וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם
רד"ק: כל מלכי ירושלים נקראו אֲדֹנִי צֶדֶק או מלכי צֶדֶק כי ירושלים הוא מקום הצדק.
רלב"ג: אֲדֹנִי צֶדֶק ומלכי צֶדֶק – שניהם אותם שם, ומלכי ירושלים נקראו תמיד בשם זה כשם שמלכי מצרים תמיד נקראו בשם פרעה.
מעם לועז: אֲדֹנִי צֶדֶק נקרא כך כי היו לו מעט מידות טובות, על פי היסוד שארץ ישראל ובוודאי ירושלים משפיעים לטובה על האדם.
אֲדֹנִי צֶדֶק שמע 2 דברים:
1 כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ, השמיד את העיר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ יהושע השמיד את העי כמו שהשמיד את יריחו והרג את מלכה.
2 וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם וישבו בתוכם.
ב וַיִּירְאוּ מְאֹד,
מעם לועז: 5 טעמים לכך שאֲדֹנִי צֶדֶק ירא.
א. אם ב"י היו מניחים לגבעונים להישאר בעריהם, אדוני צדק לא היה ירא.
ב. הוא רצה להעניש את הגבעונים כדי ששאר המלכים לא ישלמו עם ב"י.
ג. הגבעונים השלימו עם ב"י, דבר שגרם לכך שהחיוי התנתק מהברית עם שאר המלכים. ד. לאחר שהגבעונים השלמו עם בני ישראל, היה לב"י מקום בו יכלו להכין את צבאם לקרב. ה. רצה להעניש את הגבעונים שזלזלו בשאר המלכים ולא עדכנו אותם על כך שהם מתכוונים להשלים עם ב"י.
מלבי"ם: אם יהושע היה מחרים רק את יריחו, חמשת המלכים לא היו מפחדים, כי דרכם של כובשי ארצות להחרים את העיר הראשונה ולהשמידה.
אך יהושע כבש גם את העי והשמיד אותה, לכן חששו המלכים שמא יהושע מתכוון להשמיד את כל יושבי הארץ, ולכן התאספו להילחם מולו.
כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן וחזקה, כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה, והעדיפה להיכנע לא להילחם. וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים.
מלבי"ם: גבעון הייתה אחת הערים המיושבות ביותר בא"י ומספר האנשים שחיו בה היה רב.
ג וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם ל 4 מלכים: 1 אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן 2 וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת 3 וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ 4 וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר:
ד עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי, מעם לועז: אֲדֹנִי צֶדֶק ביקש מהמלכים שיעזרו לו במלחמה נגד גבעון, אך הניצחון ייקרא על שמו, אך המלכים רצו שהניצחון ייקרא על שמם.
וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן, כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, השלמה כזו תגרום לכך שאר יושבי הארץ יעדיפו להשלים עם בני ישראל ולא להילחם נגדם.
ה וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי,
מעם לועז: האיסוף היה נס שה' עשה כדי שהגבעונים יספיקו לשלוח שליחים ליהושע שיעזור להם.
מלבי"ם: כנס זה של מלכים לקראת המלחמה נגד ישראל הוא אותו כנס המוזכר בתחילת פרק ט'. אך שם התפרקה הברית כי הגבעונים (החיוויים) פחדו והתנתקו מהברית ולכן תקפו אותם רק 5 מלכים.
מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן
הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן
מלבי"ם: תחילה המלכים התקבצו. הגבעונים שלחו שליחים ליהושע בבקשת עזרה כבר בשלב זה, אולם עד שיהושע הגיע, המלכים כבר התאספו והתיעצו.
וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ. ו וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה מחנה ישראל היה קבוע בגלגל לֵאמֹר: אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ אל תפקיר אותנו
עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה עם הצבא וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר כדי להילחם בנו.
רלב"ג: אמירה זו הייתה לפני שיהושע יצא לעזור ליושבי גבעון.
ז וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל, רלב"ג: לאחר ששאל את ה' האם לעזור לגבעונים? הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עם הצבא שלו, וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל
רלב"ג: הנביא העביר ביקורת על שב"י לא שאלו את פי ה' לפני שכרתו ברית עם הגבעונים (פרק ט' פסוק יד') אך כאן אין ביקורת.
ח וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מֵהֶם
מעם לועז: יהושע פחד מהמלחמה:
א. בגלל שהוא קילל אותם וחשש שבגלל זה הוא לא יצליח במלחמה.
ב. המלכים באו להעניש את הגבעונים על שרימו את ב"י ולכן מגיע לגבעונים להפסיד במלחמה, וממילא ה' לא יעזור להם.
ג. שהמלחמה הזו הייתה כעונש לבני ישראל על שכרתו ברית עם הגבעונים.
כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיך
מהר"י קרא: כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים, לשון עבר, כי כבר בימי משה רבינו ה' מסר את מלכי האמורי ביד יהושע, כפי שכתוב "ונתנם ה' לפניכם".
מלבי"ם: כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים, המלכים התאספו להילחם בגבעונים כדי שה' ימסור אותם בידיך.
ט וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל כך הצליח להפתיעם.
י וַיְהֻמֵּם ה' מהר"י קרא :גרם למהומה ובלבל את מלכי האמורי כי הם שמעו קולות מדומים.
תרגום: וַיְהֻמֵּם ה', = שבירה, ופירושו שה' שיבר את מלכי האמורי לפני ב"י.
לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן באופן מוחץ וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה.
יא וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל והֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם.
מלבי"ם: עיקר הנס – האבנים נפלו על האמוריים ולא על ב"י שרדפו אחריהם.
עַד וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב
יב אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה', תרגום: אָז, מלשון שירה. רש"י: אָז, כאשר יהושע נזקק לומר לשמש לעמוד דּוֹם, הוא אמר שירה תחת השמש.
רד"ק: אחרי התפילה הייתה שירה, אך השירה לא הוזכרה, או שהשירה היא האמירה לשמש לעמוד דום במקומה, והתפילה היא וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל.
השורש דַ.בֵּ.ר. מתאים מאוד לשירה משום שלשון זו נאמרה גם אצל דוד המלך כאשר שר לה' (שמואל ב' כב').
מלבי"ם: הדיבור של יהושע הוא שיהושע הזכיר לה' את הברית שכרת עם משה שיעשה נפלאות בשעת כיבוש הארץ.
מעם לועז: הכוונה היא שלאחר הנס, יהושע יאמר שירה (ולכן כתוב "אז ישיר" בלשון עתיד). בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל:
רד"ק: הכוונה היא שהנס ייעשה לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל.
מלבי"ם: וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, כאשר ה' יתברך כרת ברית עם משה רבינו שהוא יעשה נפלאות במלחמה נגד האמורי, אחד מסעיפי הברית היה שהניסים ייעשו באופן שכל העם יראה אותם. לכן אמר יהושע לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שה' הולך לעשות ניסים גדולים לעיניהם ובכך יקיים סעיף זה של הברית.
מלבי"ם: ה' כרת ברית עם משה רבינו שיעשה ניסים גדולים בעת כיבוש הארץ, ויהושע ביקש שהנס ייעשה עתה כפי שהבטיח ה' למשה רבינו.
וַיֹּאמֶר … : שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם יהושע ביקש מהשמש, עמדי בגבעון, כי רצה זמן נוסף לרדוף את מלכי האמורי.
רש"י: 2 אמירות אמר יהושע: 1. אמירת השירה ששר יהושע תחת השמש,
2. אמירה לשמש לעמוד.
דּוֹם = עמידה במקום. דּוֹם השמש מהלך ואומר שירה. יהושע אמר לשמש להפסיק לומר שירה כדי שהיא תוכל לעמוד במקומה.
יש פרשנים שאומרים שיהושע בכלל לא אמר שירה עכשיו, אלא רק לאחר הכיבוש של כל ה אמורי.
רלב"ג: דּוֹם השמש והירח לא עמדו במקומם משלש סיבות עיקריות:
א. נס כזה היה נס גדול יותר מהניסים שעשה משה רבינו, ובתורה כתוב שלא היה אדם שעשה מופתים גדולים כמו משה רבינו.
ב. בפסוק יג' כתוב וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים – משמע שהשמש המשיכה ללכת במסלולה כל היום (הארוך, שהיה בחודש תמוז, כך סבר גם הרמב"ם).
ג. בפסוק יד' צוין שעיקר הנס היה הנס במלחמה ולא נס עצירת השמש. אם כן עיקר הנס היה שב"י הספיקו לנצח את מלכי האמורי לפני שהשמש שקעה ולפני שהירח עלה.
פרק זמן הקצר שבו הצליחו ב"י לנצח 5 מלכים חזקים כ"כ, הוא הנס הגדול.
זה היה היום הארוך בשנה בתקופת תמוז. כאשר ב"י הגיעו לאילון, השמש שקעה והירח עמד, ויהושע התפלל שהירח יאיר עד שיצליחו לסיים את נקמתם.
מלבי"ם: הפוך מרלב"ג. הנס היה כל כך גדול משום שרק השמש והירח נעמדו במקומם ואילו שאר הכוכבים המשיכו במנהגם.
מעם לועז: יהושע לא דייק בדבריו, שהרי השמש והירח עמדו לכל העולם ולא רק בגבעון ובאילון.
יהושע הסתמך על 4 זכויות כדי לעצור את השמש והירח: א. זכות עצמו. ב. זכות כיבוש הארץ. ג. זכות מחנה ישראל. ד. למנוע מב"י לחלל שבת.
8 סיבות להעמדת השמש והירח: א. אם כולם יראו שב"י ניצחו במלחמה זו, אז יוכלו לנצח גם במלחמות האחרות, כי מלכים אלו היו חזקים מאוד.
ב. כדי לבלבל את חכמת הכוכבים של האומות. ג. כדי לקרב גרים שיבואו להידבק בבני ישראל, על ידי שיראו את הניסים הגדולים שנעשו במלחמה להצלת הגבעונים שהתגיירו (למרות שהגיור שלהם לא היה גיור אמיתי.
ד. כדי לעשות קידוש ה' לעיני בני ישראל ולהשריש בליבם את האמונה האמיתית בשעת הכניסה לארץ. ה. שזו הייתה הפעם היחידה שבה גם השמש וגם הירח שניהם שימשו לשם אור, וזאת על ידי אמירה של יהושע להראות שה' משנה את הטבע על פי דברי הצדיק. ו. כל הטובות והרעות שיש בעולם, באים רק בגלל השמש, הירח והכוכבים. ז. שלושים ואחד המלכים עבדו את השמש והירח וכל אחד מהם בטח בהם לניצחון, ולאחר שהמלכים ראו שהם עושים את רצונו של יהושע, ידעו כבר שאינם צריכים לעבוד אותם. ח. שב"י לא יחללו שבת.
יהושע חשש שאם המלחמה תימשך לתוך שבת, הוא יצטרך להקדיש את השלל כמו שהוא עשה במלחמת יריחו, וחשש שתצא מכל תקלה נוספת.
וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן עמוד בעמק אילון.
מהר"י קרא: הדיבור כאן הוא תפילה ולאחר שיהושע התפלל לה', ה' הוא שאמר לשמש ולירח לעמוד במקומם.
מעם לועז: 8 סיבות לצורך בנס זה:
א. אם ב"י ינצחו עכשיו, שאר כיבוש הארץ יהיה קל יותר. בלילה ב"י לא יכלו לרדוף אחרי אויביהם ולכן הייתה חשיבות לסיים את המלחמה כמה שיותר מהר.
ב. כדי לבלבל את המזלות של הגויים.
ג. שיתפרסם הנס שנעשה לגבעונים כדי שכולם יידעו את חביבות הגרים.
ד. להשריש בלב בני ישראל את האמונה בה'.
ה. להראות את מעלת הצדיקים שגוזרים גזרה והקב"ה מקיים אותה.
ו. להראות לכל העולם שה' הוא שלוחם את מלחמות ישראל ולא המזלות.
ז. שעובדי המזלות יבינו שאין ממש בעבודתם.
ח. כדי שלא תיכנס שבת באמצע המלחמה.
יג וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עמדו במקומם עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו עד שב"י יסיימו לנצח את האמורי.
הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר רמב"ן: יש ספר שנקרא "מלחמות בני יעקב" וספר זה נקרא גם סֵפֶר הַיָּשָׁר.
נס עמידת השמש והירח כתוב בספר התורה (שנקרא גם סֵפֶר הַיָּשָׁר), שם בירך יעקב את אפרים שכל העמים ישמעו את הניסים שיקרו לו בעתיד (בברכתו לאפרים "וזרעו יהיה מלא הגוים"). יהושע הוא צאצא של אפרים ועל ידי הנס של עמידת השמש והירח, ברכת יעקב לאפרים התקיימה.
מהר"י קרא: סֵפֶר הַיָּשָׁר הינו ספר התורה. חז"ל במקומות שונים טוענים שניתן להעמיד את השמש, לדוגמא: "ולמשול ביום ובלילה" ומכאן שהצדיקים יכולים לשלוט במאורות. (ומכאן שהרשות לא הייתה רק ליהושע להעמיד את השמש בגבעון). ב. סֵפֶר הַיָּשָׁר = ב"י יתנקמו באויביהם, ע"פ הכתוב בתורה "ונתנם ה' לפניכם".
מעם לועז: מספר פירושים ל סֵפֶר הַיָּשָׁר:
א. סֵפֶר הַיָּשָׁר = ספר דברים נקרא כך משום שכתובים בו דברי מוסר (כמו "ועשית הישר והטוב"), שם רמוז שגם משה רבינו העמיד את החמה במלחמת סיחון ועוג. משה לא ביקש שייעשה לו נס זה, אלא ה' היה היוזם, אך יהושע ביקש את עזרת ה' בהעמדת החמה.
ב. סֵפֶר הַיָּשָׁר = ספר דברים אלא שהדברים נכתבו שם בברכה שמשה רבינו בירך את שבט אפרים "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח …".
ג. סֵפֶר הַיָּשָׁר = ספר דברים, אך לסוף ברכת משה לב"י שישבו בטח בא"י.
ד. סֵפֶר הַיָּשָׁר = ספר בראשית. סֵפֶר הַיָּשָׁר נקרא כן משום שכתובים בו מעשי האבות שהיו ישרים.
ה. סֵפֶר הַיָּשָׁר = ספר בראשית אך הדברים כתובים בחלום יוסף שם הכוכבים משתחווים ליוסף, ויהושע הוא המשכו.
ו. סֵפֶר הַיָּשָׁר = ספר שמות שם כתוב שה' הבטיח לב"י שינצחו את אויביהם.
רלב"ג: סֵפֶר הַיָּשָׁר הוא ספר שאבד ואיננו עוד, משום שהוא אבד בגלות.
וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם בחצי האופק
מעם לועז: יהושע העמיד את השמש בשם 4 זכויות: א. זכות עצמו. ב. זכות מלחמת כיבוש א"י. ג. זכות מחנה ישראל. ד. כדי למנוע חילול שבת.
וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים השמש לא מיהרה לשקוע.
מעם לועז: א. היום התארך בשש שעות, והנס היה ב 2 שלבים. 1 – השמש עמדה. השמש נעצרה לכבודו של יהושע ולצורך המלחמה – כדי להאריך את היום על מנת שבני ישראל יוכלו להילחם ביום.
מהר"י קרא: השמש עמדה והירח עמד כי השמש והירח תלויים זה בזה.
רלב"ג: העיר גבעון הייתה ממזרח למערב, והשמש לא זעה למערב גבעון. מכיוון שהשמש עמדה בעיני הכנענים, זה עזר לב"י במלחמתם.
מלבי"ם: השמש והירח אמנם הפסיקו את הסיבוב היומי שלהם, אך לא את הסיבוב השנתי, כי אם היו מפסיקים גם את הסיבוב השנתי, היה צורך שיעמדו במשך שנה שלמה כדי לסנכרן את הכוכבים.
מלבי"ם: אצל יהושע עמידת השמש הייתה בדרך של גזרה כדי שכולם יראו שה' נלחם עבור עם ישראל.
רד"ק: המרחק בין גבעון לאילון הוא רב, אך ב"י רדפו אחרי המלכים עד הסוף.
יהושע חשש שב"י יצטרכו לחלל שבת אם המלחמה תימשך, ולכן השמש עמדה כשיעור יום השבת ואילו הירח עמד כשיעור ליל שבת ומוצאי שבת.
מעם לועז: הירח עמד במלואו ברקיע כדי שכולם יידעו שכבר הגיע הלילה, אלא שיהושע עצר את החמה.
מלבי"ם: יהושע פתח במילים "שמש בגבעון דום" וסיים במילים "ספר הישר". ציטוט דברי יהושע נעצרו, כדי לומר שהשמש והירח עצרו מיד לאחר שיהושע אמר להם לעמוד, עוד לפני שיהושע סיים את דבריו.
מעם לועז: יהושע אמנם לא אמר כמה זמן אמורים השמש והירח לעמוד, אבל ה' בוחן כליות ולב ידע שכוונתו הייתה שיעמדו עד סיום המלחמה.
יד וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ.
מעם לועז: והרי למדנו שה' העמיד את החמה גם עבור משה רבינו, נקדימון בן גוריון וחזקיה? 5 תשובות: א. העצירה הייתה לפרק זמן ארוך יותר. ב. באותו היום היה נס נוסף – נס ירידת האבנים. ג. באותו היום ב"י גם ניצחו 5 מלכים. ד. יהושע אמר באותו יום שירה במקום השמש. ה. יהושע גזר על החמה שתעמוד בניגוד לאחרים שהתפללו והחמה נעמדה להם.
מצודות: בכל שנות קיום העולם, לא קרה מקרה נוסף שבו ה' שמע בקול אדם ועשה לו נס גדול כמו שהוא העמיד את השמש ליהושע בגבעון, כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל.
טו וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה,
מלבי"ם: יהושע חשב לחזור לגלגל, אך לא חזר באמת לגלגל. יהושע ראה שהמלכים לא נהרגו, וחשש שמא הם מתארגנים למלחמה נוספת, ולכן חשב לחזור לגלגל ולארגן את צבאו.
לאחר שהמלכים נמצאו, הבין יהושע שרצון ה' שיסיים את המלחמה לפני שיחזור לגלגל, כדי שהמלכים לא יתארגנו למלחמה נוספת.
טז וַיָּנֻסוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה. יז וַיֻּגַּד לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה.
יח וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, 2 דברים: 1 גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה 2 וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָם.
יט וְאַתֶּם אַל תַּעֲמֹדוּ, אל תעצרו את המרדף, רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם אַל תִּתְּנוּם לָבוֹא, לחזור, אֶל עָרֵיהֶם כִּי נְתָנָם ה' אֱלֹוקֵיכֶם בְּיֶדְכֶם.
כ וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד עַד תֻּמָּם וְהַשְּׂרִידִים , השורדים המעטים, שָׂרְדוּ מֵהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.
כא וַיָּשֻׁבוּ כָל הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל יְהוֹשֻׁעַ מַקֵּדָה בְּשָׁלוֹם לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאִישׁ אֶת לְשֹׁנוֹ.
רד"ק: האם לְאִישׁ שאיש מחיילי האמורי לא חרץ לבנ"י את לשונו, או שהכוונה שלְאִישׁ היינו לאדם מישראל לא חרץ האויב את לשונו, הוי אומר: האויב לא הזיקו לקבוצה מחיילי ישראל והם אפילו לא הזיקו לחייל אחד מישראל.
ביטוי זה מזכיר שביציאת מצרים, כלב לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לְשֹׁנוֹ.
כב וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה.
כג וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶת מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶת מֶלֶךְ עֶגְלוֹן.
כד וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ,
רד"ק: הא' הנחה שבסוף המילה נכתבה כדרך המקרא.
שהלכו אתו למלחמה קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לאות ביזיון, וזה יפחיד את שאר יושבי הארץ מלהילחם נגדכם,
מעם לועז: המפקדים חששו שאם יבזו את המלכים, והיה והם יפלו בשבי, ינהגו גם בהם כך. יהושע אמר להם שזה לא יקרה, כי הם ינצחו את כל אויביהם.
מלבי"ם: וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת רַגְלֵיהֶם עַל צַוְּארֵיהֶם, סימן שה' ימסור את יושבי הארץ ויפיל אותם תחת רגלי ישראל, וכך יתחזק עם ישראל במלחמתו.
כה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ: אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אומץ, כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה ה' לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם.
כו וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן וַיְמִיתֵם הרג אותם וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים.
מעם לועז: תלו אותם על 5 עצים כדי לסמל שלמרות שהתאחדו הם נתלו בנפרד.
וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב, עד שקיעת החמה.
רד"ק: איסור הלנת המת התלוי על העץ חל גם על אומות העולם ולא רק על הנידונים בבית דין, כי טומאת מת שלא נקבר היא טומאת הארץ ולא טומאת האדם שלא נקבר.
כז וַיְהִי לְעֵת בּוֹא שקיעה, הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים וַיַּשְׁלִכֻם אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ שָׁם וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל פִּי הַמְּעָרָה כדי להזכיר את הניסים במלחמה נגד 5 מלכי האמורי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
כח וְאֶת מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ הֶחֱרִם השמיד, אוֹתָם וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ את העיר ואת תושביה לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד אפילו לא אחד, וַיַּעַשׂ לְמֶלֶךְ מַקֵּדָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ. וכמו שעשה לכל המלכים שנלחמו עם מלך חברון, אך מפני חשיבותה של חברון, מוזכר רק מלך חברון.
מנחת שי: הביא גרסה שכתוב בה "אותה" ולא "אותם" ולפי גרסה זו הכוונה לעיר מקדה ולא לתושבי מקדה ואין כאן מעין כפילות בפסוק.
דעת מקרא: ההשוואה היא שכשם שיהושע תלה את מלך יריחו על עץ, כך תלה יהושע את מלך מקדה על עץ לאחר מותו.
מלבי"ם: כל עוד המלכים היו בחיים, יהושע חשש להילחם נגד מקדה, כדי שלא יהיה מוקף באויבים מכל עבריו.
כט וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִמַּקֵּדָה לִבְנָה וַיִּלָּחֶם עִם לִבְנָה.
ל וַיִּתֵּן ה' גַּם אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְאֶת מַלְכָּהּ וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ.
לא וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלִּבְנָה לָכִישָׁה וַיִּחַן עָלֶיהָ הטיל מצור על לכיש וַיִּלָּחֶם בָּהּ.
מלבי"ם: לִּבְנָה התגרתה בישראל, והפוך – 2 הצדדים התגרו זה בזה. אך את המלחמה נגד לכיש, בני ישראל יזמו.
לב וַיִּתֵּן ה' אֶת לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה.
לג אָז עָלָה הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר לַעְזֹר אֶת לָכִישׁ וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד.
מעם לועז: עָלָה, לשון שאינה מופיעה בשאר הערים, בשל קדושת חברון. יהושע דילג על כיבוש עגלון וכבש קודם את חברון משום קדושת העיר.
מלבי"ם: בפרק יד' כתוב שכלב כבש את חברון ולכאורה הדבר סותר את הכתוב פה שיהושע כבש את חברון. המלבי"ם כותב שתי תשובות בדבר:
א. יהושע כבש את עיקר העיר וכלב כבש את החלק שמסביב לעיר.
ב. סיפור כיבוש העיר כאן הוא אותו סיפור של כיבוש העיר המופיע בפרק יד'. אולם, נכון הדבר שכלב בן יפונה הוא שכבש את העיר, אולם הכיבוש נקרא על שמו של יהושע משום שהוא הנהיג את עם ישראל בכיבוש העיר.
בשני דרכים אלו יש להסביר גם את כיבוש דביר, כי כאן כתוב שיהושע כבש את העיר ובתחילת ספר שופטים כתוב שעתניאל בן קנז כבש את דביר.
לגבי חורבן העיר, השווה הכתוב את דביר עם חברון, משום ששניהם חרבו עד הסוף.
לגבי אופן הריגת המלך, השווה הכתוב את דביר עם לבנה: כשם שמלך לבנה נהרג בין שאר תושבי העיר, כך היה עם מלך דביר.
לד וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלָּכִישׁ עֶגְלֹנָה וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ.
לה וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ בַּיּוֹם הַהוּא הֶחֱרִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלָכִישׁ
לו וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מֵעֶגְלוֹנָה חֶבְרוֹנָה וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ
לז וַיִּלְכְּדוּהָ יהושע כבש את העיר וכלב כבש את הערים שסביבה וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ בני ישראל הרגו את הוהם, אך תושבי חברון המליכו מלך חדש במקום המלך הקודם שנהרג, ועתה הם הרגו גם את המלך החדש.
וְאֶת כָּל עָרֶיהָ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְעֶגְלוֹן וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ
לח וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה לעיר דביר. לאחר כיבוש חברון, חזרו בני ישראל ונלחמו בדביר וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ.
לט וַיִּלְכְּדָהּ וְאֶת מַלְכָּהּ וְאֶת כָּל עָרֶיהָ, ערי לויין, וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד שארית, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֶבְרוֹן כֵּן עָשָׂה לִדְבִרָה וּלְמַלְכָּהּ וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה וּלְמַלְכָּה
מ וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת, הערים שהיו בנויות על מדרון ההרים, וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל.
מא וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה, את העיר עזה עצמה, לא הצליח יהושע לכבוש מצודות: הכוונה לערים שהיו בנויות במדבר.
וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן לא ארץ גשן של מצרים
רד"ק: ארץ גושן היא גושן של מצרים, אלא שהיא הייתה מובלעת בתוך א"י ובזכות שיהודה הלך בשליחות אביו להורות לפניו, זכה שארץ גושן נפלה בידו.
מעם לועז: גושן נקראה על שם האדם שבנה אותה, וגם בא"י הייתה עיר שהוא בנה.
וְעַד גִּבְעוֹן, רד"ק: יהושע היכה מקומות אלו בזה אחר זה, ולא התעכב במלחמות מיותרות, אלא כבש הכל במתקפת בזק.
ואולי זה היה האסון של עם ישראל. אסון שהתחיל בחרם שלקח עכן, המשיך במפלת העי, מפלה שגרמה למלכים להאמין שאם יתאחדו יוכלו לנצח את ישראל. הם נוצחו, שטח ענק נכבש, שטח שב"י לא הספיקו ליישב והוא הוחזק בידי ניצולי העמים, שהתחזקו במשך השנים והכריחו את ישראל להילחם שוב על אותן מקומות שכבשו בעבר.
מב וְאֵת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת אַרְצָם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת במלחמה הראשונה שיצא נגדם כִּי ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל,
מעם לועז: למרות שהיו מקומות רבים שיהושע עדיין לא כבש, כתוב שיהושע כבש את הכל משום ששרי המעלה של מקומות אלה כבר נכנעו.
מג וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה מחנה הקבע בגלגל.
