גזירת המן: 1. וּמָרְדֳּכַי, יָדַע, מרדכי ישב בשער המלך ולכן הוא ראה ראשון את אגרות המלך, ועד שהגיעו האגרות לקצות הממלכה עבר זמן רב.
וּמָרְדֳּכַי, יָדַע, אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, רש"י: בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, ונהנו מסעודת אחשוורוש.
וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, הגר"א: הקריעה הייתה על המת, משום שמרדכי ראה שימותו רבים מישראל, אם תתקיים גזירתו של המן.
וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; רינת יצחק לעורר את ישראל לחזור בתשובה.
וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר. וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. אלשייך: כוחו של עמלק לשלוט בעם ישראל, הגיע מהזעקה שזעק עשיו בשעה שיצחק בירך את יעקב, וכנגד זעקה זו זעק מרדכי עתה זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.
מלבים: מרדכי התכונן לבטל את הגזירה ב – 2 דרכים מקבילות: תפילה וזעקה לה' (לבישת השק והאפר.(
"ומרדכי ידע" הוא שמע על הגזרה, אך אסתר הכלואה בתוך הארמון הייתה מנותקת מכל מה שקורה. מי שהייתה כלואה בארמון המלך ידעה רק מה שהסריסים הסכימו לספר לה.
"המלכה" נכלאה בארמון המלך וביססה בו את מעמדה כ"מלכה".
ב וַיָּבוֹא, עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ: כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ שָׂק. רש"י: אין דרך ארץ לבוא אל שער המלך בלבוש שק.
אלשייך: מרדכי היה יכול להיכנס אל המלך, לו הוא לא היה לבוש שק ואפר. אלא שהוא נמנע מללכת בעצמו אל המלך, ונעמד בכוונה בשער המלך, כדי שעם ישראל יבין שהגזרה לא תעבור על ידי השתדלות טבעית, (רק בעזרת תפילה).
זו הסיבה שמרדכי תיקשר עם אסתר ללא ידיעת שאר היהודים.
אלשיך: היהודים בשושן הסתמכו על כך שאסתר המלכה תעביר את רוע הגזירה, ולכן מרדכי היה צריך לזעזע דווקא אותם, על ידי לבישת השק והאפר.
היהודים בשאר המדינות פחדו משום שלא ידעו מה כתוב בספרים, ואילו יהודי שושן ידעו מה כתוב בספרים וחשבו שיש להם עוד כשנה לקדם את פני הרעה.
ג וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, רש"י: כשהשלוחים נושאי הספרים עברו שם, נתנה הדת (הצו) בעיר, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד; שַׂק וָאֵפֶר, יֻצַּע לָרַבִּים.
וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר… וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ, וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה, מְאֹד;
וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל.
מה הדאיג את אסתר? שמרדכי הלך בלבוש קרוע, היא התחלחלה מכך שהוא לבוש שק. מה שעניין אותה שיתלבש כראוי למקורב למלך ושיוכל לחזור למעמדו בשער המלך ומיהרה לשלוח לו בגדים (ד, ד).
ה וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ (למה נקרא הֲתָךְ? 1. כי דברי מלכות נחתכים על פיו, 2. חתכוהו מגדולתו), מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד (המלך) לְפָנֶיהָ.
וַתְּצַוֵּוהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה. ר"מ חלאיו: מדוע הוא לובש שק? ומדוע לא קיבל את הבגדים ששלחה אליו?
ו וַיֵּצֵא הֲתָךְ, אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ
ז וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי, אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ; מגילת סתרים: מרדכי אמר (להגיד) לאסתר שהוא זה שגרם לגזירת המן, ולכן הישועה לא יכולה להיות ממנו.
כאשר מרדכי העביר לאסתר מסרים ע"י התך, התנהל ביניהם דו שיח של חרשים. לאסתר הפריע השק שלבש מרדכי ומרדכי ראה בה שליחת היהודים.
וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם.
מלבי"ם: ניתן לפרש את הצעת הכסף של המן בשתי דרכים.
א. מי שישמיד את היהודים, ישמח על כך ויהיה מוכן לשלם על כך אל המלך. ב. ישלמו למלך מהשלל שיילקח מהיהודים לאחר השמדתם.
רינת יצחק: היו שתי סיבות לנתינת הכסף לאחשוורוש: א. כדי לקנות את היהודים בקניין. ב. כדי להשלים את סכום המס שאחשוורוש היה גובה מהיהודים אם הוא לא היה משמיד אותם.
לְאַבְּדָם. מגילת סתרים: מלשון הפסוק ניתן לראות שבאיגרות היה כתוב רק שמותר לאבד את היהודים, והכוונה הייתה להעבירם על דתם, ואילו המן פירש (וכתב בצווים, בלא ידיעת המלך) שמותר להשמיד את היהודים.
ח וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם, נָתַן לוֹ, (להתך) לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר, וּלְהַגִּיד לָהּ; וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ, לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ. מרדכי פנה לאסתר כי האמין שהיא מסוגלת להצליח במשימה זאת.
בתחילה נעזר מרדכי באסתר:
1. כדי לדעת מה קורה בארמון המלך.
2. אח"כ הוא נעזר בה כדי לסכל מרד של בגתן ותרש נגד המלך.
3. ועכשיו, נעזר באסתר כדי להציל מרצח את כל בני העם היהודי.
ט וַיָּבוֹא, הֲתָךְ; וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר, אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי י וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי יא כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה;
וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם. מגילת סתרים: אסתר בעצם שאלה את מרדכי האם עליה לסכן את עצמה להיכנס אל המלך למרות שהיא לא נקראה אליו כבר שלושים יום, או לחכות עד שהמלך יקרא לה.
ומה ענה מרדכי? אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, להימלט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים,
רש"י: אל תהי סבורה להימלט ביום ההריגה בבית המלך, שאין את רוצה לסכן עצמך עכשיו על הספק לבא אל המלך שלא ברשות.
חכמי צרפת: אחשוורוש איננו יציב בדעותיו ובהרגשותיו, וייתכן שהוא יחליט יום אחד לגרש אותך מהמלוכה, או להרוג אותך, כמו שעשה עם ושתי.
יד כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת, אלשיך רק את שתחרישי, אך יהיו אחרים שלא יחרישו והם יצילו את ישראל.
"אם החרש תחרישי: אם תשתקי עכשיו.. סופך לשתוק לעתיד לבוא", (אסתר רבה וילנא, פרשה 8). פה ה' זימן לבית שאול הזדמנות לכפר על חטאו.
רֶוַח וְהַצָּלָה, אבן עזרא. נוסח ב. רווח היינו בגופם, והצלה היינו בנפשם.
יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, חכמי צרפת: כאשר הקב"ה רואה שאין אדם שמציל את ישראל, הוא עושה זאת בעצמו.
פרקי דרבי אליעזר: יודעת שרווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, מה'.
וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; אלשייך: הכוונה לבית שאול. משום שאסתר הייתה אמורה לכפר על חטאו שלא השמיד את עמלק, ואם היא לא תסכן את עצמה בבואה לפני אחשוורוש, היא לא תוכל לכפר על כך.
מלבים: מרדכי אמר לאסתר שברור שהמלכתה נועדה להציל את עם ישראל, ואם היא לא תציל את העם, ההצלה תגיע ממקום אחר, אך היא כבר לא תהיה במעלתה משום שלא קיימה את ייעודה.
ר"י נחמיאש: אם מרדכי ואסתר לא ינסו להושיע את ישראל, הם יאבדו בחטאם.
וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת, רש"י: ומי יודע אם יחפוץ בך המלך לשנה הבאה שהוא זמן ההריגה. רש"י: שהיה ניסן וזמן ההריגה באדר לשנה הבאה.
"מי יודע" הוא ביטוי לאמונה בה', היודע והמכוון את העולם.
"מי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות." ה' בחר את המושיע. גדעון הושיע את ישראל, לא בעזרת 32.000 איש, אלא בעזרת 300 איש שלא כרעו. ה' הושיע את יהודי פרס, לא בעזרת החכמים, אלא בעזרת אישה
הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת, רש"י: אם תגיעי לגדולה שאת בה עכשיו.
מרדכי השתמש במקל וגזר: "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", אמונה בהצלת העם ע"י ה', בדרך כלשהי.
"ואת ובית אביך, תאבדו", אם לא תחלצי לעזרת העם, תענשי.
אלשיך: מרדכי סרב לחכות, כדי שאסתר תטעם טעם מוות בבואה אל המלך למרות שלא נקראה אליו ובכך תכפר על עוון בית שאול.
אסתר דיברה על חוקי המלך ומרדכי דיבר על הצו נגד היהודים. זה היה דו שיח של חרשים.
וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. במילים אלו הצליח מרדכי להוציא את אסתר מקיפאונה, ולהפוך את עורה ואת דרך התנהגותה במאה ושמונים מעלות.
בתחילה אסתר תארה מצב אובייקטיבי, מי שהגיע לחצר המלך בלי הזמנה, דינו מוות: "אשר לא יקרא אל המלך, אחת דתו להמית… ואני לא נקראתי אל המלך זה 30 יום, (ד 11). לא פלא שאסתר פחדה. הרי זה 30 יום, שהמלך איבד את ענינו בה, ולכן קטן הסיכוי שיושיט לה את שרביטו ויציל אותה ממוות, ואז גורלה יהיה כגורל המלכה הקודמת ושתי, שלא צייתה לפקודתו.
אסתר פחדה למות, בשל הפרת צו המלך.
אבל מרדכי טען: אדם לא יכול לברוח מגורלו! בכל מקרה את ובית אביך תאבדי. אז בחרה אסתר להחליט: אני מוכנה להסתכן וגם מוכנה למות!
אסתר בחרה ביעוד של המסתכנת ומצילת היהודים.
אסתר התגברה על פחדיה. בפעם הראשונה התנגדה למרדכי וכשדברי מרדכי הוכיחו לו עצמו, ועוד יותר הבהירו לאסתר שהיא יכולה לבצע את המשימה, ולא רק כפי שמרדכי ציפה ממנה: להתחנן אל המלך, אלא בדרך הרבה יותר מתוחכמת ויעילה שהיא הגתה: לערער את אמון המלך בהמן, אז העזה!
דווקא העובדה שפחדה, האומץ שלה לצאת נגד חוק המלך מעצים את גבורתה. והיא הרי הייתה רגילה להתנהגות פסיבית וצייתנית.
כאשר אסתר אמרה למרדכי (ד, ט"ז) "לך כנוס… וכאשר אבדתי, אבדתי", האמינו לה שהיא מוכנה להקריב עצמה. לסכן את חייה "בָּעֵת הַזֹּאת".
נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר, וּלְהַגִּיד לָהּ; וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ, לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ (ד 8) (על העם שלה).
מרדכי גיס את אסתר להגן על עמה: אסתר שימשה במשך 6 שנים, הסוכנת הרדומה של היהודים בארמון המלך, תעודת ביטוח לחייהם.
עכשיו הגיע הזמן לדרבן את הסוכנת לפעולה. מרדכי הפעיל את מלוא השפעתו על אסתר ושכנע אותה לצאת לעזרת אחיהם היהודים.
הרב סולבציק: מרדכי הפך את הגורל שלה, שגרם לה להינשא למלך – ליעוד. ה' הקדים רפואה למכה, ושם את אסתר בארמון, עוד לפני הגזרה.
גזירת המלך היא צומת בו מרדכי יכול היה קבל 2 החלטות, אחת שהייתה משאירה אותו נעלה על אחיו היהודים, והשנייה שעתידה להפוך אותו ל"מרדכי היהודי".
כאשר נגזרה גזירת הכליה על היהודים, היו רק 2 יהודים בשושן שהיו מוגנים מהגזרה, ולא היה חשש לחייהם, והם: מרדכי ואסתר
מרדכי יכול היה להציל את עצמו בקלות. 1. הוא בכלל הסתיר את מוצאו.
2. גזירת המן נגזרה ליום אחד, יום בו קיבלו הגויים רשות להרוג יהודים.
מרדכי יכול היה להעביר מסר לאסתר: בשנה הבאה בחודש אדר תזמיני אותי ליום אחד לארמון כי אחרת אני בסכנה.
3. הוא יכול היה לנצל גם את העובדה שהציל את המלך מהקשר של בגתן ותרש, ולבקש את חסות המלך,
הפגנת היהדות: דווקא אחרי גזירת ההרג החליט מרדכי לפרסם את יהדותו ולהפגין אותה: קרע את בגדיו ולבש שק ואפר, לכן לא יכול היה לשבת בשער המלך "כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק". כשמרדכי לבש שק, הוא ויתר על זהותו הנעלה, ועל מעמדו בשער המלך, ודבק רק בזהותו היהודית.
מרדכי החליט לא לדאוג לעצמו, אלא להציל את כל היהודים, ולהילחם עבורם.
גם אסתר יכלה להציל את עצמה בקלות: היא ישבה לבטח בארמון ואף אחד לא ידע שהיא יהודייה.
גבורת נפשה של אסתר: אסתר הלכה אל המלך מתוך מסירות נפש, הליכה שיש בה סכנה "אחת דתו להמית". מרדכי ואסתר ידעו שהליכתה אל המלך מסכנת את מעמדה וגם את חייה. ואילו הייתה ממשיכה להסתיר את עמה, הייתה יכולה לחלץ את עצמה בקלות.
ניסים במגילה: במגילה יש מקרי ניסים, כאלו שאין בהם כל מרכיב על טבעי. הניסים הם צירופי אירועים מיוחד. ואת הניסים חוללו החלטות של אנשים.
אנחנו יודעים עוד מברית בין הבתרים שב"י ירדו למצרים, אמנם החלטות של אחי יוסף, קרבו את הירידה, אך לו היו מחליטים אחרת, גם אז היינו יורדים למצרים, אבל אחי יוסף לא היו חיים 22 שנה כשהם מאשימים את עצמם.
כך גם מרדכי ואסתר. שניהם סיכנו את חייהם כדי להציל את עמם מהסכנה שנשקפה לו. החליטו לסכן את חיים, למרות שלא נשקפה להם סכנה.
את הנס היה הקב"ה יכול לחולל גם אחרת, אבל ההחלטות האמיצות שלהם הפכו אותם ליהודים מנהיגי דורם, וזכרם מועבר מדור לדור. כמו יהדות גרמניה שהייתה בחלקה מתבוללת והשואה החזירה אותם ליהדות, כך מרדכי לנוכח הגזרה הפך למנהיג אחיו וזכרו קיים לעד.
עד היום אפשר לשמוע בגלויות שונות את המילים: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, להימלט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים יד כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת ? מי יודע אם לא בעוון בית אביך (שאול) הגעת למלכות (מנות הלוי), ובמקום שהיהודים יאבדו, את ובית אביך תאבדו.
כשמרדכי הטיל עליה להציל את עמה, התגלו תכונותיה: 1. אמונתה ב- ה', 2. חוכמתה, 3. נחישותה, 4. אומץ ליבה.
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, ר"א כהן צדק: אספו דווקא את היהודים שנמצאים בשושן בגלל שהם נהנו מסעודת אחשוורוש.
צום: אסתר ביקשה ממרדכי ומכל היהודים לקבוע 3 ימי צום ותפילה לקב"ה,והיהודים שמעו לה.
"צומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו", בפרס זה מה שעשו: שתו! בשושן כולם שתו לשוכרה וזללו במשתאות, ואסתר בקשה שיעזבו את מנהגי פרס.
אסתר צוותה על היהודים: צומו לתקן על מה שאכלתם ושתיתם במשתה אחשוורוש. (מגילה טו ע"א).
רינת יצחק: אסתר ביקשו שיצומו עליה, כיוון שתפקידה בגאולה זו, הייתה לכפר על ההנאה מסעודת אחשוורוש, ולכן ציוותה לצום כנגד מה שאכלו באיסור, וכך תצליח בשליחותה. וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם.
וְצוּמוּ עָלַי, אלשייך: אסתר אמרה למרדכי שגם הוא מזרע שאול, ולכן גם הוא צריך להיות שותף בתיקון העבירה של ההשתתפות במשתה אחשוורוש.
שלושת ימים, לילה ויום, גם אני ונערותי אצום כן: נהגה כמנהיגת העם וכמי שלקחה את הסמכות לתת פקודות, לידיה.
אניוְנַעֲרֹתַי, אָצוּם; מוהר"ם אלשייך: כל המתפלל על חברו נענה תחילה. על ידי שאסתר ושאר העם יצומו, הם ייענו כאחד, כי כל אחד צריך להיענות: ישראל על הגזירה שנגזרה עליהם, ואסתר על שהיא תבוא לפני המלך בלי שנקראה.
גַּם אֲנִי… אצום, צום אינו מתכון להקסים את המלך, אבל אסתר ידעה שכדי להצליח במשימתה עליה לצום ולהתפלל.
רק לאחר צום של 3 ימים הייתה מוכנה לצאת אל חצר המלך ללא הזמנה.אבן עזרא: אסתר סמכה על ה' יתברך ולא על יופייה, ולכן צמה, למרות שהצום מכחיש את היופי.
וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, רש"י: שאין דת להיכנס אשר לא יקרא, ומ"א כאשר אבדתי מבית אבא, אובד ממך, שמעכשיו שאני ברצון נבעלת לגוי, ואני אסורה לך, שעד עתה באונס ועכשיו ברצון.
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי. רס"ג :אם אני אובד, לפחות אובד תוך כדי השתדלותי על עמי. רש"י: וכאשר התחלתי לילך לאבוד אלך ואמות.
אסתר ציוותה על מרדכי "לך כנוס את כל היהודים", והוא ציית לה לחלוטין. וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּותָה עָלָיו אֶסְתֵּר. מרגע זה התהפכו תפקידיהם. מכאן אסתר התחילה לצוות ולהוביל את מהלך הצלת היהודים,
מכאן היא צוותה הן על מרדכי והן על העם וכולם צייתו לה.
יז וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי; רש"י: על דת להתענות בי"ט ראשון של פסח שהתענו בימים י"ג בניסן י"ד בניסן, ט"ו בניסן, (בליל הסדר) שהרי ביום י"ג נכתבו הספרים.
צום בליל הסדר: אמר לה מרדכי: והלוא יום שלישי הוא יום ראשון לפסח, (ליל הסדר) אמרה לו: זקן שבישראל, ואם אין ישראל, למי הוא הפסח? ושמע מרדכי דבריה והודה לה, (אסתר רבא ח 7). באמירה זו אסתר ביטלה כהוראת שעה, מצוות דאורייתא של אכילת מצה ו- 4 כוסות יין.
צום, בכי, ומספד: מרדכי והיהודים לא עסקו בטכסים, אלא בתפילה אמיתית, מעמקי הלב, כי פחדו, שהם עומדים בפני השמדה.
תרגום: "גם אסתר המלכה נסה לעזרת אלוקים, כי אימת מות אחזתה. ותסר את בגדי הכבוד, אשר לה, ותלבש שק, ובגדי אבל ומספד, ותחת התמרוקים היקרים, ותפרע שער ראשה. כסתה ראשה עפר ואפר ותענה את נפשה מאד בצום, ותכס במקלעות שערותיה הפרועות… ותיפול על פניה לפני ה'.
בתרגום מתוארת כניסה דרמתית של אסתר אל המלך, מה שמעצים את דמותה. כן נוספו בתרגום תפילת מרדכי, ותפילת אסתר.
ותתפלל לפני ה' ותאמר: ה' …עזור נא אמתך, "אשר נשארתי יתומה, בלי אב ואם… ואתה אבי היתומים, עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותן אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו, כך אני שואלת רחמיך (אס"ר ה ז).
בקשת אסתר על עצמה: "מלך האלוקים ואדוני האדונים, תן בפי מענה לשון לפני הארי והפוך לבו לשנוא את אויבנו…. ואותנו הצילה בידך, ואותי הושענא כי נשארתי לבדי ואין לי מושיע מבלעדיך ה'…….
אף לא אכלה אמתך משולחן המן, ואת משתה המלך לא כבדתי, ויין נסך לא שתיתי… אתה יודע כי שנאתי כבוד מרעים, ואתעב משכב ערל וכל נוכרי."
תפילת אילת השחר: "ומה אמנו שרה שנשבית לילה אחד אל פרעה, לקה הוא וכל ביתו… אני שאני נתונה בתוך חיקו של אותו רשע כל השנים הללו, אין אתה עושה עמי ניסים ולא מצילני מידיו (שו"ט תהילים כב ד).
תפילה רביעית: ותתפלל אל ה'": ה', אתה לבדך מלכנו, הושיעני נא כי נשארתי לבדי בלא מושיע מבלעדיך, כי הנה נגעה אלי הרעה. מיום היוולדי שמעתי משבטי במשפחת בית אמי כי אתה ה' בחרת את ישראל מכל העמים…אל תיתן ה' שבט מלכותך לאשר לא המה, ואל ישחקו לאיידנו, כי אם תן עצתם בראשם, ושים את האיש אשר התגרה בנו למשל".
בתפילתה, אסתר נעה בין פחד מהעונש שתקבל אם תופיע לפני המלך ללא רשות, לבין האחריות שהוטלה עליה, להציל את העם.
השינויים שחלו באסתר במהלך המגילה, "ונהפוך הוא":
1. מצעירה, יתומה, וגולה חסרת ניסיון, הפכה למנהיגה המתכננת תכנונים מחוכמים, ולמלכה חזקה שניצלה את נשיותה, כדי להשפיע על המלך, ולהשיג את מבוקשה.
2. מצנועה שלא בקשה דבר, הפכה לנועזת בעלת חכמה ותחבולות, המעיזה להזמין את המלך למשתה, ולתמרן אותו עד שהוא שאל אותה: "מה בקשתך? עד חצי המלכות ותעש".
3. מפסיבית שעשתה כל מה שאמרו לה מרדכי, הגי והמלך, הפכה אסתר הנכנעת והצייתנית לאקטיבית, יוזמת מארגנת ואסרטיבית, פעילה, יוזמת, שניצלה את חולשת המלך לנשים ויין ותמרנה אותו ואת המן בעזרת פינוקי משתה וליטוף האגו של שניהם, עד לנפילת המן.
4. מצייתנית שאינה מגלה מהו עמה, כי כך הורה לה מרדכי, היא הפרה את מצוות המלך והגיעה לחצר המלך בלי הזמנה, כדי לנסות להציל את עמה.
5. מכנועה וחסרת יוזמה, הפכה להחלטית ולפעלתנית. צוותה "צומו" וכתוב: וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּותָה עָלָיו אֶסְתֵּר, (ב כ).
הפסיקה לציית והתחילה לצוות. שמה את מרדכי על הבית שקבלה מהמלך, הצליחה להפוך את פורים לחג ליהודים: "ומאמר אסתר קיים דברי הפורים".
6. מבעלת תלות מוחלטת בגברים, הפכה לאישה עצמאית.
7. מפחדנית אשר פחדה ללכת אל המלך ללא הזמנה, הפכה לאמיצה וליוזמת.
8. המהפך הגדול ביותר – ממלכה בארמון מלך זר, למוסרות נפשה על עמה: החליטה לצום 3 ימים, ורק אז ללכת אל המלך, במצב שבו כנראה לא נראתה כל כך טוב. בעיקר סמכה על התפילות והצום שיעזרו לה להתמודד עם המשימה שנטלה על עצמה.
