מלכים א פרק יב

פרק יב א הממלכה העצומה שבנה שלמה קרסה כי העם שנאנק תחת עול המיסים, לא הסכים, שהכסף שלו ימשיך ללכת לבנייה ראוותנית.

וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם, מצודות: רחבעם הלך לעיר שכם. למה?

רחבעם, בן שלמה, יורש העצר הרשמי, הגיע לשכם כִּי שְׁכֶם בָּא כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ. למה לא בירושלים?

 מצודות: בירושלים הוא היה חזק, והם רצו שייצא ממנה, ופחדו ששם יוכל לשלוט עליהם, בלי שיסכים לתנאיהם.

 רד"ק: ב"י כבר ידעו על נבואת אחיה השילוני וחיפשו אמתלה כדי להעביר את המלוכה לירבעם.

בשם חז"ל: שכם מועדת לפורענות: עינוי דינה, מכירת יוסף וחלוקת הממלכה.

רלב"ג: העם קרא לירבעם כי קיוו שבשעת המלכת רחבעם יוכלו לשכנע את רחבעם לא להרוג את ירבעם. ירבעם היה מכובד בעיניהם עוד לפני שהומלך, שהרי שלמה גידלו.

 כִּי שְׁכֶם בָּא כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ, מלבי"ם: מלך בן מלך לא צריך שימליכו אותו, אך עם ישראל התאסף להמליך את רחבעם בן שלמה דווקא בשכם, כי רצו להגיד לו שיסכימו להמלכתו רק בתנאי שיוריד מהם את עול המיסים.

ב וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, מצודות: כאשר ירבעם בן נבט שמע ששלמה מת, וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה,

מצודות: כאשר ירבעם שמע על מות שלמה, הוא היה עדיין במצרים, כי ברח משלמה.

 וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם, מצודות: גם לאחר ששמע על מות שלמה, ירבעם המשיך עדיין לשבת במצרים ולא חזר לארץ.

ג וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ, מצודות:זקני ישראל שלחו שליחים כדי לקרוא לירבעם ממצרים, כדי שהוא ידבר בשמם עם רחבעם.

 וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל ירבעם וכל אנשי ישראל באו לרחבעם בשכם.

כשהגיע רחבעם לשכם הוא גילה שבראש אספת העם עומד ירבעם, המורד  ששב עם מות שלמה ממצרים.

השמות ירבעם ורחבעם דומים ומבלבלים. השם ירבעם מתאים לו מאד. שמו מבשר שיש לו עם רב. ואולי גם שותפות בריב.

שמו של רחבעם, הוא סוג של אירוניה עצובה. הוא לא מולך על עם רחב. אלא ממלכתו מצטמצמת והוא מאבד את רובה.

 וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר: רחבעם גילה שיש תנאים להמלכה: אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ, נמאס לנו מנטל המס. זו הסיבה למרד ולפילוג. אם תענה לבקשתנו, בהצלחה תמר.

ד אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ, מצודות: שלמה אביך הקשה עלינו עם המיסים שהטיל עלינו, הדומה לעול כבד ששמים על צוואר הבהמה.

מלבי"ם: העם לא רצה רק שרחבעם יוריד מיסים.

יש 2 סוגי מלכים. מלך הרודה בעמו ועושה כרצונו, ומלך שמבקש תמיד את הסכמת העם. שלמה רדה בהם. והעם רצה שרחבעם ישנה את שיטת המלוכה למעין דמוקרטיה, ולא יעשה דבר ללא הסכמת העם.

עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ, תרגום: אם עכשיו תקל מעלינו את העבודה הקשה שהטיל עלינו אביך, ואת העול הכבד של המיסים שהוא הטיל עלינו, נעבוד אותך ותמלוך עלינו.

מלבי"ם: יש שמלך מוגבל וצריך את אישור העם. ויש מלך שאינו מתחשב בדעת העם. שלמה התחיל בצורה המוגבלת, ואח"כ עבר לצורה הלא מוגבלת.

כאן פנה העם אל רחבעם ואמר לו שהוא עדיין לא מלך, וצריך להסתפק במלכות מוגבלת.

וְאַתָּה, מצודות: אנשי ישראל הסכימו למיסים הגבוהים ששלמה הטיל עליהם, כי שלמה היה במעלה גבוהה והיה צריך לכלכל את כל האנשים שאכלו על שולחנו, ואת הסוסים הרבים שלו. אך, רחבעם לא היה במדרגת שלמה, ולא היה צריך שאנשים רבים יישבו לשולחנו. העם רצה שרחבעם יוותר על כל הדברים האלה שעלו הרבה מאוד כסף לקופה הציבורית.

  וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד… וְנַעַבְדֶךָּ, נמשיך לעבדך.

רחבעם ביקש פסק זמן של 3 ימים כדי להתייעץ.

ה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: לְכוּ עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים, מצודות: תחזרו לבתיכם וחכו שם במשך 3 ימים, וְשׁוּבוּ אֵלָי, מצודות: בעוד 3 ימים אענה לכם. וַיֵּלְכוּ הָעָם, תרגום: העם חזר לביתו למשך 3 ימים.

 רד"ק: הכל כאן סבב משמים כדי שתהיה להם סיבה להיפרד מרחבעם. עם ישראל קיבל את המיסים הכבדים שהטיל עליו שלמה אך לא קיבל את המיסים שהטיל עליו רחבעם כדי שתתקיים נבואת אחיה השילוני והם ייפרדו ממנו.

 רלב"ג: עם ישראל לא הסכים עוד למיסים ששלמה הטיל עליו כי עכשיו כבר היו מלחמות (עם הדד ורזון).

ו וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי, תרגום: רחבעם התייעץ עם היועצים הזקנים שעמדו לפני שלמה וייעצו לו כשעוד היה חי.

רד"ק: שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי, גם לאחר מות שלמה, הזקנים העמידו בפניהם את דמותו של שלמה כאילו שהוא חי והם מייעצים לו.

 רלב"ג: שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי, כי היה ראוי שרחבעם ישמע לעצת מי שיש לו כ"כ הרבה ניסיון.

 מלבי"ם: עד עתה לא נקרא עדיין רחבעם מלך כי העם עדיין לא המליך אותו, אך כאן נקרא מלך מפני שבעיני עצמו היה מלך.

הזקנים שייעצו לשלמה היו יועצים שהבינו איך שלמה הצליח לרדות בעם ובאלו תחבולות נקט לצורך כך.

 לֵאמֹר: אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר מה אתם מייעצים לי לענות לעם?

ז וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה, מצודות: אם בעת הזאת, תדבר לב"י בהכנעה, כעבד המדבר אל אדונו.

מלבי"ם: היועצים אמרו לרחבעם שאם הוא יסכים לבקשת העם, העם יקבע את הסכמתו בכל מיני חוקים ואז הוא יהיה מוגבל בהמשך הדרך ולא יוכל לרדות בהם בהמשך. אך אם יראה להם שהוא מסכים להרבה יותר ממה שהם ביקשו, הם אפילו לא יבקשו להשביע אותו, ואז בסופו של דבר הוא יוכל לרדות בהם.

אִם הַיּוֹם כלומר: תענה להם מיד, עוד לפני שיעברו 3 ימים, כדי שיהיה ברור להם מאליו שזו כוונתו והוא אפילו לא צריך להתייעץ בדבר.

תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה, וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים, מצודות: ובתקופה הקרובה תעבוד את העם הזה בהכנעה ותסכים לבקשתם וגם תסכים לדברים שהם לא ביקשו.

 וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים, מצודות: אז העם ישתעבד לך כל הימים אחרי כן. העם יקבל אותו למלך, ואחר כך תוכל להטיל עליהם גזרות מחדש.

ח וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ, מצודות: עצת הזקנים לא מצאה חן בעיניו ולא עשה כעצתם.

 וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו, מצודות: רחבעם התייעץ עם היועצים הצעירים שגדלו יחד אתו מאז שהיו קטנים. יועצים שלא הייתה להם את חכמת החיים של היועצים שייעצו לשלמה.

ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שאל: מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב מלבי"ם: וְנָשִׁיב ברבים, כי כל דבר הנוגע לענייני המלוכה, צריך להיות בו שיתוף של המלך והשרים.

דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי, תרגום: מה תייעצו לי שנענה יחד לעם.

 מלבי"ם: שם כתוב אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לעומת הכתוב אצל הצעירים מָה אַתֶּם נוֹעָצִים  כי רחבעם כבר החליט שלא ייענה לבקשת העם, ורצה לשמוע מהיועצים כיצד עליו לדחות את העם, בדברים רכים, ברמאות, או בדרכים אחרות.

 אצל הצעירים כתוב מָה אַתֶּם נוֹעָצִים? כי רחבעם הבין כבר מהיועצים הזקנים שהוא צריך ללכת מעט לקראת העם, ולכן שאל את הצעירים עד כמה צריך ללכת לקראת העם.

מלבי"ם: היועצים ענו לו כי הם עמדו לפניו, וענו ללא שיקול דעת, כי ברור שהיועצים הזקנים צדקו במה שאמרו.

לֵאמֹר שדרשו:  הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ, מצודות: ביקשו: תקל מעלינו את עול המיסים, שאביך העמיס עלינו.

מלבי"ם: רחבעם חשב שהזקנים יעצו לו לשמוע בקול העם כי ליבם היה גס, ולכן פנה אל היועצים שמינה שלא יעזו לחלוק על רצונו לסרב לשמוע לדברי העם.

ואם יסכימו לדברי העם, הדבר ישפיע גם עליהם כי כאשר המלך מוגבל, גם שריו מוגבלים .י וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ, מלבי"ם: היועצים הצעירים שגדלו עם רחבעם ענו לו לֵאמֹר: מלבי"ם: יש הבדל בין אמירה לבין דיבור. אמירה = תוכן הדברים, ודיבור = אופן הרצאת הדברים. בראש הפסוק כתובה אמירה, היינו התוכן הכללי של הדברים, וכאן כבר כתוב הדיבור, אופן אמירת הדברים.

כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ תענה לֵאמֹר: 

 אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ, תרגום: אביך הטיל עלינו עול כבד, מיסים כבדים, ואנחנו רוצים שתקל מעלינו עול זה, ותוריד מהמיסים שאביך דרש.

 כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, מלבי"ם: במילים אלה תענה את תשובתך אל העם: 

קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי,  שתי קבוצות יועציו השיאו לו שתי עצות שונות. הַזְּקֵנִים, היועצים שירש מאביו שלמה יעצו לו לבוא בטוב. אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה… וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים.

הַיְלָדִים, יועצים מקרב החבר'ה שגדלו אתו יעצו לו לנהוג בדיוק להפך ולהקשיח עמדות.

מלבי"ם: קטני עבה בזכות מותני אבי. אני ממשיך במלכותי על יסודות מלכות אבי, ולכן מגיע לי לשלוט עליכם בכוח גדול יותר.

מצודות:אפילו האצבע הקטנה שלי עבה יותר משתי המותניים של אבי. כלומר: אני מכובד מאבי, ואזדקק להעלות מיסים כדי להרבות את מספר האנשים שיאוכלו על שולחני, ואצטרך להחזיק יותר סוסים ממספר הסוסים שהחזיק אבי.

תרגום: גם כשאני חלש, אני תקיף יותר מאבי כשהיה חזק.

 רד"ק: יש לו יותר כוח ואומץ ממה שהיה לאביו, ולמה שיקל מעל עם ישראל את המיסים?

 רלב"ג: אבי מונה למלך כשהיה רק נער קטן ואני מבוגר ממה שהיה כשהתחיל למלוך, ואם כן מגיע לי שאוכל לגבות מיסים גבוהים ממנו.

יא וְעַתָּה, מצודות: עכשיו, לאחר שאתם יודעים שמעלתי תהיה גדולה ממעלת אבי.

 אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד,

רחבעם בחר בעצת הילדים, וככה נשמעה התשובה שנתן לעם: אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם ועם דימוי מכאיב לחיזוק, אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.

מצודות:אבא שלי העמיס עליכם עול כבד, כשהטיל עליכם מיסים כבדים.

 וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם, מצודות: ובשל מעלתי הגבוהה ממעלת אבי, אוסיף על העול הכבד שלכם, אוסיף מיסים על מה שאבי הטיל עליכם.

 אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, מצודות: המיסים הכבדים של שלמה היו כשוטים. אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בשוטים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים,

מצודות: אני אייסר אתכם עם שוטים וקוצים שכואבים יותר מהשוטים שבהם אבי ייסר אתכם.

המיסים שרחבעם יטיל על העם יהיו גבוהים מהמיסים ששלמה הטיל.

 מלבי"ם: סביר להניח שהעם התווכח עימו, ועדיין לא שמע רחבעם בקול העם.

יב וַיָּבוֹ, רד"ק: וַיָּבוֹ בלא א' אך עניינו "ויבוא" כי אותיות אהו"י מתחלפות.

יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, רד"ק: ירבעם וכל עם ישראל הגיעו אל רחבעם לאחר 3 ימים.

 כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ, תרגום:  כמו שאמר להם רחבעם, לֵאמֹר: שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, תרגום: חזרו אליי ביום השלישי, ואגיד לכם אם אוריד מכם את עול המיסים.

יג וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה, תרגום: רחבעם אמר לעם דברים קשים.  וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ, לא עשה כעצת היועצים הזקנים.

יד וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים, תרגום: רחבעם דיבר אל ב"י ואמר מה שייעצו לו היועצים הצעירים.

 לֵאמֹר: אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם, תרגום: אבי הטיל עליכם עול כבד, מיסים כבדים.  וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם, תרגום: ואני אוסיף להטיל עליכם מיסים.

 אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים, אייסרכם עם שוטים שכואבים יותר.

טו וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם, מצודות: רחבעם לא שמע בקול העם שביקש להקל מעליהם את עול המיסים.

 כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה' לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, מצודות:  רחבעם לא שמע בקול העם, כי ה' גרם לכך שיסרב, כדי שכך תתקיים נבואת אחיה השילוני שירבעם בן נבט עתיד למלוך.

מלבי"ם: כאשר ה' מנבא למישהו על פורענות, הנבואה יכולה להשתנות, אך במקרה זה הנבואה לא יכלה להשתנות כי יחד עם נבואת הפורענות לשלמה, הייתה גם נבואה טובה לירבעם.

טז וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, תרגום: עם ישראל ראה שרחבעם לא שמע לבקשתם להקל מעליהם את עול המיסים.

 וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר, אחרי שהעם שמע ממנו שהוא לא יקל מעליהם את עול המיסים,  

העם לא הסס לרגע והכריז על היפרדות והתפלגות הממלכה: לֵאמֹר: מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד, מצודות: מה החלק שאנו מקבלים, מה יוצא לנו מכך שאנחנו עבדים לזרע דוד?

שבע בן בכרי היה הראשון שהכריז: "אין לנו חלק בדוד ונחלה בבן ישי", ירבעם לקח את האמרה ובחסותה חילק את הממלכה לשנים.

"לנו אין מגדל נישא, ראשו בעבים, לנו אין אוצר נעלם בצל הגיא, אבל יש לנו חלק בדוד ונחלה בבן ישי", נ שמר. 

וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי, מצודות: לאחר שרחבעם סירב להיענות לדרישת העם להקל מעליהם את עול המיסים, העם אמר שהוא לא מקבל דבר או נחלה על נאמנותו לזרע דוד.

 רד"ק: העם הזכיר את דוד כי דוד היה תחילת המלוכה, ועתה אמרו שאין לנו עוד חלק במלכות רחבעם בן דוד.

לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, מצודות: עם ישראל! חזור לביתך ואל תמליך את רחבעם למלך.

טעות פוליטית? לפי פסוק טו, לא רק. כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה'.

רצון ה' בא לידי ביטוי גם בדבר ה' לשמעיה איש האלוקים, שנשלח עם מסר לרחבעם שרוצה לדכא בכוח את המרד: לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן… כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה (כד).  

  מלבי"ם: בית מלוכת דוד נבנה על גבי אוהלי שאר עם ישראל, ולכן אם הם יוציאו את אוהליהם, תתפרק מלכות בית דוד.

עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד, מצודות: מעתה רחבעם אינך מנהיג את העם, אלא אדם פשוט שיכול להנהיג רק את ביתו.

 מלבי"ם: מלך יכול למלוך: או שיש לעם תועלת ממנו, או שהמלכות עברה אצלו בשושלת לאורך הדורות רבים. העם אמר שאף לא אחת מהסיבות מתקיימת ברחבעם. אין לעם תועלת בו בתור מלך, והמלכות עברה אצלו רק ב 3 דורות.

 רש"י: רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד, ביתו של דוד, ביהמ"ק, יהיה שייך רק לבית דוד, ושאר העם לא יבואו אליו.

רד"ק: רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד, העם התגרה ברחבעם ואמר לו שיראה על איזה בית הוא בכלל יצליח למלוך.

וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו, תרגום:  כל אחד מעם ישראל חזר משכם לביתו.

יז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם, בני ישראל שישבו בערי יהודה כן המליכו עליהם את רחבעם למלך.

יח וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס, מצודות:רחבעם שלח את אדורם (או אדונירם) שהיה ממונה על גביית המיסים, כדי שידבר דברים רכים ויחזיר את ישראל  למלכות רחבעם.

 וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן, רד"ק: אנשי ישראל רגמו את אֲדֹרָם באבנים.

מלבי"ם: רחבעם שלח את אֲדֹרָם כדי לגבות מס, אך כולם שנאו אותו כי היה ממונה על המיסים עוד מתקופת מלכות שלמה, ועיקר טענות העם היו נגדו.

 וַיָּמֹת, תרגום: אֲדֹרָם מת כתוצאה מהאבנים שבהם נרגם.

 וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם לאחר שרחבעם ראה שהעם הרג את אֲדֹרָם, הוא התאמץ לעלות על מרכבתו ולברוח לירושלים.

יט וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מצודות: ישראל מרדו בבית דוד, מרד שנותר בעינו גם בזמן כתיבת ספר מלכים, שהיה מאות שנים לאחר התחלת המרד.

כ  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם, מצודות: כאשר נודע לכל עם ישראל שירבעם חזר ממצרים,

 וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ מלבי"ם: עד עתה קראו לירבעם רק חלק מאוהביו ועתה קראו לו כל ישראל.

אֶל הָעֵדָה, תרגום: שלחו לקרוא לירבעם שיתייצב לפני העם. רד"ק: אולי הכינוס היה בשכם.

 וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, תרגום: המליכו את ירבעם על כל ישראל.

יהירות: סכלות רחבעם בבחירתו בעצת הילדים היהירה במקום בעצת הזקנים החכמה, גרמה שיאבד את רוב ממלכתו.

 מלבי"ם: לאחר שרחבעם שלח את אֲדֹרָם לגבות מהעם מיסים, ההחלטה למרוד בבית דוד הייתה סופית, והיה צריך למנות עליהם מלך.

עד עתה היה מצב ביניים שבו לא מרדו לגמרי בבית דוד וגם לא מינו עליהם מלך, לאחר שליחת אֲדֹרָם היה צורך במינוי מלך כדי לקבע את הקרע בממלכה.

לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ, מצודות: חוץ משבט יהודה שנשאר נאמן לבית דוד, לא היו אחרים נאמנים לבית דוד (בנימין והלויים גרו בתחום נחלות שבט יהודה ונשארו איתם).

 רלב"ג: שבט שמעון גם נכלל בנחלת שבט יהודה.

כא וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם, תרגום: רחבעם הגיע לירושלים משכם. וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן, תרגום: אסף את כל שבטי יהודה ובנימין.

מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה, תרגום: רחבעם אסף 180.000 חיילים. לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל, תרגום: להילחם נגד ממלכת ישראל.

 לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה, תרגום: כדי להחזיר את המלוכה לרחבעם בן שלמה.

 רלב"ג: מי שחולק על כוונת ה' לא תצלח דרכו.

כב וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹוקִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹוקִים, תרגום: דבר נבואה היה לשמעיה הנביא, לֵאמֹר:

כג אֱמֹר תאמר: אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה, וּבִנְיָמִין   וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר, מצודות: תאמר לאנשים משבטים אחרים שהתגוררו בנחלת שבטי יהודה ובנימין:

כד כֹּה אָמַר ה': לֹא תַעֲלוּ, מלבי"ם: אל תעלו להילחם נגד ערי ממלכת ישראל וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מלבי"ם: ואל תילחמו באחיכם מבני ישראל בשום מקום נגד ממלכת ישראל.

 שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ, תרגום: אני מצווה שכל אחד מהחיילים יחזור לביתו, כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה, מצודות: ה' אסר על רחבעם להילחם בירבעם כי קריעת הממלכה הייתה גזירת ה', ואסור לו למנוע את פיצול הממלכה במלחמה.

 וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר ה', תרגום: חיילי יהודה שמעו לציווי ה', וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר ה', תרגום: חיילי יהודה שבו לביתם ולא יצאו למלחמה, כמו שציווה אותם ה'.

הקמת הממלכה הצפונית: ירבעם הקים את עיר בירה  בשכם, ואחר כך בפנואל: כה וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם,

רד"ק: לא ניתן לומר שהעיר שכם חרבה לאחר תקופת אבימלך, כי לא ייתכן שהשאירו את העיר שכם חרבה למשך תקופה של מעל 200 שנה.

מצודות: ירבעם חיזק את העיר שכם וביצר אותה.

 וַיֵּשֶׁב בָּהּ, רד"ק: ירבעם התיישב בעיר שכם והפך אותה לעיר בירתו.

 וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל, רד"ק: ירבעם ביצר גם את פנואל, כי חשש שרחבעם יתקוף אותו.

למה עבר משכם לפנואל?  בהמשך כתוב ששישק כבש את ירושלים ואולי איים גם על ישראל, ולכן אולי ירבעם עבר לפנואל שבעבר הירדן המזרחי.

מלבי"ם: ירבעם כלל לא חשש שיתקיפו אותו ולכן בנה רק שתי ערים.

כו וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ: עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד, מצודות: ירבעם חשש שבעוד זמן מה, ישוב עם ישראל אל מלכות בית דוד. שעם ישראל ירצה להתאחד עם ממלכת יהודה.

כז אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלִַם, מצודות: ירבעם חשש שעם ישראל יעלה להקריב קורבנות בבית המקדש שבירושלים.

 וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה, מצודות: ירבעם חשש שכאשר עם ישראל יעלה לבית המקדש ויראה שרק לרחבעם מותר לשבת בעזרה, הם יחזרו לאהוב את רחבעם וירצו שיחזור וימלוך עליהם.

רד"ק: ירבעם חשש שאם העם יעלה לירושלים, רחבעם יצליח לשכנע אותם לחזור אליו.

 רלב"ג: עם ישראל יחזור לרצות שרחבעם ימלוך  עליהם כי יראו את כל העושר שהוריש לו שלמה.

 וַהֲרָגֻנִי יהרגו אותי לדיכוי מרד ירבעם. וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה, מצודות: והעם יחזור אל רחבעם ויקבל את מלכותו.

כח וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ, מצודות: ירבעם התייעץ עם יועציו,

אין ממלכה ללא מקדש. ירבעם חיקה את שלמה ובנה 2 עגלים ושם אותם בצפון ובדרום:  וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב ירבעם עשה 2 עגלי זהב כדי שהעם יעבוד אותם ולא יעלה לבית המקדש.

רלב"ג: יש כאן ניגודיות לבית המקדש, שם היה רק מזבח אחד.

לירבעם היה חשוב מאד לייסד פולחן נפרד. כי אם ימשיכו ישראל לראות את מקדש שלמה כמרכז הפולחני – הפילוג יכשל.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם, מצודות:יש מרחק גדול מהערים בהם אתם גרים ועד לירושלים, וקשה לעלות לבית המקדש.

 הִנֵּה אֱלֹוקֶיךָ יִשְׂרָאֵל עגלי הזהב מזכירים את חווית הר סיני הכואבת.

אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, האם ירבעם עשה עבודה זרה? הוא לא הציג זאת כך, אלא טען שהוא רוצה להחזיר עטרה ליושנה. ירושלים זה משהו חדש. אנחנו נחזור לתקופת האבות, לערים ולמקומות שהאבות קדשו, ושם נעבוד את ה' שמאס ביהודה ובמקדש שבנה שלמה.

  מצודות: ירבעם טען שה' יכול להשרות את שכינתו גם על 2 עגלי הזהב, ואין צורך לעלות דווקא לבית המקדש.

רד"ק: ירבעם אמר לעם ישראל שחלוקת הממלכה הייתה ברצון ה', והדבר מראה שה' מאס גם בבית המקדש שבנו דוד וצאצאיו.

אהרון בנה עגל כדי להחליף את משה, שלא ירד מההר. כך ירבעם בנה עגלים כדי להחליף את בית המקדש. זו הסיבה שירבעם השתמש בלשון דומה ללשון אהרון בחטא העגל.

ירבעם עשה 2 עגלים כדי שעם ישראל לא יצטרך לטרוח לעלות למקום אחד, וכך ירבעם שם את העגלים בשני מקומות והקל על עם ישראל.

 מצודות: הִנֵּה אֱלֹוקֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לשון אהרון בחטא העגל, כי ירבעם הצליח לפתות את העם כשם שעם ישראל פותה לעבוד את העגל בחטא העגל.

מלבי"ם:  ירבעם לא בנה בניין דומה לבית המקדש כי לא יכל לבנות בניין כזה מפואר וכן בגלל שבבית המקדש שביהודה היה ידוע ששכינת ה' ירדה לשם.

עגל אחד שיכן רחבעם במקדש בבית אל ואת השני בדן:  כט וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל, רד"ק: ירבעם בחר דווקא בבית אל כדי להניח את העגל כי שם אמר יעקב: זה שער השמים.

וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן, ירבעם הניח עגל אחד בבית אל במרכז הארץ, ואת העגל השני הניח בדן, שהייתה בצפון הארץ.

רד"ק: ירבעם הניח בדן את העגל משום ששם גבול ישראל.

מצודות: ב"י עלו לדן. יש בדברי הנביא אירוניה, תחילה ירבעם אמר לעם שלא צריך לעלות לירושלים כי המרחק מדי גדול, ולבסוף הרחיק העם עד לדן שהיה מקום רחוק יותר (לרוב העם) כדי לעבוד את העגל.

ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת, רד"ק: ירבעם אמר להם שהם לא צריכים יותר לעלות לירושלים, בלי קשר לעניין המרחק. ודבריו מסתדרים עם המסופר בהמשך שהעם עבד את העגל שבדן כי רצה ללכת מרחק גדול.

בשם חז"ל: ירבעם הושיב שומרים שמנעו מבני ישראל מלעלות לירושלים.

מצודות: תחלה ירבעם לא התכוון להחטיא את עם ישראל בעבודה זרה, אלא רק למנוע את חזרת המלכות לבית דוד, אך בסופו של דבר עם ישראל עבד עבודה זרה. העגלים גרמו לחטא עבודה זרה בישראל.

וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן העם הלך עד לעגל שהוצב בדן כדי להשתחוות שם, למרות שהעגל בדן היה רחוק יותר מהעגל בבית אל, כי רצה ללכת רחוק ולהתאמץ לעבוד את העגל.

לא וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת ירבעם בנה בית בדן כדי להעמיד בו את המזבחות שבנה.

רלב"ג: למרות שכוונת ירבעם לא הייתה לשם עבודה זרה, עדיין היה בכך חטא עצום.

 וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, רד"ק: מִקְצוֹת הָעָם, משתי הקצוות של העם, מהחשובים שבהם ומהפחותים שבהם.

ירבעם היה לוקח כהנים משבט לוי, אלא שהם לא רצו לעבוד עבודה זרה. לכן גירש ירבעם את הלויים מארצו והם הלכו כולם לגור בממלכת יהודה.

 רלב"ג: על ידי מינוי כהנים שלא משבט לוי, משך ירבעם את העם אחריו, היות ופטר אותם מהמעשרות ושאר מתנות כהונה.

אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי, ירבעם מינה כהנים מהאנשים שרצו להיות כוהנים, הכוהנים לא היו דווקא משבט לוי.

  מלבי"ם: א. תחילה לא חשב ירבעם למנות כהנים, אלא רצה לפטור את העם לגמרי מהבאת קורבנות.

ב. את יראי ה' חשב לשכנע בכך שיאמר להם שכמו שבבית המקדש השכינה שורה על הכרובים שהם פני אדם במרכבה, והכרובים מורים על חכמה, כך כאן השכינה תשרה על דמויות השור במרכבה, שהם להצלחת וריבוי התבואות.

ג. עניין העגלים והחג שקבע הם כנגד חגים ועגלים מצריים.

רד"ק: האם הלויים בכלל עבדו ע"ז, כתב 2 אפשרויות: או שהכוונה היא לעולם, או שהכוונה היא עד שמלכי יהודה חטאו בעצמם בעבודה זרה.

לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ ירבעם קבע חג ביום טו' לחודש השמיני, לחודש חשוון. כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, מצודות: החג שקבע ירבעם היה דומה לחגים שחגגו בממלכת יהודה.

רש"י: ירבעם טען שחג האסיף הוא בעצם חודש חשוון ולכן יש לומר שחג זה היה במקום חג סוכות. יש דעה שעיבר את השנה באלול, וסוכות יצא בחשוון.

 רד"ק: 2  אפשרויות. או שירבעם קבע שהחג יהיה בחודש השמיני כדי להרחיק את העם מירושלים,

או שקבע את החג בחודש השמיני כדי שאלה שעלו לירושלים יוכלו לחזור לתחומי ממלכת ישראל עד לטו' חשוון ולחגוג את החג יחד עם שאר העם.

 וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל, מצודות:  ירבעם עשה את החג בדן כי לשם עלו כל ישראל, ואחר כך כֵּן עָשָׂה , עשה את החג גם בבית אל כמו בדן.

 מלבי"ם: ירבעם קבע שכל העבודה תתנקז לבית אל כדי שהעבודה תהיה רק במקום אחד, כשם שבבית המקדש כל עבודת ה' היא רק במקום אחד.

לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה, רד"ק: כמו שבממלכת יהודה הקריבו קורבנות בבית המקדש בסוכות, כך הקריב ירבעם קורבנות לעגלים בדן ובית אל, בחג שהמציא בחודש חשוון.

 וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה, מצודות: ירבעם העמיד בבית אל את הכוהנים שמינה.

לג וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל, מצודות: ירבעם הקריב קורבנות על המזבח שבנה בבית אל.

מצודות: העלאת קורבנות העולה בבית אל, היה כמו העלאת קורבנות בדן.

 בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, ביום טו' לחודש חשוון, רד"ק:  נראה שירבעם קבע חגים נוספים וזמנים שונים לשבתות השנה.

 בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ, מצודות: בחודש שהמציא בו חג. וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, תרגום: ירבעם עשה ביום זה חג לבני ישראל.

 רש"י: בָּדָא = כזב. רד"ק: בָּדָא = הוציא מליבו.

כדי להעמיק את הבידול ממלכת יהודה – נדחה חג הסוכות לחודש השמיני. עכשיו אפילו החגים מפולגים. משימת הפילוג בוצעה בהצלחה.

וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר, מצודות: ירבעם עצמו הקטיר את הקטורת על גבי המזבח ולא הכוהנים. רצה להקטיר בעצמו את הקטורת כי רצה להידמות לכהן הגדול בקדש הקדשים ביום הכיפורים. 

ממלכת יהודה שרדה כ- 135 שנים אחרי ממלכת ישראל. בשנת 586 לפה"ס נכנעה לבבל ונכבשה.