פרק ט א וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, תרגום: כאשר שלמה סיים לבנות את בית המקדש, ואת ביתו הפרטי.
רד"ק: הכוונה לבניית חלק מהדברים בתוך בית המקדש עצמו.
וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת, מלבי"ם: וכשסיים שלמה לבנות דברים נוספים מעבר לבית המקדש שרצה לבנות כדי שיתגדל שמו, וכולם יכירו את גדולתו, אך לא היה בהם צורך ממשי.
ב וַיֵּרָא ה' אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית, תרגום: לאחר ששלמה סיים לבנות את בית כל חפצו, ה' התגלה אליו פעם נוספת.
כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן, מצודות: באופן שבו התגלה אל שלמה בגבעון.
מלבי"ם: ה' התגלה אל שלמה גם בזמן בניין בית המקדש אך שם לא הייתה זו נבואה של ממש, ורק כאן ובפרק ג' היו אלה נבואות של ממש.
ג וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לשלמה: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי, תרגום: קיבלתי את תפילתך ובקשתך שבקשת ממני.
הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם, מצודות: אני הקדשתי את הבית הזה כדי ששמי יחול בו עד עולם.
וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים, מצודות: אני אשגיח תמיד על בית המקדש, תרגום: ה' הבטיח לשלמה להשרות תמיד את שכינתו בבית המקדש ולהשגיח תמיד על בית המקדש, אך זאת רק אם עם ישראל יקיים את רצון ה'.
מלבי"ם: אין כאן תנאי, ומקום בית המקדש יהיה קדוש גם במקרה ועם ישראל יחטא, והקדושה קיימת גם בעת חורבן בית המקדש. "עד עולם" = לתמיד.
ד וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ, תרגום: אם תעבוד אותי כמו שאביך דוד עבד אותי.
בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר, תרגום: אם תעבדני בתום לב וביושר, לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר, תרגום: בכך שתקיים את כל חוקיי שציוויתי אותך עליהם ותשמור את משפטיי.
מלבי"ם: , לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ = מצוות עשה, לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ = מצוות לא תעשה.
ה וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם, תרגום: אקים את כיסא הממלכה שלך על ישראל לתמיד, אתה וצאצאיך תמלכו תמיד על עם ישראל.
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ, תרגום: כפי שהבטחתי לדוד אביך. לֵאמֹר: לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, תרגום: צאצאיך תמיד ימלכו על ישראל.
מלבי"ם: הבטחת המלכות לצאצאי דוד הייתה בתנאי שצאצאיו יקיימו את התורה, אך תנאי זה היה רק מהדור השלישי, ועצם המלכת בנו של דוד למלך לא הייתה על שום תנאי.
ו אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי, מצודות: אם תפנו מה' אַתֶּם או בְנֵיכֶם, וצאצאיכם,
וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, תרגום: ואם לא תקיימו את מצוותי ואת החוקים שנתתי לכם.
וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹוהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם, תרגום: ותלכו לעבוד עבודה זרה ותשתחוו לה.
ז וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, תרגום: אכרית את עם ישראל מארץ ישראל.
וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי, מצודות: ואחריב את הבית שהקדשתי להשרות שם את שכינתי, את בית המקדש.
וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים, מצודות: עם ישראל יהיה למשל ולדיבור בפי כל העמים. כשהעמים ירצו להביא משל על עם שנחל מפלה גדולה או כשהם ירצו לדבר על עם שנחל מפלה גדולה, ידברו על עם ישראל.
ח וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, מצודות: הפסוק הוא בלשון עבר: הבית שהיה עליון, או ש"עליון" היא חורבן. בית המקדש שהיה עליון עד שנחרב, יעמוד בחורבנו.
כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם, מצודות: כל מי שיעבור ליד בית המקדש בחורבנו יתמה על גודל החורבן. וְשָׁרָק, מצודות:ישרוק בתמיהה.
רש"י: משפט זה הוא הבטחה ויש כאן ניגוד: אם עם ישראל יקיים את התורה – הבית יהיה עליון, ואם עם ישראל לא יקיים את התורה, כל העובר לידו ישרוק.
מלבי"ם: החרבת בית המקדש תקרה כי ה' יסיר את השגחתו מעל מקום המקדש, וממילא יבוא החורבן.
וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה, מצודות: בני האדם שיעברו ליד המקדש החרב ישאלו זה את זה: מדוע עשה ה' כך לארץ ישראל ולבית המקדש, מדוע ה' החריב את ארץ ישראל ואת בית המקדש?
ט וְאָמְרוּ התשובה תהיה: עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת ה' אֱלֹוקיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, תרגום: הסיבה לחורבן כי עם ישראל עזב את עבודת ה' אלוקיהם שהוציא את אבותיהם מארץ מצרים.
וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹוהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, תרגום: עם ישראל החזיק באלוהים אחרים, בעבודה זרה, והשתחווה לו.
וַיַּעַבְדֻם עם ישראל עבד עבודה זרה. עַל כֵּן הֵבִיא ה' עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת, תרגום: ולכן ה' הביא על בני ישראל את חורבן ארץ ישראל ובית המקדש.
י וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ לאחר שעברו 20 שנים שבהם שלמה בנה את בית המקדש ואת ביתו הפרטי 13 שנים הוא בנה את ביתו, ו 7 שנים הוא בנה את בית המקדש.
יא חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמה, מצודות: חירם מלך צור השתתף בבניית הבתים.פירוש המילה נִשָּׂא = מלשון משא ועומס. חירם העמיס על עצמו את סיפוק העצים והזהב.
רלב"ג: נִשָּׂא = למשאת – מעין מתנה. או שחירם רומם את שלמה בכך שסיפק את צרכיו.
בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ,
מצודות: חירם סיפק לשלמה את כל כמות עצי הארז, עצי הברוש והזהב שרצה שלמה.
אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם, מצודות: כתמורה על עזרתו, נתן שלמה לחירם מלבד החיטים והשמן שנתן לו. מצודות: נתינה כשכר על עזרתו בבניין.
עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל, תרגום: 20 ערים בגליל שיהיו תחת ריבונות חירם.
בדברי הימים כתוב שחירם נתן לשלמה 20 ערים. לכן יש שמפרשים שעשו חילופי שטחים, או שחירם רק נהנה מתנובת הכפרים שנשארו בבעלות שלמה.
רד"ק: היה כאן ברית החלפת ערים, ובדברי הימים מצוין שחירם נתן לשלמה 20 ערים כחלק מהברית.
רלב"ג: החלפת ערים כי לא ניתן לומר ששלמה מיעט מארץ ישראל.
מלבי"ם: שלמה נתן את הערים כדי שחירם יוכל להוציא מהם את שכר השמן והחיטים להם התחייב שלמה, אך לא הייתה כאן נתינה ממשית של הערים.
לאחר שחירם ראה שהערים לא מספקים את הסחורה, ולא ניתן להוציא מהם מספיק חיטים ושמן כפי שהוסכם, החזיר חירם את הערים, וזה מה שכתוב בדברי הימים שחירם נתן לשלמה 20 ערים, ושלמה מינה שם אנשי ישראל שיעבדו את האדמה שנהנית רק לב"י, וייתנו את כמות השמן והחיטים המובטחת לחירם.
יב וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה, תרגום: חירם יצא מצור לגליל כדי לבדוק את עשרים הערים ששלמה נתן לו.
וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו, תרגום: הערים שנתן שלמה לחירם לא מצאו חן בעיני חירם, כי הן לא היו פוריות.
יג וַיֹּאמֶר חירם לשלמה: מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי, תרגום: אחי שלמה: מה שוות הערים שנתת לי?
וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל, מצודות:חירם קרא לערים ששלמה נתן לו בשם אֶרֶץ כָּבוּל, כאילו שהערים כבולים בכבלי ברזל ולכן אינם נותנים פירות.
רש"י: כָּבוּל = טיט, ובגללו לא היה ניתן לגדל שם גידולי קרקע. חירם קרא כך לערים שקיבל משום שהרגל שוקעת ונכבלת בקרקע.
רד"ק: הארץ לא מצאה חן בעיני חירם כי לא היו אנשים עוברים דרך ערים אלו, ופירוש המילה כָּבוּל = "סגור", שהייתה סגורה בפני העוברים ושבים.
רלב"ג: כָּבוּל = ארץ חול.
עַד הַיּוֹם הַזֶּה ערים אלה נקראו בשם אֶרֶץ כָּבוּל, עד זמן כתיבת ספר מלכים, שנכתב שנים רבות לאחר שהערים ניתנו לחירם.
יד וַיִּשְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, תרגום: חירם שלח לשלמה 120 ככרות זהב.
מלבי"ם: חירם שלח לשלמה את הזהב היא כי ראה ששלמה קיים את חלקו בהסכם.
טו וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת, מצודות: זהו המס שגבה שלמה מבני ישראל כדי לבנות את הדברים הבאים:
אֶת בֵּית ה', בית המקדש, וְאֶת בֵּיתוֹ הפרטי, וְאֶת הַמִּלּוֹא, מצודות: שטח ריק שהשאיר דוד ליד חומת ירושלים ששם יתאספו עולי הרגלים, ועכשיו שלמה בנה בניינים על שטח זה,
רש"י: מִּלּוֹא, כי בו הייתה חומה נמוכה, ושלמה מילא את המקום עפר וכך הגביה את החומה.
וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְאֶת הערים חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר.
טז פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה, תרגום:פרעה מלך מצרים עלה על גזר למלחמה.
וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ תרגום: פרעה כבש את העיר ושרף אותה באש.
וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים = נדוניה, לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה.
יז וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה את הערים אֶת גָּזֶר, מצודות: את העיר גזר וְאֶת בֵּית חֹורֹן תַּחְתּוֹן, תרגום: בנה גם את העיר בֵּית חֹורֹן תחתון.
רלב"ג: בספר דברי הימים כתוב ששלמה בנה גם את בֵּית חֹורֹן עליון.
מלבי"ם: שלמה בנה את בֵּית חֹורֹן תַּחְתּוֹן פעמיים: פעם אותה עצמה ופעם כעיר מחוברת לבית חורן עליון.
יח וְאֶת בַּעֲלָת וְאֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ, מצודות: בנה גם את העיר תדמור במדבר.
רלב"ג: צד אחד של העיר תדמור היה במדבר וצד שני של העיר היה במקום יישוב. מלבי"ם: תדמור הייתה בארץ ישראל.
מהר"י קרא: שלמה אסף כמות גדולה של עפר עד שהיה שם תל גבוה. על התל בנה שלמה חומה ובתוכה בנה עיר.
יט וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, מצודות: וכן בנה שלמה את ערי האוצר, שם שמו את אוצרות המדינה שהיו לשלמה.
וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב, מצודות: וכן בנה שלמה את הערים שהניחו בהם את מרכבות המלך. וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים, תרגום: וכן בנה שלמה את הערים שחנו שם פרשים.
וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ, תרגום: וכן בנה שלמה את כל מה שהוא רצה לבנות בירושלים, בלבנון ובכל הארץ ששלט בה.
כ כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, תרגום: כל מי שנשאר מגויי ארץ ישראל: אמורי, חיתי, פריזי, חוי ומהיבוסי.
אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, מי שלא מבני ישראל.
כא בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם, מצודות: צאצאי אותם נכרים שבני ישראל לא הצליחו להכריתם.
וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מצודות: שלמה הפך את צאצאי הנכרים לעבדים. צאצאי עמים אלו שימשו עבדים לשלמה, והמס שלהם היה העבודה הפיזית הקשה בבניית הערים. עבודה זו נמשכה גם בזמן כתיבת ספר מלכים על ידי ירמיהו הנביא שחי מאות שנים לאחר מות שלמה.
כב וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד, מצודות: שלמה לא העביד את ב"י כעבדים, בעבודה פיזית קשה של בניית הערים.
מלבי"ם: הבדל בין האנשים מבני ישראל לאנשים מהגויים לא היה בעבודה הפיזית, אלא בפרק הזמן שהיו עובדים. לאנשים מבני ישראל הייתה מנוחה של חודשיים מתוך שלושה חודשים ואילו בני הגויים היו עובדים תמיד.
רד"ק: 250 הממונים מישראל היו ממונים על 300 הממונים של הגבעונים. מדוע יש צורך ב 250 ממונים של 300 איש? אולי 250 הממונים לא היו ממונים כל הזמן, אלא כל אחד מהם היה אחראי שליש מהזמן ושני שליש מהזמן בביתו.
רלב"ג: ייתכן שכאשר בנה שלמה את בית המקדש, הוא לא היה צריך יותר מ- 300 שרי ניצבים, אך בבניין הערים, שהעבודה הייתה מפוזרת בכמה מקומות, היה צריך עוד 250 שרי ניצבים.
כִּי הֵם אנשי ב"י היו: אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה חיילים במלחמות המועטות שהיו בימי שלמה. וַעֲבָדָיו וכן שימשו ב"י למשרתי שלמה, אך לא בעבודות פיזיות קשות. וְשָׂרָיו, תרגום:וכן שימשו אנשי ישראל כשרי שלמה, וְשָׁלִשָׁיו או כגיבורי שלמה.
וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, תרגום: וכן שימשו אנשי ישראל כשרים הממונים על מרכבות ופרשי שלמה.
כג אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה, רש"י: הניצבים הם מפקחים ממונים על 3300 איש שעסקו במלאכה.
חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, מצודות: היו 550 איש שהיו ממונים על הניצבים. הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה, מצודות: שפיקחו על האנשים שעבדו בבניה.
מצודות: היו 300 איש מהגבעונים שהיו ממונים על הסבלים ו 250 מבני ישראל שהיו ממונים על העבודה של בני ישראל.
כד אַךְ בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ, מצודות: מיד כשעלתה בת פרעה מעיר דוד לבית ששלמה בנה לה.
מצודות: אַךְ = מיד. רש"י: אַךְ בא לומר שרק בדבר זה חטא שלמה, או שבא למעט שאת שאר הערים בנה שלמה לשם המרכבות והפרשים שלו, וכאן בנה את המילוא בשביל בת פרעה.
אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא, מהר"י קרא: דוד השאיר שטח ריק כדי שישמש את עולי הרגלים כשהם יעלו לירושלים. שלמה בנה על המילוא בתים לצורך עבדי ושפחות בת פרעה, ועשה זאת מיד כשבת פרעה נכנסה אל ביתה.
רד"ק: לאחר סיום בניית בית המקדש, ארגן שלמה את העבודה בו. וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, מצודות: 3 פעמים בשנה, בשלושת הרגלים, שלמה נידב מכספו קורבנות בשביל כל העם.
רלב"ג: שלמה תרם לבית המקדש את כל מה שדרוש לצורך העבודה השוטפת: קורבנות התמיד, המוספים, לחם הפנים וכו'.
עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַה', תרגום: קורבנות עולה וקורבנות שלמים לשם ה', שהוקרבו על המזבח שבבית המקדש.
רלב"ג: את העולות הקריב שלמה בשביל כל ישראל. לגבי השלמים ספק אם שלמה היה מעלה אותם בשביל עצמו או בשביל כל עם ישראל.
וְהַקְטֵיר אִתּוֹ, רד"ק: אִתּוֹ, האם הכוונה היא "עליו" או שהכוונה למזבח שאִתּוֹ, כלומר, המזבח שעם מזבח הנחושת.
אֲשֶׁר לִפְנֵי ה', מלבי"ם:שלמה תרם את הקטורת שהכהן יקטיר על המזבח שלפני ה', על מזבח הזהב שהיה בהיכל.
וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת, רד"ק: שלמה השלים את עבודת בית המקדש. והכין אותו לשגרת עבודת המקדש, ע"י הקרבת קורבנות, קטורת ומינוי כוהנים לעבודתם,
כו וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר, מצודות: שלמה בנה (צי) אוניות במקום שנקרא עֶצְיוֹן גֶּבֶר, אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת,
מצודות: נמצאת ליד מקום שנקרא אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, תרגום: עציון גבר נמצאת על שפת ים סוף בארץ אדום.
כז וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם, מצודות: חירם שלח באוניה את עבדיו המומחים היודעים להשתמש באוניות ולהפליג בים.
עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה, תרגום: יחד עם עבדי שלמה, ומהם למדו עבדי שלמה.
כח וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה, מצודות: עבדי חירם ועבדי שלמה הגיעו למקום שנקרא "אופיר", מקום שהיה בו מכרה זהב.
וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, מצודות: העבדים לקחו מאופיר 420 ככרות זהב, והם הביאו אותם למלך שלמה.
מצודות: בדברי הימים כתוב שהביאו 450 כיכרות זהב, אלא ש 30 כיכרות הוצאו בדרך. מלבי"ם: את 30 הכיכרות נתן שלמה לעבדי חירם בשכרם.