישראל לארץ ובאורח נסי.
סיפורי אליהו החלו כשחיאֵל בֵּית הָאֱלי (מלכים א טז, לד) בנה את יְרִיחוֹ, בניו מתו, ואליהו הכריז בצורת, וחייו של אליהו הסתיימו ליד יְרִיחוֹ.
וַיֹּאמֶר ענה: חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, אִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ.
רד"ק: העיקר הוא השבועה בחייו של אליהו, ואלישע רצה להישבע בחייו של אליהו משום כבוד, להראות לו שחייו חשובים בעיניו, אלא שאלישע הקדים גם שבועה בשם ה' לשם כבוד.
ה וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע,רד"ק: בכל ערי ישראל היו תלמידי נביאים שתפקידם להוכיח את עם ישראל, אלא שתלמידי הנביאים בבית אל וביריחו הוזכרו כי היו בדרך שבה הלכו אליהו ואלישע.
רמב"ן: מגדיר את בְנֵי הַנְּבִיאִים כאנשים שהגיעו למדרגת נבואה שנקראת "גלוי עיניים".
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אברבנאל: תלמידי הנביאים שביריחו אמרו אל אלישע:
ה שמחה לאיד? אלישע דאג בימי חייו לבני הנביאים לאוכל ואולי גם לבגדים.
ובני הנביאים חזרו ואמרו: עוד מעט יילקח ממך רבך ופטרונך, תישאר ללא הרב שלך, זה שפרש חסותו עליך יעלם.
הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ? וַיֹּאמֶר: גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי, הֶחֱשׁוּ, שתקו! אחר כך נראה שגם אליהו ידע.
רלב"ג: ככתר המוסר מעל ראש, כך הלקיחה היא רק מעל הראש, ואין כאן לקיחה מוחלטת. ב. הקב"ה לקח את אליהו מאלישע אך אין כאן לקיחה מוחלטת.
רד"ק (בשם אביו): לאחר שאלישע אמר לבני הנביאים שהוא מודע לכך שאליהו עולה באותו היום בסערה השמיימה, הם שתקו.
מלבי"ם: כשם שבשעת קריסת מערכות, הגוף קודם "מוותר" על אברים הרחוקים ממנו ורק לאחר מכן אברים חיוניים מושפעים מכך, כך כאשר הנביא מסתלק מהעולם, קודם יודעים הרחוקים ממנו, כמו בני הנביאים ורק לאחר מכן יודעים הקרובים יותר (כמו אלישע).
ב. נביא מסתלק מהעולם: או בגלל שהדור לא ראוי, או כי גמר את תפקידו. כאשר הנביא מסתלק בגלל שהדור לא ראוי, הדבר נעלם מתלמידיו כדי שלא יוכלו לקבל את שפע ההשגות מאדוניהם.
בני הנביאים פנו אל אלישע, כי רצו לברר מהי הסיבה שאליהו מסתלק מהם, ושאלו האם להתפלל כדי לבטל את רוע הגזרה? ואלישע ענה שאליהו מסתלק כי הגיע זמנו להיפטר מהעולם, ולכן אינם צריכים להתפלל עליו, וזו משמעות דברי אלישע לבני הנביאים "החשו", דהיינו, אינכם צריכים להתפלל.
אברבנאל: תלמידי הנביאים פנו לאלישע ולא לאליהו כי חשבו שאליהו לא יוכל לדבר איתם בשל מעלתו הגדולה, אך הרגישו שהם יכולים לדבר עם אלישע.
ו וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ: שֵׁב נָא פֹה: ביריחו, כִּי ה' שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה לירדן,
הַיַּרְדֵּן, הוא המקום דרכו נכנסו בני ישראל לארץ ישראל, ויהושע ביקע את מימי הַיַּרְדֵּן כמו שמשה ביקע את ים סוף, כדי שהעם יוכל לעבור בחרבה.
וַיֹּאמֶר: חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, אִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, התחלת השתנות אליהו החלה כבר בסוף ימיו: וַיֵּלְכוּ, שְׁנֵיהֶם יחדיו. ביטוי של קרבה, כמו בעקדה, הקשר בין אליהו ואלישע נראה כמתהדק ביניהם במהלך ההליכה.
אך לא כתוב שהלכו "יחד" או "יחדיו" הירדנה.
ז. וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, מצודות: 50 מתלמידי הנביאים עמדו במרחק רב מנהר הירדן.
הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק, מצודות: יש כאן כפילות מִנֶּגֶד ומֵרָחוֹק. וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן.
ח וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ, מצודות: אליהו לקח את האדרת שלו. האדרת שהיא לבוש מיוחד לנביאים,
וַיִּגְלֹם, גלל את האדרת למטה.
וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, מַּיִם נמשלים למידת החסד, ואש למידת הדין, ביומו האחרון אליהו הכה אֶת הַמַּיִם. ועלה ברכב אש.
מצודות: אליהו כרך את האדרת סביב ידו, כדי שיוכל להכות אתו את המים. וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, מלבי"ם: אליהו הכה את המים והאדרת סביב ידו.
אליהו הכה את המים וחצה אותם כדי לבטל את יסוד המים שאצלו.
וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, מצודות: מי הירדן נחלקו לשניים, המים היורדים לכיוון ים המלח המשיכו לזרום, והמים ליד אליהו עמדו במקומם, ובאמצע נוצר מקום יבש.
וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בני הנביאים נשארו רחוק מאחור לצפות. בֶּחָרָבָה, תרגום: אליהו ואלישע עברו שניהם ביבשה שנוצרה.
הקדשת אלישע: ט וַיְהִי כְעָבְרָם, את הירדן, וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע: שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ, אליהו אפשר לאלישע לבקש בקשה אחרונה, מתוך רצון לגמול לו על נטישת משפחתו, דבקותו באליהו ונאמנותו.
מצודות: אמור לי במה אוכל להטיב לך לפני שאלקח ממך?
אלישע השתוקק להפוך לנביא כרבו אליהו, לכן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע ענה: וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי.
מה פירוש? 1. ביקש להיות נביא גדול כפליים מאליהו? אך אלישע העריץ את אליהו, ולכן קשה להאמין שביקש להיות גדול ממנו.
2. הבן הבכור יורש פִּי שְׁנַיִם, וגם אלישע ביקש לקבל 2 חלקים מנבואות אליהו, כי סבר ברוב ענוותנותו ששאר נבואתו תימסר לבני נביאים אחרים.
תרגום: אני מבקש רוח נבואה במעלה כפולה ממה ששרתה עליך.
רלב"ג: אלישע ביקש שני שליש מרוח הנבואה של אליהו.
רד"ק שאל: אם אלישע באמת יהיה פי 2 מאליהו, מה היה הצורך שלאלישע תהיה האדרת של אליהו, הוא הרי יכול לעשות ניסים ללא האדרת?
ואם הסיבה שהאדרת של אליהו נפלה בשעה שאליהו הפך להיות כולו רוחני, מדוע לא נפלו שאר בגדי אליהו?
מלבי"ם: אלישע ביקש שתשרה עליו רוח אליהו ושגם רוחו תישאר לו, וכך יהיה לו פי 2.
ב. אליהו היה פי 2 ברוחו משאר הנביאים, ואלישע ביקש להגיע לדרגה זו.
ג. אלישע יבצע 2 מתוך 3 דברים שאמר ה' לאליהו לעשות: משיחת חזאל ויהוא למלכים.
אחאב חזר בתשובה, וה' דחה את 2 צווים אלו כי נועדו להעניש את ישראל, ועתה ביקש אלישע לחזור לתוכנית המקורית ולנקום את דם הנביאים.
י וַיֹּאמֶר: הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל; בקשת בקשה גדולה. איני בטוח שאוכל לתת לך.
מצודות: שאלת דבר קשה. איני יכול להשפיע פי 2 ממה שיש לי. אם אשפיע עליך פי 2 ממה שיש לי, אהיה חייב להשפיע עליך יותר ממה שיש לי, וקשה לעשות זאת.
אבל אתן לך אות: אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ, יְהִי לְךָ כֵן, וְאִם אַיִן, לֹא יִהְיֶה.
1. אם תראה את המראה הנשגב של לכתי, זה יסמן לך שתהיה נביא.
2. רבי נחמן מברסלב – 'אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ'. אם תהיה מודע למשמעות הלקיחה שלי ממך, מאישיותך, מהאינדיבידואליות שלך – אז תוכל להיות פי שניים מרוחי.
3. אם תדע איך להסתכל, להתמודד עם כאב או ייאוש, אז יהיו לך כוחות, אלי ויזל.
אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ, מצודות: אם תראני בשעה שאילקח ממך, אז מעלת הנבואה שלי תוכפל, יְהִי לְךָ כֵן בקשתך תתקיים,
רלב"ג: אם אלישע יראה את אליהו בשעת הסתלקותו, זה סימן שבקשתו התמלאה. ובשעה שאליהו הסתלק, הוא השאיר לאלישע את אדרתו ואת משענתו, כדי שאלישע יוכל לעשות איתם ניסים.
מלבי"ם: אליהו אמר לאלישע שעליו להיפרד מהעולם ואם יעשה זאת, יוכל לראות את אליהו נפרד מהעולם, אך אם לא ייפרד לגמרי מהעולם, לא תוכל רוחו לנוח עליו.
וְאִם אַיִן: אם לא תראה אותי, לֹא יִהְיֶה, רש"י: לא תתנבא פי שניים ממני, ולא אוכל להשפיע עליך פי שניים מרוחי.
יא וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, כאן כבר הקשר בין אליהו ואלישע נראה ממש חברי. פעם יחידה שהם מדברים, במיוחד אם נזכור שבפגישה הראשונה אליהו זרק עליו את האדרת והמשיך ללכת, והגיב לאלישע במילים "מה עשיתי לך".
ביומו האחרון אליהו הפך חברותי, ודיבר עם אלישע כאב הנפרד מבנו.
אליהו ביקש להשאיר לאלישע ירושה, ולכן שאל אותו: מה תבקש? ונראה שרצה לתת לו הרבה.
תרגום: בשעה שאליהו ואלישע דיברו בהליכתם, עלית אליהו בסערה השמימה, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ,
אֵשׁ, הוא מוטיב ידוע בחיי אליהו. אחזיה המלך שלח שרי חמישים להביא אליו את אליהו, אליהו הוריד אֵשׁ מהשמים ושרף 102 אנשים, והפך למסוכן לבני אדם.
מיד לאחר מעשה זה בפרק ב' בספר מלכים מסופר על החלפתו באלישע. ולכן היה צורך להעלות אותו עם אֵשׁ הַשָּׁמָיִימה.
אליהו העניש את עם ישראל בעזרת כוחות הרסניים: אֵשׁ ובצורת, ועלה לשמים בעזרת אֵשׁ וסערה.
חייו היו סערות אֵשׁ וגם מותו לווה בסערת אֵשׁ.
מצודות באו לקראתם מרכבות אש וסוסי אש.
וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; בין הרב והתלמיד הקרובים עכשיו זה לזה. אליהו הבלתי מתפשר לא התאים לעולם הזה.
תרגום: מרכבות וסוסי האש הפרידו בין אליהו לאלישע.
וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, הַשָּׁמָיִם. העובדה שה' העלה את אליהו השמיימה מעידה שהוא התאים יותר להיות יצור שמימי מאשר אדם ארצי החי במקום בו יש תאוות ויצרים.
התנך מלמד אותנו לעדן תאוות הנמצאות אצל בני אדם, ויש לחנך אותם לכך, אבל להבין את הניכשל.
וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם.
יב וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה, סימן שהוא הנבחר. אליהו אמר: אם תראה אותי, תקבל נבואה ברמה גבוהה, וֶאֱלִישָׁע ראה.
2. הגישה השליחית: בהלך המסע האחרון המשותף שלהם אליהו בחן את אלישע לראות, אם הוא מתאמץ להמשיך אתו, מה שיעיד שהוא ראוי להחליפו.
כשאלישע התעקש, הוא הוכיח שהוא רציני. גם בעת משיחתו לנביא וגם במעמד הפרידה, אלישע עמד במבחן. ואכן כתוב וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה, הוא הנבחר.
מצודות: אלישע ראה את אליהו עולה בסערה השמיימה. רד"ק: אלישע ראה את אליהו עולה מעל לארץ אך לא את השלב שהוא עלה ממש לשמים, כי מרכבות האש וסוסי האש מנעו ממנו מלראות זאת.
וְהוּא מְצַעֵק: אָבִי אָבִי! (מילות קירבה), תלמידים נקראים בנים (כבני הנביאים), וגם רב נקרא אב.
אלישע כנראה חש יחס אישי ואינטימי, כלפי אליהו, כיחס של בן לאביו.
בפגישה הראשונה, אלישע אמר לאליהו (י"ט, כ) "אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ". אלישע עזב אז את אביו ואת אימו הביולוגיים "וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ", והפך את רבו לאביו הרוחני, ע"פ הרב סמט.
מצודות: רבי רבי! הכוונה לאליהו.
רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו, למה קרא לאליהו רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו? כי בעיני אלישע, אליהו היה מגינם של ישראל.
מצודות: בתפילותיך, היית עוזר לעם ישראל מול אויביהם כאילו היית מרכבות ופרשים, או שהיית חיילים של ממש.
רלב"ג: העצות של אלישע שאמר בדבר ה', עזרו לישראל לנצח במלחמות.
מלבי"ם: אליהו נקרא רֶכֶב יִשְׂרָאֵל, כי היה שקול כנגד כל עם ישראל.
ב. רֶכֶב יִשְׂרָאֵל = מרכבות האש וסוסי האש הם המרכבה האלוקית שעל ידה הקב"ה מנהיג את עם ישראל.
וְלֹא רָאָהוּ עוֹד, וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים, בקריעת הבגדים אלישע ביקש להביע אבל. וְהוּא מְצַעֵק = בנין פיעל, שיבר יותר חזר משבר.
מצודות: אלישע אחז בבגדיו וקרע אותם לשתי חתיכות.
יג וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו.
הגישה הלעומתית: אליהו רצה שאלישע ילבש את אדרת השער שלו אחרי מותו, וגם ימשיך בדרכיו. אבל אלישע שהיה עממי, מעולם לא לבש אותה.
אלישע נעזר באדרת לקריעת מי הירדן, אבל לא כלבוש.
תרגום: אלישע הרים את האדרת שנפלה מעל אליהו בשעה שעלה בסערה השמיימה, וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן, תרגום: אלישע חזר ונעמד על שפת נהר הירדן המזרחית.
יד וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו, תרגום: אלישע לקח את האדרת שנפלה מעל אליהו בשעה שעלה בסערה השמיימה.
וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, מי הירדן.
אליהו עלה לשמים, אבל האדרת שסימלה את נבואתו, נשארה על האדמה, אלישע קרע את בגדו, אך קיבל את אדרת אליהו והפך לנביא מקובל בישראל.
היורש: קיבל את האדרת שאליהו השליך על פני האדמה. אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו;
חצה עם האדרת את הירדן, ממש כמו שחצה אליהו.
בפעם הראשונה כשאליהו ראה את אלישע חורש בשדה, הוא זרק לעברו את אַדֶּרֶתו והפך אותו לנערו. כשאליהו עלה השמיימה, האַדֶּרֶת סימלה שאלישע הפך לממשיך דרכו. ע"פ הרב סמט.
הכוח המאגי שבאדרת אליהו. וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ,
אברבנאל: לא נפלה (אדרתו) במקרה. בכוונה השליכה על אלישע, לפי שהיה כלי לחול בו השפע והנבואה אשר חלה באליהו, ואלישע ילבש אדרתו ונבואתו, ויחליפו.
משמעות סמלית ללקיחת אדרת אליהו שנפלה ע"י אלישע.
גם אהרון לפני מותו פשט את בגדי הכהונה והעבירם לבנו, כדי לסמל את העברת תפקיד הכהן הגדול לבן הממשיך.
הגישה השליחית: אליהו השאיר לאלישע את אדרת השער, לא כדי שילבש אותה, אלא כדי שיוכל בעזרתה לחזור במסלול שבאו ולעבור את הירדן.
ואכן אלישע חזר באותו מסלול שבו הגיע עם אליהו.
גישה לעומתית: אליהו רצה שאלישע ילבש את אדרת השער שלו אחרי מותו, וימשיך בדרכיו. אבל אלישע שהיה עממי, מעולם לא לבש אותה. אלישע נעזר באדרת לקריעת מי הירדן, אבל לא כלבוש.
רש"י: גדולה חציית אלישע פי 2 מחציית אליהו, כי כשאליהו עבר את הירדן, אלישע היה אתו, ועכשיו אלישע עבר את הירדן לבד ובכל זאת המים נחצו לו.
יש פרוש שתחילה המים לא נחצו, וַיֹּאמַר: אַיֵּה ה' אֱלֹוקֵי אֵלִיָּהוּ, ואז נחצו.
מצודות: היכן השגחת ה'? אלישע אמר שלמרות שאליהו נלקח השמיימה, השגחת ה' לא סרה, ומי הירדן יכולים להיבקע שוב.
רד"ק: אלישע התפלל שה' יקבל את תפילתו כשם שקיבל את תפילות אליהו. ב. אלישע שאל היכן האות שה' יעשה לי כמו אליהו?
רש"י: אלישע שאל היכן ה' אלוקי אליהו שהובטח לי פי 2 מרוחו של אליהו.
אַף הוּא, מצודות: אף ה' לא השתנה גם לאחר מותו של אליהו, וה' יכול לבקוע את הירדן גם עתה. ב. אַף הוּא, מוסב שגם אלישע הכה את המים בנוסף לאליהו.
רד"ק: אַף הוּא, גם לאלישע נעשה נס. ב. אליהו בא בלבוש רוחני כדי לבקע את הירדן לאלישע.
וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם נַפְשְׁךָ, רד"ק: אלישע הכה את מי הירדן פעם נוספת עם אדרת אליהו,
רלב"ג: אלישע הכה את המים רק פעם אחת, אך הכתוב חזר על הכאת המים כדי לספר לנו על מעלת אלישע ולומר שהמים נבקעו בשבילו.
| אליהו פסוק 8 | אלישע פסוק 14 |
| וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ | וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ, אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו; |
| וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, | וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ … וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, |
| וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה; וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם, בֶּחָרָבָה. | וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעֲבֹר, אֱלִישָׁע. |
וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, תרגום: מי הירדן נחלקו ל 2 ופנו לשני כיוונים שונים, וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע, ביבשה.
טו אלישע הנביא אמנם המשיך את דרך אליהו, אך אלישע נהג בדרך שונה. אלישע חזר באותו מסלול שהלך אחרי רבו, אבל בכיוון הפוך, כך הראה שירש את תפקיד אליהו כנביא, אך לא יפעל בדרכי אליהו הקנאיות והמתבודדות, אלא יהיה מעורב בהמוני העם ומקורב למלכות.
אלישע הכיר בכך שהעולם זקוק למידת הרחמים, ולרוב פעל על פי מידה זו. למה בקע את המים? האם ניסה להידמות לאליהו כמו יהושע שלמד ממשה רבו ובקע את הירדן, כך רצה גם הוא להדמות לרבו?
נס 1: הנס האחרון שחולל אליהו הוא הנס הראשון שחולל אלישע – חציית מי הירדן, מעיד על כך שאלישע הוא ממשיכו של אליהו.
פעולתם הראשונה של יהושע ואלישע, לאחר שנהפכו לנביאים מובילים: לחולל נס בחציית הירדן.
ואכן העם הכיר בגדולתם: ה' אמר ליהושע: היום אחל לגדלך לעיני ב"י.
טו וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִחוֹ מִנֶּגֶד תלמידי הנביאים מיריחו, שעמדו רחוק מהנהר, ראו את אלישע בוקע את מי הירדן,
וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה, קיבל הכרה מבני הנביאים, וַיֹּאמְרוּ: נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע נַפְשְׁךָ, רד"ק: רוח אליהו שרתה על אלישע, כי הצליח לבקוע את הירדן,
תרגום: תלמידי הנביאים באו לפני אלישע והשתחוו לו עד הארץ.
עימות בין אלישע לבני הנביאים שחשבו שהרוח נשאה את אליהו והוא נעלם, כמו בנחל כפיר, בצרפת ובהר חורב.
הם בקשו לחפש את גופת אליהו ואלישע סרב, ולא רצה לספר מה שראה.
טז וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ, תרגום: הרי יש איתנו, חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל, מצודות: 50 איש חזקים שיכולים ללכת מרחק גדול בזמן קצר.
יֵלְכוּ נָא, תרגום: ילכו עכשיו 50 האנשים בני החיל, וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ, תרגום: והם יחפשו את אליהו אדוניך,
פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ ה', תרגום: שמא רוח ה' נטלה את אליהו, וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הַגֵּאָיוֹת, מצודות: הרוח השליכה את גופתו על אחד ההרים או באחד העמקים.
רש"י: מיום שעלה אליהו בסערה השמיימה, נסתלקה רוח הקודש מן הנביאים ושוב לא הייתה רוח הקודש מרובה בישראל.
מלבי"ם: בני הנביאים לא הבינו איך גוף יכול לעלות גם הוא לשמים, ולכן חשבו שנפל כמו שהאדרת נפלה.
אברבנאל: כל עוד היה אליהו בחיים, בני הנביאים התנבאו. מרגע שאליהו הסתלק, לא הייתה להם עוד נבואה ולכן לא ידעו שאליהו עלה בסערה השמיימה.
ב. מעת שנסתלקה מהם רוח הקודש, הם חשבו שוודאי הדבר שאליהו מת, כי כבר לא קיבלו את כוח הנבואה ממנו ולכן הם אמרו לאלישע שהוא ימות.
אך לאחר שראו את אליהו עולה בסערה השמיימה, הם חשבו שאולי אליהו רק עלה בסערה השמיימה כמו שהיה נוהג לעשות מידי פעם כשנעלם.
יז וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ; פן יגידו שהוא רוצה שאליהו יעלם, כדי לרשת את מקומו. יז וַיִּפְצְרוּ, מצודות: תלמידי הנביאים ביקשו שוב ושוב מאלישע לשלוח את 50 האיש החזקים.
אברבנאל: הם לא ידעו שאליהו מת, כי נסתמה רוח הנבואה מהם כשאליהו עלה בסערה השמיימה, וזו הייתה סיבת בקשתם.
רלב"ג: תלמידי הנביאים חשבו שרוח ה' נטלה את אליהו כדי שיתחבא באיזו מערה.
בוֹ עַד בֹּשׁ, מצודות: במשך זמן רב,תלמידי הנביאים ידעו שאליהו מת ורצו לקבור אותו.
רד"ק: עַד בֹּשׁ, עד שבושש ואמר להם לשלוח את 50 האנשים.
רש"י: עַד בֹּשׁ, אלישע התבייש מתלמידי הנביאים כי התחילו לומר שהוא אינו רוצה להקביל פני רבו, כי כבר נטל את גדולתו ואינו רוצה שאליהו יחזור.
וַיֹּאמֶר לתלמידי הנביאים: שְׁלָחוּ, וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ בני הנביאים שלחו את 50 האיש בני החיל.
וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ, וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ. לא כתוב שדיווחו על כישלונם.
רלבג: היה ראוי שיבינו שלא ללכת, לכן: יח וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו, וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ. כך ביצר אלישע את מעמדו.
מקום קבורת משה לא ידוע, לכן אלישע ידע שלא ימצאהו.
גם רוח אליהו הנחה על אלישע אפשרה לו להיות בטוח שרוח ה' לא השליכה את אליהו מן הסערה הבוערת באחד מההרים או מהגאיות.
וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ, זה לא שאלישע לא רצה להביא לקבורה את גופת אליהו, אלא שהוא ראה והאמין שאליהו עלה השמיימה וחבל לחפשו.
מצודות: אל תשלחו את 50 האיש לחפש אחרי גופת אליהו.
אלישע לא הסביר לתלמידי הנביאים שהוא ראה שגופו של אליהו עלתה בסערה השמיימה, כי היה עניו גדול ולא רצה לומר להם בדיוק מה ראה.
יח וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ,
רלב"ג: למרות שיהושע קילל את מי שיבנה את יריחו, לא היה איסור לשבת ביריחו וזה ההסבר שיהושפט מלך יהודה, מלך צדיק לא מנע את הישיבה ביריחו.
זה לא מנע גם מאנשים להתיישב ביריחו לאחר שהיא נבנתה, אחרת לא היו הנביאים יושבים שם.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ, תרגום: הרי אמרתי לכם שלא תלכו לחפש את אליהו.
שלבי הפיכת אלישע לנביא וקבלת ההכרה מצד הסובבים שהוא אכן יורשו של אליהו: יט וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע: הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, (החלו בטוב).
תרגום: הישיבה עכשיו בעיר יריחו טובה, יש בה שדות וכרמים.
רש"י בשם חז"ל: מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב = חן המקום על יושביו, חן אישה על בעלה, וכו'.
רלב"ג: הכוונה שהאוויר שביריחו הוא אוויר טוב ואין לתלות את המוות באוויר.
כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה, כפי שאתה רואה, וְהַמַּיִם רָעִים, תרגום: אולם, יש בעיה שהמים מזוהמים,
וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת, מצודות: כתוצאה מהזיהום במים, הארץ הורגת את יושבי העיר, בני העיר השותים את המים המזוהמים, מתים.
רד"ק: המים זוהמו לאחר מות אליהו, כי חטאו.
בשם חז"ל: המים היו מזוהמים כי יהושע קילל ואליהו הוסיף וקילל את יריחו.
מלבי"ם: המים זוהמו בגלל הדעות הזרות של יושבי יריחו ולכן השלכת המלח, המורה על ברית המלח עם התורה, היא זו שריפאה את המים.
כ אנשי יריחו לא אמרו בפירוש מה הם רוצים, כדי לא להביך אותו, אם לא יוכל לשפר את המים, אך אלישע הבין את כוונתם.
וַיֹּאמֶר: לאנשי יריחו: קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה, התחלה חדשה, וכדי שלא יוכלו לטעון שמשהו בכלי שאלישע הביא ריפא את המים.
מצודות: תביאו לי צנצנת חדשה.
רלב"ג: אלישע ביקש צלוחית חדשה כי אם היו מביאים לו צלוחית ישנה, היו חושבים שהיה משהו בצלוחית שגרם לטיהור המים.
וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח נַפְשְׁךָ. ביקש את עזרת הקהל כדי לייצור איתם קשר ולהגדיל את אמינותו. מלח מטבעו להמליח, ואלישע הצליח להמתיק את המים, כך שהגדיל את הנס.
אליהו חשב: אם יש בעיה תקנו עצמכם, אך אלישע עזר וריפא את המים.
רד"ק: ותשימו מלח בתוך הצלוחית. נס כפול, כי מלח ממליח את המים. וַיִּקְחוּ אֵלָיו אנשי יריחו הביאו לאלישע צנצנת חדשה עם מלח.
כא וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם, מצודות: אלישע יצא אל המקום שממנו נובעים המים. וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר: כֹּה אָמַר ה', לא נראה שה' דיבר אליו, אלא אלישע הרגיש שהוא מדבר בשם ה'.
רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה, דיבר כאילו שהמים כבר נרפאו, מה שמעיד על ביטחונו שדבריו יתגשמו.
תרגום: ריפאתי את המים האלה, המים האלה כבר לא יהיו מזוהמים. לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת, מצודות: המים לא יגרמו עוד למקרי מוות.
כב וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מצודות: המים שביריחו נרפאו ולא גרמו עוד למוות, עַד הַיּוֹם הַזֶּה,
תרגום: המים נשארו טובים ונקיים מתקופת אלישע ועד לתקופת ירמיה, התקופה שבה נכתבה ספר מלכים.
כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר, למרות שאלישע דיבר בשם ה', הכתוב מייחס את הנס לאלישע.
תרגום: כמו שאלישע אמר שיקרה.
במפגש הראשון גזר אליהו על עמו בצורת שמשתמע ממנה מוות ושכול.
אלישע לאחר עלית אליהו השמיימה, גזר על מים, אלא שאלישע, לעומת אליהו, הסיר את המוות והשכול: כֹּה אָמַר ה' רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת" (פס' 21).
ריפוי מעין יריחו גרם להגדלת קהל האנשים שהכיר בגדולת אלישע.
בניית יריחו הייתה מעבר לעבודת הבעל, ריפוי מי יריחו, מסמלים את הכחדת עבודת הבעל, הרב מדן.
אנלוגיה ניגודית לאליהו, שמיד עם הופעתו בתנך הכריז על בצורת (מל"א יז): הפסקת גשם בידי אליהו לעומת הספקת מים בידי אלישע.
אנלוגיה ניגודית ליהושע: מיד לאחר חציית הירדן מחוללים שניהם נס הקשור ליריחו. אולם יהושע הרס את יריחו וקילל את מי שיבנה אותה, בניגוד לאלישע: אפשר את המשך הישיבה ביריחו בכך שריפא את מימיה.
יש השערה שקללת יהושע ריחפה גם על המעיין, וכמו שחיאל בית האלי שבנה את יריחו שכל את כל ילדיו, כך גם תושבי יריחו המשיכו לשכול ילדיהם, מכוח הקללה. אלישע ביטל את הכוח המרחף של קללת יהושע.
כג וַיַּעַל מיריחו מִשָּׁם אל בֵּית אֵל, וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, תרגום: כאשר אלישע עלה בדרך המובילה לבית אל,
וּנְעָרִים קְטַנִּים, רד"ק: נערים שהיו קטנים מהמצוות.
יָצְאוּ מִן הָעִיר, יצאו מההתנהגות של אנשי עירם, שזכו לריפוי המים, שלא יגרמו עוד להורים לשכל את ילדם, ולכן הדובים השכולים יהרגום.
תרגום: נערים קטנים יצאו מהעיר, וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ, מצודות: הנערים הקטנים לעגו לאלישע.
מלבי"ם: הנערים יצאו מבית אל, ובגלל שהעגלים שעשה ירבעם היו שם, תושבי בית אל לימדו את צאצאיהם לבזות את נביאי ישראל, וגם התושבים ביזום.
תרגום: הנערים יצאו מיריחו, כי כדי לראות את הנערים, אלישע פנה לאחוריו (לכיוון יריחו ממנה בא), ואז ראה אותם.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ לאלישע: עֲלֵה = הסתלק. גרשו את אלישע, קֵרֵחַ.
אלישע היה צריך להיכנס לנעליו הגדולות של אליהו, אך הנהיג בדרך הפוכה מרבו. אלישע, רפא את מי יריחו, הנהיג במידת החסד, ולכן התמרדו נגד נביאותו.
תגובת אלישע דומה לתגובת אליהו המוריד אש מן השמים האוכלת את שרי ה 50. הפרק מראה את שני צידי אלישע; זה הדומה לאליהו אדונו וזה ההפוך לו.
אלישע רצה להמשיך את אליהו רבו, אך בכיוון אחר ובדרך שונה, והנערים בזו לו כי נראה שונה מאליהו והם לא האמינו כי הוא ראוי להיות ממשיכו.
אלישע, שעדיין התאבל על הלקחו של אליהו, נוכח כי הנערים, שבטאו אולי את מחשבות ההורים, פקפקו ביכולתו להמשיך את רבו, תגובתו לא הייתה שקולה כמנהגו, והוא קיללם בסערת רגשותיו.
עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה = הסתלק. גרשו את אלישע.
עֲלֵה קֵרֵחַ. אלישע ניבא למעלה מ 50 שנה מיורם ועד יואש, ולכן נראה שהיה קֵרֵחַ צעיר. קֵרֵחַ בניגוד לאליהו שהיה בעל שער רב או ארוך מאד.
מצודות: לעגו לאלישע ואמרו: עלה קרח, עלה קרח. אלישע היה קרח, בניגוד לאליהו שהיה בעל שיער רב, או בניגוד לאדרת השער של אליהו.
אלישע היה קרח, והנערים לעגו לאלישע על שאינו במדרגת אליהו הנביא.
אחת הפרשות הקשות להבנה היא קללת אלישע את 42 הנערים, אשר לעגו לו במילים: עֲלֵה קֵרֵחַ,.
האם לעגו לכך שהתקשה לעלות במעלה בית אל? או על זה שהוא קרח?
האם בגלל לעגם להופעתו החיצונית של הנביא "זכו" לקללתו? הלא נביאים רבים ספגו רדיפות, בוז ומכות. מה ראה אלישע להענישם בצורה כה חמורה?
אליהו עלה בסערה השמיימה ואלישע, תלמידו, ביקש לקבל ״פי שנים מרוחך״, (של רבו).
המפרשים ניסו להבין מה ביקש. או להיות מעבר לגדולתו של אליהו, ולא רק לרשת את הנהגת אליהו במידת הדין אלא גם במידת הרחמים.
מעשהו הראשון של אלישע: הכה את המים ועבר את הירדן כאליהו, אך אח"כ פעל במידת הרחמים וריפא את מי יריחו, ומנע מהעיר להיות "משכלת".
הנערים השוו בינו לבין אליהו הנביא. הם ידעו איך צריך "להראות נביא": שעיר! ואיך יתכן שהאיש הקרח, החלק משערות יכול להיות נביא כמו ״בעל שיער״.
הם בזו לו והיתגרו אותו: בא נראה אם גם אתה יכול לעלות במרכבת אש השמיימה כמו אליהו: "עלה קרח עלה קרח".
כד וַיִּפֶן אַחֲרָיו כמשה (ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויהרגהו) ראה שאין בהם או בצאצאיהם מקימי מצוות.
מנין באו הילדים? מירִיחוֹ (וַיִּפֶן אַחֲרָיו), מה שמעצים את חטאם ומדגיש את כפיות הטובה שלהם. למה?
1. ילדים אלו היו מנערן שמכרה מים ליריחו, התפרנסו בגלל הַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת, כי הביאו מרחוק מים טובים ומכרום במחיר גבוה למי שלא יכל להרחיק עד המים הטובים. אלישע ריפא את המים, ונגדעה פרנסתם ולכן קיללוהו.
2. אולי אלישע גילח שערו (בניגוד לצו תורה) בגלל האבל על מות אליהו,
3. אולי היו נביאים שנהגו לגלח שער ראשם, ולכן אלישע גילח שערו, והם לעגו לאלישע כנביא.
וַיִּרְאֵם, לפי הפשט בראיה יש כוח מאגי (בלעם לא הצלח לקלל את עם ישראל עד שברק לקח אותו לראות את המחנה שלהם מראש ההר).
תרגום: וַיִּרְאֵם, אלישע פנה לאחור (לכיוון יריחו ממנה בא) וראה את הנערים שלעגו לו.
רש"י: וַיִּרְאֵם, אלישע ראה שגם בצאצאי הנערים אין אף אחד שייצא אדם טוב.
רלב"ג: וַיִּרְאֵם, אליהו לא קילל את הנערים עד שראה בוודאות שהם ראויים לקללה מצד רוע מעשיהם.
וַיְקַלְלֵם, הם לא רק לגלגו על כך שאין לו שער, אלא ערערו על כך שהוא מתיימר, בלי שער, להיות נביא ה'.
כל מנהיג וגם נביא זקוק להסכמת העם, אחרת לא ישמעו לו.
עֲלֵה קֵרֵחַ, תגובת אלישע דומה לתגובת אליהו שהוריד אש מן השמים שאכלה את שרי ה 50.
הפרק מראה את שני צידי אלישע; זה הדומה לאליהו אדונו וזה ההפוך לו.
בְּשֵׁם ה', מידה כנגד מידה: הנערים הִתְקַלְּסוּ בוֹ בפיהם, תרגום: אלישע קלְלם בְּשֵׁם ה', קללם את הנערים בפיו, בשם ה'.
רד"ק: אלישע נענש על שקילל את הנערים.
אך יש בחז"ל האומרים שאלישע קילל את הנערים כי ביזוהו.
יש אומרים שמשום שראה שגידלו בלורית כדרך עובדי עבודה זרה.
ויש אומרים שמשום שלא ראה אף לכלוכית של מצווה.
אלישע, ממשיך דרכו של אליהו, ביקש לקבל ״פי שנים מרוחך״. יש אומרים שאלישע ביקש להיות מעבר לגדולת אליהו, ולא רק לרשת את גדולתו במידת הדין אלא גם במידת הרחמים.
אליהו, שפעל דרך סערה ואש יכול להביא דין לעולם, אך אלישע רוצה להביא גם את מידת הרחמים. מעשהו הראשון של אלישע היה להכות את המים ולעבור את הירדן בדיוק כמו אליהו, אך בהמשך נקט במידת הרחמים וריפא את מי יריחו, ושיפר את ״מושב העיר".
הנערים, השוו בינו לבין אליהו. הנערים שאלו, איך יתכן שהאיש הקרח, יכול להתנבא במקום רבו ״בעל שיער״. לעגו וקראו בבוז – "בא נראה אותך עולה בסוסי אש השמיימה כרבך: 'עלה קרח עלה קרח".
אלישע גרם לדובים, חיה המגיבה באופן המהיר ביותר בכדי לגונן על ילדיה, ככתוב ״אפגשם כדב שכול", לפגוע בילדים חסרי הכרת הטוב.
יש שביקרו את אלישע, וחז"ל אף כתבו שנענש על כך, ויש הרואים בכך שאריות לקנאות הגדולה שירש ממורו ורבו וסלחו כי אח"כ גרם רק טוב בעולם.
אלישע אמנם נכנס לנעלים הגדולות של אליהו, אבל הנהיג בדרך הפוכה מרבו. אלישע, איש החסד, הנהיג במידת החסד, ולכן התמרדו נגד נביאותו.
לא לגלגו על כך שאין לו שער, אלא ערערו על כך שהוא מתיימר, בלי שער, להיות נביא ה'. כל מנהיג וגם נביא זקוק להסכמת העם, אחרת לא ישמעו לו.
2. אלישע ריפא את המים, ואליהו אמר: אם יש בעיה תקנו עצמכם.
טענו שאלישע פעל בניגוד לדרכי אליהו. אך אלישע מילא את התפקיד שהועיד לו אליהו (מל"א י"ט, יז): וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע.
נְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר, יצאו מההתנהגות של אנשי עירם, שזכו לריפוי המים, שלא יגרמו עוד להורים לשכל את ילדם, ולכן הדובים השכולים יהרגום.
וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים למה דובים? בתנ"ך מופיע הרבה פעמים הניב: דוב שכול, דוב שכול הוא הכי מסוכן.
מִן הַיַּעַר, נראה שאלו היו דובות, שה' שלח להענישם. לא דובים ולא יער, בתלמוד (בבלי, סוטה, מז עא): כתוב: לא דובים ולא יער, לא היה שם יער או דובים ורק בזכות אלישע נוצרו, או שכל הסיפור לא היה ולא נברא.
רד"ק: יציאת הדובים הייתה בדרך נס כי לא היה שם יער.
תרגום: יצאו מהיער שליד בית אל 2 דובים, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. תרגום: הדובים ביקעו 42 מהנערים שלעגו לו.
מדוע נענשו הילדים בעונש כה חמור? יש רואים בסיפור זה סיפור אכזרי ולא מוסרי. חז"ל טענו, שהנערים היו מבוגרים, כפויי טובה, כי אלישע ריפא את מי ירִיחוֹ שהיו כדברי אַנְשֵׁי הָעִיר, אֶל אֱלִישָׁע: הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה; וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת.
אלישע הציל את ילדי העיר ממוות בשל מַּיִם רָעִים, ואנשים אלו במקום להודות לו, רדפו אחריו וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ ושמו אותו ללעג.
יעקב שבתאי:
| המקרה אשר קרה את אלישע הנביא. עלה הנביא מן העמק והעיר ממולו. | עלה הנביא מן העמק והשמש הייתה שוקעת. ויצאו נערים אל הדרך | פוחזים כאבק, ויאמרו לו עלה קרח.אז קילל הנביא וילך לו אל העיר ויבוא, בשער | ויצאו שני דובים מיער. ויאכלו שני דובים מיער ארבעים נערים. והלילה מלא עיניים. |
פה אלישע מילא את הייעוד שיועד לו כממשיכו אל אליהו (מל"א י"ט, יז): וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע, אלישע האבל על מות רבו הדגול, לא יכל לשאת את הנערים שלעגו לו על היותו שונה מאליהו ומכאן תגובתו האכזרית.
יש הפוסלים את אלישע למרות כל הדברים הטובים שעשה אח"כ בשל מעשה זה. ויש הרואים בכך חריג בהשפעת הקנאות הגדולה שראה אצל רבו וסולחים לו בשל מעשיו הטובים, האחרים והרבים.
חז"ל ניסו לקרב בין החטא ובין העונש באמצעות העצמת החטא וטענה שאין מדובר בילדים, אלא באנשים בוגרים. הסבר ב': סיפורי אלישע מציגים איש קדוש, וכל הפוגע בקודש או בקדוש, נענש בחומרה.
כה וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. למה הכתוב מספר זאת?
אליהו בהר הכרמל עשה מעשה דרסטי וציווה להרוג 450 נביאי הבעל.
אלישע כרבו אליהו עשה גם הוא מעשה דרסטי וקילל את הנערים.
אבל אלישע בניגוד לאליהו הלך אחר כך לשומרון בירת ממלכת ישראל, וישב בקרב עם ישראל, וריפא שם אוכל ועזר בדרכים אחרות ורבות.
אלישע כמעט תמיד עזר לפונים אליו. ואילו אליהו רוב חייו התבודד, והתרחק מעם ישראל.
אליהו היה רחוק מהמלכות (במיוחד מהמלכה) ואלישע היה מקורב למלכות, (בתקופת אליהו מיכיהו היה מקורב למלכות).
וַיַּעַל מִשָּׁם, מי?
וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, מי?
וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ, במי?
וַיֹּאמְרוּ לוֹ, למי?
וַיְקַלְלֵם, מי?
יש הטוענים שזה ספור גנאי ולכן לא נכתב בו שמו של אלישע, כדי להגן על כבודו. ויש טוענים שנעשה פה דין צדק, לאלו שבמקום להגיד תודה לאליהו על שהציל את ילדי הָאָרֶץ המְשַׁכָּלֶת, ממוות מהמים הרעים, לעגו ובזו לו.
ויש האומרים שהספור מלמד שזה עונשו של מי שפוגע באיש קדוש.
אליהו היה נביא של אש. הרבה מניסיו קשורים באש ויובש:
1. גזר על הארץ שנות בצורת, בה לא יורדים גשמים והכל יבש,
2. במעמד הר הכרמל ירדה אש משמים, וניצתה אש בהר הכרמל.
3. שליחי המלך אחזיה שבאו לתפסו, נשרפו באש. המלך שלח 2 פלוגות לתפוס את אליהו ושתי הפלוגות נשרפו באש,
4. בסוף ימיו עלה במרכבת אש לשמים.
אצל אליהו מוטיב המים והאש מככבים. 1. שתה מים מנחל כזיב,
2. ביקש מהאלמנה שתשקה אותו מים,
3. המלאך נתן לו לשתות במדבר מים,
4. מילא את התעלות סביב המזבח ששיקם, ב – 12 כדי מים.
אליהו ואלישע פעלו באותו אזור גאוגרפי וכמעט באותה תקופה, בזה אחרי זה. אלישע חולל נס, כאליהו בחציית הירדן.
אך שניהם היו שונים זה מזה: אליהו הבודד: 'ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה' (מל"א יט, י, יד). אך אלישע, היה מוקף תמיד בבני אלוקים, בנעריו ובזקנים.
אליהו התבודד, או יצא בשליחות ה', אך אל אלישע היו באים, או שהיה שולח שליח בשליחותו.
אלישע היה נביא של מים. האיש יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ" (מל"ב ג', יא), התנהל על "מי מנוחות", ורבים מניסיו עסקו במים.
אליהו תמיד הלך אל המלך, כיוון למלך, אלישע היה איש העם, ותמיד מוקף באנשים. אלישע מזכיר את שמואל שתמיד סבב בקרב העם ושפט אותו.
השוואת שמואל הנביא לאליהו הנביא:
2 הנביאים נלחמו נגד עבודת הבעל והעשתורת.
2 הנביאים ריכזו את העם במקום גבוה: אליהו בהר הכרמל או שמואל במצפה,
2 הנביאים העלו עולה לה', ורצו להוכיח את עוצמת ה'.
2 הנביאים השתמשו במים. מים מסמלים טוהר, והצליחו לאסוף אנרגיה חיובית חזקה ועוצמה. העם נענה להם וחזר בתשובה.
המהפכה הרוחנית שחולל שמואל: המפגש של שמואל במצפה, מזכיר את מפגש אליהו בהר הכרמל, דומה אך שונה.
אצל שמואל כתוב: וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' לְבַדּוֹ. ואצל אליהו: וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹוקִים.
תשובת העם שרדה כל עוד שמואל חי, ואילו בימי אליהו, העם חזר מהר לעבוד גם עבודה זרה.
שמואל הוריד גשם בדרך נס, ואליהו הוריד אש מן השמים בדרך נס.
| אליהו | שמואל |
| ריכז את העם בכרמל.שרף את הרודפים באש,ירדה אש משמים ושרפה את השור.עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים?אליהו שפך את המים.השימוש באש מאפיינת את אליהו. | ריכז את העם במצפה.עצר את הרודפים באקסטזה נבואית,ה' הימם את הפלישתים, והם ברחו.אִם בְּכָל לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל ה',העם שפך את המים.שמואל הפך את הרודפים לחסידיו. |
למרות הדמיון ביניהם, אליהו ושמואל היו מאד שונים, הן באופיים, והן בדרכי פעולתם. אליהו חשב שהאש שירדה בדרך נס מהשמיים שכנעה את העם, ושכנוע זה ימשך לתמיד.
שמואל הבין שכח רצון לא מחזיק תמיד מעמד ויש לטפח ולחזק אותו.
שינוי ניתן להביא יחד עם האנשים ולא מולם. שמואל הבין שהמחיר הוא שהוא צריך תמיד להיות ליד ובקשר עם העם, ולכן מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, ערך סבוב בכל ערי ישראל: וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה ..
מי שרוצה לשכנע נהגים לנהוג בזהירות יכול לחנך לנהיגה זהירה מגיל הגן ולאורך כל שנות הלימודים, או להטיל קנסות על נהגים שיתפסו חוטאים.
אם אין ניידות או מצלמות, הנהג ידהר, אלא אם הצלחתי בחינוך עקבי לשכנע אותו לנהוג בזהירות.
אליהו היה מנבא ונעלם לכמה שנים. חַי ה' אֱלֹהֶיךָ, אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ, וְאָמְרוּ, אָיִן; וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי, כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה. וְעַתָּה, אַתָּה אֹמֵר: לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ, הִנֵּה אֵלִיָּהוּ. וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, וְרוּחַ ה' יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע, וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְלֹא יִמְצָאֲךָ, וַהֲרָגָנִי;
כאשר העם אמר לשמואל: כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה, לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ. שמואל יכל לבטל את המלוכה, אבל הוא הבין, שהעם ממשיך לרצות מלך, ורק מפחד התחרט על שביקש משמואל להמליך עליהם מלך, ולכן לא ניצל את ההזדמנות ולא ביטל את המלכת המלך, אלא המשיך ללוות את העם ולתמוך בו כדי שימשיך בדרך טובה.
שמואל זרם עם העם שבעמקי לבבו עדין חמד מלך.
אברהם ידע להתמקח עם ה' על רשעי סדום: האם תספה צדיק עם רשע? אך לא שמענו ולו פעם אחת ניסיון של אליהו, לסנגר על עם ישראל, או לגור בתוך העם ולנסות לשכנע ולשנות את אמונתו.
כאשר אליהו הופיע בפעם הראשונה בתנך, הוא בישר על בצורת.
הבצורת נמשכה תקופה של שנים וגרמה לרעב ולנפגעים רבים, אך אליהו מיד אחרי שהודיע עליה נעלם והתחבא במקומות שונים, שם מצא מחסה ואוכל.
ואילו שמואל ידע לסחוף את העם אחריו, היה צמוד לו תמיד, וחזר לביתו רק פעם בשנה: וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ; כאילו אמר: בטוב וברע אני אתכם.
אליהו מאד רצה לשכנע, עד מתי אתם פוסחים על 2 הסעיפים? וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ, דָּבָר. העם לא היה אתו.
שמואל עבד עם העם, לא כפה אלא סחף. רצה לעזור לעם. העם פעל, אמר: חטאנו!
לאחר מעמד הר הכרמל המדהים, העם חזר בתשובה והשתכנע: ה' הוּא הָאֱלֹוקִים, ה' הוּא הָאֱלֹוקִים, לו אליהו היה ממשיך לשהות ליד העם היה מחזק ומעצים את העם, אבל אליהו בחר להעצים את אחאב: וַיִּרְכַּב אַחְאָב, וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה… וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו; וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה. ואחר המשיך להתבודד במדבר. אחרי שאליהו נעלם, החזרה בתשובה קרסה.
הקבלה בין שמואל לאליהו:
| שמואל | אליהו |
| שמואל נהג כבית הללשמואל מתאפיין במתינות, משכנע ומעודד, מדגיש את הטוב, לשון רכה. | אליהו נהג כבית שמאיאליהו תקיף, מעניש, מטיף ומוכיח.מדגיש את החסר. נוקב. |
דומה בין המקרים: אירוע דומה, כינוס לחזרה בתשובה במקום גבוה, הקרבת קורבנות, חוללו נס. העם חזר בתשובה. שונה: הנביאים פעלו אחרת.
ההקבלה בין אליהו ושמואל מעצימה את שמואל, הוא הצליח לשכנע את העם לעבוד רק את ה', אבל במודע הוא היה מוכן לשלם את המחיר: כל חייב לנדוד מישוב לישוב כדי לתמוך בעם, והסכים להמליך עליהם מלך, כדי שיוקירו לו טובה ויאמינו בהנהגתו ובחינוך שהעניק להם.
שמואל כובד ע"י כל שכבות העם, אך איזבל איימה על אליהו.
משה ואליהו 1. הם 2 הנביאים היחידים שזכו להעביר את תפקידם לתלמידם.
2. יהושע חולל נס בחציית הירדן כמשה שחולל נס בחציית ים סוף.
3. אליהו הסתלק מהעולם בדרך פלאית: וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם.
גם משה הסתלק מהעולם בדרך פלאית, ע"י ה', ומקום קבורתו לא ידוע.
4. שניהם נעלמו מעיני העם בעבר הירדן המזרחית, מול יריחו. ומיד לאחר הסתלקות משה ואליהו, נהפכו תלמידיהם לממשיכי דרכם.
יש גם הבדלים בין משה לאליהו:
משה ואליהו: משה מת ונקבר כאיש, ואליהו עלה "בסערה השמים", משה הוריד ונתן לעם ישראל תורה מן השמים, ואליהו סיים את שליחותו בארץ.
כשמשה מת, רק אלוקים ניצב לידו, אך אליהו עלה בסערה לפני 50 בני נביאים ואלישע תלמידו.
אליהו הסתלק סמוך למקום שבו מת משה. וגם זה בהיפוך:
1. משה מת ונקבר כאדם באדמה, ואליהו עלה "בסערה השמים",
2. משה הוריד ונתן לעם ישראל תורה משמים, ואליהו עלה לשמים,
3. משה מת בבדידות ואליהו לפני כל תלמידיו.
4. משה השתמש במטה ואליהו באדרת מגולגלת, לחציית המים.
אליהו במסורת היהודית שונה מאד מאליהו התנכי. איך קרה השינוי?
אליהו, האיש שלא הייתה לו היסטוריה, יצר היסטוריה. כל נבואותיו התגשמו כמו נבואתו לאחזיה המלך שימות בקרוב, או שהכלבים ילקקו את דם אחאב.
לא יודעים עליו הרבה, לא את גילו בעת מותו, או את מוצאו, הוא ידוע בעיקר בזכות קנאתו, מעשיו, אומץ ליבו וכושר הביטוי שלו.
אליהו בחייו 1. נלחם נגד העבודה הזרה, 2. כופף גב מלכים יהירים, 3. שפע זעם ואש. לאחר שעלה בסערה השמיימה, חזר אלינו אליהו שונה בסיפורי חז"ל, בתפילה ובפיוט.
יש ניגוד גדול בין דמותו של אליהו בספר מלכים לדמותו של אליהו בעם: אליהו בסיפורי העם, שונה מאד מאליהו התנכי הזועם, הכועס, המקטרג והמעניש.
על המסופר בתנ"ך כתבו חז"ל בקורת על אליהו: ויאמר: קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אמר לו הקב"ה: בריתי, שמא בריתך?
אֶת מִזְבְּחֹותֶיךָ הָרָסוּ. אמר לו: מזבחותי, שמא מזבחותיך?
וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב. אמר לו: נביאי, ואת מה אכפת לך?
אמר לו: וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ (שיר השירים רבה א, ו). מבקשים נפשך? אז אתה מקנא לעצמך ולא לה'?
"וישכב וישן תחת רותם אחד והנה זה מלאך נוגע בו ויאמר לו קום אכול ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפם וצפחת מים ויאכל וישת". (המשמעות הפשוטה של רצפים היא גחלי אש) מה הוא רצפים? אמר רבי שמואל בר נחמן: רוץ פה, רצוץ פיות (הרוס ורסק את הפיות) בכל מי שאמר דילטוריא (לשון הרע) על בני.
אבל אחרי מות אליהו כל הגישה אליו השתנתה:
א. בתפילה: "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא, זכור לטוב, ויבשר לנו בשורות טובות וישועות ונחמות" – בברכת המזון),
ב. בפיוט למוצאי שבת: אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי, במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דויד". הגלעדי: מגלעד בעבר הירדן.
איך הפך אליהו מנביא זועם לסב רחום?
השינוי מבחינת אליהו:
1. דברים שרואים משם לא רואים מכאן, המדרש: כשאליהו עלה בסערה השמיימה, פתאום ראה את מצב העם בארץ, וראייתו השתנתה לעין טובה.
2. כשעלה השמיימה הבין שאנשים אינם מושלמים, ויש להנהיג את העולם במידת הרחמים. ונהפך לסנגורם של ישראל.
ב. השינוי שחולל אלישע בליבו של אליהו: בסוף ימיו התחיל אליהו להשתנות, להתרכך ולקרב אליו את אלישע תלמידו.
מדברים והולכים: אלישע שהיה קרוב אליו, ראה את הצדדים הרכים שבאישיותו ולכן אלישע היה הראשון ששינה את תדמית אליהו כשביכה אותו במילים: אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו; ביכה את מגן ישראל אותה קריאה יקרא גם יואש המלך על אלישע כשימות.
תפקיד אלישע כיורשו וכממשיכו של אליהו החל בכך שיחל ב'תיקון' דמותו של רבו, וניתן לראות בקריאה זו של אלישע את התחלת ריכוך והמתקת דמות רבו.
ג. מלאכי היה הראשון בתנ"ך שניבא שאליהו יחזור וישלים את תפקידו, אבל במידת החסד. מלאכי פרק ג', כג-כד הִנֵּה אָנכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוא יום ה' הַגָּדול וְהַנּורָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבות עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבותָם.
מלאכי צייר את אליהו כמשכין שלום בית.
כיון שאליהו עלה למרום, ר' אליהו הכהן, 'אגדת אליהו': הוצרך להודיע לאלישע שאינו כחנוך, שמשעה שנסתלק לשמים (בראשית ה', כד: "וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אתו אֱלהִים" שוב לא יחזור לעולם, אך אליהו עתיד לחזור, כדי לבשר בנחמות ירושלים, דכתיב "הִנֵּה אָנכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וגו'.
בעקבות דברי מלאכי על אֵלִיָּהו הַנָּבִיא שישִׁיב לֵב אָבות עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבותָם תדמית אליהו השתנתה והפכה מדמות קנאית, נוקשה ובלתי מתפשרת, לסבא חביב.
נוספו לאליהו "תפקידים" לעתיד לבוא המוזכרים אצל חז"ל משנה עדויות ח' ז'; בבלי פסחים יב עא ועוד כדמות של סבא חביב המשתתף בכל ברית, ליל סדר והבדלה במוצאי שבתות.
הדמות החביבה שהוענקה לאליהו במהלך הדורות היא סוג של תיקון, נקמה מתוקה לאחד מגדולי הקנאים של המקרא – בעל כורחך, אמרו לאליהו, תהפוך לאיש מיטיב, ואנו מושיבים אותך לצד הילדים בשולחן ליל הסדר ובברית המילה. (א., שאנן).
דמות הסב הקשיש מהאגדות. לאה נאור – אליהו הנביא.
| בליל הסדר יקרה לי הנס, אפתח את הדלת והוא יכנס, אמלא את הכוס, את כוס זהבו, ולא ארדם לפני שיבוא, | אליהו הנביא, איך יבוא ומה יביא, אליהו הנביא, אליהו הנביא,אם יש לו זקן כמו בתמונות, | זקן לבן ואזור של זהב, ואור שמאיר מסביב לפניו, אליהו הנביא, שנה שלמה חיכיתי לראות, … | לפני שנה עוד הייתי קטן, נרדמתי רק רגע לפני הזמן,אך בפסח הזה שיקרה לי הנס, אפתח את הדלת והוא יכנס |
ד. תקופת המשנה, אחרי תקופת החשמונאים, כשרומא השתלטה על ישראל, חז"ל לא רצו לעודד קנאות, ולצייר דמויות מקראיות כדמויות קנאיות, ולכן התחלו לרכך את דמות אליהו כשהוסיפו סיפורים לא מוכרים עליו, המציירים דמות של סב חביב ולא קנאי.
ה. גמרא: חז"ל התנסו בקנאים שהביאו אסון על העם,
כמו בר כוכבא, וקנאי בית שני ולכן בספרות חז"ל רצו מודל של לא קנאי, והחליפו את תכונת הקנאות בתכונת בעל הנס. החכמים הבינו במשך השנים שכוח לא פותר בעיות של עם, אלא לימוד תורה, ושמירת מצוות, לכן נתנו לו תכונות של סב רחום, וגרעו מדמותו של אליהו את הקנאות.
בסיפורי חז"ל אליהו לא רק השתנה בעצמו, אלא גם למד לשנות אחרים וללמד אותם לנהוג במידת הרחמים.
כגון המדרש על ר' שמעון בר יוחאי ובנו התחבאו במערה 12 שנה, עד שבא אליהו להגיד להם שהם יכולים לצאת מהמערה.
כשיצאו ראו איש חורש בשדה ולא לומד תורה, הם שרפו אותו בעיניהם, ואליהו ציווה עליהם לחזור למערה. כשיצאו אחרי שנה, למדם אליהו שהעולם אינו יכול להתקיים במידת הדין, רק במידת הרחמים. על כפיו יביא – אליהו הנביא,
| ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר, הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר, איש אינו בא לקנות, ואין איש מבקר, ושנתיים שהוא כבר אינו מנגר. והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו לבנות כיסא לאליהו שיבוא על כפיו אותו יביא, | לאליהו הנביא. והוא יושב ומחכה לו, כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, על סודו שומר ומחכה לו מתי כבר יגיע היום.ברחובנו הצר גר סנדלר אחד מוזר הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר. מדפיו הריקים | מכוסים באבק כבר שנתיים מונח המרצע בשק. והוא חולם כי נעליים הוא תופר, בן על הרים ינוו רגלי המבשר. על כפיו אותן יביא, לאליהו הנביא. והוא יושב ומחכה לו… בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר, | שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר. הוא מכיר כל סמטה כל רחוב ושכונה, הוא בונה את העיר כבר שבעים שנה. והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה, יניח למקדש את אבן הפינה. על כפיו אותה יביא |
בסיפורי חז"ל אליהו הוא: בעל נס, המביא נחמה לסובלים, הבטחות לחולים, ומרפא לחולים. 1. כדי להציל את רבי מאיר מהחיילים הרומאים שרדפו אחריו, אליהו התחפש ליצאנית וכשהרומאים ראו את ר' אליעזר עם יצאנית, הם היו בטוחים שזה לא הוא והפסיקו את המרדף.
2. כשרבי נחום איש גם זו הלך להביא מתנה לקיסר רומא, גנבים הוציאו את המתנה ומלאו את התיבה בחול, הקיסר רצה להרוג את ר' נחום שאמר גם זו לטובה, ובאמת אליהו הנביא הפך הכל לטובה.
התחפש לפילגש המלך ששכנעה אותו שהחול הוא כלי נשק אדיר, המלך ניסה את החול, ניצח במלחמה, ומילא את התיבה בזהב, ושלח את ר' נחום בכבוד בחזרה לגמזו.
3. ר' בורקא שאל את אליהו הנביא בשוק, היש בקהל פה מי שיזכה לחיי עולם הבא? הצביע אליהו על 2 אנשים. שאל אותם ר' בורקא: מה עיסוקכם? ענו: אנו ליצנים המשמחים ומעודדים כל אדם עצוב ונדכא.
4. רב אשי, החכם הבבלי עסק בבית המדרש במנשה המלך, ובחר לכנותו בפני התלמידים "חברנו מנשה" ולא בתוארו: "המלך". בלילה שלאחר הלימוד בבית המדרש, הופיע המלך מנשה בחלומו של רב אשי, ולאחר שהראה כמה ידיעותיו בתורה גדולות, שאלו רב אשי: מאחר שאתה כל כך חכם, מהי הסיבה שעבדת עבודה זרה? אמר לו: אם היית שם, היית תופס את שולי גלימתי ורץ אחרי" (בבלי סנהדרין קב עמ' ב),
אליהו היה בטוח שכל האמת אצלו, אבל רב אשי טען שנסיבות חיים יכלו להפוך את אליהו לעובד עבודה זרה ואת מנשה לצדיק.
הדבר שהכי מאפיין את אליהו בעיני העם: אליהו מחולל ניסים, ויביא ישועה!
בפרק ב כתוב: בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לִיהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה: כִּי לֹא הָיָה לוֹ, בֵּן. מכיוון שלאחזיה לא היו בנים, ירש אותו אחיו יהורם, הנצר הרביעי והאחרון לבית אחאב שזכה לעלות לכס המלוכה. הסב עמרי יסד את השושלת, אחאב המשיך ו 2 בניו: אחזיה ויורם סיימו את השושלת.
מלכים ג הקדמה, הממלכה נחלשה, והאויב התמרד. אחזיה שמלך רק כשנתיים, היה מלך חלש. אחזיה כאחאב המשיך בפולחן העגלים לה' על הבמות בצפון ובדרום. אך הוא הוסיף גם פולחן לבעל אלוהי אימו, מלכים א כב. אחריו מלך יהורם אחיו.