מלכים א פרק י

פרק י א וּמַלְכַּת שְׁבָא, מהר"י קרא: בספר בן סירא כתוב שמלכת שבא הייתה אימו של נבוכדנצר ונולדה מבני הפילגשים שאברהם שילח מעל יצחק בנו.

וּמַלְכַּת שְׁבָא, חיה במאה העשירית לפנה"ס.  מַלְכַּת שְׁבָא הוא שם של מלכה קדומה, המוזכרת בתנ"ך, בברית החדשה, בקוראן ובאתוס האתיופי הנקרא "כברה נגסט".

מַלְכַּת שְׁבָא הייתה מלכה, ולא רעיית מלך. היא מלכה על ממלכת שְׁבָא, המזוהה לרוב עם ממלכת סבא ששלטה בצפון אתיופיה ובתימן.

ע"פ המסורת האתיופית הייתה המלכה ה-52 של ממלכת שבא, ושלטה 31 שנה בין השנים 1006 לפנה"ס – 975 לפנה"ס.

יהודי קוצ'ין טענו כי מוצאה בכלל מדרום הודו, ורש"י כתב שהיא אימו של נבוכדנצר (שהיה מצאצאיה).

כתוצאה מיחסים אלו נולד נבוכדנצר מי שהחריב את בית המקדש. כך ע"פ האר"י: נבוכדנצר השני, מחולל גלות בבל היה מצאצאי שלמה ומלכת שבא: "בא אליה (שלמה) ונולד ממנה נבוכדנצר, והחריב הבית שעמד ת"י (410) שנים.

אם כן מלכת שבא מואשמת ע"י המדרש על שפיתתה את שלמה וילדה לו בן שהחריב את השגו החשוב ביותר של שלמה מבחינה לאומית: את בית המקדש ששרד כ- 400 שנה, ונחרב ע"י הבבלים.  (שנהר ע 2008 196).

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם  תִּשְׁכַּח יְמִינִי. ו  תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם לֹא אַעֲלֶה, אֶת יְרוּשָׁלִַם  עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

כורש הרשה לבנות את המקדש השני, שבנייתו הסתיימה ב- 516 לפה"ס, (עזרא א 1-20).

לפי מדרש אחר נולדה להם בת. איך בת תחולל צרות לעם ישראל? הייתה אימו של נבוכדנצר השני' מחולל' גלות בבל.

לפי התרגום הארוך למגילת אסתר נולד להם בן, שממנו יצא קיסר אתיופיה איליה סיאסי.

למה באה? המדרש טוען ששלמה הזמין את מלכת שבא לבוא ולבקרו, והנסיעה ליהודה ארכה 3 שנים.

כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיַּיִן שָׁלַח וְזִמֵּן כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב הַקְּרוֹבִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיבָם בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. אַחַר כָּךְ צִוָּה לִטֹּל נְבָלִים וּמְצִלְתַּיִם, תֻּפִּים וְכִנּוֹרוֹת, שֶׁהָיָה מְנַגֵּן בָּהֶם דָּוִד אָבִיו, וּלְנַגֵּן לְפָנָיו. עוֹד צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו עוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְאֶת הַשֵּׁדִים וְאֶת הָרוּחוֹת וְאֶת הַלִּילִין לְרַקֵּד לְפָנָיו, כְּדֵי לְהַרְאוֹת גְּדֻלָּתוֹ לְכָל הַמְּלָכִים הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו. וְסוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ קוֹרְאִים אוֹתָם בִּשְׁמוֹתָם וְכֻלָּם מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶצְלוֹ מֵאֲלֵיהֶם, לֹא כְּפוּתִים וְלֹא אֲסוּרִים וּבְאֵין אָדָם נוֹהֵג בָּהֶם.

 שָלוש שָנים הִמתין המֶלך שְלֹמֹה לְבִיקורה של מַלכַּת שְבָא בְּאַרְצוֹ. מִקֵּץ שָׁלוֹש שָׁנִים בָּאָה מַלְכַּת שְׁבָא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. כְּשֶהִגיעה לְבַסוף, שָלח אֶת שַׂר צְבָאוֹ, בְּנָיָהוּ בֶּן-יְהוֹיָדָע, לקבל אֶת פָּנֶיה, הַדּוֹמֶה לְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שֶׁיּוֹצֵאת לְעֵת הַבֹּקֶר, וְדוֹמֶה לְכוֹכַב נֹגַהּ שֶׁמֵּאִיר וְעוֹמֵד בֵּין כּוֹכָבִים, וְדוֹמֶה לְשׁוֹשַׁנָּה שֶׁעוֹמֶדֶת עַל פַּלְגֵי מַיִם, גיבור חַיִל וִיפֵה תוֹאַר. ומַלכַּת שְבָא סָבְרָה כי הוא המלך שְלֹמֹה, וּמִיהרה לָרֶדת מִמֶרכַּבתָה כדי לְכַבּדוֹ. "הוֹד מַלְכוּתה!" הִתפַּלֵא בְּנָיָהוּ, "לָמה יָרדת מִמֶרכַּבתֵך? הֲרֵי אֵינני אֶלָא אֶחד מֵעַבדֵי המלך!" המדרש מספר כי בניה בן יהוידע הוא שפתח לה את הדלת, ושיכן אותה במגורי האורחים. הִסתוֹבבה מַלכַּת שְבָא לאחור ואמרה אֶל שָׂרֶיהָ: אִם לא רְאיתם אֶת הָאֲרִי – רְאו אֶת רִבְצוֹ. ואִם לא רְאיתם אֶת המלך שְלֹמֹה – רְאו אֶת עַבדוֹ.  אם הפקיד כל כך יפה, תתארו לעצמכם כמה יפה הוא המלך בעצמו, אמרה וּמיהרה לארמונו של המלך שְלֹמֹה, (שמות רבא).

שלמה המלך נערץ עד היום במסורת האתיופית. במסורת זו יש 2 מלכות אחת שנואה ואחת אהובה. האהובה היא מלכת שבא.

מסורות אתיופיות הקודמות לברית החדשה וכן הברית החדשה מציינות קשר בין שלמה ומלכת שבא.

וְהַמֶּלֶךְ שְׁלמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ, מה היה כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה? לפי המסורת היא בקשה ממנו בן.

לפי המסורת האתיופית שלמה הערים על מלכת שבא, והמלך מֶנֶלִיק היה בנו של שלמה,

לפי המסורת האתיופית ארון ברית ה' נלקח לאתיופיה. ומֶנֶלִיק בנם קיבל אותו, או גנב אותו, או קיבל משלמה במתנה העתק של ארון הברית.

בבתים אתיופיים יש קופסה שבה 2 בובות, אחת נקראת שלמה ואחת מלכת שבא. אם גבר רוצה משהוא מאשתו, הוא לא מבקש זאת במילים שבהם בקשה זאת אשת פוטיפר בקשה מיוסף, אלא פותח את הקופסה.

האישה רואה את הקופסה פתוחה, אם היא מסכימה, היא משאירה את הקופסה פתוחה. ואם היא מסרבת, היא סוגרת את הקופסה.

שמה המקובל של מלכת שבא בפולקלור האתיופי הוא מָקֶדָה, אך כינוייה מתקופות שונות רבים ומגוונים.

שְלֹמֹה, שֶרָצה להרשים אֶת מַלכַּת שְבָא, הֶחליט להמתין לה בְּאוּלם מפוֹאר שכּוּלוֹ זכוכית. המלכה לא ראתה פִּלְאֵי בְּנִייָה שֶכּאלה לִפנֵי כֵן, והייתה מְשוּכנַעת כי הזכוכית היא מים.

זה באמת רעיון אַדְרִיכָלי נִפלא! חשבה, וּכדֵי שֶשִׂמלָתה לא תֵירָטב הֵרימה אֶת שוּלֶיהָ וחשׂפה… רגליים שְׂעִירוֹת! אמר שְלֹמֹה לְמַלכַּת שְבָא: "יופְיֵיך יְפִי נשים, אבָל רַגלַייך שׂעירות כְּרַגלֵי הגברים (לגברים השער מוסיף יופי, אך לנשים – דופי. תרגום שני למגילת אסתר א ג).

רגלים שעירות העידו על היות מלכת שבא – שדה. המסורת המוסלמית טוענת כי המלך נתן לה לעבור מעל המים, כי רצה לבדוק אם רגליה שעירות, רגלי שדה.

מַלכַּת שְבָא: "לא באתי הֵנָה בְּעִנְיְינֵי שֵׂער וְתִסרוקות אֶלָא בְּעִנְיְינֵי חוכמה וחידות. בסיפורת הבינלאומית רווח המוטיב של חידות שחדה נערה לגברים.

מי שאינו פותר נכון – מת, ומי שמצליח יקבל אותה לאישה. שלמה שהצליח לפתור את חידות המלכה, הציג עצמו כגבר חכם.

מהמאה ה- 14 מיחסים את בית המלוכה האתיופי לצאצאי שלמה והמלכה. האפוס האתיופי "כברת נגסת", מספרת שלצאצא קראו מֶנֶלִיק הראשון, אבי שושלת מלכי אתיופיה עד לדורות האחרונים.

מֶנֶלִיק, גדל והתחנך באתיופיה על ידי מלכה חד הורית. בבגרות הגיע לבקר את אביו – שלמה המלך, וזה מיאן לשלחו חזרה לאתיופיה. אך בסופו של דבר חזר מֶנֶלִיק לאימו באתיופיה, ושלמה שלח אותו עם משלחת של אלף איש מכל שבט – וסך בכל 12,000 איש, הלוא הם יהודי אתיופיה הראשונים.

סיפור אחר טוען כי מֶנֶלִיק בא לבקר את אביו והמלך התרשם מאופיו וחוכמתו. כשהתגעגע הבן לאימו, בחר שלמה 300 מנכבדי ירושלים ללוותו, וליהודי אתיופיה מסורת שהם צאצאי אותם נכבדים וכהנים שליוו בזמנו את הנסיך בדרכו אל אימו (כהן מ., מפי העם ספר 2 ת"א תשלו 89).

לפי כמה מסורות אתיופיות מֶנֶלִיק קיבל מאביו שלמה במתנה את ארון הברית, או שגנב את הארון מאביו והביאו לאתיופיה.

לדעת מאמינים רבים באתיופיה הארון מצוי עד היום בכנסיה החשובה שבארץ זו ורק הכומר הראשי של הכנסייה רשאי לראות אותו. בדגל האתיופי מופיע אריה, סמלו של שבט יהודה, ויהודי אתיופיה רואים עצמם כצאצאי שלמה ומלכת שבא.

מֶנֶלִיק הפך לקיסר הראשון של אתיופיה שמִשכנו בעיר אקסום, ראשון לשושלת הסולומונית שסופה בהיילה סילאסי – גור אריה יהודה.

האתיופים רואים את עצמם צאצאי שבטי ישראל המייצגים מסורות ישראליות קדומות. ארון הברית המקורי נמצא לטענתם בכנסיית מרים בעיר אקסום.

הממלכה קיבלה על עצמה את עול הנצרות במאה הרביעית, אבל שומרת בקנאות על מנהגים יהודיים כמו מילה, שבת ואי אכילת חזיר;

העתק של ארון הברית נמצא בכל אחת מהכנסיות הנוצריות האתיופיות, והוא התשמיש הפולחני החשוב ביותר בכנסייה. הכנסיות החצובות בסלע בלליבלה, ניסיון להעתיק את ירושלים. סביר בילי.

לסיכום: הפרק מספר על ביקור מלכת שבא בירושלים וכמה התפעלה מהמלך שלמה, ששמעו הגיעה עד לארצה הרחוקה.

אמנם מלכים רבים ביקרו את שלמה, אבל זאת הייתה המלכה היחידה.

שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה, סיפור זה, כמו סיפור משפט שלמה, נועד להעצים את דמותו ולפארו. וַתָּבֹא, אֶל שְׁלֹמֹה, לא באה ליהודה, אלא לשְׁלֹמֹה.

מלכת שבא אינה היחידה שבאה להכיר את המלך, שהרי כבר קודם כתוב: יד וַיָּבֹאוּ, מִכָּל הָעַמִּים, לִשְׁמֹעַ, אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ (ה ).

וכן: וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים, אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה:  לִשְׁמֹעַ, אֶת חָכְמָתוֹ, אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹוקִים, בְּלִבּוֹ.  וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת, וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים, סוּסִים, וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה, בְּשָׁנָה (י 24).

רד"ק: מלכת שבא תמיד שמעה על גדולת שלמה המלך.

מלבי"ם: מלכת שבא שמעה על חוכמת שלמה מהעבדים שעברו בשבא באוניות חירם וסיפרו על חוכמתו.

 לְשֵׁם ה', מצודות: מלכת שבא שמעה, שחוכמת שלמה אינה חכמה טבעית אלא היא חכמה מה'.

 רד"ק: לְשֵׁם ה', שלמה עסק במלאכות החיצוניות לשם ה', וזה מה שרצתה מלכת שבא לבדוק.

 רלב"ג: לְשֵׁם ה', חוכמת שלמה הייתה על טבעית מאת ה'.

לְשֵׁם ה', שלמה השיג את חוכמתו על ידי שדבק בה'.

לְשֵׁם ה', שלמה השתמש בחוכמתו לשם ה'.

וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת, באה לחוד למלך שלמה חידות ולבחון את חוכמתו, אך היא בעצם הפכה לחידה בעצמה ולא בטוח מי הייתה ומאין באה.

חידות מלכת שבא:  מלכת שבא: שמעתי כי אתה הֶחָכם בָּאדם וּבאתי לִבדוק האִם השמועה נכונה. אָחוּד לךָ  חידות. אִם תפתור אֶת כולן אדע שאתה הֶחָכם בָּאדם, ואִם לא, אדע שאתה כִּשאר בְּנֵי האדם. "טוב ויפֶה," אמר המלך שְלֹמֹה, "אני מוכן וּמזומן, חוּדי!"  שלוש החידות הראשונות: וַתֹּאמֶר מַלכַּת שְבָא:

1. "מהו? נֶחצָב מאדמה, צִבעוֹ כַּשָמַים, אישה תָשִׂימוֹ בְּעֵינה, ותִהיה יפָה כִּפלַיִים?  וַיַעַן המלך שְלֹמֹה וַיֹאמַר: "כחול! איפור כחול לָעיניים!" וַתֹּאמֶר מַלכַּת שְבָא: "יפֶה!"

2. וַתָחוּד מַלכַּת שְבָא עוד וַתֹּאמֶר: "מהו? מַעיָינוֹ בָּאדמה, צִבעוֹ שחור, נִיגָר כַּמים, הַדליקוּהוּ – וַיְהִי אור!"  וַיַעַן המלך שְלֹמֹה וַיֹאמַר: "נֶפְט." וַתֹּאמֶר מַלכַּת שְבָא: "יפֶה מאוד!"

3. וַתָחוּד מַלכַּת שְבָא עוד וַתֹּאמֶר: "מהו? בְּגַרעִינָיו שְׂמֵחות הציפורים, כְּשֶהוא מַלְבּוּש של עֲנִיִים – מָלֵא חורים, ועשירים מֵתים בו מִתְהַדְרים."  וַיַעַן המלך וַיֹאמַר: פִּשְתָן!"       מַלכַּת שְבָא: "יפֶה מאוד!"

חידה רביעית, שונָה. רמזה לְאֶחד מִמְשָרְתֶיה. המְשָרֵת פָּתח אֶת הדלת וְלָאוּלם נִכנסה 6000 נערים לבושים שְׂמָלות ארוכות. "הרואֶה אתה אֶת הנערים האלֶה?" שָאלה. "רואֶה גם רואֶה," אמר שְלֹמֹה.

"וּבכן," חייכה, "לא תמיד כדאי להאמין לְמה שרואים. מחצית הנערים שלְפָנֶיךָ אֵינם אֶלָא נְעָרות!" "מה אַת אומרת!" הִשתָאָה שְלֹמֹה.

"אֶת שאוזנֶיךָ שומעות," אמרה מַלכַּת שְבָא. "וְכָעֵת, עלֶיךָ להפריד נערים מִנְערות."  זה בִּלתִי אֶפשָרי, חשב שְלֹמֹה, איך אבחין ביניהם וְכולם דומים אלֶה לְאלֶה כְּגַרעִינֵי החיטה?

אך בּו בָּרֶגַע, כְּשֶחָשב על גַרְגְרֵי החיטה, הֵנֵץ בְּמוֹחו של המלך שְלֹמֹה רעיון מבריק, והוא צִיוָוה על עֲבָדָיו: "מַהרו, הָביאו תמרים ואגוזים וּפַזרו אותם על הרִצפּה."  העבדים מיהרו לַעשׂות כֵּן, אך בְּטֶרם הִספּיקו לפזר אֶת כל התִקְרוֹבֶת פרצה מהומה גדולה.

כָּעֵת הֵבינה המַלכּה אֶת הרעיון המבריק שֶהָגָה שְלֹמֹה: הנערים הֵרימו אֶת שוּלֵי השְׂמלות כדי לִצְרוֹר בהן מִן השֶפַע, ואִילו הנְערות, שהיו בַּיישניות וחששו לַחשׂוף אֶת רגליהן, כפי שֶעָשׂתה היא כְּשֶנִכנסה אל הארמון, הִסתַפּקו בְּמה שהִצליחו לִצרור בִּידֵיהן. הבנות הבישניות, נטלו את האגוזים במטפחות והבנים בבגדיהם. כך הִבדיל שְלֹמֹה המלך בין הנערים לַנְערות. הבישניות נהגו לפי הנורמה והאישור מחזק את הנורמה, ומונע לעבור למין השני.  אז אמרה מַלכַּת שְבָא: "אמנם קודֶם לכן טענתי שלא תמיד כדאי להאמין בְּמה שרואים, אך דווקא בַּמִקרֶה הזה אין כְּמַראֵה עיניים! אכן, שְלֹמֹה, הִנְךָ הֶחָכם בָּאדם".

חידה חמישית: הביאה ערלים ונימולים לפניו, ובקשה ממנו לזהות מי נימול. אמר לכוהן לפתוח את דלתות הארון, הערלים כרעו על הרצפה והנימולים השתחוו כיהודים, וכך הבחין ביניהם. הערלים והנימולים שונים בתרבותם, שונות שהמסורת היהודית מעודדת. החידה על ההבדל בין הבנים לבנות, ובין סוגי הפרחים, הציגה את הגברים כבני תרבות ואת הנשים כבנות הטבע. המלכה המדגישה את הדמיון ביניהם, ערערה על מוסכמות החברה.

מלכת שבא הציגה לפני שלמה פרחים, ובקשה ממנו להבדיל ביו הטבעיים והמלאכותיים, למזלו של שלמה, דבורה קטנה, שפעם עקצה את אפו והוא מחל לה, באה לעזרתו ונעמדה על הטבעיים וכך עלה בידו לפתור גם חידה זו.

החידות אופייניות לחידות שהיו חדים בחגיגות נישואים, כמו נישואי שמשון.

מלכת שבא הצביעה על מעמדה הגבוה, בכך שהתימרה לחוד לשלמה המלך חידות, כאלו שיביכו אותו, ולראות אם לא יצליח לפתור אותם.

חז"ל ביקרו את העובדה שאישה, ועוד שחורה, וגם זרה, העזה לחוד חידות לגבר ועוד לשלמה המלך, ובכמה אגדות ניסו להקטין את דמותה, כגון: שנאלצה להיענות להזמנתו, והיו לה רגלים שעירות.

היו מדרשים שניסו לטעון כי מלכת שבא הייתה גבר ואחרים טענו כי לילית השדה המפתה שלה שער ארוך, הופיעה בדמות מלכת שבא.

יש אגדה ערבית שטוענת כי מלכת שבא שלחה אליו חידות, עוד לפני שהגיעה אליו, כגון: "מה מבעבע וניגר כמים, לא מהארץ ולא מהשמים"? זיעת סוסים.

מה מר ממררה ומה מתוק מדבש? מר ממררה המוות, ומר ממוות אישה רעה. מתוקה מדבש השינה ומתוקה משינה האהבה.

עוד מחידות מלכת שבע	הפתרון
השנים שבחידה הם סמל נשי מובהק. 1. שבעה יצאו, תשעה אך יצאו ושמונה הן באו, שנים יסכו נסך , אחד שותה מסך, (ע"פ מדרש משלי). 2. נוצר מעפר כמים ניגר ובאש בוערת כשמש מזהרת 3. ומי זאת הגברת ברוח סוערת למת תפארה לדגים היא צרה רגל חי אוסרת בר לעוף משגת	החידה ופתרונה מזכירים חידות חתונה. 1. שבעה ימי נידה. ירחי לידה כלו, וימי מילה היו, ושני שדי אם שניהם יחד, יניקו ילד אחד. 2. הנפט מעפר לוקח ובאש קודח כשמש זורח כמים מקלח 3. הפשתה היא גבורה נכספת ביום סער מנפנפת, פאר פגר עוטפת חי בחבלה עוטפת עוף בפריה מטרפת דג ברשתה סוחפת

המדרש מזכיר גם חידות הנראות כמו חידון תנכי:

איזו ארץ לא ראתה שמש, אלא פעם אחת? כשהארץ הייתה תוהו ובוהו. או כברת הארץ שהים נסוג ממנה, כשבני ישראל עברו בחרבה.

מי היה מת וחי? קבר מתהלך ומת מתפלל? יונה הנביא היה חי והתפלל והקבר המתהלך זה הדג שבלע אותו.

מי הם 3 שאכלו ושתו, ולא נולדו מאב ומאם? המלאכים שבאו לבקר את אברהם.

חידת בנות לוט: 1. מי זה שבניו הם גם נכדיו? לוט. 2. אשה אחת אמרה לבנה: אביך – אבי, זקנך – בעלי, אתה בני, ואני אחותך? אחת מבנות לוט!

ותרא מלכת שבא כי אין דבר נעלם ממנו, ותאמר: "הפעם ידעתי כי אין חכם כמוך בכל הארץ, ולא הוגד לי אף החצי מכל אשר שמעו אזני".

העובדה כי שלמה הצליח (גם בעזרת אחרים) לפצח את חידות הלכה, העצים את עליונותו כגבר והותיר את האישה כמלכה, אך לא במעמד של גבר מלך.

מלכת שבא הוצגת כשוות מעמד למלך שלמה, ולכן הייתה זכאית לחוד לו חִידוֹת.

מצודות: מלכת שבא באה אל שלמה כדי לראות  אם שלמה יצליח לפצח את החידות שתשאל אותו, אז תדע מלכת שבא שחוכמת שלמה אינה חכמה טבעית, אלא חכמה מאת ה'.

ב וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, מנין באה מלכת שבא? כנראה מאחת מארצות אפריקה, ויוספוס קרא לה: "מלכת כוש ומצרים", (קדמוניות היהודים ח ו ה).

מצודות:מלכת שבא הגיעה אל העיר ירושלים בעושר מאוד גדול: גְּמַלִּים נֹשְׂאִים, מצודות:עם גמלים טעונים בבְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה, מצודות:  כן נשאו אבנים יקרות וחשובות.

 וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ, מצודות: מלכת שבא באה לפני שלמה ופרשה לפניו את השאלות שהטרידו אותה, ואת כל החידות שרק היא ידעה בלבבה את פתרונן.

ג וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ, מצודות: שלמה ענה על כל שאלותיה של מלכת שבא.

 לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ, מצודות: לא היה דבר מכל חידות מלכת שבא שנעלם משלמה. שלמה ענה למלכת שבא על כל חידותיה.

ד וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה מלבי"ם: חוכמת שלמה הייתה בכך שהבין ממה שמלכת שבא אמרה את מה שבליבה.

וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה, רלב"ג: מלכת שבא ראתה את חכמת שלמה ואת הבית הפרטי שבנה, ושהיה בנוי בחכמה.

ה וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ, רלב"ג: מלכת שבא התפעלה מהמאכלים ששלמה אכל, שהיו מאוזנים מבחינה תזונתית ומועילים לבריאות.

מלבי"ם: מלכת שבא ראתה ששולחנו חשוב משולחן שאר המלכים.

 וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו, מצודות: וכן התפעלה מלכת שבא מכך שלכל אחד מהעבדים של שלמה היה מקום מיוחד שבו הוא היה.

 וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו, מצודות:וכן התפעלה מלכת שבא מכך שלכל אחד מהמשרתים של שלמה היה מקום מיוחד שממנו היה לו קל יותר לשרת אותו.

וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם, מצודות:וכן התפעלה מלכת שבא מכך שלכל סוג משרת, היה סוג מלבוש ייחודי. המלבושים של כל אחד ממשרתיו ומעבדיו של שלמה נקבעו בהתאם לתפקידו ומעמדו של המשרת.

מהר"י קרא: וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם, לעבדי שלמה היו מלבושים חשובים יותר ממה שאדם רגיל היה לבוש בביתו.

 וּמַשְׁקָיו וכן התפעלה מכל מיני סוגי משקאות.

 וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ה', רש"י: מלכת שבא התפעלה מהמדרגה המיוחדת ששלמה עשה מעצי האלמוגים היוקרתיים, כדי לעלות מביתו לבית המקדש.

תרגום יונתן: וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה מעלון שהיה בבית המקדש עצמו.

ויעש המלך משתה גדול למלכת שבא, ותרא את מאכל שולחנו, ומלבושי משרתיו, ויעבירה את כל חדרי ביתו ואת בית ה' אשר בנה, ולא היה בה עוד רוח.

לאחַר הדברים האלֶה, וּלאחַר שנֶהנו זה בְּחֶברָתוֹ של זה, נִפרדו שְלֹמֹה המלך וּמַלכַּת שְבָא בִּידידוּת וּבִכְבוֹד מלכים. המַלכּה החכמה נתנה לִשְלֹמֹה זהב וכסף רב, והמלך הֶעניק לה אֶת כל מה שֶרָצתה.

מלכת שבא ומלך צור: מלכת שבע לא ערכה מסע כה ממושך ויקר רק כדי לשאול את שלמה חידות, היא בקשה לחתום אתו על עסקאות מסחריות, ואכן נחתמו הסכמים כאלו.

שלמה כרת ברית עם חירם מלך צור, כי היה זקוק לארזי הלבנון למפעלי הבניה העצומים שלו.

כמו כל מי שמתחיל לבנות, גם לשלמה התקציב לא הספיק לסיום מפעלי הבניה, ולבסוף שלמה נאלץ להבטיח לחירם 20 ערים בצפון, כדי לכסות את חובותיו על העצים שחירם שלח אליו.

איזה אזור בחר שלמה לתת לחירם? את עמק החולה. חירם ביקר באזור והמתנה לא מצאה חן בעיניו, אבל נראה שנאלץ להסתפק במה שקיבל.

 ירושלים ניהלה אז את הכלכלה העולמית. הברית עם חירם פתחה בפני שלמה אופקים חדשים. בצור היה הנמל הגדול ביותר בים התיכון. שלמה היה מלך חזק והברית עם צור פתחה לפניו את המסחר עם ארצות המזרח התיכון.

שלמה ומלך צור הקימו קו אוניות לארצות המזרח הרחוק וייבאו משם, זהב, בשמים, קופים, שנהב וכו',

ואכן וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי, אֶת עֲבָדָיו, אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת, יֹדְעֵי הַיָּם עִם, עַבְדֵי שְׁלֹמֹה.  וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב, אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר; וַיָּבִאוּ, אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.  מלכים א ט  27-28 14.

כך פגעו בכלכלת שבטי ערב שהעבירו סחורת בשיירות גמלים, והמלכה באה כדי לנסות לשכנע את שלמה להפסיק את המסחר דרך הים.

באמצע סיפור ביקורה של מלכת שבא: שנָתְנָה .. לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.  מופיע סיפור חירם: וְגַם אֳנִי חִירָם, אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר, כנראה רמז, כי סיפור זה מספר על תחרות מסחרית בין מלכת שבא וחירם על המעברים בממלכת יהודה.

ישראל, יושבת בצומת דרכים חשוב במעבר סוחרים מדרום לצפון (מאפריקה וחצי האי ערב ללבנון) וממערב למזרח (מהים התיכון מזרחה וממצרים לירדן), מי ששלט בצומת זו יכול לגבות מיסי מעבר מסוחרים.

תושבי שבא העבירו את סחורות הדרום בשירות גמלים. מלכת שבא חפצה במעבר חופשי בדרכים המרכזיות. והתחרות הייתה מי יזכה בתמיכת שלמה ויקבל נתיבי סחר פתוחים אל הים האדום, ובעקבות כך – כסף רב.

מלכת שבא הביאה איתה כמות זהב ובשמים, וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה; שם י 10, כנגד העצים שנתן חירם, כדי לבנות ברית כלכלית, נגד ציר שלמה וצור.

הפסוק: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא, אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, יכול לרמוז כי המלכה ניצחה את חירם, ומנעה את רצונו להתפשט דרומה, מה שתאם גם את האינטרס של מצרים ושל שלמה.

נראה שהמתנות היקרות שהביאה מלכת שבא, שייכנעו אותו להפסיק את המסחר דרך הים, או שפחד משישק מלך מצרים.. אם כך מטרת מסעה הרחוק והמייגע היה כדי לדאוג לפרנסת אנשיה (שנהר ע 2008 197).

מלכת שבא רצתה למכור את סחורתה גם למערב ולשלמה היה נמלים ביפו ובעציון גבר ובזכות הברית עם חירם היו לו גם ספינות: "ואֳני עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אֵלות על שפת ים-סוף בארץ אֱדום. וישלח חירם באֳני את עבדיו אנשי אניות יודעי הים עם עבדי שלמה. וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, (שם, ט', כז-כח).

 אופיר, ארץ הזהב, נזכור, נמצאת אי שם בין ים סוף לאפריקה. מלכת שבא יכלה להביא את סחורותיה לעציון גבר, ושלמה יכל למכור את הסחורה דרך יפו לארצות הים התיכון.

כך נקשרו קשרים גם עם מלכת הדרום. חירם ביקש להקים קו ימי למסחר בים האדום אבל נראה כי הסכמי הסחר של שלמה ומלכת שבא השאירו אותו בים התיכון.

מלכת שבא המשיכה לשלוט במסחר הזהב מדרום ומנעה מצור לפלוש לשם.

ההתרשמות מלכת שבא מחוכמת שלמה ומאושרו, שכנעו אותה, שמצאה שותף ראוי להסכמים מסחריים ארוכי טווח.

וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ, מצודות: לא היה במלכת שבא רוח מרוב התפעלות. הנביא אומר על דרך גוזמא שמרוב התפעלות מחוכמת שלמה, היא כאילו התעלפה.

מהר"י קרא:  מלכת שבא הבינה שאין לה רוח חכמה בהשוואה לשלמה.

ו וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ, מלכת שבא אמרה לשלמה: אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי, תרגום: הדברים ששמעתי עליך בארצי הם דברי אמת.

עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ, תרגום: התיאורים שבהם מתארים בארצי את מעשיך וחוכמתך הם תיאורים נכונים.

ז וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים מלבי"ם: שלמה היה שלם גם בחכמה עיונית וגם בחכמה מעשית, ומלכת שבא לא האמינה שזה יכול להיות.

עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, תרגום: לא האמנתי לדברים ששמעתי עליך, עד שלא באתי וראיתי את הדברים בעיניי.

וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי, תרגום: התברר לי שאתה כל כך חכם, שגם כאשר הפליגו בסיפורים אודותיך, לא סיפרו לי אפילו על חצי מחוכמתך.

 הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי, מצודות: יש בך יותר חכמה וטוב ממה ששמעתי עליך בארצי.

רלב"ג: אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי, מוסבים על המילים  הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב.

ב. אֶל הַשְּׁמוּעָה היא על הַשְּׁמוּעָה ואין צורך לסדר אחרת את מילות הפסוק.

ח אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, תרגום: טוב לאנשיך, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ, תרגום: וטוב לעבדים שלך שעומדים לפניך תמיד ושומעים את דברי חוכמתך.

ט יְהִי ה' אֱלֹוקֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, מצודות: יהי רצון שה' אלוקיך יהיה ברוך, כי הוא שם אותך על כס מלכות ישראל. מלכת שבא אמרה שה' מבורך, כי מינה אדם חכם כשלמה למלוך על ישראל.

 בְּאַהֲבַת ה' אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, מצודות: מרוב שה' אוהב את ישראל לאורך כל הדורות, הוא מינה אותך להיות מלך עליהם, כדי שתעשה להם משפט וצדקה, כדי שתשפוט ותעשה להם חסדים.

מלכת שבא התלהבה משלמה: י וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מלכת שבא נתנה לשלמה את הדברים הבאים: מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, 120.

חירם מלך צור שלח לשלמה: וַיִּשְׁלַח חִירָם, לַמֶּלֶךְ, מֵאָה וְעֶשְׂרִים, כִּכַּר זָהָב.

מלכת שבא נתנה אותה כמות זהב בדיוק, וַתִּתֵּן..מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה, לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, תרגום: מלכת שבא נתנה לשלמה כמות בושם גדולה.

ולא קרה שוב שכמות כ"כ גדולה של בושם כמו כמות הבושם שמלכת שבא נתנה לשלמה.

יא וְגַם אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר, תרגום: בנוסף לכך שמלכת שבא נתנה לשלמה אבנים יקרות, גם אוניית חירם הביאה לשלמה זהב מאופיר.

 הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד, מצודות: אוניה זו הביאה מאופיר הרבה מאוד עצי אלמוגים נדירים,

מלבי"ם: מאחר והכתוב סיפר לנו על התפעלות מלכת שבא מהעלייה שהייתה עשויה מאַלְמֻגִּים, סיפר עתה הכתוב כיצד באו האַלְמֻגִּים לידי שלמה.

 וְאֶבֶן יְקָרָה, רש"י: וגם אבנים יקרות וחשובות.

יב וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים, תרגום: שלמה בנה מעצי האלמוגים שהביאו לו מאופיר מִסְעָד לְבֵית ה' וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ, מצודות: עליה דרכה היו עולים מביתו, בית המלך, לבית המקדש,

רש"י: מִסְעָד, מדובר על רצפת העלייה. רד"ק: מִסְעָד, מדובר על עמודים שהיו תומכים בתקרות העלייה. רלב"ג: מִסְעָד, מדובר על מעקה.

 וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים, מצודות:וכלי נגינה, כינורות ונבלים, ללויים ששרו בבית המקדש.

 לֹא בָא כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מצודות: מאז שאוניית חירם הביאה את עצי האלמוגים מאופיר, ועד לזמן כתיבת ספר מלכים, מעולם לא באה כמות כ"כ גדולה של עצי אלמוגים לארץ ישראל, ולא נראו עצי אלמוגים גדולים כל כך כמו עצי האלמוגים שהביאה אניית חירם.

רד"ק: לפני שהביאו את עצי האלמוגים האלה, לא נראו עצי אלמוגים כאלה בארץ יהודה.

יג וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ, מצודות: מלכת שבא ראתה דברים יקרים שראתה בביתו ושאלה אותו עליהם. רד"ק: זמרת הארץ.

 מדוע בתוך הספור על מלכת שבע, נכנס פתאום קטע על חירם מלך צור? כי הקטע בא להדגיש את התחרות המסחרית בין חירם למלכת שבע, בשאלה מי יהיה שותף לעסקי שלמה החכם והעשיר.

הבשמים עברו או בדרך יבשתית, בדרך הבשמים של ערי הנבטים בנגב, או במסחר ימי, וכל אחד משניהם רצה לקבל נתח גדול מהסחר הזה.

חירם העביר סחורות בצי האוניות המשותף לו ולשלמה, ומלכת שבע העבירה לו סחורות בדרך היבשה.

אֲשֶׁר שָׁאָלָה, תרגום: שלמה לימד את מלכת שבא הרבה חכמה. מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, תרגום: וזה בנוסף למתנות הרבות שנתן לה שלמה בנדיבות. וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ, תרגום: מלכת שבא ועבדיה פנו וחזרו לארצה של מלכת שבא.

מלבי"ם: מלכת שבא לא הגיעה סתם בדרך אגב אל שלמה, אלא באה במיוחד כדי לראותו, ולאחר שסיימה את פגישתה ועסקיה אתו, חזרה מיד אל ארצה.

יד וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת, מצודות: משקל הזהב שהגיע לשלמה בכל שנה היה: שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר.

 מצודות: הכוונה היא לכמות הזהב שהגיעה לשלמה מאופיר.

רש"י: איך הגיעו ל 666? חירם נתן לשלמה 120 כיכרות, מלכת שבא נתנה לחירם עוד 120 כיכרות (סה"כ עד עתה 240) והאונייה הביאה מאופיר עוד 420,

סה"כ 666 ועוד 6 כיכרות שאיננו יודעים מהיכן הגיעו. רש"י חלק על רלב"ג ולא חשב שמניין הכיכרות הוא מניין כיכרות הזהב שהגיע לשלמה מאופיר.

טו לְבַד, מצודות: 666 ככרות הזהב שהגיעו לשלמה מאופיר, לא כללו את הזהב שבא לשלמה ממקורות נוספים:

 מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים, מצודות: מיסים שגבה שלמה מסוחרים קטנים. וּמִסְחַר הָרֹכְלִים, מצודות: וממיסים שגבה שלמה מסוחרי הבושם.

מהר"י קרא: הַתָּרִים, הם סוחרים העוברים ממקום למקום בעוד שהרוכלים יושבים במקום אחד כדי למכור שם את מרכולתם.

 רד"ק: הַתָּרִים, סוחרים קטנים המתעסקים עם כמות קטנה של סחורה עם רווח גדול על כל מכירה. רוכלים, סוחרים גדולים. המלבים סבר ההיפך.

 רלב"ג: וּמִסְחַר הָרֹכְלִים, אנשים המסתובבים בארץ כדי למצוא סחורות למכירה. רֹכְלִים, מוכרי בשמים הסתובבו פחות מסוחרים כי ידעו מה הם מוכרים.

 וְכָל מַלְכֵי הָעֶרֶב, תרגום:  מלכים שהיו בני ערובה תחת שלטון שלמה. מצודות: ומהמיסים שגבה שלמה ממלכי ערב. וּפַחוֹת הָאָרֶץ, מצודות: ומהמיסים שגבה שלמה משליטי הארץ, שכל אחד מהם שלט על אזור מוגדר ומסוים.

טז וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה, מצודות: שלמה עשה 200 שריונות להגן על הלוחמים.

 זָהָב שָׁחוּט, מצודות: שריון עשוי זהב מובחר. למרות שבדרך כלל מכינים את השריון ממתכת, שלמה שהיה עשיר גדול הכין את השריון מזהב.

 רלב"ג: זָהָב שָׁחוּט, בתהליך הכנת המגן, נעלמה אדמומיות הזהב וכך המגן  היה חזק יותר. מהר"י קרא: זָהָב שָׁחוּט, זהב גמיש שניתן להכין אתו את השריון.

שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל הַצִּנָּה, רש"י: הַצִּנָּה, היא מעין מגן המקיפה את האדם משלש כיוונים.

הָאֶחָת, מצודות: כדי להכין כל אחד מ 200 השריונות, היה צורך להתיך 600 דינרי זהב.

יז וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט, מצודות: שלמה הכין מזהב מובחר גם 300 מגינים. שָׁחוּט אולי זהב שרידדו אותו לדפי זהב דקים.

 שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת, מצודות: כדי להכין מגן אחד, היה צורך להתיך 300 דינרי זהב.

 וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, תרגום: שלמה הניח את השריונים ואת המגינים בבית יער הלבנון של שלמה.

יח וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל, מצודות: שלמה עשה כיסא גדול העשוי משן פיל. וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז, רש"י: זָהָב מוּפָז = זהב מבהיק כמרגליות.

מצודות: שלמה ציפה את הכיסא בזהב מזוקק.

יט שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּה, מצודות:עלו לכיסא ב 6 מדרגות. וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה, משענת הכיסא הייתה עגולה למעלה, והייתה מעין כיפה עגולה שהייתה יוצאת מהמשענת מעל לראשו של מי שישב על הכיסא.

רש"י: מֵאַחֲרָיו = הכיסא היה רחב, והמדרגות שעלו אליו למעלה הקיפו את הכיסא עד שמי שבא מול שלמה ומי שבא מצדדיו יכלו לעלות על הכיסא.

 וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה, מצודות: משני צידי הכיסא היו משענות לידיים, אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת, מצודות: ליד המקום בו ישב שלמה, וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת, מצודות: 2 אריות עשויים מזהב עמדו ליד המשענות.

כ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה היו 12 אריות מזהב שעמדו על המדרגות העולות לכיסא. בכל אחד מצידי המדרגה עמד אריה.

 לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת, תרגום: לא הייתה ממלכה אחת בכל הממלכות שבה נעשה כיסא כזה.

מלבי"ם: האריה הוא סמל שבט יהודה ו 12 אריות מסמלים את הדורות מדוד ועד ליעקב, או משלמה עד ליהודה, או 12 שבטים.

כא וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב, תרגום: כל הכלים בהם השתמש שלמה לאכול ולשתות, וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, תרגום: וכן כל הכלים בהם השתמש שלמה בביתו בית יער הלבנון, זָהָב סָגוּר, מצודות:עשויים מזהב מובחר.

 אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה, מצודות: שלמה לא הכין שריונות וכלים מכסף, כנהוג לפחות חלק מהכלים להכין מכסף, כי הכסף היה מצוי מאוד בימיו, כי היה עשיר גדול, ורצה להכין כלים מזהב, כדי שייראו מכובדים.

כב כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ, מלבי"ם: תרשיש היא בספרד ולא באפריקה. לַמֶּלֶךְ, מלבי"ם: שלמה הלך לשם עם חירם משום שחירם מלך שם.

בַּיָּם, רד"ק: שלמה היה עשיר גדול, כי הייתה אוניה שהייתה נוסעת לתרשיש, שבאפריקה.

 עִם אֳנִי חִירָם, מצודות:אוניית שלמה הייתה נוסעת לתרשיש עם אוניית חירם.

 אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, מצודות: פעם ב 3 שנים הייתה האונייה חוזרת, נֹשְׂאֵת, מצודות:האונייה מתרשיש הייתה מביאה בחזרתה לארץ:  זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים, מצודות: שיני פיל, וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים מצודות:טווסים.

כג וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ, תרגום: שלמה המלך גדל והיה החשוב במלכי הארץ.

 לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה, שלמה ביקש מה' חוכמה, וקיבל גם עושר וכבוד. תרגום: חשיבות שלמה התבטאה בכך שהיה עשיר וחכם משאר מלכי הארץ.

כדוְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה, מצודות: כל האנשים רצו לראותו. לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹוקִים בְּלִבּוֹ, תרגום: כדי לשמוע את חוכמתו.

כה וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ האנשים שבאו אל שלמה הביאו לו מנחה: כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂלָמוֹת, וְנֵשֶׁק, וּבְשָׂמִים, סוּסִים, וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה,

מצודות: כך נהגו כל שנה כשבאו אליו.

כו וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים, מצודות: בעזרת מנחות אלו, שלמה אסף מרכבות ופרשים נוספים על המרכבות והפרשים המוזכרים קודם.

 מלבי"ם: כאן מוזכרים הסוסים והמרכבות שהשתמש בהם לצורך המלחמות.

וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב, תרגום: לשלמה היו 1400 מרכבות. וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, תרגום: וכן 12000 פרשים.

 רש"י: חישב כמה מרכבות היו בכל אחד מהמקומות על פי פסוק בדברי הימים:  1700 מרכבות. 1400  בערי המרכבות ועוד 300 בירושלים.

וַיַּנְחֵם, תרגום יונתן: וַיַּנְחֵם = אותו חלק שנשאר בירושלים, השאיר שם שלמה.

מצודות: שלמה חילק את המרכבות ואת הפרשים, והניח אותם בשני מקומות: בְּעָרֵי הָרֶכֶב, תרגום: חלק הניח שלמה בערים שבנה ונקראו עָרֵי הָרֶכֶב,

וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם, תרגום: וחלק אחר של המרכבות והפרשים הניח שלמה אתו בירושלים.

כז וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים, מצודות: שלמה הניח את הכסף ברחובות ירושלים כאילו שהכסף היה אבנים. שלמה שם ברחובות ירושלים כמות גדולה כ"כ של כסף, כאילו כמות הכסף שווה לכמות האבנים שהיו ברחובות.

רש"י:  הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים, ובפסוק כא' אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה, כי לפני ששלמה נשא את בת פרעה, לא היה הכסף נחשב דבר, אך אחרי ששלמה נשא את בת פרעה, ערכו של הכסף עלה והיה נחשב כאבנים.

וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים, מצודות: השקמים, עצים פשוטים, והארזים, עצים חשובים ונדירים, ושלמה שם ברחובות ירושלים עצי ארז חשובים כאילו שהם היו עצים פשוטים ומצויים. 

אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב, מצודות: השקמים גדלים בכמויות גדולות בשפלה, בעמק. מלבי"ם: אנשי ירושלים בנו בתים מעץ ארז.

כח וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם, מצודות: מקור סוסי שלמה ממצרים, וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר, מצודות: וכן קנה שלמה סוסים מִקְוֵה, שם קנה אותם לפי מחיר שסוכם בינו לבין סוחרי קְוֵה.

 מצודות: במצרים לא התקיים משא ומתן והיה מחיר קבוע לסוסים.

 רש"י: מִקְוֵה = מעין איגוד או הסתדרות מגדלי הסוסים שהיו קובעים את מחיר הסוסים למכירה.

 רד"ק: מִקְוֵה = חוט פשתן, ובנוסף לסוסים שהגיעו לשלמה ממצרים, הגיעו גם חוטים של פשתן משם.

בשם אבי הרדק: פרעה נתן לשלמה את האפשרות לשלוט על מוצא הסוסים (זיכיון בלעדי) ושלמה מכר את הסוסים לסוחרים השונים במחיר שקבע וקיבל בעצמו את הכסף.

כט וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, מצודות: כדי להוציא 4 סוסים לכל מרכבה ממצרים ולהעלותה לארץ, המחיר היה 600 שקל כסף.

 וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה, מצודות: מחיר כל סוס בנפרד עלה 150 שקלי כסף, וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ, רש"י: ובמחיר הזה מכרו המצרים סוסים גם למלכי חת וארם.

 מצודות:  למרות שאת הסוסים לשלמה הביאו רחוק יותר מאשר לארם וחת, בכל זאת לכבוד שלמה גבו המצרים ממנו את אותו המחיר שהם גבו מארם וחת.