פרק יאא מלבי"ם: עד עתה קראנו על הצלחות שלמה כל עוד שמע בקול ה', ועכשיו כתוב שבסוף חייו עזב את ה' ולכן גם ה' עזבו.
שלמה נשא נשים נוכריות: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת, תרגום: שלמה המלך אהב הרבה מאוד נשים נוכריות.
מלבי"ם: איסור חמור: עצם אהבת אותן נשים היה חטא.
רד"ק: שלמה עבר על 2 איסורים: ריבוי נשים אסור אפילו אם הן היו מישראל וכל שכן שהיו נשים נוכריות שהטו את לבבו לעבוד עבודה זרה.
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת, סדקים בהנהגה: נתינת ערים לחירם, תיאורי מפעלי הבנייה כחֵשֶׁק שְׁלֹמֹה, וכסף, זהב, נשים וסוסים רבים.
כתוב: רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס… וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד (דברים יז, פסוקים יז-יח). התורה הזהירה כל מלך לבל ירבה נשים, סוסים ועושר.
שלמה עבר על 3 איסורים אלו:
1. נשים: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה: מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת. ב מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם, אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה, לְאַהֲבָה. ג וַיְהִי לוֹ נָשִׁים, שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת;
2. שלמה קיבל ואסף כמות זהב בגודל בלתי נתפס.
3. הרבה לו סוסים והאמין: לי זה לא יקרה, אך: וַיַּטּוּ נָשָׁיו, אֶת לִבּוֹ. ד וַיְהִי, לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ, אַחֲרֵי אֱלֹוקִים אֲחֵרִים; וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹוקָיו, כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו, (מלכים א יא).
וְאֶת בַּת פַּרְעֹה, נישואים מושקעים. בת פרעה לא באה בידיים ריקות, היא הביאה עמה את העיר גזר שנכבשה על ידי פרעה וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה (טז). גם שלמה מצידו השקיע בעסקה והעניק לה בית משלה (כד).
חז"ל קבעו: לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא חי, לא נשא שלמה את בת פרעה, (בבלי ברכות ח א).
נישואים ופוליטיקה: חיתון בין בתי מלוכה היה מקובל בעולם העתיק, כדי לבסס את הקשרים הפוליטיים בין ממלכות. מי הממלכה החזקה?
יש הסבורים שבמקרה הנישואים עם בת פרעה, ממלכת שלמה הייתה החזקה. גם משום שיחד עם הנישואים ניתנה כנדוניה העיר החשובה גזר (פרק ט). 2. גם כי הצד החלש מגיע אל הצד החזק, ובת פרעה באה אל שלמה.
נישואי מלכים נועדו לחזק את מעמד המדינה בזירה הבינלאומית, אך נראה שהנישואים והצורך לגבות מיסים כדי לבנות לבת פרעה ארמון מיוחד, עוררו את כעס העם נגד שלמה, מה שגרם לחלוקת הממלכה בימי בנו.
בת פרעה הכשילה את שלמה: הא כיצד? עשתה לו כמין סדין וקבעה בו כוכבים ופרסה אותו למעלה וכשהיה מבקש לעמוד היה רואה אותן וסבור שעדין לילה. כך נפגעה עבודת המקדש כבר בבוקר הראשון (משנה עדויות ו א).
אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי. בבלי, שבת, דף נו עמוד ב.
5 פעמים מוזכרת בת פרעה, אות למעמדה הרם: 1. ויתחתן שלמה, את פרעה מלך מצרים, וייקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלותו את ביתו (מל"א ג 1).
2. "ובית יעשה לבת פרעה אשר לקח שלמה כאולם הזה", (שם ז 8).
3. "פרעה מלך מצרים עלה וילכוד את גזר וישרפה באש, ואת הכנעני היושב בעיר הרג, ויתנה שילוחים לבתו אשת שלמה", (שם ט 16).
4. אך בת פרעה עלתה מעיר דויד אל ביתה אשר בנה לה, שם ט 24, השווה+ דה"ב ח 11)
5. מצודות: ואת בת פרעה שלמה אהב במיוחד. רד"ק: בת פרעה מוזכרת כי היא הייתה תחילת קלקולו של שלמה.
רלב"ג: בת פרעה הייתה אסורה על שלמה, כי מצרי מותר לבא בקהל רק מדור שלישי שהתגייר. גם לגבי עמוניות ומואביות היה ראוי ששלמה לא יתחתן איתן, ולמרות שלמדו חז"ל עמוני ולא עמונית ושהנקבות כן מותרות לבוא בקהל, עדיין היה ראוי שהמלך יקפיד שזרעו יהיה שלם.
מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת, רד"ק: שלמה אהב נשים מעמים שונים כמו: מואב, עמון, אדום, צידון וחת.
מצודות: עיקר הבעיה היו החייתיות כי הן היו משבעת העמים. רד"ק: גם שאר הנשים היו אסורות, כל עוד לא התגיירו.
ב מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם שלמה נשא נשים, גם מעמים שה' אסר להתחתן בהם.
וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם, מצודות: וה' אסר שהם יתערבבו עם בני ישראל. שלמה התחתן עם נשים גם מהעמים שה' אסר להתחתן איתם.
אָכֵן, מצודות אָכֵן, = באמת, יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, תרגום: ה' אסר על ב"י להתחתן עם נשים נוכריות שמא יטו את לבבכם אחרי עבודה זרה.
בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה, תרגום: גם את הנשים האלה, שהתורה אסרה להתחתן איתן, בחר שלמה לאהוב.
ג וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, תרגום: לשלמה היו 700 נשים רגילות.
וּפִלַגְשִׁים, רש"י: פילגש היא אישה שהתחתנה ללא כתובה. רמב"ן: פילגש היא אישה שהתחתנה ללא כתובה וקידושין,
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, היו לשלמה 300 פילגשים.
וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ, תרגום: נשות שלמה היטו את ליבו לעבוד עבודה זרה. בגלל ששלמה לא מנע מנשותיו מלעבוד עבודה זרה, העלה עליו הכתוב כאילו הוא עצמו עבד עבודה זרה.
ד וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ, מלבי"ם: פעמיים כתוב שנשות שלמה היטו את לבבו. פה מדובר על תקופת שלמה בבחרותו, אז היטו אותו נשיו לחטאים קלים, ובפסוק הבא מתואר שנשיו היטו אותו לעבוד עבודה זרה.
אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, מצודות: בימי זקנת שלמה, נשותיו היטו את ליבו לעבוד עבודה זרה. עד זקנותו, מנע שלמה מנשותיו מלעבוד עבודה זרה.
ולאחר שהזדקן, וכבר לא היה לו כוח למחות בהם, הניח להן לעבוד עבודה זרה. הכתוב מעלה עליו כאילו הוא עבד עבודה זרה בגלל שלא מיחה בהן.
וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹוקָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו, תרגום: בכך ששלמה נתן לנשותיו לעבוד עבודה זרה, לא היה ליבו שלם עם ה' במדרגה שדוד אביו היה שלם עם ה' בכל ליבו.
ה וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים, מצודות: שלמה לא מיחה בנשותיו שעבדו את עשתורת שהיה האל של הצידונים.
וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים, מצודות: שלמה לא מיחה בנשותיו שעבדו לעבודה הזרה המתועבת של עמון, למולך.
ו וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה', תרגום: שלמה עשה מעשים רעים בעיני ה'.
וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו, מצודות: בניגוד לדוד אביו, שלמה לא המשיך ללכת אחרי ה', בזה שלא מיחה בנשותיו, ודוד לא הניח לנשותיו לעשות זאת.
ז אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה, תרגום: נראה שיש לומר שחזרו כאן לעבודת המולך כי הייתה כאן בנייה חדשה של במה.
לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב, מצודות: שלמה הניח לנשותיו לבנות מזבח, ונחשב הדבר כאילו ששלמה עצמו בנה מזבח לכמוש, העבודה הזרה המתועבת של מואב.
בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם, מצודות: נשות שלמה בנו את המזבח לכמוש, על הר שנמצא במזרח העיר ירושלים, בהר הזיתים.
וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן, תרגום: וכן נתן שלמה לנשותיו לבנות מזבח לעבודה זרה שנקראת מולך, שהיא העבודה הזרה של בני עמון.
ח וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת, מצודות: כך הניח שלמה לכל נשותיו שהיו עובדות עבודה זרה.
מלבי"ם: שלמה ידע איך לעבוד כל אחד מהגרמים השמיימיים ולעת זקנה לימד כל אחת מנשותיו כיצד לעבוד את העבודה הזרה שבחרה לעבוד.
מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן, מצודות: חלק גדול מנשות שלמה העלו קטורת והקריבו קורבנות לעבודה הזרה שלהן, ושלמה התעלם מכך.
ט וַיִּתְאַנַּף ה' בִּשְׁלֹמֹה, מצודות: ה' כעס על שלמה.
כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל מצודות: לב שלמה נטה מה' שהתגלה אליו פעמיים: פעם אחת בגבעון מיד לאחר שהתחיל למלוך.
פעם שנייה לאחר תפילתו, כשחנך את בית המקדש.
כעסו של הקב"ה על שלמה היה גדול יותר, כי שלמה זכה לדרגת נבואה שה' יתגלה אליו פעמיים, ובכל זאת לא מיחה בנשותיו שעבדו עבודה זרה.
הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם, רלב"ג: אם ה' התגלה אל שלמה פעמיים, זה אומר שלא ייתכן ששלמה עצמו עבד עבודה זרה ממש, אלא חטאו היה שלא מיחה בנשותיו.
י וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה', מלבי"ם: בשעה שה' התגלה אל שלמה, הוא ציווה אותו במפורש שימנע מעבודה זרה, אך שלמה לא מיחה בנשותיו ולא קיים בכך את ציווי ה'.
יא וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה, מצודות: ה' אמר לשלמה על ידי נביא. רד"ק: הנביא היה אחיה השילוני.
יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ, מצודות: כעונש על שדבר זה היה איתך.
וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ, תרגום: ולא קיימת את הברית ואת המצוות עליהם ציוויתי אותך, ושלא תעבוד עבודה זרה.
תרגום: כעונש על שלא קיימת את מה שציוויתיך, אקרע ממך את המלוכה ואתנה לאחד מעבדיך.
רש"י: ה' אמר לשלמה שהוא יודע שהוא עובר על מצוות ה'.
מהר"י קרא: שלמה ידע שהוא עובר על ציווי ה' כי היה לו ספר משנה התורה שמלך צריך לכתוב לעצמו.
קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ, מלבי"ם: דבר ששמע אדם מה' בעצמו ועבר עליו, אין לו תקנה.
יב אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה, תרגום: אולם, לא אקרע ממך את המלוכה בימיך. לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ,
תרגום: הקב"ה אמר לשלמה שכעונש על שלא קיים את כל דברי הברית שה' כרת אתו, ובמיוחד כעונש על שלא התרחק מהעבודה הזרה ולא מיחה בנשותיו, המלכות תיקרע ממנו ותינתן לאחד מעבדיו. אולם קריעת הממלכה בפועל לא תיעשה בימי שלמה, בזכות דוד, כי אין זה מכובד שהמלוכה תיקרע מבנו.
מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה, תרגום: אקרע את המלוכה מבנך שימלוך אחריך.
זה המשך ההזהרות ששלמה קיבל: יג רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע, תרגום: אולם, לא אקח מבנך את כל מלכות ישראל.
שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ, מצודות: אתן לבנך שבט אחד שימלוך עליהם, לא הזכיר את שבט בנימין שירושלים הייתה בחלקו, כי שבט בנימין טפל ליהודה, וכן לא הזכיר את הלויים שגרו בנחלת שבט יהודה.
לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, רלב"ג:לא אקרע מבנך את המלכות לגמרי, בזכות דוד עבדי, כדי לשלם שכר לדוד עבדי.
וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי, מצודות: דוד בנה את העיר ירושלים והוא הכין הכל לבניין בית המקדש, מלך משושלתו ימשיך לדאוג למפעל החיים של אבותיו, ולכן ראוי שימונה מלך מצאצאיו של דוד למען ירושלים והמקדש. זו הסיבה לכך לא לקרוע את כל המלכות מבנך כי רק צאצאי דוד ידאגו לצרכי העיר ירושלים.
יד וַיָּקֶם ה' שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, בתחילת מלכותו, שלמה אמר לחירם, שהוא מבקש לבנות בית לה', כי אין לו שָׂטָן, על זה אמרו חז"ל: אל תפתח פה לשָׂטָן, וכשחטא ה' הקים לו שָׂטָן.
רד"ק: ה' הקים לשלמה אדם שיהיה לו לשטן, אדם שיילחם בו בסוף ימיו.
אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, הדד האדומי הוא השָׂטָן הראשון שה' הקים לשלמה, מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם, מצודות: הדד היה מזרע המלך שמלך באדום.
רד"ק: אביו של הדד מלך באדום ולא הדד.
טו וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם, מצודות: כאשר דוד נלחם באדום, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא, מצודות: כאשר יואב, שר צבא דוד, עלה ונלחם באדום.
לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים, מצודות: דוד דאג לקבור את החללים שנפלו מאדום.
מלבי"ם: היו 2 שלבים במלחמה באדום. בשלב הראשון יואב ניצח והלך לקבור את החללים, וחיילי אדום מרדו בו שוב ואז הכרית יואב את כל הזכרים.
תרגום: דוד הפשיט את חיילי אדום ממה שלבשו בשעת המלחמה.
וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם, מצודות: יואב הרג את כל הזכרים מאדום, ודוד ברחמנותו קבר את החללים.
טז כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל, רד"ק: יואב וחיילי ישראל ישבו באדום במשך 6 חודשים. עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם, תרגום: עד שהצליחו להרוג את כל הזכרים באדום.
יז וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם, מצודות: אֲדַד=הדד, ונוספים מעבדי אביו, ברחו מאדום למדיין ואז למצרים.
וַהֲדַד נַעַר קָטָן, תרגום: הדד היה צעיר בעת שברח עם עבדי אביו למצרים.
יח וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן, מצודות: הדד ואנשיו ברחו ממדין למצרים, וַיָּבֹאוּ פָּארָן, מצודות: הדד ואנשיו הגיעו למקום שנקרא פָּארָן,
וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן, מצודות: הדד לקח אתו אנשים מפארן כי רצה שייראה מכובד יותר עם משלחת מכובדת.
רד"ק: הדד לקח אנשים מפארן, כדי שיעידו עליו במצרים שהוא מזרע המלוכה באדום. תושבי פארן ידעו שהדד שייך לזרע המלוכה של אדום, הואיל והדד ברח לשם מיד לאחר שעזב את ארצו, אך במצרים לא הכירו אותו בתור מלך.
וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, זה מלך חדש, ולא חותן שלמה, המלך החדש, לא הכיר בהעדפות המלך הקודם. הסיפור מזכיר את משה בארמון פרעה.
תרגום: הדד ואנשיו הגיעו למצרים, שם עמדו לפני פרעה מלך מצרים.
וַיִּתֶּן לוֹ, רד"ק: פרעה נתן להדד: בַיִת, מצודות:בית לגור בו. וְלֶחֶם אָמַר לוֹ, תרגום: פרעה ציווה את עבדיו לספק להדד מזון. ולחם זה שם כולל למזון.
וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ, רד"ק: פרעה נתן להדד גם חבל ארץ למשול עליו.
וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, תרגום: הדד מאוד מצא חן בעיני פרעה. תרגום: פרעה נתן להדד את אחות אשתו (גיסתו) לאישה.
אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה, מצודות: פרעה נתן להדד לאישה את אחותה של תחפניס המלכה. למלכה, אשתו של פרעה, קראו "תחפניס", ופרעה השיא את הדד עם אחותה.
כ וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ, אחות תחפניס ילדה לו בן שנקרא גְּנֻבַת, וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה, מצודות: אחותו של תחפניס הפסיקה להניק את גנובת בעודם גרים בבית פרעה.
וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה, מזכיר את משה. מצודות: גנובת גדל בבית פרעה כאחד מבני המלך, למרות שהוא היה רק אחיין שלו.
כא וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא, מצודות: כשהדד היה במצרים, הוא שמע שדוד ויואב שר צבאו מתו.
רש"י: דוד מת מוות טבעי, נאמר בו שָׁכַב. יואב שנהרג, נאמר בו מֵת.
ב. ההבדל בלשון, מֵת או שָׁכַב, כי דוד הניח אחריו בן ראוי ויואב לא הניח.
רד"ק: הדד חשב שיוכל להכות בישראל לאחר מות יואב ודוד, אך הדבר לא עלה בידו עד לזמן ששלמה הזדקן.
וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל פַּרְעֹה: רד"ק: זה נועד לספר לנו כמה הדד שנא את ישראל שהיה מוכן לוותר על כל הדברים האלה ובלבד להיות שָׂטָן, לשלמה.
שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי, אלו גם המילים שאמר משה לחותנו. רד"ק: כל עוד היה במצרים לא יכל לתקוף את ישראל כי בת פרעה הייתה נשואה לשלמה.
מצודות: תן לי רשות ללכת, ולחזור לארצי. כדי לארגן צבא שאיתו יוכל לתקוף את ב"י כי חשב שלאחר מות דוד ויואב, הוא יוכל לנצח אותם.
כב וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה: כִּי מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי, מצודות: מה חסר לך כשאתה נמצא בארצי?
וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ, מצודות: ומדוע אתה מבקש לחזור לארצך? וַיֹּאמֶר: לֹא,לא חסר לי דבר, אך כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי, מהר"י קרא: שלח אותי חזרה אל ארצי.
הדד לא אמר לפרעה מה הסיבה האמיתית שבגללה הוא רוצה לחזור, כי בת פרעה הייתה נשואה לשלמה, והדד חשש שפרעה לא יניח לו ללכת אם הוא יידע שהוא רוצה להילחם בשלמה.
כג וַיָּקֶם אֱלֹוקִים לוֹ שָׂטָן, רד"ק: ה' הקים לשלמה אדם נוסף שיהיה לו לשָׂטָן, שיילחם בו.
אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע, רד"ק: האדם הנוסף שה' שלח להיות לשָׂטָן לשלמה אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע,
אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו. רזון היה עבד הדדעזר, וניצל את המלחמה בין דוד להדדעזר מלך צובה כדי לברוח מהדדעזר. מכך יוצא שלרזון לא היה דבר נגד עם ישראל ובכל זאת יצא להילחם נגד בני ישראל.
כד וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים, רד"ק: רזון אסף אליו אנשים על מנת שיילחמו אתו. וַיְהִי שַׂר גְּדוּד, מזכיר את תחילת דוד. מצודות: רזון פיקד על קבוצת החיילים שאסף.
בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק, מלבי"ם: אין כוונה לרזון ואנשיו אלא להדד ורזון.
וַיֵּשְׁבוּ בָהּ כשדוד נלחם והרג את הזכרים באדום (פס' כא'), ברחו רזון ואנשיו לעיר דמשק והתיישבו שם.
וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק, רד"ק: רזון הצליח להשתלט ולמלוך על דמשק.
רלב"ג: כשרזון ראה שלא יצליח לכבוש את כל ישראל, פנה לכבוש רק את ארם שם היה נציב מישראל, אך הצטער על שאינו יכול לכבוש את כל ישראל ותמיד חיכה לרגע שיוכל לעשות לישראל רע.
כה וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה, מצודות: בסוף תקופת מלכות שלמה שלא מנע מנשותיו לעבוד עבודה זרה, רזון הפך שָׂטָן לישראל ונלחם בה.
רד"ק: מעת שקם לשָׂטָן עד סוף ימי שלמה.
וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד, מצודות: רזון נלחם בישראל יחד עם הדד, כי לא היה מסוגל לנצח לבד את ב"י.
וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל, מצודות: בימי דוד, נלחם דוד נגד ארם וניצח אותם, ומינה נציב שימשול עליהם. רזון מאס בשלטון זה ומרד בו.
וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם, מצודות: רזון מלך על ארם במקום הנציב שדוד מינה.
רד"ק: עליית רזון: תחילה היה מפקד על קבוצת חיילים (שר גדוד), אח"כ הלך לדמשק יחד עם חייליו והצליח להשתלט עליה, אח"כ שלט יחד חייליו על כל ארם עד שבסופו של דבר שלט על ארם לבדו.
שָׂטָן שלישי – כו וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי, מצודות: ירבעם בן נבט היה משבט אפרים. מִן הַצְּרֵדָה, תרגום: ירבעם היה ממקום שנקרא צְּרֵדָה,
וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, אם ירבעם. בן אלמנה, זה אומר שהתחיל מהמעמד הנמוך ביותר, והצליח להגיע עד שנבחר להיות מלך על ישראל.
תרגום: נְבָט, אבי ירבעם מת, עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה, מצודות: ירבעם היה עבד של שלמה.
רלב"ג: עצם מינוי ירבעם להיות עבד שלמה גרם לכך שהוא יתמלא גאווה וירצה למרוד בשלמה.
מלבי"ם: למרות שירבעם היה יתום ועבד המלך, היה גאוותן עד שמרד במלך. וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ,
3 שָׂטָנים לשלמה: א. הֲדַד הָאֲדֹמִי, ברח למצרים ושם התחזק. ב. רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע מארם, קבץ אֲנָשִׁים וַיְהִי שַׂר גְּדוּד שניהם היו שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה (כה).
ג. מורד מבית: גובה מס: יָרָבְעָם בֶּן נְבָט היה משבט אפרים וגִּבּוֹר חָיִל. שלמה גילה את כישוריו: כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף.
חיפש צדק חברתי: עול המיסים היה כבד וירבעם מחה בשם העם. לבסוף: הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. שלמה רצה להרוג את ירבעם. אך הוא ברח למצרים.
למצרים היה תפקיד פוליטי שונה לאורך חיי דוד ושלמה. בסוף ימי דוד, הדד האדומי קיבל שם מקלט מדיני. בשיא ימי שלמה – נכרתה ברית ונחתמה בנישואי שלמה עם בת פרעה. בסוף ימי שלמה, ולאחר שעלה במצרים מלך חדש – שישק, ירבעם בן נבט, המורד בשלמה, קיבל שם מקלט מדיני.
מצודות: ירבעם מרד במלך עוד כשהוא היה עבדו.
מלבי"ם: מעבר לשטנים שהעמיד ה' לשלמה מהעמים סביבו, העמיד ה' גם את ירבעם שיהיה לו שָׂטָן מבית.
כז וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ, איך? רש"י: ירבעם הוכיח את שלמה ברבים. על מה? סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו!
מצודות: היה מקום בחומה שדוד השאיר אותה פרוצה כדי שעם ישראל יוכל לעבור דרכו כשיבואו להישפט בפני דוד, ושלמה סגר פרצה זו כאילו שאינו רוצה לשפוט את עם ישראל.
רש"י: דוד השאיר פרצה בחומת ירושלים, דרכה יוכלו להיכנס עולי הרגלים, ועכשיו כששלמה בנה בניין מעל המילוא, נחסמה הפרצה, וזאת בנוסף לכך שכבר לא היה מקום לעולי הרגלים להתכנס בו.
רד"ק: דוד השאיר פרצה בחומת ירושלים כדי שאם ימרדו בו, יוכל לברוח דרכה. שלמה סגר את הפרצה וירבעם הוכיחו על שגבה ליבו והוא בטוח שישראל לא ימרדו בו.
שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא, שלמה מילא את הגיא עד לגובה עיר דוד, מה שנקרא המילוא. כדי שיהיה נוח לבת פרעה.
מצודות: שלמה בנה בניין מעל המילוא, מעל הרחבה שהייתה ליד החומה אותה דוד השאיר על מנת שיתכנסו שם עולי הרגל.
מפעלי הבנייה של שלמה עלו בכסף רב, וכדי להתמודד עם ההוצאות הרבות שלמה מינה 12 נציבים, שכלכלו את הממלכה במיסים שהעבירו לירושלים.
רד"ק: העם לא הסכים עם רצון שלמה לבנות את המילוא, אך כולם יראו להעביר עליו ביקורת, ורק ירבעם העז למתוח ביקורת עליו, והדבר נחשב כמרד.
רלב"ג: ירבעם חטא בשני דברים: עצם הוכחת שלמה על מעשיו ובכך שלא חלק כבוד לשלמה וקרא לו בשמו.
כח וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, רלב"ג:ירבעם היה אדם בעל אומץ ותקיף.
וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, רש"י: לפני שירבעם מרד בשלמה, שלמה ראה שהוא זריז ומהיר.
וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף, מצודות: שלמה ראה את כישרונות ירבעם, ומינה אותו לגבות את מיסי המלך משבט יוסף.
רש"י: מינה אותו לגבות מיסים משבט יוסף כי ירבעם היה משבט אפרים.
מלבי"ם: בגלל שירבעם היה גיבור חיל, תפקידו היה לבנות את הבניינים שבנה שלמה במילוא. ושלמה מינה אותו להיות אחראי על הבניינים שבנו בני שבט יוסף.
כט וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, מצודות: לאחר ששלמה מינה את ירבעם לגובה המס משבט יוסף.
וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם, מצודות: ירבעם יצא מירושלים כדי לגבות מיסים.
העונש לשלמה: וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי ובישר לו שיזכה למלוכה.
ירבעם זכה למלכות בזכות זה שהוכיח את שלמה על זה, אך נענש מפני שהוכיחו ברבים.
"אמר ר' יוחנן, מפני מה זכה ירבעם למלכות? 1. מפני שהוכיח את שלמה…שנאמר "וזה הדבר אשר הרים יד במלך, על ששלמה בנה את המלוא, סגר את פרץ עיר דוד אביו, (מלא יא 27). אמר לו (ירובעם לשלמה) אביך פרץ פרצות בחומה, כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם לעשות אנגריה לבת פרעה? (בבלי סנהדרין קא ב).
2. ירבעם הוכיח את שלמה על איחור התמיד למחרת ליל חתונתו עם בת פרעה, שהיה שלמה ישן עד 4 שעות ביום, ומפתחות בית המקדש נתונות תחת ראשו, …ירובעם בן נבט הוכיחו, (ויקרא רבה שמיני יב 5).
הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, רד"ק: אחיה השילוני, משילה. מצודות: מצא את ירבעם בעת שהלך בדרך לגבות מיסים.
רד"ק: נבואת אחיה לירבעם קדמה למרד ירבעם, וזו הסיבה שירבעם העז בכלל למרוד בשלמה ולהוכיח אותו על בניית המילוא.
וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, מצודות: אחיה השילוני היה לבוש בבגד חדש או שירבעם לבש בגד חדש.
וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה, מצודות: אחיה וירבעם היו לבדם בשדה, כך שלא היה מי שיראה או ישמע את שיחתם.
ל וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו, מצודות: אחיה אחז בבגד החדש שלבש. וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים, מצודות: וקרע את בגדו ל 12חתיכות.
מצודות: קרע בבגד 12 קרעים כך שהיו 13 חתיכות.
מלבי"ם: סיבת קריעת הבגד היא כדי שהנבואה תחול גם אם שלמה יחזור בתשובה.
לא וַיֹּאמֶר אחיה לְיָרָבְעָם: קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים, מצודות: קח 10 חתיכות מבגדי. כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, מצודות: אני מפסיק את מלכות שלמה ומעביר את המלוכה אליך.
וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים, מצודות: ואני אתן לך מלוכה על 10 שבטים. חוץ משבט יהודה, שבט בנימין והלויים שחיו בתחום ממלכת יהודה, וכסימן לכך, עליך לקחת 10 חתיכות מהבגד הקרוע.
לב וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ, רד"ק: זרע שלמה ימלוך על שבט אחד בלבד, על שבט יהודה ושבט בנימין שנכלל בו כי לשניהם הייתה נחלה בירושלים.
רד"ק: ירבעם גירש את הלויים מתחום ממלכתו כי לא רצו לעבוד לעגלים כי זו עבודה זרה, והם הלכו לגורר בתחום ממלכת יהודה.
לְמַעַן עַבְדִּי דָּוִד, תרגום:כדי לקיים את הבטחתי לדוד שזרעו ימלוך לעד.
וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, תרגום: וכן למען העיר ירושלים בה בחרתי מכל הערים על מנת להשרות שם את שכינתי.
מלך מצאצאי דוד, ישקיע בבניית העיר ובשמירה עליה, כדי לשמר את מפעל חייו של דוד.
לג יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, מצודות: כעונש על ששלמה עזב אותי ונתן לנשותיו לעבוד עבודה זרה.
וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן 1. נשות דוד השתחוו לעשתורת, העבודה הזרה של אנשי צידון, 2. לכמוש, העבודה הזרה של מואב, 3. ולמולך, העבודה הזרה של בני עמון.
וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי, מצודות: שלמה לא לימד את נשותיו ללכת בדרכי ה'. רלב"ג: שלמה וביתו ומי שנטה אחריהם עזב את ה'.
לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי, תרגום: שלמה לא לימד את נשותיו לשמור על חוקי ומשפטי ה', כְּדָוִד אָבִיו, מצודות: כמו שדוד אביו הלך בדרך ה'.
לד וְלֹא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ, מצודות: לא אקח בימי שלמה כל חלק מממלכתו,
כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו, מצודות: אשים אותו למלך על ישראל כל ימי חייו.
מלבי"ם: כתוב פה נָשִׂיא כדי לומר ששלמה לא יוכל להוריש לבניו את המלוכה כשם שלא ניתן להוריש את הנשיאות.
לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ, תרגום: אשאיר את שלמה מלך על ישראל בשל דוד עבדי שבחרתי בו למלוך על ישראל.
אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי, תרגום: דוד קיים את כל מצוותיי וחוקותיי, ולכן אתן לשלמה בנו להמשיך ולמלוך על ישראל ולא אקח את הממלכה בחייו.
לה וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ, תרגום: אך אקח את המלוכה מבן שלמה. וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, תרגום: ואתן לך למלוך על 10 שבטים שאקח ממנו.
לו וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד, תרגום: לבן שלמה אתן למלוך על שבט אחד. לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי, רש"י: נִיר = ממשלה ועול.
כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם, מצודות: הקב"ה אמר שהוא רוצה שמלך מצאצאי דוד יאיר, ימלוך, ויאיר את ירושלים.
הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם, תרגום: ירושלים העיר שבחרתי בה כדי להשרות בה את שכינתי.
לז וְאֹתְךָ אֶקַּח, תרגום: אקרב אותך אליי, וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ, מצודות:ואתה תמלוך בכל שתרצה, כלומר: מלכותך תהיה גדולה וחזקה.
וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, תרגום: ואתה תהיה מלך על רוב עם ישראל.
לח וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ, תרגום: אם תשמע לכל מה שאצווך.
וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי, תרגום: ואם תלך בדרכיי, וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי, תרגום: ואם תעשה את מה שישר בעיניי.
מלבי"ם: הקב"ה אמר לירבעם שהתנאי שימלוך, שימשול על כל כוחות נפשו.
לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי, תרגום: אם תקיים את מצוותיי וחוקותיי כמו דוד עבדי.
וְהָיִיתִי עִמָּךְ, תרגום: אהיה בעזרתך, וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן ואבנה לך בית מלכות שיתקיים לאורך דורות.
מלבי"ם: קיים את מצוות ה' כפי שהקב"ה ציווה, כפי שעשה דוד, ואל תקיים רק כפי שמורה לך שכלך כפי שעשה שאול, וע"י כך תזכה שמלכותך תתקיים כמו מלכות בית דוד.
כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד, תרגום: כמו בית המלכות שבניתי לדוד. וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל, תרגום: אתן לך למלוך על רוב עם ישראל.
לט וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד, מצודות: אייסר את זרע דוד, ואקח מהם את המלוכה על 10 שבטים. לְמַעַן זֹאת, מצודות: בגלל ששלמה חטא.
רד"ק: וַאעַנֶּה = הקב"ה קרע את הממלכה מיד זרע דוד, כי מבחינת ייסורים אחרים, כל המלכים הטובים מצאצאי דוד חיו בטוב ושלוה.
אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים, מצודות: אולם, לא אמשיך לענות את זרע דוד לעולם, ובימות המשיח, תחזור המלכות לזרע דוד.
רלב"ג: ראינו שהמלכות לא שבה לזרע דוד, לא בימי בית ראשון ולא בימי בית שני. זו הוכחה שבימות המשיח תשוב המלוכה לזרע דוד ואז לא תסור ממנו יותר, שאם לא כן ייצא חלילה שלא התקיימו דברי נבואה אלה.
רד"ק בשם המדרש: הכוונה היא ל 36 השנים שהיה שלמה נשוי לבת פרעה, והמלכות הייתה אמורה להיקרע מבית דוד רק ל 36 שנה ובשנת ה 36 לחזור, אלא שאסא קלקל ונשען על מלך ארם, ולא חזרה אליו המלכות.
מ וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם, מצודות: שלמה רצה להרוג את ירבעם בגלל שירבעם מרד בו. וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם,
רד"ק: ירבעם קם וברח אל מצרים, שם מלך אדם בשם שִׁישַׁק לא חמיו של שלמה, אלא המלך שמלך אחרי חותן שלמה ואשר לא ידע את…
וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה, תרגום: ירבעם נשאר במצרים עד מות שלמה.
רד"ק: שישק לא אהב את שלמה ולכן ירבעם חשב שיוכל למצוא אצלו מקלט.
מא וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה המעשים האחרים שעשה שלמה שאינם כתובים בספר מלכים.
וְחָכְמָתוֹ, תרגום: וכן דברי חוכמת שלמה. הֲלוֹא הֵם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה, כתובים בספר הנקרא סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה.
רד"ק: שלמה חיבר ספרים רבים, ולכל דבר חכמה כתב ספר מיוחד, אלא שספרים אלה אינם נמצאים היום בידינו.
מב וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, מלבי"ם: שלמה מלך על כל ישראל בירושלים במשך 40 שנה, גם דוד מלך על ישראל 40 שנה, אך מלך בחברון על יהודה במשך 7 שנים ורק 33 שנה על כל ישראל.
תחילת מלכות שלמה: וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה, אֶת ה', לָלֶכֶת, בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו, מלכים א ג. תחילת ירידת מלכות שלמה: וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה נשים נוכריות.
מג וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו, תרגום: שלמה מת ונקבר בעיר דוד. וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו, תרגום: רחבעם, בנו של שלמה מלך במקומו.
סיכום: היו שטענו שגם בתחילת מלכותו היה שלמה חוטא וכי גם במשפט שלמה חשב להרוג את הילד, או לתת אותו לאם האכזרית, וה' נאלץ להתערב ולהגיד: הִיא, אִמּוֹ, ולהצביע על האם החומלת. והיו שביקרו את העובדה שדן ללא עדים וללא התרעה.
ואילו אחרים טענו שגם בערוב ימיו לא חטא: כל האומר שלמה חטא, אינו אלא טועה (בבלי שבת נו עב).
שלמה שבר את שלטון השבטים ואיחד אותם. הוא משל בכל השבטים, בעזרת נציביו. הוא בנה מדינה וממלכה שהשתרעה מים סוף, עד נהר פרת, לאורך 1500 ק"מ. 20 שנות השלטון הראשונות של שלמה היו שנות הפאר של עם ישראל.
נציבי שלמה שלטו בסוריה, לבנון, וערי פלישתים. מצב העם מתואר: איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ואין מחריד.
שנים רבות אחר כך כשמיכה הנביא רצה לתאר חזון מפואר לעם ישראל, הוא קיווה לחזור לאיש תחת גפנו ותחת תאנתו.
יחזקאל בבל ביקש לחזור לגן העדן, שהיה בבית המקדש בירושלים.
שלמה מלך גם על ישראל וגם על יהודה. הוא בנה את בית המקדש, את בית המשפט, בית לעצמו ובית אחד יותר מדי: בית לבת פרעה, מפעלי בנייה עצומים ויקרים מה שגרם לעם לכעוס על ההוצאות הראוותניות.