פרק ח א אָז, מצודות: כאשר שלמה סיים לבנות את בית המקדש, יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, מלבי"ם: אסף את זקני ישראל,
מלבי"ם: שלמה הקהיל את הזקנים כי צריך בי"ד של 71 כדי לקדש את העזרה.
אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: וכן אסף שלמה את ראשי המטות שהם הנשיאים לכל בית אב בישראל,
אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן, רלב"ג: כדי שישתתפו בטקס העלאת ארון הברית מעיר דוד אל בית המקדש.
ב וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים, מצודות: עם ישראל נאסף אל המלך שלמה בחודש האיתנים (תשרי).
בֶּחָג, רד"ק: לפני חג הסוכות, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, תרגום: תשרי, החודש השביעי למניין החודשים מניסן.
רד"ק: חודש תשרי נקרא יֶרַח הָאֵתָנִים, כי איתן מלשון חוזק והפירות נאספים בו שהם חיי האדם ומחזקים את האדם.
מצודות: בשם חז"ל, כי בחודש זה נולדו 3 האבות שהם איתני עולם, או כי בחודש זה יש הרבה מצוות, ואיתן היינו חוזק המצוות.
החגים מיישרים את האדם אל השלימות.
תרגום יונתן: חודש תשרי נקרא פעם החודש הראשון, אולם לאחר יציאת העם ממצרים נהפך להיות החודש השביעי, כי התחילו למנות מחודש ניסן.
ג וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, תרגום: כל זקני ישראל התאספו בירושלים,
רד"ק: הכוהנים נטלו את ארון הברית מעיר דוד וַיִשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן, רד"ק: זה אחד המקומות שבהם הכוהנים נשאו את הארון, אך לא מוזכר בדברי חז"ל כי נכלל בגדר החזרת הארון למקומו שכבר נמנה בדברי חז"ל.
רלב"ג: הכוהנים נשאו הפעם את הארון כי היה צריך להכניס אותו לתוך קדש הקדשים ורק לכהן גדול מותר להיכנס לשם, אך הכהן הגדול לא יכול לשאת את הארון לבדו ומשום כך עזרו לו כהנים אחרים.
ב. מפסוק בדברי הימים משמע שהיו אלה לויים שנשאו את הארון, אלא שהם נקראו בלשון הפסוק כהנים.
ד וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן ה', תרגום: הכוהנים העלו את ארון הברית מעיר דוד לקדש הקדשים,
וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד, מצודות: וכן העלו הלויים את אהל מועד, המשכן שעשה משה, שהיה עד אז בגבעון. את המשכן גנזו באוצרות בית ה',
מצודות: אֹהֶל מוֹעֵד: א. אוהל שבה הניח דוד את ארון הברית בעיר דוד, או ב. הכוונה למשכן שהיה בשילה.
וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל, רד"ק: וכן העלו הלויים את כל כלי הקודש שהיו באהל מועד וגם אותם גנזו באוצרות בית ה',
וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מצודות: הכוהנים והלויים העלו את הארון, את אוהל מועד ואת כלי הקודש שהיו באוהל מועד,
ה וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ, מצודות: שלמה המלך וראשי עם ישראל שהתאספו אליו,
מלבי"ם: יש הבדל בין הַנּוֹעָדִים, = לזמן קצר, לבין יַקְהֵל = לזמן ארוך יותר.
לִפְנֵי הָאָרוֹן, מצודות: הלכו לפני הארון,
מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר, רלב"ג: הקריבו קורבנות צאן ובקר, אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב, תרגום: לא היה ניתן לספור ולמנות את הקורבנות שהקריבו בשעה שהעלו את ארון הברית לבית המקדש, כיוון שהיו קורבנות רבים כל כך,
ו וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת הגר"א: הדביר, מחיצה המבדילה בין ההיכל לקדש הקדשים. ושלמה הכניס את הארון למקום שנמצא לפני הדביר. אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים, מצודות: הכוהנים הניחו את הארון מתחת לכנפי הכרובים שעשה שלמה, ולא הכרובים שהיו מעל לכפורת,
רד"ק: שלמה עשה כרובים נוספים על הכרובים שעשה משה, וכל השינויים שהכניס שלמה בבניין בית המקדש, נעשו על פי נבואה.
ז כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן, מצודות: כי שלמה בנה את הכרובים באופן שמקום הארון יהיה מתחת לכרובים פורשי הכנפיים.
וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן, מצודות: הכרובים סוככו על הארון, וְעַל בַּדָּיו, מצודות:וכן סוככו כנפי הכרובים על הבדים, המוטות שנשאו בהם את הארון,
מִלְמָעְלָה, מצודות: הכרובים סוככו מעל לארון הברית והבדים,
ח וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים, מצודות: הבדים היו ארוכים. רד"ק: הארון לא עמד צמוד לכותל המערבי של קדש הקדשים.
מהר"י קרא: האומנים ממש הוסיפו באורך הבדים. רלב"ג: החליפו את הבדים שעשה משה לבדים ארוכים יותר.
וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר, מצודות: כשהיו עומדים בהיכל, היה ניתן לראות את הבדים דוחפים חלק מהפרוכת מרוב אורכם.
רוב המחיצה שחצצה בין ההיכל לקדש הקדשים, הייתה עשויה אבן. אך במקום שבו היו הדלתות שדרכם נכנסו לקדש הקדשים, הייתה פרוכת. ובמקום שהייתה הפרוכת, היו הבדים נראים למי שעמד בהיכל, כי הבדים היו ארוכים.
רד"ק: האריכו בכוונה את הבדים, הזיזו את הבדים קדימה. כל עוד היה צריך לשאת את ארון הברית, היו מוודאים שהבדים היו מונחים באופן שיתרת המוט שהייתה לצד מערב הייתה שווה ליתרת המוט שהייתה לצד מזרח. עתה, לאחר שארון הברית הונח בקדש הקדשים וכבר לא היה צריך לשאת אותו, הזיזו את המוטות כלפי מזרח באופן שיבלטו ויהיה ניתן לראות את מקומם כשעומדים בהיכל, וכך, כשנכנס הכהן הגדול ביום הכיפורים לקדש הקדשים, הוא ידע בדיוק היכן נמצא המקום של בין שני הבדים ולא היה צריך להסתובב סתם בקדש הקדשים על מנת לחפש את המקום בו יזרוק את הדם. זו הסיבה ששלמה היה צריך לעשות פרוכת, כי דלתות קדש הקדשים לא נסגרו, כי ראשי הבדים בלטו.
וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה, מצודות:אך הבדים לא בלטו באופן שקרעו את הפרוכת, ולכן לא נראו מבחוץ.
וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מצודות: כך היו הבדים מונחים בטבעות הארון בקדש הקדשים, עד שיאשיהו גנז את הארון בסוף ימי בית ראשון.
ט אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב לא היה דבר בתוך ארון הברית, חוץ מלוחות האבנים שמשה הניח בארון בהר סיני,
רד"ק: בשעת הקמת ביהמ"ק, רוקנו את ארון הברית מכל הדברים שהיו שם: צנצנת המן, מטה אהרון וספר התורה, לתוך אוצרות בית ה', והשאירו בפנים רק את לוחות הברית.
זו הסיבה שחלקיה מצא את סה"ת במקום אחר.
רלב"ג: היו שם גם דברים נוספים, אלא שבמקום שיהיה שם ספר התורה, היו שם רק עשרת הדברות.
מלבי"ם: לא היו רק לוחות בארון, אלא כל מה שהיה קשור ללוחות, כמו סה"ת.
אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, מצודות: בנתינת הלוחות לבני ישראל שיצאו ממצרים, ה' כרת איתם ברית.
י וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ, מצודות: לאחר שהכוהנים הניחו את ארון הברית בקדש הקדשים ויצאו משם,
וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה', מצודות: ענן שנראה כמו עשן מילא את בית המקדש.
יא וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן, מצודות: בשל הענן שמילא את בית המקדש, הכוהנים לא יכלו לעמוד בהיכל ובעזרה ולא יכלו לעבוד בתוך הבית.
מצודות: שלמה ראה שהשכינה ירדה, והבין שהוא בנה מקום מתוקן בו ה' יוכל להשרות את שכינתו.
כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה', מצודות: כי כבוד ה' מילא את בית המקדש על ידי הענן.
רד"ק: שאר המקומות בהם הוקם המשכן, לא נחשבו למקום שבו בחר ה'.
רש"י: שלמה הבין שהקב"ה משרה את שכינתו במקדש, כי ה' אמר בעבר שהוא ישרה את שכינתו ע"י ענן.
רלב"ג: יש כאן גם משל שהקב"ה השרה את שכינתו בעולם הזה שהוא עולם חשוך ומעורפל.
יב אָז אָמַר שְׁלֹמֹה, מצודות: לאחר ששלמה ראה את הענן, הוא אמר את הדברים הבאים:
ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל, מצודות: ה' רוצה לשכן את שכינתו ע"י הערפל, ע"י הענן. תרגום יונתן: עֲרָפֶל = ירושלים
מלבי"ם: עֲרָפֶל = תיאור זמן, בעוד שהמקום היה תהו ובהו.
הקב"ה החליט להשרות את שכינתו בירושלים עוד בבריאת העולם, כי שם נעקד יצחק, ולשם יצא לשוח בשדה, ומראה החלום של יעקב גם היה שם.
לכן, לאחר שהקב"ה כבר החליט להשרות את שכינתו עוד כשהיה שם ערפל, ממילא לאחר שכבר נבנה שם בית לצורך השראת השכינה, תשרה שם השכינה.
יג בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ, מצודות: בניתי לה' בית למגורים, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים, תרגום: מקום מתוקן לשכינת שכינתך לתמיד, ומהיום נאסר להקריב קורבנות במקומות אחרים.
יד וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו, מצודות: שלמה סובב את פניו וכיוונם כלפי העם,
וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, רד"ק: שלמה בירך את עם ישראל.
רלב"ג: 2 הסברים. או ששלמה עמד בעזרת ישראל או שעמד בעזרת כהנים לפני המזבח. הפירוש הראשון נראה נכון יותר כי שלמה לא היה הולך לעזרת כהנים אלא אם נאמר שהלך לשם כדי שתתקבל יותר תפילתו.
וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד, מצודות: כי אסור לשבת בעזרה.
טו וַיֹּאמֶר, רד"ק: לאחר ששלמה המלך בירך את עם ישראל, הוא הודה לה', וכך אמר בדברי ההודיה שלו לה':
בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי, תרגום: ברוך ה' אלוקי ישראל שגזר על דוד אבי שיהיה לו בן שיבנה את בית המקדש.
וּבְיָדוֹ מִלֵּא, רש"י:ועכשיו ה' ברוב טובו קיים את מה שהוא גזר, ואני זכיתי לבנות את בית המקדש.
מצודות: וּבְיָדוֹ מִלֵּא, הקב"ה קיים את מה שגזר בכוח ידו.
מלבי"ם: וּבְיָדוֹ מִלֵּא, הכוונה לידו של שלמה המלך, שהיה ביד שלמה שלא לבנות בית המקדש לה', כי הדבר היה נתון לבחירתו, ועתה לאחר שהקב"ה מילא את ידו של שלמה לבנות את בית המקדש, היה יכול ה' להשרות את שכינתו שם.
לֵאמֹר: רש"י:בשעה שה' גזר על דוד אבי שיהיה לו בן שיבנה את בית המקדש,
טז מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם, מצודות: מאז שהוצאתי את עמי, ממצרים, לא בחרתי בעיר ששייכת לאחד משבטי ישראל, כדי לבנות שם בית מיוחד שבו אשרה את שכינתי, וכדי לבנות בו את בית המקדש.
בספר ירושלים של זהב מובא שעוד לפני שעם ישראל יצא ממצרים, בחר הקב"ה בירושלים כמקום המקדש, ונראה שצריך לומר שהכוונה היא שלא היה מקום שנגלה לבני אדם ששם ישרה הקב"ה את שכינתו עד שדוד מלך על ישראל.
בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף מח' עמוד ב', מובא ברש"י "מלכות בית דוד": ירושלים התקדשה ע"י מלכות דוד, ונראה שזה עומק כוונת דברי בעל המצודות.
וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל,
רד"ק: ובחרתי בדוד למלוך על עם ישראל, והראיתי לדוד את המקום שבו אשרה את שכינתי. ורק לאחר שדוד מלך על ישראל, הוא גילה לעם ישראל את המקום שבו הם עתידים לבנות את בית המקדש.
יז וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, תרגום: היה בליבו של דוד אבי רצון לבנות בית לשם ה' אלוקי ישראל.
יח וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד אָבִי: יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי, תרגום: בשכר שהיה בליבך רצון לבנות בית לשמי,
הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ, מצודות: דברים טובים היו בלבבך ודבר זה ייחשב לך לזכות. הקב"ה אמר לדוד שמחשבתו לבנות בית לשם ה' רצויה.
מלבי"ם: עתה יתאחד עם ישראל סביב בית המקדש ועל ידי מלכות בית דוד. מצודות: דוד המלך, בחר בירושלים כמקום שבה ייבנה בית המקדש.
יט רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת, מצודות: רק שאתה לא תזכה לבנות את בית המקדש, ורק תזכה להכין את הדרוש לבנייתו.
כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי, מצודות: בנך שייוולד לך, הוא זה שייבנה את בית המקדש.
כ וַיָּקֶם ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר, תרגום: ה' קיים את מה שהוא דיבר לדוד אבי. וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה',
תרגום: ישבתי על כסא המלכות של דוד אבי כדי למלוך על ישראל כמו שה' אמר, וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל,
תרגום: בניתי את בית המקדש לשם ה' אלוקי ישראל. הקב"ה קיים את הבטחתו לדוד: בנו שמולך על ישראל אחריו, שלמה, בונה את בית המקדש,
כא וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית ה', תרגום: ייחדתי מקום בבית המקדש לארון הברית ששם מונחים שני לוחות הברית.
אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, מצודות: ע"י נתינת הלוחות לעם ישראל, כרת ה' ברית עם אבותינו, כשהוא הוציא אותם ממצרים.
כב וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה', רד"ק:אמנם שלמה בנה מזבח אבנים במקום מזבח הנחושת, אך עדיין קראו למזבח זה מזבח הנחושת, על שם המזבח הראשון שעשה משה רבינו, ושלמה עמד לפני מזבח זה שעמד בחצר הבית.
נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, תרגום: מול כל עם ישראל שהתאסף למעמד חנוכת בית המקדש.
וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם, מצודות: שלמה פרש את ידיו בכיוון השמים כדרך המתפללים אל ה'. ואולי אף כרע על ברכיו.
כג וַיֹּאמַר בתפילתו: ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹוקִים, תרגום: ה' אלוקי ישראל, אין אלוה כמוך.
בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, תרגום: אתה משרה את שכינתך למעלה בשמים. וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, תרגום: ואתה שולט למטה בארץ.
רלב"ג: הכוונה היא שבגרמי השמים ממעל אין כמו ה'. שֹׁמֵר רש"י: הקב"ה ממתין וגונז את הברית והחסד עד שמקיים אותו.
הַבְּרִית וְהַחֶסֶד רד"ק: הַבְּרִית וְהַחֶסֶד הכוונה לברית והחסד שכרת ה' עם האבות וקיים את הברית עם זרעם אחריהם.
רלב"ג הַבְּרִית וְהַחֶסֶד היא ההשגחה הפרטית שהיא תלויה במעשי האדם ולכן כתב שהחסד ניתן לאלה שהולכים אחרי ה'.
לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם, מצודות: אתה מקיים את הברית והחסד שהבטחת לעבדיך ההולכים איתך בלב שלם.
כד אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ, מצודות: כולם רואים עכשיו שקיימת לאבי דוד את מה שהבטחת לו.
וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה, מצודות: מה שאתה הבטחת בפיך, שדוד יבנה את בית המקדש, קיימת היום.
מלבי"ם: שלמה ביקש מהקב"ה שלא ישנה את הבטחתו לדוד, כי בכוחו לשמור את הבטחתו, ואם כדי שלא יהיה תלוי במעשי שלמה או צאצאיו, שעל זה ביקש מה' שיקיים את החסד, גם אם הצאצאים אינם ראויים.
ההבטחה התחילה כבר להתקיים בעת מלכות שלמה.
רלב"ג: אדם צריך להודות לה' על דברים שבאו עליו ועל דברים שבאו על הכלל, עליו קודם להודות על הדברים שבאו עליו, כשם ששלמה קודם הודה בפסוק על קיום דברי הנבואה לדוד שצאצאיו ימלכו ורק לאחר מכן (בפסוק נו') הודה על המנוחה שניתנה לעם ישראל.
כה וְעַתָּה, מצודות: עכשיו, לאחר שקיימת את ההבטחה לדוד אבי שבנו יבנה את בית המקדש.
ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ, מצודות: אני מבקש ממך: קיים את ההבטחה הנוספת שהבטחת לדוד אבי.
לֵאמֹר: לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, תרגום: הבטחת: לא ייפסק אדם מצאצאיך שיישב על כיסא מלכות ישראל.
רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי, תרגום: בתנאי שבניך ילכו אחרי ה' כמו שאתה הלכת אחריי.
כו וְעַתָּה אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, מלבי"ם: עכשיו ה', כשכבר התחלת לקיים את הבטחתך לדוד אבי.
יֵאָמֶן נָא דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי, תרגום: יתקיימו עכשיו דבריך שהבטחת לדוד אבי, שהמלכות לא תסור מצאצאיו.
כז כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹוקִים עַל הָאָרֶץ, מצודות: הדבר תמוה: האם באמת ייתכן שה' ישכון בבית שנמצא בארץ,
הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ הרי השמיים ומה שמעל השמיים לא יכילו אותך, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי, מצודות: כל שכן שהבית הזה לא יכול להחזיק אותך.
רד"ק: גם השמים אינם יכולים להכיל את השי"ת, בניית ביהמ"ק הייתה רק מעין משל, ששם ישמע ה' את תפילות עם ישראל.
כח וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אֱלֹוקָי, מצודות: ה' אלוקי!
בגלל שבית המקדש הוא המקום שבו אתה מקבל את תפילות המתפללים אליך, אני עבדך מבקש שתקבל את תפילתי.
לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה, רלב"ג: רִנָּה, = צעקה לפני ה'. וְאֶל הַתְּפִלָּה, רלב"ג: לקבל את השיר והשבח ואת התפילה.
מלבי"ם: תְּפִלָּה = שפיכת הנפש ודבקות הרוח בה'. תְּחִנָּה = בקשות מה'. כאשר אדם מתפלל, הוא מקבל את רצונותיו בזכות, כי הוא דבק בצד כלשהו בה'.
כאשר אדם מתחנן, הקב"ה נותן לו מתנת חינם, היות ואינו ראוי כ"כ שיתמלאו בקשותיו. רלב"ג: תחינה היא הבקשה שנאמרת לאחר התפילה.
אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, תרגום: שאני עבדך מתפלל לפניך היום, ביום חנוכת בית המקדש.
כט לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם,
מצודות: שיהיה רצונך מופנה כלפי המקום הזה בכל יום ולילה, ותגן עליו.
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם, מצודות: אל בית המקדש שאמרת ששמך יהיה שם, ששכינתך תשרה שם.
לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, מצודות: לקבל את תפילתי שאני, עבדך, אתפלל, במקום הזה, בבית המקדש.
ל וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, מצודות: וכמו שאני מתפלל שתשמע את תפילתי, כך אני מתפלל שתשמע את תפילת כל עם ישראל.
מהר"י קרא: תוכן הברכה הינה הכתוב בהמשך בפסוק לוְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ …". אך, רד"ק ורלב"ג סברו שהיו כאן 2 דברים: 1. ברכה שלא נכתבה 2. לאחר מכן המשיך שלמה לומר דברים נוספים.
מלבי"ם: שלמה מזכיר 2 מדרגות של התגלות שכינת הקב"ה בבית המקדש. מדרגה ראשונה ועליונה, שמתקיימת כאשר ישראל עושים רצון ה': הקב"ה ממש משרה את שכינתו בתחתונים, וזה מה שאומר שלמה "להיות עיניך פתוחות"..
מדרגה שנייה שהקב"ה לא משרה את עיקר שכינתו בתחתונים אלא בעליונים,
אלא שגם אז הוא מקבל את תפילות עם ישראל אליו מבית המקדש, וזה מה שאמר שלמה: וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.
וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם, מצודות: ואתה תשמע את תפילתם שהם יתפללו בבית המקדש, במקום שבתך, בשמים.
רד"ק: אֶל הַשָּׁמַיִם, א. הכוונה שיקבל את תפילתם ממקום שבתו, מהשמים, ב. הכוונה שיקבל את תפילתם אל השמים.
וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ, תרגום: ואתה תקבל את תפילת עם ישראל, ותסלח להם.
לא אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ, מצודות:במקרה שיחטא אדם לחברו בדיני ממונות. רש"י: פירש שהכוונה כאן היא לאישה סוטה.
רלב"ג: שלמה ביקש שכמו שבביהמ"ק האמת מתגלית לגבי אישה סוטה, כן הוא מבקש שבביהמ"ק יתגלה כל דבר שקר.
וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ, מצודות: והחוטא, יתחייב שבועה כלפי חברו.
וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה, מצודות: האדם שהתחייב בשבועה יבא לפני המזבח שנמצא בבית המקדש. רש"י: מדובר במים המאררים.
מיהו הבא לפני ה'? מצודות וכן רד"ק: הבא לפני המזבח הוא הנשבע, ואילו מתרגום יונתן, משמע שהכוונה היא למשביע.
לב וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, רד"ק: אתה תשמע בשמים את שבועתם,
וְעָשִׂיתָ ותברר מיהו הצודק בדין. וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע, מצודות: מי שנשבע לשקר, תרשיע אותו ואל תסלח לו, היות והוא נשבע לשקר בבית המקדש.
שלמה ביקש מה' שלמרות שבדרך כלל הוא מאריך אף למי שנשבע לשקר, במקרה ואדם יישבע לשקר בבית המקדש, ה' לא יאריך לו אף, כדי שיראת בית המקדש תהיה על כולם.
לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ, תרגום: ותעניש את מי שנשבע לשקר לפי דרכו, לפי מעשיו.
וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק, מצודות: וכן תצדיק את מי שנשבע באמת ואת מי שהשביע אדם אחר בצדק, לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ, תרגום: תיתן לו כזכותו, ואת מה שמגיע לו.
לג בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ, מצודות: כאשר העם שלך, עם ישראל, יפסיד במלחמה נגד אויביו בגלל שחטאו לך.
וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ, תרגום: ולאחר שיינגפו, הם יחזרו בתשובה ויעבדו אותך, וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ ועם ישראל יתוודה לפני הקב"ה על עוונו.
רלב"ג: וְהוֹדוּ עם ישראל יודה לה' בתפילתו. רש"י: וְהוֹדוּ ההודאה תהיה על עצם הפורענות, שכן אדם חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה, רד"ק: ואותם אנשים מעם ישראל שלא ייצאו להילחם, יתאספו בבית זה, בבית המקדש, ואתה תקבל את תפילתם.
לד וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בשמים, אתה (ה') תשמע לתפילת ישראל ותסלח להם על חטאתם. וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם, מצודות: ובזכות התפילה בבית המקדש, החיילים שיצאו למלחמה יחזרו בשלום אל מקומם בארץ ישראל, ולא ימשיכו להפסיד במלחמה.
לה בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, מצודות: כאשר יימנעו השמים, ולא יורידו גשם.
מלבי"ם: יש הבדל בין הפסד ישראל במלחמה, זה ממש עונש שבא עליהם, לבין עצירת גשמים, שמדובר בסילוק ההשגחה הפרטית מעם ישראל. במקרה הראשון, עם ישראל צריך לחזור בתשובה שלימה כדי שהקב"ה ישמע לתפילתו.
במקרה השני, מספיק שעם ישראל יתפללו אל ה' ויקבלו עליהם לחזור בתשובה בעתיד על מנת שהקב"ה ישמע אל תפילתם.
כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ, תרגום: בגלל שעם ישראל חטא לך. וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, תרגום: עם ישראל יתפלל לכיוון בית המקדש.
מלבי"ם: שלמה ביקש שגם כאשר עם ישראל רק יתפלל אל ה', עוד לפני שיחזרו בתשובה, ה' יאמר להם מדוע באה עליהם פורענות זו ועל מה הם צריכים לחזור בתשובה, שלא כמו הרעב שהיה בימי דוד שאז חקרו ודרשו במשך 3 שנים מדוע באה עליהם הפורענות.
וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן, מצודות: וכן יודה עם ישראל בחטאו ויחזור בתשובה.
רלב"ג: ה' יענה את עם ישראל, ובעקבות זאת עם ישראל יחזור בתשובה.
כִּי תַעֲנֵם, מצודות: כדי שתענה להם. שלמה אמר שבני ישראל אמנם יחזרו בתשובה, אך החזרה בתשובה לא תהיה מאהבת ה', אלא כדי שה' יציל אותם.
לו וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, מצודות: אתה תשמע בשמים אל תפילת ב"י.
וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, מצודות:ואתה תסלח לעם ישראל למרות שהם לא חזרו בתשובה מאהבה.
כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכּוּ בָהּ, מצודות: ע"י כך, אתה תלמד את ב"י את הדרך לתשובה מאהבה. ע"י שהקב"ה מקבל את תפילת ב"י למרות שלא חזרו בתשובה מלאה, ה' פותח בפניהם את הדרך לחזור בתשובה מאהבה.
וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה, מצודות: ולכן, כדי שעם ישראל יחזור בתשובה מאהבה, תיתן גשם על הארץ שנתת לעם שלך בתור נחלה, על ארץ ישראל.
רד"ק: תורה לעם ישראל כעונש על איזה עוון נעצרו הגשמים. רלב"ג: ע"י העונש, בני ישראל יחזרו לדרכם הטובה.
לז רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, מצודות: אם יהיה רעב בארץ מכל סיבה שהיא, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה, מצודות: או אם תהיה מחלת דבר, מכת מוות, שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן,
מצודות: או אם יהיו סוגי מחלות בתבואה שנקראים: שידפון וירקון, ובשל כך יהיה רעב בארץ, אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה, מצודות: או במקרה שיבוא ארבה או חסיל (סוג של ארבה) לאכול את התבואה, ובשל כך יהיה רעב,
כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו, מצודות: או כאשר יבואו אויבי עם ישראל להטיל עליו מצור בשערי ארצו, ובשל כך יהיה רעב,
כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה, רלב"ג: או כשיבואו על העם כל מיני נגעים ומחלות, ובעקבות נגעים ומחלות אלו, עם ישראל יצטרך להתפלל אל ה' שיסיר אותם.
מלבי"ם: יש פה בקשה שה' יענה לעם ישראל על כל צרה שלא תבוא עליהם, 4 צרות מוזכרות בפסוק, ובהן נכללות כל סוגי הצרות. רעב – פורענות הבאה ע"י הטבע, דבר – שינוי הטבע, בעלי רצון – החיות, או בעלי בחירה – אויבים.
לח כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, תרגום: כל תפילה או בקשה שיהיו לכל אחד מעם ישראל.
רד"ק: הכוונה לחלק בין לְכָל הָאָדָם שזהו צרכי יחיד, ובין לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, שזהו צרכי רבים.
אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ, מצודות: האיש יידע על מה חטא ומדוע נענש. וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה,
תרגום: אותו אדם יפרוש את כפיו בתפילה כלפי בית המקדש.
לט וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ, תרגום: אתה ה' תקבל ממקום שכינתך, את תפילתו של האדם שנענש על ידך וחזר בתשובה.
רד"ק: האם הכוונה שהאדם יתפלל בבית המקדש עצמו, או שהוא יתפלל כלפי כיוון בית המקדש.
וְסָלַחְתָּ, תרגום: אתה תסלח לאדם החוזר בתשובה, וְעָשִׂיתָ, מצודות: ואתה תמלא מבוקשו.
וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו, מצודות: תיתן לאדם החוזר בתשובה כפי כל הדרכים שלו, תיתן לו את כל הדברים שהוא ביקש ממך לאחר שחזר בתשובה.
אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ, מצודות: כל זאת תעשה רק למי שאתה יודע שלבבו לעשות רצונך ושהוא חזר בתשובה.
כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם, מצודות: שהרי רק אתה יודע מה קורה בלב האדם: האם האדם חזר בתשובה או לא, ולכן תיתן רק לאדם שחזר בתשובה שלימה את בקשתו.
מלבים: בקשה זו של שלמה באה לומר שאם הקב"ה יודע שכאשר הוא ישפיע טובה על אדם מסוים, אותו אדם יחטא, עדיף שהקב"ה לא ייתן לו את בקשתו.
מ לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ, מצודות: ע"י שהעם יראה שמי שחוזר בתשובה ועובד אותך, תפילתו מתקבלת והפורענות נעלמת, הם ייראו ממך לאורך כל זמן ישיבתם בארץ ישראל.
יבינו שסיבת הפורענות היא החטא, וע"י כך הם יתמלאו ביראה כלפי ה'.
מא וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, מצודות: וגם לנוכרי שאינו מעם ישראל שהגיע ממקום רחוק, בגלל שהוא שמע את שמך, בגלל שהתפרסם שאתה הוא השולט בעולם.
מב כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה, תרגום: כאשר הגויים ישמעו את השם הגדול שלך ה', ואת ידך החזקה וזרועך המרוממת להכות במי שאינו עושה את רצונך.
וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, תרגום: אחד מהנוכרים ששמעו את שמך יבוא להתפלל בבית המקדש.
מג אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ, תרגום: אתה (ה') תשמע במקום שכינתך בשמים אל תפילת הנוכרי.
וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי, תרגום: תקיים את בקשת הנוכרי.
לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ, תרגום: כדי שיידעו גם הגויים את שמך הגדול,
רש"י: שלמה ביקש שה' ישמע אל תפילת הנוכרי גם אם לא מגיע לו לפי מעשיו. אדם מישראל שבא להתפלל לפני ה' ותפילתו אינה מתקבלת, יתלה את אי קבלת התפילה בכך שהוא אינו ראוי לכך. אולם, הנוכרי תולה את אי קבלת התפילה בכך שה' אינו יכול למלא את בקשתו, ולכן שלמה ביקש מה' שישמע אל תפילת הנוכרי גם אם הוא אינו ראוי לכך לפי מעשיו.
לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, תרגום: וגם הנכרים יתמלאו כלפיך ביראה,
וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי, תרגום: וגם הנוכרים יידעו ששמך ושכינתך חלים על בית המקדש שבניתי.
מד כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ, מצודות: כאשר עם ישראל ייצא למלחמה נגד אויביו,רד"ק: כאן אין מדובר במלחמה שבאה כתוצאה מעונש.
בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם, מצודות: בדרך שתשלח אותם, לאחר שתענה להם באורים ותומים.
וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ, מצודות: אך בגלל היותם במלחמה, הם לא יוכלו לבוא ולהתפלל בבית המקדש, ולכן הם יכוונו שתפילתם תעלה דרך ירושלים ובית המקדש.
מה וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם, תרגום: אתה תשמע בשמיים לתפילתם ובקשתם של היוצאים למלחמה.
וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם, מצודות: ואתה תנקום את נקמתם מיד האויב.מהר"י קרא: מלא את צרכי עם ישראל.
מו כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ, רד"ק: אם עם ישראל יחטא לך, ולכן הוא לא יהיה ראוי שתנקום את נקמתו מאויביהם. מהר"י קרא: מדובר כאשר עם ישראל חוטא לה'.
כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא, מצודות: ולא יהיה בין היוצאים למלחמה אפילו אדם אחד שלא יחטא, וכך ב"י לא יוכלו להינצל בזכות צדקותו.
וְאָנַפְתָּ בָם, מצודות: ואתה תכעס עליהם. וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב ואתה תמסור את ישראל לפני אויביהם, ותגרום לכך שהעם יפסיד במלחמה.
וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה, מצודות: הגויים ייקחו בשבי את עם ישראל אל ארץ אויב, לארצות קרובות או לארצות רחוקות.
מז וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם, מלבי"ם: עם ישראל יחזור בתשובה בארץ שאליו הוליכו אותו בשבי.
וְשָׁבוּ, מלבי"ם: והם יחזרו בתשובה עליונה יותר מהתשובה הקודמת.
וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם, השבויים יתחננו אליך בארץ שאליו גלו. לֵאמֹר: חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ, תרגום: חטאנו! עשינו דברים טיפשיים! סרחנו.
מח וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם, מלבי"ם: כל אחד מעם ישראל שנשבה, יחזור בתשובה שלימה בארצות שאליהם בני ישראל נלקחו בשבי. חזרה בתשובה זו תהיה בכל ליבם ובכל נפשם.
וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ, מצודות: ובמקום להתפלל בבית המקדש, הם יכוונו שתפילתם בארץ אויביהם תעלה אליך דרך א"י, דרך ירושלים ודרך בית המקדש.
מט וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם, מצודות: אתה תשמע את תפילתם של ישראל בשמים, במקום שכינתך, ותעשה כבקשתם ותינקם באויביהם.
נ וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ, תרגום: ואתה תסלח לעם ישראל שחטא לפניך, וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ, תרגום: על כל החטאים שבהם חטאו.
מלבי"ם: חטאים לא נעשו במרד ואילו פשעים נעשו במרד.
וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם, מצודות: וע"י שתינקם באויבי ב"י ששבו אותם, אתה תגרום לכך שהם יתמלאו ברחמים על בני ישראל.
מלבי"ם: שלמה ידע מהתורה שיש צורך בגלות על מנת שיהיה קיבוץ גלויות ולכן לא ביקש שה' יוציא את העם מהגלות, אלא ביקש שעול הגלות יקל מעליהם.
נא כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם, תרגום: עם ישראל הוא העם שלך והנחלה שלך שהוצאת ממצרים.
מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל הוצאת את ישראל ממצרים המשולה לכור הברזל. ביציאת מצרים עם ישראל יצא מהעבודה הזרה המצרית.
מצודות: העבודה במצרים הייתה כל כך קשה כאילו היו נתונים בכלי ברזל שנמצא על האש.
רד"ק: כמו שצורפים את הכסף והזהב, כך צורפו ב"י במצרים בעבודה קשה.
נב לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ,
מצודות: הוצאת את ב"י ממצרים כדי שתשמע לתפילתם בכל פנייה שהם פונים אליך, בין כאשר הפונה אליך הוא יחיד, ובין כאשר הציבור הוא שפונה אליך.
נג כִּי אַתָה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ, מצודות: כי הבדלתם מכל האומות, כדי שהם יהיו עמך.
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָי ה', תרגום: כמו שאתה, ה' אלוקים, אמרת למשה עבדך, כשהוצאת את אבותינו ממצרים.
נד וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת, תרגום: כאשר שלמה סיים להתפלל את תפילתו ובקשתו אל ה'.
קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו, מצודות: קם מהכריעה שהוא כרע על ברכיו לאורך כל התפילה לפני מזבח ה'.
מהר"י קרא: שלמה לא סיים להתפלל את תפילתו, אך סיים את חלק התפילה שבה כרע על ברכיו.
וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם, תרגום: כפות שלמה היו פרושות כלפי השמיים. בעת ששלמה התפלל, הוא כרע על ברכיו, וכפיו היו נשואות אל השמים.
נה וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, תרגום: שלמה עמד ובירך את כל קהל ישראל. קוֹל גָּדוֹל, דעת מקרא: בקול רם. לֵאמֹר:
נו בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר, מצודות: שלמה פתח בדברי שבח לה, לפני שבירך את העם,
תרגום: ברוך ה' שנתן מנוחה לישראל כמו שהבטיח, ועם ישראל אינו צריך עכשיו להילחם. לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ,
מצודות: לא חסר דבר אחד מכל הדברים הטובים שה' הבטיח לישראל מההבטחות שהוא הבטיח למשה עבדו.
נז יְהִי ה' אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ, מצודות: יהי רצון שתהיה השכינה איתנו כמו שהיא הייתה עם דור המדבר.
אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ, מצודות: ה' לא יעזוב אותנו ולא ייטוש אותנו. רש"י: ה' יציל את עם ישראל מידי אויב.
מלבי"ם: יש 2 סוגי אמצעים על ידם יוודא ה' שעם ישראל יעמוד בעבודתו: או על ידי התמדה של ניסים או על ידי עונשים, שלמה ביקש שכשם שבדור המדבר היה דרכו של ה' להתמיד בניסים, כך יהיה מעתה ואילך.
נח לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו, רד"ק: על ידי שה' יהיה איתנו, הוא יטה את ליבנו אליו וכך נעבוד אותו. מצודות: כמו שה' היטה את אנשי דור המדבר לעבוד אותו, כך הוא יטה את ליבנו לעבוד אותו.
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו ואנחנו נלך בכל דרכי ה',
וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ ונקיים את מצוות ה', את החוקים ואת המשפטים שהוא ציווה את אבותינו.
נט וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי ה', מצודות: יהי רצון שיהיו דברי התפילה שביקשתי מה' בחנוכת בית המקדש.
קְרֹבִים אֶל ה' אֱלֹוקֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה, מצודות: יהיו קרובים אל ה' בכל יום ולילה, יהי רצון שה' ישמע את התפילה בכל זמן.
לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,
מצודות: לעשות צרכי עבדו וצרכי עם ישראל. דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, מצודות: בכל יום שצריך, בכל יום שיש צורך מסוים. ה' יעשה את הצורך של שלמה או את הצורך של בני ישראל שעליו הם התפללו לפניו בבית המקדש.
ס לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, תרגום: כדי שיידעו כל עמי הארץ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹוקִים אֵין עוֹד, שאין עוד אלוה חוץ מה'. בכך שה' ישמע את תפילת עם ישראל, כולם יידעו שהוא האל היחיד, כי הם יראו שתפילות עם ישראל מתקבלות.
רלב"ג: אומות העולם יידעו שה' הוא האלוקים כשהם יראו שה' מעניש את עם ישראל כשהוא חוטא ומצד שני הוא מקבל תפילתם לאחר שהם חוזרים בתשובה.
סא וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹוקֵינוּ, מצודות: אולם עליכם לדעת שתפילותיכם יתקבלו רק כאשר יהיה ליבכם שלם עם ה'.
לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו, תרגום: בכך שתקיימו את חוקיו ואת מצוותיו.
כַּיּוֹם הַזֶּה, מצודות: כמו שהוא שלם עם ה' ביום הזה של חנוכת בית המקדש.
סב וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי ה', תרגום: שלמה וכל העם שעימו הקריבו קורבנות קדושים לפני ה'.
סג וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַה', תרגום: שלמה הקריב את קרבן השלמים שהקריב לפני ה'.
בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, תרגום: 22.000 שוורים. וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף, תרגום: 120.000 בהמות צאן.
וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית ה' הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: שלמה וב"י הקריבו קורבנות פעם ראשונה בבית המקדש, וחנכו והתחילו את העבודה בבית המקדש.
סד בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה', מצודות: ביום שבו התחילו להקריב קורבנות, שלמה קידש את חצר הכוהנים שלפני הבית.
כך שלרצפת עזרת כהנים תהיה קדושה כמו קדושת המזבח, וכך יהיה ניתן להקריב את הקורבנות על רצפת עזרת כהנים גם בלי להעלותם על גבי המזבח.
רש"י: שלמה לא קידש את רצפת עזרת כהנים כדי שיהיה אפשר להקריב עליה, אלא קידש אותה ע"י שקבע בה מזבח ורק עליו ניתן להקריב קורבנות.
כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים,
מצודות: שלמה קידש את חצר הכוהנים בכך שהקריב שם את כל הקורבנות: עולות, מנחות וחלבי שלמים.
כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹושֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים,
מצודות: שלמה קידש את חצר הכוהנים כי מזבח האבנים ששלמה עשה במקום מזבח הנחושת של משה, היה קטן מידי מכדי שיקריבו עליו כ"כ הרבה קורבנות. הוא נזקק למקום גדול יותר. לכן שלמה קידש את רצפת עזרת כהנים.
סה וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג, מצודות: שלמה עשה בימי החג את חנוכת הבית של בית המקדש.
מצודות: 2 אפשרויות להסבר מדוע נקרא חנוכת הבית בשם חָג: או בגלל שהיה סמוך לחָג הסוכות או בגלל שהיה שם ריבוי של קורבנות.
וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, תרגום: כל ישראל היו יחד עם שלמה בחנוכת בית המקדש.
קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹוקֵינוּ.
מצודות: קהל גדול מישראל התאסף לפני ה' לצורך חנוכת המזבח, ממקום שנקרא לְּבוֹא חֲמָת בצפון ועד נַחַל מִצְרַיִם בדרום.
שִׁבְעַת יָמִים, מצודות: חנוכת הבית נמשכה 7 ימים, וימים אלו היו 7 ימים לפני חג סוכות.
וְשִׁבְעַת יָמִים, מצודות: 7 ימים לאחר חנוכת הבית, חגגו שלמה וב"י את חג הסוכות. גם לאורך החג, הקריבו שלמה וב"י קורבנות רבים יותר ממה שהתורה ציוותה להקריב בחג סוכות, משום שמחת חנוכת בית המקדש.
אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, מצודות: בסך הכל חגגו שלמה ובני ישראל 14 ימים רצופים: 7 ימים של חנוכת הבית ו 7 ימים של חג סוכות.
מצודות: בעניין האכילה ביום הכיפורים, כך אמרו חז"ל בגמרא במסכת מו"ק בדף ט'. רד"ק: ייתכן לומר שלא אכלו ביום הכיפורים.
סו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, מצודות: ביום השמיני של חג הסוכות, בשמיני עצרת,
שִׁלַּח אֶת הָעָם, מצודות: אז שלמה נתן רשות לעם לחזור לביתם. כשהלכו ביום המחרת, ביקשו שוב רשות משלמה לחזור לביתם.
וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, תרגום: העם בירך את שלמה לפני שנפרד ממנו.
וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, תרגום: העם חזר לערים בהן גר שמח וטוב לב.
עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ, מצודות:כי ה' קיים את הבטחתו לדוד שבנו יבנה את בית המקדש.
רש"י: כשנפתחו שערי בית המקדש, נודע לעם ישראל שהקב"ה מחל לדוד על חטא בת שבע.
וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, מצודות: ועל שה' קיים את הבטחתו לישראל, שהוא ישרה את שכינתו בבית המקדש.
רש"י: על ידי בת קול, נודע לעם ישראל שה' מחל להם על כך שאכלו ביום הכיפורים.