שמות פרק י'

שמות י 1. וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל משֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל פַּרְעֹ֑ה, רש"י: והתרה בו, כִּֽי אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת לִבּוֹ֙ וְאֶת לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו, ע"י האותות האלו, פרעה יכיר ברשעותו, ויחזור בתשובה.

אבן עזרא: הסיבה שה' הזכיר את עבדי פרעה היא, מכיוון שהם יתרככו במכת הארבה וירצו לתת לבני ישראל לצאת ממצרים.

רשב"ם: אל תתפלא על כך שפרעה חיזק את ליבו, כי אני חיזקתי את ליבו ולב עבדיו. פרעה רצה לשלח אתכם לאחר שהכיר במכת הברד, שהוא חטא, אך אני גרמתי לכך שפרעה יחזק את ליבו.

רמב"ן: הודיע הקב"ה למשה, שהוא הכביד את לבם, עתה אחרי שפחדו ממנו בברד, והתודו על עונם. ולא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה.

 ואמר לו הטעם כי עשיתי כן, למען האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי, לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽותֹותַ֥י אֵ֖לֶּה, רש"י: שאשית אני  בְּקִרְבּֽוֹ.

ספורנו: למרות שמשה עצמו אמר שהוא יודע שפרעה עדיין לא ירא את ה', אך חשב שפרעה ייתן לבנ"י לצאת ממצרים בגלל יראת העונש, ועכשיו ראה שפרעה לא נתן לבנ"י לצאת כלל, ולכן ה' היה צריך להסביר לו מדוע חיזק את לב פרעה.

 נראה שצריך לומר שלדברי הספורנו, פרעה לא היה חוזר בתשובה שלימה, גם לאחר מכת הברד. אוה"ח: היה הכרח במכות האחרונות, כי ללא מכות אלו, עדיין היו ספקות מסוימים באמונה, וכל אחת מ 3 המכות האחרונות, ניפצה אפשרות של כפירה.

מכת ארבה מראה שהרוח עושה את דבר ה', ואם כן, אין מקום לעבוד את הרוח,

מכת חושך מראה שהשמש והירח נתונים תחת מרותו של ה', ואין טעם לעבדם, ומכת בכורות מראה שה' הוא היוצר את האדם, ולכן, בני האדם נתונים תחת מרותו.

י,ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, רש"י: אשר שיחקתי במצרים.

 רמב"ן: כדי שתְּסַפֵּר אתה וכל ישראל לדורות הבאים כוח מעשי, ותדעו כי אני ה', וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ. וטעם הִתְעַלַּלְתִּי, אני מצחק בו, מכביד את לבו ועושה נקמות בו, וְאֶת אֹותֹותַי, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה,

רשב"ם: את אשר עשיתי פעולת עלילות.

י,ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל פַּרְעֹה, רמב"ן: כתב ר' אברהם, ידענו כי לעולם לא יבא משה אל פרעה, בלא אהרן עמו כי הוא המליץ, אבל הזכיר עתה משה ואהרן בעבור שציווה פרעה להשיב את שניהם, וגירש אותם באחרונה, שלא עשה כן בכל המכות.

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקֵי הָעִבְרִים: עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי? רש"י: מאנת להיות עני ושפל מפני.

שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי,

  י,ד כִּי אִם מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר, אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ,

אונקלוס: מכאן ראיה שזמן רב הפריד בין מכת ברד לבין מכת ארבה, כי רואים שהיה לארבה מה לאכול.

רמב"ן: מכת ברד הייתה באדר, ואחרי כן בחדש ניסן צמחו החיטה והכוסמת, הפליטה הנשארת להם מהברד, והתחילו העצים להוציא פרח .. ועד לניסן שבו הייתה מכת הארבה, גדלו אי אלו גידולים, ואותם אכלו הארבה.

וכשבא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכול אשר לא השאיר להם פרח או ציץ, ובחדש הזה עצמו נגאלו.

  י,ה וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, רש"י: את מראה הארץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹות אֶת הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה,

 הכלי יקר: הארבה לא יוכל לראות את הארץ, ולכן הוא לא ישבע ממה שיאכל, וימשיך לאכול את כל מה שהיה בבתי המצרים.

 י,ו וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹותֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹותֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; אבן עזרא: מדובר במשל.

רמב"ן: למרות שבדברי ה' אל משה לא מוזכר שהיתרה בפרעה על הארבה, הרי שהתורה קיצרה ולא כתבה זאת.

ב. אמרו חז"ל שכאשר ה' אמר למשה "למען תספר באזני בנך", רמז לו את עניין הצפרדעים.

כלי יקר: בכוונה העלימו את עניין הארבה כדי שפרעה ישלח את ישראל בגלל אמונתו בה', ולא בגלל הפחד שלו ממכה.

אבן עזרא: ארבה הוא שם אחד מהסוגים של החרקים, אלא מכיוון שהוא הסוג העיקרי, כל האחרים נקראים ארבה גם כן.

 וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה. רמב"ן: לאחר שמשה ראה שהמצרים מפחדים בשל מכת הברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב, אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם, ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו.

    ב. ראה משה שעבדי פרעה מאמינים לדבריו ומתייעצים בינם לבין עצמם, ולכן הלך מהם כדי שיתייעצו. וכן עשו, ואמרו לפרעה: הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?

ג. נראה שמשה היה נוהג לעשות כן (לצאת ללא בקשת רשות) אחרי כל התראה, אלא שכאן התורה כתבה זאת, מפני שכתוב שפרעה החזיר אותו לפניו.

כלי יקר: משה פנה לצאת מאת פרעה, ועוד לא הספיק לצאת, שאלו עבדי פרעה את פרעה עד מתי יהיה לנו משה לתקלה, ולכן הושב משה מיד על ידי פרעה.

 י,ז וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹוקֵיהֶם;

הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם? רש"י: העוד לא ידעת כי אבדה מצרים?

  י,ח וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, אֶל פַּרְעֹה, רש"י: הושבו על ידי שליח ששלחו אחריהם והשיבום אל פרעה,

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹוקֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים?

רמב"ן: פרעה רצה שרק זקני ישראל והשוטרים ילכו לעבוד את ה', ומשה אמר: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ ופרעה סרב לשלוח את הנשים והטף.  הוא כן הסכים לשלוח כל הזכרים הגדולים בעבור החג שאמר, ויישארו הטף והנשים.

אונקלוס: עבדי פרעה לא הסכימו לשלח את בנ"י, אלא רק שיצאו לכמה ימים לעבוד את ה'. לכן, לאחר שמשה אמר שכל בני ישראל צריכים לצאת, לא כתוב שעבדי פרעה המשיכו לומר לפרעה שישלח את בנ"י.

לאחר שמשה לא הסכים להשאיר את הנשים והילדים במצרים, הבינו פרעה ועבדיו שמשה רוצה לעזוב את מצרים, ולכך סברו שהם לא חייבים להסכים, שהרי אם ה' היה רוצה להוציאם לגמרי, היה ה' אומר זאת במפורש, ומוציא אותם בכוח.

י,ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ כִּי חַג ה', לָנוּ,

כלי יקר: פרעה אמר למשה שרק מי שדרכו ללכת, יוכל ללכת, ומשה ענה לו שגם הנשים צריכות ללכת, כיוון שבחגים הגברים צריכים שנשותיהם יהיו עימם כדי שהם יוכלו לשמוח.

 י,י וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, רש"י: אף כי אשלח גם את הצאן ואת הבקר כאשר אמרתם, וְאֶת טַפְּכֶם;

אונקלוס: פרעה אמר למשה שהוא ממציא את הצורך גם בטף לצורך החגיגה, שהרי הם הולכים רק לבטל את רעת הכוכב רעה. יש כוכב ששמו רעה שהוא סימן דם, ואמר פרעה למשה שהוא רואה את הכוכב הזה עולה לקראת ישראל במדבר.

וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להורגם, אמר משה בתפלתו (שמות לב) למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם? זה שאמר להם: רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם.

 מיד וינחם ה' על הרעה, והפך את הדם לדם מילה שמל יהושוע אותם וזהו שנאמר (יהושוע ה) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר.

רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם, ספורנו: אתם הולכים לקראת פורענות.

רמב"ן: אונקלוס פירש, הרעה שאתם חושבים לעשות תשוב נגד פניכם להעיד בכם, שאתם רוצים לברוח.

וזה כמדרש חכמים שאמרו ב- שמות רבה (יג ה) דרך הבחורים והזקנים לזבוח, שמא הקטנים והטף? מי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח, ראו, שיש בדעתכם לברוח, היא תשוב נגד פניכם שלא תצאו מכאן. כלומר מדה כנגד מדה.

  י,יא לֹא כֵן, רש"י: כאשר אמרתם להוליך הטף עמכם, אלא, לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה',  כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; רש"י: כי אותה עבודת ה', בקשתם עד הנה, נזבחה לאלוקינו, ואין דרך הטף לזבוח, וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה.

 י,יב וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם;

ספורנו: משה היה צריך להרים ידו לכיוון האַרְבֶּה שהוא בצד הדרומי.

 וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד  י,יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ, עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַה' נִהַג רוּחַ קָדִים (רוח מזרחית) בָּאָרֶץ, כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה, 

י,יד וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:  כָּבֵד מְאֹד,

   אבן עזרא: גם בשאר הארצות לא תהיה מכת ארבה כזאת.

רמב"ן: לא תהיה מכת אַרְבֶּה כ"כ חזקה במצרים, אך בארץ אחרת, יכולה להיות מכה חזקה יותר.

ב. מכת אַרְבֶּה זו שהייתה ניסית, הייתה שונה משאר מכות האַרְבֶּה המוכרות לנו על דרך הטבע.

 לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן, רמב"ן: הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן.

רש"י: ואותו שהי' בימי יואל שנא': (יואל ב) כמוהו לא נהי', למדנו שהי' כבד משל משה, (כי של יואל הי') ע"י מינין הרבה, שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא הי' אלא של מין א' (כ"ג רא"ם יע"ש) וכמוהו לא היה ולא יהיה.

וכתב רבינו חננאל: ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים, ואם ייפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל,

ודעתי, כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבא לפעמים בכל הדורות, ועוד שבאה זאת כדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו, בעבור זה אמר כי היה גדול מאד מכל אשר נהיה במקרה העולם, כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו, ובגדלו ידעו כי מכת אלוקים היא שאין רגילות לבא כן באחד הזמנים, וגם אותו של יואל מכה מאת אלוקים.

 רמב"ן: "בכל גבול מצרים", לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן שם. ויתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור, לא יהיה שם ארבה גדול, כי דרכו לבא בשני עצירת המטר.

י,טו וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם,

  י,טז וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר: חָטָאתִי לה' אֱלֹוקֵיכֶם וְלָכֶם י,יז וְעַתָּה, שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, רמב"ן: דרך כבוד למשה, כי הוא אלוקים לפרעה (לעיל ז א) וגדול מאד בארץ מצרים (להלן יא ג). אך תפילה ביקש גם מאהרון להתפלל דרך כבוד למרות שידע שרק משה הוא המתפלל, וביקש, והעתירו אל ה' אלוקיכם,

 כי יודע פרעה כי משה הוא המעתיר, כי כן אמר לו למתי אעתיר לך? (לעיל ח ח), כי לא ידבר משה בזה לשון רבים, שלא יוציא שקר מפיו.

וְהַעְתִּירוּ, לַיהוָה אֱלֹוקֵיכֶם; וְיָסֵר, מֵעָלַי, רַק, אֶת הַמָּוֶות הַזֶּה.

 י,יח וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיּיֶעְתַּר, אֶל ה' י,יט וַיַּיהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם, חָזָק מְאֹד, וַיִּישָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה, וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף:

רש"י: ים סוף מקיף את ארץ מצרים משלש כיוונים: כל הצד הדרומי, וחלק מהצדדים המערבי והמזרחי.

 לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם,

רש"י: אפילו מהמלוחים שמלחו המצרים, לא נשאר ארבה אחד.

  י,כ וַיְחַזֵּק ה', אֶת לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  י,כא וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ.

 רש"י: ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה,  מלשון שהיה בחושך ממש שניתן היה למששו, שניתן היה להרגיש בו.

אבן  עזרא: כל חושך מוכר סר לטובת החושך של מכת בכורות.

י,כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ, עַל הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים, רש"י: חֹשֶׁךְ של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן ג' ימים (בש"ר) ועוד ג' ימים אחרים חשך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו.

רמב"ן: חושך זה היה עבה והוא כיבה את הנרות שהדליקו המצרים.

ולמה הביא עליהם חשך? היו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם, ויאמרו אף הם לוקין כמונו.

ועוד שחיפשו ישראל וראו את כליהם, וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא.

 י,כג לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו  שְׁלֹשֶׁת יָמִים;

רמב"ן: והטעם לכך, כי לא היה חשך זה אפיסת אור השמש שבא שמשם, והיה כמו לילה, אלא היה חֹשֶׁךְ אפלה. לכן אמר (כא) נטה את ידך על השמים, להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם. והייתה מכבה כל נר, ועל כן לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו.

האל העיקרי שלו עבדו המצרים, האל רע, היה אל השמש. וחושך הבהיר להם שה' אלוקי ישראל, מחשיך את האור, שהם ייחסו לאל רע.

וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.   כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה,

כלי יקר: פרעה קרא רק למשה כי כאשר משה נולד התמלא כל הבית באור, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: רש"י: יהא מוצג במקומו. גַּם טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם,

רמב"ן: והטעם לכך כי אנשי המקנה היו, וכל רכושם וחילם במקנה היה, וחשב פרעה כי לא יניחו כל ממונם ויברחו, וכך ימנע את בריחתם. ואם אולי יעשו כן הנה יישאר לו עושר גדול, כי היה מקנה כבד מאד.

י,כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם אַתָּה תִּיתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹולֹות; רש"י: לא דייך שמקננו ילך עמנו אלא גם אתה תיתן.

רמב"ן: לא אמר משה דבר זה על מנת לעשות, ולא עשה כן כלל, רק רצה לחזק את דבריו שהוא צריך להוציא את כל הצאן והבקר של בנ"י.

לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה (משלי כא כז), כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו, רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים. אולם, אם בשעה שפרעה גירש את בנ"י, היו מבקשים מפרעה להביא גם קרבנות, היה מסכים לכך בחפץ לב.

וְעָשִׂינוּ, לַה' אֱלֹהֵינוּ,

י,כו וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה, אוה"ח: פרעה רצה שייקחו רק את הבהמות הראויות להקרבה לפני ה', ועל זה ענה משה, שייתכן שהוא זקוק גם לבהמות שאינן ראויות להקרבה, כדי לקנות בדמיהן, בהמות לקרבן.

 כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ; וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע, מַה נַּעֲבֹד אֶת ה', עַד בֹּאֵנוּ, שָׁמָּה. רש"י: כמה תכבד העבודה שמא ישאל יותר ממה שיש בידינו.

  י,כז וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא אָבָה, לְשַׁלְּחָם, אוה"ח: פרעה חזר מכל ההבטחות שנתן, ואמר שאינו מסכים לכלום, גם אם ייהרג.

י,כח וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹותְךָ פָנַי, תָּמוּת

  י,כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֵּן דִּבַּרְתָּ:  רש"י: יפה דברת, ובזמנו דברת, אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך (ש"ר).

רמב"ן: כי במכת הבכורות לא ראהו, כי טעם ויקרא למשה ולאהרן (להלן יב לא), שהלך עד פתח ביתם וצעק בחֹשֶׁךְ, קומו צאו מתוך עמי (שם). או ששלח להם על יד המצרים שנאמר בהם (שם לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ.

לֹא אֹסִף עוֹד, רְאוֹת פָּנֶיךָ: ויתכן שאמר לא אוסיף עוד ראות פניך, בהיכלך, שלא אבא עוד אני אליך, איני בא אצלך, אתה בא אצלי.

רמב"ן: באמת במכת בכורות, לא ראה פרעה את משה ואהרון. ב. כל מה שמשה אמר הוא רק שלא יוסיף להגיע יותר אל ארמון פרעה, אך הוא יכול לפגוש את פרעה במקום אחר. ספורנו: במכת בכורות, פרעה קרא למשה ואהרון על ידי אחד מעבדיו

אונקלוס: מרוב כעס, משה לא ענה לפרעה ולא אמר לו שישלח את בנני ישראל..